חייל במצוקה

שלום ד"ר. אני אביב ואני משרת בצבא כבר שבעה חודשים. התחלתי מספר חודשים בודדים בחטיבה קרבית, ואחרי סבל רב ומחשבות להתאבד נפגשתי עם פסיכיאטר שהוציא אותי משם מהר מאוד כבר בפגישה הראשונה בליווי פרופיל נפשי ומספר סעיפי ליקוי נפשיים (אישיות המנעותית, דכאון מאג'ורי). העבירו אותי ליחידה פתוחה והתחלתי לשרת על בסיס יומיות, בהתחלה היה סביר וחזרתי לחיים נורמלים אך עם הזמן גם שם התעוררו קשיים ופניתי שוב לקב"ן שמיד העביר אותי לפסיכיאטר עם המלצה לשחרור, ומאז אני נפגש איתו אחת לשבועיים כשבין פגישה לפגישה אני מקבל גימלים נפשיים כדי להחליט אם לצאת או לא, ואז בתום הגימלים אחד ההורים מגיע וכופה עליי שלא להשתחרר (הם מנסים לעזור, אבל מקשים עליי..). לאחרונה החלטתי להתחיל בהמלצה חמה מהפסיכיאטר טיפול תרופתי, אני נוטל כדור וחצי של אסטו (עברתי מציפרלקס) אם אני לא טועה זה 30MG, בנוסף אני נוטל Stilnox מפני שהכדורים נוגדי חרדה ודכאון גורמים לי לנדודי שינה (אני על כדורים כחודש). וכל זה פשוט לא עוזר! בקיצור המצב הוא כזה, אני משרת שבעה חודשים,נשאר לי שנתיים ו5 נמצא במצוקה קשה ודכאון שפשוט לא מניח לי,לא מצליח להסתגל למערכת!,מחשבות אובדניות בלי סוף, אני יותר מאשמח אם האוטובוס של הבוקר יתהפך או שיגלו אצלי ליקוי רפואי שיוציא אותי,אני מעשן המון, מרבה להתבטל וחסר כל שמחת חיים, לפעמים ממש מתחשק לי לשבת בתחנה מרכזית ולהזריק לעצמי הרואין כדי לשכוח לכמה דקות מהמציאות שלי, החלום שלי הוא להשתחרר אבל יש התנגדות זועמת מצד ההורים שקצת לא מבינים אותי. אני רק רוצה לציין שלנוכח המצב נפגע לי הבטחון העצמי ואני מאוד מפחד שאכשל בחיים ויהיה קורבן לקיפוח ובדידות מצד החברה, ושגם לא אמצא אישה שתרצה אותי (אם כי עליי לציין שיש לי המון תחומי עניין ושאיפות, ומגיל ינקות לא היה לי ספק שארכוש תואר יוקרתי בעתיד לאור העובדה שתמיד אהבתי להשכיל וללמוד,אבל בכל זאת ..). *לא היו לי בעיות בהתפחות ומעולם לא נזקקתי לטיפול פסיכיאטרי, הדכאונות האלו תקפו אותי רק מאז הצבא (ובגדנ"ע, למספר ימים כי היה לי קשה רחוק מהבית) *אני משרת עם חיילים מהחיל הכללי (טבחים,חימוש,אפסנאות) וזה חבר'ה פחות חדים וזה ממש שובר אותי שאין לי עם מי להתחבר. אני רוצה לשאול את דעתך בנושא ד"ר, מה עליי לעשות? וחשוב לי לדעת איזה השלכות יש לפרופיל נפשי? כי בכל מקום באינטרנט אומרים משהו אחר, אני רוצה לשמוע מנסיונך, אוכל להיות מהנדס? רופא? ומה לעשות כדי שההורים יבינו אותי? תודה רבה ד"ר, קשה לי להסביר לך במילים כמה עוזר לאדם כמוני (חולה) שיש אוזן קשבת מצד בעלי מקצוע כמותך, פשוט תודה מכל הלב

שלום עשה את הפעולה הנכונה לך בכדי לטפל בעצמך בצורה נאותה ביותר! עדיף כמובן שתבצע את חובותיך אך זאת רק במידה ואתה מסוגל! בהצלחה!

אני מבין את המצוקה שלך בגלל שאני סובל מבעיות דומות ואני בעצמי לא גוייסתי לצבא בהמלצת הפסיכולוג והפסיכיאטר. למזלי, להורים שלי לא הייתה בעיה עם זה. קודם כל, אם המצב הנפשי שלך לא מאפשר לך לשרת בצבא, אל תהסס ותצא. התרומה שלך למדינה תהיה יותר גדולה אם תהיה בריא ותנהל חיים נורמליים, מאשר אם תישאר בצבא ולא תוכל לתפקד שמה. אין לך מה לחשוש לגבי ההשפעה של זה על העתיד שלך. זה לא יפגע לך בעתיד ובנוסף אם מצבך ישתפר תוכל לבקש להתגייס שוב אחרי כמה שנים. שמעתי על אנשים שעשו את זה. לגבי ההורים שלך, מאוד רצוי לבקש מהמטפל שלך שיזמין אותם לשיחה ויסביר להם על המצב שלך ויבהיר להם מדוע אסור להם ללחוץ עליך. כשהם ישמעו את זה מאיש מקצוע זה יהיה אחרת. אם צריך, תפנה גם לשירות הסוציאלי לשם כך. אבל מה שעוד חשוב מאוד, זה שאפילו אם תצא מהצבא, שתמשיך לקבל טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי כדי לטפל בבעיה שלך עד הסוף. כי גם אם תצא מהצבא ותרגיש טוב, אתה עלול להיתקל בהמשך החיים במסגרת אחרת לוחצת לא פחות מהצבא - עבודה, לימודים וכדומה, וחשוב שתוכל להתמודד עם כל זה. אני אישית כשקיבלתי את הפטור שלי הרגשתי די טוב, אבל אחרי כמה שנים הגעתי למצב שגם בלי המסגרת הלוחצת של הצבא סבלתי מהבעיות שלי. לכן חשוב שתקבל את הטיפול המתאים ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה.