לי(את)י שלי

התכוננתי נפשית להודעה שלך, ולמרות זאת החסרת מליבי כמה פעימות. וכמו נורית,התיישבתי מול מסך בעיניים דומעות מאוד.הרגשתי כמו בשיר-אך למה ליאתי למה? בוכות הדמעות מעצמן. לא נראה לי שאת יכולה להבין אפילו, עד כמה השם שלך שריצד על המסך-ובשעות הזויות, נתן לי עוד קצת אויר בלילות המאיימים והבלתי נסבלים של סופי השבוע. ומרגע ששמך נעלם כמו לקחת לי את טיפת האויר האחרונה איתך. יודעת עד כמה יחסר לי, איך אחפש את שמך, ואת מילותייך. אבל... יודעת שזה ישמע רע אגואיסטי מאוד לא מתחשב ועוד(אגב כל התשובות נכונות). נמאס לי להתחלק בך-עם כול העולם ואישתו!!! רוצה אותך שלי ובישבילי(רעה כבר אמרתי?!). הרגשתי קליפטומנית של מילים, את רובם נתת לאחרים(קמצנית למטופלים). אז למרות הפרפרים בבטן והעצב המאוד גדול,כמעט באותה נשימה אשמח לא לקרוא אותך כאן ולהתפוצץ מקנאה!!! כרגע מלבד מיליון המטופלים(תודי שאת מתה על הגזמות)שיש לך מרגישה כבת יחידה. כמו שנאמר"עין לא רואה לב לא כואב" שזה רק בערך נכון. אגב- מאיימת מקיימת. ברגע זה מימשת בחלקו את האיום לעזוב אותי(החלק הטוב שבו)עכשיו יפה שלי, אפשר להכניס את חליפת האיומים לארון?! נישמתי,מכאן זה באמת עד שהמוות יפריד בניינו(כן כן עם אותה הבטחה ידועה). אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד כפול מיליון. יש-עכשיו את שלי!!! ד.(כמעט וחתמתי בשמי)

עוד לא הלכת, וכבר הלילות נראים ארוכים מאוד! עוד מוקדם ללכת לישון,חכי רק עוד קצת. מפחיד פה לבד.