RE: רגשי אשמה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום. הוריי נפטרו שניהם באותו היום לפני חודשיים.אמי היתה חולה ונפטרה מדימום במערכת העיכול.אבי היה בן 82 סבל מעצירות כרונית .אני אמרתי למטפלת לבצע חוקן. בעקבות החוקן נוצר קרע במעיים. אבי נותח מיד אך לא הצליח לשרוד למרות שנאבק על חייו במשך חודש וחצי. הוא נפטר ביסוריים בעקבות חוקן שאני אמרתי לעשות. מאז אני לא מפסיקה להאשים את עצמי . ביגללי הוא סבל. למה לא לקחתי אותו לחדר מיון ששם יטפלו בבעית העצירות?!כשאני לבד אני לא מצליחה להפסיק לבכות ולהרגיש אשמה. אחי גם אומר לי שעשיתי טעות עם החוקן ושהייתי צריכה לקחת את אבי למיון. איך אוכל לשכנע את עצמי שאולי אני לא אשמה במה שקרה? בעצם אני יודעת שאני אשמה אבל איך אפשר להמשיך ככה?הייתי עושה הכל כדי להחזיר את הגלגל לאחור ולתקן את הטעות שעשיתי...
שלום אני, ראשית, צר לי על האובדן הכפול. קשה היא תחושת האשמה, שבשיקול הדעת שלך החל תהליך נורא שגרם למותו של אבא. אולם בהתחשב בנקודת הזמן בו הוריית למטפלת לעשות חוקן - אני משער שחשבת שזה הפתרון היעיל (ואולי אף השתמשת בו בהצלחה בעבר, שהרי העתירות היתה כרונית ולא סביר שכל יום הייתם לוקחים אותו למיון). החוכמה שבדיעבד מייסרת. לו היית היום (עם הידע שיש לך) נדרשת להחלטה דומה - אולי היית פועלת אחרת, אך אני משער שלפני חודשיים לא ידעת את מה שאת יודעת היום. נסי למחול לעצמך. לא ניסית להרע אלא לסייע. למרות הנסיונות ומהירות הניתוח - אבא לא הצליח במאבקו ונפטר. בעיצומו של האבל הכפול, נסי להקל מתחושות האשמה. אני משער שהיית לעזר רב במהלך חייהם של הורייך. אינך אשמה במותם (גם לא במותו של אבא). אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
