זה כל כך מעוות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

11/06/2015 | 16:09 | מאת: שירה

אודי, קשה לי לעצור את מסע ההרס הזה אני לא מפסיקה לפגוע בעצמי. אני מותשת. הגוף מרגיש קורס. אני מנסה להבין למה מגיע לגוף שעבר כל כך.הרבה התעללות להמשיך ולהפגע בידיה של הנפגעת. אני יכולה להבין רציונלית את התפקידים של הפגיעה במיסוך כאבים, נסיון לעבור את מחסום הקהות, ציות לקולות הרסניים, שליטה על הגוף, נסיונות "טיהור" ויצירת תחושה שהגוף לא חשוב ואין לו צרכים. זה נשמע לי פסיכי לגמרי. ואני ממשיכה. מסע הרס. המנעות, הסתגרות. אם הייתי יודעת איך להפסיק את זה. אם מישהו היה אומר דברים חזקים מזה חזקים ממני. משהו עצום וגדול רוצה לפרוץ החוצה דרך שכבות של שנים ארוכות. יש בי מפלצת רעה ואכזרית שרוצה לצאת. אבל אם תצא היא עלולה להזיק גם לאחרים? אודי אולי אתה מבין מה .קורה לי ויכול להסביר? תודה שירה

לקריאה נוספת והעמקה

הי שירה, אם היא תצא, המפלצת, ניתן יהיה להרגיע אותה ולטפל בה. כעת נשמע שהיא שורטת ומכאיבה מבפנים. צריך תנאים של בטחון על מנת לאפשר לכל הרעל לצאת החוצה. זה חלק מסימניה של פגיעה, ולא כדאי שהפגיעה תהיה פגיעה עצמית. להיעזר, שירה. יש לך טיפול - תשתמשי בו. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית