פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

האם שמעת מחקרים על כך שחומצה אלפא ליפואית ומתיונין יכולים לעזור בהפחתת אוסידי
שלום לך, לגבי מתיונין שמעתי. לגבי חומצה אלפא ליפואית לא ידוע לי על שימוש בה להפחתת סימפטומים של OCD. בכל אופן, בתוספי תזונה מסוימים אפשר להיעזר, אך בנוסף לטיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי, בשום אופן לא במקום. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
אני אם לילד בוגר יש לי שאלה מטרידה בני גר במסגרת מוגנת לאחרונה ישנה בעיית התנהגות לגבי צרכיו בשירותים הוא משחק עם הצואה ומורח את כל מה שנמצא בסביבתו. מטפליו מודעים לבעיה אך איני רואה פיתרון אני פונה בבקשת עזרה . תודה ב
שלום לך, לדעתי, הצוות חייב להתייחס לבעיה ואף ללוות אותו לשירותים ולמנוע ממנו לבצע את הפעולות הללו. אני לא רואה כל פתרון אחר, שכן אי אפשר לפתור בעיה כזו ב"שלט רחוק". אם הצוות מסרב להתייחס לבעיה ולטפל בה, הייתי שוקלת העברתו למוסד אחר. אפשר גם לנסות לפנות למשרד הממשלתי המפקח על מוסדות כאלה (הרווחה או הבריאות, לדעתי זה משרד הרווחה). בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לכולם :) הייתי שמח לפוצץ מיתוס מסויים. כבר מזה שנה אני סובל מOCD, והבנתי שבביטוח לאומי מכירים בהפרעה ומעניקים כל מיני כלים שעוזרים להתמודד. אני לא זוכר ממי שמעתי שבעיות נפש לא נתפסות בעין יפה אצל המעסיק העתידי שאני ארצה לעבוד אצלו. כלומר, עצם העובדה שיש או שהיה לי עבר עם הפרעה נפשית ישים אותי צעד אחד אחורה משאר המתמודדים. ולכן תמיד העדפתי להשאיר את ההכרה בOCD רק בין קירות הפסיכיאטריה. ולא להצהיר בא אצל הרשויות השונות. (ביטוח לאומי וכו) ואני רוצה לשאול אתכם, האם החששות שלי מבוססות? או שזה סתם רושם מוטעה שיצרו אצלי. מה מעניקים הגופים הממשלתיים לאנשים שסובלים מההפרעה? תודה מראש!!
היי אוסטין, לא כל כך פשוט לקבל אחוזי נכות וקצבה מהביטוח הלאומי, שניתנת למי שסובל מנכויות נפשיות. יהיה עליך להוכיח לביטוח הלאומי שההפרעה מפריעה לך לעבוד, מאחר שהיא יוצרת אצלך מגבלה משמעותית בתפקוד. אנשים הסובלים מ- OCD ומקבלים קצבת נכות מביטוח לאומי הם בדרך כלל כאלה שמתקשים מאוד לתפקד, לא יוצאים מביתם, לא עובדים ועסוקים כל היום בטקסים. מובן שזו דרגת חומרה מאוד גבוהה של ההפרעה. אם הנך אדם עובד ומתפקד, הסיכוי לקבל קצבה מביטוח לאומי הם אפסיים. מה גם, שסכום הקצבה הניתנת לבעלי נכויות נפשיות קשות הוא מאוד נמוך (כ- 2,400 ש"ח בחודש). לדעתי, לא כדאי לוותר על עבודה מכניסה כדי להיאבק על קבלת הסכום הזעום הזה. מלבד הקצבה, ביטוח לאומי לא נותן לסובלים מ- OCD כלים להתמודד. לסובלים מנכויות נפשיות קשות שהכירו בהם כבעלי אחוזי נכות הוא יכול להציע עזרה במציאת עבודה, שיקומית או בשוק החופשי. מדובר בדרך כלל במשרות פשוטות, ומעבר לכך הם יכולים להציע מימון קורסים שונים להכשרה מקצועית. בנוסף, אני לא רואה כל סיבה לספר על ה- OCD למעסיק פוטנציאלי, זה לא עניינו ובדרך כלל אפשר להסתיר את ההפרעה היטב במקום עבודה (או פשוט לא לבצע את הטקסים במקום העבודה, שזה אפילו טוב יותר). בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
זכותך לתבוע זכויות בביטוח הלאומי והתנהלותך במקום העבודה. אל תוותר על זכותך כלפי המוסד לביטוח לאומי. אתה רשאי להגיש תביעה לקצבת נכות. אינך חייב לספר במקום העבודה מאומה גם אם תבעת אחוזי נכות. לפי החוק אסור למעביד להתנכל לך בגלל בעיותיך הנפשיות.
הי, פניתי אלייך בפורום זוכרת? וגם לפסיכאטר.. הוא מציג תמונה שמחייבת פעולה מהירה מה דעתך?? מחבר:ד"ר :13/8/2013שעה:08:30שלום לך סיגל שיתוף פעולה שלה הינו הכרחי! ללא טיפול התמונה הקלינית עלולה להסתבך לדכאון ולמחלות אחרות. אפשר לדבר עימה על מוזרות הפעולות שהיא עושה. היא גם יודעת על כך. וצריך לשקף לה את זה ולספר לה שיש פתרון סביר למצבה.וכו'.היא גם חשה סבל ממצבה. בהצלחהפתח בחלון חדש הדפסת ההודעה הוספת תגובה
היי סיגל, כן, אני זוכרת את פנייתך בפורום. הפסיכיאטר (לא יודעת באיזה פורום) נתן תשובה מאוד דומה לזו שאני נתתי- שבלי שיתוף פעולה שלה לא יכול להיות טיפול, ואתם יכולים רק לנסות לשכנע אותה. (בעיקר לתת לה מידע, להסביר לה על דרכי פעולה וכו') חשוב גם מה שאמרתי לגבי התנהגות המשפחה, שאינה צריכה לעודד את ההפרעה. יש לי בעיה עם המשפט "להסתבך לדיכאון ולמחלות אחרות". קודם כל, OCD איננה מחלה בשום אופן (אלא הפרעה), וכמובן גם אינה גורמת למחלות. מה שמוגדר כיום כ"מחלות מוח" (המונח מחלות נפש כבר לא רלוונטי) הנן הפרעות קשות בתפיסה, כמו סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה ותופעות פסיכוטיות אחרות, כמו גם חלק מסוגי הדיכאון. אין שום קשר בין OCD לבין מחלות מוח כאלה. גם אין הוכחה ש- OCD גורם באופן ישיר לדיכאון. ייתכן שחוסר הפעילות, אי יציאה מהבית וכדומה יכולים לתרום להתפתחותו של דיכאון, אך גם כאן דרושה רגישות גנטית כלשהי, ונטייה לדיכאון, שמתבטאת במאפייני אישיות מסוימים שיכולים לתרום להתפתחותו. בקצרה, התפתחות של בעיות נפשיות נובעת מהרבה גורמים מורכבים ומהשילוב ביניהם. אני לא יודעת אם דרוש טיפול מיידי, מה גם שאיני מכירה אותה אישית, אבל כמובן מאוד רצוי לטפל. שוב, אם אין שיתוף פעולה מצידה, אי אפשר להכריח אותה להיות מטופלת. מה שכן, ההורים (אם יש להם מספיק אסרטיביות לשם כך) יכולים להפסיק לתמוך בה כלכלית (או לצמצם מאוד את התמיכה), מה שיאלץ אותה לצאת לעבוד ולתפקד, דבר שאין לי ספק שיקדם אותה לעבר חיים נורמטיביים. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שיטה לטיפול בOCD הנקראת ERP (exposure and response prevention ? ואם כן במה היא דומה לCBT? ממליצים עליה?
היי אוסטין, לא מדובר בשיטה, אלא בטכניקה ספציפית שמשתמשים בה בטיפול CBT. מדובר בטכניקה שבה המטופל נחשף לחרדה שלו מבלי לבצע את הטקס (או את כל הטקס), זוהי הטכניקה העיקרית בה משתמשים בטיפול ועוזרת להפסיק את הטקסים. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום לכולם, אני פונה אליכם עם בעיה אישית שאני לא מסוגל לפתור לבד ואני חייב יעוץ מקצועי או דעה הנובעת מנסיון אישי. אתחיל עם הסבר על עצמי: בן 22.5. אני מאובחן עם OCD מזה שנה וקצת, בהתחלה הייתי לוקח תרופות (CIPRALEX) אבל הפסקתי לאחר חצי שנה מאידיאולוגיה אישית שמתבססת על העקרון שהתרופה לא מטפלת בסימפטומים של ההפרעה אלא רק מחלישה אותם. בגלל שאין באפשרותי לממן טיפול פסיכולוגי פרטי, פניתי למוסד ציבורי, שם אני מקבל כל שבועיים פגישה עם פסיכיאטר שממליץ לי כל פעם על תרופה אחרת שתעזור לי. התפקיד שלו לא קשור בייעוץ שיחתי, אני מבקש ממנו ייעוץ שיחתי או קוגניטיבי אבל הוא מסביר לי שבגלל שזה מוסד ציבורי אין פסיכולוגים פנויים ושעליי להמתין. אני מנסה קורא ספרים שקשורים לOCD, לומד מאנשים שגברו על ההפרעה, אבל אני לא מסוגל לעשות את הצעד לעבר הפתרון שלי. בחיי היום יום הOCD לוקח ממני את מרבית האנרגיה שלי והזמן. כל היום אני עסוק בטקסים ודחפים טורדניים. הOCD שלי מתאפיין בניקיון ורחיצת ידיים כפייתית, פחד ממגע בדברים חיצוניים ועוד המון נגזרות מתסכלות. הבעיה: התחלתי ללמוד ליפני כחודשיים במכינה קדם אקדמאית ללימודי הנדסה (תואר ראשון-מהנדס) למי שמכיר, וודאי יודע שהרמה מאוד גבוהה, אני מגיע מרקע מאוד נמוך במתמטיקה (3 יחל) ובוודאי של פיזיקה שלעולם לא למדתי בתיכון. בהתלחת התוכנית האמנתי כי אני אצליח להתמודד עם ההפרעה (OCD) וגם במקביל עם הפרעות הקשב שלי ובסופו של יום קיוויתי שאני אצליח בלימודים. כיום חודשיים לאחר מכן, אני יכול לומר שהמשימה היא קשה מנשוא,אני מסיים את היום נטול כל אנרגיה בגלל כל המחשבות שמפריעות לי בראש, אני לא מסוגל להישאר וללמוד כמו שאר החברים. תבינו, אני מבין את החומר, יש לי את המוטיבציה להצליח, אך הזמן הכל כך יקר שאני אמור להשקיע בלימודים אני משקיע בהתמודדות עם הOCD ואתם וודאי מבינים שזה לא בשליטתי, אני כל כך מקנא בכל החברים מהכיתה שמסוגלים פשוט לחזור הביתה אחרי יום לימודים ופשוט לפתוח את התיק וללמוד. אני לא מסוגל, המחשבות חזקות ממני. שתבינו, אני לא מנסה להביס את ההפרעה, ממזמן קיבלתי אותה כחלק ממני ואני פשוט לא חזק מספיק בלנסות להתמודד איתה ברמה של להפסיק את הOCD לתמיד. המכינה היא הדרך שלי להצליח, אני מגיע מרקע קשה,הן מבחינה כלכלית והן מבחינה משפחתית, המכינה במימון מלא של המדינה שלנו ולכן זאת הדרך שלי להצליח ולהיות השונה במשפחה, וכן להצליח ולהשיג תואר לימודי. השאלה שלי אליכם, מה אתם ממליצים לי לעשות? איזה צעד עלי לקחת? הלב שלי אומר שאני זקוק להפסקה מסויימת, לכמה חודשים טובים שבהם אני אתמקד רק בהפרעה ואדע איך להתמודד איתה באמצעות טיפול מקצועי וגם למידה עצמית על ההפרעה, אני לא מצליח להתמודד עם הכל בבת אחת. אני חושב שבתום ההפסקה אני אוכל לחזור ללימודים, אולי למכינה אחרת, פחות טובה אבל לפחות עם ריכוז מלא בלימודים, מבלי שהמחשבות יסחפו לפעולות טורדניות.
היי אוסטין, לדעתי, אם היית עובר טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ייתכן מאוד שהיית מצליח להתמודד גם עם הלימודים וגם עם הבעיה, מאחר שהיית חש שיפור תוך זמן לא ארוך. בנוסף, כאשר עוברים טיפול כזה, הגישה כלפי המחשבות משתנה, ולא מנסים להיאבק בהן כל הזמן, אלא להיפך- לומדים לקבל אותן, וכך הן מפריעות לך פחות, ועם הזמן פוחתות. אני חושבת שדרך הפעולה הכי טובה היא לחפש דרך שבה תוכל לקבל את הטיפול הזה, אם דרך המוסד בו אתה מטופל ואם דרך מרפאה ציבורית אחרת שמספקת טיפול קוגניטיבי התנהגותי. ההחלטה אם להמשיך בלימודים כרגע או לא תלויה, כמובן, בך. ייתכן שבסופו של דבר תגיע למסקנה שזה הדבר הכי נכון עבורך. בייחוד אם זה מאפשר לך הן את הזמן והן את התקציב לקבלת עזרה מקצועית. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
הייתי בטיפול קוגנטיבי, אבל הוא ארך כחודש משום שהייתי צריך להתחיל עם הלימודים אז המוסד התאים את הפגישות עד לתחילת הלימודים. הבעיה היא שבזמן הטיפול השלמתי בגרויות, ובסיום כלפגישה הפסיכולוגית נתנה לי משימות שאעשה בבית אך לא הייתי מוצא את האומץ או את הזמן לבצע אותן. כמה זמן אמור לארוך טיפול קוגניטיבי? והאם את חושבת שאפשר להפיק ממנו את התובנות בזמן לימודים אינטנסיביים?
