פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

היי, אני חייל בצבא. יש לי פטור לינת בית מפסיכאטר צבאי שנתן לי בגלל בעיית OCD דרגה בינונית. הגיע מפקד חדש לבסיס ומנסה לעשות שינויים ו"לגרום שכל החיילים יעשו לילות בבסיס בלי יוצא מן הכלל" לפי דבריו. המפקד החדש ביקש מהקב"ן הראשי, שדי כפוף לו בגלל שהוא שוהה בבסיס שלנו, לבחון מחדש את כל החיילים שיש להם לינת בית. בינתיים התחילו הפגישות עם הקבן החדש ובוטלו כמה פטורים לחיילים. (בנוסף לעובדה שהחיילים שיש להם את הפטור הזה יבוא ימי שישי לבסיס ויעשו ניקיונות). חשוב לי להגיד שהבעיה שלי לא מאפשרת בשום פנים ואופן לישן בבסיס. השאלה שלי אם ובמקרה והוא ירצה לבטל לי את לינת הבית, יש איזשהו טופס שאני יכול להחתים אותו על לקיחת אחריות במקרה והמצב ידרדר בגלל זה? תודה מראש.

ערב טוב ושבוע טוב!!! אני כבר משתגעת מהמחשבות שמגיעות לי לראש, חסרת כוחות!!! אני סובלת כבר שנים מחרדות ופחדים בשנים האחרונות אחריי שראיתי תוכנית כלשהי כל הזמן אני מדמיינת דמות עם סכין ואחרי שקראתי המון חומר על סכיזופרניה זה נהיה גרוע ביותר!! אתמול נכנסה לי מחשבה מטורפת לראש שאני לא מצליחה להתנתק ממנה התחלתי לדמיין שיש דמות שחותכות לי את הגוף לחתיכות וזורקת אותי אני יודעת שזה לא הגיוני ואין מי שירצה לעשות לי דבר כזה אבל אני לא מצליחה להוציא את זה מהראש אני מפחדת שזה ישתלט עליי שאחשוב שהמחשבה מציאותית ויפחד לצאת מהבית כמו הסכיזופרנים!!! אני משתגעת אני מפחדת לאבד את הדעת..

יש לציין שכל מחשבה שעולה לי אני מנסה לבדוק מאיפה היא הגיעה אולי מסרט שראיתי בעבר אולי משמיעה על מקרה כזה ובודקת באינטרנט אם זה תסמין של סכיזופרניה ומרגישה שאני עומדת לקבל התקף פסיכוטי

מצב טוב. כי מי שמרגיש שהוא עומד לקבל התקף פסיכוטי הוא מודע ולכן אינו פסיכוטי. פסיכוטי באמת מתקשה לזהות את מצבו. יש לך הפרעות חשיבה. תתיעצי עם מומחה. סביר שיתנו לך רספרידל. תקחי ולאט לאט תקטעי את המעגל מחשבות. תתחילי לקרוא דברים חיוביים.

תודה על ההסבר,האם אני יכולה לשוחח איתך בטלפון ?

שלום שרון, האם את מכירה את מרכז לאיבחון שניקרא "בראשית הנימצא בשער מנשה? אם כן, האם אדם ללא מחלת נפש אלא עם בעיות אחרות נכון שיכנס לשם לאיבחון?

בתי בת התשע סובלת מטיקים מזה כשנתיים(טיקים גופניים שעם הזמן הפכו לקוליים קלים). בערך באותה התקופה החלה לחזור/לחקות קולות שעושה אחותה (טריקת דלתות, שיעול ועוד) יש לציין שחוזרת רק אחרי קולות מצד אחותה האמצעית ולא אחרי אף אחד אחר. הדבר מפריע חאוד למהלך התקין של היום. הקושי מתגבר בעיקר בשעות הבוקר וכשהן נפגשות בסיום יום הלימודים. לעיתים יכוה לשלוט בעוצמה אך לא בפעולה עצמה. בתחילה חשבנו שמדובר בטורט אך לאחר מכן נראה לנו יותר שמדובר בocd . האם מישהו נתקל פעם בתופעה כזאת ואם כן האם יש טיפול ומהו? תודה מראש

אני סובלת מאוסידי חריף - אבל, סוג של אוסידי של מחשבות בלבד ולא טקסים. מחשבות של אשמה, בגידה, והטקס שכן יש לי הוא להתוודות לבן זוגי/ ההורים. אבל אני חווה משהו מוזר, שמחשבה יושבת כל כך חזק שהיא הופכת כבר להרגיש אמיתית ועל הדעות. למשל, בן זוגי ואני עומדים להתחתן. בארוחה עם חבר שלו, חבר שלו אמר למה אתם מתחתנים בחתונה ברבנות ולא אזרחית? אני התחלתי להתעצבן, ומיידית זה הרגיש לי כמו משהו לא מתחבר שתהיה אופציה להתחתן לא דרך הרבנות. וגם זכור לי שממש דמיינתי את עצמי מתחתנת ברבנות וזה הרגיש לי נכון ואמרתי לבן זוגי אני רוצה להתחתן ברבנות!במקביל ההורים של בן זוגי לדעתי ידברו איתי גם כן על חתונה אזרחית. בן זוגי אמר לי מצדו שהוא מוכן להתפשר ולהתחתן בחתונה ברבנות. עכשיו במקום שזה ירגיע אותי, מתחילות לי מחשבות: האם אני רוצה להתחתן ברבנות בגלל האורחים? ההורים? האם אני חושבת שזה בסדר שאם נתגרש ישלם לי מזונות? האם זה מה שאני רוצה? והמחשבות האלה מכניסות אותי לסטרס רציני ואני מפחדת שהן משתלטות עליי ובסוף יגרמו לי לחשוב הפוך מהמחשבה הראשונית, שהיתה - שאני כן רוצה ברבנות ושנלחצתי כשהוצע משהו אחר. האם זה סמפטום של אוסידי? איך לא אתן מחשבות כאלה להשתלט לי על התפיסה עד כדי שכנוע? .מתי יודעים בכלל אם מדובר באוסידי או לבטים רגילים?  

יש מחשבות ותוכניות לבצוע את ההתאבדות רוב הזמן רוצה לחיות וכאשר המחשבות מתגברות מקלל ומילים גסות בבית כנסת וזה רק מגביר את החרדה ןהפחד בנוסף סובל מסכיזופרניה פרנואידית הפסיכיאטר אחרי שתארתי לן מה מרגש קבע שזה מחשבות ולא קולות איך אפשר לסלק את המחשבות

הי, אני בחורה בת 30, מזה שנה ומשהו שהתחילה לי הבעיה הזו, אני מרגישה בלחץ ובעצבנות כד שאני לא מועכת את קצות האצבעות ואחר כך מעבירה עליהן את הציפורניים, רק אחרי הפעולה הזו אני נרגעת וזה יכול להיות ברצף חצי שעה או כמה ימים בלי התופעה. לא זוכרת שקרה משהו בחיי שגרם לי להפרעה הזו. האם זה או סי די? זה ממש מציק לי וכואב לי באצבעות אבל זה בלתי נשלט אם אני לא לוחצת עד כאב זה לא משתחרר לי. הטפיחות מאפשרות לי לשחרר את האנרגיה הכלואה באצבעות הידיים. ולעיתים גם ברגליים. זה נוראי מה אני עושה עם זה? קבעתי פגישה עם פסיכולוג ובמקום זה ישר הפנו אותי לפסיכיאטר בקופה ששמע אותי3 דקות וישר החליט -3 חודש על כדורים ואז תבואי לפני כדורים אין על מה לדבר איתך-בי. ככה ממש. ואני רציתי טיפול קוגניטיבי אבל זה מה שהאיש הרע החליט ואי אפשר היה לדבר איתו. לעוד מישהו יש את ההפרעה הזו?! מה עושים???

אני ימשיך לחפש רופא, הבעיה היא שדרך הכללית זה מה שהציעו לי ואין לי כסף לפרטי ( אני מתפרנסת מקצבת נכות חלקית עקב בעיה רפואית) תודה

בס"ד שלום לכבוד הרופאים... אני סובל מ-OCD קשה מאוד כבר המון שנים אני כל הזמן מחליף תרופות מקבוצת ה-SSRI בצורה של הלוך וחזור על כל התרופות הידועות שרק קיימות לדוגמא : לקחתי 80 מ"ג סרוקסט אפילו עם שילוב של זריקת ריספרדל קונסטה 25 מ"ג פעם בשבועיים... ולא עזר... לקחתי גם תקופה 80 מ"ג פרוזק גם עם ריספרדל ולא עזר... לקחתי פבוקסיל 300 מ"ג מחולק ל2' מנות ביום גם עם ריספרדל ולא עזר... לקחתי ציפרלקס 40 מ"ג גם עם ריספרדל ולא עזר... לקחתי גם ציפרמיל 80 מ"ג גם עם ריספרדל ולא עזר... בנוסף הייתי לוקח גם מירו 45 מ"ג או טרזודיל... בכל הטיפולים שהזכרתי... ה-ת-ר-ו-פ-ה ה-י-ח-י-ד-ה שעזרה בגדול היא אנפרניל 300 מ"ג ! ממש הרגשתי שכאילו ואין לי יותר OCD !! רק הבעיה היא שהתלוו 3' תופעות לוואי : 1)רעד בידיים 2)מצב של אין אונות 3) קושי בדיבור שוטף... למשל אם הייתי מתחיל לדבר כמה מילים ברצף פתאום הייתי מרגיש שכאילו הלסת התחתונה שלי "לא נשמעת לי"... וכמו נתקעת... ואני פשוט נתקע בדיבור!...... מה שהוביל אותי למבוכה גדולה ולהתבייש לפתוח את הפה... = ז-א-ת התופעה שרק בגללה הייתי מפסיק את האנפרניל כל פעם... בכאב גדול! כי הייתי חוזר לסבול OCD קשה גם במחשבות וגם בטקסים שלוקחים ממני את כל כוחות הנפש...אני לא מתפקד בכלל! אני מתחנן אם ישנה תרופה שיכולה לעזור לי בנושא של הקושי בדיבור שוטף... ובקטע שהמילים נתקעות... אנא עזרו לי!! אני מוכן לסבול כל תופעת לוואי אשר תהיה רק לא הגימגום.... בבבקשה יש פיתרון ? תודה רבה מכל הלב!

אנפרניל היא תרופה יותר יעילה למחשבות חוזרות מאקסאל?? תודה מראש

נתחיל מזה שכל היום אני חושב ולא זורם אם מה שיש ולא חי בספונטניות כל היום אני חושב מה יהיה וכל פעם מודאג בלי שום סיבה ויש לי עוד בעיה כל פעם אני יוצא שעה לפני מהבית בגלל הבעיה הזו אני נוסע אם האוטו ולפני שאני בא לרדת לוקח לי 10-15 דקות לחזור על אותה הפעולה לראות שהאור מכובה ולראות שאני חונה בחנייה שמותר לחנות אותו דבר שאני מצחצח שיניים כל פעם אחרי שאני מצחצח לוקח לי 10 דקות להסתכל על המברשת בשביל להיות בטוח שזה שלי פעם הייתי בודק אלף פעמים אם המים סגורים בבית ואם הדלת בבית נעולה זה עבר לי פתאום ואני לא עושה את זה יותר אבל צצו לי בעיות טורדניות אחרות מה לעשות? מה הבעיה שלי?

קודם תנסה מרגיען קל טיפול. התנהגותי חשוב אבל ראשית תקח דווקא מרגיעןועל מיד. לוריוון למשל. ןתרד לאט במינון. כי נ ראה שהכפיתיות היא ביטוי של חרדה. החזרות הן הפגת החרדה . אל תנסה להבין אלא קח לוריוון. או קלונקס. תוך שבוע חייב לעזור אם לא תפנה לפסיכיטר פרטי

האם מצב שבו בעיה במסגרת העבודה תופסת מיקוד זמן ואנרגיה מעבר לכל פרופרציה עד כדי שיבוש בסדר עדיפות ואיבוד מיקוד במטלות חשובות אחרות בניסיון למצוא מוצא למרות שאלה אינן בעיות קריטיות נחשב ל הפרעה וורדנית חשיבתית? זה בעיקר מתרכז במצבים של תקשורת מול אנשים! למרות שבפועל אין שום בעיה של תקשןרת דבטר נחישות ובטחון! מצב ממש מתסכל כאשר בדיעבד זה נראה בזבוזז זמן במחשבה שלפני. לרגע יש בי תחושה שזה אובססיבי וגוזל המון ארגיה מה הכלים להתמודד עם זה? הניסיון לסלק את הלופ לא מצליח למרות שאני מדע לו!

שלום, אני בת 23. מגיל שנה בערך התרגלתי לשחק לעצמי בשיער. הפעולה מאוד מרגיעה אותי, עוזרת לי לחשוב, ונעימה לי. עם זאת השיער שלי סובל ממנה רבות וגם אני. אני לא מסוגלת לשבת בשקט ולא להתעסק בשיער. ואני לא מסוגלת לחשוב פעולות מסובכות (לעשות שיעורי בית למשל) בלי להתעסק בשיער. מאוד מפריע לי. הפעם אני נחושה בדעתי להיפטר מזה ואני מתכוונת להשתמש בכל האמצעים שאני יכולה. תוכלי לכוון אותי איזה טיפול יוכל לעזור לי? האם אוכל לעשות זאת לבד? תודה רבה!

היי אני סובל מחרדה כבר למעלה משנתיים והייתי נוטל ציפרלקס אך הפסקתי כתוצאה מעליה באנזימי כבד בשילוב עם תרופה מדכאת חיסון עקב מחלת קרוהן. קראתי במספר מקומות ששוקולד מריר באחוזי קקאו גבוהים יכול לעזור בחרדה בגלל שהוא מכיל רמות גבוהות של סרוטונין . אשמח אם תאשר זאת ,ואם זה נכון כמה שוקולד צריך לאכול כל יום ?כדי שיעשה את אותו אפקט של תרופה. תודה

היי אמיר, הטיפול בשוקולד אכן מפתה, אבל נראה לי שאם זה היה אפשרי החיים שלנו היו נראים אחרת לגמרי. אתה בעצם לא יכול לקחת ציפרלקס? אז איזה טיפול תרופתי אתה מקבל? נשמע לי לא קל להתמודד עם OCD בלי שום טיפול. שמעת על טיפול DTMS? זה טיפול חדשני להפרעות חרדה ודיכאון , אבל שווה לבדוק אם זה יכול להתאים גם לך, כי למיטב הבנתי זה ללא תופעות לוואי ואז זה לא יפגע לך בכבד בגלל מחלת הקרוהן.

אתה באמת שואל רופאים שרק נותנים כדורים האם שוקולד יכול לעזור לחרדות? בשוקולד יש טריפטופן וגם מגנזיום, אל תתן לרופאה מעליי להגיד שטויות. לתזונה יש אפקט ישיר להתמודדות עם חרדות ודיכאון. תבדוק על תזונה ים תיכונית

(בהמשך להודעת "חזרת סימפטומי OCD"). התכוונת שהתזונה החדשה פוגעת בכימיה של המוח בגלל שהיא גרמה אצלי למחסור ברכיבים תזונתיים? או שאולי גם יכול להיות שהתזונה לא גרמה למחסור כלל (ואפילו לצורך העניין מגוונת ובריאה יותר) אבל רק עצם *השינוי* בתזונה מבלבל את הגוף ופוגע בכימיה, וצריך לתת למוח להתרגל ולהתאים את עצמו? ואם כן כמה בערך זמן זה אמור לקחת? (אני כבר חודשיים עם התזונה החדשה).

היא אמרה לי בסוף המפגש שמה שאנחנו עושים זה כבר לא כ"כ CBT כי היא לא בטוחה שזה לגמרי מה שאני צריך. בחודשיים האחרונים באמת כל מפגש אני "שפכתי" הכל והיא כתבה את מה שאמרתי ואמרה כמה דברים ואחרי שנייה כבר היינו צריכים לסיים. היא אומרת שבגלל שאצלי החרדות כל הזמן קופצות מנושא לנושא (ואין נושא אחד ספיציפי) אז היא אומרת שהיא מנסה להבין מה מציק לי. אמרתי לה שזה קשה לי שבסופו של דבר, אחרי כל פגישה, אני נשאר לבד והיא אמרה "אז אתה מרגיש שאתה לא מקבל כאן מענה..." והסכמתי. ביקשתי את המייל שלה והיא אמרה שננסה לסדר שיהיה מענה גם בין הפגישות (ולא רק בפגישות עצמן). בקיצור אז אני קצת מבולבל. אני לא כ"כ יודע מה לעשות עכשיו.

אני כל הזמן מחפש ובודק באינטרנט לגביי מחלות נפשיות שאוליי קיימות אצלי אפילו באובססיה לגביי העניין הזה למרות שהפסיכולוג שאליו אני הולך אומר שאין לי כלום חשבתי שאולי יש לי ocd בגלל האינטנסיביות שבא חיפשתי מחלה נפשית שחלילה קיימת אצלי תודה מראש שייקה

שלום רב ד"ר וצהריים טובים. אני סובלת כבר המון שנים מפחדים וחרדות כל הפסיכיאטרים שהייתי אצלם טוענים כי אני סובלת מ-ocd אני נוטלת פאקסט 60 מ"ג ביום. שאלתי היא אני חושבת שיש לי מחלת הרדיפה שהפסיכאטרים לא עולים עליה. יום אחד ראיתי סרט מפחיד בויוה על אישה שבאים לה דמויות שלא קיימים כביכול במציאות ומפחידים אותה. בן דוד שלי חלה בסכיזופרניה בעקבות נטילת סמים ומאז נכנסו לי פחדים לא להיות משוגעת ואז התחלתי לדמיין בראש מזה אדם משוגע ונזכרתי בטנלובלה שראיתיואז התחלתי לפחד לראות דמויות שלא קיימות ואז זה התפתח לדמות עם סכין ועכשיו כמה שנים אני כל הזמן מדמיינת דמות עם סכין וחוזרת בראש כל הזמן על משפט דמות אם סכין. כמובן שיש גם תקופות שזה פחות ותקופות שיותר. בימים האחרונים יש לי אי שקט ואני כל הזמן מדמיינת את הדמות עם הסכין אני מפחדת שזה ישתלט עליי ואני יחשוב שבאמת דמות עם סכין רודפת אחרי ואז תתפרץ לי מחלת הרדיפה, מה את מציעה לי?

אבל אין כאילו הדמות עם סכין הזאת תקועה לי בתוך המוח ואז אני מפחדת שזה ישתלט עליי ואני אחשוב שיש דמות שרודפת אחריי ורוצה לפגוע בי ואז אני יאובחן כסכיזופרנית, זה גורם לי לאי שקט נוראי מה לפי דעתך יש לי סכיזופרניה פרנואידית לפי הסימפטומים שאני מציגה?

1.האם אפשר לקחת בנוסף: כדורי פחם, אופטלגין, ויטמינים , קלמנרבין ? 2.האם אפשר להשתמש בתקופת הטיפול באיקסל בתמיסה "אגיספור" ?

אני בן 26 ואובחנתי לפני 4 שנים כסובל מ-OCD ובתחילת 2010 התחלתי טיפול בציפראמיל. במרוצת החודשים העלתי בהדרגה לכדור-וחצי ואח"כ גם ל-2 כדורים. הייתי כמעט שנתיים על 2 ובקיץ האחרון החלטתי שאני רוצה להפסיק - וירדתי ביולי ל-1.5, באוגוסט ל-1, ובאמצע ספטמבר ל-0.5 ואחרי כמה ימים (ב-14.9) הפסקתי לחלוטין. כן אני יודע שזה לא לפי ההנחיות אבל מאוד רציתי להפסיק כדי לראות איך אני מתמודד לבד וזה היה חשוב לי מאוד. סה"כ הייתי על ציפראמיל במשך 3.5 שנים ונכון לעכשיו אני כבר חודש וקצת ללא הכדורים בכלל. אני חייב להודות שהופתעתי מהתחושות שחזרו אלי. ידעתי שהסימפטומים יחזרו אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך. התחושות בימים האחרונים אכן קשות ואינטנסיביות מאוד. אבל, אני מייחס זאת לא רק להפסקת הכדורים אלא גם לנושאים שהשתלטו על חיי לאחרונה: 1. עברתי לטבעונות לפני חודש וחצי והנושא גרם לי למתחים רבים בתקופה האחרונה (פנימיים אצלי, במחשבות) כלפי הסביבה שמבחינתי לפחות "לא רואה" את מה שאני רואה ושקשה לי לראות אותם מהצד ממשיכים 'כרגיל'... 2. אולי גם הפסקת הכדורים הפסיכולוגית משפיעה, ולא רק הכימית. זו השערה שלי. כלומר פלסבו שלילי. ובכלל זה שינוי בפני עצמו וכל שינוי מעורר חרדה. 3. אולי אני נמצא בתקופת גמילה (אפקט של כמו מינון של "מינוס כדור") והמצב בכל מקרה אמור להשתפר בהמשך שלכל הפחות אחזור ל-0 כי המוח יתרגל בחזרה. אציין שאני מטופל ב-CBT ולאחרונה נכנסתי מאוד חזק לנושא וקראתי המון מאמרים על OCD ועל איך לעזור לעצמך, ואני חדור להט ומוטיבציה להגיע לאפקט הנפשי הבריא - בלי עזרת הכדורים. אשמח לשמוע את דעתכם על כך, על שלושת ההשערות שלי לגבי חזרת הסימפטומים ועל סיכויי להצליח ומה כדאי לי לעשות בתקופת הניסיון הזו. תודה

אתמול בלילה הייתה נקודת השפל מבחינתי שהרגשתי תחושה מוזרה ללא שום תוכן - כלומר, לא על שום מחלה, שום תוכן מפחיד, אבל עדיין מעין תחושה של כמו "ניתוק" כזה וזה היה לי מפחיד בטירוף. מאוד מאוד מפחיד. אציין שבערב שלפני כן (שלשום) היה לי ויכוח סוער עם אבא שלי על הטבעונות והייתי ממש בסערת רגשות בערב ההוא. למען האיזון אומר שבימים האחרונים עסקתי מאוד באינטנסיביות בנושא הכימיה של המוח (במאמרים על OCD) ואולי זה מה שהוביל לחרדה המוזרה אתמול. אולי. לא יודע. בכל מקרה כתוצאה מכך החלטתי להגביל מאוד את קריאת המאמרים, גם של OCD וגם של טבעונות ולעשות הכל מעכשיו בצורה מאוד מבוקרת (לדעתי זה גם חלק מטיפול התנהגותי, תקני אותי אם אני טועה).

:)

התכוונת שהתזונה החדשה פוגעת בכימיה של המוח בגלל שהיא גרמה אצלי למחסור ברכיבים תזונתיים? או שאולי גם יכול להיות שהתזונה לא גרמה למחסור כלל (ואפילו לצורך העניין מגוונת ובריאה יותר) אבל רק עצם ה*שינוי* בתזונה מבלבל את הגוף ופוגע בכימיה, וצריך לתת למוח להתרגל ולהתאים את עצמו? ואם כן, תוך כמה זמן תקופת ההסתגלות מסתיימת? (סדר גודל. אני כבר כמעט חודשיים בתוך התזונה החדשה...)

שלום, התחלתי טיפול נגד הפרעת הכילה (אכלנית כפייתית) ע"י פלואוקסטין פריזמה במהלך לפני שבועיים ועדיין לא הרגשתי שיפור שמצב רוח או במחשבות טורדניות אבל זה נורא השפיעה על המיניות שלי. אני יודעת שזאת אחת מהתופעות לווי אבל רציתי לדעת האם יש דרך לנסות שלא ישפיע כל כך על זה. (זה מכפיל ב100 את הזמן שלוקח לי להצליח לגמור אם אני מצליחה בכלל...)

שלום הייתי מאוהב במישהי יצאנו חצי שנה וכל הזמן שהייתי איתה הייתי חושב עליה ממש כל היום בכל רגע ביום הגעתי עד מצב שהתפקוד שלי בעבודה נפגע לבסוף נפרדנו ועד היום אני חושב עלייה והרבה כמעט בכל היום ולרוב אני רוצה שהמחשבות עלייה יפסקו בכדי שאוכל להתקדם . אשמח אם תתנו לי תשובה למה התופעה הזאת ?ומה אפשרי לעשות ?וחשוב לציין שזאת פעם ראשונה שהתאהבתי בגיל26 תודה

אני מסכים איתך לגביי הענין של החוסר מיצוי .בנוסף הייתה לי תחושה של תלות בה אני לא יודע למה יכול להיות בגלל שהיא גדולה ממני בחמש שנים אבל הייתה לי תחושה של חוסר ביטחון והדימויי העצמי שלי לא היה בשיא וכמובן שריחפה מעל הקשר עננה כבדה של עוד רגע זה נגמר מה שיצר אצלי חרדות מאוד חזקות לבסוף שזה נגמר נכנסתי למשבר מאוד חזק שהוביל אותי למקום של דיכאון חרדות דימוי עצמי מרוסק שאלות זהות עצומות איבוד השמחת חיים והחוש הומור והגעתי למצב שאני לא מכיר את עצמי אשמח אם תתני לי רעיון מה לעשות תודה רבה

ושכחתי עוד מספר דברים הייתי כל הזמן מתיעץ אם חברים אלייה בכמויות גם עקבתי אחקיה לא פעם גם כי לא שמחתי עליה הייתי בודק עלייה כל הזמן דברים הכרתי חלק מהאקסים שלה היא הייתה קצת מוזרה לכן אולי זה קרה אבל אין לי תשובות והייתי שמח שתתנו לי תשובה

שלום, אני בת 29 וגרה עם בן זוגי למעלה משנה. בשנים האחרונות טופלתי אצל פסיכותרפיסט בקשר ל-ocd והצלחתי להתגבר עליו בתחומים רבים.כרגע זה מפריע לי בעיקר בזוגיות. בגלל הקטנוניות שלי והויכוחים עם בן זוגי אני חוששת לעתיד הקשר בעיקר לאור העובדה שאנו רוצים למסד את הקשר.איך אני יכולה להתגבר על הצורך שלי להעיר על דברים מסויימים, ולפעמים מס' פעמים, (שלעתים נראים לי בדיעבד מיותרים)ולהימנע מוויכוחים מיותרים ? איך ניתן לשלוט בדחף הזה למען עתיד הזוגיות שלי ? לתשובתך, אודה

שלום שרון. אודה לחוות דעתך. מזה שלוש שנים לערך התפתחה אצלי בעיה מוזרה. במשך כל היום באובססיביות כשאני מדבר עם אנשים ואגב לא משנה עם מי, אני חושב על מה אני הולך לומר מראש. זאת אומרת אני חושב בזמן השיחה על המשפט הבא וזה ממש מתסכל אותי... כל רגע כל דקה. חשוב לציין כי אני תמיד בשליטה וכאילו מלווה את עצמי מהצד, לא חי בספונטיןת כמו כל אדם רגיל. זה מתשיש אותי מעייף ומכניס אותי לדיכאון. האם נתקלת המקרה כזה??? מדוע זה קורה??? ומה הטיפול?? תודה רבה על תגובתך מראש.

שלום וברכה, יש לי שאלה לגבי משהו שקצת מפריע לי.... בזמן האחרון שמתי לב על עצמי שאני קצת חרדה מצבע אדום.. לדוגמא: אם למשל אני הולכת לקניות ורואה על חפץ מסויים איזשהוא לכלוך או כתם בצבע אדום אז אני לא לוקחת את החפץ הזה מחשש שאולי הכתם הזה הוא דם.. זה נשמע קצת מוזר אבל לפעמים אני מסתכלת על אותו לכלוך ומנסה להבין אם זה סתם לכלוך או דיו מההדפסה או סתם כתם של צבע או משהו כזה או שזה כתם של דם ,אם לדוגמא אולי מישהו נגע בזה והיד שלו הייתה עם קצת דם ואז זה התלכלך... אני כאילו חוששת שאולי הלכלוך הזה הוא מדם שמישהו אחר נגע באותו חפץ... לצורך העניין אם לדוגמא אני הולכת לקנות משהו שהוא ארוז בקופסא מסויימת או אפילו סתם שמפו וכדו' ועל הקופסא יש איזשהוא לכלוך או פס בצבע אדום אז אני אהיה בספק שאולי זה דם.. למרות שלפעמים רואים שזה סתם לכלוך כתוצאה מהדפסה, כלומר שזה צבע...לכלוך שאני לא בטוחה שהוא סתם צבע עושה לי אסוציאציה לדם... זה קצת מפריע לי.. (בעיקר בקניות...) למרות שבסופו של דבר אני חושבת ברמת ההיגיון ומבינה שזה סתם לכלוך.. אבל הספק עדיין קיים.. יש לך המלצה מסויימת בשבילי? איך להימנע מהמחשבה הזאת? איך לדעת שזה לא דם? חשוב לי לציין שזה לא קורה כל הזמן אלא במצבים שאני לא יודעת בוודאות שזה לא דם (במצבים שרואים שזה הדפס או סתם צבע אין לי בעיה עם הצבע הזה...) אשמח לקבל עיצות והמלצות מה לעשות בעניין הזה... תודה מראש....

היי שרון, תודה רבה על התשובה... רשמת בתשובה שכדי שהתופעה תיעלם צריך לגעת במה שיש לי ספק אם זה דם ולחוות את החרדה, העניין הוא שאם זה דם או ספק דם זה יגעיל אותי לגעת בזה (המחשבה שזה אולי דם של מישהו אחר..) ושאלה נוספת: האם בד"כ לאנשים אחרים שרואים דבר כזה הם לא חוששים,כלומר מי שאין לו את המחשבה הזאת, כלומר :כן קיים המצב שיכול להיות שזה דם.... ויש כאלה שאני מאמינה שזה יגעיל אותם... אני פשוט מנסה להבין אם זה דבר נורמלי שיש חשש מדבר מסויים, כי בסופו של דבר לכל אחד יש את החששות שלו... תודה רבה על התשובות....

