סתם בא לי לשתף (קצת ארוך)

לפני כמה זמן לקחתי איזשהו קורס באוניברסיטה. זה התחיל בסדר, עד שיום אחד דיברתי עם המרצה בארבע עיניים, שיחה חופשית כזו, צחקנו בשיחה, ופתאום הוא ביקש ממני משהו. אני לא יכולה לספר פה מה הוא ביקש, אבל בואו נגיד שזה משהו שלא מבקשים, ובטח לא בדרך הזו, בשקט, בסוד, בלי שאף יידע. לקחתי את זה מאוד קשה. ניסיתי להתעלם, אבל הייתה לי בעיה לחזור לשיעור אצלו. אמרתי לעצמי לדמיין שהשיחה הזאת איתו בכלל לא התקיימה. אז נכנסתי לשיעור, ובאותו שיעור הוא שוב פעם ניגש אליי בשקט, אמר שהוא עדיין לא קיבל ממני את מה שהוא ביקש, ככה ניסה לעשות לי תזכורת (ימים שלמים הדבר הזה בראש שלי באמת שלא הייתי צריכה את התזכורת שלו...). סיפרתי את זה למטפלת שהייתה לי אז (שכבר נראה לי שכתבתי עליה פה), והיא לא הצליחה לעזור לי בפגישה, ופתאום כמה ימים אחרי הוא התחיל לנדנד וגם להתקשר אליי, ובאחת הפעמים הוא התקשר אליי בדיוק כשהייתי בדרך לפגישה. אז באתי נסערת ושוב פעם העליתי את הבעיה הזאת (והייתי חסרת אונים וביקשתי שהיא תעזור לי...לא מבינה יש לי מספיק בעיות בחיים למה הוא היה צריך להוסיף עוד בעיות.. או להשתלט על הבעיות האחרות...). אז היא שאלה אותי אם הבעיה זה שאני לא יודעת להכין את מה שהוא ביקש. אז אמרתי לה ש"גם". אז היא פתאום לקחה מחברת תלשה דף, נתנה לי אותו ונתנה לי עט והכתיבה לי מה אני צריכה לעשות כדי להכין את מה שהוא ביקש... כאילו כמה מטומטמת את יכולה להיות? ואת עוד קוראת לעצמך "מטפלת בנפגעות תקיפה מינית" וקיבלתי את הפרטים שלך דרך מרכז הסיוע... ואיך לא ראית שהוא מציק לי ושמה שהוא ביקש הוא לא תקין?! לא מצליחה להבין איך קרה שהמטפלת שלי שיתפה פעולה עם מישהו שביקש ממני משהו בצורה לא מקובלת בעליל... את מבינה נועם, ולא רק נועם, יש אנשים ש"הכללים הרגילים" של הטיפול ממש ממש לא מתאימים להם, כי הם אפילו לא יכולים להסביר את עצמם או לעמוד מול המטפל/ת שלהם. (לי זה גם קורה מול רופאים שאני תמיד לא מבינה איך הם הבינו אותי הפוך לגמרי ממה שניסיתי להסביר). אז עשיתי את הדברים כמו שהיא הכתיבה לי, והרגשתי ממש רע עם עצמי. רק לרצות אותו (ואותה?), ולאט לאט הפסקתי להשקיע בקורס, והפסקתי לבוא לשיעורים, ובסוף גם לא ניגשתי למבחן של הקורס, והמטפלת הזאת התעצבנה עליי כשהודעתי שאני לא ניגשת למבחן של הקורס. ובגלל המקרה הזה, ובגלל עוד מקרה שפעם אחת הציקו לי באיזה שיעור, ואני ממש לא הבנתי, אנחנו לא בבי"ס, אנחנו אנשים מבוגרים