מצבי וגם פילוסופיה

שלום לאחרונה מתעסקת הרבה בשאלות פילוסופיות. הרבה מחשבות ורגשות קשים עולים. ממש מתייסרת ולא יודעת איך להמשיך הלאה. מזה 6 שנים בטיפול. חלק מהזמן לקחתי תרופות. סובלת מחרדה, דיכאון ומחשבות אובססיביות. מבחוץ נראית מתפקדת כרגיל (חוץ מהתקופה האחרונה שניכר עליי שמשהו עובר עליי). בינתיים התחתנתי וילדתי ילד חמוד מאוד. במהלך הטיפול עלו הרבה דברים ולאחרונה מרגישה ממש רע בגלל זה. אין לי הרבה זכרונות עד גי 15 בערך ואז הזכרונות החלו לעלות לאט לאט . גליתי שכנראה גדלתי במשפחה שהאמא סובלת מהפרעת אשיות גבולית והאבא גם יש לו משהו. אמא שלי מכורה לאלכוהול כבר כמה שנים. יש לי בן דוד במשפחה (מצד האב)שמכור למריחואנה, אחותי כנראה יש לה הפרעת אכילה, אחיינית שלי בגיל 10 היתה בטיפול קצר נגד חרדות. אני בעצמי כבר הרבה שנים סובלת מחרדות,דיכאון, מחשבות אובססיביות.בתקופה האחרונה יש רק תקופות לא טובות, נמצאת בתחתית הבור. יש לי ילד חמוד אך אני מפחדת עליו ששהוא קיבל משהו בתורשה ושגם אני בהתנהגות שלי אעביר לו מסר שלילי. למה להביא עוד ילדים כשאני מסתכלת על ההיסטוריה המשפחתיתי שלי. הפסיכולוג שלי עדיין אומר שהיסטוריה משפחתית שלי לא בהכרח מראה שיש משהו גנטי (איך הוא הגיע בדיוק למסקנה הזו אני עדיין לא מבינה), הוא אומר גם אם לילד יהיה משהו אפשר לשלוח לטיפול כבר בגיל צעיר וגם הוא אומר לי שיש את הגנים "הבריאים" של בעלך ואני עונה לו שלגנים הדפוקים יש נטיה להשתלט על הטובים. אני מרגישה כיום תקיעות בחיים שלי. למרות הנפילות החוזרות והישנות לתחתית הבור, אני רואה גם דברים טובים בחיים אך מאוד מלחיץ אותי נושא התורשה והמצב שלי ואני לא יודעת אם להביא עוד ילדים וחושבת שאולי שבעלי ייתקע עם אנשים חולים (אני, הילדים). מה דעתכם?

שלום נטלי. אני שומעת אותך עסוקה ומוטרדת מאיכות חייו של בנך, מרווחתו ומיכולתו להיות ילד בריא ומאושר, ומניחה שכבר בנקודה הזו את שונה מההורים שגידלו אותך. השאלה שלך לגבי הגנטיקה היא שאלה שמעידה בעיני על תהייה עד כמה תוכלי לעצב ולהכתיב את עתידך, ועד כמה את מושפעת ונטועה בעברך. ברמה הקונקרטית, גנים בד"כ מבטאים פוטנציאל, נטייה, אך המימוש תלוי בך. גם אדם שנולד עם פוטנציאל אי. קיו גבוה, למשל, לא יממש זאת אם לא ילמד, ולהפך: אדם עם פוטנציאל אי. קיו נמוך שיזכה להעשרה יהיה גבוה ממה שהגנים "ייעדו" לו. גם אם יש בך גנים שמועדים לפורענות, בכוחך לשנות את התמונה, ואני בטוחה שיש לא מעט מקרים שכבר הצלחת בכך. עם זאת, ברמה הנפשית נדמה לי שאת מרגישה שחוויות העבר חיות בתוכך, ושכדי לתת הורות מתאימה לבנך עלייך לטפל, לעבד, ולהבין את מה שחווית. את צודקת. אני בטוחה שטיפול יכול לעזור לך, וששם תזכי גם למודל אחר של "הורות" - יציבה, אכפתית, רואה. אני מחזיקה לך אצבעות בדרך למה שהיית רוצה להיות, ובמלחמה "בשדים הרעים" שאת נושאת - מבחוץ ומבפנים. לילה טוב, מלי.