אני בן 18. ובשנה-שנה וחצי אחרונות התפתחה אצלי בעיה דיי מוזרה. בעיה מציקה, מקשה מאוד, ולעתים קרובות הורסת לי את החלומות. הבעיה היא כזאת - נניח שיש לי רצון כלשהו , למשל להצליח במבחן. אני בתוכי יודע שאני אמור להשקיע במבחן ויודע גם איך להתכונן אליו. הקטע הוא שאני מצליח לעשות את זה רק אם המטרה והדרך נשמרים בסוד, אסור שאף אחד אחר ידע על זה. במקרה שמישהו יודע על הרצון שלי... ישר , אין לי מושג איך , נפילת מוטיבציה מטורפת. מהרגע שמישהו יודע על זה , אני לא אצליח להשיג את המטרה . אני פתאום לא יצליח לעשות את הדרך. גם אם אני אשב 24/7 מול המחברת בשביל ללמוד אני לא אצליח להבין מה כתוב, אני אמצא תירוצים לא ללמוד ופשוט המוח שלי יפסיק לתפקד בכל הקשור לרצון הזה (הצלחה במבחן). זה בעצם המקרה הקל בבעיה . המקרה שקרה לי ממש בתחילת הדרך. לאט לאט זה מתעצם והבעיה מתרחבת. עכשיו רק מספיק לי שאני מדמיין שמישהו חושב על הרצון שלי , ואני כבר מפסיק לרצות אותו. שוב , המוח שלי באמת מנתק כל קשר עם הרצון הזה. זה יכול לבוא לידי ביטוי כמו שתיארתי וגם בצורה אחרת . למשל כשמישהו אומר לי מה לעשות. אפילו אם זה במאה אחוז בשביל לעזור. אם מישהו יגיד לי ללמוד למבחן .. אין סיכוי בעולם שאני אלמד/אצליח ללמוד למבחן. וזה קרה לי בנושא יותר קשה . קיבלתי פרופיל נמוך בצבא .. ורציתי להעלות אותו .. בשביל זה הייתי צריך להתאמן , לחזור לכושר ולהתפתח גופנית . התאמנתי בשקט, בסוד במשך חודשיים .. הייתי מרחק נגיעה מהעלאת פרופיל .. עד שאבא שלי הציע לי לצאת לרוץ ולהתאמן כי זה עשוי לעזור לי בחיי היום יום. מאותו הרגע הפסקתי להתאמן. לא יודע למה .. פשוט לא רציתי להתאמן יותר . ירד החשק לגמרי. המטרה פתאום נראתה לי מאוד גרועה ולא חשובה בעיניי. (בסופו של דבר לא הצלחתי להעלות פרופיל) והיום , המצב קיצוני הרבה יותר . היום כל המשפחה שלי מכירה את הבעיה. אני ביקשתי מהם לא להציע לי יותר כלום ולא לחשוב אפילו על דברים שאני רוצה . אני מצידי הבטחתי שאני לא אפנה אליהם יותר להתייעץ בבחירות שלי ובשום דבר אחר . הם כל הזמן מחדש כועסים עליי שאני לא מספר כלום .. הם כבר לא יודיים מי אני. ( אני חייב להגיד שבאמת , כשאני לא מספר על הרצונות שלי הם באמת יוצאים לפועל). במשך חצי שנה אחורנית מהיום , אני מחרים כל דיבור או מחשבה או רמיזות על לימודים. ההורים לא יודעים מה המצב הלימודי שלי .. אין להם מושג מה הציוני בגרות שלי . הם מאוד מאוכזבים מהעניין הזה וכל הזמן מזלזלים ואומרים לי ש"הבעיה" הזאת מטומטמת ושאני ממציא הכל. ואני באמת מרגיש חרא עם זה כי ההורים באים להציע משהו שיכול לעזור .. באמת מכל הלב .. ואני פשוט מתפרץ " לאא , אל תוציא מילה !! אסור לי לשמוע על זה!." ואז הם ישר מתעצבנים ומתאכזבים. לפני שבועיים הייתה לנו אסיפת הורים . ביקשתי למורה לא לקיים אותה עם הוריי בגלל הבעיה וניסיתי לספר לךלה על זה אפילו. אבל היא לא הסכימה לבטל . ומאז האסיפה ומאז שההורים יודעים את הציונים אני מדרדר לימודית ברמה מטורפת . (אני לוקח סיכון שאני הולך לספר את זה עכשיו) - לפני האסיפה באתי לכל יום לימודים .. הקשבתי להכל. למדתי בבית וכל זה בסוד. קיבלתי בשתי מבחנים 100 ו 98 . אחרי האסיפה ועד היום . כבר החסרתי שתי יומיים וקיבלתי בשתי בחנים 0 , 30 . כי לא הצלחתי ללמוד אליהם. (וזה כי ההורים יודעים מה אני אמור לעשות). בטח הבנת שהבעיה הזאת תחסום אותי בכל דבר בחיים. במיוחד שכל יום זה נהיה עצום וגדול יותר . מה יקרה לי בצבא שהמפקד יתן לי לקודות? או שהמעסיק בעבודה ירצה לקדם אותי ויתלה בי תקוות. מה יהיה עם בן/בת זוג? איך נוכל לחיות ביחד בלי שהוא/היא ידע/תדע מה המטרות שלי בחיים? . אני רק חייב להגיד שזה לא קורה לי כי מצפים ממני וזה לא מלחץ של אחרים. חייב עזרה בבקשה . אני הולך ליפול בחיים בגלל זה :/ סליחה על אורך ההודעה .

שלום,אני כבר בן 22 לאחר צבא ולא מסוגל ללכת לרופא בקשר לבעיות שלי בעבר היה לי הפרעות מסוג זה והנחתי שהדבר קיים לרבים מבני גילי (גיל ההתבגרות) אך היום אני כבר בן 22 והבעיות חזרו וגם החמירו עם הזמן בלי ללכת לרופא קראתי ולא היה לי קשה להבין שיש לי OCD חמור עם מיזופוביה והפרעות חברתיות שתמיד היו לי ובנוסף לאמונות התפלות שאני בדר"כ נוהג ללעוג על הדבר ברבים מחשש שיחשבו שאני מאמין הנה מהדברים שאני נאלץ לסבול מדי יום -בהדלקת המחשב לדוגמא או פלאפון ואפילו נגן מוזיקה אם אני נתקף במחשבות טורדניות מהעבר או דברים מטרידים אחרים אני נאלץ לחזור על הפעולה מספר פעמים,כך שהדלקת מחשב אצלי נמשכת עד לחצי שעה במקרה הטוב ומוזיקה כבר מזמן לא מצליח לסיים שיר שלם בלי לעצור ואו להפעיל מחדש את הנהגן והשיר. -כל פעולה אפילו כתיבת שורות אלו אני נאלץ למחוק מילה או שורה לאחר עוד מחשבה טורדנית ולא מפסיק טקס זה עדד לביצוע מושלם ללא מחשבה טורדנית במאמץ רב שמקשה עליי להשאר מרוכז. מיזופוביה. -"ברוגז" עם ידי הימנית שנהגה בעבר ללחוץ לאחרים את היד ולצערי עדיין היום כמה שאני מנסה להמנע מכך,יד ימין כבר מזמן לא נוגעת בכל הקשור למזון או שתייה,אפילו לא בכוסות או צלחות דבר שמאוד מקשה עליי בביצוע פעולות יומיומיות. -יד שמאל תמיד חייבת להשאר נקייה ולא לגעת בשום דבר אחר,גם מגופי אני מרחיק יד זו גם בגירוד הכתף הימנית לדוגמא הדבר נשקל בכובד ראש מחשש שאאלץ "לבלות" זמן רב בניקיון ידי. -מקלחת אורכת זמן רב וכשאני לבד בבית אם בטעות אני נוגע בחפץ "מזוהם" אני נאלץ בניגוד לרצוני לרחוץ את כל גופי מתוך מחשבה שידי הימנית תתנקה בשלמות רק במקלחת ולא ברחצת היד בלבד. יש לציין שעל אף ההפרעות והחרדות שלי אני מרגיש טוב או לפחות מנסה,רק המחשבות הטורדניות והטקסים המבזבזים זמן רב ומתישות אותי מעכבות אותי מלחיות את חיי ללא דאגות ועוצרות אותי כשאני רוצה להפתח לבת זוגתי שרק ממנה אני לא נרתע אך בכל אדם אחר או חפץ זר אני נרתע. תודה מראש על מענה.

