חוסר יכולת להתמודד עם העולם

יש לי בעיה עמוקה בקשר לחיי. אני מרגיש שאני חי לא משמעות ותועלת לאף אחד ולעצמי במיוחד. אני בחור בן 30 ואני לא זוכר מתי עבדתי בחיי. אין לי הכנסות משלי ואני תלוי בהורי מהבחינה הזאת. הבעיה שלי העיקרית היא פחד מדחייה. לכן אני לא הולך לרעיונות עבודה + אני לא מנסה למצוא לי בת זוג. ואני כן מוצא מישהי שמוכנה להתקרב אלי אני עושה את כול המאמצים כדי שהיא תדחה אותי. בנוסף לעולם אבל לעולם כול מה שהתחלתי בו לא הצלחתי להביא לסיום. עם זה לימודים רשיון נהיגה הכול. יש לציין שפחדים ודיכאון מלווים אותי מאז שאני חי. עם עליות ושיפורים וירידות חזקות. לצורך זה אני מקבל טיפול תורפתי בשם Seroxat . כמו כן אמרו לי בעבר שאני בחור עם ראש על הכתפיים ואני יכול להשיג הרבה עם לא הייתי עצלן. באמת יש לי הרבה תחומי עניין ואני אוהב ללמוד לבד ולקרוא כמעט על כול נושא שמעניין אותי. אבל זה לא תורם לי להיות פראקטי בחיי. כמו כן לפני מספר חודשים היכרתי מישהי והיא עשתה מאמצים רבים כדי לשמור אותי קרוב. אבל ברגע שהתקרבתי נשרפתי כי רציתי לתת לה להכיר אותי ללא הפוזות והמסכות. או שיכול להיות שאני לא יציב כדי לקיים מערכת זוגית נורמאלית. כמו כן הפסיכיאטרית שלי אמרה לי ללכת להגיש תביעה לביטוח לאומי על נכות נפשית. (יש לציין שלעולם לא אושפזתי) ואחרי התלבטות קשה פניתי אליהם ונדחתי. כך שאני לא יודע מה לעשות? אני מרגיש שאין בתוכי את הכוחות להתמודד עם החיים הללו. ואני מרגיש שמזל רע פשוט נפל מאז שאני זוכר את עצמי. ולעיתים אני פשוט חושב שאולי היה טוב יותר עם לא הייתי קיים אבל לכך צריך אומץ מסויים שאין לי אותו.

אבוד, האם, בנוסף למעקב פסיכיאטרי + סרוקסט אתה נמצא גם בטיפול פסיכולוגי? התרופה יכולה לתת את הדחיפה הראשונית, אבל כדי שדברים יוכלו לתפוס תאוצה (חיובית) כדאי לדבר עליהם עם איש מקצוע ולנסות להבין. אתה מודע לעניין של פחד מדחייה, אבל לא מצליח להתגבר עליו, ואין ספק - כפי שכתבת - שזה תוקע אותך כמעט בכל תחומי החיים - למה שלא תיתן לעצמך הזדמנות למצות את החיים כפי שאתה רוצה? ובקשר לביטוח לאומי - אם לומר זאת לא בעדינות יתרה - הם קמצנים!!! אני רואה מאבקים של אנשים מולם; אנשים עם נכויות פיזיות... חוץ מכאב ראש, לא מקבלים כלום! בהצלחה.

היי חמוד ולא אבוד כפי שאתה מכנה את עצמך! לא מעט פעמים בחיי חשבתי קצת כמוך ברגעים של נפילה ואז הבנתי שאני כנראה נהנית להיות קורבן וזיהיתי שאני מכורה לסבל עד שהבנתי מה זה טוב שאותו אני לא מוכנה לעזוב. קודם כל אתה מציג את הבעיה בצורה יוצאת מן הכלל מבחינת המודעות שלך לדברים וניתן לומר שזה כבר 50% פתרון.אלוהים נתן לנו מתנה וזה את החיים האלו.כל כך הרבה דברים יפים יש לעשות בחיים אז כיצד אתה יכול להזכיר משהו שנשמע כמו מחשבות אובדניות. כך את עצמך בידיים אתה רק בן 30 ולא בן 100.אם סרוקסט לא עוזר לך -( קח בחשבון שזה לוקח קצת זמן עד שהכדור משפיע ) גש לפסיכאטר והצג את הבעיה כפי שהיא לא מעבר ולא פחות גש לפסיכולוג טוב או פסיכולוגית.תתודה לנטייה ההרסנית שיש בך ותן לאנשים לאהוב אותך.לא מגיע לך לסבול.תבין זאת.מעבר לכך יש בת"א ביד אליהו חברת שנקראת "לנדמרק אדיוקיישן" שאלפי אנשים בעולם עושים אותה-זאת סדנת חקירה אישית ופיתוח מיומניויות אישיות בכל תחומי החיים אני עשיתי את הסדנא הזאת ואני כבר שנה וחודש נקייה ממחשבות אובדניות.אתה תפגוש שם אנשים ולא תאמין איזה צרות יש לאנשים עד כדי כך שתקבל פסרספקטיבה שונה לגבי חייך.עשה זאת אני מבטיחה לך החיים שלך ישתנו מהיום שתיגש לעשות את הסדנא.טל':03-6882020, אם אתה רוצה לדבר איתי אשמח ברצון השאר לי את הטלפון שלך.מאחלת לך מכל הלב בריאות נפשית ורוגע .שיר.

לא הייתי ממליצה לך בשום אופן ללכת לסדנה הזאת, סתם כך, במצבך מבלי להיוועץ ברופא/מטפל שמכיר אותך אישית. נכון שיש אנשים שהיא תורמת להם, אפילו מאוד (או כך לפחות זו התחושה הראשונית שלהם). יש בסדנה כזאת סיכונים ולא כל אדם מומלץ לו לעבור אותה. מעבר לכך מדובר בהרגשת אופוריה ראשונית שיש לאחר הסדנה ואז באה במקרים רבים נפילה, מעצם העובדה ששוהים זמן רב בקרב אנשים נוצרת תחושת התעלות אבל אחכ מגיע הדאון, ויש אנשים שאפילו מסוכן להם ללכת לסדנה כזאת.

האבוד שלום אתה מתאר מסכת מאוד רחבה של קשיים שנמשכים שנים רבות. זה לא מסוג הדברים שנפתרים בהבזק של החלטה, גם לא מסדנה אחת מוצלחת. זה דורש תהליך ארוך של טיפול וגם הכרה ברמת כוחותיך, מה תוכל להשיג ואולי גם הדברים שלא תוכל להשיג במהלך חייך. אני מציע להקשיב למה שאומרים אנשים ומטפלים שמכירים אותך היטב ולא לקחת על עצמך דברים שיחלישו אותך עוד יותר. רצוי שחוץ מהטיפול התרופתי תהיה גם במסגרת טיפולית של שיחות ובהחלט יש אפשרות שתוכל גם להיעזר ולשנות דברים. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

היי קודם כל , אני לא בטוחה שהדברים של אותה פסיכיאטרית הם ככ במקום,- מה הצורך לומר לך שאתה בעצם נכה, במקום לחזק אותך להאמין בכוחותיך? איזו מן חוכמה היא זו? דבר אחר: לא ציינת עד כמה הסרוקסט תרמה להפגת החרדות שלך. במידה ואינה עוזרת מספיק, זו אינה התרופה היחידה או האחרונה בעולם. יש טובות ממנה. לעניין המשמעות: אני בטוחה שאתה משמעותי מאוד להוריך, למשפחתך, לאנשים קרובים אחרים. עובדת היותך עובד או לא, אינה עושה את קיומך לפחות משמעותי. אלא שאתה במצב שלא ככ יכול לראות זאת. נראה שעליך להיכנס באמת לתהליך טיפולי, אוליי ממושך אפילו, אצל מטפל/ת מוצלח/ת, ועם הזמן תוכל לגלות את המשמעות בעצמך. מה דעתך על טיפולים קבוצתיים? גם זו אפשרות. העיקר לא להתייאש. עצם היותך כאן , וכותב את הדברים בצורה זו, מעידה על מודעות ועל רצון לפתור את הדברים, זה צעד משמעותי, ואתה בדרך הנכונה. המון הצלחה ממני.

ראשית אני מודה לכול מי שהגיב. שנית אני לא יודע מאיפה להתחיל לאסוף את הרסיסים. כי בעבר הייתי בטיפול וזה לא עזר לי לשפר את חיי אלה רק להבין את גודל הבעיה. כמו כן הבעיה של פחד מדחייה היא חזקה כי היא נובעת מהילדות שלי שבאה הורי היו דורשים ממני שלמות כמעט בכול.(התנהגות - אתה ילד גדול מידי כדי לתפס על עצים) ובעיקר לימודים - הם דרשו ממני ציונים של 100 אחוז ואם לא הייתי עומד במטרות היו מוטלות אלי סנקציות חומריות, מלוליות או פיזיות.(אם לא תלמד ותהיה הכי טוב תהיה מנקה רחובות ואף אחת לא תרצה להתחתן איתך. אלה משפטים ששמעתי מגיל 6) לכן כול חיי היו של הכול הכלום לבסוף קל יותר לא לעשות כלום כי ממילא אני לא יעמוד בצפיות שלי כלפי עצמי. כשאני קם בבקור אני רק מלא בוז כלפי עצמי ואת זה כבר אני יודע אני רק לא יודע איך משנים את תופסי החשיבה הארורים הללו. כמו כן ה Seroxat עזר לי קצת בקטע של הביטחון העצמי אבל בנושא שלילי. הוא גורם לי להיות חסר פחד בקשר של שימוש בסמים. מתי שאני יוצא לבלות אני לוקח מנה הרואין כדי שיהיה לי ביטחון לדבר עם אנשים ויכול לניות שאני יוצר לי בעיה גדולה נוספת כי בינתיים זה בשליטה אבל זה בעיקר בגלל בעיה כספית. אני ממש לא יודע מה לעשות?

גם הבנת גודל הבעיה זה משהו, ומשהו חשוב. לדעתי אתה צריך לתת לעצמך צ'אנס נוסף, ולנסות שוב טיפול פסיכולוגי אצל מטפל/ת אחר/ת. דבר שני - להרואין, כסם קשה, יש התחלה... הסוף זה כבר סיפור אחר. לא תמיד מודעים להתמכרות, עד שמאוחר מדי ואז תהליך הגמילה מכאיב פשוטו כמשמעו. אם לדעתך יש קשר בין ההרואין לסרוקסט, פנה לפסיכיאטר/ית שלך ותעלה את העניין הזה. משום שאם אכן לסרוקסט יש חלק בזה, אפשר להחליף תרופה בלי לגרום לנזקים.