שלום. סבא שלי בן 88, עיוור כמעט במאה אחוז. לפני שלושה חודשים הוא התחיל לספר לנו שנדבקו לו ניירות לראש והוא מקלף אותם (הוא קילף עור יבש) ועכשיו הוא מאמין שיוצאים לו ברזלים מהראש דרך חורים ויש לו קונספירציה שבזמן המלחמה עשו לו ניתוח שבו עם סגרו את הגולגולת עם ברזלים וברגים. יש לציין שאין לו אלציימר, דמנציה, הוא זוכר אירועים, חושב בצורה לוגית. הוא עשה בדיקת סי טי והבדיקה יצאה בסדר, ראו בבדיקה רסיסים שיש לו מאז המלחמה. רוב היום הוא יושב ומשפשף את הראש או מקלף את העור. הוא היה אצל מספר רופאים גם רופאים כללים וגם אצל רופא עור, כולם אמרו לו שאין לו כלום אבל הוא לא מאמין להם ונראה כי הוא שוכח מה הם אמרו לו. האם מדובר בהפרעה טורדנית כפייתית? ואם כן מה אפשר לעשות? תודה!
היי יסמין, מה שאת מתארת לא מזכיר הפרעה טורדנית כפייתית, אלא תסמינים פסיכוטיים. תסמינים כאלה יכולים להופיע אצל אדם מבוגר. מאוד כדאי לבקר אצל נוירולוג ו/או פסיכיאטר (או נוירופסיכיאטר) לאבחון מדויק (מאחר שכמובן אי אפשר לאבחן דרך האינטרנט). סימפטומים כאלה אצל קשישים יכולים להצביע על התפתחותן של הפרעות נוירולוגיות שונות, ולפי האבחנה המדויקת יידע הרופא לתת את הטיפול המתאים. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום,אני אשה בת 47 עובדת בתחום טיפולי אקדמאית אם לשלושה נשואה. במשפחתי רקע גנטי של מחלות נפש. אימי סובלת ממחלה הנקראת בי פולאר והיא מטופלת תרופתית. מצבה כל השנים היה מעולה ימסית והיא גידלה את שלושת ילדי יש לי אח בן 50 שחולה בסכיזופרננה. המחלה פרצה אצלו לפני כחמש שנים. הוא הספיק להיות עורך דין מצטיין עם תואר שני אך לא הקים משפחה משלו. הוא עבר שני התקפים פסיכוטיים ואושפז בביח פסיכיאטרי. כיום נמצא בשיקום ומטופל תרופתית וחי אצל ההורים המבוגרים. המצב משפיע לרעה על אימי שנמצאת במצב דכאוני קשה ועל אבי שעדיין עובד ומחזיק את הבית. בנוסף לזאת בני הבכור בן 26 אובחן כחולה סכיזופרננה. הוא אינו פסיכוטי ויש לו את הסימנים השליליים של המחלה בלבד. הוא חי ביחידה שיש לנו מחוץ לבית ומצבו לא טוב. לאור כל זאת אני חשה שבורה ואבדתי את שמחת החיים. אני סובלת סבל בלתי יתואר ולוקחת קשה את המצב הנוראי הזה. עוד אציין שבני מוכר כנכה 100 אחוז מהביטוח הלאומי וכך גם אחי. אני חשה שהגורל התאכזר למשפחתי ומנסה בכל כוחותי לשמור על שפיות וחיים נורמטיביים. פניתי גם לעמותת מילם. אננ במצוקה ולא יודעת איך לעזור לעצמי להתמודד עם חיים אלה.
היי אור, אני מבינה שאת במצוקה גדולה. עם זאת, לא ברור לי איך השאלה קשורה לנושא הפורום, שהוא הפרעה טורדנית כפייתית. אני מנחשת שפרסמת אותה בפורומים שונים הקשורים לבריאות הנפש בתקווה לקבל מענה. אין לי הרבה מה להציע, מלבד פנייה לעזרה נפשית בהקדם האפשרי, אם באופן פרטי (אם יש לך יכולת) ואם במרפאת בריאות הנפש הציבורית הקרובה למקום מגורייך. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום שרון, אני מתחבט עם עצמי כבר הרבה זמן האם לכתוב או לא, כי באיזה שהוא מקום אני לא מאמין שהמחשבות האלה עולות לי בראש, זה מפחיד אותי, ואני מרגיש שאני לא מכיר את עצמי. אני מפחד שאולי אני מסוגל לפגוע פיזית באנשים שקרובים אלי. בשנים האחרונות אני סובל ממחשבות טורדניות, לא משהו שמאובחן רשמית, זו די אבחנה שעשיתי לעצמי על סמך דברים שקראתי באינטרנט. בתקופה האחרונה המחשבות לא מניחות לי . הן מתייחסות בעיקר לאנשים שהכי קרובים אלי ( משפחה וילדים ) ושאני הכי אוהב, אני "מאחל " להם דברים נוראיים , מחלות או אסונות ומיד אחר כך חוזר לעצמי ומנסה להדיח את המחשבה. החלטתי לכתוב לך בגלל שאתמול הרגשתי שנחצה קו בחשיבה שלי. נשארתי בבית עם קרוב משפחה, קשר אסוציאטיבי משך אותי לחשוב על משהו נורא שאני עלול לעשות לו ( אני אפילו לא מעז להעלות את זה על כתב). אני מפחד נורא, מרגיש שאיבדתי את עצמי ואת דעתי, זה לא אני. מי חושב דברים כאלה על המשפחה והילדים שלו ? פחדתי להישאר עימו באותו החדר כיוון שאני כבר לא מכיר את המחשבות האלה, אז איך אני יכול להיות בטוח שלא אוציא אותן לפועל ? אני אדם משכיל, בשנות ה- 30 , אקדמאי , בעל מעמד תעסוקתי, מאוד נחשב במה שאני עושה. אבל אני מפחד שאני מאבד השפיות שלי, מאבד את עצמי. ניסיתי לחלוק את זה עם בת זוגי. היא לא מבינה ואומרת שאם אני יפנה לפסיכולוג עלולים לאשפז אותי בגלל המחשבות שאני עלול לפגוע בקרובים אלי. אני חייב לציין שהמחשבות האלה מציפות אותי בתקופות מסוימות ולא מלוות אותי כל הזמן. בבקשה תני לי כלים איך להתמודד עם הקושי הזה. איך להדחיק את המחשבות האלה. אני ממש מפחד , ואשמח לכל הכוונה שאת יכולה לתת לי. תודה.
שלום לך, המחשבות שאתה מתאר באמת נשמעות כמו מחשבות טורדניות. קודם כל, הרבה מאוד אנשים סובלים ממחשבות טורדניות. מדובר באנשים נורמלים לגמרי, שפשוט פוחדים לאבד שליטה, ובדרך כלל לעשות משהו "לא מוסרי" או משהו שעלול להזיק לאחרים. אין שום סכנה שפסיכיאטר (ובוודאי לא פסיכולוג שגם אין לו סמכות לכך) יאשפז אותך. מדובר במחשבות לא מציאותיות, שאין שום סיכוי שיתממשו. הרי אתה פוחד מהביצוע של הפעולה, ולכן אין שום סיכוי שתבצע אותה. בנוסף, אין דרך "להדחיק" את המחשבות או לדכא אותן. עצם הניסיון לעשות זאת, רק גורם להן להופיע בצורה חזקה יותר, ומחמיר את הבעיה. הדבר הכי טוב שניתן לעשות עם המחשבות הללו הוא פשוט לתת להן לעבור בראש, ולא לנסות להתנגד להן. כאשר עושים זאת באופן קבוע ושיטתי (בדרך כלל בטיפול קוגניטיבי התנהגותי), המוח "מבין" בסופו של דבר שהמחשבה לא מפחידה אותך, ומפסיק מעצמו לחשוב אותה. לכן, הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות כרגע, הוא לא לנסות להתנגד בכוח למחשבה. בהמשך, כדאי להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, על מנת ללמוד להתמודד איתה, וכך להעלים אותה לחלוטין בסופו של דבר. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
היי שרון, תודה על המענה ועל ההקשבה. אני ישמח אם תוכלי להסביר מה זה אומר לא להתנגד לה, ולזרום איתה. האם הכוונה שעלי לחשוב מחשבה אחרת ? או האם להתעמק במחשבה זו ולחשוב על ההשלכות ? האם להסיח את הדעת בעשייה ? איך אני גורם להם להיעלם ?
שלום לך ותודה על התגובה,כפי שהצלחת לנחש הפחד הכי גדול שלי הוא הכישלון בלמצוא פתרון או מידה מסוימת של שליטה בהפרעה.זאת הסיבה שבמהלך החיים שלי "המצאתי" אינספור שיטות להתמודדות.הפחד שלי נובע מהפחד מאותה מחשבה מסוימת שתצליח לערער את הביטחון שלי ותגרום לכישלון בכל תחום אפשרי.לדוגמא: כשאני נמצא עם חברים,אני שואל את עצמי איך אני נראה כלפי חוץ,כלומר מה המעמד החברתי שלי כעת,ומה אני צריך לעשות בכדי לשפר אותו,האם אני צריך לשאוף ליותר אקטיביות,לבלוט יותר בין החבר'ה גם במחיר של סכנה לכך שיצאו לי שטויות מהפה,או לחלופין להיות יותר ספונטני ולזרום,אבל יכול להיות שזה יבוא על חשבון היצירתיות שלי ויגרום לי להיות פסיבי מדי,כלומר היחס אלי יהיה שולי.עוד דוגמא:כאשר אני ניגש למבחן מסוים,אני כל הזמן חושב,מה הגישה הנכונה ביותר על מנת לפתור אותו,האם אני צריך להתרכז יתר על המידה או שאני צריך לשחרר את המוח שלי ולפעול בצורה אינטואיטיבית.הדפוס הזה חוזר כל פעם שאני נתקל בבעיה מסוימת,אני חייב למצוא את השיטה הנכונה בכדי לפתור את הבעיה.לאחר שאני מפתח שיטה,ומשתמש בה לאורך זמן מסוים,אני מגלה שהיא לא מושלמת ומנסה לפתח שיטה אחרת.הפחד שלי כאמור היא מאותה מחשבה(זאת לא מחשבה ספציפית,היא יכולה להשתנות ולקפוץ מנושא לנושא) שתערער את השיטה שיצרתי ותגרום לי להתחיל לחפש מהתחלה.בנקודה מסוימת בחיים שלי הבנתי שאני נמצא בבעיה כללית של חיפוש מתמיד אחרי תשובות שגורם לי לחרדה רבה ,והחלטתי לנסות למצוא שיטה להתמודדות עם הבעיה הכללית.ומשם עברתי להדחקת מחשבות,מה שגרם לי לחשוב שהתבגרתי והתגברתי סוף סוף ומכאן אני אדם חופשי,אבל השמחה הייתה קצרת מועד.לאחר מכן עברתי לגישה של התעמקות בכל מחשבה לצד ההבנה שאין למחשבות כל השפעה מעשית עליי,ואני עדיין יכול לבחור לעשות את מה שאני רוצה על מנת להצליח להשיג את המטרה.הכל היה טוב ויפה אבל לא הצלחתי להתרכז מספיק בשביל לתפקד כפי שרציתי.אז אם לסכם את הבעיה שלי במובנים שלocd, האובססיה שלי היא למצוא פתרון לocd של עצמי ואני חושב שהטקסים הם השיטות המגוונות שאני מנסה לפתח.כאן הבעיה מתחילה להסתבך,שאם המצב הוא כזה,הרי שהפסקת הטקסים במקרה הזה תיחשב כהפסקת הניסיונות להתגבר על הבעיה,מה שיגרום למחשבות האלו לשלוט בחיים שלי.ומצד שני אני אם הניסיונות האלו הם טקסים (הרי ידוע שטקסים משמרים את התופעה) אז הבעיה רק תתאצם.הסטירה הפנימית הזאת הפכה גם כן למחשבה שמסרבת להרפות.הפחד שלי הוא מהפחד עצמו שישתק אותי,ומאותה המחשבה שתבוא ועדיין אין לי מושג מהי,הפחד שלי שבגלל המחשבות אני לא אוכל לממש את עצמי באף תחום,אז אני כל הזמן מחפש תשובה.הייתכן שהפתרון לבעיה הוא לא לחפש את הפתרון(מניעת תגובה)?את מבינה את הסתירה שמתקבלת כאן.האם עצם העובדה שאני פונה אלייך במטרה לקבל תשובה נחשבת להמשך עשיית הטקסים המנטליים?
שלום לך, עכשיו אני בהחלט מבינה טוב יותר למה התכוונת. בכל הפרעות החרדה, ובכלל זה OCD, הבעיה האמיתית היא הפחד מפני הפחד עצמו. כלומר, כדי לא לחוות חרדה, האדם משתמש באמצעים שונים ומשונים. ב- OCD אלו הטקסים. אני חושבת שהדבר הכי טוב בשבילך יהיה לפנות לטיפול, ולא לנסות למצוא את הפתרון לבד, במיוחד מאחר שכפי שאתה טוען, הניסיון למצוא פתרון הוא בעצמו סוג של כפייתיות. עדיף שהמטפל ינחה אותך בדיוק מה עליך לעשות כדי להתגבר בסופו של דבר על האובססיה. גם הניסיון שלך למצוא פתרון דרך השאלות בפורום יכול להיות סוג של אובססיה, כפי שהבחנת בעצמך. המפתח להתגברות על האובססיה הוא ללמוד, שלב אחר שלב, כיצד לא לפחד מהפחד, וכיצד להתעמת איתו. הבריחה מהפחד, בכל צורה שהיא, רק משמרת את ההפרעה בטווח הארוך. באופן כללי, ניתו לומר שהטיפול יעמת אותך עם חוסר השלמות שיש בך, בעולם ובכלל בכל תחום בחיים- אני מבינה שזה מפחיד, אך רצוי להתמודד עם זה על מנת לפתור את הבעיה. כדאי לנסות להפחית את המחשבה שאתה "חייב" להיות מושלם, מאחר שזה לא ריאלי, ויגרום רק למצוקה. כלומר, כדאי לעבור כל מיני חוויות והתנסויות בצורה לא מושלמת, כביכול, לציין לעצמך שזה לא מושלם ושאתה יכול להתמודד עם זה. אפשר לקרוא לזה סוג של מניעת תגובה (אני מנסה להסביר במונחים מובנים, כי אולי לא כל הגולשים יודעים מהי מניעת תגובה). בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
קודם כל תודה רבה על ההתייחסות,זאת הפעם הראשונה שאני יכול לדבר עם מישהו בפתיחות כזאת על הנושא וזה באמת מרגש.אם אפשר אני רוצה לקבל ממך עוד התייחסות והערות לגבי הדרך שבה אני מתמודד עם ההפרעה.אז ככה:אם עוברת מחשבה בראשי,אני בוחר אם להתעמק בה או לא,אם בחרתי להתעמק בה,ולנסות לפתור את הבעיה אז אני לוקח את הזמן ומנסה,אם כעבור זמן מסוים אני לא מגיע לפתרון ואני מבין שהבעיה לא קריטית בזמן המיידי,אז אני נותן לה לרוץ בראש ומתייחס אליה כצופה מן הצד.מאוחר יותר בזמן הפנוי שלי ,אני בוחר אם לתת למחשבה "הזדמנות שניה" ולהתעמק בה,אם תוך זמן מסוים אני עדיין לא מצליח להגיע לפתרון,אז אני שוב מריץ אותה.אני חוזר על התהליך הזה מספר פעמים,ואם עדיין אני לא מגיע לפתרון,ואין נחיצות ממשית בחיי היום יום שלי ורצון אמיתי להגיע לפתרון הזה,אז אני "מסמן" את המחשבה כטורדנית,ונותן לה לזרום "לנצח" עד שהיא דועכת.ככה אני מבדיל בין מחשבות שראוי להתעמק בהן על מנת לפתור בעיות בחיי היום יום,לבין מחשבות טורדניות שלא מובילות לשום פתרון,ומשאירות אותי בתוך מעגל קסמים אכזרי.זה מזכיר לי מין תהליך דמוקרטי של קבלת החלטות,קודם כל אני מאפשר "חופש ביטוי" למחשבות על ידי זה שאני נותן להן לזרום חופשי בתוך הראש,אחרי זה אני נותן להן הזדמנות לבוא לידי ביטוי ולנסות לשכנע אותי(כלומר אני מתעמק בהן),"ההזדמנויות" האלו ניתנות בזמן שאני בוחר.ובכללי אני מוצא המון הקבלות בין דרכי ההתמודדות של שיטות משטר בעולם עם הדעות של הפרט לבין דרכי ההתמודדות של האדם עם המחשבות.בקצה האחד של הציר עומד משטר טוטליטרי, משטר שדוגל בשליטה במחשבות של הפרט,לא מאפשר חופש ביטוי ושרוי בהדחקה מתמדת,שכן כל דעה הגיונית נגדית עלולה לערער את שלטונו,מצב זה מקביל באופן מדהים למצב שבו אדם בוחר להדחיק מחשבות.בצד השני של הציר נמצא משטר אנרכי שבו כל דעה של הפרט מקבלת ביטוי מעשי,כלומר כולם מושכים לאינסוף כיוונים שונים,מצב כזה לא מאפשר להוביל קו מדיני אחיד,מצב זה מקביל לאדם שבוחר להתעמק בכל מחשבה שעולה לו לראש,והוא אינו מסוגל להגשים אף מטרה.לדעתי אדם עם ocd נמצא על אחד הקצוות האלו. השאלה המתבקשת היא האם קיים משטר אידיאלי? יכול להיות שהחיפוש המתמשך של האדם במשך כל שנות קיומו אחר שיטת המשטר האולטימטיבית משול לחיפוש של האדם הלוקה בocd אחר תרופה?כי אם כך זה יכול להסביר מדוע ocd זאת הפרעה שלא ניתן להחלים ממנה אלא רק להפחית את התסמינים.להגיד לי איזו שיטה טובה בשבילי בדיוק של מאה אחוז זה כמו להגדיר למדינה שיטת ממשל בדיוק של מאה אחוז.למי יש שיטת משטר טובה יותר לישראל או לארצות הברית? ישראל שהיא דמוקרטיה פרלמנטרית המאפשרת יותר פלורליזם על חשבון יציבות שלטונית,המתקשה להוביל קו מדיניות אחיד(לדוגמא הבעיה הפלסטינית),או שארצות הברית,משטר נשיאותי שכל קדנציה של הממשל נמשכת 4 שנים רצופות בלי יוצא מן הכלל,מה שמאפשר תהליך קבלת החלטות אחיד,כל זאת על חשבון הפלורליזם(אי מתן ייצוג הולם לדעות הרבות שקיימות בחברה).אני חושב אמנם שישנם כמה כללים בסיסיים שחייבים להתקיים בכל "משטר מחשבתי אנושי".הוא חייב להיות דמוקרטי,כלומר לאפשר חופש ביטוי מסוים למחשבות,חייב להיות לו מנגנון שלטוני יעיל ,כלומר יכולת של האדם להגשים את מטרותיו,אסור לו לפחד מידע.כל דבר מעבר לכך נתון לשיקולו ונוחיותו של האדם בלבד.בכל מקרה זאת הדרך שבה אני רואה את הדברים,אשמח לכל התייחסות שלך למה שכתבתי
שלום לך, קודם כל, אני שמחה שהתשובות שלי עוזרות לך. שנית, אני לא בטוחה שההגדרה שלך למחשבות טורדניות נכונה. מחשבה טורדנית היא, קודם כל, מחשבה שגורמת לחרדה, אם זה מפני התרחשות שלילית כלשהי, ואם זה מפני המחשבה עצמה. בנוסף, מה שמבדיל מחשבות טורדניות ממחשבות מפחידות "רגילות" (וזה הבדל חשוב מאוד), הוא חוסר ההיגיון שבהן. לעיתים, חוסר ההיגיון הוא הערכה מוגזמת את הסיכוי שלנו להיפגע (למשל, אם לא נשטוף ידיים נחלה במחלה קשה ונדביק אחרים), ולעיתים זה פשוט הפחד מאובדן שליטה, מעשיית מעשים שאיננו רוצים לעשות, או מפגיעה באחרים בדרך כלשהי. עצם העובדה שמחשבה חוזרת על עצמה שוב ושוב אינה הופכת אותה לטורדנית. מעבר לכך, אני לא יודעת מה תוכן המחשבות שלך ומה סוג הדברים בהם אתה מתעמק, ולכן קשה לי להתייחס, איני יכולה לומר לך אם כדאי להתעמק בהן או לא ומה טיב ההתעמקות הזו. באופן כללי, כדי להיות מוגדרות כאובססיביות צריך שיהיה מרכיב חרדתי מסוים (אולי הפחד הוא לא להגיע לפתרון?). אם היית מפרט יותר, אולי הייתי מבינה קצת יותר במה מדובר...
מהם המחשבות ?
כיצד מטופל מתמודד עם מצב שהוא מתאהב במטפלת שלו?
שלום לך, ממליצה שתפנה את השאלה לפורום פסיכותרפיה. הפורום הזה עוסק ב- OCD והשאלה הזו לא ממש קשורה לנושא. באופן כללי, מדברים על כך בטיפול עצמו ומבררים אם ניתן להתגבר על הנושא כך שזה לא יפריע לטיפול, אם מגיעים למסקנה שלא ניתן להתגבר על כך ולמנוע מזה להפריע למערכת היחסים הטיפולית, בודקים אפשרות של העברה למטפל אחר. אם הדפוס של התאהבות במטפלות חוזר אצל המטופל, רצוי לשקול פניה למטפל גבר.
אמי קשישה סיעודית והמטפלת שלה שהיא עובדת זרה יוצאת לחופשה ארוכה. אני רוצה להשיג לה מטפלת אחרת באותו היקף של 24 שעות. היא מתקשרת אלי ומקוננת שהמטפלת יוצאת לחופשה ואין לה ברירה אלא לקבל סיוע במסגרת גמלת סיעוד שזאת מטפלת שלא ישנה אתה. זה לא חייב להיות ככה, ואני שואל אותה מה יקרה אם היא חלילה תיפול. מישהו צריך ליות אתה כל הזמן- והיא אומרת "אתה חושב שנוח לי כל כך לחיות? עדיף שלא אחיה יותר.." זה הוריד לי את החשק להמשך השיחה. מדכא. ואפילו גס רוח, משום שאם היא נחרצת במה שהיא עושה למה להתקשר ולהטריד אותי? אגב באותה מידה היא יכולה לומר גם להיפך-שהיא מאחלת לעצמה להמשיך ולחיות. היא כל הזמן משדרת מסרים סותרים. הרופאה שלי אומרת שהיא היתה מתפלאת אם לא היה לי או סי די.
שלום לך שרון,בנוגע לתשובה שקיבלתי ממך לגבי שאלתי הקודמת שבה התייחסת אל ריכוז או הסחת דעת כאל פתרון קצר טווח שיעלים את המחשבה לזמן קצר וטענת שלאחר מכן המחשבה תחזור,יש לי כמה שאלות.אחת מהתופעות ההרסניות ביותר של הocd היא חוסר היכולת של האדם להגשים את הפוטנציאל שלו ולהשיג את המטרות בחייו, כיוון שהוא מזניח הכל בניסיון למצוא פתרון למחשבות הטורדניות.בין אם הוא בדייט או בבחינה באוניברסיטה,או במסע כומתה בצבא,הן תמיד שם.לדעתי מה שהופך אותן לרלוונטיות ונותן להן כוח אלה הכישלונות.כשאדם נכשל בגלל מחשבה מסוימת,הוא מפתח אליה פחד,מה שנותן לה כוח להכשיל אותו בפעם הבאה.אני לא עברתי עדיין אבחון מקצועי אבל אני כמעט בטוח שיש לי מה שנקרא בשפה המקצועית ocd טהור.לפי מה שהבנתי לocd טהור אין טקסים פיזיים אלא רק מנטליים(ניסיון מתמשך להתגבר על מחשבות טורדניות).אבל לדעתי האישית(לא שאני מתיימר להיות פסיכולוג) ומהחויות שאני עברתי עם עצמי אני חושב שזה לא מדויק.אז השאלה הראשונה שלי היא בעצם,האם ניתן להחשיב הימנעות וויתור עצמי כטקסים פיזיים של ocd טהור? כלומר הימנעות מפעילויות חברתיות,הימנעות מלימודים וחו' למען התעסקות במחשבות הטורדניות. השאלה השניה שלי מתקשרת בעצם לשאלה הקודמת שלי ששלחתי לך בהודעה הקודמת וגם לשאלה הנ"ל:האם ההתרכזות בניסיון להשיג את המטרות יכול להיחשב כניסיון להפסקת הטקסים או(כפי שרשמת בתשובתך בהודעה הקודמת) יכול להיחשב כהסחת דעת בלבד שהפתרון שלה הוא קצר טווח.האם זה פתרון שגוי או שזה פתרון חלקי שדורש כלים נוספים? אם אני בבחינת פסיכומטרי לדוגמא, האם עליי להתרכז או לתת למחשבות לרוץ בראש או לשלב איכשהו בין הפעולות?בכל מקרה בקוצר רוח לתגובתך,תודה
שלום לך, המונח הנכון, עליו דיברת, הוא "אובססיות טהורות" (ולא OCD טהור) או "Pure O". כלומר, מצב שבו קיימות רק אובססיות ללא טקסים. למעשה, עצם העובדה שאין טקסים נראים לעין, אין פירושה שלא קיימים טקסים בכלל, מאחר שגם טקסים מנטליים הם טקסים, וגם הימנעויות משמרות את ההפרעה. בעצם, מה שמשמר את ה- OCD הן פעולות שהאדם עושה כדי להפחית את החרדה הנובעת מהמחשבות, וכדי להימנע מלחשוב את המחשבות עצמן. התרחקות מפעילויות חברתיות ומחיי היום יום אינה נחשבת, לדעתי, לטקס. היא היתה יכולה להיחשב לטקס אם היית עושה זאת כדי להימנע מחרדה מסוימת העולה בסיטואציות האלה (כפי שאנשים נמנעים מלבוא במגע עם אנשים אחרים כדי שלא יידבקו מהם במחלות, או כדי שלא יעלו בהם מחשבות על הומוסקסואליות, או נמנעים מלצאת מהבית כדי שלא ייאלצו לעשות טקס שלם לפני היציאה). הבנתי שבמקרה שלך אין הדבר כך. ההימנעות יכולה בעצם להיות "תופעת לוואי" של ההפרעה, מאחר שהיא נגרמה כתוצאה עקיפה שלה. ההימנעות מפעילויות חברתיות ומהשגת מטרותיך היא בוודאי לא מומלצת ולא רצויה, לא רק בגלל ה- OCD עצמו אלא בעיקר בגלל שאתה עוצר לעצמך את החיים ולא משיג את מטרותיך, וחבל. זוהי לחלוטין בחירה, והניסיון למצוא פתרון למחשבות בכוחות עצמך הוא גם כך עקר, כך שהבחירה הזו לא מוצלחת במיוחד. הדבר הכי טוב שניתן לעשות כאשר המחשבות מגיעות הוא פשוט לתת להן להיות ולא לשפוט אותן לרעה, אלא להתייחס אליהן כחלק מהחוויה האנושית. אפשר תוך כדי כך להתרכז גם בדברים אחרים (כמו מבחן). לא כדי להסיח את הדעת אלא כדי להשיג את מטרתך, שהיא ההצלחה במבחן. עם זאת, למידה לקבל את המחשבות ולא לפחד מהן, במטרה להיפטר מהן בסופו של דבר, חייבת להיעשות באופן שיטתי, תוך מתן משימות קונקרטיות ומעקב אחר ההתקדמות משבוע לשבוע. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
טוב, שנים רבות זה תוקף אותי ולא מרפא,לפעמים יש הפוגה קלה ולפעמים יותר חזקה. מתקופה לתקופה זה רק הולך ונהיה בלתי נסבל. תיאור: עולות בי מחשבות תמיד שאולי אני הומו. למה? נתחיל מזה ש: *אני ליד גברים שנראים טוב אני די נלחץ או הלב דופק מהר. (לא רק גברים, יכול להיות שזה גם סימפטום לחרדה חברתית) *הראש שלי לא יודע להבדיל בין ישבן של גבר לאישה. הכוונה: שאני תמיד מסתכל על ישבנים וגם אם אני מנסה חזק לא להסתכל אני רואה את זה בזויית של העין עובר לידי. ברור שאני לא מרגיש טוב עם זה. אבל זה בא אצלי אוטומט. *יצא לי לראות בעבר סרטוני פורנו של גברים ועכשיו שאני רואה גברים יש לי מין דופק מהיר,הנשימה נעצרת ומרגיש כמו חרדה כזאת אולי התרגשות (לא יודע להבדיל) *שאני רואה גברים חטובים עם ריבועים בלי חולצה אני גם מרגיש את אותו הרגשה כמו בסעיף הקודם. *בעבר הרחוק (שהייתי בן 8-10 בערך, בסביבות 15-20 שנים אחורה) הייתי משחק עם האח הגדול שלי כל מיני משחקים בבית והיה בהם מגע מיני אחד עם השני (עד היום יש בי טינה גדולה אליו שאולי כל המחשבות וכל הפחדים שלי זה בגללו) והוא גר איתי פה בבית ואני נרתע ממנו לפעמים. במשך השנים תמיד ניסיתי להדחיק את זה. עברתי תקופות לא קלות וחשבתי שאולי אתרכז בדברים שעברתי (חברים נהרגו בתאונת דברים,אבא שלי נהיה חולה ועם הזמן "גילתי" שזה היה רק הפוגה קלה ותמיד זה חזר. או לחילופין שטסתי לטיול של אחרי צבא של כמה חודשם אז חשבתי שהמחשבות ייעלמו. אז נכון שזה קצת נעלם בטיול והייתי בן אדם אחר, אבל שחזרתי לשגרה פה בארץ זה חזר. קצת על רקע שלי עם נשים: אני נמשך לנשים בצורה מעולה. היו לי 3 קשרים רצינים בשנים האחרונות. אני מאונן על פורנו של נשים, אני מנסה להתחיל עם בחורות. בזה אין בעיה (לפעמים עולה השאלה שאולי זה סוג שלה הכחשה בשביל להדחיק את המחשבות לצד) זאת תחנה אחרונה לפני שאני "נשבר" וניגש לטיפול נפשי/פסיכולוגי. אני לבד בזה, המחשבות שלי עם עצמי ואני לא משתף אף אחד בסביבה שלי מגודל הבושה, ונשאר להירקב עם זה לבד. לאן מתקדמים מפה? אני יודע שיש לגשת לטיפול, השאלה שלי רגע לפני. מה אתה מציעים לי לנסות?
היי טל, אתה מתאר סוג נפוץ מאוד של מחשבה טורדנית, שאנשים רבים מאוד סובלים ממנו. הניסיונות להתנגד למחשבה, וכביכול להוכיח לעצמך שאתה נמשך לנשים, רק מעצימים אותה יותר. מחשבה טורדנית מפסיקה להופיע רק כאשר מפסיקים לפחד ממנה, לא פוחדים לחשוב אותה ולחוש את החרדה שבאה בעקבותיה, ואף מנסים "להפחיד" את עצמנו על ידי הבאתה בכוח. בדרך כלל שה מאוד לעבור את התהליך הזה לבד, ולכן רצוי להיעזר במטפל שיעביר אותך את התהליך באופן הדרגתי ושיטתי. התמיכה וההכוונה של המטפל, לצד שיתוף הפעולה שלך ועשיית המשימות שיטיל עליך, יעזרו לך להיפטר מהמחשבה בסופו של דבר. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום שוב.......:) הערב היה לי ארוע והייתי רוצה לדעת אם אני פועל מתוך או סי די. עמדתי ליד מעבר חציה מרומזר. לידי עמדו זוג הורים עם 2 בנות צעירות. אחת מהן חצתה את הכביש כשהרמזור במעבר החציה אדום ועברו מכוניות שסיכנו אותה ואמה צעקה- "שיר מה את עושה?". השם שלה שיעשע אותי ואמרתי לאם שאם הילדה לא תיזהר היא תהפוך לשיר. ראיתי שההורים קיבלו את זה קשה ובדיעבד אני מאוד מצטער שהייתי כל כך בוטה. אני מתייסר ושמעתי שאחד הסימנים של או סי די הוא שאדם חושב יותר מדי על דברים שעשה. האם אני פועל עכשיו כמו חולה, או כמו בעל מצפון רגיש ?:) תודה.
שלום לך, האמירה שאדם חושב יותר מדי על דברים שעשה היא מאוד כללית ופשטנית, ויכולה להתאים להרבה מצבים בחיי היום יום, כמו גם לבעיות פסיכולוגיות אחרות. אם זה קשור או לא קשור ב- OCD- יכול להיות, תלוי מה המחשבה המדויקת שעברה לך בראש. אם אתה חושב שאולי גרמת להם נזק- אז ייתכן, אם המחשבה עוסקת יותר בהערכה השלילית שלהם אותך- אז כנראה שלא. חשוב לי לציין ש- OCD אינה מחלה, ומי שסובל ממנה אינו חולה.
שלום רב,יש לי בעיה שמלווה אותי כבר 3 שנים. אני חייב, אבל חייב לעשות אותו דבר פעמים. אם לא זה לא יוצא לי מהראש ואני לא רגוע ויש לי מחשבות שמתקיפות אותי. אני מאוד ישמח לפיתרון. תודה!
שלום לך, מאוד קשה להתגבר על אובססיה לבד, לכן אני מציעה שתפנה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בהקדם. הטיפול יעזור לך להפסיק את ה"טקס" וילמד אותך להתמודד עם החרדה שמופיעה בעקבות אי עשייתו, באופן הדרגתי. אני מציעה לקרוא את הספר "די לאובססיה" של פרופ' עדנה פואה, שיכול לתת לך מושג טוב יותר לגבי הטיפול הזה. הספר אף מספק טיפים ליישום, אך מניסיוני מאוד קשה ליישם אותם לבד. דרושים הרבה כוח רצון והתמדה לשם כך. התמיכה ממקור חיצוני מאוד עוזרת. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
כאשר אני מנסה להשיג מטרה כלשהי,בין אם זה להצליח בבחינה או במשחק כלשהו אני צריך להתרכז(כמו כל אחד).הבעיה שלי שאם אני מריץ בראש את כל המחשבות (מכיוון שזה נועד להפחית את המחשבות הטורדניות) זה פוגע בריכוז שלי ומונע ממני להשיג מטרות.אז השאלה שלי היא האם ניתן להחשיב ריכוז כנטרול מחשבות(מה שסותר את דרך ההתמודדות עם ההפרעה) כי ריכוז זה למעשה התעמקות בפרטים מסוימים וסינון כל מה שלא רלוונטי.אני גם רוצה להודות לך על התגובה הקודמת היא עזרה לי מאוד.אני באמת שוקל לקנות את הספר "די לאובססיה" ואם התוצאה תהיה לא מספקת אפנה גם לטיפול.תודה רבה לך!
שלום לך, ריכוז או התמקדות במחשבה או בפעולה אחרת במקום במחשבות, נחשב להסחת דעת. בעבר ניסו את הטכניקה הזו על אנשים הסובלים מ- OCD, ועד היום יש לה כמה תומכים נלהבים. בפועל, זה עוזר באופן חלקי ולזמן קצר, כלומר המחשבה חוזרת לאחר מכן. אני חושבת שמה שחשוב הוא להתגבר על המחשבה בטווח הארוך ולא בטווח הקצר. אני שמחה שתשובתי עזרה לך, אשמח לענות על שאלות נוספות. שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
היי שרון. ביקרתי באתר שלך ומצאתי תיאור שהכי קרוב לתסמונת שממנה אני סובל. אני מצטט מהאתר וזה קשור לתרגילי הרפיה- "אמרו לעצמכם "הדופק שלי שלו וסדיר". אל תפנו תשומת לב לדופק ואל תנסו להאט אותו,.......". הבעיה שלי שאני מפנה תשומת לב למליון תופעות ומנסה לדכא אותן ולצערי בהצלחה- בין היתר פעולת מעיים, רגשות, תקשורת עם בני אדם ועד לא מזמן שינה. הטיפול התרופתי סייע באופן חלקי. יש לך עצות מועילות? האם זה אומר לך משהו? תודה מראש.
שלום לך, מאחר שאני יודעת במי ובמה מדובר, אני יכולה להמליץ לך רק לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בהקדם האפשרי. אתה כבר יודע שמדובר ב- OCD... לצערי אני לא חושבת שיש טיפים שאני יכולה לתת כדי להתמודד עם המצב הזה לבד. במקרה שלך זה מופיע עם מכלול של בעיות... בהצלחה.
כמה הערות ברשותך-1) לא ממש ידעתי שזה או סי די כי הסימפטומים שלי ייחודיים ולא מצאתי אותם בשום מקום. יש לי את הסיפטומים הרגילים ובנוסף מה שציינתי. 2) הסיוט החל לפני כמה שנים כשחשתי כשבוע ימים חרדה עצומה ואחר כך החלו התופעות שדיווחתי. האם יתכן שהדיכוי שאני מבצע הוא תגובת נגד לחרדות? היום יש כאילו דילוג על שלב החרדה. יש איזו מחשבה מהירה שקשה לי לעמוד על טיבה ואח"כ הפקודה והדיכוי הלא רצוניים של כל מה שנותן טעם לחיים. 3) בראיון שניתן באתר תפוז לפני כמה ימים ציינה פסיכולוגית קלינית שהטיפול ההתנהגותי טוב למצבים של חרדה קלה עד בינונית ובמצבים של חרדה קשה החולה לא פנוי ללמידה. מנסיוני הקשה אני מאשר את הדברים. אשמח לשמוע תגובתך.
שלום לך שרון,אני בן 25 ומאז גיל 13 אני טרוד במחשבות אובססיביות.הן חוזרות ונשנות ועוסקות בכל נושא שבעולם וכמעט מחצית מחיי אני מנסה לפתור את המצב לבד.בהתחלה ניסיתי לפתור כל מחשבה ופשוט נכנסתי לתקופה של דיכאון מבודד בתוך עצמי כולי תקווה שאני אמצא את הפתרון ואוולד מחדש.ניסיתי כל הזמן, כשביליתי עם חבריי הייתי הופך לגולם ומנסה לפתור הכל במקום להיהנות מחיי החברה שמסביבי.הרבה פעמים הייתי בטוח שהצלחתי כתוצאה מכך קפץ המצב רוח שלי ,והייתי הבנאדם הכי חברותי שיש,מאוד דומיננטי,השפיץ של החבר'ה, אבל לאחר תקופה מסוימת מחשבה מסוימת הייתה מתגנבת לתוך מוחי והייתי שוב מחוץ לעניינים.תהליך זה חזר על עצמו אין סוף פעמים עד שנהייתי מדוכא ממש ומיואש.לאחר מכן אחרי תקופה די ממושכת חוויתי שוב תחושה של אופוריה כשחשבתי שמצאתי את הפתרון לבעיה כולה,פשוט לנסות להעיף את המחשבות בכוח,ובהתחלה זה עבד ברמה מטורפת,פיתחתי לי בראש מין מנגנון של סינון מחשבות שידע לבחור בין התפל ובין מה שצריך לחשוב עליו(סופסוף הבוס של עצמי).כשהתחיל אצלי רצף של מחשבות הולך ומתעמק ידעתי לקטוע אותו על ידי גירוש מחשבות מסוימות.זו הייתה אחת התקופות המאושרות בחיים שלי.אבל גם השיטה הזאת כשלה כי בסופו של דבר לא הצלחתי להבחין בין מחשבה רלוונטית שראוי להתעמק בה ובין כזאת שסתם תגרור אותי לתוך מעגל קסמים.אחרי אין ספור של ימים של סבל וניסוי ותעיה הגעתי למסקנה שאם אני אתן למחשבות לרוץ בראש שלי ולא אתייחס אליהן הן יתחילו להיעלם מעצמן וכך קרה.החרדה שלי כמעט ולא קיימת והמחשבות עדיין שם אבל לא ממש אכפת לי.אבל עדיין יש לי פחד שקשה לי להתגבר עליו,הפחד שגם השיטה הזאת היא רק שיטה ואני אמצא את עצמי שוב בגהנום.בחיים לא עברתי טיפול רפואי בנושא,כי רוב הזמן האמנתי שזה רק בראש שלי,עד לא מזמן שגיליתי באינטרנט שיש דבר כזה ocd,שהתסמינים שלו הזכירו מאוד את מה שאני חווה ביום יום.הדילמה הגדולה שלי היום היא האם ללכת לטיפול או לא.מצד אחד גיליתי שהטיפול יכול להיות מאוד יעיל ולהפחית עוד יותר את התסמינים,ומצד שני אני הצלחתי להשיג שליטה רבה בתסמינים באמצעות הדרך שעשיתי והפחד שלי הוא לאמץ שיטה שיש לה כללים נוקשים והיא לא מאפשרת לחרוג מהם ובסופו של דבר הכלים שאני אקבל יהפכו לאובססיה.הדילמה הזאת גם הופכת לטורדנית,אז מה? לתת לה לרוץ בראש ולחלוף מעצמה ? או שלהמר על הטיפול.תרופה או שאובססיה חדשה בשם טיפול רפואי? אודה לך מאוד אם תתני לי תשובה
שלום לך, אתה צודק מאוד בטענתך שהדרך הנכונה להתגבר על מחשבות טורדניות היא פשוט לקבל אותן, ולא לנסות להתנגד להן בכוח. ניסיון ההתנגדות רק משמר את הבעיה ואף מחזק את המחשבות. מומלץ מאוד להיעזר בכל זאת בטיפול, מאחר שהקשר הטיפולי הוא מאוד מחזק, ועוזר לך לעשות את הדרך בצורה נכונה ושיטתית יותר. מאוד קשה להיפטר לגמרי ממחשבות טורדניות או מפחידות בכוחות עצמך, ועדיף להיעזר באיש מקצוע מיומן, שאתה בוטח בו, שילווה אותך יד ביד לאורך התהליך הלא פשוט הזה. התהליך מכיל מרכיבים נוספים, שעוזרים להיפטר מהאובססיות, כמו הצפה מכוונת של המחשבות המפחידות, כלומר כתיבת תסריטים מפחידים לגבי מה שיקרה אם המחשבות יתממשו. זאת כדי להתעמת עם הפחד שלך בצורה ישירה, ולא רק לקבל אותו כשמגיע מעצמו. אין סיכוי שהכלים שתקבל יהפכו לאובססיה. ככל שתתרגל אותם יותר כך ייטב, ובסופו של דבר המחשבות ייעלמו, ואתה כבר לא תזדקק יותר לכלים האלה. בנוסף, יש לעשות הפרדה בין מחשבות טורדניות לבין מחשבות מפחידות אחרות שעוברות בראש. מחשבות טורדניות הן בעלות אופי שונה מזה של מחשבות מפחידות "רגילות", הן אינן מגיבות לקול ההיגיון ואין טעם לשכנע את עצמנו שהן אינן נכונות. מאידך, מחשבות מפחידות רגילות (כמו למשל כאלה הקשורות בחשש מטיפול) אפשר בהחלט להפריך באמצעות ההיגיון והיכרות עם שיטת הטיפול. לא כל מחשבה מפחידה החוזרת ונשנית היא טורדנית! בנוסף, מומלץ מאוד לקרוא את הספר "די לאובססיה". הוא מאפשר היכרות עם הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי באובססיות, ואף מספק כלים נוספים לעזרה עצמית. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
יש לי בדיוק אותה בעיה.. רציתי לדעת מה שלומך ואיך אתה מתמודד כיום.
שלום לך שרון היקרה אני סובלת מאו סי די ונוטלת ציפרלקס.הכדורים מרגיעים אותי קצת ואף נותנים לי בטחון לענות אם בא לי לענות.לפני שנטלתי את הכדורים,הלכתי ברחוב ועברה מישהי עם רוטוויליר כלב מפחיד.היא היתה קרובה אלי.אחרי שהיא חלפה מלידי.הרגשתי צורך לגשת אליה ולומר לה שנבהלתי כדי שהיא תזדה ותתנצל.כי באמת נבהלתי .היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה ואמא שלה שמעה כי הלכתי אליה לבית היא היתה בגינה.(הבית שלה קרוב למקום שבו נתקלתי בה כשהיתה עם הכלב) אמא שלה התחילה ממש לקלל אותי ,ואני עניתי לה שתעבור מה שעברתי.כשהמקרה קרה הייתי לפני נטילת הכדורים,בלי בטחון לענות.השאלה שלי בבקשה שרון שאני רוצה לשאול ,האם עניתי לא בעדינות מידי?.היא ממש התנפלה עלי וקיללה אותי.תודה רבה מראש
היי גיטה, לא הבנתי במה בדיוק מתבטא ה- OCD שלך, ואיך זה קשור לביטחון או חוסר ביטחון. בנוסף, מדוע זה כל כך חשוב לך מה אנשים זרים, שלא פגשת מימייך, חושבים עלייך? שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שרון יקירה שלום זה קשור לזה שאין לי ביטחון להחזיר,כאמור האשה קיללה אותי,תקראי שוב בבקשה ,ולא אמרתי לה כלום ,כי לא היה לי בטחון אני פחדנית,רק אמרתי לה שתעבור מה שעברתי.האם זה מספיק? האו סי די שלי ,גורמת לי לא להישאר חייבת לאף אחד.ושרון יקירה כל אדם ירצה להחזיר למישהו שמקלל. אגב אני לא קיללתי רק הערתי על הכלב
האם אפשר לשלב טיפול קוגנטיבי התנהגותי עם טיפול הומואופטי. מדובר בילדה בת שתיים עשרה.
היי איה, בהחלט כן, אני לא רואה סתירה או התנגשות בין השניים. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, אחותי בת 22 גרה עם ההורים ויש לה OCD ברור(רחיצת ידיים אובבסיבית, לא נוגעת במקומות מלוכלכים וכו), דיברנו איתה מסרבת לקבל טיפול, האם יש דרך לעזור לה בלי שהיא הולכת לטיפול? האם יש דרכים יצרתיות ?
היי סיגל, עזרה של ממש אפשר לתת רק למי שמעוניין בה. אתם יכולים להמשיך ולנסות לשכנע אותה לקבל עזרה, בין אם פסיכותרפיה ובין אם תרופות, וכן להשתדל לא לשתף פעולה עם הטקסים שלה. למשל, אם היא מבקשת מכם לנקות משהו בעבורה, או את עצמכם, לא כדאי לשתף איתה פעולה, שכן זה רק תורם לבעיה. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שרון, מדובר על בחורה מאוד אינטלגנטית במבחנים היא על סף מחוננות, הבעייה לא הייתה קיימת בילדות, עשתה צבא שכלל שהות במשך השבוע מחוץ לבית , התופעה התגלתה ומחמירה עכשיו בתקופה שהיא בבית בחוסר מעש - מרחיצות ידיים מרובות ועד לגעת בדברים עם נייר על מנת לא לרחוץ שוב, לא מבקשת כלום מהסביבה, יוצאת עם חברות לעיתים, לדעתי יש לה גם חרדה חברתית. איך הסביבה יכולה לעזור? האם זה רעיון לחפש מטפל שיבוא הבייתה לסביבה שלה? האם שמעת על הספר די לאובססיה הוא מומלץ? האם יכול להיות ששעמום החמיר את הבעייה? היא האחרונה שעדין גרה בבית, חלק כבר נושאים
שלום 1.האם עישון מגביר מחשבות טורדניות 2. לוקח אסטו 4 שנים 30 מג ביום האם יתכן שהפסיק להשפיע תודה
היי יוסי, לא ידוע כי עישון מגביר מחשבות טורדניות. תיתכן החמרה בסימפטומים גם בזמן נטילת התרופה, לאו דווקא עקב ירידה בהשפעתה- אך כדאי להתייעץ ולדבר בהרחבה על הנושא עם הפסיכיאטר שלך. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום שרון התחלתי טיפול CBT בפגישה הראשונה התבקשתי לרשום את כל הטקסים שאני עושה ובשלב השני התבקשתי להפסיק בהדרגה חלק מהטקסים "הקלים יותר", לא הצלחתי להפסיק את הטקסים הקלים, אך הצלחתי להוריד את זמן עשיית הטקסים בכללותם באופן דיי משמעותי אני מדברת על להוריד 10 דקות מטקס שערך 20 דקות, האם אני מתקדמת או שאני תקועה בגלל שאני לא מצליחה לבטל טקסים לחלוטין או שזה יבוא בהמשך אודה לתשובתך
היי נונה, הפחתת זמן הטקסים באופן משמעותי הוא בהחלט הישג. את בעצמך אמרת שנתבקשת להפחית את הטקסים באופן "הדרגתי", שפירושו לא לבטל בבת אחת את הטקס תוך זמן קצר, אלא להפחית אותו עוד ועוד. במשך הזמן הוא עשוי להצטמצם עד להיעלמותו המוחלטת. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
דר שלום רב, יש לי בעיה שמלווה אותי שנים רבות ולא הצלחתי לטפל בה (בעקבות הקושי בלשתף). אני נורא מחפש מגע/אהבה/אקטים מעוררי תשוקה. בתקופת התיכון, בעיקר, הייתי יוזם מפגשי סקס עם כל מיני בנות וממש התמכרתי לחוויה. הקושי העיקרי היה להתמודד עם הצורך שלהן להתמסר/למסד קשר. קשה לי עם זה כי אני רוצה את התשוקה והחיבה הרבה לפני ההיקשרות. זה לא באמת קורה עם נשים זה ממש קשה לי שאין בהן את הקטע הזה של תמיכה חברית פשוט לעשות כי נעים לשתף. הצורך למגע כל כך התגבר עליי ומשהתקשיתי להשיג ידידות חרמניות התחלתי לחפש ריגושים עם חבר טוב שהוא גם נשי כזה ועדין. אני חייב להודות שהיה נעים אבל היה לי מאוד ברור שזה רק בגלל שהוא נשי. פשוט ניתקתי את עצמי מהעובדה שזה אקט חד מיני (עב אוראלי) ואני זוכר שבפעם הראשונה עצמתי את העיניים ודמיינתי חזה של בחורה כוסית. אני לא מבין מה קורה לי. אובססיה לריגושים? או ניתוק מעצמי. או שזאת פסיכוזה? או שזה פשוט בריחה יזומה מהמציאות? אני פשוט מרגיש שבא לי להתנסות בכל מיני דברים כי הנושא המיני מרגיע אותי באופן ניכר. ייתכן שזה קשור לזה שבגיל 11 מישהו הניע אותי למצוץ לו וזה גרם לי להתמכרות? מה עושים?
היי ליאור, התיאור שלך דומה יותר להתמכרות מאשר לאובססיה. אנשים נוטים להתמכר לדברים שמרגיעים אותם וגורמים להם להרגיש טוב, ומעבר לכך יכולות להיות סיבות שונות להתמכרות. לדעתי, כדאי לך להיעזר במטפל העוסק בטיפול מיני, כדי ללמוד להתמודד עם הצורך החזק במגע ולהיות מסוגל לנהל קשר רציני וארוך טווח. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
אני בן 34 סובל מהפרעות טורדניות,אוגר חפצים. סובל מדיכאון וחרדות. יש נטייה למחשבות אובדניות. אני כבר מיואש לגמרי מבקש עזרה. בתודה מקרב לב:שלמה
היי שלמה, העזרה שאני יכולה לתת לך דרך הפורום היא להמליץ לך בחום לפנות בהקדם לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שייתן לך טכניקות מעשיות להתמודדות עם הבעיות שלך ולפתרונן. ניתן גם לשלב טיפול תרופתי, ייתכן שבמקרה שלך אף מומלץ (עקב המחשבות האבדניות). הטיפול התרופתי ניתן על ידי פסיכיאטר. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בן דודי בן 33 סובל מתסמונת OCD מטופל בכדורים אך ממשיך לאגור ולחפש דברים האם ניתן לעזור לו? במקביל סןבל כנראה מפיגור חברתי קל מנוטל את התרופות: פאבוקסיל טגרטול, מודל
היי טוביה, בהחלט ניתן לעזור לבן דודך באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). בטיפול באגירה כפייתית יש דגש על החלק ההתנהגותי, כך שהטיפול יכול להתאים גם לאנשים הלוקים בבעיות קוגניטיביות. חשוב להדגיש, כי ניתן לעזור לו כל עוד הוא רוצה ומוכן לקבל את העזרה הזו. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום מצאו לי בגסטרוסקופיה הליקובקטר פילורי ובקע סרעפתי ברגע שהתחיל הבעיות בעיכול התחיל לי גם מחשבות אובססיביות (OCD) וברגע שאני מתחיל לעשות כושר גופני ותזונה נכונה זה עובר לתקופה הרפואה בחוץ לארץ אומרת שיש קשר בין מערכת העיכול לבין בעיות פסיכולוגיות האם זה נכון? ואם כן כשיעבור לי הבעיות עיכול ביחד עם זה יעבור לי גם הבעיה הפסיכולוגית?
היי מוטי, יכול להיות קשר בין בעיות פיזיות לבעיות פסיכולוגיות, כך שכשמתעוררת בעיה פיזיולוגית, הדבר יכול להוות טריגר או לזרז הופעה של בעיות פסיכולוגיות. לצערי, אי אפשר לדעת אם הבעיה הפסיכולוגית תעבור כאשר הבעיה הפיזיולוגית תיפתר, בדרך כלל זה לא עובד ככה. אולם, שמירה על כושר ובריאות יכולה לעזור, כמובן, לשיפור גם במצב הנפשי. אתה יכול להיעזר גם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, כדי לפתור את בעיית המחשבות הטורדניות לטווח הארוך. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
יש לי חרדות קיצוניות לגבי שינויים בחיים(גם גדולות וגם קטנות)אני מאד עקשן, קשה לי להסכים עם אנשים אחרים, אוהב לשמור דברים(יש לי אלפיי כרטיסים של אוטובוס בכיס). יש לי פחדים מטעויות שאני עושה וממשהו שישתבש בעתיד, כמו שאם אני ישכח מהו חשוב לקחת איתי כשאני יוצא מהבית, אין לי טקסים חוזרים שמפריעים לי במהלך היום, רק שלפעמים אני דוחה הרבה דברים מחשש לטעויות. הלכתי לפסיכיאטר הוא אמר לי שיש לי ocd בגלל המחשבות מפני משהו שיתבש, קראתי קצת חומר באינטרנט והאבחון של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית יותר מתאים לי. אז מה ההבל בין ocd להפרעת אישיות טורדנית כפייתית
היי מיכאל, שאלה טובה. ההבדל בין OCD לבין הפרעת אישיות טורדנית כפייתית הוא, בראש ובראשונה, העובדה שהסובלים מהפרעת האישיות אינם חווים את המחשבות שלהם כטורדניות או כפולשניות, אלא כחלק מה"אופי" שלהם. מדובר באנשים בעלי צורת חשיבה נוקשה, שקיים אצלם צורך שהדברים יתנהלו בדיוק כפי שהם רוצים שיתנהלו. לכן, פעמים רבות קשה לחיות בקרבתם של אנשים כאלה. מאידך, הסובלים מ-OCD חווים מחשבות טורדניות, שנחוות כלא רצויות ובחלק גדול מהמקרים קיימת תובנה שיש חוסר היגיון מסוים במחשבה. המחשבות עצמן גורמות לחרדה גדולה, ובדרך כלל הסובלים מההפרעה מנסים להימנע מהן בדרכים שונות (טקסים או הימנעויות, ניסיון שלא לחשוב אותן). ההפרעה מתפרצת במהלך החיים, בעוד שהפרעת האישיות נחשבת לקווי אופי, והאדם גדל ומתבגר איתה. בכל מקרה, לא כדאי לעסוק באבחון עצמי, מאחר שרק איש מקצוע מוסמך מבין את האבחנות לעומק ויכול לעשות זאת. אתה יכול לשאול את הפסיכיאטר שלך לגבי האבחנה של הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, אם לדעתו אבחנה זו מתאימה לך יותר. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום , ביתי בת ה- 13 מטופלת בכדור וחצי ציפרלקס ו0 0.25 מ"ג רספרדל . בשל חרדה ו-OCD . אך שמתי לב שהיא יותר ישנונית במהלך היום , פעם ביום חיייבת להירדם לשעתיים בערך , כמו כן התאבון שלה גבר . שאלתי היא האם זה משנה באיזה שעה של היום נקלחים התרופות ? האם כדאי להתייעץ עם פסיכיאטרית ולהקטין את המינון ?( למרות שחל שינוי במצבה ). אני ממש מבולבלת כי אני לא רוצה שהיא תקלע לבעיה נוספת של השמנה . וגם הרדמות בכיתה לא באה בחשבון . מה עושים ? תודה רבה
היי רוית, בהחלט כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטרית לגבי כל תופעות הלוואי ואפשרות של שינוי במינון (או במקרים מסוימים החלפת התרופה). מבחינת תופעות הלוואי, יש חשיבות לשעה שבה נלקחת התרופה, תרופות שגורמות לישנוניות מעבירים בדרך כלל לערב, ואז הבעיה נפתרת. מבחינת התועלת שבתרופה, אין חשיבות בדרך כלל לשעה שבה היא נלקחת. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בני בן 22 בשנה האחרונה למג ועבד אך לא הצליח להתמיג סובל מדיכאון ו OCD מסרב בכל תוקף לטיפול תרופתי, למרות שבעבר בתיכון קיבל לוסטרל אשא עזר, מה את מציעה כטיפול? ואיך לשכנע לקחת בכל זאת תרופות? תודה
היי עמית, אין חובה ליטול טיפול תרופתי במצבים כאלה. לפעמים הרופאים מאוד ממליצים על טיפול כזה, בעיקר במקרים קשים יותר. אני ממליצה מאוד להיעזר בטיפול פסיכולוגי בגישה קוגניטיבית התנהגותית (CBא), שיכולה להביא לתוצאות טובות מאוד, הנשמרות גם לטווח ארוך יותר מאשר תוצאות הטיפול התרופתי לאחר הפסקתו. בקשר לשכנוע, אולי כדאי שישוחח עם רופא פסיכיאטר (אם יסכים ללכת) שיסביר לו על הטיפול התרופתי. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
בתי בת 13 מוצצת אצבע ותולשת שער בו זמנית,אין תלישה בלי מציצת אצבע,האם זה נחשב כפיתיות?0548420522
היי נעמה, מציצת אצבע יכולה להיחשב ככפייתית, בדומה לתלישת השיער עצמה, או להתנהגויות אחרות, כמו כסיסת ציפורניים וחיטוט בעור. כדי שהתנהגות תיחשב לכפייתית, היא צריכה להופיע בתדירות גבוהה ולפגוע באיכות החיים, כלומר בעיני האדם הסובל ממנה היא לא רצויה. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
לפני בערך 5שנים חלמתי חלום מפחיד על בני הגדול ומאז אותו היום אני חיה בחרדות מפחידות שכל פעם שאני שומעת על איזשהוא אסון כל הזמן המחשבת המעצבנת הזו עולה לי אולי גם לי זה יקרה( חס ושלום) הפחדים האלו והמחשבות שהולכות ובאות מטרידות אותי לא נותנות לי מנוח כל הזמן הרגשה קשה כזו הינה עוד מעט חס ושלום הכל התהפך לרעה משהו מפחיד וקשה עומד לקרות רציתי יעוץ מה עלי לעשות?
היי סיון, לדעתי, יהיה לך קשה להתגבר על הבעיה בכוחות עצמך. מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), על מנת לברר את הבעיה ולפטל בה. בין אם מדבר במחשבות טורדניות ובין אם בחרדה מסוג אחר (שקשורה יותר בדאגות), זהו סוג הטיפול המומלץ. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
היי צהריים נפלאים אשמח לקבל תגובה ממך לגבי הפלוטין אני כבר טופלתי בעבר בפלוטין לגבי ocd ולקחתי מינון של 40 ו60 מלגרם פלוטין דרך הפסכאטרית שלי יש לציין שזה היה לפני 5 שנים והיום לפני חודשים חזרתי שוב לפלוטין דרך רופאת משפחה שלי בעקבות מצב רוח ירוד וחוסר אנרגיות שאני בטוחה שזה גם בגלל האובססיות כנראה שכדור אחד של פלוטין 20 מלגרם לא משפיע עליי כמו 40 מלגרם יותר אשמח לדעת אים זה אפשרי להעלות את המינון ל 40 מלגרם ויותר כי כך טופלתי בעבר דרך הפסכאטרית ולהזכירך שזה היה מךלפני חמש שנים והיום חזרתי לטיפול בפלוטין 20 מלגרם אני יודעת שעם הפלוטין אפשר להגיע ל60 מלגרם לפי דעתה של הפסכאטרית שטופלתי דרכה בפלוטין לפני חמש שנים והיא המליצה לי להעלות את המינוך לפי הצורך כשצריך אשמח לתשובה ממך בתודה מראש סימונה
היי סימונה, כבר עניתי לך פעמיים על השאלה הזו, איני מבינה מדוע את שואלת שוב. פני לרופאת המשפחה שלך והתייעצי איתה, אמרי לה שאת מעוניינת להעלות את המינון ושאלי אותה האם היא יכולה לרשום לך מינון יותר גבוה. אם לא תהיי מרוצה מתשובתה, פני לפסיכיאטר להמשך מעקב וטיפול. אני איני רופאה, ואיני יכולה כמובן לרשום לך מינון גבוה יותר. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
תודה על תשובתך אני בעבר כבר טופלתי בפלוטין במינון גבוה יותר דרך הפסכאטרית והיום אני מטופלת דרך רופאת משפחה שלי ואני לוקחת פלוטין למה אני לא יכולה לקחת על דעת עצמי כבר לקחתי פעם מינון גבוה יותר בעבר דרך הפסכאטרית אשמח לתשובה ממך סימונה
היי סימונה, התשובה היא שאדם פשוט לא יכול להחליט על דעת עצמו לגבי מינונים של תרופות , מאחר שהוא אינו רופא ואין לו את הידע הדרוש כדי לעשות את שיקול הדעת הזה. יש סכנה שאדם יגרום לעצמו נזק, או לכל הפחות תופעות לוואי לא נעימות והרגשה רעה. בנוסף, אם במרשם שלך רשום לך מינון מסוים ואת לוקחת כמות כפולה- הרי שהתרופה לא תספיק לך לחודש שלם, לכן הרופאה חייבת לרשום לך כמות כפולה שתספיק לך. אחרת, יכול להיווצר מצב שתישארי ללא התרופה, מה שיכול להיות מאוד לא נעים- הפסקה פתאומית של הנטילה היא מאוד לא מומלצת וגורמת לתופעות לא נעימות. אם את חושבת שכדאי להעלות את המינון, שאלי את רופאת המשפחה שלך והתייעצי איתה. אם אכן אם עם זה שום בעיה, אני לא רואה כל סיבה שהיא לא תסכים לכך. אם היא אינה מסכימה, בקשי ממנה להסביר לך מדוע. את תמיד יכולה לפנות לפסיכיאטר שוב, אם אינך סומכת על שיקול דעתה (באופן כללי אני חושבת שעדיף להשאיר את הטיפול והמעקב הפסיכיאטרי לרופא המתמחה בתחום זה, כלומר פסיכיאטר).
אני מטופלת בפלוטין 20 מלגרם לocd ואני לא מרגישה שינויי במצב הרוח שלי אני בחוסר אנרגיות ומצב רוח לא משהו בעבר טופלתי בפלוטין והפפסכאטרית שטיפלה בי אמרה שאני יכולה להעלות את המינון ל40 מלגרם יותר אני היום לוקחת פלוטין דרך רופאת משפחה שלי ואני לוקחת רק 20 מלגרם שאלתי עם אני יכולה להעלות את המינון על דעת עצמי ל40 מלגרם כידי שאני ירגיש יותר אנרגטית ואים אנרגיות יותר ומצב רוח טוב יותר אשמח לקבל תגובה על כך בתודה סימונה
היי סימונה, בהחלט לא, את אינך יכולה להעלות מינון על דעת עצמך, רק לאחר שרופא אישר לך לעשות זאת. קחי בחשבון גם את משך הזמן שבו את נוטלת את התרופה- המינון הנוכחי בדרך כלל משפיע רק לאחר מספר שבועות בהם את נוטלת אותו. בנוסף, מומלץ מאד להיעזר גם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיכול גם לשפר את מצב הרוח וגם להפחית את הסימפטומים של ה- OCD במידה משמעותית. השינוי בעקבות הטיפול עשוי להיות משמעותי ועמיד הרבה יותר מהשינוי שיוצר הטיפול התרופתי. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
תודה על תשובתך בעבר לקחתי מינון של פלוטין 40 מלגרם ויותר דרך הפסכארטית היום אני מטופלת דרך רופאת המשפחה שלי ואני לוקחת 20 מלגרם למרות שבעבר טופלתי ולקחתי פלוטין 4 מלגרם ויותר למה אני יכולה להעלות את המינון לא יכולה להעלות ליותר את הפלוטין כבר לקחתי מינון גבוה יותר בעבר דרך הפסכאטרית אשמח לתשובה במיל תודה סימונה
היי שרון קודם כל "שפו" על האתר ועל תשובותייך יש לי ככל הנראה אוסידי שמתבטא בסידור הבית אשמח לשמוע ממך איזה מטפל/מטפלת באזור ירושלים יכול להעניק לי טיפול התנהגותי קוגנטיבי אני מעל גיל 40 והאוסידי התפרץ לי מייד לאחר הלידה והוא הולך ומתגבר אנא עזרי לי במציאת מטפל מתאים תודה מראש
היי נונה, תודה רבה, לצערי אינני יכולה להמליץ על מטפלים ספציפיים על גבי הפורום. את יכולה לכתוב לי למייל, אבל אני לא מכירה הרבה באזור ירושלים- זה מאוד רחוק ממני גיאוגרפית. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שאלתי שאלה, הגבת לי ,הגבת לך ועכשיו את לא מגיבה.. אשמח מאד אם תגיבי זה חשוב לי מאד ומתריד אותי.. השאלה נמצאת כמה שאלות מתחת, השם שלי הוא ש. תודה רבה
הגבתי לך למטה. מתנצלת שוב- לא ראיתי את ההודעות שלך מאחר שהמערכת לא שלחה לי מיילים לגביהן.
רציתי לדעת אני סובל מספר שנים מ OCD ובעיית ניקיון באופן כפייתי וכבר מספר שנים כל פעם לאחר יציאה של צרכים גדולים אני מנקה את פנים פי הטבעת כדי שהתחתונים שלי לא ילכלכו משאריות צואה ואני מפחד שעל ידי שאני מנקה לאחר כל יציאה זה יכול לגרום לצניחה אנאלית ואני מתבייש גם ללכת לפסיכאטר ולספר לו על זה שלא יאשפזו אותי בכוח מה לעשות ?
היי אלי, אין מה לחשוש מאשפוז בכפייה. כדי שפסיכיאטר יחליט לאשפז אדם בכפייה(דבר שאינו קורה בתדירות גבוהה), חייבים להתקיים שני תנאים: האדם הוא פסיכוטי, כלומר חווה הזיות ומנותק מן המציאות (ואינו מבין שהחוויות שעובר אינן קשורות במציאות). בנוסף, על האדם להיות מסוכן לעצמו או לסביבתו, כלומר לגלות סימני אלימות. הסימפטום שאתה מציין ודאי שאינו קשור בשני התנאים הללו. בנוסף, אין חובה לפנות לרופא פסיכיאטר. ניתן לפנות לטיפול פסיכולוגי, רצוי בגישה קוגניטיבית התנהגותית. פסיכולוג/ פסיכותרפיסט אינו קשור במחלקה פסיכיאטרית כלשהי ואין לו כל סמכות להחליט על אשפוז. בנוסף, טיפול מסוג זה עשוי להיות יעיל יותר, לטווח ארוך יותר. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שרון שלום, קודם כל כתבתי בעבר כאן ורציתי להודות על תשובתך הארוכה, המפורטת והתומכת. אני סובלת מ OCD ונטלתי כדורי סרטרלין וכן עוברת טיפול CBT (רק בתחילתו). קודם כל: מבחינת הכדורים רציתי לשאול (וגם שאלתי בפורום פסיכיאטריה אבל אולי את יודעת מנסיונך): הכדורים עשו לי לא טוב, גרמו לי להקיא ולצרבות בלתי נסבלות מכיוון שאני סובלת מריפלוקס וכנראה הכדורים הגבירו אצלי את תחושת הבעירה בוושט ומחוסר ברירה נאלצתי פשוט להפסיק לקחת אותם, למרות הוראתה של הפסיכיאטרית לרדת במינון, פשוט הפסקתי בבת אחת. הכדורים בכלל לא השפיעו עלי כשלקחתי אותם (כחודש וחצי) ורציתי לשאול האם ידוע לך מה קורה אם מפסיקים בבת אחת כדורים פסיכיאטריים? האם קורה נזק והאם יכול פתאום לבוא דכאון חמור ומחשבות אובדניות בשל הפסקת נטילת הכדורים באופן פתאומי? כמו כן, לגבי OCD ו - CBT : אני רושמת באופן מסודר את המחשבות והרגשות ואת האירועים שגורמים להם וכן מנסה לזהות עיוותי חשיבה ולתקנם. אני מקבלת שיעורי בית למשל להפסיק את הטקסים, לדוגמה: לא להציע את המצעים במיטה כל בוקר, לא להרים שערות מהכיור באמבטיה וכל מיני טקסים שאני עושה אבל אני רוצה לשאול: מה המטרה בזה שאני אמורה לעשות את הצד הקיצוני השני ? האם עליי לחיות למשל בתוך בלגן (כיור מלוכלך, סלון מבולגן מהצעצועים של הילד וכו') כדי להגיע לרמה נורמלית? האם לא הגיוני שבסיום כל ערב ארצה שהבית יהיה מסודר ופינת הסלון הקטנה שלי תחזור לצורתה הנורמלית כשכל המשחקים מרוכזים בפינה? איפה פה הגבול בין נורמלי לבין לא נורמלי? ואיך מפסיקים את הטקסים האלה בכוח? ואיך מתגברים על המחשבות? מנסים להילחם בהם פשוט? אודה לתשובתך תודה!
רונית אשמח אם תכתבי לי המייל שלי: [email protected]
היי רונית, קודם כל, מאוד לא מומלץ להפסיק טיפול תרופתי על דעת עצמך בבת אחת. יכולות להיות לכך תופעות לוואי מאוד לא נעימות. יכולה להיות החמרה בסימפטומים, וכן תחושות פיזיות לא נעימות, המשתנות מאדם לאדם ומתרופה לתרופה. עלייך לפנות לרופאה המטפלת כדי לשאול אילו סימפטומים בדיוק יכולים להופיע בעקבות הפסקת התרופה הספציפית הזו. אני יכולה לומר באופן כללי, שאנשים שהפסיקו תרופות מקבוצת התרופות הזו חוו סחרחורות, כאבי ראש, בחילות, אי שקט, עוררות או עייפות יתר ועוד. דיכאון חמור ומחשבות אבדניות עקב הפסקת תרופה יכולים להופיע, בדרך כלל, רק אצל מי שסבל מהם בעבר. לגבי הפסקת הטקסים, לא חייבים לכיות בלכלוך ובזוהמה כדי להגיע למצב "נורמלי". חלק מהתרגול, לעיתים, כולל עשייה של דברים שהם קצת מעבר למה שהאדם הסביר היה עושה, למשל- לאכול מהרצפה. זוהי טכניקה שנקראת "למידת יתר", וההנחה העומדת בבסיסה היא, שכדי שיהיה קל יותר להביא אדם שנמצא בקיצוניות אחת (ניקיון יתר) אל האמצע, יש צורך לפעמים להשתמש בקיצוניות השנייה. זאת גם מאחר, שפעמים רבות קשה לדעת באמת היכן עובר הגבול בין נורמלי ללא נורמלי. במקום לבדוק כל הזמן מה "האדם הסביר" היה עושה, קל יותר לפעמים לעשות משהו קיצוני, ואז קל יותר למצוא את האמצע. בכל אופן, ניתן גם לבדוק עם אנשים אחרים מהו הגבול שלהם מבחינת ניקיון, סידור ונושאים שמטרידים אותך, וגם זו דרך לדעת היכן עובר הגבול. בנוסף, אין טעם לנסות להתנגד למחשבות הטורדניות, מאחר שניסיון התנגדות למחשבה רק גורם לה להתחזק. הרעיון הוא, "ללכת עם" המחשבות, לנסות לקבל אותן במקום להתנגד, ולחוות את החרדה שבאה בעקבות זאת. זאת מתוך ידיעה, שחרדה היא זמנית וחולפת, ובהחלט אפשר להתמודד איתה. תוך יציאה מנקודת הנחה זו, קל יותר להפחית את הטקסים עד להפסקתם. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, אני מספר שנים סובל ממחשבות פולשניות, אין לי צורך לעשות דבר מסוים כדי להרגיע את המחשבות, פשוט פתאום אני חושב על נושא מסוים ואז על משהו אחר..כאילו כל הזמן מסתובבות לי מחשבות בראש. הבעיה היא שאני לא מרוכז בדברים שאני עושה בגלל במחשבות.. אני לא חושב על דברים ספציפיים, פשוט סתם מחשבות, בלי קשר לכלום ובלי שליטה עליהם.. אני די חסר אונים כי אני לא ממש מתפקד עקב המחשבות.. אשמח לתגובה..
שלום לך, במוחנו מתרוצצות כל היום מחשבות. אין אדם שלא חושב מחשבות כל היום, במשך 24 שעות ביממה (כן, גם כשאנו ישנים אנו חושבים, וזה מתבטא בחלומות). המחשבות בדרך כלל מפריעות לנו כאשר אנחנו חושבים על דברים שליליים, לא נעימים או מפחידים. פעמים רבות אנחנו מתחילים להאמין למחשבות ולהיות מוטרדים מעצם קיומן. זו בדיוק הדרך להבטיח שהתכנים הלא רצויים יחזרו על עצמם וימשיכו להטריד אותנו. הדרך ההפוכה, קבלת המחשבות ו"לא לעשות עניין" מעצם קיומן, עוזרת להיפטר מהן, באופן פרדוקסלי. בדרך כלל מאוד קשה ליישם זאת לבד, ומומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי שבו אפפשר ללמוד כיצד לעשות זאת, תוך ליווי, חיזוק, תמיכה ועידוד של המטפל. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
האם ocd קל (לא בטוחה איבחנתי את עצמי) שהתפתח בתקופה מאד מאד לחוצה (עכשיו) יכול לעבור לבד אחרי שהתקופה תעבור?
שלום לך, קודם כל, מאוד לא מומלץ לנסות לאבחן את עצמך. זה יכול רק להלחיץ יותר ופעמים רבות זה גם מוטעה. בכל אופן, לחצים וחרדות שקשורים בתקופה מסוימת, בהחלט יכולים לחלוף אחרי שהתקופה מסתיימת. הדבר הכי חשוב הוא לקבל את ההתרחשויות הפנימיות שעוברות עלייך ולא להילחץ מהן, זה עוזר בהפחתת כל החרדות שקיימות. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
תודה רבה על התשובה.. כתבת שהחרדות יכולות לעבור אחרי התקופה. ואני שואלת אם התסמינים של ocd יכולים לעבור. הם מתבטאים בפעולות טקסטיות (חזרה על הפעולות) ומחשבות אלימות. זה ממש ממש מלחיץ אותי. את חושבת שלא בטוח שזה ocd? מזה עוד יכול להיות?
שלום רציתי להתייעץ. אני בחורה צעירה,סובלת מ ocd המתבטא במחשבות טורדניות ובצורך בסידור הבית וסידור חפצים בדיוק במקומם, צורך בשליטה, הרבה מחשבות של "אני חייבת" וביצוע של הדברים מיידית כי אם לא אני מרגישה אובדן שליטה ואי שקט גדול לאחרונה נישואיי עלו על שרטון, חלק מכך קשור גם לצורך לשלוט ושנמאס לבעלי לחיות כך והתחלתי טיפול cbt וכן טיפול תרופתי של סרטרלין במינון 200. אני מתחברת מאוד לעקרונות הטיפול, הייתי 5-6 פגישות ולמדתי קצת לתקן עיוותי חשיבה אבל אני לא מרגישה שאני באמת מצליחה לעשות עבודה, המחשבות לא מפסיקות והטקסים של הסידור בבית ממשיכים למרות שאני מנסה להגיד לעצמי שאני לא חייבת ומנסה להרגיע את עצמי שאלותיי: האם סרטרלין ידוע כתרופה שמסייעת לocd ? כי אינני מרגישה שום הטבה במצבי כמו כן איך יודעים שהטיפול מצליח ומצליחים להתקדם? האם מוקדם מדי לצפות לשינוי? כי אני כועסת על עצמי שאינני מתקדמת ואז אני כבר פחות טורחת לרשום ולהשקיע. אשמח לדעתך
היי רונית, סרטרלין (לוסטרל), כמו כל שאר התרופות ממשפחת ה- SSRIs, משמשת לטיפול ב- OCD. אמורים להתחיל להרגיש את השפעתה רק לאחר מספר שבועות של נטילת המינון המלא שאמור לעזור לאובססיות. אם את נוטלת את המינון הזה למעלה מחודש- חודש וחצי, ועדיין לא מרגישה הטבה, פני לרופא שרשם לך את התרופה- ייתכן שצריך להעלות במינון. בקשר לטיפול הקוגניטיבי התנהגותי ב- OCD, הוא קודם כל חייב לכלול חלק התנהגותי, זהו החלק הארי של הטיפול ב- OCD שבלעדין הטיפול לא יכול להצליח. הוא כולל הפסקה בכוח של הטקסים, בצורה הדרגתית, תוך חשיפה לחרדה המלווה את אי- עשיית הטקס. לכן, למעשה, מפסיקים קודם כל טקסים שרמת החרדה הקשורה באי- עשייתם היא נמוכה, ומתקדמים בהדרגה. חייבים לעשות זאת בצורה מאוד מובנית ושיטתית, אחרת קשה להתקדם. החלק הקוגניטיבי של הטיפול ב- OCD, כפי שאת מתארת אותו, הוא משני ולא גורם בפועל להפסקה של הטקסים. אין טעם להתווכח עם המחשבות הטורדניות, מאחר שהן אינן מגיבות לניסיונות שלך להילחם בהן ולהרגיע את החרדה. הפתרון היעיל ל- OCD הוא פשוט להפחית את הטקסים בצורה שרירותית. טיפול קוגניטיבי ב- OCD נועד למעשה ללמד אותך לקבל את החרדה ולהפסיק לנסות להרגיע את עצמך, שכן ניסיונות ההרגעה העצמית, וההתנגדות לחרדה (שמתבטאת גם בטקסים) הם אלה שמשמרים את ה- OCD ואינם מאפשרים לו לחלוף. תדעי שאת מתקדמת בטיפול, כאשר תצליחי למנוע בכוח טקסים שאת חשה דחף חזק לעשותם. בדרך כלל זה מלווה בחרדה באותו רגע, שלאחר שהיא חולפת קיימת בדרך כלל תחושת סיפוק מעצם העובדה שלא עשית את הטקס (או חלק ממנו). אם תחושי באופן ספונטני פחות דחף לעשות את הטקסים, תדעי שהתרופה עוזרת. אני מציעה לפתוח את נושא ההתקדמות עם המטפלת שלך, לשאול אותה מתי וכיצד אמור להתרחש שינוי, ולהתעקש על תכנית מובנית ומסודרת- ב- OCD זה חשוב, אולי יותר מאשר בכל בעיה אחרת. אם הטיפול אינו כולל חלק התנהגותי אלא רק קוגניטיבי, הייתי מציעה לשקול אופציות אחרות, שכן בלי חלק זה אי אפשר להתקדם. בנוסף, אין טעם לכעוס על עצמך על כך שאינך מתקדמת, ייתכן שזו לא "אשמתך", ובוודאי שהדבר אינו יעיל ואינו תורם להתקדמות. בהצלחה! בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
סוף סוף אני קוראת על אוסידי כמו שלי, אשמח אם תשאירי לי מייל להתכתבות, או פלאפון לשיקולך נעמי
יש לי או סי די קשה ביותר אני בת 60 בעבר לקחתי תרופות רוצה לישאול עפ תופעות לואי 1 מה זה תיסמונת קדם ויסתית לאשה שאינה מקבלת מחזור יותר 2 מה זה דימומים בלתי מוסברים מאיפה דימומים בלתי מוסברים 3 נשירת שיער במידה ויש ברגע שמפסיקים את הטיפול השיער חוזר ליצמוח 4 תיאבון האם הכדור עצמו משמין
שכחתי לישאול האם פריזמה ופרוזק זה אותו כדור אשמח מאוד אם תעני לי
היי רויטל, אני אינני רופאה, לכן איני יכולה לענות על השאלות הרפואיות לגבי תופעות הלוואי. אני מציעה שתפני אותן ישירות לרופא המטפל בך, שרשם לך את התרופה. אני יכולה לענות רק, כי פריזמה ופרוזק הן אכן תרופות זהות, שנמכרות בשם שונה בגלל החברות המשווקות אותן. בנוסף, אין דבר כזה "תרופה משמינה". בתרופה עצמה אין קלוריות או שומנים, ומדברים בדרך כלל על תיאבון מוגבר אצל אנשים מסוימים בעקבות נטילת תרופות מסוג זה (כמובן שלא אצל כולם). אם התיאבון מתגבר, אין זה אומר שחייבים לאכול יותר. באופן כללי, אני ממליצה לכולם לא לעזוב את משרדו של הרופא המטפל, שרשם לכם תרופה כלשהי, אם משהו לא ברור. אם יש לכם שאלות על התרופה, אל תהססו לשאול בו במקום, זה מונע בלבול ותהיות. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, בשנה אחרונה הבחנתי במשהו ומאוד מפריע לי ושאני לא יודעת איך להתמודד אתו. אני חושבת יותר מדי. אני כל הזמן חושבת, מתכננת, בודקת אופציות,,, זה כאילו שהמוח שלי לא מצליח להירגע, הוא כל הזמן בפעולת יתר. ברגעים שאני אמורה להקשיב להרצאה או לטלויזיה,, המוח הולך רחוק וזאת תניד עבודה קשה בשביל להתרכז במשהו ספציפי. אני גם סובלת מהפרעת אכילה,, אני אכלנית כפייתית ואני המון זמן חושבת על אוכל,, מה אני אוכל, מתי, כמה וחולי. הייתה לי פרידה מחבר לפני כמעט שנה והמחשבות עליו כמעט לא עוזבים אותי,, למרות שאני יודעת שאני לא רוצה אותו חזרה,, אבל כל דבר מזכיר לי אותו ובאות המחשבות. איך אפשר להרגיע את המוח???? לתת לו קצת מנוחה כדי שהוא יתן לי קצת מנוחה?? אני בת 28. לומדת, עובדת, יחסית רגוע באופי ובגדול בן אדם מאושר.
היי לילך, המוח של כל אחד מאיתנו עסוק באופן מתמיד במחשבות. אפילו כשאנו ישנים אנו חושבים, וזה מתבטא בחלימה. חלק מהמחשבות נייטרליות, חלקן נעימות וחלקן לא נעימות, כלומר גורמות לתחושות שליליות. אצל חלק מהאנשים, חלק גדול מהמחשבות הן מחשבות שליליות שגורמות לתחושות לא נעימות. הבעיה היא שאי אפשר "להוציא מהראש" מחשבות בכוח, כי ככל שאנחנו מנסים לא לחשוב על משהו- אנו חושבים עליו בצורה חזקה אף יותר. יש שני פתרונות אפשריים למצב, שמומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי כדי להצליח ליישם אותם (מאחר שקשה לעשות זאת לבד): הראשון הוא קבלת עמם קיומן של המחשבות, במקום לנסות להתנגד להן. אפשר להתבונן בזרם מחשבות כצופה מן הצד ולאו דווקא "להאמין" לכל מחשבה ומחשבה, וכן לומר לעצמך שזה בסדר שהן קיימות, שזה קורה לכל אחד וכו'. הפתרון השני, הוא לנסות למצוא מחשבות מתקנות למחשבות מדאיגות ומלחיצות- כלומר, לענות למחשבות בצורה הגיונית (למשל: לא יקרה כלום, לא חייבים לתכנן כדי שיהיה בסדר בסופו של דבר, וכו'). כפי שאמרתי, מומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי כדי ליישם את הדברים, מאחר שהיישום לא קל. בנוסף, טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול לעזור מאוד בפתרון בעיית האכילה הכפייתית. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום, אני בת 28 ויש לי בן זוג כבר במשך שנה שאני מאוד אוהבת ורוצה להתחתן איתו, אך יש בעיה שמאוד מפריעה לי ואני פוחדת שזה יפגע בקשר שלנו: יש לו בעיה נוראית עם אוכל, הוא בודק טוב טוב שהכלים שהוא אוכל מהם נקיים , הוא כל הזמן מעדיף לאכול במסעדות ואם יוצא מצב שאנחנו מתכננים לאכול בבית שזה בקושי קורה הוא חייב לבדוק אותי טוב טוב, ועוד נותן לי הוראות איך לבשל שהוא בכלל לא מבשל. הייתה לא מזמן בעיה שממש הוציאה אותי מדעתי, הכנתי עוף בתנור הוא שם אותו על השולחן ואז ערבבתי אותו שוב עם הכף והוא לא רצה לאכול מהאוכל כי הוא פחד שהכף נגעה בשיש למרות שאמרתי שלא. אני באמת רוצה לחיות איתו ולהיות איתו, הוא לא רוצה ללכת לטיפול ולא מוכן להכיר בכך שיש בעיה. הוא כל הזמן פוחד להדבק בחיידקים ומחלות אך במסעדות אין לו בעיה לעזור. בבקשה תעזרי לי איך להתמודד עם בן זוג עם בעיה כזו כדי שזה לא יפגע באכות חיים שלנו כמה שניתן תודה.
היי ורד, קשה עד בלתי אפשרי לזור לבן זוג או בן משפחה שלא רוצה עזרה ולא רוצה להשתנות. את יכולה לנסות לשכנע אותו, לומר שהעניין מאוד מפריע לך ושאת חוששת שזה יפגע לכם בזוגיות. אולי הוא ישתכנע לנסות לשנות הרגלים למענך ולמען הקשר. בנוסף, זכרי שכל יום שבו את בוחרת לחיות איתו ואף לשתף פעולה עם הבעיה שלו הוא בחירה שלך. את יכולה להחליט שאת מבשלת כפי שאת רוצה ולא משתפת פעולה עם ההרגל הרע (הרבה פעמים שיתוף פעולה מסוג זה מחזק התנהגויות כפייתיות). את יכולה להחליט שאת חיה עם אדם כזה ונשארת איתו כמו שהוא, או לא. אבל ההחלטה להשתנות היא בסופו של דבר שלו. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום! אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית מאז שאני ילד. אני תמיד זוכר שבדקתי את הדלת עשרות פעמים לפני שהלכתי ושעשיתי טקסים שונים במוח שלי לגבי סיטואציות שונות כמו לדוגמה: פחדתי לפגוע במישהו או לפלוט קללה בטעות והייתי אובססיבי מאוד אך התנהגויות אלה לא הפריעו לתפקוד היומיומי שלי בסך הכל. לפני שנתיים הייתי אמור לנסוע לחו"ל עם המשפחה ושבוע לפני כן באה מחשבה למוח שלי שאולי סבתא רבא שלי בת 90 תמות. כל השבוע עד הנסיעה לחו"ל מוחי התמלא במחשבות מציקות וטורדניות רבות לגבי העניין הזה והייתי בדיכאון כבד. לאחר שביקרתי בחו"ל מצבי השתפר אך פתאום הפחד מהמוות של סבתא רבא שלי עבר לפחד מהמוות של אמא שלי. התחלתי לעשות לעצמי טקסים במוח שהכל בסדר וכלום לא יכול לקרות אך כנראה שהבעיה הייתה יותר חזקה ממני והיא גרמה לי חרדה רבה. כשחזרתי לביה"ס החרדה לאט לאט ירדה עד ששכחתי מזה לגמרי. לעתים חרדה זו חזרה אליי אך נשכחה תוך זמן קצר. יש לציין כי לא הפסקתי מעולם עם ההתנהגות הכפייתית בכל מה שקשור למנעולים, לבדיקות שהכל במקום, לבדיקות שהבנתי את כל החומר בשיעור בצורה מוגזמת(לעתים עד חצי שעה שחזור של החומר במוח). החרדה מהמוות של אמא שלי חזרה אליי בפסח האחרון ובהתחלה היא הייתה יחסית חלשה(למרות שהפריעה לי לתפקוד), אך יום אחד בגלל שהתעורר אצלי ספק האם התחלתי לפחד מהמוות של אמא שלי בגלל הפחד מהמוות של סבתא שלי או בגלל סיבה אחרת(חשבתי שאם זו סיבה אחרת סימן שהייתה לי תחושה שהיא תמות וזה עלול לקרות) ולמרות שידעתי מבחינה עובדתית שזה התחיל כך לא יכולתי להירגע מהחרדה ותקף אותי דיכאון כבד ולא אכלתי כלום שבוע. לבסוף לאחר שבוע החלטתי לספר הכל לאמא שלי וטיפה נרגעתי כי אמרתי לעצמי שאני סובל מבעיה נפשית ושזה הכל במוח. אך ביומיים האחרונים התחיל להתעורר אצלי ספק האם הבעיה הנפשית היא רק חלק מהסיבות שגרמו לחרדה או שהיא הסיבה העיקרית להופעת החרדה? בגלל זה התחלתי לפחד שאולי יש לזה סיבה אמיתית ואולי הטורדנות הכפייתית היא רק דרך של המוח שלי להגיב לסיכון האמיתי. בקיצור נראה לי קצת סיבכתי את הסיפור אבל אני באמת מבקש עזרה כי אני סובל מאוד!! תייעצו לי מה אני יכול לעשות בקשר לזה ואיך לטפל בבעיה כי אני באמת חסר אונים כבר!
היי מקס, בדרך כלל, מה שמזין את הפחדים הלא הגיוניים הללו הוא עשייתם של טקסים. אתה אולי חושב שהטקסים מרגיעים את הפחד, אך הם יכולים לעשות זאת רק בטווח הקצר. בטווח הארוך, הם מחמירים את הבעיה, מאחר שניסיונות להימנע מחרדה רק מגבירים אותה. ככל שאתה פוחד מהחרדה שלך, מנסה להפחית אותה, ובנוסף פוחד מהמחשבות ומעצם העובדה שהן קיימות- הבעיה רק משתמרת ומחמירה. לכן, כדי לפתור את הבעיה, צריך ללמוד "לא לפחד מהפחד": לקבל את המחשבות ואת החרדה, וללמוד לחיות עם זה (ואז, באופן פרדוקסלי, הבעיה הולכת ופוחתת). מאוד קשה לעשות זאת לבד, לכן אני ממליצה לפנות בהקדם האפשרי לטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שמלמד אותך לעשות זאת ונותן לך את הכלים המתאימים. מומלץ גם לקרוא את הספר של פרופ' עדנה פואה, "די לאובססיה", שמסביר על התהליך. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שלום רב, בני בן ה-7.5 רוחץ את ידיו בצודה די מוזרה. זה התחיל ברחיצת ידיים אחרי השירותים באופן עצמאי דבר שגרם לנו נחת. אז זה עבר לדאוג שילדי הבית ירחצו ידיים אחרי שירותים (אפילו אם זה אומר לקום בעיצומו של משחק). אח"כ זה הפך לאמבוש מחוץ לדלת השירותים במטרה לוודא שאכן הידיים נרחצו. ועכשיו זה רחיצת ידיים באפן שרירותי, מדי פעם ללא שימוש בשירותים וללא זמנים קבועים. אני מתחננת לעזרתכם, מדובר בילד חכם, מחונך וטוב לב... ואני מבועתת מהמחשבה שחייו עלולים להיהרס.
היי מיה, אני מבינה שרחיצת הידיים של בנך מפריעה לכם, אבל בכלל לא בטוח שמדובר בבעיה. עצם העובדה שילד רוחץ ידיים די הרבה ואף מוודא שאחרים רוחצים ידיים אינה הופכת אותו לסובל מ- OCD, וכמובן המחשבה שחייו ייהרסו היא מרחיקת לכת. השאלה האמיתית היא, עד כמה הדבר מפריע לו ועד כמה זה מונע ממנו לתפקד כרגיל. אני מציעה להיפגש עם איש מקצוע מתחום הטיפול, כדי לעשות הערכה יותר מדויקת של המצב. אם יתגלה ששטיפת הידיים מוגזמת, ימליץ לכם איש המקצוע על טיפול מתאים (בדרך כלל קוגניטיבי התנהגותי). בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
שרון שלום, ראשית, תודה רבה על התייחסותך. רחיצת הידיים קרתה פעם אחת כשאחיין במשפחה העליב אותו, פעם אחת רגע לפני שיצאנו לבית הספר, פעם אחרת כאשר הייתה המולת ילדים בבית, פעמים רבות בלי שום סיבה נראית לעין. ז"א אין שום אינדיקציה לעקוב אחר מה מטריד אותו.
שלום גיליתי שביתי בת ה 12 תולשת שיער . התופעה התחילה לפני זמן קצר (2-3 חודשים) והנזק גדול. אינני יודעת איך לטפל בנושא? איך להגיב? לתמוך? לעקוב? להתערב? היא מנסנ אבל לא ממש מצליחה להפסיק ואפילו מתארת צורך אמיתי שהיא מודעת לזה שהיא עושה את זה ולא רוצה להפסיק בשלב שזה קורה. ניסינו כובע, רישום (לא משתפת פעולה), התקשרות אליי ברגע שזה מתחיל, משיכה בגומיה על פרק היד כדי לתת תחושת כאב במקום אחר בגוף, ונראה שזה לא עוזרץ האם יש שיטה מומלצת לטיפול במתבגרים? מטפל מומלץ בדרום? האם להציע לילדה מילוי שיער קוסמטי כדי שפחות הלחץ החברתי ירד מכתפיה? האם אפשר לתת את התוסף NAC גם לילדים ובאיזו כמות? מה ההמלצות לי כאמא? איך להגיב?
שלום לך, נשמע שניסית בעצמך לפתור את הבעיה באמצעים התנהגותיים, ללא הסתייעות באיש מקצוע. קודם כל, תמיד עדיף לעשות תוכנית טיפול מובנית, שניתנת על ידי איש מקצוע מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, וכוללת כלים שמתאימים יותר לילדה באופן אישי. אני יכולה רק לומר בגדול שניסיתם שיטות שכוללות בעיקר עונשים, ולא חיזוקים- למשל, כאשר מחליפים את התנהגות התלישה בהתנהגות אחרת, מומלץ לתת חיזוק כלשהו. בנוסף, רצוי לחשוב על התנהגות חלופית שתשרת את אותה המטרה שלשמה מתבצעת התנהגות התלישה (למשל- הפחתת לחצים, אי שקט מוטורי בעיקר באזור הידיים, וכו'). לשם כך, כאמור, דרושה הערכה מדויקת יותר על ידי איש מקצוע. איני יכולה להמליץ על מטפלים ספציפיים על גבי הפורום, מה גם שאיני מכירה מטפלים בילדים בדרום (אני מחיפה). לגבי תוסף התזונה, איני יכולה לומר, מאחר שאיני רופאה, ועדיף להתייעץ עם רופא או עם איש מקצוע מתחום התזונה. בהצלחה! שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com
איזה תרופות לאו סי די בכמות הכי גדולה אינה משמינה וגורמת לתופעות לואי כמו נשירת שיער ישנן
היי טלי, תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה (שמשמשות גם לטיפול ב-OCD) אינן גורמות לנשירת שיער. בנוסף, התרופות אינו משמינות, מאחר שאינן מכילות קלוריות או שומנים. יש טענה, שחלקן מעוררות תאבון אצל חלק מהאנשים, אך מובן שלכל אדם יש בחירה חופשית לגבי כמויות המזון שהוא אוכל, וכשהתיאבון מתגבר צריך לקחת זאת לתשומת הלב. בברכה, שרון לויט, MSc פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון, כעסים ועוד לאתר הבית: www.cbthaifa.com