זעזוע

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/03/2006 | 01:02 | מאת: DG

יש כמה דברים שמאוד מעניין אותי לדעת. אני מרגישה צורך לזעזע אנשים כל הזמן. :) בהתחלה לא שמתי לב לזה עד שכמה אנשים אמרו לי "את מנסה לזעזע אותי, מה?" ואני עושה את זה בשיטתיות. אני ממש חייבת להגיד לאנשים חדשים שאני מכירה, דברים כאלו מזעזעים שקשורים למוות או לזנות. רוב האנשים מוצאים את זה משעשע. חלק חושבים שיש לי שריטה קשה... עוד דבר. אני גם כל הזמן מרגישה שאנשים שונאים אותי. אני אעשה הכל, אבל הכל, כדי שיאהבו אותי. ואפילו אם אני אומרת משהו לא לעניין, אני אשנא את עצמי על זה וארגיש שכולם שונאים אותי. יש לי פחד עצום מזה. וגם כשאוהבים אותי זה לא טוב. כי אז אני חושבת 'למה בעצם הם אוהבים אותי?!'. ואז אני שונאת את עצמי יותר. קשה לי לחיות עם האהבה- שנאה הזאת. זה כל הזמן בראש שלי. אני גם מרגישה שאני רוצה הרבה צומי, שאני עושה דברים, אומרים דברים בשביל צומי. ואני נהנית מהעניין, אבל אז מרגישה פתטית ושבטח כולם חושבים שאני מעוותת. ואז אני שוב שונאת את עצמי. או לחילופין, אני מתלבטת אם להתקשר למישהי כי אולי זה מראה שאני יותר מדי רוצה לדבר איתה ואני יותר מדי רוצה צומי. ולכן אני מחכה שהיא תתקשר. ואז גם בזה זה לא מספיק. כי אני חושבת אולי היא שונאת אותי שלא התקשרתי. :/ שום דבר לא נגמר בטוב ככה. אני כל הזמן מרגישה אשמה. אני צריכה להיות מושלמת. אני אפילו צריכה לעזור לכולם. אם אני לא אצליח, אני כשלון. כל דבר כמעט גורם לי להרגיש רע ולהרגיש חסרת ערך. ואז אני גם חושבת בטח כולם חושבים עכשיו שאני כשלון מוחלט. אני כל הזמן נעה ממצבי רוח שונים, מגיבה באימפולסיביות, מרגישה אשמה... ומבולבלת רוב הזמן ביחסי אהבה- שנאה... ודבר אחרון, כל דבר מהדברים שציינתי גורם לי לחתוך את עצמי. :/ ממה כל זה נגרם? למה אני מגיבה ככה? ומה אפשר לעשות? תודה. :)

לקריאה נוספת והעמקה
06/03/2006 | 02:08 | מאת: AD

את לא לבד- מזדהה :\

06/03/2006 | 13:15 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום לך DG, את מגוללת כאן סיפור חיים שלם, כשעיקר הדרמה מתחוללת בעולם הבינאישי שלך. את תלוייה מאד באהבתם ותשומת לבם של האחרים, ומוכנה לעשות כמעט הכל כדי לזכות בהן. זהו מנגנון מוכר, שאפשר לטפל בו במסגרת טיפול פסיכודינמי מתמשך. זוהי למעשה תשובתי לשאלתך האחרונה. את התשובות לשתי השאלות הראשונות תוכלי למצוא רק בעקבות החקירה הדקדקנית שבטיפול. יש לפנייך דרך ממושכת ולא קלה, אך מרתקת. בהצלחה ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית