פורום פסיכולוגיה קלינית

אז ככה הטיל שנפל בבת ים נפלא על הבית שבו גרות כלתי לשעבר עם הנכדה המיוחדת שלי פחד ה' הכל נהרס עד היסוד הן היו במקלט כמו שמומלץ על ידי פיקוד העורף אך אף אחד לא יכול היה לדמיין שהבחין יקרוס תחתיו כולל כל המקלט כלתי שמעה את הפיצוץ האדיר ומיד לקחה את הנכדה שלי ביד וברחה איתה מהמקום לפני הפיצוץ הגדול הבן שלי נסע מיד להביא אותן אלינו בביתה.. לזה קוראים נס גדול היה כאן מעכשיו הן יגורו אצלי בבית עד הודעה חדשה עדיין רועדת ובוכה על כל המצב הזה לנו אין מקלט תקין בבנין מה נעשה אם נצטרך כולנו לרדת למטה ?.. אין מרחבים מוגנים אין כלוום הפחד לא עוזבת וכל הזמן עולות תמונות מלחמה מהילדות שלי . פחד מוות

הי כולם, אני בסדר בהתחשב במצב. וגם עובדת היום. ואתם? ביתנו המט לנפול עדיין עומד על תילו. ואין כאן שום מרחב מוגן בקרבת מקום. מוקדי ההרס קרובים לרבים ממכריי, וגם אלינו. לאן עוד נתדרדר שואלים. אין מה להוסיף. שמרו על עצמכם. אשמח שתרשמו שאתם פה, שלמים, יחסית, כאמור. או לאו. סוריקטה

עכשיו בכלל שישי. השלושה עשר. סתם מקריות. חתיכת לילה פרוע לכולנו. בתוך תקופה מטורפת. חדשות אתמול היו ממש זיקוקי דינור. האחיין הלוחם שלי מציין יום הולדת בתוך המלחמה, בפנים. שטח אויב. המטפל בחו"ל אפילו פגישת זום לא הייתה השבוע. ואני חוגגת לי על חלבונים ומשחקת עם תינוקות, צמחים, ובעלי חיים. חתולה פצועה מאד שהצלתי עם תחילת המלחמה משתרעת עליי ומרככת ומחממת. בוקר קפה וביס מעוגת שוקולד. לנשום. סוריקטה

סוריקטה יפה שלי איזה כייף שאת משתמשת בבינה מלאכותית אני לא הצלחתי להבין את הדבר הזה גמה נפלא שאת פעילה גופנית אני נעזרת רק בפיזיאוטרפיה די מוגבלת בפעילות גופנית ואכן צריכת חלבונים מאוד מתאימה ועוזרת לא ידעתי שעודף חלבונים עלול לפגוע בכליות יפה שלי תהני מכל דבר שאת מסוגלת גם קצת קשה ומקשה את השרירים כמובן שאת גם לא עוברת את הגבול כך מאמינה וכן בהחלט כמה חיילים הרוגים בשבוע אחד עצוב נורא חיבוק אם מתאים חטולית

הי חטולית, מאד פעילה גופנית, אני אדם שנע רוב הזמן. אנרגיות, יצריות וזה. מעניין שפיזיותרפיה (ניסיתי אצל כמה אנשי מקצוע) דווקא החריפה את מצבי. מניחה שרובן של ההגזמות הופכות דברים שנחשבים טובים לדברים רעים וחשוב לדעת את הגבול. לא עניין של מה בכך להכיר במידה המיטבית וגם להוריד למציאות. נראה לי שלהתחיל עם Chat GPT זה די קל. את שואלת שאלות, גם בעברית, וה AI עונה. (וגם טועה לעתים). החזיקי מעמד ושמרי על עצמך, סוריקטה

הי לכולם, איזה שבוע. כמה חללים. לאחיינים החיילים הלוחמים שלי שלום. היינו באימה, מן הסתם. הם בדיוק במקומות ובמשימות האלה. מנסה בימים אלו עוד יותר להתרכז בשיקום או האטת הדינמיקה של ההזדקנות שלי. בתזונה, בשתייה, בפעילות, באנרגיות. בעומקי המערכות. ומפריחה בסמליות מעופפים. ועובדים קשה. דרישת שלום חמה, סוריקטה

הי אודי ובנות יקרות, אספר שהתחלתי להשתעשע עם אינטליגנציה מלאכותית. שואלת שאלות והתשובות מזכירות לי לעתים דברים שאני יודעת ולפעמים עוזרות לי למצוא את החיבורים. יודעים אתם על הכאבים הכרוניים. ובכן, נראה שאני נחשבת לאדם פעיל ברמה עד כדי גבוהה ולכן צריכת החלבון שלי צריכה להיות בהתאם. אז אני מנסה להגדיל קונקרטית את אבני הבניין לצורכי ניסיונות שיקום. אפשר למצוא הקבלה לנפש. נקווה שהשרירים, תרתי, ירפו קצת. הם מכווצים קיצונית, משערת שגם בגלל הלחץ ותקלה ביכולת לשחרר. חירות אמרנו. בברכת חלבונים לרוב, אך לא בהגזמה, חראם על הכליות. סופשבוע נעים, סוריקטה

הי כולם, קוראת את עצמי, והי, נראה שאני נשמעת יחסית בטוב. ובכן, רוצה להאמין ששילוב של הטיפול בשיחות והתרופות יסייע לי למצוא את ההקשר בראש אצלי. לכאבים. הם נוירופלסטיים, שבמובן מסויים זה מעודד, כי יש מצב שהמצב הפיך וגם לא מסוכן. שלוש שנים עם הכאבים. מתיש למדי. אבל מה זה לעומת כאבם של מי שהיה ועודנו נתון בתוך התופת הגדולה של התקופה. אז שבוע טוב. אתכם, סוריקטה

נגמרו החגים נגמרו החגיגות נגמרו בשלב זה גם ימי ההולדת ואיתם נגמרו גם חלק מהחלומות אחרי צפייה מורטת עצבים שחכיתי כבר לבדיקה של אחי והנה הרגע הגיע אך כלום לא נעשה כמה חוסר אכפתיות וחוסר אחריות אנשים יכולים לגלות כשזה מצב קשה כל כך ? בלתי נתפס בעיני אחי לא עשה את הבדיקה שהדירה שינה מעיני רק מפני שלא לקח בזמן כדורים כהכנה לבדיקה וחזר הביתה כלעומת שהלך כל הגוף שלו מלא נוזלים = מפחיד! כל כך מאוכזבת מחוסר האחריות הזה שבא לי לבכות הלב לא עובד טוב! הגוף לא מוריד במשקל המזון לא משתנה למשהו יותר בריא כדי להוריד במשקל אין שום פעילות כזו או אחרת כדי לשמר אותו במעט תזוזה דיברנו היום כשחזרו מבית החולים בקושי נשם כל רגע הראש נופל מסכרת גבוהה נגמרו לי המילים כואבת על מצבו המדרדר של אחי מצטערת ששוב הנושא הוא אחי גם הבדיקות שלי אינן בשיא הטופ אך אני לפחות עושה פיזיאוטרפיה שמה יותר לב למה שאוכלת חוץ ממה שאכלתי בחג השבועות בזה מטפלת כעת לא יושנת בלילות זה נשמע כבר כמו תקליט סרוט בראש כמוני ולמעשה אין לי שום דבר טוב להגיד על עצמי סליחה שוב על החפירה הזו מאחלת לכולם חיים יפים וטובים משלי.. ביי

הי חטולית, מה אומר בתוך כל זה נסי לקחת אחריות ראשית על עצמך ושמרי עליך. חבל שאחיך מראה פחות אכפתיות לגופו והטיפול בו. ממש חבל. איתך, שיהיה אוויר הלוואי. סוריקטה

מבינה אותך מאוד גם אצלי מתבלבלים הימים ונמצאת בתקופה קשה של המון בדיקות שאינן יוצאות לטובתי את תמיד עובדת קשה מפני שאת משקיעה את כל כולך בגידול אותם פעוטות שאת כל כך אוהבת הם זמנית הילדים שלך כך לפחות אני מתרשמת מההשקעה שלך בעבודה יפה שלי את נמצאת כאן ואני תמיד שמחה לראות שעוד מישהו נכנס וכותב את ממש לא נעלמת יפה שלי רגישה כל כך מבינה את הפחדים שלך נכון המטפל בחול והמצב בארץ אם הייתי אומרת בטטה זה היה טוב כל הכבוד לך על יוזמה להזמין משלוח הביתה רעיון מבורך ולא רק בגלל כאבי הגב המתממשיכים ועוד תוספת של עוד ברור שזה בכלל לא כיייייף מכירה מקרוב על מה שאת מספרת לי תוהה אולי פיזיאטורפיה יכולה לעזור ולו במעט להקל על הכאבים אני התחלתי בשבוע שעבר נכון לא קל אך מקל אהובה שאת אצלך נתינה היא חלק בלתי נפרד מהמהות שלך !! מאחלת לך החלטות נכונות לך יודעת שאת מאוד חכמה סומכת על השיפוט שלך עם או בלי כאבים .חג שמח לך ולכל באי הפורום גם לך אודי יקר .חטולית

הי חטולית, הזאטוטים הם לכאורה אפילו יותר מילדים שלי. בואי נגיד סוג של כמו נכדים עכשיו בגילי. ניסיתי פיזיותרפיה במקומות שונים וגם פילאטיס. כל אלו החריפו מאד את הכאבים. כנראה שהפתרון, בהנחה ותקווה שישנו, במקום אחר. הייתי אומרת אצלי בראש. יום נעים, סוריקטה

אבוי מתבלבלים הימים. ואני עובדת, כן, אבל ממש קשה. הי אודי והי חברות, אתמול בלילה הלכתי לישון בחרדה עצומה שקשורה לאובדן מסוים שקשור למטפל, כלומר, המעבר שלו לחו"ל. שאתכנס שוב בחזרה שאשתוק איאלם שלא אתפקד. היה נורא. כל זה תוצאה של מה שמתחולל כאן, שמאד מערער את עולמנו של כולנו, ובפרט את מי שרגיש יותר. עשיתי טובה לגב שלי שעוד מעט שלוש שנים עם כאבים כרוניים והזמנתי משלוח. עכשיו הצטרפו לכך כאבים גופניים ממושכים נוספים. לא כיף. תוהה כמה לעבוד בשנה הבאה והיכן. סביר שבאותו סוג של עבודה, כי, מה לעשות, שם המיומנות והסבלנות הגדולה שלי. עצוב לי שגדלתי מאד מוגבלת ומאד בצמצום. אולי לכן בעלי החיים הם חלק משמעותי מהעולם שלי. שלכם, סוריקטה

סוריקטה מתוקה נגעת בליבי.. כך 'פשוט' כך נוגע.. ועוד מעט חג השבועות, חג שבעבר כל כך אהבתי מסיבות רבות.. חג לבן, רות המואביה אמא של מלכות.. אהבת הגר וכל אדם בעולם חג הטבע והביכורים יחד עם רוח לימוד ותיקון ליל שבועות חג אהוב והשנה עצוב.. שלכם, במבי

אני בן 18 ומתפתח יחסית בסדר רציתי לשאול ,אם יש דרך לצאת מהתמכרות לאוננות?

מצטערת אם אני שוב מציפה בהודעות אחי שלי היקר שוב צריך לעבור תהליך של כוויה בלב הטיפול הקודם לא עזר אבלציה נדמה לי שכך זה נקרה בחודש הבא ומצבו בכללי אינו טוב בכלל הסכרת שלו גבוהה אתמול כששוחחנו הוא שוב נרדם וראשון נופל קדימה מאבד קשר בשיחה קראתי לו שירים את הראש אך לא שמע אותי עד שעבר לו הזמן של שבר הסכרת .עד שהתאושש אני כל כך פוחדת עליו וכבר מחכה בכיליון עינים שיאשרו לו את הזריקות שצריך לקבל לאיזון הסכרת אך הם מאוד מתעכבים כל זריקה עולה 1,000 דולר גם הביטוח הפרטי שלו לא מכסה את זה !! נכון שאין לי מה לעשות בענין אך הדאגה לא עוזבת אותי יש לי מועקה נפשית כבדה בגלל מצבו של אחי לפחות אם היה מקפיד קצת על מה שהוא אוכל .. במצבך אחי שלי היקר אייך אתה מרשה לעצמך לאכול בערב עוד לפני השינה 2 פיתות מקמח לבן כבר לא שאלתי בתוספת למה זה מגיע הסוכר שלו היה כמעט 170 וזה מפני שביקשתי ממנו למדוד סוכר בזמן שדיברנו זה מייאש אותי אני פוחדת עליו אין לי עוד אחים בעולם חוץ ממנו וגם אם היו לי לא יודעת עד כמה הייתי נקשרת אליהם זה גם משו שאיני יכולה לענות עליו מעולם לא היתה כזו שאלה רק הוא ואני כל החיים ביחד.. עד חודש הבא בתאריך 4.6.25 שהוא צריך לעבור את ההליך הרפואי שלו אני בלחץ אטומי ושוב סליחה שאני מציפה עד הפעם הבאה חטולית

אכן כואב הלב על כל הצעירים שהולכים נפצעים נהרגים אין מילים לתאר את הכאב ועדיין שיחות עם המטפל כמו שיוצא עדיין מאשר בלי שיחות בכלל מצטערת שכך מרגיש לך יתומה כואב מאוד אמיתי לגמרי צר לי על כל הטפילים המטפלים האלה לצערי יש לי גם ניסיון מר איתם בדרך אחרת אך גם די דומה חיבוק ענק על היותך היתולית אהבתי את החתולה הלוחשת חטולית שבוע מבורך יקרה שאת

הי חטולית, רשמתי לך כמה מילים בעץ אחר. בוקר טוב, סוריקטה

אז ככה כבר חשבתי שבת דודה שלי הפסיקה לעקוב אחרי כל מה שאני אומרת כאלו בודקת אותי כל הזמן מה ולאן ואיפה כמה ולמה עד שכמעט נרגעתי אך זו היתה רק אשליה מטופשת שלי היא לא עקבה רק אחרי אלה אחרי כל בני המשפחה שלי בני דודים שלי היא כביכול מצד אבי הביולוגי ואני מצד אמי כך שאינה זוכרת את רשימת כולם מאחר ואינה בקשר איתם בכלל !! ואז זה מתחיל רואה כמובן מדובר על הפייסבוק מישהו ששם המשפחה שלו נשמע לה מוכר ויש שולחת אלי לאשר שאכן מדובר באותו אדם וכמובן מה הוא עוד עושה בימים אלו וכו? כך סימנה את כולם אחד אחד ולא הבנתי מה המטרה שלה בכלל עד ששמתי לב שסימנה אותו במעכב ..כאלו מה זה עיניינך הרי אינך בקשר איתו ולא תשאלי לשלומו או תנסי ליצור איזשהו קשר משפחתי קרוב אליו אז מה הענין ? ואז כותבת לי אתה ראיתי גם ראיתי שגילית גם את...שמו של הנכד האהובה עליה ונכנסת לכתוב לו כמה מילים חמות יופי אייך בכלל הגעת אליו ומה המטרה שלך עימו? שאלה מטומטמת לגמרי איזו מטרה בכלל יכולה להיות לי וזה שבמקרה נתקלתי בו ומתוך כל מה שמספרת עליו ניסים ונפלאות על העזרה שלו עבור הסבתא שלו ... וכך היא ממשיכה לצוד אותם ללא שום מטרה כך אני מקווה יש לה שריטה כזו של שליטה על כל ידע שהיא יכולה לצבור על אנשים לשם מה ? האמת שזה מטריף לי תמו'ח וכמובן שאי אפשר לומר לה בשביל מה נחוץ לך כל האינפורמציה הלא חשובה הזו בכלל היא לא עונה ומצד שני אמי שתחיה חגגנו לה בפסח בין כל האירוחים יומולדת 90 עם כולנו ביחד כולם הגיעו אותה לא הזמנתי רק את אחותה של אימי ובנה הבכור שאיתו סגרתי את האירוע כהפתעה לשתי האחיות שגרות לא רחוק אחת מהשנים אך כבר שנים לא התראו שתיהם כבר זקנות כואבות אך 90 שנים זה ארוע ובאמת היה ארוע שמח ותוסס לשתי האחיות על האירוע הזה לא היה אכפת לי לטרוח המון והיה נהדר תגידו לי אולי שאני סתם פסיכית או שנפלו לי כל הברגים מהראש איזו סיבה יש לבת דודתי הרחוקה מכולם לאסוף פרטים על משפחה שבכלל אינה מעניינת אותה לדעת בפייסבוק לאסוף אותם כמו סוכריות לתוך שקית ???? ומצד שני אמי שתחיה כל הזמן גם עוקבת אחרי אהה זה חדש נכון? יכול סתם להיות אפילו בגד ישן או למה עכשיו זה מונח עכשיו כאן ולא על השולחן בפינת אוכל ? אחרי תקופה של 3 חודשים שלא הסתפרתי ושיער שלי נראה כאלו התחשמל שפיצים מציצים מכל כיון באמת נראתה זוועה סוף סוף נכנסתי לחדר האמבטיה תפסתי את הקצוות המעצבנות וגזרתי אותן אומנם לקח לי מעל שעתיים אך נראיתי כבר יותר נורמלית רק נראתי כי אני כבר לא נשארת נורמלית אחריּ כל מה שעושים לי ומה עשתה אמי הסתפרת אמרתי כן תפסה לי את הראש כאלו מחפשת קינים ואמרה לי גזרת קצר מידי למה זה!!! מה אכפת לך למה ככה רציתי וככה גזרתי עשתה פרצוף נפגעה לכי תביאי לי טיפות ולריאות כדי להרגע וסוריקטה שלי היפה כן המצב שלי כעת די מזכיר שבויה רק שאיני כפותה בידי וברגלי כפותה בפי אסור לי להגיב אסור לי לענות אסור ואסור ואסור ואני עומדת לאבד את שפיות דעתי מה שעוד נותר ממנה כי עייפתי כל כך עייפתי עד שיום אחד אקח את הרגלים שלי ואלך מכאן מהבית הזה בגלל הכל !! והם כמובן לא ידעו לאן אלך אולי אז מישהו יתעורר וישאל מה קרה כאן ?? אולי בנתיים יש לי עוד בדיקות לעשות בתקופה הקרובה וזמן לחשוב אייך אעשה מה שאעשה ואני לא מתכוונת לפגוע בעצמי יש לי נכדים מקסימים שלא צרכים לגדול עם טראומה של סבתא שעשתה מעשה קשה זהו לפעם וזה יגיע בטח רק ביום שני אצל אודי ביום שאנחנו הזמנו ריסוס בבית נגד כל הפולשים המגיעילים האלה ואז נצא לכמה שעות מהבית בגלל ריח הריסוס ועד אז שבוע טוב ומבורך לכולם חטולית

הי חטולית, נשמע שקרובת המשפחה שלך חטטנית על ולא יודעת או סובלת גבול. ובהקשר לתספורת - סוג כזה של גזיזת שיער ביתית נתפס בעיניי כאיכשהו פגיעה עצמית, לפחות בהקשר שלי. ולכן, בכל אשר קשור לשיער אני מתאמצת מאד והולכת למספרה. לא קל, היות שזה סוג של טיפוח, ואולי נשלם על כך מחיר. אבל נראה לי חשוב. אפילו אם חלקי. החתול ההוא מ'לבד על המרבד' 'ריסס' את כל מי שחדרו לו למרחב. לו היינו יכולים כך לרסס אנשים מתקרצצים. איתך, סוריקטה

ומי יודע מה יתחולל עד אז... הי אנשים, הודעה נוספת. סורי. סיפרתי כבר שיש לוחמים במשפחה. קרביים. עכשיו. ואנחנו מדאגה קיצונית לדאגה. חרדה וגם זעף על השימוש שנעשה בצעירים הטובים האלה. וחוצמזה - עלתה בי המחשבה שההורים כבר עברו לעולם הבא זה מכבר, המטפל בחו"ל ו... מרגישה שעכשיו אני יתומה לגמרי הלב נחנק מעצבות. מי שרוצה להיות בקשר איתי הם טפילים וקרציות. הלך העור. הכאב של ההרס והאימה שפה מעבר לגבולות ההכלה. המטפל אמר לי בזמנו שייתכן שמה שהצליח להחזיק חטופים ששבו חיים הוא החלק שבאמת חיכה להם מאד והיה להם חיק לשוב אליו, אף שנראה שחלקים אחרים ויתרו עליהם. מיאו אמרה לי החתולה באוזן. נכון שאני היתולית? ליל מנוחה, סוריקטה

והטיפול, הגם אם בזום נותרו כעת המקומות היחידים בהם כנראה אשתף בכאביי, ומעט. עצוב לי על מה שקרה. עצוב מאד. המחיר שמשלמים כדי להשיג חירות. האובדנים. במקביל גם המדינה משלמת מחיר כבד ברמות. הי לכולם וסופשבוע אנשים יקרים, סוריקטה

את יודעת זה באמת מצער מאוד שיש מישהי מתעלקת עליך הפסקה היא גם דרך נכונה לתת לעצמך מנוחה נפשית ממצב כזה אין לך אפשרות לחסום את הכניסה שלה להגיב לך ? אכן נכון זו תקופה קשה ומתישה בכללי ובכלל במצב בארץ יפה שלי באמת שמנוחה גופנית ונפשית עוזרת מאוד להתאושש אני כבר לא מדברת על לילות ללא שינה ולא על כמות הכדורים שאנ נוטלת כדי לישון מה שלפעמים עוזר ולפעמים.. מאחלת לך חידוש אנרגיות חיוביות עם כוחות מחודשים להמשך עבודה ועוד צפוי לנו סופ"ש חם מהרגיל חטולית

הי חטולית מתוקה, את נשמעת מיוסרת וחנוקה שולחת לך ברכות זהות לאלו שאיחלת ושמרי גם את על עצמך. מנסה ליצור מרחק ומרחב אבל בנימוס. נראה. תודה יפתי, איתך, סוריקטה

הבן שלי בן חמש, כבר זמן רב יחסית, שם את היד במכנסיים ונוגע באיבר מינו.בין אם בבית ובין אם בפומבי. דיברנו רבות על הנושא, הבהרנו שלא עושים את זה שלא בפרטיות. לפעמים זה מלווה שחשיפת איבר המין בבית. ניסינו להתעלם, ניסינו לשלול לחדר שסוג של הזהרה, שום דבר ללא הועיל בשנה האחרונה הוא בטיפול רגשי מטעם הגן ואנחנו מתכננים להתחיל טיפול רגשי פרטי בחופש. אשמח לשמוע מה עוד ניתן לעשות, ולעזור לו

הי, אתם יודעים - ניסיתי תקופה מסוימת לרשום דברים דומים לתכנים שמביאה לכאן בעמוד אישי שלי. התוצאה היא שמישהי שאני מכירה ובקשר איתה התבייתה עליי. פרצה לפרטיות. דיברנו על כך בטיפול. קרציה. סטוקרית. שומר נפשו ירחק. מילים שלא הייתי מעלה על דעתי. הפסקתי לשתף. נחנקתי. אין אוויר. בתוך תקופה של מלחמה ומתים ונמקים. עייפה מאד ולא מצליחה לישון. נקווה שאוכל לשפר כוחות. חודשי עבודה קשים מאד לפניי. סוריקטה

ימים ארוכים ללא שינה כאבים שלא מרפים בלי מנוחה אזעקות שנואות ואין מקום לתת לרגשות לצאת החוצה תחושת מחנק מתמשכת אירוחים בלתי פוסקים בלי שום התחשבות בי ובצרכים שלי . מה אומר כבר אמרתי מספיק חטולית

הי חטולית, להרגשתי בדברייך אפשר למצוא קווי דמיון בתחושה לתנאים ואיכות חיים של מעין שבוי. שקוף. בין אדישות להתעללות. לא כיף בכלל, בכלל לא כיף, סוריקטה

האם היא אמרה לך או רמזה לך על מצב כזה ? לדעתי זו לא סיבה להפסקת טיפול הגיוני שכך תרגישי כך רק מהפחד שהיא תפסיק טיפול את לא וגם הטיפול לא פלסטר בכל טיפול יש רגשות שעולים ומטלטלים לפעמים כמו שאת מרגישה לדעתי הכל בסדר חטולית

כמו כל אמא מודאגת את שואלת ובצדק אייך לתמוך בבן שלך להתגבר על כישלון לוקח זמן בלי שום קשר להיותו תלמיד אפילו מצטיין בלימודים הייתי חושבת אולי שדווקא בגלל זה הוא לוקח א. הכישלון שלו כל כך קשה אז כן יש לו התקפי זעם כי הוא לא מקבל בעצמו את הכישלון שלו אם את יכולה להגיע אליו בעדינות ולהגיד לו שזה לא סוף העולם ויכול לקרות מצבים של כישלון שאת מבינה ותומכת בו בהמשך אולי זה יכול ל רגיע אותו מאחלת לך בהצלחה חטולית

היי יש לך המון שאלות שאת חלק מהן לדעתי הפסיכולוג כן יכול לעזור לך לחשוב לכוון אותך לתת לך יכולת גם להגיע להחלטות שהן שלך כמו למשל למקום העבודה שלך דבר איתו תייעץ איתו אין לך מה להפסיד חטולית

איזה יום עצמאות ואיזה נעלים סליחה על הביטוי בוכים ובוכים בלי סוף הרס חורבן וכאב שלא נגמר למי בכלל היה חשק לחגוג זה היה היום הכי עצוב שאני זוכרת שנקרא יום עצמאות רק חבל שאנחנו לא אלה שמשפיעים על הלך החיים בשנה וחצי האחרונים איתך חטולית

הי חטולית מתוקה, מסכימה. תודה. סוריקטה

שלום, אני שוקל להוציא רישיון לנשק במסגרת העבודה שלי, ויש לכך גם השלכה של שדרוג בשכר. יחד עם זאת אפשר להשאר בעבודה הנוכחית בשכר נמוך יותר בלי נשק עם זאת, חשוב לי לבדוק לפני כן האם זה עשוי לסכן את מקום העבודה שלי – במידה ולא אקבל את הרישיון. לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של דיכאון קל, ומאז אני מטופל תרופתית (ציפרלקס ולמוג’ין) – אך כיום אני מתפקד באופן יציב, מלא ואחראי. רציתי לשאול: 1. האם כדאי לשתף בכך את הפסיכולוג או הרופא שמבצע את ההערכה לרישיון נשק – במידה והוא שואל? 2. האם עצם הניסיון להוציא רישיון נשק יכול לפגוע בי מבחינת תעסוקתית – אם לא אקבל אותו? 3. מה הסיכויים מנסיונך המקצועי שאעבור בהצלחה את הוצאת הנשק אודה לתשובה מפורטת בבקשה, תודה

שלום רב, ברצוני להתייעץ בנושא בני בן כ 20 התחיל את לימודיו האקדמאיים לאחרונה, מאז תחילת הלימודים ירד במשקל, התחיל להסתגר בחדרו , חווה כישלון בסמסטר הראשון - יש לציין הוא היה מצטיין בתיכון- לאחרונה התחלתי לראות שהוא חוזר על תנועות מסוימות כמה פעמים והשפלת ראשו לרצפה בנוסף להתקפי זעם מדי פעם, כיצד אוכל לסייע לו ולתמוך בו בכדי למנוע את התדרדרות המצב?. אודה לתשובתך

הי, מטופלת חצי שנה. במידה ויש לי חרדות, ומילוי הצרכים שלי ע י הפסיכולוגית מתקיימים ואז החרדה נרגעת, הופכת לשקטה וקטנה, זה אומר שמה שהיא מהווה עבורי הוא פלסטר? האם הגיוני שהיא תרצה להפסיק את זה כי מבחינתה אנחנו בלופים שאינם נגמרים?

