פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שלום רב, בני בן תשע וחצי (כתה ד) והחל מסוף שנת הלימודים של כיתה א' החל להתנהג מוזר, זה מתבטא בכך שאינו מסכים להחליף לבגדים קצרים בקיץ. בהתחלה הוא לא רוצה להחליף לחולצה קצרה באחד הימים כשאמרתי לו שאני תורמת אתל כל החולצות הארוכות הוא לבש חולצה קצרה אך הכניס את הידיים פנימה ונשאר כך כל השישי שבת (אפילות בשינה) עד שהתייאשתי , עם הזמן גם לא נכנס לים ולברכה מכנסיים ארוכים הוא לובש רק עד מתחת לברך הוא לא מוריד גרביים, בקיץ הוא מזיע, חם לו מאוד אבל הוא מתעקש לא ללבוש קצר הוא לא רוצה לדבר על הנושא ומייד בוכה כשמדברים איתו על הנשוא. לאחרונה המצב ממש מחמיר הוא לא משתתף בשעורי תאטרון בבית ספר כי צריך להוריד גרביים, בקרוב יהיה בבית ספר שעורי שחייה והענין אבוד מראש. לפני כשבוע הוא שאל אותי "אמא מזה להתאבד? איך עושים את זה? כל היום הוא רק מתעסק בעצמו שלא יראו את גופו.. אנחנו נואשים ומתוסכלים כשמגיע הקיץ. פנינו למרפאה בעיסוק כי חשבנו שזה בעייה תחושתית אך היא שללה את זה, הוא קיבל בערך 15טיפולים ריגשיים לחיזוק הבטחון העצמי ומטופל בפרחי באך, הבטחון עלה מעט אבל הבעייה הצפציפית רק החמירה. לאחרונה פנינו לפסיכולוגית שאמרה שיש לו בעייה כפייתית וחרדות , הציע לפנות לבריאות הנפש. שאלותיי: האם זאת הברירה היחידה? למה זה קורה? לו? מה לשעשות? האם כשפונים לפסיכיאטר זה נרשם בתיק הרפאוי "ודופק לו את החיים"? כמו צבא רשיון וכו'? אנא עזרו לנו !!!! תודה רבה
היי רונה, לא ברור מה בדיוק הבעיה של בנך (מדוע הוא מסרב ללבוש בגדים קצרים), אבל אם אכן מדובר בחרדות המלוות בכפייתיות, לא חייבים לפנות לפסיכיאטר וניתן להיעזר רק בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). כמובן, ניתן גם לשלב בין השניים כדי להאיץ תהליכים. ניתן לפנות לפסיכיאטר לקבלת טיפול תרופתי דרך קופת החולים או באופן פרטי. מובן, שלא כל מי שקבע אי פעם תור לפסיכיאטר בקופ"ח מתוייג באופן מיידי וחייו נהרסים. אנשים רבים נעזרים במהלך חייהם ברופא מסוג זה, ואין שום סיבה להתבייש. גם אין סיבה לחשוש שבגלל חרדה כלשהי בגיל 9 תהיה בעיה בשירות הצבאי או בעתיד הרחוק יותר. בכל מקרה, אם רוצים לפתור את הבעיה לתמיד ולא רק באופן זמני (כפי שעושות התרופות בדרך כלל), מומלץ להיעזר גם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, כפי שהצעתי. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום רב, יש לנו בעיה ואין לנו כלים להתמודד אתה. בננו הבכור כמעט בן 12. מזה שנה שהוא שוטף ידיים בצורה אובססיבית, סופר 5 פעמים כל שטיפה. מסתבן מספר פעמים קבוע בכל מקלחת. אסור לאחיו לגעת בו או בדברים שלו, אחרת זה מחייב אותו להתקלח וטקסי ניקיון, וכן לנקות את כל מה שהאחים נגעו בו. גם אם האחים עוברים לידו והוא חושב שנגעו בו, מתחילים טקסי ניקיון שלא נגמרים. הוא לא יושב על כסאות שהאחים ישבו עליהם. אם נגעו לו בתיק הלימודים אנחנו חייבים לנקות אותו. וזה בלי לדבר על הסצנות והצעקות וההרבצות שלו לאחים. בזמן האחרון חלה החמרה: כל פעם שהוא עושה קקי זה יוצא לו במכנסיים. גם אם הוא בביה"ס או בטיול. לפעמים הוא אומר שזה בגלל שמקומות אחרים מגעילים אותו ורק בבית, אבל היום לדוגמה הוא היה בבית, 3 מטרים מהשירותים, וברח לו קקי במכנסיים. כל פעם ממש הוא מתלכלך מקקי ואנחנו צריכים לנקות אותו ואת השירותים. אנחנו אובדי עצות. דרך אגב, ניסינו טיפול פסיכולוגי. אחרי 20 פגישות ראינו שאין ממש התקדמות וזה נהיה מאוד יקר אז הפסקנו. על טיפול תרופתי הוא לא הסכים לשמוע. תודה על תשובה...
שלום לך, שתי התופעות שציינת, הכפייתיות (כנראה OCD) והעשייה במכנסיים (תופעה שנקראת אנקופרזיס, רצוי לקרוא עליה באינטרנט), ניתנות לטיפול בגישה קוגניטיבית התנהגותית- CBT. אני מאוד ממליצה לקרוא על הגישה ולחפש עליה מידע באינטרנט, ולפנות למטפל שעוסק בטיפול בגישה הזו. הטיפול שקיבלתם היה ככל הנראה טיפול בגישה אחרת, אולי בגישה דינמית (טיפול מסורתי בדיבור בלבד) או פסיכולוג חינוכי שאינו עוסק ב- CBT. CBT הינה גישה קצרת מועד, ממוקדת מטרה ומאוד קונקרטית, שנותנת כלים מעשיים לפתרון הבעיה, ולאחר מספר פגישות בודדות מתחילים לראות שינוי. המטפל ככל הנראה יערב גם אתכם בטיפול, וייתן לכם כלים והנחיות כיצד לעזור לבנכם לפתור את הבעיות שלו, מאחר שהדרכת ההורים הינה חלק בלתי נפרד מהטיפול במקרים כאלה. בהצלחה! בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לך! אני מעוניינת לדעת משהו- האם דכאון, לב שבור שנובע מפרידה מבן זוג... ואני לא מדברת על מוות. דכאון שמלווה בהמון בכי, חוסר תפקוד ותאבון, רצון להתנתק מהסביבה ולהיות לבד, וכן מדובר בפרידה טרייה של כמה ימים בודדים וזה קשר שהחזיר מעמד שנים ופתאום איננו נגמר וצד אחד פשוט נכנס לזה יותר מידי ואינו מתפקד כלל אפילו שזה טרי מאוד. השאלה היא: אם נמצאים במצב הזה של השברון לב המון המון שנים וחווים את זה כל פעם מחדש עם בני זוג שונים את הפרידות הנוראיות האלה במשך שנים... האם יכול להיגרם נזק לגוף מהמשבר הזה? למשל: התקף לב בגיל צעיר? שיכול אף לגרום למוות מוקדם? או מוות שלא בהקשר להתקף לב, האם זה יכול להשפיע לרעה על הגוף בעתיד? תודה
היי נעמה, סטרס באופן כללי (מצבי לחץ שאינם חרדה נקודתית כגון מצבי משבר, אורח חיים לחוץ ולא רגוע) יכול להשפיע לרעה על הגוף, בדרך כלל בשילוב עם גורמים נוספים, כגון: תזונה לא נכונה, הפרעות בשינה, חוסר בפעילות גופנית ועוד. הגורמים הללו גם נגרמים פעמים רבות כתוצאה מלחץ- למשל, אנשים הנמצאים בלחץ לא אוכלים כמו שצריך או אוכלים יותר מדי, לא ישנים טוב, לא עוסקים בפעילות גופנית. אם זוכרים, למרות מצבי הלחץ והמשבר, לנהל אורח חיים בריא, לטפח את גופנו, לעסוק בפעילויות מהנות ולאפשר לעצמנו זמן להירגע- הלחץ לא ישפיע על הגוף בצורה שאת מתארת. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
לא נותנים לי להחליף את הפסיכיאטרית שלי (ד"ר ליטביניוק) למרות שהיא מתעללת בי בכל דרך אפשרית , יורדת עליי על השומן שלי, קוראת לי טיפשה, מבטיחה לי שאני לא אצליח בחיים ושאין לי טעם לעשות תואר, וצחקה עליי לאחר שבעלי לשעבר שבר לי את הרגל ואמרה לי שהיא הרי מכירה אותי ויודעת שאני מתגרה באנשים ושזה לא כאילו הוא אנס אותי. אמרה לי שהילדים שלי יהיו מסכנים בלי שנתתי לה סיבה מוצדקת. מאז שאני הולכת אליה מצבי הנפשי התדרדר קשות, כשביקשתי להחליף אותה היא ממש נלחמה עליי ואני ממש פוחדת מהתור הבא שלי, אני פוחדת מהחמרה נוספת במצב שלי. אני נפגעת ממנה מאוד וחייבת ללכת אליה. אני לא יודעת מה זה יעשה לדיכאון שלי, אני פוחדת שאנסה להתאבד.
היי סיגל, באופן עקרוני, אינך חייבת ללכת לשום רופא שאינך רוצה בשירותיו. אם מנהלי המרפאה אינם מסכימים לתאם לך תור אצל פסיכיאטר אחר, את יכולה להחליף מרפאה. בכל מקרה, תמיד אפשר לפנות להנהלה גבוהה יותר, של המרפאה/ בית החולים/ כלל המרפאות/ משרד הבריאות וכו'. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
סובל ממחשבות טורדניות, ocd ומדכאון קל. הייתי בעבר בטיפול פסיכולוגי. לקחתי כדור סיפרלקס 10 מ"ג שעזר לי אבל גרם לעייפות ולישנוניות במהלך היום שהפריעה לי בתפקוד השוטף. הורדתי את המינון לחצי כדור (5 מ"ג). אחרי כמה זמן שוב חזרו המחשבות והרגשה דכאונית. השאלה: האם לחזור שוב לכדור שלם ? יש דרך ביניים - יום כדור שלם ויום חצי כדור? (או שזה רק "מבלבל" את המח) אודה לתשובתך
היי חן, לגבי מינון ספציפי שיעזור לך, אני ממליצה להתייעץ עם הרופא שרשם לך את התרופה. כל שינוי במינונים חייב להיעשות בתיאום עם הרופא המטפל בלבד. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, מגיל 15 בערך כבר 5 שנים אני סובלת מחרדה שאני לא יודעת האם היא נחשבת לאו.סי.די מכיוון שאין לי את הדחף לעשות עם המחשבה משהו שיבטל אותה. כל הזמן מחשבה של אם אני אחשוב על זה, האם זה יקרה? המחשבה גורמת לי לחרדה גדולה ומקשה עליי מאוד, גורמת לי לחשוב כל הזמן האם זה קורה, האם מה שאני חושבת באמת קורה, התעסקות תמידית עם המחשבה ברמה של 24 שעות ביממה בכל עיסוק שאני עושה, בכל דבר ... מאז שהתגייסתי לצהל המחשבות החריפו , בעבר הם היו גורמות לי לחרדה אבל היום הן גם גורמות לי לדיכאון... ניסיתי ליטול כדורים, אבל הם לא עזרו חוץ מלתת תחושת טשטוש עייפות ואדישות הם לא עשו כלום עבורי. ללכת לטיפול זוהי בעייה בשבילי מכיוון שאני חיילת ושעת טיפול הנה 350-500 שח ואין באפשרותי לממן. אני כבר באמת אובדת עצות, מנסה להדחיק את המחשבה אבל היא חוזרת בדרכים שונות ... היא הורסת את החיים שלי, גורמת לי לדאגות מוגזמות , לפחד, לתסכול.. אני באמת חייבת עזרה, מישהו יכול לעזור לי כאן? תודה רבה מראש !
