פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

האם שמעת מחקרים על כך שחומצה אלפא ליפואית ומתיונין יכולים לעזור בהפחתת אוסידי

אני אם לילד בוגר יש לי שאלה מטרידה בני גר במסגרת מוגנת לאחרונה ישנה בעיית התנהגות לגבי צרכיו בשירותים הוא משחק עם הצואה ומורח את כל מה שנמצא בסביבתו. מטפליו מודעים לבעיה אך איני רואה פיתרון אני פונה בבקשת עזרה . תודה ב

שלום לכולם :) הייתי שמח לפוצץ מיתוס מסויים. כבר מזה שנה אני סובל מOCD, והבנתי שבביטוח לאומי מכירים בהפרעה ומעניקים כל מיני כלים שעוזרים להתמודד. אני לא זוכר ממי שמעתי שבעיות נפש לא נתפסות בעין יפה אצל המעסיק העתידי שאני ארצה לעבוד אצלו. כלומר, עצם העובדה שיש או שהיה לי עבר עם הפרעה נפשית ישים אותי צעד אחד אחורה משאר המתמודדים. ולכן תמיד העדפתי להשאיר את ההכרה בOCD רק בין קירות הפסיכיאטריה. ולא להצהיר בא אצל הרשויות השונות. (ביטוח לאומי וכו) ואני רוצה לשאול אתכם, האם החששות שלי מבוססות? או שזה סתם רושם מוטעה שיצרו אצלי. מה מעניקים הגופים הממשלתיים לאנשים שסובלים מההפרעה? תודה מראש!!

זכותך לתבוע זכויות בביטוח הלאומי והתנהלותך במקום העבודה. אל תוותר על זכותך כלפי המוסד לביטוח לאומי. אתה רשאי להגיש תביעה לקצבת נכות. אינך חייב לספר במקום העבודה מאומה גם אם תבעת אחוזי נכות. לפי החוק אסור למעביד להתנכל לך בגלל בעיותיך הנפשיות.

הי, פניתי אלייך בפורום זוכרת? וגם לפסיכאטר.. הוא מציג תמונה שמחייבת פעולה מהירה מה דעתך?? מחבר:ד"ר :13/8/2013שעה:08:30שלום לך סיגל שיתוף פעולה שלה הינו הכרחי! ללא טיפול התמונה הקלינית עלולה להסתבך לדכאון ולמחלות אחרות. אפשר לדבר עימה על מוזרות הפעולות שהיא עושה. היא גם יודעת על כך. וצריך לשקף לה את זה ולספר לה שיש פתרון סביר למצבה.וכו'.היא גם חשה סבל ממצבה. בהצלחהפתח בחלון חדש הדפסת ההודעה הוספת תגובה

שיטה לטיפול בOCD הנקראת ERP (exposure and response prevention ? ואם כן במה היא דומה לCBT? ממליצים עליה?

שלום לכולם, אני פונה אליכם עם בעיה אישית שאני לא מסוגל לפתור לבד ואני חייב יעוץ מקצועי או דעה הנובעת מנסיון אישי. אתחיל עם הסבר על עצמי: בן 22.5. אני מאובחן עם OCD מזה שנה וקצת, בהתחלה הייתי לוקח תרופות (CIPRALEX) אבל הפסקתי לאחר חצי שנה מאידיאולוגיה אישית שמתבססת על העקרון שהתרופה לא מטפלת בסימפטומים של ההפרעה אלא רק מחלישה אותם. בגלל שאין באפשרותי לממן טיפול פסיכולוגי פרטי, פניתי למוסד ציבורי, שם אני מקבל כל שבועיים פגישה עם פסיכיאטר שממליץ לי כל פעם על תרופה אחרת שתעזור לי. התפקיד שלו לא קשור בייעוץ שיחתי, אני מבקש ממנו ייעוץ שיחתי או קוגניטיבי אבל הוא מסביר לי שבגלל שזה מוסד ציבורי אין פסיכולוגים פנויים ושעליי להמתין. אני מנסה קורא ספרים שקשורים לOCD, לומד מאנשים שגברו על ההפרעה, אבל אני לא מסוגל לעשות את הצעד לעבר הפתרון שלי. בחיי היום יום הOCD לוקח ממני את מרבית האנרגיה שלי והזמן. כל היום אני עסוק בטקסים ודחפים טורדניים. הOCD שלי מתאפיין בניקיון ורחיצת ידיים כפייתית, פחד ממגע בדברים חיצוניים ועוד המון נגזרות מתסכלות. הבעיה: התחלתי ללמוד ליפני כחודשיים במכינה קדם אקדמאית ללימודי הנדסה (תואר ראשון-מהנדס) למי שמכיר, וודאי יודע שהרמה מאוד גבוהה, אני מגיע מרקע מאוד נמוך במתמטיקה (3 יחל) ובוודאי של פיזיקה שלעולם לא למדתי בתיכון. בהתלחת התוכנית האמנתי כי אני אצליח להתמודד עם ההפרעה (OCD) וגם במקביל עם הפרעות הקשב שלי ובסופו של יום קיוויתי שאני אצליח בלימודים. כיום חודשיים לאחר מכן, אני יכול לומר שהמשימה היא קשה מנשוא,אני מסיים את היום נטול כל אנרגיה בגלל כל המחשבות שמפריעות לי בראש, אני לא מסוגל להישאר וללמוד כמו שאר החברים. תבינו, אני מבין את החומר, יש לי את המוטיבציה להצליח, אך הזמן הכל כך יקר שאני אמור להשקיע בלימודים אני משקיע בהתמודדות עם הOCD ואתם וודאי מבינים שזה לא בשליטתי, אני כל כך מקנא בכל החברים מהכיתה שמסוגלים פשוט לחזור הביתה אחרי יום לימודים ופשוט לפתוח את התיק וללמוד. אני לא מסוגל, המחשבות חזקות ממני. שתבינו, אני לא מנסה להביס את ההפרעה, ממזמן קיבלתי אותה כחלק ממני ואני פשוט לא חזק מספיק בלנסות להתמודד איתה ברמה של להפסיק את הOCD לתמיד. המכינה היא הדרך שלי להצליח, אני מגיע מרקע קשה,הן מבחינה כלכלית והן מבחינה משפחתית, המכינה במימון מלא של המדינה שלנו ולכן זאת הדרך שלי להצליח ולהיות השונה במשפחה, וכן להצליח ולהשיג תואר לימודי. השאלה שלי אליכם, מה אתם ממליצים לי לעשות? איזה צעד עלי לקחת? הלב שלי אומר שאני זקוק להפסקה מסויימת, לכמה חודשים טובים שבהם אני אתמקד רק בהפרעה ואדע איך להתמודד איתה באמצעות טיפול מקצועי וגם למידה עצמית על ההפרעה, אני לא מצליח להתמודד עם הכל בבת אחת. אני חושב שבתום ההפסקה אני אוכל לחזור ללימודים, אולי למכינה אחרת, פחות טובה אבל לפחות עם ריכוז מלא בלימודים, מבלי שהמחשבות יסחפו לפעולות טורדניות.

הייתי בטיפול קוגנטיבי, אבל הוא ארך כחודש משום שהייתי צריך להתחיל עם הלימודים אז המוסד התאים את הפגישות עד לתחילת הלימודים. הבעיה היא שבזמן הטיפול השלמתי בגרויות, ובסיום כלפגישה הפסיכולוגית נתנה לי משימות שאעשה בבית אך לא הייתי מוצא את האומץ או את הזמן לבצע אותן. כמה זמן אמור לארוך טיפול קוגניטיבי? והאם את חושבת שאפשר להפיק ממנו את התובנות בזמן לימודים אינטנסיביים?

שלום. סבא שלי בן 88, עיוור כמעט במאה אחוז. לפני שלושה חודשים הוא התחיל לספר לנו שנדבקו לו ניירות לראש והוא מקלף אותם (הוא קילף עור יבש) ועכשיו הוא מאמין שיוצאים לו ברזלים מהראש דרך חורים ויש לו קונספירציה שבזמן המלחמה עשו לו ניתוח שבו עם סגרו את הגולגולת עם ברזלים וברגים. יש לציין שאין לו אלציימר, דמנציה, הוא זוכר אירועים, חושב בצורה לוגית. הוא עשה בדיקת סי טי והבדיקה יצאה בסדר, ראו בבדיקה רסיסים שיש לו מאז המלחמה. רוב היום הוא יושב ומשפשף את הראש או מקלף את העור. הוא היה אצל מספר רופאים גם רופאים כללים וגם אצל רופא עור, כולם אמרו לו שאין לו כלום אבל הוא לא מאמין להם ונראה כי הוא שוכח מה הם אמרו לו. האם מדובר בהפרעה טורדנית כפייתית? ואם כן מה אפשר לעשות? תודה!

שלום,אני אשה בת 47 עובדת בתחום טיפולי אקדמאית אם לשלושה נשואה. במשפחתי רקע גנטי של מחלות נפש. אימי סובלת ממחלה הנקראת בי פולאר והיא מטופלת תרופתית. מצבה כל השנים היה מעולה ימסית והיא גידלה את שלושת ילדי יש לי אח בן 50 שחולה בסכיזופרננה. המחלה פרצה אצלו לפני כחמש שנים. הוא הספיק להיות עורך דין מצטיין עם תואר שני אך לא הקים משפחה משלו. הוא עבר שני התקפים פסיכוטיים ואושפז בביח פסיכיאטרי. כיום נמצא בשיקום ומטופל תרופתית וחי אצל ההורים המבוגרים. המצב משפיע לרעה על אימי שנמצאת במצב דכאוני קשה ועל אבי שעדיין עובד ומחזיק את הבית. בנוסף לזאת בני הבכור בן 26 אובחן כחולה סכיזופרננה. הוא אינו פסיכוטי ויש לו את הסימנים השליליים של המחלה בלבד. הוא חי ביחידה שיש לנו מחוץ לבית ומצבו לא טוב. לאור כל זאת אני חשה שבורה ואבדתי את שמחת החיים. אני סובלת סבל בלתי יתואר ולוקחת קשה את המצב הנוראי הזה. עוד אציין שבני מוכר כנכה 100 אחוז מהביטוח הלאומי וכך גם אחי. אני חשה שהגורל התאכזר למשפחתי ומנסה בכל כוחותי לשמור על שפיות וחיים נורמטיביים. פניתי גם לעמותת מילם. אננ במצוקה ולא יודעת איך לעזור לעצמי להתמודד עם חיים אלה.

שלום שרון, אני מתחבט עם עצמי כבר הרבה זמן האם לכתוב או לא, כי באיזה שהוא מקום אני לא מאמין שהמחשבות האלה עולות לי בראש, זה מפחיד אותי, ואני מרגיש שאני לא מכיר את עצמי. אני מפחד שאולי אני מסוגל לפגוע פיזית באנשים שקרובים אלי. בשנים האחרונות אני סובל ממחשבות טורדניות, לא משהו שמאובחן רשמית, זו די אבחנה שעשיתי לעצמי על סמך דברים שקראתי באינטרנט. בתקופה האחרונה המחשבות לא מניחות לי . הן מתייחסות בעיקר לאנשים שהכי קרובים אלי ( משפחה וילדים ) ושאני הכי אוהב, אני "מאחל " להם דברים נוראיים , מחלות או אסונות ומיד אחר כך חוזר לעצמי ומנסה להדיח את המחשבה. החלטתי לכתוב לך בגלל שאתמול הרגשתי שנחצה קו בחשיבה שלי. נשארתי בבית עם קרוב משפחה, קשר אסוציאטיבי משך אותי לחשוב על משהו נורא שאני עלול לעשות לו ( אני אפילו לא מעז להעלות את זה על כתב). אני מפחד נורא, מרגיש שאיבדתי את עצמי ואת דעתי, זה לא אני. מי חושב דברים כאלה על המשפחה והילדים שלו ? פחדתי להישאר עימו באותו החדר כיוון שאני כבר לא מכיר את המחשבות האלה, אז איך אני יכול להיות בטוח שלא אוציא אותן לפועל ? אני אדם משכיל, בשנות ה- 30 , אקדמאי , בעל מעמד תעסוקתי, מאוד נחשב במה שאני עושה. אבל אני מפחד שאני מאבד השפיות שלי, מאבד את עצמי. ניסיתי לחלוק את זה עם בת זוגי. היא לא מבינה ואומרת שאם אני יפנה לפסיכולוג עלולים לאשפז אותי בגלל המחשבות שאני עלול לפגוע בקרובים אלי. אני חייב לציין שהמחשבות האלה מציפות אותי בתקופות מסוימות ולא מלוות אותי כל הזמן. בבקשה תני לי כלים איך להתמודד עם הקושי הזה. איך להדחיק את המחשבות האלה. אני ממש מפחד , ואשמח לכל הכוונה שאת יכולה לתת לי. תודה.

היי שרון, תודה על המענה ועל ההקשבה. אני ישמח אם תוכלי להסביר מה זה אומר לא להתנגד לה, ולזרום איתה. האם הכוונה שעלי לחשוב מחשבה אחרת ? או האם להתעמק במחשבה זו ולחשוב על ההשלכות ? האם להסיח את הדעת בעשייה ? איך אני גורם להם להיעלם ?

שלום לך ותודה על התגובה,כפי שהצלחת לנחש הפחד הכי גדול שלי הוא הכישלון בלמצוא פתרון או מידה מסוימת של שליטה בהפרעה.זאת הסיבה שבמהלך החיים שלי "המצאתי" אינספור שיטות להתמודדות.הפחד שלי נובע מהפחד מאותה מחשבה מסוימת שתצליח לערער את הביטחון שלי ותגרום לכישלון בכל תחום אפשרי.לדוגמא: כשאני נמצא עם חברים,אני שואל את עצמי איך אני נראה כלפי חוץ,כלומר מה המעמד החברתי שלי כעת,ומה אני צריך לעשות בכדי לשפר אותו,האם אני צריך לשאוף ליותר אקטיביות,לבלוט יותר בין החבר'ה גם במחיר של סכנה לכך שיצאו לי שטויות מהפה,או לחלופין להיות יותר ספונטני ולזרום,אבל יכול להיות שזה יבוא על חשבון היצירתיות שלי ויגרום לי להיות פסיבי מדי,כלומר היחס אלי יהיה שולי.עוד דוגמא:כאשר אני ניגש למבחן מסוים,אני כל הזמן חושב,מה הגישה הנכונה ביותר על מנת לפתור אותו,האם אני צריך להתרכז יתר על המידה או שאני צריך לשחרר את המוח שלי ולפעול בצורה אינטואיטיבית.הדפוס הזה חוזר כל פעם שאני נתקל בבעיה מסוימת,אני חייב למצוא את השיטה הנכונה בכדי לפתור את הבעיה.לאחר שאני מפתח שיטה,ומשתמש בה לאורך זמן מסוים,אני מגלה שהיא לא מושלמת ומנסה לפתח שיטה אחרת.הפחד שלי כאמור היא מאותה מחשבה(זאת לא מחשבה ספציפית,היא יכולה להשתנות ולקפוץ מנושא לנושא) שתערער את השיטה שיצרתי ותגרום לי להתחיל לחפש מהתחלה.בנקודה מסוימת בחיים שלי הבנתי שאני נמצא בבעיה כללית של חיפוש מתמיד אחרי תשובות שגורם לי לחרדה רבה ,והחלטתי לנסות למצוא שיטה להתמודדות עם הבעיה הכללית.ומשם עברתי להדחקת מחשבות,מה שגרם לי לחשוב שהתבגרתי והתגברתי סוף סוף ומכאן אני אדם חופשי,אבל השמחה הייתה קצרת מועד.לאחר מכן עברתי לגישה של התעמקות בכל מחשבה לצד ההבנה שאין למחשבות כל השפעה מעשית עליי,ואני עדיין יכול לבחור לעשות את מה שאני רוצה על מנת להצליח להשיג את המטרה.הכל היה טוב ויפה אבל לא הצלחתי להתרכז מספיק בשביל לתפקד כפי שרציתי.אז אם לסכם את הבעיה שלי במובנים שלocd, האובססיה שלי היא למצוא פתרון לocd של עצמי ואני חושב שהטקסים הם השיטות המגוונות שאני מנסה לפתח.כאן הבעיה מתחילה להסתבך,שאם המצב הוא כזה,הרי שהפסקת הטקסים במקרה הזה תיחשב כהפסקת הניסיונות להתגבר על הבעיה,מה שיגרום למחשבות האלו לשלוט בחיים שלי.ומצד שני אני אם הניסיונות האלו הם טקסים (הרי ידוע שטקסים משמרים את התופעה) אז הבעיה רק תתאצם.הסטירה הפנימית הזאת הפכה גם כן למחשבה שמסרבת להרפות.הפחד שלי הוא מהפחד עצמו שישתק אותי,ומאותה המחשבה שתבוא ועדיין אין לי מושג מהי,הפחד שלי שבגלל המחשבות אני לא אוכל לממש את עצמי באף תחום,אז אני כל הזמן מחפש תשובה.הייתכן שהפתרון לבעיה הוא לא לחפש את הפתרון(מניעת תגובה)?את מבינה את הסתירה שמתקבלת כאן.האם עצם העובדה שאני פונה אלייך במטרה לקבל תשובה נחשבת להמשך עשיית הטקסים המנטליים?