כמה הרס כמה הרס כמה הרס כמה מוות והשחתה ואובדן לא עצמאות לא מרחב נשימה ותנועה השלום לכם אנשים יקרים בימים אלו? סוריקטה

הי, למי אני כותבת... הלילה לא היה לילה. מניחה שיש קשר לתאריך של היום. אחי מתפאר היום באמא ובנכד שאהבה, השקיעה זו והיה במה להשוויץ, והיום עוד יותר. אכן היו צדדים כאלה כשהייתה פחות זקנה. ואנשים ראו אותה כאדם חביב והם לא יודעים איזה חלקים מפלצתיים היו בה, הופנו אליי וסיכנו אותי מאז ומעולם. ואני נחשבתי לזו שמסתירים ומתביישים בה. אין לי מושג איך יעבור היום. יום עבודה מלא וקשה של סופ"ש. ובהיותי מי שאני - רואה גם הרבה הקבלות של אז ועכשיו. בעיניים כבויות, סוריקטה

הי סוריקטה יקרה! אין לי מילים חכמות לומר לך.. נגעת בי עמוק.. גם אני דור שני.. אמא שלי היתה ילדה בת 9 כשעברה את השואה. יום מורכב. קשה קצת קצת יותר מקצת איתך, במבי

הי חברים טובים, מוצאת את עצמי במצברוח כלשהו לא יודעת. ללא שיום. בחול המועד עבדתי ימים מלאים, מושקעים, אפילו יותר. לא קיבלתי מאף אחד (זולתי) שי לחג. גם לא ממעסיקיי. מחבר אותי ל -- לא-מגיע-לי המוכר. וגם ל -- איך שוב קרה שעיוורתי את הסביבה והפכתי למובנת מאליה ולא ראויה. יצא מוזר ממש. לעצמי דאגתי לדבר חשוב מאד. והתאמנתי קצת בספורט היום. ואיכשהו זעקה בפנים. ומה כל זה אל מול סבל שבויינו המעונים. סוריקטה

הי כולם, הי שוב, ביומיים האחרונים השקעתי במיוחד. כך בחרתי וכך אני אוהבת. נראה לי. אבל הפער בין התעסוקה ביום לבין הבדידות ברגע שאני פורשת עצום ולכן הנפש והגוף קורסים. בקושי נשאתי את עצמי הביתה היום. בהליכה בשביל המוביל לבית דיברתי אל הפרחים ובעלי החיים (שאני דואגת להם) ואמרתי להם שהם חבריי, תוצאה של אכזבה מהמין האנושי. ודברים נפלו לי בבית (מטאפורית וקונקרטית) מהידיים. נשמטו ונשפכו. אספתי הכל. יצאה צעקת טירוף ועכשיו שקט. תרתי משמע. לילה טוב, תודה על ההקשבה, סוריקטה

היי התחלתי עבודה בחברת אבטחה שלא דורשת נשק חובה, אבל במידה ומוציאים רישיון לנשק מעלים את השכר. אני נוטל 20 מילגרם ציפרלקס ו15 מילגרם לאמוג'ין על מנת לעבור ולהגיע למטווח צריך קודם לעבור ראיון אצל פסיכולוג מטעם החברת אבטחה עכשיו חשוב לי לדעת מה הסיכוי על סמך הדברים שרשמתי שיתנו לי להוציא נשק, הפחד שלי שאני יגש ויעבור את הראיון עם הפסיכולוג ולא רק שהוא לא יאשר את המעבר שלי לקורס ולהוצאת נשק . אלה גם יבקש שיוציאו אותי מהתפקיד גם בלי נשק לכן חשב לי לפנות קודם לכאן לשאול מה הערכה שלך והאם כדי לפנות להוציא רישון והאם בכלל זה יכול לפגוע בסיכוי שלי להשאר בעבודה גם בלי נשק

היי קיבלתי את הכדורים בעקבות חרדה ודיכאון שהייתה לי לפני 5 שנים, כיום המצב יציב ואני מאוזן תרופתית

היי אודי וכולם, הייתי אצל הפסיכו' שלי ויש לי דפוס כזה שלפעמים אני ממש ממש בסוף הפגישה זורקת נושא או משהו שדורש לעבד ולדבר עליו ... כלומר מפילה "פצצה" או דרמה כל שהיא והיא אמרה :"טוב אז השארת אותי במתח לפעם הבאה"... מה גורם לי לא לדבר על זה במשך פגישה שלימה ואז בסופה להכריז משהו שדורש עיבוד? דברתי על החג ודברים שהיו וכו..ואז כאילו משום מקום זרקתי את המילים האלה כדרך אגב וזה ממש רציני, לא דרך אגב..מבין? למה? כאילו פחד? כאילו מה?? פשוט אם הייתי יודעת מה גורם לזה לא הייתי שואלת אותך...ובטח מחזירים את השאלה אליי..אבל אין לי תשובה... ולמה לא להתחיל פגישה עם זה? אוףףףףףף כנראה שקשה מידיי ומסובך מידיי וזה יוצא לי ככה בלי להתכוון ואני מקווה שהיא מבינה שזה לא בכוונה... :( ובכלל לא התכוונתי לומר לה כנראה וזה נפלט לי...לא יןדעת... חג שמח

הי מיכל, די קלאסי העניין הזה. הפסיכולוגית אמורה לתת לך פירוש, ויש לשער שאולי תתעצבני על הפירוש (התנגדות וכד'). המטפל שלי, למשל, יודע מצוין להפריד מקצועית. נראה לי שהייתי קושרת את הנושא לפרידות ונפרדות. מניחה שבפנים יש קול שאומר - איך זה שככה נטשת אותי, בידיעה שיש משהו רב מימדים שמציק? מדוע לא הארכת פגישה, הצעת פגישה נוספת מיידית, מדוע כך עזבתני. איך יכולת, את 'אשמה' ומדוע אינך חושבת כל הזמן רק עליי באופן בלעדי. ומניחה שיש גם קונפליקט - מעוניינת לפתוח, אבל חרדה מאד במקביל, ובפעם הבאה אולי הנושא יחווה כזניח שלא אמורים להתייחס אליו. בואי נעבור הלאה, נו זה כבר עבר ופחות רלוונטי. ת'כלס זוהי את שיוצרת ומכניסה את עצמך למצב הזה, שאיכשהו גם 'לא פייר' כלפי ה'מטפלת'. סביר שחשוב מאד ובפעם הבאה לנסות בידיעה פחות להתחמק. ואולי יכאיב. הנפלט לי האלה לפעמים הם הם המפתח. בברכת אביב פורח, סוריקטה

הי כולם, 1. את ליל האי סדר חוויתי יחד עם משפחות החטופים. זו אני. 2. הסיפורים, המזעזעים להחריד, שצפים עכשיו על שורדות פגיעות מיניות טקסיות, המאד טרגריים, מזכירים לי נפשות מהפורום. איזה מצב סוריקטה

היי יקרה, מאיפה את שואבת את הכוחות האלה? להיות איתם ולשמוע סיפורי זוועה? לא מטרגר אותך? כל הכבוד שאת מסוגלת להיות שם עבורם..זכו

תודה לך, אודי :-)

גם אני עניתי....מעניין ומאתגר ;)

היי, אני בן 46, רווק, ללא חברים וידידות. לצערי אני לא מצליח להחזיק במקום עבודה. היו הצלחות מעטות לאורך הדרך, אבל בדרך כלל אני מתפטר תוך כמה ימים או שבועות, עקב תחושת פגיעה אחרי שמנהל או מישהו אחר צועק עלי, או עקב אי הצלחה להבין ולהתמודד עם המטלות ותהליכי העבודה. צריך לציין שלמדתי מספר שנים מקצוע וסיימתי בהצלחה, אבל לא הצלחתי למצוא עבודה במקצוע כך שאני ממשיך לעבוד בעבודות של אחרי צבא, ואני מרגיש שככל שעובר הזמן ואני מחליף עבודות אני נשחק עוד יותר. אני גם מתוסכל מהמצב האישי שלי, וגם מהעובדה שאני לא מצליח להחזיק במקום עבודה. המצב הכלכלי בהתאם. ברקע יש דיכאון, חרדה, OCD ו ADHD. אני מלווה על ידי ביטוח לאומי וסל שיקום, אבל אין להם פתרונות. תפקידים שניסיתי עד היום הם בעיקר מוקדי מכירות, שירות לקוחות ותמיכה טכנית, ושם סבלתי והתפטרתי הרבה. תפקיד שהצליח בעבר הוא כשתקופה קצרה נתנו לי לעבוד במקצוע שלמדתי, בסביבה פיזית פתוחה ולא עמוסה, עם צוות מקיף ידידותי מאוד שרובם עבדו בתחומים אחרים, כך שהיה לי את המרחב הפיזי והמקצועי שלי ואת השקט שלי. זאת הייתה הזדמנות נדירה ולא יצא לי מאז לראות אפשרויות דומות. כיום כמעט כל המשרות במקצוע שלמדתי דורשות ניסיון, והשוק מוצף בבוגרים ללא עבודה במקצוע. יכולה להתאים לי עבודה בתיוק וסריקת מסמכים, אבל כמעט ואני לא רואה משרות כאלה. חשבתי על עבודה בסידור סחורה בסופרמרקט. האם יש מישהו שעבד בעבודה כזאת ויכול לציין עד כמה היא רגועה בדרך כלל, ועד כמה תהליך העבודה הוא פשוט? ובנוסף, ברור לי שזאת עבודה פיזית, אבל עד כמה? אני מנסה להתפרנס כדי שאוכל לשלם חשבונות וכרגע זה כל מה שחשוב. אני יכול לעבוד בשכר מינימום, בעבודה פשוטה ורגועה ללא עימותים וללא תהליכי עבודה מורכבים. זה אבסורד שכשאני לוקח איזשהו קורס ולומד, זה בדרך כלל הולך טוב, אבל כשאני מנסה לעבוד בעבודה כללית, לא מקצועית, צצים אינספור קשיים ואני מתפטר. אני יכול לקחת את זה לכיוון של עבודה במפעל מוגן, ושם התנאים יכולים להתאים למגבלות, אבל השכר נמוך משמעותית משכר המינימום. אני מנסה כן להשתלב בשוק החופשי, עד כמה שאפשר. לסיום, אם למישהו יש המלצה על עבודה שמההיכרות שלו יכולה להתאים, או רעיון אחר כיצד להתקדם, אשמח. תודה רבה מראש על העזרה, רונן

הי לכולם ושבוע, בעוד שבוע יחול התאריך של חג הידוע כחג עמוס. עשינו מעשה, לא יוזמתי שלי ומסתבר שגם לא מקורי מאד, אבל התאים לי מאד, והיות שמשפחתנו המפורקת תהיה מאד מפוזרת באותו תאריך על פני הגלובוס או בארץ התכנסנו לארוחת ערב שבוע לפני, כי התאפשר, והיינו מסובין עם אוכל בסמלי החג וזהו. קצר, צנוע, לבוש רגיל וטבעי וזורם. החירות שלנו, טבעיים כמו שאנחנו, ועבורי אפילו מעין מרידה קטנה במסגרות נוקשות ומחייבות. כך היא גם שבת אצלי. היא אכן נחשבת יום מנוחה, אבל בדרכי. בחירה ועמה הקלה. אאחל רווחה ובריאות ואהבה ושחרור לכולם. כן, אמשיך לתרום למטה החטופים ולהיאבק למענם ומשפחותיהם וגם על הדמוקרטיה. זהו חלק אינטגרלי משמעותי מאד מאיתנו. סוריקטה

איזה יופי המשפחה שציינה יחד! שנים שאני לא נמצאת עם המשפחה שלי בליל הסדר או כל חג אחר.לא מסוגלת.. רק עם הורי בעלי שמוזמנים אליי ..גם לא שאר משפחתו. חירות אמיתית נשמע. הלוואי שתהיה גם פה במדינה חירות אמיתית....

אם אני מתקשה בקבלת הגבולות בטיפול, אם אני מתקשה להפסיק לחשוב עליה, אם אני מדמיינת שהקשר שלנו הוא אחר והוא לא באמת אחר, אז זו לא בעיה? אני מפנטזת על דברים שלא יקרו, אני מתאכזבת ממנה מצפה ממנה, זה מרגיש לי שלא רוצים אותי את הקשר איתי שהוא חד צדדי. אני מסרבת לקבל את החיים שהם בחלקיות, שאין שלם, שאין מאה אחוז, אני מרגישה שאני צריכה לסבול אם אני אקבל את זה. אני אשאל אחרת - איך אדע שאני כן צריכה להפסיק את הטיפול מולה? איך אדע שהרע שיש לי מהטיפול הוא לא גרוע עבורי וגובר על הטוב?

היי, מכירה את התחושה... לא פשוט. לאט לומדים לשחרר והמחשבות עליה נרגעות וגם הפנטזיות הופכות למציאות אחרת מיטבית וראלית יותר, ולומדים לקבל את החלקיות של הטיפול, את הטוב שהטיפול עושה גם אם כרגע קשה. טוב שהיא גמישה עם חיבוק וכתיבה כשקשה(כמו המטפלת שלי ;) )

שלום חברות ואודי, חשבתי על כך שאני מתאמצת מאד בעבודה ובכלל ואיכשהו דואגת להסתיר או מעוורת והופכת לשקופה. היום היה יום קשה שנדרש להרבה מאד הכלה של תינוקי. לו היו יודעים. ואולי לו הייתי יודעת אני כמה לא מובן מאליו. סופשבוע, סוריקטה

הי לכם אנשים יקרים.. מיליון שנים לא כתבתי.. קוראת ושותקת... אודי יקר, הקשבתי לקסמי הצלילים שאתה מוציא מתוכך.. המוסיקה על מרכיביה השונים, קסם !!! אתה כל כך יצירתי אודי, ושופע טוב בכל כך הרבה תחומים.. קראתי על יום השנה של אמא שלך מיכל, זה חל יומיים לאחר יום השנה של בן זוגי. מה אני הרגשתי ביום השנה הראשון ? הרגשתי כלום... קוראת אותך סוריקטה על כל המורכבות שאת מביאה.. גם אותך חטולית, ומקווה שבריאותך שלך ושל בן זוגך ישתפר . ואני ? עייפה, עדיין חלשה, עדיין לא חזרתי לעבודה.. יחד עם זאת הגוף שלי לא יכול להתעלם מהריחות המטריפים של ההדרים שנישא בכל מקום , את היופי של השיטה, הפרגים , שטיחים ירוקים בכל מקום, ולראות את הציפורים שמחות ,מזמרות כאילו אין מחר.. מזכירות לי את סיפור הזן, ארנב ביער רואה מרחוק אריה, מתחיל לברוח, האריה רודף אחריו, הארנב מגביר מהירות ובורח מהר יותר אך האריה דולק בעקבותיו, עוד מעט ויגיע אליו. הארנב עוצר, מביט ,רואה לפניו צוק חד ופתאומי. פסיעה קדימה ויתגלגל למטה וימות. האריה עוד רגע ומגיע אליו וטורף אותו. הארב רואה בקצה הצוק תות אדום בשרני מציץ, הארנב מפצפץ אותו בין שיניו ואוכל בתאווה. ( כתיבה חופשית שלי את הסיפור) אוהבת את רעיון של החיים בפה ועכשיו.. כתבתי את השיר הזה לפני זמן מה: שָׁלוֹם לָךְ תִּקְוָה עֲצוּבָה * כד' באדר תשפ"ה 24.3.2025 צִפּוֹר שִׁיר פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם גּוֹמַעַת מֶרְחַקִּים מִתַּחְתֶּיהָ הַחַצְבָּאנִי פֶּטֶל בּוֹרְדּוֹ נוֹטֵף עָסִיס, אֵקָלִיפּטוּס, מַאֲכִילָה גּוֹזָלֶיהָ בִּזְרָעִים, שְׂמֵחָה, שָׁרָה לָעוֹלָם צִפּוֹר שִׁיר פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם גּוֹמַעַת מֶרְחַקִּים, כָּנָף נִנְעָץ בְּחוּט תַּיִל רַק כָּנָף אֶחָד מַצְלִיחָה לְהָזִיז בִּמְקוֹרָהּ מְנַסָּה, הַתַּיִל נִנְעָץ, שָׁלוֹם לָךְ תִּקְוָה עֲצוּבָה .. מִתְבּוֹנֶנֶת סְבִיבָהּ מַשְׁפִּילָה מַבָּט רוֹאָהּ יְלָדִים מְשַׂחֲקִים, בּוֹנִים אַרְמוֹן צִבְעוֹנִי שׁוֹמַעַת צְעָקוֹת: אֵהוּד, אַתָּה אָשֵׁם, לֹא, אַתָּה עַמִּי, אַתָּה בֶּנִי, גָּלִי וְגַם מִירִי רוֹשְׁפוֹת אֵשׁ הָאַרְמוֹן מִתְרַסֵּק, נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים, שָׁלוֹם לָךְ תִּקְוָה עֲצוּבָה .. לְיָדָהּ גֶּזַע תְּאֵנָה קָטוּם, מִמֶּנּוּ עֲנָפִים דַּקִּים יְרֻקִּים מְצִיצִים, אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אָמַר הֶחָכָם. * זאב טנא שָׁלוֹם לָךְ תִּקְוָה (עֲצוּבָה) במבי מאחלת ומברכת את כולכם בחג שמח, חג של חירות וחופש פנימי. שלכם, במבי

היי במבי יקרה..טוב לקרוא אותך מידי פעם.. וואו..כתבת נוגע. תקווה עצובה :(