אין לי ספק שיש לי ocd בתחילה החזרות היו בהקשר מאתגר של שינון לימוד וגם התנהלות אבל סבירים. במידה מסוימת עוזרים בהוראה המקצוע שלי. נו מה רע לשנן יותר...חחח. אבל עברתי תחום. עבודה עם נהול תיקי לקוחות. גם פה הזכרון והפרטים תוך חזרות רק עזרו ולאבלטו באופים החריג. אבל י מקום אחד שזה הפך לאסון נפשי שגוזל ממני אנרגיה. יש הרבה תכתובות אימיילים. דווקא אימיילים בודדים של פניות שאינן רלוונטיות וגם שלא חשובות אבל חריגות של הכותב אם מאופי הדרישות או סוגי התכתבות גרשניים פשוט מטמטטמים אותי אני חוזר ל.ייל ל רות שאין בו משמעות עניין מקצועי. רק חריגות הכתיבה או הדרישות. אפילו ממש מתעצבן. במקום להתמקד במיילים חשובים. זה ממש טרחני. עד כדי מיאוס. כדןרי ssri שניסיתי בעבר מעט. הביאו אותי להתעלות קצת מאנית. זה בהחלט אסור לי. למרות שנאמר שמינון גבוה זה עוזר. לא הבנתי כיצד. אני בכל מקרה ממש מוטרד מהזמן האבוד. אני מודע למתרחש אבח זה. 

שלום, אני בת 24 ויש לי כבר כמה שנים מחשבות טורדניות במפגשים חברתיים שנוגעות לדברים ש"צריכים" להיות באופן מסויים. המחשבות הן קטנוניות ואני מודעת לזה שאין להן כלל היגיון ולמרות זאת הן ממשיכות להופיע. יש לציין שאני מרגישה מאוד נוח בסביבת החברים שלי ואין שום בעיה חברתית. המחשבות מעוררות הרבה חרדה ופוגעות מאוד בהנאה. הייתי כבר בטיפול התנהגותי קוגנטיבי ולא יכולה כרגע להמשיך בו.אני מיישמת את הדברים שלמדתי בטיפול ונפגשת הרבה עם חברים ("חשיפה"), מנסה לעזור לעצמי להפחית את רמת המחשבות/ המתח שנובע מהן במפגשים,ע"י כך שמנסה כמה שיותר להתמקד בדברים אחרים ולא במחשבות המטרידו- זו ה"טכניקה" בה אני משתמשת ולמעשה היחידה שאני מכירה בנושא. אבל מרגישה שאני תקועה במקום ואין שיפור ניכר.וזאת למרות שאני נמצאת בהמון מפגשים ולא נמנעת כלל. האם יש דברים שאוכל לנסות ליישם בעצמי , ללא טיפול כרגע? על מנת להפחית את רמת המחשבות והמתח? אשמח לכל טיפ, כי אין לי אפילו כיוון... :) תודה רבה מראש!

תודה רבה! עזרת לי מאוד. המחשבות הן בודאות מחשבות טורדניות ולא מחשבות "רגילות". כדי להיות בטוחה שהבנתי - את אומרת לא להסיח את דעתי מהמחשבות המטרידות במפגשים החברתיים, אלא לקבל אותם ואת החרדה העולה מהם. בעקבות המחשבות, יש לי צורך להרגיע את עצמי- ואת זה אני מנסה לא לעשות- כאן כן אפשר להסיח את דעתי? ולנסות להתמקד במפגש כמה שיותר? הרבה פעמים להרגיע את עצמי "בקטנה" מאוד עוזר, ולעומת זאת כשאני "בכוח" מנסה לחשוב על נושאים אחרים המתח והמחשבות מתגברים. בכל זאת להימנע מה"ההרגעה"? (אין לי איזה טקס מסויים לכך) תודה רבה :)

רוב היום עובר עלי עם מחשבות על חיים ומוות האם לחיות או למות כדי להפסיק את זה שותה למעלה מ20 כוסות שתיה חמה+כ7 כוסות שתיה קרה המדריך בהוסטל שיקומי מוכן שאפנה אליו בעת הצורך על מנת לעזור בעת מצוקה גדולה הוא חייב אותי לעשות ניסיון אובדני ליפני כחודש עכשיו הוא והצוות מכחישים הכל ומשמידימ ראיות מפחד שאפנה למשטרה לפני כשבוע ניסה לחייב אותי עוד פעם באומרו לקנות 42 כדורי אופטלגין ולבלוע 3-4 כדורים עם שתיה מתוקה עד שתגמור הכל ואחרי ליפנות לעזרת הצוות ובשום אופן לא לפנות לפסיכיאטר הפרטי (ההסכם הטיפולי לפנות לפסיכיאטר ליפני מעשה אובדני) הרופא אמר שנראה לו יותר שאלה מחשבות שלי והעיקר לא לבצע זה עובר בראש רוב היום איך שאני בולע כדורים וכן אני אומר קללות בבית הכנסת איך אפשר להפסיק זאת?איך אפשר להתמודד מול מחשבות אלו?

היי שרון, אני בת 27. לפני כ6 שנים אובחנתי כחולת OCD. זה התחיל עם פרידה מהחבר הראשון שלי בגיל 21. היו לי מחשבות טורדניות על מחלת הסרטן. לאחר מכן, זה התחלף במחשבות טורדניות בנוגע לזהות המינית ואפילו שאולי אני נמשכת מינית לחברה טובה שלי. זה הכניס אותי להתקפי חרדה נוראיים. הייתי אצל פסיכיאטר והוא נתן לי כדורים. הייתי בטוחה שנפתרתי מהבעיה. בדיעבד אני מבינה שלא. במהלך ששת השנים שעברו ניהלתי 2 מערכות יחסים. בשתיהן הייתי בוחנת כל הזמן את רמת המשיכה והאהבה שלי לבן הזוג ושואלת את עצמי ואת הסביבה שאלות. לבסוף לא יכולתי לסבול את התקפי החרדה שהיו לי וסיימתי את הקשרים. אני נמנעת מלהכיר בנים ולצאת לדייטים (עדיין לא ברור לי כל כך למה וזה מפחיד עוד יותר). לפני כחודש וחצי החלטתי להפסיק את הכדורים לגמרי וללכת לטיפול פסיכולוגי בלבד. לצערי המחשבות חזרו בצורה קיצונית ונעשו יצירתיות הרבה יותר. התחלתי לחשוב שאני אולי נמשכת לאחי הקטן (שאני אוהבת אהבת נפש ולא יותר מזה). העניין הוא שאני גם מתעוררת מינית מהמחשבות האלה וזה הדבר הכי מייסר, מפחיד, מגעיל, ומזעזע שקרה לי בחיים. אני ממש מפחדת שלא אצליח להתגבר על זה בחיים ושזה רק ילך ויחמיר כלפי אנשים נוספים במשפחה או אפילו ילדיי בעתיד. אני לא מסוגלת לחיות עם עצמי ככה וקשה לי מאוד עם העניין שאני פשוט לא מבינה איך לעזאזל זה קורה שאני מתעוררת מינית ממחשבה מינית על אח שלי??? בחיים לא עברו לי מחשבות כאלה בראש והייתי שמחה לקבל תשובה לאיך זה עובד במוח מבחינה פיזיולוגית? או למה זה קורה בכללי? (לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה מהפסיכולוגית שלי). כמובן שאין צורך לציין את רמת החרדה, הגועל והזעזוע שאני מרגישה מהמצב הזה ואני מפחדת שאשאר בו לנצח וגם שאולי אני איזה סוטת מין. חייבת לציין שמאז ומתמיד אני נמשכת רק לגברים ושבחיים לא היו לי מחשבות על אח שלי בצורה כזאת. אודה ממש לעזרתך ולמענה. תודה!

שלום, אני מעוניין לעבוד בתחום האבטחה בכדי לחסוך כסף ללימודים בעתיד. שירתתי כלוחם, סיימתי שירות בכבוד עם רובאי 07. לאחר השירות פניתי לפסיכיאטר והוא אבחן אצלי את ההפרעה OCD. אתמול הייתי בראיון עבודת אבטחה, משהו רציני שדורש רישיון נשק ממשרד הבטחון. האחראית ראתה שציינתי בטפסים כי אני סובל מההפרעה (לא רציתי לשקר בגלל הויתור סודיות שחתמתי עליו) והיא אמרה שאין סיכוי שאקבל רישיון לנשק בגלל הסעיף הזה. כעסתי כל כך, אבל החלטתי לברר את העיניין לעומק, שוחחתי עם הפסיכיאטר שאחראי עלי והוא אמר שלא אמורה להיות שום בעיה בקבלת אישור ממשרד הבטחון, משום שהוא מציין כי אני לא מהווה איום לסביבה. מה אתם אומרים? מכירים את הנושא? האם באמת לא נותנים לאנשים עם סעיף נפשי לקבל רשיון לנשק גם אם הסעיף לא אמור לפגוע ביכולות? תודה רבה!

אני מקווה שהכל יסתדר אני בתהליכי בדיקה.

לאחרונה אובחן בני עם OCD , שבועיים לאחר שהתחיל את חטיבת הביניים. הוא מוצף במחשבות טורדניות,האובססיות יותר דומיננטיות מהכפייתיות. המחשבות רצות בראש כמה פעמים בשעה על המון המון נושאים. כאשר נמצא עם חברים או מחוץ לבית המצב טוב יותר. הפסיכאטר הגדיר את ה OCD כחריף כרגע. התחלנו ב CBT שהחליט להתחיל לעבוד בדימיון מודרך ובתרגילים של התרכזות בנשימה. הרופא החליט כרגע ללא טיפול תרופתי ולאחר 3-4 מפגשים אצל המטפל להחליט מה הלאה. עברו כבר שבועיים מאז שהכל פרץ החוצה, וטיפול אחד ( הסתבר שהוא סחב זאת איתו, בדרגה נמוכה יותר, כבר כמה חודשים), הוא קצת נרגע מעצם זה שאנחנו מבינים אותו ושהוא חשף סוד ששמר אצלו בבטן. מתי ה CBT אמור להתחיל להשפיע?בקיצור- מתי זה אמור לעבור?? אני מרחמת עליו, הוא כ"כ סובל

הבעיה אצלו שיש לו המון מחשבות שהוא חייב לבטל כל הזמן. אין המון טקסים. הכל אצלו בראש, גם המחשבות וגם הביטול שהוא נראה לי מעין "טקס". המחשבות לדוגמא אומרות לו שאם לא יבטל לא יצליח לנשום, לעמוד, ללכת, להסתכל הצידה וכד'. דברים מאוד בסיסיים. זה קורה המון פעמים בשעה. זה מטריף אותו. הוא חזר היום ללימודים ובתחילת היום היה משבר גדול. בעצת המטפל שלו עודדתי אותו להשאר ולהתמודד עם הפחדים. הכל עם המון אהבה. בסופו של דבר הוא נרגע ונשאר עד סוף היום. אבל מה יהיה מחר?זה נראה לי תהליך מאוד ארוך. האם טיפול תרופתי במקביל יזרז את הריפוי?

שלום לך בני בן 11 מטופל שנתיים בריטלין לאחר שאובחן עם הפרעת קשב וריכוז. בשבועיים האחרונים התחילה אצלו תופעה של אובססיה סביב ענייני דת (אנחנו משפחה דתית) נוטל ידיים שוב ושוב, חוזר על מילות התפילה וברכת המזון, כל הזמן בהיסטריה שלא התפלל או עשה טקסי דת כמו שצריך. חוזר שוב ושוב על שאלות: "נטלתי?" "התפללתי?" מגיב בבכי, כעס ועצבים. א. האם יתכן קשר לריטלין? ב. איך להגיב לו? ג. לאיזה מטפל לפנות?\ תודה רבה רבה

לגילוי של החויה המינית סהתחלה שדתית אסורה כמיהה דחפים והפניתם לכיון לא מודע של חזרה על פעולות שמשחררות לחץ. האם זה חופף לשינוי שחל בבשלות הגופנית בנושא ההצפחות המינית שלו.

שלום לך. אני משתעשע ברעיון לשכור נערת ליווי שתגשים לי פנטזיות מיניות בתקווה ששירותיה יפחיתו ואולי יבטלו את החרדה. המוגבלות הנפשית שלי לא מאפשרת לי ליצור קשר עם נשים. האם מין יעזור לדעתך? תודה מראש.

עד כמה היפנוזה יעילה לטיפול באו סי די קשה, שמתבטא בטקסים מחשבתיים, כמו דיכוי כפיתי של יצרים טבעיים (יציאות בשירותים, רגשות ועוד). אגב, עד היום ולמרות כל ההסברים אני לא משוכנע שהסימפוטמים מהם אני סובל שייכים לאו סי די. תודה.

אני מקלפת את עור הקרקפת כבר כמעט 3 שנים, אני פוחדת לאבד את השיער שלי, אני מתביישת בשיער שלי..קשה לי עם עצמי..אם אני אפסיק השיער יחזור להיות כפי שהיה? אני רוצה להרגיש יפה שוב

שלום לך. אני מקבל טיפול אצל עו"ס שמתמחה בפסיכוטרפיה.הטיפול הוא דינמי, עברתי אותו בעבר. אינני מאמין שהוא מתאים אבל זה מה שהרפואה הציבורית נותנת. היתה לי החרפה איומה במחלה לפני כמה שנים, והרופאה המסורה שלי הוציאה אותי ממנה. במפגש עם העו"ס לפני כמה ימים היא התעקשה "לחפור" באותם ארועים שכבר מאחוריי למרות שלא רציתי. אחרי זה רמת החרדה עלתה מעט ובלילה סבלתי קצת מהפרעות שינה שאיפיינו את התקופה ההיא, אבל למרבה המזל זה עבר די מהר. האם יש קשר בין השניים? האם רצוי להפסיק את הטיפול הזה?

11שלום רב אני מאובחנת שסובלת מסוג של סכיזופרינה (לא יודעת איזה) אני בולעת פרפנן 8 מג וציפרלקס 10 מג - ביום אני בקשר עם בחור מבוגר, אני בת 50 בגלל שהוא לא הגיע לפגישה, אשר ציפיתי לה, הודעתי לו כך: "קיללתי אותך בליבי. ולא רק אותך, גם את משפחתך" את חושבת שהוא יסלח לי על זה?? אפשר בכלל לסלוח. למרות שהוא ביטל מפגש איתי הוא לא חבר שלי רק ידיד אמרו לי שאת נהדרת - אשמח לקבל את תשובתך, ואל תהיה רחמנית כלפי. תגידי לי מה באמת דעתך תודה רבה

שאלה בקשה התגלה אצלי 0cd בערך בגיל 30.לא היתי נוטלת כדורים.רק בגיל יותר מאוחר.שאלה בבקשה,האם התמסרות לגבר בקלות,האם יש איזה קשר להפרעה שלי? כי היום אני מצטערת על זה שהתמסרתי בקלות.(זה קרה לי כמה פעמים).שאלה נוספת ,לי אין חברות אולי חברה אחת.האם גם בעיה זו קשורה להפרעה זו

כן בקשר לתשובתך בעניין החברות,אני באמת מתרחקת.,ובנושא של התמסרות לגברים,אני לא חשבתי ,שאם אני לא אתמסר ,אז יקרה משהו רע,אלא פשוט היתי חמה מאוד בלי שליטה.לא חשבתי שיקרה משהו רע.אז בבקשה תוכלי להגיד לי אם זה עקיף או ישיר? אגב אני חושבת שאם אז היתי לוקחת ציפרלקס לא היתי מתמסרת ,היתי יותר חזקה.תודה רבה מראש

שלום, אני בת 28 וכבר כמה שנים יש לי קשיים בקשר שלי עם אוכל. נורא קשה לי לאכול בכמויות "נורמשליות" ומזמן אני לא מצליחה להינות מאוכל מכוון שאו אני אוכלת יותר מדי או אני לא אוכבל כמעט כלום ובשני המקרים אני אף פעם לא מרגישה שבעה, אף פעם לא מרגישה שטוב לי עם מה שאכלתי. החודשים אחרונים זה החמיר מאוד וזה נורא מפריע לחיים שלי כי הכל הולך סביב אוכל. אני כל הזמן חושבל על אוכל, מתכננת מה אוכל, איך אוכל... אני לא מסוגלת לעמוד בפיתוים הכי פשוטים ולמשל גונבת אוכל מהאנשים אחרים בעבודה, סתם אוכל. אני גם מסוגלת לאכול משהו מקולקל, משהו מהזבל... היקר כל הזמן "לאכול"... לפי דעתי יש לי OCD אבל אינני יודעת איך למצוא עזרה. מה שאני כן יודעת, אני חייבת עזרה, דחוף...