קודם כל תודה רבה על ההתייחסות,זאת הפעם הראשונה שאני יכול לדבר עם מישהו בפתיחות כזאת על הנושא וזה באמת מרגש.אם אפשר אני רוצה לקבל ממך עוד התייחסות והערות לגבי הדרך שבה אני מתמודד עם ההפרעה.אז ככה:אם עוברת מחשבה בראשי,אני בוחר אם להתעמק בה או לא,אם בחרתי להתעמק בה,ולנסות לפתור את הבעיה אז אני לוקח את הזמן ומנסה,אם כעבור זמן מסוים אני לא מגיע לפתרון ואני מבין שהבעיה לא קריטית בזמן המיידי,אז אני נותן לה לרוץ בראש ומתייחס אליה כצופה מן הצד.מאוחר יותר בזמן הפנוי שלי ,אני בוחר אם לתת למחשבה "הזדמנות שניה" ולהתעמק בה,אם תוך זמן מסוים אני עדיין לא מצליח להגיע לפתרון,אז אני שוב מריץ אותה.אני חוזר על התהליך הזה מספר פעמים,ואם עדיין אני לא מגיע לפתרון,ואין נחיצות ממשית בחיי היום יום שלי ורצון אמיתי להגיע לפתרון הזה,אז אני "מסמן" את המחשבה כטורדנית,ונותן לה לזרום "לנצח" עד שהיא דועכת.ככה אני מבדיל בין מחשבות שראוי להתעמק בהן על מנת לפתור בעיות בחיי היום יום,לבין מחשבות טורדניות שלא מובילות לשום פתרון,ומשאירות אותי בתוך מעגל קסמים אכזרי.זה מזכיר לי מין תהליך דמוקרטי של קבלת החלטות,קודם כל אני מאפשר "חופש ביטוי" למחשבות על ידי זה שאני נותן להן לזרום חופשי בתוך הראש,אחרי זה אני נותן להן הזדמנות לבוא לידי ביטוי ולנסות לשכנע אותי(כלומר אני מתעמק בהן),"ההזדמנויות" האלו ניתנות בזמן שאני בוחר.ובכללי אני מוצא המון הקבלות בין דרכי ההתמודדות של שיטות משטר בעולם עם הדעות של הפרט לבין דרכי ההתמודדות של האדם עם המחשבות.בקצה האחד של הציר עומד משטר טוטליטרי, משטר שדוגל בשליטה במחשבות של הפרט,לא מאפשר חופש ביטוי ושרוי בהדחקה מתמדת,שכן כל דעה הגיונית נגדית עלולה לערער את שלטונו,מצב זה מקביל באופן מדהים למצב שבו אדם בוחר להדחיק מחשבות.בצד השני של הציר נמצא משטר אנרכי שבו כל דעה של הפרט מקבלת ביטוי מעשי,כלומר כולם מושכים לאינסוף כיוונים שונים,מצב כזה לא מאפשר להוביל קו מדיני אחיד,מצב זה מקביל לאדם שבוחר להתעמק בכל מחשבה שעולה לו לראש,והוא אינו מסוגל להגשים אף מטרה.לדעתי אדם עם ocd נמצא על אחד הקצוות האלו. השאלה המתבקשת היא האם קיים משטר אידיאלי? יכול להיות שהחיפוש המתמשך של האדם במשך כל שנות קיומו אחר שיטת המשטר האולטימטיבית משול לחיפוש של האדם הלוקה בocd אחר תרופה?כי אם כך זה יכול להסביר מדוע ocd זאת הפרעה שלא ניתן להחלים ממנה אלא רק להפחית את התסמינים.להגיד לי איזו שיטה טובה בשבילי בדיוק של מאה אחוז זה כמו להגדיר למדינה שיטת ממשל בדיוק של מאה אחוז.למי יש שיטת משטר טובה יותר לישראל או לארצות הברית? ישראל שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית המאפשרת יותר פלורליזם על חשבון יציבות שלטונית,המתקשה להוביל קו מדיניות אחיד(לדוגמא הבעיה הפלסטינית),או שארצות הברית,משטר נשיאותי שכל קדנציה של הממשל נמשכת 4 שנים רצופות בלי יוצא מן הכלל,מה שמאפשר תהליך קבלת החלטות אחיד,כל זאת על חשבון הפלורליזם(אי מתן ייצוג הולם לדעות הרבות שקיימות בחברה).אני חושב אמנם שישנם כמה כללים בסיסיים שחייבים להתקיים בכל "משטר מחשבתי אנושי".הוא חייב להיות דמוקרטי,כלומר לאפשר חופש ביטוי מסוים למחשבות,חייב להיות לו מנגנון שלטוני יעיל ,כלומר יכולת של האדם להגשים את מטרותיו,אסור לו לפחד מידע.כל דבר מעבר לכך נתון לשיקולו ונוחיותו של האדם בלבד.בכל מקרה זאת הדרך שבה אני רואה את הדברים,אשמח לכל התייחסות שלך למה שכתבתי

מהם המחשבות ?

כיצד מטופל מתמודד עם מצב שהוא מתאהב במטפלת שלו?

אמי קשישה סיעודית והמטפלת שלה שהיא עובדת זרה יוצאת לחופשה ארוכה. אני רוצה להשיג לה מטפלת אחרת באותו היקף של 24 שעות. היא מתקשרת אלי ומקוננת שהמטפלת יוצאת לחופשה ואין לה ברירה אלא לקבל סיוע במסגרת גמלת סיעוד שזאת מטפלת שלא ישנה אתה. זה לא חייב להיות ככה, ואני שואל אותה מה יקרה אם היא חלילה תיפול. מישהו צריך ליות אתה כל הזמן- והיא אומרת "אתה חושב שנוח לי כל כך לחיות? עדיף שלא אחיה יותר.." זה הוריד לי את החשק להמשך השיחה. מדכא. ואפילו גס רוח, משום שאם היא נחרצת במה שהיא עושה למה להתקשר ולהטריד אותי? אגב באותה מידה היא יכולה לומר גם להיפך-שהיא מאחלת לעצמה להמשיך ולחיות. היא כל הזמן משדרת מסרים סותרים. הרופאה שלי אומרת שהיא היתה מתפלאת אם לא היה לי או סי די.