היי נטלי, בהחלט יכול להיות שמדובר בהפרעה אובססיבית, אך יש צורך להיפגש עם איש מקצוע שיעריך זאת במדויק. ייתכן, שה"טקס" שאת עושה הוא למעשה מחשבתי- מנסה שלא לחשוב על משהו כדי שלא יקרה. יהיה קשה להתגבר על הבעיה ללא טיפול. בהחלט ניתן למצוא טיפולים זולים יותר מ-300 ש"ח, ואולי אפילו בצבא יש פסיכולוג שעוסק בטיפול מהסוג שעוזר להתגבר על הבעיה (טיפול קוגניטיבי התנהגותי, CBT). אני ממליצה לנסות ולברר, וגם לעשות סקר שוק מחוץ לצבא לגבי מטפלים. בנוסף, ניתן להיעזר בפסיכיאטר צבאי או ברופא משפחה, על מנת לקבל טיפול תרופתי שיקל את הבעיה. התרופות נוגדות האובססיה הן למעשה תרופות נגד דיכאון, שיש להן השפעה גם במקרים של חרדות ואובססיות. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום יש לי OCD ואני מעוניין לטפל בו לא דרך CBT או כדורים דרך צמחי מרפא שמעתי על תרופה בשם דיפרסון שהיא עוזרת מאוד והיא כוללת SSRI האם זה יכול לעזור ולהעלים את המחלה? תודה רבה
היי מוטי, לא ידוע לי כי דיפרסון מכיל SSRI. מדובר בתכשיר "טבעי" ממקור צמחי. ככל הידוע לי, ה- SSRIs הם היעילים ביותר בהפחתת הסימפטומים, תכשירים צמחיים ללא מרשם אינם מגיעים לדרגת יעילות זו, ןלכן רוב האנשים מתמשים בתרופות פסיכיאטריות. בכל אופן, אין תרופה ש"מעלימה" את הבעיה, אלא רק מפחיתה את הסימפטומים. אולם, יש אפשרות להתגבר על הבעיה לחלוטין תוך הסתייעות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שניתן לשלב עם טיפול תרופתי כדי להאיץ את התהליך. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בקשר לכדורים אני יכול לעשות אבחון ולבקש מפסיכיאטר? והcbt זה אצל פסיכולוג?
שלום, בת 30 סובלת מOCD חמור זה שנים. אני ממש מעוניינת לקבל סיוע, אבל טיפול ע"י מומחים (כגון מכון קוגנטיקה) יקר ואינו אפשרי עבורי. אשמח לקבל המלצות לגבי אפשרויות טיפול שכן ברות מימון... אני משוועת להתקדם בחיי :( תודה.
שלום לך, את יכולה לפנות לאחת המרפאות הציבוריות (למשל: תל השומר, הלל יפה וכו') כדי לנסות ולקבל שם טיפול פסיכולוגי ללא עלות. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, בני בן ה-10 בעל סרבול מוטורי והפרעת קשב וריכוז, סובל מידי פעם מטיקים שונים בעבר מצמצץ בעיניים היום משיע קולות וכד'. מתקשה להירדם בלילה. במשפחתינו יש רקע לההפרעות אובססביות ןטקסים למשל בעלי ואחיין שלי שכיום הוא מתבגר וזה התפרץ אצלו. האם מחייב שגם בני יסבול מהפרעות אילו בעתיד של התנהגות כפייתית וטקסיות של מעשים מחשבות או מלים. תודה
שלום לך, לא קיים סיכון של 100% להתפתחות הפרעה אובססיבית אצל בן למשפחה שיש בה הפרעות כאלה. מה שאתה מתאר בהחלט יכול להיות בעיה נוירולוגית, אני מציעה בשלב ראשון לפנות לנוירולוג להערכה וטיפול. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
האם ocd היא מחלת נפש?
היי שושי, באופן חד משמעי, OCD אינה מחלת נפש. היא מוגדרת כהפרעה נפשית. מחלות נפש הן בדרך כלל מחלות של המוח, כגון הפרעות פסיכוטיות למיניהן וסוגים מסוימים של דיכאון (כמו מאניה דיפרסיה). המושג "מחלת נפש" הולך ונעלם מן העולם, מאחר שקיימות הפרעות נפשיות ומחלות של המוח, שהם מושגים מדויקים יותר. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
מבקשת עזרה קרוב משפחתי, נער אינטיליגנטי, מוכשר ויצירתי בן 16, מראה סימנים קשים של OCD שפוגעים עמוקות בתפקודו כבן להוריו ואח לאחיו, כתלמיד בביה"ס וכחבר בקבוצת השווים. מדובר על חצי השנה האחרונה. הקומפולסיות מוזרות עד מאד וכוללות שיעולים בקצב מסויים, יריקות, סיבובים סביב אובייקטים ועוד. הוא נוטה להסתגרות והתבודדות, התקשורת איתו מאד שבירה. בנוסף לסממני ההפרעה, הרי שמדובר בבן תשחורת, בעל סממנים קלאסיים של גיל ההתבגרות. הוא אינו מוכן, בשום אופן, לדבר על קשייו ומצבו ואין אפשרות לדעת מה מרגיש ומה רמת המודעות שלו לחריגות התנהגותו, קל וחומר-לשכנעו לגשת לטיפול.. הוריו היו בהדרכת הורים (מאד לא מוצלחת) במשך החודשים האחרונים, אך לא רק שהמצב לא השתפר-דווקא חלה החמרה משמעותית. אנחנו כולנו אוהבים אותו מאד וחרדים ממש לגורלו. ??? עצות? שמות? רעיונות? שאו ברכה ותודה רבה מראש
שלום לך, המצב אכן לא פשוט, כשמדובר בנער מתבגר שאינו מוכן לדבר על בעיותיו ולטפל בהן, והן מפריעות לסביבתו. בדרך כלל אין הרבה מה לעשות עם OCD כאשר האדם הסובל ממנו אינו מעוניין בעזרה. הוריו יכולים לנסות להציב לו גבולות, מאחר שהוא עדיין קטין וגר איתם, לגבי התנהגויות מסוימות שמפריעות ופוגעות בהם. הדרכת הורים היא כיוון טוב לדעתי. אם הדרכה אחת לא היתה מוצלחת, אין זה אומר שמדריך אחר אינו מסוגל לעזור. אני ממליצה לחפש הדרכת הורים אצל מישהו אחר, שעוסק גם בהדרכת הורים למתבגרים. הכימיה בין המדריך להורים חשובה מאוד. חג שמח, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לך גב שרון עזרה בבקשה אני צריכה לחברה שיש לה OCD יועץ נישואין דחוף,איזה יועץ נשואין היא צריכה,בגלל הבעיה שלה.תודה היא גרה בראשון.והאם יש דרך מכבי.לא יודעת תעזרי לי לעזור לה.תודה רבה לך שבוע טוב
היי בת שבע, לא ברור לי מה הקשר בין יועץ נישואין לטיפול ב- OCD. אם חברתך מעוניינת לטפל בבעיה שלה, היא יכולה לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT), אפשר במקביל גם לטיפול תרופתי. אם בעלה אינו מבין ומקבל את בעייתה, ניתן להיפגש אצל המטפל שלה למספר פגישות שיעזרו לו להבין יותר טוב ממה היא סובלת ולא לדחות אותה בשל כך. יועץ נישואין יוכל לדבר איתה ועם בעלה על הקשר ביניהם, ללא תלות בקיומו או אי קיומו של OCD (אני מניחה שמתוקף היותו יועץ נישואין הוא אינו מטפל ב-OCD), וגם אין זה מתפקידו להתייחס רק לאחד הצדדים, אלא לקשר בין שניהם. לגבי יועצים ספציפיים, איני מכירה באיזור ראשל"צ (וגם אסור לי להמליץ על גבי הפורום). ייתכן שקופת החולים יכולה לספק רשימה. חג שמח, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
המשך האשה הזאת סטרה חזק לבעלה,חושבת שכל הזמן הוא בוגד בה עברה פסיכולוגים כולם לא טובים .התנהגות קוגניטיבית לא עזר לה אומרים בעיה קשה.מה בעלה צריך להבדיל לסבול.שנתים היא ממרמרת עליה את החיים.שנתיים רצים איתה עם פסיכיאטרים.ולפני עשר שנים פתחה לזר את הדלת שעל גופה רק מגבת .פה גדול.מסתובבת כל היום עם הרכב עובדת חצי משרה אולי היא לא מאובחנת טוב.אבל להרביץ .סליחה תסכימי שמשהו יתן לך סטירה חזקה .סליחה מראש אנא עזרי לי תודה רבה
כבר כמה שנים סובלת ממחשבות ממש קשות בצורה של דחף לקלל חלילה. אני שתיה וזה עולה לי בתפילות וסתם כך בלי שום קשר לכלום. זה נראה לי לגמרי מטורף ולא מובן,ואין לי שום הסבר לתופעה.חוץ מהאפשרות שזה הכן OCD .אני מאוד מתביישת בתופעה ופוחדת שמשמים יענישו אותי על זה. זה ייסורי גיהיום עלי אדמות ,כך אני חשה. ממש מתנהלת בתוכי מלחמת עולם פנימית שלא נותנת לי מנוח. איך מתמודדים עם זה, למה זה קורה ואיך מתגברים ומנצחים את המלחמה הזאת. האם חייבים תרופות? למה זה בעצם? האם זה נובע מהילדות? האם זה רק פעילות כימית במוח? אני מאוד חוששת מהצורך ליטול תרופות,פוחדת שזה ממכר ושזה יהפוך אותי לתלותית או שישנה את אישיותי,מודה לך מראש על העזרה.
