להפסיק או להמשיך בטיפול?

שלום, אני בטיפול אצל פסיכולוגית כבר בערך שנה וחצי. נוח לי איתה, אבל מבחינה אחרת קשה לי לערב או לשתף אותה בכל, וזה גורם אצלי לפעמים הרגשת תקיעות, וגם אצלה. שיתפתי שני חברים פסיכולוגים בעניין, אחד (שמכיר אותי מרחוק) הציע להפסיק את הטיפול ולעבור למישהי אחרת שאז אולי הקשר יהיה יותר קרוב ואצליח להתקרב ולהפתח. ופסיכולוגית אחרת שמכירה אותי יותר טוב, הציעה שאני אמשיך לנסות ולתת לעצמי עוד זמן, כי ממילא אני מאוד סגורה ועד שהגעתי לשלב כזה איתה אומר הרבה. אני מבולבלת לגמרי עכשיו, ולא יודעת מה לעשות. ולמרות כל הקושי בטיפול (ההתנגדות, השתיקה, הבריחה, הביטולים....) לא יודעת איך אוכל להפסיק את הטיפול אצלה. אשמח אם תעזרי בנושא. שבת שלום

שבת שלום, היכולת להיפתח ולתת אמון היא משתנה אישיותי, וברוב המקרים היא משקפת נטייה כללית למופנמות/מוחצנות, חברותיות/התבדלות, חשדנות/ביטחון, ועוד. לעיתים, הקושי בתהליך הטיפולי נובע גם מהיעדר כימיה בולט בין המטפל למטופל, אך אז מדובר בדר"כ בתחושה עיקשת של אי נוחות שאינה מתפוגגת לאורך זמן. לאחרונה, גובר גל של פניות אלינו לפורום, של אנשים כמוך, המבקשים עזרה בהחלטה האם להישאר או לעזוב את הטיפול. מול פניות מסוג זה, אני מוצאת את עצמי לוקחת נשימה עמוקה, מרימה גבות, מושכת כתף, ופשוט לא יודעת מה לענות. איך בעצם אפשר להשיב על שאלה כזו? אלה דברים בהם תחושת הבטן היא זו שצריכה להכריע. אם את מזהה אצלך קושי כזה גם בהקשרים נוספים, כמו שאמרה לך ידידתך הפסיכולוגית, אפשר להניח בזהירות שהתקיעות אינה מייצגת משהו בקשר ביניכן (מה גם שאת אומרת שאת חשה בנוח איתה ומתקשה לחשוב על פרידה). זה יכול להיות "כלל אצבע" לא רע בכלל. בהצלחה ליאת