שלום לך שרון,בנוגע לתשובה שקיבלתי ממך לגבי שאלתי הקודמת שבה התייחסת אל ריכוז או הסחת דעת כאל פתרון קצר טווח שיעלים את המחשבה לזמן קצר וטענת שלאחר מכן המחשבה תחזור,יש לי כמה שאלות.אחת מהתופעות ההרסניות ביותר של הocd היא חוסר היכולת של האדם להגשים את הפוטנציאל שלו ולהשיג את המטרות בחייו, כיוון שהוא מזניח הכל בניסיון למצוא פתרון למחשבות הטורדניות.בין אם הוא בדייט או בבחינה באוניברסיטה,או במסע כומתה בצבא,הן תמיד שם.לדעתי מה שהופך אותן לרלוונטיות ונותן להן כוח אלה הכישלונות.כשאדם נכשל בגלל מחשבה מסוימת,הוא מפתח אליה פחד,מה שנותן לה כוח להכשיל אותו בפעם הבאה.אני לא עברתי עדיין אבחון מקצועי אבל אני כמעט בטוח שיש לי מה שנקרא בשפה המקצועית ocd טהור.לפי מה שהבנתי לocd טהור אין טקסים פיזיים אלא רק מנטליים(ניסיון מתמשך להתגבר על מחשבות טורדניות).אבל לדעתי האישית(לא שאני מתיימר להיות פסיכולוג) ומהחויות שאני עברתי עם עצמי אני חושב שזה לא מדויק.אז השאלה הראשונה שלי היא בעצם,האם ניתן להחשיב הימנעות וויתור עצמי כטקסים פיזיים של ocd טהור? כלומר הימנעות מפעילויות חברתיות,הימנעות מלימודים וחו' למען התעסקות במחשבות הטורדניות. השאלה השניה שלי מתקשרת בעצם לשאלה הקודמת שלי ששלחתי לך בהודעה הקודמת וגם לשאלה הנ"ל:האם ההתרכזות בניסיון להשיג את המטרות יכול להיחשב כניסיון להפסקת הטקסים או(כפי שרשמת בתשובתך בהודעה הקודמת) יכול להיחשב כהסחת דעת בלבד שהפתרון שלה הוא קצר טווח.האם זה פתרון שגוי או שזה פתרון חלקי שדורש כלים נוספים? אם אני בבחינת פסיכומטרי לדוגמא, האם עליי להתרכז או לתת למחשבות לרוץ בראש או לשלב איכשהו בין הפעולות?בכל מקרה בקוצר רוח לתגובתך,תודה

טוב, שנים רבות זה תוקף אותי ולא מרפא,לפעמים יש הפוגה קלה ולפעמים יותר חזקה. מתקופה לתקופה זה רק הולך ונהיה בלתי נסבל. תיאור: עולות בי מחשבות תמיד שאולי אני הומו. למה? נתחיל מזה ש: *אני ליד גברים שנראים טוב אני די נלחץ או הלב דופק מהר. (לא רק גברים, יכול להיות שזה גם סימפטום לחרדה חברתית) *הראש שלי לא יודע להבדיל בין ישבן של גבר לאישה. הכוונה: שאני תמיד מסתכל על ישבנים וגם אם אני מנסה חזק לא להסתכל אני רואה את זה בזויית של העין עובר לידי. ברור שאני לא מרגיש טוב עם זה. אבל זה בא אצלי אוטומט. *יצא לי לראות בעבר סרטוני פורנו של גברים ועכשיו שאני רואה גברים יש לי מין דופק מהיר,הנשימה נעצרת ומרגיש כמו חרדה כזאת אולי התרגשות (לא יודע להבדיל) *שאני רואה גברים חטובים עם ריבועים בלי חולצה אני גם מרגיש את אותו הרגשה כמו בסעיף הקודם. *בעבר הרחוק (שהייתי בן 8-10 בערך, בסביבות 15-20 שנים אחורה) הייתי משחק עם האח הגדול שלי כל מיני משחקים בבית והיה בהם מגע מיני אחד עם השני (עד היום יש בי טינה גדולה אליו שאולי כל המחשבות וכל הפחדים שלי זה בגללו) והוא גר איתי פה בבית ואני נרתע ממנו לפעמים. במשך השנים תמיד ניסיתי להדחיק את זה. עברתי תקופות לא קלות וחשבתי שאולי אתרכז בדברים שעברתי (חברים נהרגו בתאונת דברים,אבא שלי נהיה חולה ועם הזמן "גילתי" שזה היה רק הפוגה קלה ותמיד זה חזר. או לחילופין שטסתי לטיול של אחרי צבא של כמה חודשם אז חשבתי שהמחשבות ייעלמו. אז נכון שזה קצת נעלם בטיול והייתי בן אדם אחר, אבל שחזרתי לשגרה פה בארץ זה חזר. קצת על רקע שלי עם נשים: אני נמשך לנשים בצורה מעולה. היו לי 3 קשרים רצינים בשנים האחרונות. אני מאונן על פורנו של נשים, אני מנסה להתחיל עם בחורות. בזה אין בעיה (לפעמים עולה השאלה שאולי זה סוג שלה הכחשה בשביל להדחיק את המחשבות לצד) זאת תחנה אחרונה לפני שאני "נשבר" וניגש לטיפול נפשי/פסיכולוגי. אני לבד בזה, המחשבות שלי עם עצמי ואני לא משתף אף אחד בסביבה שלי מגודל הבושה, ונשאר להירקב עם זה לבד. לאן מתקדמים מפה? אני יודע שיש לגשת לטיפול, השאלה שלי רגע לפני. מה אתה מציעים לי לנסות?

שלום שוב.......:) הערב היה לי ארוע והייתי רוצה לדעת אם אני פועל מתוך או סי די. עמדתי ליד מעבר חציה מרומזר. לידי עמדו זוג הורים עם 2 בנות צעירות. אחת מהן חצתה את הכביש כשהרמזור במעבר החציה אדום ועברו מכוניות שסיכנו אותה ואמה צעקה- "שיר מה את עושה?". השם שלה שיעשע אותי ואמרתי לאם שאם הילדה לא תיזהר היא תהפוך לשיר. ראיתי שההורים קיבלו את זה קשה ובדיעבד אני מאוד מצטער שהייתי כל כך בוטה. אני מתייסר ושמעתי שאחד הסימנים של או סי די הוא שאדם חושב יותר מדי על דברים שעשה. האם אני פועל עכשיו כמו חולה, או כמו בעל מצפון רגיש ?:) תודה.

שלום רב,יש לי בעיה שמלווה אותי כבר 3 שנים. אני חייב, אבל חייב לעשות אותו דבר פעמים. אם לא זה לא יוצא לי מהראש ואני לא רגוע ויש לי מחשבות שמתקיפות אותי. אני מאוד ישמח לפיתרון. תודה!

כאשר אני מנסה להשיג מטרה כלשהי,בין אם זה להצליח בבחינה או במשחק כלשהו אני צריך להתרכז(כמו כל אחד).הבעיה שלי שאם אני מריץ בראש את כל המחשבות (מכיוון שזה נועד להפחית את המחשבות הטורדניות) זה פוגע בריכוז שלי ומונע ממני להשיג מטרות.אז השאלה שלי היא האם ניתן להחשיב ריכוז כנטרול מחשבות(מה שסותר את דרך ההתמודדות עם ההפרעה) כי ריכוז זה למעשה התעמקות בפרטים מסוימים וסינון כל מה שלא רלוונטי.אני גם רוצה להודות לך על התגובה הקודמת היא עזרה לי מאוד.אני באמת שוקל לקנות את הספר "די לאובססיה" ואם התוצאה תהיה לא מספקת אפנה גם לטיפול.תודה רבה לך!

היי שרון. ביקרתי באתר שלך ומצאתי תיאור שהכי קרוב לתסמונת שממנה אני סובל. אני מצטט מהאתר וזה קשור לתרגילי הרפיה- "אמרו לעצמכם "הדופק שלי שלו וסדיר". אל תפנו תשומת לב לדופק ואל תנסו להאט אותו,.......". הבעיה שלי שאני מפנה תשומת לב למליון תופעות ומנסה לדכא אותן ולצערי בהצלחה- בין היתר פעולת מעיים, רגשות, תקשורת עם בני אדם ועד לא מזמן שינה. הטיפול התרופתי סייע באופן חלקי. יש לך עצות מועילות? האם זה אומר לך משהו? תודה מראש.

כמה הערות ברשותך-1) לא ממש ידעתי שזה או סי די כי הסימפטומים שלי ייחודיים ולא מצאתי אותם בשום מקום. יש לי את הסיפטומים הרגילים ובנוסף מה שציינתי. 2) הסיוט החל לפני כמה שנים כשחשתי כשבוע ימים חרדה עצומה ואחר כך החלו התופעות שדיווחתי. האם יתכן שהדיכוי שאני מבצע הוא תגובת נגד לחרדות? היום יש כאילו דילוג על שלב החרדה. יש איזו מחשבה מהירה שקשה לי לעמוד על טיבה ואח"כ הפקודה והדיכוי הלא רצוניים של כל מה שנותן טעם לחיים. 3) בראיון שניתן באתר תפוז לפני כמה ימים ציינה פסיכולוגית קלינית שהטיפול ההתנהגותי טוב למצבים של חרדה קלה עד בינונית ובמצבים של חרדה קשה החולה לא פנוי ללמידה. מנסיוני הקשה אני מאשר את הדברים. אשמח לשמוע תגובתך.

שלום לך שרון,אני בן 25 ומאז גיל 13 אני טרוד במחשבות אובססיביות.הן חוזרות ונשנות ועוסקות בכל נושא שבעולם וכמעט מחצית מחיי אני מנסה לפתור את המצב לבד.בהתחלה ניסיתי לפתור כל מחשבה ופשוט נכנסתי לתקופה של דיכאון מבודד בתוך עצמי כולי תקווה שאני אמצא את הפתרון ואוולד מחדש.ניסיתי כל הזמן, כשביליתי עם חבריי הייתי הופך לגולם ומנסה לפתור הכל במקום להיהנות מחיי החברה שמסביבי.הרבה פעמים הייתי בטוח שהצלחתי כתוצאה מכך קפץ המצב רוח שלי ,והייתי הבנאדם הכי חברותי שיש,מאוד דומיננטי,השפיץ של החבר'ה, אבל לאחר תקופה מסוימת מחשבה מסוימת הייתה מתגנבת לתוך מוחי והייתי שוב מחוץ לעניינים.תהליך זה חזר על עצמו אין סוף פעמים עד שנהייתי מדוכא ממש ומיואש.לאחר מכן אחרי תקופה די ממושכת חוויתי שוב תחושה של אופוריה כשחשבתי שמצאתי את הפתרון לבעיה כולה,פשוט לנסות להעיף את המחשבות בכוח,ובהתחלה זה עבד ברמה מטורפת,פיתחתי לי בראש מין מנגנון של סינון מחשבות שידע לבחור בין התפל ובין מה שצריך לחשוב עליו(סופסוף הבוס של עצמי).כשהתחיל אצלי רצף של מחשבות הולך ומתעמק ידעתי לקטוע אותו על ידי גירוש מחשבות מסוימות.זו הייתה אחת התקופות המאושרות בחיים שלי.אבל גם השיטה הזאת כשלה כי בסופו של דבר לא הצלחתי להבחין בין מחשבה רלוונטית שראוי להתעמק בה ובין כזאת שסתם תגרור אותי לתוך מעגל קסמים.אחרי אין ספור של ימים של סבל וניסוי ותעיה הגעתי למסקנה שאם אני אתן למחשבות לרוץ בראש שלי ולא אתייחס אליהן הן יתחילו להיעלם מעצמן וכך קרה.החרדה שלי כמעט ולא קיימת והמחשבות עדיין שם אבל לא ממש אכפת לי.אבל עדיין יש לי פחד שקשה לי להתגבר עליו,הפחד שגם השיטה הזאת היא רק שיטה ואני אמצא את עצמי שוב בגהנום.בחיים לא עברתי טיפול רפואי בנושא,כי רוב הזמן האמנתי שזה רק בראש שלי,עד לא מזמן שגיליתי באינטרנט שיש דבר כזה ocd,שהתסמינים שלו הזכירו מאוד את מה שאני חווה ביום יום.הדילמה הגדולה שלי היום היא האם ללכת לטיפול או לא.מצד אחד גיליתי שהטיפול יכול להיות מאוד יעיל ולהפחית עוד יותר את התסמינים,ומצד שני אני הצלחתי להשיג שליטה רבה בתסמינים באמצעות הדרך שעשיתי והפחד שלי הוא לאמץ שיטה שיש לה כללים נוקשים והיא לא מאפשרת לחרוג מהם ובסופו של דבר הכלים שאני אקבל יהפכו לאובססיה.הדילמה הזאת גם הופכת לטורדנית,אז מה? לתת לה לרוץ בראש ולחלוף מעצמה ? או שלהמר על הטיפול.תרופה או שאובססיה חדשה בשם טיפול רפואי? אודה לך מאוד אם תתני לי תשובה

יש לי בדיוק אותה בעיה.. רציתי לדעת מה שלומך ואיך אתה מתמודד כיום.

שלום לך שרון היקרה אני סובלת מאו סי די ונוטלת ציפרלקס.הכדורים מרגיעים אותי קצת ואף נותנים לי בטחון לענות אם בא לי לענות.לפני שנטלתי את הכדורים,הלכתי ברחוב ועברה מישהי עם רוטוויליר כלב מפחיד.היא היתה קרובה אלי.אחרי שהיא חלפה מלידי.הרגשתי צורך לגשת אליה ולומר לה שנבהלתי כדי שהיא תזדה ותתנצל.כי באמת נבהלתי .היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ואמא שלה שמעה כי הלכתי אליה לבית היא היתה בגינה.(הבית שלה קרוב למקום שבו נתקלתי בה כשהיתה עם הכלב) אמא שלה התחילה ממש לקלל אותי ,ואני עניתי לה שתעבור מה שעברתי.כשהמקרה קרה הייתי לפני נטילת הכדורים,בלי בטחון לענות.השאלה שלי בבקשה שרון שאני רוצה לשאול ,האם עניתי לא בעדינות מידי?.היא ממש התנפלה עלי וקיללה אותי.תודה רבה מראש

שרון יקירה שלום זה קשור לזה שאין לי ביטחון להחזיר,כאמור האשה קיללה אותי,תקראי שוב בבקשה ,ולא אמרתי לה כלום ,כי לא היה לי בטחון אני פחדנית,רק אמרתי לה שתעבור מה שעברתי.האם זה מספיק? האו סי די שלי ,גורמת לי לא להישאר חייבת לאף אחד.ושרון יקירה כל אדם ירצה להחזיר למישהו שמקלל. אגב אני לא קיללתי רק הערתי על הכלב

האם אפשר לשלב טיפול קוגנטיבי התנהגותי עם טיפול הומואופטי. מדובר בילדה בת שתיים עשרה.

שלום, אחותי בת 22 גרה עם ההורים ויש לה OCD ברור(רחיצת ידיים אובבסיבית, לא נוגעת במקומות מלוכלכים וכו), דיברנו איתה מסרבת לקבל טיפול, האם יש דרך לעזור לה בלי שהיא הולכת לטיפול? האם יש דרכים יצרתיות ?

שרון, מדובר על בחורה מאוד אינטלגנטית במבחנים היא על סף מחוננות, הבעייה לא הייתה קיימת בילדות, עשתה צבא שכלל שהות במשך השבוע מחוץ לבית , התופעה התגלתה ומחמירה עכשיו בתקופה שהיא בבית בחוסר מעש - מרחיצות ידיים מרובות ועד לגעת בדברים עם נייר על מנת לא לרחוץ שוב, לא מבקשת כלום מהסביבה, יוצאת עם חברות לעיתים, לדעתי יש לה גם חרדה חברתית. איך הסביבה יכולה לעזור? האם זה רעיון לחפש מטפל שיבוא הבייתה לסביבה שלה? האם שמעת על הספר די לאובססיה הוא מומלץ? האם יכול להיות ששעמום החמיר את הבעייה? היא האחרונה שעדין גרה בבית, חלק כבר נושאים

שלום 1.האם עישון מגביר מחשבות טורדניות 2. לוקח אסטו 4 שנים 30 מג ביום האם יתכן שהפסיק להשפיע תודה

שלום שרון התחלתי טיפול CBT בפגישה הראשונה התבקשתי לרשום את כל הטקסים שאני עושה ובשלב השני התבקשתי להפסיק בהדרגה חלק מהטקסים "הקלים יותר", לא הצלחתי להפסיק את הטקסים הקלים, אך הצלחתי להוריד את זמן עשיית הטקסים בכללותם באופן דיי משמעותי אני מדברת על להוריד 10 דקות מטקס שערך 20 דקות, האם אני מתקדמת או שאני תקועה בגלל שאני לא מצליחה לבטל טקסים לחלוטין או שזה יבוא בהמשך אודה לתשובתך