שלום לך, ייתכן מאוד שאכן מדובר במחשבות טורדניות, אם הדחף לקלל לא "מתממש", כלומר את לא באמת מקללת אלא פוחדת מכך. אם את אכן מקללת, ייתכן שזו בעיה נוירולוגית, שכן רק הסובלים מבעיות נוירולוגיות אינם שולטים בדחף לקלל. את התשובה לשאלה "מדוע זה קורה" אפשר לתמצת לשתי תשובות פשוטות: פחד לאבד שליטה ורמת מוסריות גבוהה. כלומר, המחשבות הטורדניות (ואפשר לומר שכל החרדות) קיימות עקב רצון גבוה בשליטה. במקרה של מחשבות טורדניות, קיים פעמים רבות פחד לאבד שליטה על התנהגותנו או מחשבותינו. התוכן של המחשבה הטורדנית בדרך כלל נקבע בהתאם לנושאים שחשובים לנו, ובפרט דברים שלדעתנו "אסור" (מבחינה מוסרית) לעשות. כלומר, מאחר שככל הנראה קללות נתפסות בעינייך כדבר שאסור לעשותו, את פוחדת לאבד שליטה על התנהגותך ולעשות זאת. יש לציין, שאם אכן מדובר במחשבה טורדנית, לא קיים שום סיכוי שאכן תקללי. אפשר לומר, שהבעיה מתפתחת כתוצאה משילוב של גורם גנטי, ובנוסף גורמים חברתיים- תרבותיים ואישיותיים, כפי שציינתי. טיפול תרופתי עוזר לחלק מהאנשים, ובדרך כלל כל עוד נוטלים אותו. אם לא משלבים טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), קיים סיכוי גבוה שהסימפטומים יחזרו לאחר הפסקת התרופה, שהרי לא למדת להתמודד עם עצם קיומן של המחשבות. בנוסף, טיפול תרופתי אינו הכרחי. מאידך, אין מה לחשוש ממנו, הוא אינו משנה את התחושה באופן משמעותי ובוודאי שלא את האישיות. מבחינת תופעות הלוואי, חלק מהתרופות גורמות לעייפות ולתיאבון מוגבר. הוא יכול להפחית את החרדה בנטילה לטווח הארוך, אך כאמור, אינו פותר את הבעיה ואינו מלמד אותך כיצד להתמודד עם המחשבות ולא לפחד מהן. טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעומת זאת, מעניק לך כלים מעשיים להתמודדות עם המחשבות. על ידי קבלתן במקום דחייתן, והפסקת הניסיונות (הכולשים כמובן) לברוח מהן, ניתן לפתור את הבעיה לטווח הארוך, ואף לקבל כלים כדי למנוע את חזרתה. את יכולה לקרוא בהרחבה על מחשבות טורדניות וטיפול ב- OCD באתר שלי. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
ראשית תודה רבה לך על העזרה והיעוץ המחזק. לא מדובר בקללות בפועל אלא בקללות שעולות במחשבה. זה התחיל במחשבה אחת שעלתה לי באמצע ברכה,סתם כך באמצע החיים בלי שום קשר לכלום,וזה החריד אותי מאוד. המחשבה שבמקום לברך עולה קללה זעזע אותי כל כך,שהרגשתי חרדה איומה שמציפה אותי ובושה עמוקה. מאז זה לא מרפה,כל הזמן עולות מחשבות הפוכות מברכה,וזה מפריע להתרכז בתפילות,או בכלל בעשיה יומיומית. זה פשוט כמו סוג של דיבוק,משהו שלא בא ממני. ואז אני מברכת כדי לסתור את המחשבות האלה,מפחיד אותי מאוד עצם העובדה שיש לי מחשבות כאלה. אני חשה שזה לא ממני,כי הרצון שלי הוא לחשוב טוב,אבל העובדה שעולה מחשבה כזאת גורמת לי לעשות חשבון נפש נוקב,ואז אני מתחילה לחשוב שאולי חטאתי כל כך שזה עונש משמים. ואז אני הופכת למאוד זהירה ביחד שלי עם הסביבה,לא לפגוע,לא להכעיס,לא לבייש,לא להכאיב לאף אדם. ואם עשיתי משהו לא טוב,אני חשה אשמה והולכת לבקש סליחה,והרבה פעמים מסתבר שהכל אצלי בראש,לא תמיד,אבל לעתים. זה מפריע לי ביחסי עם הסביבה,אני מוצאת את עצמי חשה אשמה כל כך עצומה שכשאני מצליחה בקריירה,אני פוחדת שלא מגיע לי כלום. מרגישה שאני בתוך כלא פנימי שלא נותן לי מנוח ולא מצליחה להשתחרר. זה התחיל לי בשנות השלושים אגב,כך שאין לי מושג כיצד יתכן שביום אחד מופיעה מחשבה מחרידה ומאז אין מנוחה. שוב תודה על העזרה.
אני גם התחלתי לסבול מזה השבוע אשמח לדעת כיצד טיפלת ואם יש הקלה
שלום אני מטופלת כבר 3 שנים בתרופות למניעת חרדות אוסידי ודיכאון אך ללא הועיל.חצי שנה אחרונה נוטלת 40 מג פלוטין.חודש אחרון חלה ירידה במצבי הנפשי:החלו תסמיני חרדות,דיכאון ומחשבות אובססיביות חזקות.הפסיכיאטר שלי המליך לי על העלאת ףלוטין 60 פעמיים בשבוע ופסיכיאטר אחר אמר לי שזה לא יעזור לי ולנסות לקחת הלידול טיפות בערב.(20 טיפות).אני ממש מרגישה דיכאונית בזמן האחרון ומחשבות אובדניות כי נורא קשה לי.ונמאס לי כבר מחיפוש אחר תרופה.מה לנסות לעשות?
שלום לך, תרופות יכולות לגרום להקלה בחרדות ובאובססיות (שגם הן הפרעות חרדה) אצל חלק מהאנשים. למרבה הצער, לחלק מהאנשים התרופות (או לפחות חלקן) לא כל כך עוזרות. לחלק אחר הן עוזרות רק בזמן שבו נוטלים את התרופה (כלומר, לאחר הפסקת הטיפול החרדות חוזרות). אולם, טיפול תרופתי הוא בוודאי לא הטיפול היחיד ואף לא היעיל ביותר. מומלץ מאוד לנסות טיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBT). טיפול כזה יכול לפתור את הבעיה לצמיתות. אם אינך מכירה את הטיפול, אני ממליצה לקרוא עליו באתר שלי. חג שמח! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
אני בת 50 סובלת מאו סי די פוחדת ממחלות גם של אחרים פוחדת להידבק למרות שאני יודעת שאי אפשר להידבק ממחלות כרוניות וכו פעם לקחתי כדורים עזרו לי אבל רק ב50 אחוז לאחרונה המצב החמיר ביותר כל בני המישפחה סובלים פןחדת לקחת תרופות ולהשמין רציתי לדעת פרוזק במינון גבוה משמין טאם כן איזה תרופות אינן גורמות להשמנה ותיאבון אשמח מאוד לתשובה
היי רינה, התרופות עצמן אינן משמינות, אלא גורמות לתיאבון אצל חלק מהאנשים. כלומר, אם שומרים על תפריט מאוזן ולא אוכלים כמויות גדולות יותר של מזון, אין סיבה לעלות במשקל. חשוב לציין, שאצל חלק מהאנשים תופעת הלוואי הזו אינה מתעוררת כלל. מאחר שאיני רופאה, תצטרכי להתייעץ עם רופא פסיכיאטר ולשאול אותו אילו תרופות לטיפול ב- OCD אינן מעוררות תיאבון. חג שמח! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
היי שרון, בטיפול התנהגותי באוסידי בדרך כלל ממליצים על מניעת טקסים מוחלטים- אפילו אם מדובר בהגזמה של מעשים יומיומיים ונורמליים(ואז בתקופת הטיפול לא ניתן לעשות מעשים אלו)? אחרי תקופה מסויימת, המטופל מורשה לחזור לפעילות שבעבר נעשתה בכפייתיות? בתודה
היי דניאל, אתה מדבר על טיפול בהצפה, כלומר- חשיפה כבר מן ההתחלה לרמת החרדה הכי גבוהה, על ידי אי עשיית הטקסים כלל. זה מתואר, למשל, בספר של עדנה פואה- "די לאובססיה". בפועל, רוב המטפלים (לפחות בארץ) משתמשים בשיטה של חשיפה הדרגתית. כלומר, מכוונים את המטופל להפחתה הדרגתית של הטקסים עד להפסקתם. זאת מאחר, שבדרך כלל מטופלים אינם מסכימים להיחשף כבר בהתחלה לרמות החרדה הגבוהות ביותר, והם אינם משתפים פעולה עם הטיפול. מניסיוני, החשיפה ההדרגתית היא מאוד יעילה. לדוגמא, אדם השוטף ידיים במשך חצי שעה בכל פעם מתבקש להפחית את משך השטיפה, בתחילה ל-20 דקות, לאחר מכן ל-15 דקות, וכן הלאה. בנוסף לכך, הוא נחשף בתחילה ל"קצת" לכלוך ולאחר מכן ל"הרבה" לכלוך. לשאלתך, בשיטת ההצפה מתבקשים בדרך כלל להפסיק לעשות פעולות שהן כפייתיות (כמו להתקלח או לשטוף ידיים) באופן מוחלט. לאחר תקופה מסוימת, כאשר החרדה פוחתת והאדם אינו חש עוד את הדחף לעשות טקס, כמובן שניתן לחזור לעשות פעולות אלה בצורה מבוקרת. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לך אני מחפשת מטפל התנהגותי לOCD שעובד עם מכבי תודה מראש
היי דליה, אינני יכולה להמליץ על מטפלים ספיצייפ על גבי הפורום (וחוץ מזה אין לי מושג מי עובד עם קופת חולים ואיזו קופה. תצטרכי לבקש מהם רשימה). בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בחודש האחרון אני סובל מחרדת ביצוע שגולשת מחוץ לחדר המיטות ומשפיעה על התפקוד היומיומי שלי: אני סובל לעיתים מסחרחורות קלות, דפיקות לב חזקות אבל בעיקר ממחשבות טורדניות ובלתי פוסקות שכל פעם שעולות יוצרות לחץ רגעי בחזה, כמו בעת לחץ גדול, למשל שמציגים משהו בפני קהל לפני יומיים הייתי אצל מטפל מיני שלא דיבר איתי על החרדה אלא באופן כללי על סקס וניסה להרגיע אותי וכו'. לא באמת עזר ובימים האחרונים אני סובל מחרדה כמעט כל הזמן. יש לציין שאני נמצא במערכת יחסים מדהימה, מרגיעה ותומכת ולכן כל זה כל כך אבסורד. פניתי לפורום הזה כי המחשבות הללו שלא מרפות מרגישות כמו משהו כפייתי שאיני מסוגל להשתחרר ממנו ואני סובל מכך מאד. אני לא יודע איזה טיפול אני צריך אם בכלל: פסיכולוג, סקסולוג, CBT. איך אני יודע ואיך אני בוחר תודה
שכחתי לציין: אני בן 28, בריא בגופי, בעל מודעות עצמית נורא גבוהה
היי נדב, בהחלט ניתן להיעזר בטיפול CBT, שהוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. ניתן לפנות לכל מטפל שעוסק בגישה טיפולית זו (פסיכולוג, עו"ס, פסיכותרפיסט אחר). יש לציין, כי מחשבות לגבי חרדת ביצוע אינן דווקא מחשבות טורדניות. מחשבות טורדניות הן כאלה שמלבד היותן חוזרות ונשנות, הן אינן הגיוניות ואינן מגיבות לניסיונות ההגיוניים להפריך אותן. אולם, לצורך העניין זה לא ממש משנה, מאחר שטיפול CBT עוזר מאוד לכל סוגי החרדות, ולא רק לאלה הקשורות במחשבות טורדניות. מומלץ לקרוא עוד עו הטיפול במחשבות טורדניות ובחרדת ביצוע באתר שלי. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, יש לי בעיות ריכוז בעבודה תקופה ארוכה שנמשכת כשבועיים בחודש בעיה זו יוצרת אצלי חרדות קושי לישון בלילה וחוסר תיאבון וקושי בתפקוד היומיומי אני מטופלת אצל פסיכולוגית והייתי רוצה לדעת איזה טיפול תרופתי אני יכולה לקחת במקביל
היי אורטל, כדאי שתבררי קודם כל מדוע נגרמות בעיות הריכוז. אולי הן נובעות מחרדות, מתחים ולחצים שאופייניים לתקופות מסוימות? אולי מדובר בבעיה הורמונלית שקשורה בזמני המחזור? חשוב לדעת מה הגורם, כדי לדעת איך לטפל. אם אין בעיה פיזיולוגית, ניתן לאתר את הגורם הנפשי ולהיעזר בטיפול פסיכולוגי. בכלל לא בטוח שצריך תרופות. התייעצי עם רופאייך, ואם יש צורך בתרופות (יכול להיות שהורמונליות)- תוכלי לקבל אותן מהרופא המתאים. (הערה: השאלה אינה קשורה לנושא הפורום) בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום קוראים לי רונה ואני בת 17, מגיל 11 בערך אני מרגישה שיש לי רצון עז לסדר מסויים בדברים מסויימים, הזיכרון הראשון הוא מגיל 11 אני התעוררתי באמצע הלילה בהיסטריה רק בגלל שהתוית של השמיכה לא היתה במקום שלה אני זוכרת שקמתי וכל כך השתגעתי מהדבר הזה שכמעט וקרעתי את השמיכה ומאז שמתי לב שאני צריכה שדברים מסויימים יהיו בסדר מסויים, לדוגמא הנעליים שלי יהיו תמיד באותה הצורה, מקבילות אחת לשניה במרחק של שתי אצבעות זו מזו (אני מבינה שזה לא נורמאלי מה שאני עושה ושאין לזה שום סיבה הגיונית). יש לי גם סוגים של "טקסים" שאני עושה במהלך היום מחשש שלא עשיתי דברים בצורה הנכונה. יש לי בעיה נוספת שבגללה בעיקר אני כותבת פה, בגלל שטיפת ידיים מרובה העור שלי נעשה אדמומי ומתקלף אני כל הזמן חושבת על זיהום הידיים שלי והגוף בכללי, לדוגמא לעולם אני לא אגע בדלתות של חנויות או גם בכיתה בבית הספר, יש לי שני פתרונות זמניים שגם כן גורמים להרגשת החרדה, או שאני מנגבת עם מגבון את הידיים (ומקדישה לזה זמן רב) או שאני מסמנת לי אזורים מותרים לנגיעה לדוגמא במקום שלא נוגעים בו כמו בחלק העליון של הדלת (גם אז אני מנגבת במגבון אבל זה מפחית את תחושת הלכלוך) ולפעמים אני פותחת את הדלת עם הרגל, דוגמא נוספת היא מברשת השיניים, אני מחליפה אותה בתדירות גבוהה, ואני לעולם לא אשים אותה בחדר המקלחת, (שזה גם מקום השרותים) אני שמה את המברשת בקופסא והקופסא נמצאת בחדר שלי, המחשבה שהמברת תהיה בשרותים ממש מגעילה אותי, למען האמת אפילו בזמן המקלחת אני צריכה לשטוף את הידיים אם נגעתי בדלת המקלחון ובעוד "אזורים אסורים". אני מבינה שהדברים שאני עושה הם לא נורמאלים ולכן חיפשתי על ניקיון כפייתי ואז ראיתי את ההפרעה הזאת ואיך שכל כך הרבה דברים מתאימים לי כמו הסדר של דברים. אני שואלת האם יש לי OCD והאם אני יכולה לפתור את הבעיה ללא פגישה אצל פסיכולוג? (אני מצטערת שכתבתי כל כך הרבה פשוט רציתי שיבינו אותי בצורה הטובה ביותר)
היי רונה, מאוד ייתכן שאת אכן סובלת מ- OCD. אני נזהרת מלאבחן בצורה כזו דרך האינטרנט, מאחר שרק איש מקצוע שפוגש אותך אישית יכול לתת לך אבחנה ברורה ומדויקת לצערי הרב, קשה מאוד ואף בלתי אפשרי להתגבר על הבעיה ללא עזרה מקצועית. החדשות הטובות הן, שניתן לטפל בבעיה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי בצורה ממוקדת וקצרת טווח יחסית, כלומר- הבעיה יכולה להיעלם תוך מספר חודשים. מומלץ בחום לפנות לטיפול כזה (את יכולה לקרוא עליו באתר שלי). לעיתים ניתן לשלב גם טיפול תרופתי, שמקל את החרדה המלווה את הבעיה ומאיץ את התהליך. כמובן שזה אינו חובה. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שרון שלום.. שמי בר בת 25 סטודנטית ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי מעין דחף בלתי נשלט לחטט בעור הפנים. עד לא מזמן לא חשבתי שמדובר בבעיה אבל לארונה התחלתי לקרוא ולהבין שאכן מדובר בחוסר יכולת לשלוט על הדחפים מהגם שזה גןרם לי נזק לעור הפנים מאחר ואני מחמירה פצעים קטנים שהיו עוברים אם לא הייתי נוגעת בהם. לא הייתי מגדירה את עצמי כאדם חרדתי ומעולם לא היו לי התקפי חרדה, אז קצת קשה לי לייחס לזה את הסיבה. אבל ללא ספק הלימודים היא תקופה מאד לחוצה ואינטסיבית עבורי. רציתי לנסות ולטפל בעניין קודם באופן עצמאי ורציתי לדעת אם יש כלים ספציפיים שיכולים לעזור לי לשלוט ולהפסיק עם ההרגל המגונה הזה שנראה לי שקורה מתוך צורך להפיג מתח ולחץ. תודה רבה, בר
היי בר, אכן, קיימת הפרעה אובססיבית שנקראת "חיטוט כפייתי בעור". ייתכן שאת סובלת ממנה. לא חייבת להופיע חרדה ברמות גבוהות כדי לבצע פעולות כפייתיות מסוג זה. הדבר יכול לנבוע מתחושה כללית של מתח, שיעמום, או אי שקט פיזי. כדי לנסות ולהתגבר על הבעיה, חשוב לזכור שני עקרונות מפתח: פיתוח מודעות ומציאת תחליפים. כלומר, הקושי לשלוט בבעיה קשור לרוב בכך שההתנהגות הזו נעשית באופן אוטומטי, לעיתים בלי להפנות את תשומת הלב לכך. בנוסף, אנשים שסובלים מהבעיה בדרך כלל אינם מכירים דרכים טובות יותר להתמודד עם הדחף, העשוי להתעורר כתוצאה מהרגשות שתיארתי. לכן, מומלץ לרשום בכל פעם שפעולת החיטוט מתבצעת- להסתובב עם פנקס קטן ולתעד את הפעולות הללו, וכן את התחושות והמחשבות לפני, במהלך ואחרי החיטוט. פיתוח המודעות עוזר מאוד להקנות תחושת שליטה בפעולה ומהווה צעד בדרך להפסקתה. פרט לכך, חשוב לנסות ולחפש התנהגויות חלופיות במקרים שבהם הדחף מתעורר: פעולות מפיגות מתחים או שיעמום, עיסוק אחר לידיים (למשל רקמה, סריגה, מעיכת כדור פלסטלינה וכל רעיון אחר שמדבר אלייך). חשוב לציין שרוב האנשים מתקשים ליישם זאת לבד, ופונים לטיפול כדי לקבל את התמיכה וההכוונה של המטפל, שעוזרות מאוד. בנוסף, המטפל מתאים את הטיפול למטופל, ומשלב רעיונות יצירתיים שמסייעים למטופל הספציפי להתגבר על הבעיה הספציפית שלו. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום האם לטיפול בהפרעה טורדנית יש צורך בפסיכולוג או פסיכוטרפיסט? מהו ההבדל בין שני המקצועות? והאם מכון פסגות זהו מקום מומלץ לטיפול:? תודה רבה
שלום לך, פסיכוkוג ופסיכותרפיסט זה בעצם אותו הדבר, מאחר שהם עושים בדיוק את אותה העבודה. פסיכותרפיסט הוא מי שעוסק בטיפול פסיכולוגי. לא כל פסיכולוג הוא פסיכותרפיסט- יש גם פסיכולוגים ארגוניים, תעסוקתיים, כאלה שעוסקים במחקר וכו'. מאידך, יש הרבה פסיכותרפיסטים שלאו דווקא למדו את התואר השני בפסיכולוגיה, אלא במקצוע טיפולי אחר- למשל, עבודה סוציאלית קלינית, או תואר שני בגישה טיפולית ספציפית (במסגרת פסיכולוגיה קלינית בארץ לומדים טיפול דינמי בלבד). יש גם פסיכיאטרים, שבנוסף להיותם רופאים השתלמו בלימודי פסיכותרפיה וכעת הם מספקים גם טיפול כזה. לכן, אין זה משנה מבחינה זו למי תפנה לטיפול ב- OCD. לגבי מכון פסגות, איני יכולה להמליץ על גבי הפורום על מטפלים ספציפיים. אם תרצה אתה יכול לפנות אליי במייל. בברכה, שרון לויט, MSc- פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים, הפרעות אכילה ועוד. שכונת אחוזה, חיפה. טל: 052-6794957. דוא"ל: [email protected], אתר: www.cbthaifa.com
ברגע שהוא רואה אותו אוכל הוא משנה התנהגות לפעמים אגרסיבית או שהוא דורש ממנו ללכת או שהוא יושב במקומו ,כמו שליטה. אי אפשר לוותר לו. מיסכן אחיו התאום ולנו זה גורם לתיסכול רב.
היי אבירם, חסרים בשאלתך פרטים רבים. בראש ובראשונה- בני כמה הילדים? ובנוסף, איך היית מתאר את היחסים ביניהם? האם יש בעיות התנהגות נוספות אצל מי מהם? בכל אופן, לא נראה לי שהשאלה קשורה להפרעות אובססיביות כלל וכלל, אלא לבעיה התנהגותית כלשהי שכנראה יש לילד ואולי קשורה באופן כללי למערכת היחסים עם אחיו התאום, ו/או לחיזוקים שהוא מקבל בבית. כדאי לפנות לאיש מקצוע העוסק בהדרכת הורים (בהנחה שהילדים קטנים). שבוע טוב,
יש לי המון בעיות באופי למשל נתחיל בזה שאני עצלן תלותי יש לי המון מחשבות טורדניות אני פסימי מטבעי אימפולסיבי לא החלטי לא אחראי אני סוג של עפיפון בגלל שאין לי תעסוקה ואני כל הזמן חושב לא מזמן סיימתי קשר עם מישהי בגלל שהבנתי שבמצב שלי אני לא יכול להציע לה כלום קשה לי להשתנות כי אין לי כלים לזה הייתי צורך סמים קלים המון זמן והפסקתי עם והתעוררתי למציאות רציתי לדעת איך אני משקם את עצמי מה אני עושה בדיוק אני רוצה לעזור לעצמי אבל לא יודע איך אין לי את הכלים פשוט.
היי שוקי, חסר לי מידע כדי שאוכל לכוון אותך איך בדיוק אפשר לעזור לך. למשל- בן כמה אתה, האם אתה חי עם ההורים או לבד, האם אתה נמצא במסגרת כלשהי (לימודים אולי), האם אתה נחשב לאדם בריא או סובל מנכות ומקבל קצבת ביטוח לאומי, ועוד. בהנחה שאינך סובל מנכות נפשית, טיפול פסיכולוגי תמיד מומלץ, בייחוד בגישה קוגניטיבית התנהגותית. טיפול כזה יכול לכוון אותך ולתת לך את הכלים המעשיים המתאימים להתמודדות עם בעיותיך. המטפל אף יכול להפנות אותך לגורמים נוספים העשויים לעזור: רווחה/ עובד סוציאלי, פסיכיאטר וכדומה. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, ביתי בת ה-12 תולשת את שערה תוך כדי הכנת שעורי בית וקריאה. מאחר ואנו הורים מודאגים, פנינו לקבלת עזרה לפסיכולוג שטען שמדובר בטריכוטילומניה והפנה אותנו לטיפול. רציתי לשאול האם ידוע על מצבים בהם מדובר על תלישת שיער כמצב ריכוז ולאו דווקא במצבי לחץ וחרדה ? תחושתי היא שאני לא "סגור" ב-100 אחוז שזהו האבחנה הנכונה. כול להיות שמדובר רק על סימפטום של ריכוז ? תודה.
היי אבי, תלישת שיער חוזרת ונשנית היא פעמים רבות בבחינת סוג של הרגל מגונה. גם אם היא מאובחנת כטריכוטילומניה, אין צורך "להתרגש" מהעניין, מאחר שזה שווה ערך להרגלים מגונים אחרים, כמו כסיסת ציפורניים או חיטוט בעור. בהרגלים מגונים כאלה, יש הרבה מן הכפייתיות. הסיבות לתלישה יכולות להיות שונות מאדם לאדם. זה לא חייב להיות רק מתח או לחץ, הדבר יכול לנבוע משיעמום או פעלתנות- רצון להפעיל את הידיים כאשר הגוף נמצא במצב של חוסר פעילות. בנוסף, התלישה גורמת לסוג של סיפוק, בדומה לכסיסת ציפורניים. הפתרון, בדרך כלל, הוא די פשוט ואין צורך בטיפול תרופתי. הטיפול כרוך בפיתוח מודעות לתלישה (שבדרך כלל נעשית באופן אוטומטי, בלי לשים לב)- רישום של התלישות, איסוף השערות הנתלשות כדי להפוך את החיסרון בהתנהגות זו לוויזואלי יותר. חלק חשוב בטיפול הוא מציאת התנהגות חלופית להתנהגות התלישה- בדרך כלל יש למצוא משהו אחר שאפשר לעשות עם הידיים במקום לשחק בשיער. לעיתים קרובות, משתמשים בחיזוקים (לפי מה שמתאים למטופל) על השימוש בהתנהגות החלופית במקום בהתנהגות התלישה. בהצלחה!
הי שרון, אני בחורה מאוד רזה,ובשנתיים האחרונות נהייתה לי מן אובססיה לבדוק כל הזמן אם הפנים שלי השמינו או רזו,(ברצון שהם יתמלאו)אם זה לבדוק במשך כל היום את הפנים ולמשש אותם,בבוקר שאני מתעוררת,הסיפור הזה מעיק עליי ממש ולוקח לי המון אנרגיות.זה משהו שמביך אותי לשתף אנשים סביבי...איך לעזאזל יוצאים מזה??
היי חני, ייתכן מאוד שאת סובלת מסוג של BDD או "הפרעת עיוות גופני", שהיא סוג של הפרעה אובססיבית שקשורה למראה של חלק מסוים בגוף. הבעיה כוללת בדיקות חוזרות ונשנות של החלק בגוף, מתוך אי שביעות רצון ממראהו ו/או רצון שהוא ישתנה. לחלופין, יכולה להיות הימנעות מוחלטת מהסתכלות על החלק הזה בגוף, כדי לא להתמודד עם החרדה הכרוכה במראהו או לא להתפתות לבדיקות החוזרות ונשנות. הדרך הכי קלה להפסיק לעשות זאת היא באמצעות הסתייעות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). הטיפול עובד בשני מישורים: הראשון, שינוי המחשבות שיש לך לגבי הפנים שלך, מדוע הן אינן יפות בעינייך ולמה זה בעצם כל כך משנה. השני, הפסקה בכוח של הבדיקות החוזרות והנשנות, כלומר- הסתכלות על מראה הפנים בלי לבדוק ובלי להימנע. בתחילה, מתעוררת חרדה כאשר עושים זאת, אך החרדה פוחתת מעצמה לאחר זמן מסוים, והאדם הסובל מתרגל להסתכל על עצמו בלי לבדוק ומקבל את מראה גופו. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
תודה רבה..אני מקווה לפנות לסיוע בקרוב.אכן ביומיים האחרונים ממש אסרתי על עצמי לגעת בפנים,אלא רק להסתכל במראה אם אני מרגישה שאני חייבת בהתחלה זה היה ממש ממש ממש קשה,עדיין זה קשה אך קצת פחות.יש מן הרגשה של סיפוק כשלא "נכנעים" לקול הזה. תודה רבה.:)
הי יש לי חברה (בת 16) אנו לומדות ביחד והיא עסוקה כל הזמן במחשבות על בנים היא לא מסוגלת להיות בלי חבר ובדרך כלל החברים שלה ממש אנוכיים וחושבים רק על עצמם ועל איך לנצל אותה. היא אומרת שהיא לא יכולה בלי חבר ובלי לחשוב על בנים וידידים ודיברוים על מין היאא מבינה שזה לא בסדר אבל חושבת שכולן ככה ואי אפשר אחרת. היא לא בקשר טוב עם ההורים שלה ולא מספרת להם על החברים והעיסוקים עם בנים. אני דואגת לה אבל לא יודעת מה לעשות. למה היא כל כך אובססיבית בקשר עם בנים איך מגיעיםלדבר כזה? זה ממש מלחיץ אותי כי היא מסתבת בקשרים ויוצא עליה שם של...
היי שירה, להתנהגות כמו זו של חברתך יכולות להיות סיבות שונות, ואי אפשר לדעת אותן בוודאות בלי לפגוש אותה, ללמוד את הרקע המשפחתי ולהכיר אותה לעומק. מאוד יכול להיות שגיל ההתבגרות משפיע, שהרי כל אחד ואחת עוברים אותו בצורה אחרת. יכול להיות שכרגע זו הדרך שלה לקבל תשומת לב חיובית (שאינה מקבלת מההורים) ולהעלות את הביטחון העצמי שלה, ויכול להיות שבעתיד היא תחפש דרכים אחרות לעשות זאת. בכל מקרה, התנהגויות כאלה לא נחשבות להפרעה אובססיבית, אלא קרובות יותר להתמכרויות. אם ההתנהגות מפריעה לה או פוגעת בה באופן משמעותי והיא רוצה לשנות אותה, היא יכולה להיעזר בעזרה מקצועית. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
אני בן 36 סובל מכפייתיות מחשבות ומטופל בפבוקסיל 100 מ"ג וגם היתי בטיפול התנהגותי ויש לי בעיה אחרת שזה אני מרגיש מוכרח לנענע להוזיז את הרגלים בלי הפסקה ואמרו לי שזה אקטזיה והרופא נתן לי גם דרלין 20 מ"ג וזה לא עוזר והבעיה הזו מאוד מציקה לי שאני לא יכול לשבת הרבה לקרוא או להיות במחשב לעשות משהו וזה שזה מטריד אותי זה אובססיה? והאם יש פתרון שאני מנסה להחזיק את עצמי ולא להוזיז את הרגליים לדקה או שתיים אבל זה לא עוזר בתודה מראש
היי יוני, אקטיזיה היא תופעת לוואי של תרופות, בדרך כלל אנטי פסיכוטיות ולא מהמשפחה של פבוקסיל. מדובר בחוסר שקט בגפיים המלווה בתזוזות. מאחר שזוהי בעיה רפואית, היא אינה יכולה בשום אופן להיחשב כאובססיה. הפתרון לכך הוא רק רפואי- שאל את הפסיכיאטר המטפל שלך ממה נובעת התופעה, והאם יש מקום לשינויים בטיפול התרופתי כדי שהתופעה לא תתרחש. בנוסף, קיימות תרופות נוגדות תופעות לוואי מסוג זה, שלעיתים מוסיפים לטיפול התרופתי (דקינט, ארטאן וכו'). בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום,אני בת 23, ומאז גיל 10 בערך יש לי אובססיות שקשורות ללפני השינה. הדבר הכי רציני הוא הליכה לשירותים- אני תמיד חייבת ללכת לשירותים ממש שניה לפני שאני נכנסת למיטה ובד"כ אני גם קמה שוב מהמיטה שניה לפני שאני נרדמת שוב (חשוב לציין שבד"כ אין לי באמת פיפי, זה מין קטע כזה שאני מפחדת שאני אצטרך להתעורר באמצע הלילה לשירותים שוב...). עניין השירותים הוא הכי גדול, אבל יש עוד דברים קטנים כמו לבדוק כמה פעמים שכיוונתי שעון מעורר לשעה הנכונה ולשתות שלוק מים לפני שאני נרדמת... כל הדברים האלו לא מפריעים לי מאד ביומיום, אבל בכל זאת זה מציק קצת והייתי שמחה לפתור את הבעיה. הייתי רוצה לדעת האם לפי הגדרה זהו OCD? ובכל מקרה מה הדרך הראשונית שאני יכולה לנסות לטפל בזה בעצמי, לפני פנייה לגורמים תומכים, והאם בכלל אפשר לטפל בבעיה כזאת. תודה, ושבוע טוב! מיה
היי מיה, כדי להיות מאובחנת כסובלת מ- OCD, צריך לענות על קריטריונים מסוימים, שקשורים גם בדרגת החמרה של הסימפטומים- כמה זמן ביום את מקדישה לכך, ועד כמה הדבר פוגע לך באיכות החיים. ייתכן מאוד שקיימות מחשבות טורדניות מסיומות, אך המצב לא מספיק חמור כדי לקבל אבחנה של OCD. בכל מקרה, בהחלט ניתן לטפל בכל התנהגות או מחשבה שמפריעה לך, ואפילו קל יותר לעשות זאת כשהמצב אינו חמור. אם אינך רוצה לפנות לטיפול, את יכולה לנסות להתנגד לדחף לעשיית הפעולות הללו בחוחות עצמך. הרעיון הוא לא להקשיב למחשבה הטורדנית, ולא לעשות את הפעולות שאת מרגישה צורך לעשות בעקבותיה. ייתכן מאוד שתחושי חרדה או אי- נוחות כשתימנעי מביצוע הפעולות (שהרי הן נועדו למנוע את התחושה הזו), אך יש לזכור כי חרדה היא מצב זמני, חולף ואינו גורם שום נזק לגוף או לנפש. כאשר מוכנים להתמודד עם התחושה הזו ולא לנסות להפחית אותה על ידי פעולות שאת חשה צורך לבצע, קל מאוד לפתור את הבעיה. ייתכן גם, שלא תחושי כל תחושה לא נעימה, שכן ייתכן שהפעולות נהפכו פשוט להרגל, וכבר אינן מונעות חרדה כלשהי. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול בחרדות, דיכאון, אובססיות, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בוקר טוב. אני בן 25, רווק. ממש בשורות אלו קשה לי באמת איך וממה להתחיל לכתוב... (זה חלק מהבעיה). אציין מס' בעיות.. אספר על עצמי שבתקופת הצבא היה לי קשה לכתוב ולנסח מכתב שהייתי צריך לשלוח לאנשים, כמו כן גם לספור ספירת מלאי, כי לא תמיד הייתי בטוח בספירה שלי והייתי מרגיש שאני צריך לספור שוב... מאוד קשה לי לבצע בגלל זה עבודות משרדיות, ובצבא פשוט היה יוצא שאני נשאר במשרד עד לשעות מאוחרות מול המחשב וכו'... לוקח הרבה מאוד זמן להתגלח לפחות 20 דקות.. יוצא שאני עובר על אותם מקומות הרבה מאוד פעמים... לקראת יציאה מהבית, כשאני פותח את הארון ורוצה לקחת בגדים כדי להתלבש, לוקח לי הרבה זמן לבחור איזה בגדים ללבוש... פשוט קשה לי להחליט. ולפעמים יוצא שאני מתלבש וא"ח מיד מחליף לבגדים אחרים ויוצא שגם אותם אני מחליף... וגם אני מתארגן די הרבה זמן ולוקח איתי דברים שאני לרוב לא אשתמש בהם...ויוצא שעובר לי הזמן ואני מאחר לאוטובוס. יצא לי לעבוד במטבח תקופה מסויימת, ובכל מה שקשור לניקיונות, היו תמיד מעירים לי שאני יסודי מדי, כי למשל הייתי שוטף את הכלים יסודי גם אם הם לא התלכלכו כל כך... וזה בעייתי מבחינת הספק הזמן ובזמנים שיש לחץ... ומסיים את העבודה תמיד אחרי הזמן ממה שכל אחד אחר היה מסיים. עברתי קורס מסויים של בתקופת זמן של חודש וחצי, והמידע שרכשתי בקורס לא מספק אותי מה שמאלץ אותי ללשבת על האינטרנט ולחפש יותר מידע עבור המקצוע שרכשתי ולצבור כמה שיותר יידע... כי אחרת מבחינתי אין לי מה ללכת לעבוד במה שהוכשרתי. כיום זה אחת הסיבות שאני בקושי עובד. אני רוצה לציין שאני לא אובססיבי לגבי ניקיון עצמי, אולי במעט. ואני לא יודע אם יכול להיות שיש לי ocd או משהו אחר...
היי אדיר, הבעיות שאתה מתאר יכולות להיות קשורות ל- OCD, תלוי מהם המחשבות והרגשות הקשורים באיטיות הזו. אני מאוד ממליצה ללכת לאבחון וקבלת עזרה אצל איש מקצוע, אולי בתחילה פסיכיאטר, שיכול להפנות אותך גם לטיפול פסיכולוגי בהמשך (או לספק אותו בעצמו, במידה שהוא עוסק גם בפסיכותרפיה). לקבלת אינדיקציה ראשונית, ניתן למלא שאלון Y-BOCS, שהוא שאלון לבדיקת סימפטומים של OCD. ניתן למצוא אותו בגרסה עברית בחיפוש בגוגל. קיים גם שאלון אחר לבדיקת סימפטומים של OCD באתר שלי. בהצלחה!
שלום, בני בן שלוש וחצי נוהג לעשות פעולות מסוימות בצורה טקסית ובחזרתיות קבועה. למשל: צפיה בטלביזיה באותו מיקום על ספה ספציפית בה צפה לראשונה. ישיבה במקום קבוע בעת הקראת סיפור. טקס פרידה בגן שכולל שלבים וסדר קבועים. במהלך ביקור בגן שעשועים מבקש לאכול פרי במקום קבוע בו אכל בפעם הראשונה. התעקשות על סידור צעצועים במקומם בעצמו באופן קבוע. אם מישהו אחר מסדר הוא מתעצבן, בוכה, ומבלגן בחזרה את הצעצועים כדי לסדרם בחזרה בעצמו. טקס השכבה קבוע. לגבי כל הדוגמאות הנ"ל, כאשר ניסינו לשבור את שגרת הפעולות,(לשבת במקום אחר בזמן הקראת סיפור, לכסות אותו בשמיכות בסדר שונה בזמן השכבה למשל) נתקלנו בלחץ, בכי וסירוב לשינו הסדר הקבוע. האם מדובר בהתנהגות כפייתית שאינה נורמלית לגיל זה? תודה.
שלום לך, פעמים רבות קשה לדעת היכן בדיוק עובר הגבול בין התנהגות נורמלית לבין הפרעה. ילדים בגיל זה אכן זקוקים לדפוסים קבועים, לחזרתיות ולסדר. לעיתים, הצורך הזה נעשה מוגזם, ובגילאים מאוחרים יותר בדרך כלל יכול להיות מאובחן כ- OCD. אני ממליצה להיפגש אישית עם איש מקצוע מתחום הטיפול הפסיכולוגי, שיעשה הערכה מדויקת יותר של ההתנהגות ויוכל לאבחן האם קיימת בעיה. אפשרות נוספת, כדי לקבל אינדיקציה מסוימת, היא למלא שאלון שנקרא Y-Bocs, בגרסת הילדים (למלוי על ידי ההורים). ניתו לחפש ולמצוא אותו בגוגל, נתקלתי גם בגרסה עברית באינטרנט של השאלון להורים. בהצלחה!
תודה, עזרת מאוד. האם במקרה יש לך קישור לאותו שאלון ילדים? מצאתי רק באנגלית. שוב תודה רבה.
אני מטופל ב אנאפרניל 75 מ''ג כדור אחד ליום בשביל ה OCD תוך כמה זמן אני אמור להרגיש שינוי תודה רבה
היי אלי, אנפרניל (או בשמה הגנרי Clomipramine) היא תרופה נוגדת דיכאון, חרדה ואובססיות מקבוצת הטריציקלים. תרופה זו מתחילה להשפיע באופן משמעותי כשבועיים- שלושה לאחר שמתחילים לקחת את המינון המלא. כלומר, בתחילה לוקחים מינון מופחת כדי להסתגל לתרופה, ומאז שמגיעים למינון מלא יש לחכות שבועיים- שלושה. אני מאוד ממליצה להתייעץ עם הרופא המטפל בכל שאלה או תהיה שעולה בנוגע לטיפול התרופתי. בברכה,
מיזה כלפחות 5 שנים אני עם אובססיות כפייתיות ביותר.(בת 15) אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה חייתי חיים שלווים באמת בלי להרתע מכל דבר ולא לחשוב לשנייה.מיום ליום מתפתחות לי יותר ויותר אובססיות.הן קורות לי גם ליד אנשים מרוב שהתרגלתי כבר.אני עסוקה בלנתח כל דבר קטן שעשיתי ולהרגיש עליו מצפון לנתח ולהכנס אליו.יש לי מחשבות שבניגוד למה שאני באמת חושבת.כל הסימנים של ocd תואמים למה שיש ליץלא הלכתי להתאבחן אבל מזה שנים אני מחפשת את כל התופעות האלה לגלות מה זה ..אני בטוחה 100 אחוז שזה ocd .אני מפחדת להשתגע ומפחדת מכל דבר קטן.פתחתי חרדות בעקבות זה..אני לא יודעת איך לצאת מיזה.הפחד שלי שייאשפזו אותי בסוף.אני חייבת לצאת מיזה..!!.
שלום לך, אם אכן מדובר רק בחרדות, אין סיבה שיאשפזו אותך. אני מציעה לפנות לאיש מקצוע בהקדם האפשרי, כי חבל להמשיך ולסבול. הבעיות האלה בדרך כלל גם לא נפתרות מעצמן. רצוי לפנות למטפל מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT), שכן זוהי גישה יעילה מאוד לטיפול בחרדות בכלל ובאובססיות בפרט. בהצלחה!
היי שרון,אני בחורה בת 28 עם רקע של אמא שעברה דיכאון לידה ומאובחנת כיום עם OCD. הבעיה שלי היא שיש לי כל הזמן מחשבות טורדניות שמקוננות לי במוח על כל דבר בערך,חוזרת על דברים מיליון פעם כמו מיילים ,הודעות וכו'..בנוסף אני חייבת למשל להשאיר מקום עבודה מסודר בלי נייר שלא קשור לשולחן,טרודה במה הסביבה חושבת עליי ואיך היא תופסת אותי וסובלת בעיקר מלחץ וחוסר אפשרות לקלוט ולהבין דברים מכך. בעבר שאלתי ואמרו לי שצריכה טיפול התנהגותי קוגנטיבי,האם זה נכון ?והאם אפשר גם דימיון מודרך NLP? אשמח לתגובה ומקווה שהפעם אעשה עם זה משהו ואטפל בעצמי!תודה ולילה טוב.
היי שורה, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא אכן הטיפול הכי מומלץ עבור OCD. יעילותו מוכחת במחקרים רבים מעל ליעילותם של טיפולים אחרים. את מוזמנת להסתכל בדף הרלוונטי באתר שלי (הדף העוסק בטיפול ב- OCD) כדי להבין איך עובד הטיפול ובאילו טכניקות משתמשים. יש לזכור, שהטיפול אינו קל, וכרוך בעבודה קשה והרבה שיתוף פעולה מצד המטופל. במקביל, אפשר לשלב טיפול תרופתי שיעזור למנף את ה- CBT. הטיפול התרופתי ניתן על ידי רופא פסיכיאטר, ועוזר להפחית את החרדה המלווה את האובססיות, ולשפר את מצב הרוח, כך שיותר קל להפסיק את האובססיות. טיפול ב- NLP לא הוכח עדיין כאחד הטיפולים היעילים עבור OCD. אני לא רואה איך יוכל ממש לעזור, שכן הוא אינו מכוון ישירות להפסקת הסימפטומים. בהצלחה!
היי,תודה על התגובה.אז אם הבנתי נכון מה שהצגתי הם סימפטומים של OCD?
זה כן נשמע, לפחות בחלקו, כמו סימפטומים של OCD. הפחד מהערכה שלילית של אחרים יכול להיות קשור בבעיה אחרת, כמו חרדה חברתית. OCD הוא סוג של הפרעת חרדה, ולא מן הנמנע שיהיו גם חרדות אחרות. בכל מקרה, הטכניקות הטיפוליות הן מאוד דומות עבור כל סוגי החרדות.
שלום מאובחנת בהפרעות חרדה ואובססיות+adhd וגם דיכאון קל.. לאחר שנים של חיפוש תרופה היום אני נוטלת פלוטין 40 מ"ג 63 יום.ולאחר חודשיים העליתי לסרוגין 60,40 מ"ג פלוטין במשך 35 יום.אני עדיין מרגישה חרדות אבל לא ברמה גבוהה כמו בעבר,שלא יצאתי כלל מהבית,יש קצת התקדמות.אבל אין לי ביטחון לחזור לנהוג ולנסוע למרחקים ולהיפגש לדייטים ועדיין מרגישה חוסר ביטחון ופחדים.יש לי מחשבות אובססיביות כל היום על אדם מסויים וזה מפריע לי לתפקד.וגם ביום שלוקחת 60 מ"ג מרגישה ממש עייפה.אז הוא הוריד לי כל יום בחזרה ל40 מ"ג והוסיף לי כל יום בערב 5 טיפול הלידול של 2 מ"ג.שאלתי היא מדוע הפלוטין לא עוזר לי לחרדות במאה אחוז?האם יש עוד סיכוי שזה יעזור לי ולחכות עוד קצת עם הפלוטין? והאם הלידול עוזר לחרדות ?כי לי הרופא אמר שזה יעזור לאובססיות ?ואם יש תופעות לוואי להלידול? והאם מינון כזה של הלידול יכול לעלות את רמת הפרולקטין בדם?כי יש לי בעיה אנדוקרינית. בבקשה מכם תענו לי . שבת שלום..
היי לואיסה, אני יכולה לענות רק על חלק קטן מאוד מהשאלות שלך, מאחר שאיני רופאה. אני ממליצה להפנות את כל השאלות הללו (ושאלות נוספות אם יש לך) לרופא הפסיכיאטר המטפל בך. התשובה החלקית שלי מבוססת על ידע שצברתי בעבודה מול רופאים. לגבי הפלוטין, תרופות מסוג זה לעיתים קרובות מפחיתות את החרדה אך אינן מעלימות אותה לחלוטין. ייתכן שההלדול נועד לעזור לפעולתה של התרופה האחרת, מאחר שתרופה זו כשלעצמה אינה משמשת לטיפול בחרדות. פעמים רבות, נוהגים פסיכיאטרים להוסיף אותה למטופלים כדי להגביר את השפעתן של תרופות נוגדות חרדה/ אובססיה. כדי להעלים את התופעות לחלוטין, יש בדרך כלל צורך להיעזר בטיפול פסיכולוגי בנוסף, רצוי קוגניטיבי התנהגותי. בברכה,
שלום רב! אני בן 40, כבר הרבה שנים יש אצלי תופעה לא מזיקה אך לא כלכך פוטוגנית, של הרחת הידיים. משום מה יש לי הנאה מהריח היוצא מהידיים , ואני מרגיש שקשה לי להיגמל מזה. יצויין שזה בא בתקופות, ודווקא התקופה האחרונה נהדרת עבורי ודווקא בתקופה זו התופעה חזרה אלי. רציתי לשאול ולבקש אם יש איזו אסטרטגיה שתוכל לעזור לי להכחיד את התופעה הזו? (הייתי מספיק אצל מטפלים.. האם יש רעיון לעבודה עצמית בעניין..). תודה רבה!
שלום לך, אם ברצונך להכחיד את התופעה, ניתן להשתמש בטכניקות התנהגותיות בסיסיות שמשתמשים בהן בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. כדאי לפתח מודעות להתרחשות התופעה בכל פעם שהיא מתרחשת, שכן יש לנו נטייה לבצע פעולות באופן אוטומטי כשמדובר בהרגלים מגונים. כדי לפתח מודעות, מומלץ להסתובב עם פנקס קטן ולרשום בכל פעם שאתה מבצע את ההתנהגות הזו, ובאיזו סיטואציה בוצעה. כך, תוכל גם לשים לב האם ישנם מצבים מסוימים בהם הפעולה מתבצעת בתדירות יותר גבוהה, ולהיות ערני יותר לתופעה בסיטואציות האלה. בנוסף, חשוב למצוא פעולה שתחליף את הפעולה אותה אתה רוצה להכחיד. זו צריכה להיות פעולה מהנה או מרגיעה באותה המידה כמו פעולת ההרחה. אפשר גם להרחיק לכת ולתת לעצמך חיזוק כלשהו כל פעם שתשתמש בפעולה החלופית במקום להריח. בהצלחה!
תודה רבה! האם זו תופעה מוכרת?
דרוש /ה מטפל /ת לילדה בת 14 הסובלת מאנורקסיה ומOCD . העבודה הינה במשרה מלאה, בכל יום בשעות 1300-2200. העבודה כוללת ליווי, הדרכה, טיפול ותמיכה בילדה, לה יש קשיים התנהגותיים ורגשיים, סיוע בהכנת שיעורי בית. דרישות: ניסיון בטיפול בילדים, ניסיון בCBT, רצוי עם רשיון נהיגה. מגורים בחיפה וסביבתה הקרובה בלבד.
היי דנה, אני חושבת שאת מחפשת שני דברים שונים, שאיני מכירה את השילוב שלהם באדם אחד: מלווה במשרה מלאה ומטפל/ת CBT. מטפל CBT אינו מטפל באדם אחד במשרה מלאה, אלא פוגש את המטופל בקליניקה, למשך שעה או שעתיים בשבוע. במשך השבוע הוא פוגש עוד מטופלים רבים. מלווים העובדים במשרה מלאה אינם מטפלים, לפחות לא מטפלים בפסיכותרפיה. נראה לי שעליכם להגדיר מחדש מה אתם מחפשים, בצורה מותאמת יותר למה שקיים. בהצלחה!
אני לוקה ב OCD הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי טיפול בתרופה בשם פקסט ועבר כבר חודש שאני לוקח אותה ואני לא מרגיש שום שום שינוי האם יכול להיות שהתרופה פשוט לא משפיעה עלי תודה רבה
היי אלי, בתרופות מסוג זה, צריך להתחיל להרגיש שינוי כלשהו לאחר כשבועיים- שלושה של נטילת המינון המלא, המתאים לטיפול בבעייתך. כלומר, אם לקחת במשך מספר שבועות מינון מופחת והעלית לאט, סביר שעדיין לא תרגיש שינוי. יש לזכור, שהמינון המשמש לטיפול באובססיות בדרך כלל גבוה (לפחות פי 2) מהמינון המשמש לטיפול בדיכאון וחרדות אחרות. אני מציעה שתפנה לפסיכיאטר שלך ותשאל אותו מתי התרופה אמורה להתחיל להשפיע, והאם הגעת למינון הרצוי לטיפול בבעייתך. בברכה,
"אנשים או ילדים הסובלים מ-OCD הכולל טקסים הקשורים לדיבור, בדרך כלל מאמינים שאם לא יחזרו על משפט או מילה מסוימים, משהו רע יקרה." שלום לך ..העתקתי את המשפט הזה מתגובה קודמת שלך ..כיצד מטפלים במצב כזה , ולמה זה קורה , ומה הסכנות עלבריאותו של אדם שסובל מזה ? מאוד חשוב לי לדעת .תודה
היי דנה, ההתייחסות לנושא זה היא כלכל טקס אחר הקשור ב- OCD. האדם הסובל מההפרעה מאמין, כי אם לא יבצע את הטקס משהו רע יקרה. הטקס יכול להיות פעולות רבות שחוזרות על עצמן, ובכלל זה אמירת מילים ומשפטים מסוימים (לעיתים שוב ושוב). אין ב- OCD או בהפרעות חרדה אחרות כל סכנה לבריאותו הפיזית של האדם הסובל מהן. לגבי הטיפול, הגישה הטיפולית המומלצת ביותר היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). עיקרו של הטיפול הוא חשיפה לחרדה ומניעת התגובה (כלומר, להפחית את הטקסים, ולהיחשף לחרדה באופן הדרגתי). בנוסף לכך, הטיפול הקוגניטיבי ב- OCD מתמקד בשינוי אמונות הקשורות ב- OCD, כגון הצורך בשליטה והצורך בשלמות, ופיתוח אמונה כי חרדה היא רגש נסבל, שחובה לחוות אותו כדי להיפטר מהבעיה. את מוזמנת לקרוא בהרחבה רבה יותר על הטיפול באתר שלי. בנוסף, ניתן (אך לא חובה) לשלב טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון, המיועדות, במינונים גבוהים יותר, גם לטיפול באובססיות. לאחר מספר שבועות של נטילת התרופה מתחילים להרגיש טוב יותר, והטיפול התרופתי מסייע להצלחתו של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי. התוצאות של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי עמידות הרבה יותר מאלה של הטיפול התרופתי, כלומר- הסיכוי שהבעיה תחזור (אם עובדים בצורה נכונה על שימור) הוא נמוך הרבה יותר לאחר הפסקת הטיפול. בהצלחה!
אהלן, אמרת שהטיפול המומלץ ביותר לocd הוא בשיטת cbt. התחלתי טיפול אצל פסיכולוג שאמר שהוא משתמש בהרפייה ודמיון מודרך ושזה חלק מטיפול cbt. רציתי לדעת האם זה נכון ואם תוכלי להגיד לי בגדול ממה מורכב טיפול כזה?
היי אביב, באופן כללי, ניתן לומר שהרפיה ודמיון מודרך הם חלק ממגוון הכלים הרחב בהם משתמשים בטיפול CBT. ספציפית ל -OCD, הכלים האלה פחות רלוונטיים. הכלים החשובים ביותר בטיפול ב- OCD הם חשיפה ומניעת תגובה (ERP), ועבודה קוגניטיבית: הן על אמונות בסיסיות שיש לאדם, הקשורות ב- OCD (למשל: "אני חייב תמיד לוודא שהכל בסדר") והן על האמונות לגבי חרדה. העבודה על האמונות לגבי חרדה כוללת החלפת אמונות לא אדפטיביות כגון: "אני לא יכול לסבול חרדה וחייב להימנע ממנה" באמונות אדפטיביות יותר, כגון: "חרדה היא נסבלת, אני חייב לחוות חרדה על מנת להגיע לתוצאות טובות בעתיד". בברכה,
שלום רב, אני אובחנתי כסובל מOCD ואני מטופל עם כדורי סרנדה.. יש לציין שאני כבר חצי שנה בטיפול, אני לוקח כל יום כדור של 50 מ"ג ואני כן רואה שיפור, אבל עדיין יש מה לשפר.. אני רוצה ללכת לפסיכותרפט בהמלצת הפסיכיאטר, אבל ה"בעייה" שלי שאני בחור דתי ואחת הבעיות שלי קשורות לדת ויש לי בעייה ללכת לאחד שלא בתפיסת חיים שלי.. אני טיפה אובד עצות.. אשמח לסיוע בעניין..
שלום לך, אתה יכול, כמובן, לחפש פסיכותרפיסט דתי. קיימים לא מעט כאלה. עם זאת, מניסיוני ומהידע שלי, אתה בהחלט יכול להשיג תוצאות לא פחות טובות אצל פסיכותרפיסט חילוני. עדיין יכול להיות חיבור אישי ולהיווצר קשר טיפולי טוב. אם לא תמצא מטפל דתי באזור שלך, חשוב בכל זאת עד כמה חשוב לך להיפטר מההפרעה וקח בחשבון את תשובתי. בהצלחה!
סקרנית אם תוכל לשתף מה הכיוון הדתי שקשור בבעית הOCD שלך,כלומר כיצד זה קשור לדת? לי יש הפרעה של מחשבות טורדניות שמפריעות לי בעבודת השם ובתפילה. ואם אתה כבר מטופל בתרופות מעניין לדעת אם הכן זה עוזר לך,תודה ובהצלחה.
