תלושה בין שני עולמות

שלום ליאת, מה אני עושה? עברתי פסיכוזה וחצי , אומנם ללא הזיות ו/ שמיעת קולות אלא, רק מחשבות יחס פרנואידיות עם חרדה חריפה וארוכה. יש לי ויכוח ארוך עם הפסיכיאטר שלי- הוא טוען חד וחלק שאינני סכיזופרנית (שלזה ייתכן כי אני מאמינה), אבל אני טוענת שיש לי את כל הנזקים שנגרמים בשל הפסיכוזות. יש לי ירידה משמעותית קוגניטבית ורגשית. בעקרון, אני חשה עדיין מנותקת לא מהמציאות אלא מעצמי- זה בהחלט יכול להיראות כמו סוג של דכאון כי אין את השמחה והחיוניות. אני למעשה חשה מוזר- כאילו כרתו לי חלק מהאונה- משהו מן המודעות ותחושת הממשות נעלמו לחלוטין. אני מנהלת את הויכוח הזה כשנה אתו ואינני מבינה מדוע הוא אינו מסכים איתי- הוא טוען שאין לי נזקים/ ליקויים ויש לי דכאון! אבל בעברי ביב לי דכאון כך שאני יודעת להשוות ולראות שזה ממש לא זה. בדכאון חשתי עצמי במלוא עוצמתי עם כל הכאב והעצב. כאן אני איננה- כמובן,יש לעיתים תחושת עצב שנובעת מהאבל של עצמי ומהאובדן. מטפלת אחת שראתה אותי לדעתה זה דפרסונליזציה או דיסוציאציה- אבל גם זה לא. אני לא חשה את עצמי מחוץ לגוף אלא, לא ממשית אבל ניתן לפרש זאת כך וניתן גם לומר שזו הירידה הקוגניטבית שמתרחשת. התפקוד שלי הוא על פני השטח, אני לא ממש חיה. אז מה אני עושה בנידון? להתחיל להסתובב בין רופאים ולבזבז כסף שאין לי? בכל מקרה הנזקים הם קבועים ובלתי הפיכים!!! אני לא מאמינה שזה דיסוציאציה וגם אם כן אין סיכוי שזה יעבור אחרי 4 שנים כשגורם החרדה נעלם לו זה מכבר. אז מה באמת עושים במצב זה? ניסיתי פעם לרמוז לאימי שקרה לי משהו קשה ביותר ובשל כך נגרמו לי נזקים- היא מייד הכחישה בכל תוקף ואמרה שאפסיק לקרוא באינטרנט דברים ולהכניס לעצמי שטויות בראש. אבל מה אם זאת האמת עד כמה שהיא מצערת? אני רוצה לדעת!!!! שבת שלום

כרמית, אני מבינה את המצוקה בה את נמצאת, ויודעת שקשה לך לקבל את העמימות האבחנתית. אני שבה ומדגישה שלא אוכל להצליח מכאן היכן שהרופא שלך והמטפלות שראו אותך לא הצליחו (לתת אבחנה מדויקת, שגם תהיה קרובה לחוויה שלך). כנראה שבענייני נפש לא תמיד הדברים הם כה חד משמעיים. זה רק מדגיש עד כמה יכולות האבחנות הפסיכיאטריות להיות חמקמקות ועמומות. אני מצטרפת לאמך וקוראת לך להפסיק לראות באינטרנט תחליף לעולם המציאות, בעיקר כשמדובר בבריאותך הנפשית. מאחלת לך הקלה בסבל, וכוחות להשתקם ו...חג מלא אור ליאת