דר שלום רב, יש לי בעיה שמלווה אותי שנים רבות ולא הצלחתי לטפל בה (בעקבות הקושי בלשתף). אני נורא מחפש מגע/אהבה/אקטים מעוררי תשוקה. בתקופת התיכון, בעיקר, הייתי יוזם מפגשי סקס עם כל מיני בנות וממש התמכרתי לחוויה. הקושי העיקרי היה להתמודד עם הצורך שלהן להתמסר/למסד קשר. קשה לי עם זה כי אני רוצה את התשוקה והחיבה הרבה לפני ההיקשרות. זה לא באמת קורה עם נשים זה ממש קשה לי שאין בהן את הקטע הזה של תמיכה חברית פשוט לעשות כי נעים לשתף. הצורך למגע כל כך התגבר עליי ומשהתקשיתי להשיג ידידות חרמניות התחלתי לחפש ריגושים עם חבר טוב שהוא גם נשי כזה ועדין. אני חייב להודות שהיה נעים אבל היה לי מאוד ברור שזה רק בגלל שהוא נשי. פשוט ניתקתי את עצמי מהעובדה שזה אקט חד מיני (עב אוראלי) ואני זוכר שבפעם הראשונה עצמתי את העיניים ודמיינתי חזה של בחורה כוסית. אני לא מבין מה קורה לי. אובססיה לריגושים? או ניתוק מעצמי. או שזאת פסיכוזה? או שזה פשוט בריחה יזומה מהמציאות? אני פשוט מרגיש שבא לי להתנסות בכל מיני דברים כי הנושא המיני מרגיע אותי באופן ניכר. ייתכן שזה קשור לזה שבגיל 11 מישהו הניע אותי למצוץ לו וזה גרם לי להתמכרות? מה עושים?

אני בן 34 סובל מהפרעות טורדניות,אוגר חפצים. סובל מדיכאון וחרדות. יש נטייה למחשבות אובדניות. אני כבר מיואש לגמרי מבקש עזרה. בתודה מקרב לב:שלמה

בן דודי בן 33 סובל מתסמונת OCD מטופל בכדורים אך ממשיך לאגור ולחפש דברים האם ניתן לעזור לו? במקביל סןבל כנראה מפיגור חברתי קל מנוטל את התרופות: פאבוקסיל טגרטול, מודל

שלום מצאו לי בגסטרוסקופיה הליקובקטר פילורי ובקע סרעפתי ברגע שהתחיל הבעיות בעיכול התחיל לי גם מחשבות אובססיביות (OCD) וברגע שאני מתחיל לעשות כושר גופני ותזונה נכונה זה עובר לתקופה הרפואה בחוץ לארץ אומרת שיש קשר בין מערכת העיכול לבין בעיות פסיכולוגיות האם זה נכון? ואם כן כשיעבור לי הבעיות עיכול ביחד עם זה יעבור לי גם הבעיה הפסיכולוגית?

יש לי חרדות קיצוניות לגבי שינויים בחיים(גם גדולות וגם קטנות)אני מאד עקשן, קשה לי להסכים עם אנשים אחרים, אוהב לשמור דברים(יש לי אלפיי כרטיסים של אוטובוס בכיס). יש לי פחדים מטעויות שאני עושה וממשהו שישתבש בעתיד, כמו שאם אני ישכח מהו חשוב לקחת איתי כשאני יוצא מהבית, אין לי טקסים חוזרים שמפריעים לי במהלך היום, רק שלפעמים אני דוחה הרבה דברים מחשש לטעויות. הלכתי לפסיכיאטר הוא אמר לי שיש לי ocd בגלל המחשבות מפני משהו שיתבש, קראתי קצת חומר באינטרנט והאבחון של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית יותר מתאים לי. אז מה ההבל בין ocd להפרעת אישיות טורדנית כפייתית

שלום , ביתי בת ה- 13 מטופלת בכדור וחצי ציפרלקס ו0 0.25 מ"ג רספרדל . בשל חרדה ו-OCD . אך שמתי לב שהיא יותר ישנונית במהלך היום , פעם ביום חיייבת להירדם לשעתיים בערך , כמו כן התאבון שלה גבר . שאלתי היא האם זה משנה באיזה שעה של היום נקלחים התרופות ? האם כדאי להתייעץ עם פסיכיאטרית ולהקטין את המינון ?( למרות שחל שינוי במצבה ). אני ממש מבולבלת כי אני לא רוצה שהיא תקלע לבעיה נוספת של השמנה . וגם הרדמות בכיתה לא באה בחשבון . מה עושים ? תודה רבה

בני בן 22 בשנה האחרונה למג ועבד אך לא הצליח להתמיג סובל מדיכאון ו OCD מסרב בכל תוקף לטיפול תרופתי, למרות שבעבר בתיכון קיבל לוסטרל אשא עזר, מה את מציעה כטיפול? ואיך לשכנע לקחת בכל זאת תרופות? תודה

בתי בת 13 מוצצת אצבע ותולשת שער בו זמנית,אין תלישה בלי מציצת אצבע,האם זה נחשב כפיתיות?0548420522

לפני בערך 5שנים חלמתי חלום מפחיד על בני הגדול ומאז אותו היום אני חיה בחרדות מפחידות שכל פעם שאני שומעת על איזשהוא אסון כל הזמן המחשבת המעצבנת הזו עולה לי אולי גם לי זה יקרה( חס ושלום) הפחדים האלו והמחשבות שהולכות ובאות מטרידות אותי לא נותנות לי מנוח כל הזמן הרגשה קשה כזו הינה עוד מעט חס ושלום הכל התהפך לרעה משהו מפחיד וקשה עומד לקרות רציתי יעוץ מה עלי לעשות?

היי צהריים נפלאים אשמח לקבל תגובה ממך לגבי הפלוטין אני כבר טופלתי בעבר בפלוטין לגבי ocd ולקחתי מינון של 40 ו60 מלגרם פלוטין דרך הפסכאטרית שלי יש לציין שזה היה לפני 5 שנים והיום לפני חודשים חזרתי שוב לפלוטין דרך רופאת משפחה שלי בעקבות מצב רוח ירוד וחוסר אנרגיות שאני בטוחה שזה גם בגלל האובססיות כנראה שכדור אחד של פלוטין 20 מלגרם לא משפיע עליי כמו 40 מלגרם יותר אשמח לדעת אים זה אפשרי להעלות את המינון ל 40 מלגרם ויותר כי כך טופלתי בעבר דרך הפסכאטרית ולהזכירך שזה היה מךלפני חמש שנים והיום חזרתי לטיפול בפלוטין 20 מלגרם אני יודעת שעם הפלוטין אפשר להגיע ל60 מלגרם לפי דעתה של הפסכאטרית שטופלתי דרכה בפלוטין לפני חמש שנים והיא המליצה לי להעלות את המינוך לפי הצורך כשצריך אשמח לתשובה ממך בתודה מראש סימונה

תודה על תשובתך אני בעבר כבר טופלתי בפלוטין במינון גבוה יותר דרך הפסכאטרית והיום אני מטופלת דרך רופאת משפחה שלי ואני לוקחת פלוטין למה אני לא יכולה לקחת על דעת עצמי כבר לקחתי פעם מינון גבוה יותר בעבר דרך הפסכאטרית אשמח לתשובה ממך סימונה

אני מטופלת בפלוטין 20 מלגרם לocd ואני לא מרגישה שינויי במצב הרוח שלי אני בחוסר אנרגיות ומצב רוח לא משהו בעבר טופלתי בפלוטין והפפסכאטרית שטיפלה בי אמרה שאני יכולה להעלות את המינון ל40 מלגרם יותר אני היום לוקחת פלוטין דרך רופאת משפחה שלי ואני לוקחת רק 20 מלגרם שאלתי עם אני יכולה להעלות את המינון על דעת עצמי ל40 מלגרם כידי שאני ירגיש יותר אנרגטית ואים אנרגיות יותר ומצב רוח טוב יותר אשמח לקבל תגובה על כך בתודה סימונה

תודה על תשובתך בעבר לקחתי מינון של פלוטין 40 מלגרם ויותר דרך הפסכארטית היום אני מטופלת דרך רופאת המשפחה שלי ואני לוקחת 20 מלגרם למרות שבעבר טופלתי ולקחתי פלוטין 4 מלגרם ויותר למה אני יכולה להעלות את המינון לא יכולה להעלות ליותר את הפלוטין כבר לקחתי מינון גבוה יותר בעבר דרך הפסכאטרית אשמח לתשובה במיל תודה סימונה

היי שרון קודם כל "שפו" על האתר ועל תשובותייך יש לי ככל הנראה אוסידי שמתבטא בסידור הבית אשמח לשמוע ממך איזה מטפל/מטפלת באזור ירושלים יכול להעניק לי טיפול התנהגותי קוגנטיבי אני מעל גיל 40 והאוסידי התפרץ לי מייד לאחר הלידה והוא הולך ומתגבר אנא עזרי לי במציאת מטפל מתאים תודה מראש

שאלתי שאלה, הגבת לי ,הגבת לך ועכשיו את לא מגיבה.. אשמח מאד אם תגיבי זה חשוב לי מאד ומתריד אותי.. השאלה נמצאת כמה שאלות מתחת, השם שלי הוא ש. תודה רבה

רציתי לדעת אני סובל מספר שנים מ OCD ובעיית ניקיון באופן כפייתי וכבר מספר שנים כל פעם לאחר יציאה של צרכים גדולים אני מנקה את פנים פי הטבעת כדי שהתחתונים שלי לא ילכלכו משאריות צואה ואני מפחד שעל ידי שאני מנקה לאחר כל יציאה זה יכול לגרום לצניחה אנאלית ואני מתבייש גם ללכת לפסיכאטר ולספר לו על זה שלא יאשפזו אותי בכוח מה לעשות ?

שרון שלום, קודם כל כתבתי בעבר כאן ורציתי להודות על תשובתך הארוכה, המפורטת והתומכת. אני סובלת מ OCD ונטלתי כדורי סרטרלין וכן עוברת טיפול CBT (רק בתחילתו). קודם כל: מבחינת הכדורים רציתי לשאול (וגם שאלתי בפורום פסיכיאטריה אבל אולי את יודעת מנסיונך): הכדורים עשו לי לא טוב, גרמו לי להקיא ולצרבות בלתי נסבלות מכיוון שאני סובלת מריפלוקס וכנראה הכדורים הגבירו אצלי את תחושת הבעירה בוושט ומחוסר ברירה נאלצתי פשוט להפסיק לקחת אותם, למרות הוראתה של הפסיכיאטרית לרדת במינון, פשוט הפסקתי בבת אחת. הכדורים בכלל לא השפיעו עלי כשלקחתי אותם (כחודש וחצי) ורציתי לשאול האם ידוע לך מה קורה אם מפסיקים בבת אחת כדורים פסיכיאטריים? האם קורה נזק והאם יכול פתאום לבוא דכאון חמור ומחשבות אובדניות בשל הפסקת נטילת הכדורים באופן פתאומי? כמו כן, לגבי OCD ו - CBT : אני רושמת באופן מסודר את המחשבות והרגשות ואת האירועים שגורמים להם וכן מנסה לזהות עיוותי חשיבה ולתקנם. אני מקבלת שיעורי בית למשל להפסיק את הטקסים, לדוגמה: לא להציע את המצעים במיטה כל בוקר, לא להרים שערות מהכיור באמבטיה וכל מיני טקסים שאני עושה אבל אני רוצה לשאול: מה המטרה בזה שאני אמורה לעשות את הצד הקיצוני השני ? האם עליי לחיות למשל בתוך בלגן (כיור מלוכלך, סלון מבולגן מהצעצועים של הילד וכו') כדי להגיע לרמה נורמלית? האם לא הגיוני שבסיום כל ערב ארצה שהבית יהיה מסודר ופינת הסלון הקטנה שלי תחזור לצורתה הנורמלית כשכל המשחקים מרוכזים בפינה? איפה פה הגבול בין נורמלי לבין לא נורמלי? ואיך מפסיקים את הטקסים האלה בכוח? ואיך מתגברים על המחשבות? מנסים להילחם בהם פשוט? אודה לתשובתך תודה!

רונית אשמח אם תכתבי לי המייל שלי: [email protected]

שלום, אני מספר שנים סובל ממחשבות פולשניות, אין לי צורך לעשות דבר מסוים כדי להרגיע את המחשבות, פשוט פתאום אני חושב על נושא מסוים ואז על משהו אחר..כאילו כל הזמן מסתובבות לי מחשבות בראש. הבעיה היא שאני לא מרוכז בדברים שאני עושה בגלל במחשבות.. אני לא חושב על דברים ספציפיים, פשוט סתם מחשבות, בלי קשר לכלום ובלי שליטה עליהם.. אני די חסר אונים כי אני לא ממש מתפקד עקב המחשבות.. אשמח לתגובה..

האם ocd קל (לא בטוחה איבחנתי את עצמי) שהתפתח בתקופה מאד מאד לחוצה (עכשיו) יכול לעבור לבד אחרי שהתקופה תעבור?

תודה רבה על התשובה.. כתבת שהחרדות יכולות לעבור אחרי התקופה. ואני שואלת אם התסמינים של ocd יכולים לעבור. הם מתבטאים בפעולות טקסטיות (חזרה על הפעולות) ומחשבות אלימות. זה ממש ממש מלחיץ אותי. את חושבת שלא בטוח שזה ocd? מזה עוד יכול להיות?

שלום רציתי להתייעץ. אני בחורה צעירה,סובלת מ ocd המתבטא במחשבות טורדניות ובצורך בסידור הבית וסידור חפצים בדיוק במקומם, צורך בשליטה, הרבה מחשבות של "אני חייבת" וביצוע של הדברים מיידית כי אם לא אני מרגישה אובדן שליטה ואי שקט גדול לאחרונה נישואיי עלו על שרטון, חלק מכך קשור גם לצורך לשלוט ושנמאס לבעלי לחיות כך והתחלתי טיפול cbt וכן טיפול תרופתי של סרטרלין במינון 200. אני מתחברת מאוד לעקרונות הטיפול, הייתי 5-6 פגישות ולמדתי קצת לתקן עיוותי חשיבה אבל אני לא מרגישה שאני באמת מצליחה לעשות עבודה, המחשבות לא מפסיקות והטקסים של הסידור בבית ממשיכים למרות שאני מנסה להגיד לעצמי שאני לא חייבת ומנסה להרגיע את עצמי שאלותיי: האם סרטרלין ידוע כתרופה שמסייעת לocd ? כי אינני מרגישה שום הטבה במצבי כמו כן איך יודעים שהטיפול מצליח ומצליחים להתקדם? האם מוקדם מדי לצפות לשינוי? כי אני כועסת על עצמי שאינני מתקדמת ואז אני כבר פחות טורחת לרשום ולהשקיע. אשמח לדעתך 

סוף סוף אני קוראת על אוסידי כמו שלי, אשמח אם תשאירי לי מייל להתכתבות, או פלאפון לשיקולך נעמי

יש לי או סי די קשה ביותר אני בת 60 בעבר לקחתי תרופות רוצה לישאול עפ תופעות לואי 1 מה זה תיסמונת קדם ויסתית לאשה שאינה מקבלת מחזור יותר 2 מה זה דימומים בלתי מוסברים מאיפה דימומים בלתי מוסברים 3 נשירת שיער במידה ויש ברגע שמפסיקים את הטיפול השיער חוזר ליצמוח 4 תיאבון האם הכדור עצמו משמין

שכחתי לישאול האם פריזמה ופרוזק זה אותו כדור אשמח מאוד אם תעני לי

שלום, בשנה אחרונה הבחנתי במשהו ומאוד מפריע לי ושאני לא יודעת איך להתמודד אתו. אני חושבת יותר מדי. אני כל הזמן חושבת, מתכננת, בודקת אופציות,,, זה כאילו שהמוח שלי לא מצליח להירגע, הוא כל הזמן בפעולת יתר. ברגעים שאני אמורה להקשיב להרצאה או לטלויזיה,, המוח הולך רחוק וזאת תניד עבודה קשה בשביל להתרכז במשהו ספציפי. אני גם סובלת מהפרעת אכילה,, אני אכלנית כפייתית ואני המון זמן חושבת על אוכל,, מה אני אוכל, מתי, כמה וחולי. הייתה לי פרידה מחבר לפני כמעט שנה והמחשבות עליו כמעט לא עוזבים אותי,, למרות שאני יודעת שאני לא רוצה אותו חזרה,, אבל כל דבר מזכיר לי אותו ובאות המחשבות. איך אפשר להרגיע את המוח???? לתת לו קצת מנוחה כדי שהוא יתן לי קצת מנוחה?? אני בת 28. לומדת, עובדת, יחסית רגוע באופי ובגדול בן אדם מאושר.

שלום, אני בת 28 ויש לי בן זוג כבר במשך שנה שאני מאוד אוהבת ורוצה להתחתן איתו, אך יש בעיה שמאוד מפריעה לי ואני פוחדת שזה יפגע בקשר שלנו: יש לו בעיה נוראית עם אוכל, הוא בודק טוב טוב שהכלים שהוא אוכל מהם נקיים , הוא כל הזמן מעדיף לאכול במסעדות ואם יוצא מצב שאנחנו מתכננים לאכול בבית שזה בקושי קורה הוא חייב לבדוק אותי טוב טוב, ועוד נותן לי הוראות איך לבשל שהוא בכלל לא מבשל. הייתה לא מזמן בעיה שממש הוציאה אותי מדעתי, הכנתי עוף בתנור הוא שם אותו על השולחן ואז ערבבתי אותו שוב עם הכף והוא לא רצה לאכול מהאוכל כי הוא פחד שהכף נגעה בשיש למרות שאמרתי שלא. אני באמת רוצה לחיות איתו ולהיות איתו, הוא לא רוצה ללכת לטיפול ולא מוכן להכיר בכך שיש בעיה. הוא כל הזמן פוחד להדבק בחיידקים ומחלות אך במסעדות אין לו בעיה לעזור. בבקשה תעזרי לי איך להתמודד עם בן זוג עם בעיה כזו כדי שזה לא יפגע באכות חיים שלנו כמה שניתן תודה.

שלום! אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית מאז שאני ילד. אני תמיד זוכר שבדקתי את הדלת עשרות פעמים לפני שהלכתי ושעשיתי טקסים שונים במוח שלי לגבי סיטואציות שונות כמו לדוגמה: פחדתי לפגוע במישהו או לפלוט קללה בטעות והייתי אובססיבי מאוד אך התנהגויות אלה לא הפריעו לתפקוד היומיומי שלי בסך הכל. לפני שנתיים הייתי אמור לנסוע לחו"ל עם המשפחה ושבוע לפני כן באה מחשבה למוח שלי שאולי סבתא רבא שלי בת 90 תמות. כל השבוע עד הנסיעה לחו"ל מוחי התמלא במחשבות מציקות וטורדניות רבות לגבי העניין הזה והייתי בדיכאון כבד. לאחר שביקרתי בחו"ל מצבי השתפר אך פתאום הפחד מהמוות של סבתא רבא שלי עבר לפחד מהמוות של אמא שלי. התחלתי לעשות לעצמי טקסים במוח שהכל בסדר וכלום לא יכול לקרות אך כנראה שהבעיה הייתה יותר חזקה ממני והיא גרמה לי חרדה רבה. כשחזרתי לביה"ס החרדה לאט לאט ירדה עד ששכחתי מזה לגמרי. לעתים חרדה זו חזרה אליי אך נשכחה תוך זמן קצר. יש לציין כי לא הפסקתי מעולם עם ההתנהגות הכפייתית בכל מה שקשור למנעולים, לבדיקות שהכל במקום, לבדיקות שהבנתי את כל החומר בשיעור בצורה מוגזמת(לעתים עד חצי שעה שחזור של החומר במוח). החרדה מהמוות של אמא שלי חזרה אליי בפסח האחרון ובהתחלה היא הייתה יחסית חלשה(למרות שהפריעה לי לתפקוד), אך יום אחד בגלל שהתעורר אצלי ספק האם התחלתי לפחד מהמוות של אמא שלי בגלל הפחד מהמוות של סבתא שלי או בגלל סיבה אחרת(חשבתי שאם זו סיבה אחרת סימן שהייתה לי תחושה שהיא תמות וזה עלול לקרות) ולמרות שידעתי מבחינה עובדתית שזה התחיל כך לא יכולתי להירגע מהחרדה ותקף אותי דיכאון כבד ולא אכלתי כלום שבוע. לבסוף לאחר שבוע החלטתי לספר הכל לאמא שלי וטיפה נרגעתי כי אמרתי לעצמי שאני סובל מבעיה נפשית ושזה הכל במוח. אך ביומיים האחרונים התחיל להתעורר אצלי ספק האם הבעיה הנפשית היא רק חלק מהסיבות שגרמו לחרדה או שהיא הסיבה העיקרית להופעת החרדה? בגלל זה התחלתי לפחד שאולי יש לזה סיבה אמיתית ואולי הטורדנות הכפייתית היא רק דרך של המוח שלי להגיב לסיכון האמיתי. בקיצור נראה לי קצת סיבכתי את הסיפור אבל אני באמת מבקש עזרה כי אני סובל מאוד!! תייעצו לי מה אני יכול לעשות בקשר לזה ואיך לטפל בבעיה כי אני באמת חסר אונים כבר!

שלום רב, בני בן ה-7.5 רוחץ את ידיו בצודה די מוזרה. זה התחיל ברחיצת ידיים אחרי השירותים באופן עצמאי דבר שגרם לנו נחת. אז זה עבר לדאוג שילדי הבית ירחצו ידיים אחרי שירותים (אפילו אם זה אומר לקום בעיצומו של משחק). אח"כ זה הפך לאמבוש מחוץ לדלת השירותים במטרה לוודא שאכן הידיים נרחצו. ועכשיו זה רחיצת ידיים באפן שרירותי, מדי פעם ללא שימוש בשירותים וללא זמנים קבועים. אני מתחננת לעזרתכם, מדובר בילד חכם, מחונך וטוב לב... ואני מבועתת מהמחשבה שחייו עלולים להיהרס.

שרון שלום, ראשית, תודה רבה על התייחסותך. רחיצת הידיים קרתה פעם אחת כשאחיין במשפחה העליב אותו, פעם אחת רגע לפני שיצאנו לבית הספר, פעם אחרת כאשר הייתה המולת ילדים בבית, פעמים רבות בלי שום סיבה נראית לעין. ז"א אין שום אינדיקציה לעקוב אחר מה מטריד אותו.

שלום גיליתי שביתי בת ה 12 תולשת שיער . התופעה התחילה לפני זמן קצר (2-3 חודשים) והנזק גדול. אינני יודעת איך לטפל בנושא? איך להגיב? לתמוך? לעקוב? להתערב? היא מנסנ אבל לא ממש מצליחה להפסיק ואפילו מתארת צורך אמיתי שהיא מודעת לזה שהיא עושה את זה ולא רוצה להפסיק בשלב שזה קורה. ניסינו כובע, רישום (לא משתפת פעולה), התקשרות אליי ברגע שזה מתחיל, משיכה בגומיה על פרק היד כדי לתת תחושת כאב במקום אחר בגוף, ונראה שזה לא עוזרץ האם יש שיטה מומלצת לטיפול במתבגרים? מטפל מומלץ בדרום? האם להציע לילדה מילוי שיער קוסמטי כדי שפחות הלחץ החברתי ירד מכתפיה? האם אפשר לתת את התוסף NAC גם לילדים ובאיזו כמות? מה ההמלצות לי כאמא? איך להגיב?

איזה תרופות לאו סי די בכמות הכי גדולה אינה משמינה וגורמת לתופעות לואי כמו נשירת שיער ישנן