שלום לך, הבעיה שלי היא בעיקר בתפילות, שאני לא בטוח אם אמרתי את הברכה ואני חוזר על משפטים בתפילה שוב ושוב עד שאני בטוח ב200 אחוז שאמרתי, וקרה מצב שתפילת עמידה לקחה לי חצי שעה פלוס. בנוסף, כשאני מברך על דברים אז אני לא בטוח שכיוונתי כמו שצריך בברכה וכל זה מעיק עליי לעבוד את השם בשמחה. פניתי לפסיכיאטר באזור מגוריי על דעת שהוא חילוני (לפי עצת שרון מנהלת הפורום) ורצה השם ומסתבר שהוא דתי. אני עכשיו מטופל בכדורי סרנדה (החומר הפעיל הוא סרטונין) ובטיפול שיחתי, ואני רואה שיפור משמעותי ברוך השם.. מציע לך כן לפנות לטיפול ואפילו תרופתי ללא חשש, כי התמורה שתקבלי היא ענקית, וכמובן תמשיכי להתפלל להשם שייתן לך בריאות הנפש והגוף במהרה. שיהיה בהצלחה ואם תצטרכי אני אשתדל לענות.. חג שמח :)
שרון שלום, יש לי ילד בן עשר אשר כל בוקר אתו הופך למאבק מתמיד בעיין מראה. על אף שלומד בבית ספר עם תלבושת אחידה, ואין התלבטות לגבי ביגוד, עדיין יש בעייתיות לגבי צבע החולצה שילבש , חייב ללכת עם חולצות בצבעים ספציפיים שמתאימים למכנסים ספציפיים ( לרוב חולצות לבנות ). ניסיתי לפתור זאת ע"י הליכה משותפת לקניות, בה בוחר את הבגדים שאוהב, אך בזמן הבוקר תמיד יהיה משהו שלא יסתדר לו במראה הכללי. לא משנה כמה נגיד לו , אני ואביו, שהוא נראה בסדר גמור, לא יהיה מרוצה מהתוצאה אלא אם כן יהיה בנמצא החולצה והמכנס שרצה ( מה שלא קורה תמיד כי לפעמים הבגדים מלוכלכים ובסל כביסה), הרבה פעמים הוא מתעקש להוציא את הבגדים המלוכלכים מהסל כביסה, רק כדי ללבוש את החולצה הספציפית הזאת, בלעדיה הוא לא מרגיש שהוא נראה בסדר. הוא גם יכול להתעסק בשיער שלו קרוב לעשר דקות ולהגיע למצב שכל שערה תהיה במקום. לא משנה כמה מדברים איתו, זה רק הולך ומחמיר... הילד הפך להיות עצבני ומגיב בחוצפה כשאומרים לו שהכל תקין באיך שנראה.. ביררתי עם אמהות של חבריו לכיתה אם זה משהו שמוכר בביתם ( ההתעסקות הזאת במראה..) נעניתי בשלילה. אשמח לחוות דעתך בעניין וכיצד לדעתך אפשר לפתור זאת.
היי חנה, כדי לדעת מה בדיוק עובר על בנך, ומדוע ההתעסקות במראה החיצוני כל כך מעסיקה אותו, כדאי לשאול אותו לגבי מחשבותיו ותחושותיו סביב ההתעסקות במראה (אם יסכים לשתף אתכם בכך). לא ניתן להסיק מסקנות מרחיקות לכת מצפייה בהתנהגות בלבד. ניתן גם לפנות להתייעצות עם איש מקצוע, אם העניין מאוד מפריע לכם, ובעיקר אם נראה לכם שזה מפריע לו. בכל מקרה, אם יסתבר שמדובר בבעיה שמפריעה לו והיה רוצה להפחית או להפסיק את התנהגותו, מומלץ להתייעץ לגבי הסתייעות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שיכול לעזור מאוד. בהצלחה!
המון תודה על התשובה המהירה. ניסינו להבין מאיפה זה מגיע, בררנו לגבי חברים, האם צוחקים עליו, נענינו לגבי הכל בשלילה. אקבל את עצתך ואפנה ליעוץ תודה.
שלום רב, אני סובל מocd ומטופל בויפאקס ופרפנאן, רציתי לדעת בשביל מה הפרפנאן נחוץ? קראתי עליו שהוא נוגד פסיכוזה, הפסיכיאטר אמר להרגעה בשביל שלא יהיה התפרצויות, האם אני יכול להוריד את הכדור הזה אני נוטל כרגע 8 מ"ג ומרגיש עייפות וכבדות רצינית..
שלום חביב, פסיכיאטרים נוהגים לעתים להוסיף תרופה אנטי פסיכוטית לטיפול התרופתי ב- OCD. המטרה, בדרך כלל, היא לסייע לפעולתה של התרופה האחרת, שהיא נוגדת האובססיות. שינויים בטיפול התרופתי נעשים אך ורק בהוראת הפסיכיאטר המטפל בך, וכמובן שאיני יכולה לומר לך אם להפסיק תרופה. אני מציעה שתפנה אליו להתייעצות. בנוסף, כדאי לשאול אותו אם קיימות תרופות אנטי פסיכוטיות שעשויות לעזור לך באותה המידה, ושיש להן פחות תופעות לוואי. פרפנאן הינה תרופה מ"הדור הישן", וככזו יש לה יותר תופעות לוואי. כיום קיימות תרופות חדשות ומתקדמות יותר, עם פחות תופעות לוואי, והשימוש בתרופות ישנות הולך ופוחת. בהצלחה!
היי, רציתי לשאול האם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור עם מחשבות טורדניות. האם היפנוזה יכולה להרגיע את הפחד סביב הנושא הטורדני או להחליש את הקישור בתת מודע בין הופעת המחשבה לבין הפחד שהיא מעלה? אם כן- איפה יש טיפול כזה? תודה רבה מראש
היי ליאורה, לצערי, טיפול בהיפנוזה אינו משמש בדרך כלל לטיפול ב- OCD. הטיפולים המקובלים עבור הפרעה זו הם טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), וכן טיפול תרופתי הניתן על ידי פסיכיאטר, כאשר מקובל בדרך כלל לשלב ביניהם. טיפול בהיפנוזה אינו מתאים להפרעה. בברכה,
שלום. אחד החברים שלי לעבודה נוהג לערבב את הקפה שלו במשך דקות ארוכות, כך שצלצול הכפית בכוס מוציא את כל הסביבה מדעתה. נסיון להעיר לו נתקל בכעס. ישנם גם מקרים אחרים בהם אותו אדם לא ער לסביבה ולא מתחשב. האם התנהגות זו קשורה ל-OCD ? למשהו נוירולוגי בלתי נשלט, שעדיף לא להעיר לגביו, או שכדאי לפנות אליו שוב ?
היי חנה, רק האדם עצמו יודע מהן המחשבות שעוברות בראשו, והאם זה נשלט או בלתי נשלט. כלומר, כדי לדעת מה הבעיה דרושים פרמטרים נוספים שהם מעבר להתנהגות. לדעתי, כדאי לפנות לאדם ולשאול אותו בעדינות מדוע הוא מתנהג כך, ולציין שההתנהגות מפריעה לסובבים אותו בצורה אסרטיבית ומנומסת, בתקווה שזה יעזור. בברכה,
שלום רב אני בן 38 יוצא עם חברה שנתיים הכל טוב בניינו לאחרונה חברה שלי לוחצת על חתונה.. תמיד אני הייתי מושך את הזמן. כרגע המצב שלי לא טוב אני מת להתחתן איתה רוצה לקנות את הטבעת עוצרות אותי מחשבות פחדים.. מה יהיה בעתיד מה יקרה אם נתגרש מה יהיה אם יקרה משהו ועוד ועוד... מחשבות שעוצרות אותי אני מת מפחד. נפרדנו לתקופה וממש קשה לי אני שבר. רוצה אותה מאוד אבל מפחד להתחתן איתה, מה עליי לעשות?
היי דני, חתונה היא נושא מלחיץ עבור רבים (בעיקר גברים). אם אתה מאוד מוטרד מהמחשבות שלך ומהלחץ הרב שבא בעקבותיהן, וחושב שאתה מגזים עם העניין, כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אצל מטפל קוגניטיבי התנהגותי (CBT). המטפל יברר איתך מדוע העניין מעורר אצלך חרדה כה גדולה, ואילו מחשבות או אמונות דורשות שינוי והגמשה על מנת להפחית את החרדה ולהתנהג כפי שהיית רוצה. בנוסף, המטפל יברר את מהות המחשבות, כלומר האם אכן מדובר במחשבות טורדניות, או שמדובר במחשבות מעוררות חרדה שאינן טורדניות. במחשבות טורדניות מטפלים בדרך כלל על ידי הצפה שלהן, במקום הניסיון המתמיד שלך להימנע מהן. בכל מקרה, יש מה לעשות וכיצד לטפל בבעיה, ואפילו תוך זמן קצר יחסית. בהצלחה!
דגש על טריכוטילומניה... תודה!
היי אור, ראה תגובתי לסיגל למטה- אני לא יכולה לעשות זאת על גבי הפורום, רק במייל- תוך ציון אזור מגורים כמובן. בברכה,
שלום שרון, כיום אני בת 22, ומגיל 15 התחלתי בתלישת השיערות. אני לא מצליחה להפסיק, התחלתי לפני חצי שנה טיפול פסיכולוגי וסיימתי לא מזמן, זה לא עזר. אני לא יודעת מה יכול לעזור לי כבר... האם יש לך פיתרון עבורי?
היי שמש, לא ברור איזה סוג של טיפול פסיכולוגי עברת, שכן יש גישות שונות לטיפול. ייתכן שעברת טיפול דינמי (מה שמכונה בפי הרבה אנשים "טיפול פסיכולוגי רגיל"). כדי להפסיק את התנהגות התלישה, שהיא הבעיה שאת רוצה לפתור, יש לפנות לטיפול בגישה שמכוונת ספציפית להתנהגות הזו ונותנת לך כלים מעשיים להתמודד איתה. גישה זו נקראת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). בעזרת טיפול זה,ניתן תוך זמן קצר להפחית את התנהגות התלישה עד להפסקתה. בנוסף, ניתן לשלב טיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון, שנמצאו יעילות מאוד גם בטיפול בהפרעות אובססיביות. שילוב טיפול תרופתי יעזור להתקדם מהר יותר בטיפול ה- CBT, אך הוא אינו חובה. בהצלחה!
האם מחשבות רבות על טיקים ויש לי את זה ניחשב להפרעה ? והאם התנהגות קוגנטיבית יכולה לעזור תודה רבה רק לא לפרסם את הנשאלה
שלום לך, טיקים נחשבים בדרך כלל לבעיה נוירולוגית. יש לעבור בדיקה נוירולוגית מקיפה. אם לא תימצא סיבה נוירולוגית לטיקים, ייתכן שהם נובעים ממקור פסיכולוגי. בכל מקרה, באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי ניתן להפחית את המחשבות על הטיקים ואת העיסוק בטיקים. בנוסף, ניתן להפחית תחושות של חרדה שיכולות להעצים את הטיקים, ו/או להיגרם כתוצאה מהטיקים, וכן תחושות שליליות נוספות שנגרמות כתוצאה מהם. בצורה זו, אפשר לגרום לשיפור חלקי, גם אם מדובר בבעיה נוירולוגית. בהצלחה!
שלום שרון בתי בת 2.2 ילדה שמחה וחיובית החלה לתלוש את שערותיה לפני כחודשיים בעיקר לפני השינה אך גם במצבים אחרים כמו צפייה בטלוויזיה או שעמום.האם וכיצד ניתן לטפל בגיל זה אשמח אם תוכלי להמליץ לי על מטפלים בחיפה. תודה רבה
היי סיגל, אסור לי לעשות זאת על גבי הפורום. את יכולה לכתוב לי ישירות למייל: [email protected] בברכה,