באוניברסיטה, מה פתאום צוחקים עליי בזמן השיעור... אז בקיצור בגלל המקרים האלה, והרגישות המאוד גבוהה שלי או ליתר דיוק העצבים שלי- אז החלטתי שאני לא ממשיכה במסלול לימוד הזה, וחבל. עוד דבר שאני רוצה לשתף גם קשור ללימודים. אני לא יכולה להתקבל לכל מיני מסלולי לימוד בגלל שאני לא יכולה לעשות את המבחן הפסיכומטרי שוב, בעיקר מסיבות של אי צדק. רק תעשו לי טובה- אם מישהו רוצה להגיב בקטע של "את רגישה מידי" או "את מגזימה מידי", אז עדיף שלא תגיבו. אבל אם מישהו רוצה להגיב באמפתיה והזדהות כנה, אז בכיף. אז יש כל מיני דברים שאולי אף פעם לא חשבתם עליהם, או לא ידעתם עליהם: אני לפני כמה שנים נרשמתי לקורס הכנה לפסיכומטרי באחד המוסדות הפרטיים. היה קורה לי דבר מוזר, שבסיום של כל שיעור בקורס העצבים שלי היו בהילוך חמישי. מה שקרה זה שהשאלות בספרים של הקורס היו סטראוטיפיות, שובניסטיות, בעלות אופי מיני- נגיד הופיעה לי שאלה על (לא נעים לי לכתוב אבל רק שתדעו שבאמת מדובר במילים האלו בשאלות האלו...) נשיקות וסטירות, ועל סטרפטיז, ועל חזה של נשים... ועוד כל מיני דברים בוטים. וזה ממש עצבן אותי. כל הזמן לא הבנתי למה אני אמורה לפתור שאלות כאלה ומה הקשר למטרה שהיא להתקבל לאוניברסיטה... אז בגלל זה לא יכולתי להשקיע בקורס, ובסופו של דבר למדתי קצת, וניגשתי לבחינה האמיתית רק כדי לראות האם גם שם השאלות הן כאלה. והשאלות לא היו כאלה (זאת הייתה התרגשות כזו בשבילי, כי כל הזמן רציתי לסיים את הבחינה כדי לדעת סופית שכל השאלות לא כאלה). אבל הייתה שם בעיה אחרת: לכאורה חשבתי שהתמזל מזלי כי ישבתי באולם שבו היו שולחנות מסודרים, קבועים, ולא כסאות סטודנט, והתחילה הבחינה ואני ככה פותרת כמו רובוט את התרגילים ורואה מסביבי כל מיני רובוטים שמתפקדים טוב ולא נחים לרגע, בדיוק כמוני. ופתאום הייתה מישהי בשורה שלי שהייתה צריכה ללכת לשירותים, ובשביל זה היא הייתה צריכה להקים את כל השורה שלי "סליחה, סליחה, סליחה" (לפחות שתשתוק, לא מספיק היא קטעה לי את כל הפרק...), אם לי זה היה קורה לא הייתי חוזרת לאולם, ולא הייתי מראה את הפרצוף שלי שם, אבל היא חזרה... ושוב פעם הקימה את כולנו, אז עכשיו כבר הפרק לגמרי הלך... (ואתם חושבים שזה מעניין מישהו אי שם במועצה להשכלה גבוהה שפספתי פרק בפסיכומטרי שלא באשמתי?!) ושוב פעם "סליחה, סליחה, סליחה" לפחות שתשתוק... ומאז יש לי איזה מאבק בפסיכומטרי. לא מאבק יומיומי, אבל מידי פעם אני מנסה להשפיע. גם דיברתי פעם עם יו"ר וועדת החינוך, אבל זה לא עזר. יש לי גם כל פעם רצון (ויש אנשים שאמרו שמוכנים להצטרף אליי למשימה) לחלק חיתולים למבוגרים בכניסה למבחן, בשביל מחאה. אולי אם תשמעו פעם על איזו משוגעת אחת שחילקה חיתולים למבוגרים בכניסה למבחן הפסיכומטרי, תדעו שזאת אני... ברצינות עכשיו: 3 וחצי שעות בלי שאפשר לעצור את מלאכת פתירת התרגילים זה ממש לא אנושי!!! זה אבסורד שבשביל להתקבל לרפואה צריך איזה 750 בפסיכומטרי, אבל אף רופא לא קם ואמר ש3 וחצי שעות להתאפק זה ממש לא בריא... ואודי, לא סתם אני מספרת לך את כל זה, אבל נגיד כמה צריך בפסיכומטרי בשביל להתקבל לפסיכולוגיה? אף פסיכולוג לא קם ואמר שזה לא אנושי לעשות את המבחן הזה? אתה יודע מה קורה לאנשים שעושים את המבחן הזה? 3 חודשים של הכנה רק בשביל להפוך לרובוט... בכלל בקורסי ההכנה עושים איזה 10 סימולציות, שתכל'ס את התרגילים כולם יודעים לפתור, הם רק צריכים להתאמן לא לקום ולא להפסיק לפתור את התרגילים במשך 3 וחצי שעות. לפני כשנה, אולי קצת יותר, הייתה לי איזו תקווה שמשהו הולך להשתנות: מה שקורה נגיד רוב תקציב המדינה עובר למשרד הבטחון. זה הרי דבר ידוע. ופתאום שמו לב שחלק מהתקציב הזה מגיע למוסדות הפרטיים של ההכנה לפסיכומטרי, כי משרד הבטחון נותן מענקים ופקדון לחיילים משוחררים, ואלה יוצאים לאזרחות כשהם עדיין לא צרכנים נבונים באזרחות, ונופלים בפח של המוסדות הפרטיים האלה. אז החליטו לחוקק חוק שמסדיר את המוסדות הפרטיים האלה. רק שלצערי הרב, אף אחד לא בדק את הספרים שלהם. לא ישבה איזו וועדה מקצועית ובדקה מה תוכנם של הקורסים. רק בדקו וחוקקו חוק מה קורה עם התקציב... וזה מקומם אותי!!! וכל מה שכתבתי פה הוא מעבר לטעונים המוכרים שזה מבחן שלא נותן שוויון הזדמנויות, ושנגיד למיטב ידיעתי, אנשים עם ליקויי למידה לא תמיד מקבלים תנאים שמותאמים אליהם. טוב נגיד הארכת זמן תגרום לזה שהם יצטרכו להתאפק איזה 5 שעות, וזה נראה לי איום ונורא לעשות להם את זה... אז סתם רציתי לשתף אתכם למה אני מרגישה שהעולם "נגדי", "סוגר עליי", ולמה בעצם אין לי עתיד. כי גם היום כשיש לי מבחנים שאני צריכה ללמוד אליהם במסגרות הפשרניות שהלכתי עליהן, (נגיד ביום ראשון יש לי מבחן שאני עדיין בהדחקה ולא התחלתי ללמוד...) אז תמיד בשבילי לשבת ללמוד למבחן אי אפשר להתרכז כי בראש שלי רצות המחשבות על אי הצדק שנתקלתי בו כשבסה"כ ניסיתי להתקבל לאוניברסיטה... תודה על ההקשבה של מי שהקשיב והיה סובלני וקרא עד הסוף... (מקווה אודי שתאשר את ההודעה הזאת).

שלום לך אני די חדשה בפורום ורוצה לציין שיש פה אוירה נעימה ומקבלת,{ד"ש לנגרה} היה מענין לקרוא, מסקרן מה ביקש ממך המרצה זה נראה כמו משהו כתוב, המלצה? חתימה?... בקיצור מרוח הדברים אני מבינה שבשארית חיינו נעסוק בהאשמה, או נאשים אחרים או את עצמנו {שזה גם חשוב מאוד} מתי נעזוב כבר אותם?{המטפל,המעביד,הבעל,ההורים,וכל שאר "הרעים" שהרסו לנו את החיים }אניזוכרת שהיתי ילדה בכיתה וו והמורה {סוג של מפלצת}צרחה עלי ובטאה הרבה שנאה, אמא של אמרה לי אח"כ משפט שאני זוכרת עד היום "את לא תחיי מהאהבה שלה"אני היום מסכימה איתה למה שנעניש את עצמנו על טפשותם של אחרים? אני אהובה ,רצויה ,ראויה ומכובדת גם בלי שאף אחד יגיד לי זאת.

רויטלי חמודה את יכולה להגיד שאת אהובה,רצויה, ראויה, מכובדת גם בלי שאך אחד יגיד לי זאת...זביר להניח כי אמא אמרה לך את זה מספיק פעמים ( היא נשמעת אחלה אמא ). מה שאנשים לפעמים לא מבינים, שכשיש ילד שלא אומרים לו את זה, הוא גדל ולא יודע שהוא אהוב,ראוי, מכובד ורצוי. אתה צריך להיות רצוי על ידי מישהו כדי לדעת שאתה רצוי, אחרת מה שתדע זה שאתה...לא רצוי. בלי בסיס כל המגדל מתמוטט מכל רוח חולפת. ככה זה. אופיר

היי רויטל, אהבתי את הגישה שלך, זה דווקא מאוד עוזר. מעולם לא חשבתי כמו הגישה שלך (שהם, מבחינתי כל העולם פשוט טיפשים וזהו). כל הזמן אומרים לי "אל תקחי ללב"... וכאלה משפטים... או שאומרים לי "תהיה חזקה" או "את צריכה להתחזק" (ואצלי בכלל "חוזק" זה קונוטציה של אלימות פיזית...) אז הגישה שלך יותר נורמלית פשוט הם דפוקים, וזהו. באמת מעניין:)

מישהי, אני אודה לך מאוד אם תפסיקי להאשים אותי בכפיית "כללי התנהגות בטיפול". ניסיתי לעזור לכותבת אחרת, והסברתי את עצמי גם לך בסבלנות ובצורה מכבדת. זה מאוד לא נעים לי, ואני כרגע ממש לא רוצה לשוב ולכתוב כאן, ולהיות חשופה להאשמות ולטון התוקפני. נועם

לא התכוונתי להאשים אותך ולא כלום. זאת טעות שלי שהתייחסתי אליך בצורה שהתייחסתי. לא הייתי צריכה להשוות את עצמי אליך, לא שמתי לב שלא התחשבתי בך. קבלי את התנצלותי, ותישארי בפורום, בגללי את לא צריכה לעזוב את הפורום.

אז אודי לגבי הפסיכומטרי, אתה לא יכול להגיד שני דברים סותרים על הפסיכומטרי... תהיה החלטתי:) אני בכל אופן לא מסכימה לקחת חלק במיון והסינון הלא הוגן הזה... נכון שאין מקום לכולם בלימודים (חוץ מברפואה שאומרים שהולך להיות מחסור ברופאים... שמעת על זה?! אז למה לא נותנים לעוד חבר'ה צעירים ללמוד רפואה...), אבל אני לא מצליחה להבין את זה, ולא אוהבת להיות סוג ב', להיות שייכת לאלה שלא התקבלו בגלל החוסר צדק. תאמין לי שאני יכולה לתרגל כמה זה 1+1 והשלמת משפטים, וגם להשתפר באנגלית (רק בלי השאלות הדוחות האלו שיהיו דוגמאות שלא פוגעות בי כאישה ובכלל), ואני יכולה להוציא ציון גבוה בפסיכומטרי, אבל מה זה שווה שאני אלמד ובסוף יפריעו לי בזמן הבחינה??? אתה יודע מה פשרה: שיקצרו את המבחן בשעה וחצי שיהיה נגיד שעתיים, ושאסור יהיה לצאת בזמן הבחינה מהאולם. נכון שזה הוגן? (גם פחות ניירות יותר בריא לאיכות הסביבה...) למרות שעדיין אני נשארת עם ההרגשה המבאסת שהציון שמקבלים הוא בכלל יחסי לכל מי שנבחן במועד שאתה נבחן בו... אז מה זה שווה כמה שאני אלמד, ובסוף הציון שלי במבחן הזה בכלל תלוי בכלל באנשים אחרים... אז עדיין נשארנו עם חוסר צדק. אוףףףףףףףףף איזה עצבים. ולגבי מסגרת פשרנית אז אין לך מושג על איזו מסגרת אני מתכוונת, מקום שאני הולכת ללמוד בו בשנה הבאה. ואם וכאשר אצליח לספר (פשוט נראה לי שאסור לי לספר פה כי אני לא רוצה להזדהות) אז תדע שבאמת מדובר במסגרת פשרנית. ולגבי עניין הגבולות אני לא כועסת עליך או משהו כזה אבל כאב לי מאוד לקרוא את מה שכתבת. נגמרו לי המילים, הפסקתי לחשוב. ועכשיו אני באמת חייבת ללכת לישון... חייבת לתפקד מחר. לילה טוב.