דר שלום, יש לי אובססיה שנמשכת 6 שנים, והיא לחזור בראש שלי על אותו יום כל יום המון פעמים. וזה פוגע בריכוז שלי ועל חיי היום יום. האובססיה אינה נובעת או החלה לנבוע מחרדה כלשהי אלא סתם משעמום וטמטום. היא מתגברת כשאני במצב לחץ או שאני חושבת אבל היא גם מתגברת בלי שום סיבה לעתים ויש ימים שאני פחות סובלת ממנה וזה פשוט קורה ומשתנה ללא סיבה. השאלה שלי האם ידוע לך שיש פיתרון לאובססיה זאת? כי ממה שידוע לי אובססיות נובעות ממשהו ומחרדה ואצלי אין את זה, האם טיפול קוגנטיבי יעזור? או כדורים? או שאין פיתרון כלל? ואם יש האם הוא עוזר לגמרי? אני החלטתי סופסוף לנסות ללכת לטיפול.. ורציתי לשמוע ממך חוות דעת..תודה רבה!

שלום! אני מתבייש לכתוב את מה שאני מרגיש אבל אני זקוק לעזרה או עצה, לפני כשנתיים חוויתי התקף חרדה ראשון כתוצאה ממכה חזקה שקיבלתי בצלעות שחשבתי שאני הולך לקבל התקף לב . לאחר סבל של כמה חודשים של התקפים ומצב נפשי לא טוב התחלתי טיפול בציפרלקס ששיפר לי את איכות החיים פלאים ובתקופה שלקחתי את הכדורים מעל חצי שנה הרגשתי טוב מאוד , הפסקתי לקחת אותם. ובאמת ההתקפי חרדה פסקו , אך לאחר כמה חודשים הרגשתי שוב לא וו

כבר המון זמן שאני רוצה להודות לך, ממש עשית לי "סדר בראש" היכולת שלך לענות לכל כך הרבה פונים, ובכל כך הרבה סבלנות פשוט מדהימה, בכל כך הרבה רצינות ואכפתיות.. כל הכבוד!! שירבו אנשים כמוך.. מרגישים שאכפת לך גם בלי לפגוש אותך. עד כדי כך עזרת לי, שחל בי צורך לעשות זאת שוב. (לכתוב שוב) רק שהחשיפה באתר נורא קשה לי. אז אם יש אפשרות לכתוב לך לאימייל או משהו כזה. את חושבת שתוכלי להשיב לי שוב על הודעה.? בלי שזה יפריע לך כמובן. ובפחות גלוי.. הפחד שלי שזה ממש מעמיס השיתוף הזה כלפייך בלי שתכירי אותי אפילו.. אין לי בעיה אפילו להגיע אלייך לפגישה או שתיים, אשמח שתגידי לי מה יותר נוח לך :-) חשוב שאם תרגישי שזה גדול עלייך או מציק, אני אקבל את חוסר התגובה כלגיטימית בהחלט! בכל אופן מ-מ-ש תודה, שיהיה חג שמח לכולנו ושנה טובה.

אבי בן 75 לפני כשנה התחיל לירוק באופן אובסיסיבי. לטענתו הוא מרגיש שהיא נחנק וחייב לירוק. מדובר ביריקות קטנות ללא הרבה רוק אולם באופן אובססיבי במשך כל היום . בזמו היריקות יש גם השמעת קול של חיכוך בין השפה העליונה לחתתונה. היריקות נעשו ללא שליטה ונעשות בכל מקום בו אנו נמצאים. האם התופעה מוכרת ? האם יש תרופה שיכולה לדכא את הרוק ? מה ניתן לעשות , הוא סובל והסביבה סובלת וחשה אי נעימות גדולה.

בני הצעיר מבין שניים, בן 18 + לפני גיוס, עם סימנים מובהקים של OCD: אגירה, נטילות ידיים חוזרות ונשנות, טוטליות (לא מתקלח למעלה משבוע משום שאין לו זמן לכל הטקס), טקסים משתנים ועוד. הוא במצב רוח טוב בד"כ, לא בדיכאון, פעיל, למד בהצלחה ומתפקד מצוין מחוץ לבית. הגענו למצב שאיננו יכולים לראותו במצוקתו, מעבר לעובדה שהוא מפר את שלוות החיים בבית, מבודד עצמו מאתנו, אוכל בשולחן נפרד, ומנהל קצב חיים משלו. הוא אינו מוכן בשום פנים ללכת ליעוץ ולטיפול מקצועי, אינו מודה שקיימת בעיה, כשהיה צעיר יותר גיל 12, הודה שהוא סובל מבעיה אבל כיום ממש מתעקש שלא. אנו מודאגים מאוד וחסרי אונים, משום שהוא מתכוון להתגייס לקרבי וחוששים שיתגייס במצב כזה. כיצד נוכל להביאו להכרה במצבו ולהסכמה כי ייפגש עם איש מקצוע? תודה לכל עצה, כיוון חשיבה ורעיון

שרון יקרה תודה רבה, אנו אכן מתייחסים בהתאם לשני התסריטים מזה זמן, החשש הגדול הוא שכפי שהוא יודע להסתיר זאת היטב מזה שנים בסביבה החיצונית במצבי לחץ ובתפקידי הדרכה בצופים, כך אכן יפעל במסגרת הצבאית, אלא שאז בבית על כל מה שהוא "מדלג" בחוץ הוא מפצה עצמו כפל כפליים בבית.

לא ניתן לכפות עליו טיפול רפואי. לדעתי יסבול קשות אם יתגייס. תשקלו לפנות לשלטונות הצבא ביוזמתכם ולדווח על הבעיה.

שלום. מעולם לא שקלתי ברצינות שיש לי בעיה, אבל אני מתחיל להרגיש שאני לא מסוגל לשלוט בזה ושזה הורס לי לאט ובזהירות את כל מה שיש לי. יש לי חברה כבר מעל שלוש שנים, אני אוהב אותה בכל מאודי, חושב עליה המון, טוב לי איתה ואני ממש לא רוצה לחשוב על לא להיות איתה. אבל עם זאת, אני לא מסוגל להפסיק לחשוב על מין. עם אחרות. ואין בזה שום דבר אלים חס וחלילה, אני לא חושב על זה אפילו. אבל זה לא מפסיק, כל בחורה שנראית טוב עולה לי בדימיון, ואני חושב עליה. יש לי שכנה שנראית נהדר ואני מרגיש שאני אובססיבי לגביה. אני מנסה לחזור הביתה בשעות שאני יודע שהיא מסיימת לעבוד, מנסה לראות אותה בכל הזדמנות שיש לי. ואני לרגע לא חושב על לעשות שום דבר פוגעני, שלא תחשבו שזה המצב. אבל אני לא מפסיק לחשוב על להשיג אותה בעיקר, והמון אחרות. כל הזמן. אני לא מצליח להיפטר מזה, אני לא מצליח שלא לחזור ולהסתכל עליה ועל נשים אחרות, לדמיין, לראות פורנו. זה תמיד היה, אבל תמיד חשבתי שזה בגבול הטעם הטוב, אבל עכשיו אני מרגיש שאני אשתגע אם אני לא אשכב עם מישהי. יש לציין שאני לא מנסה "להשיג" אף אחת בפועל, אני רק חושב על זה כל הזמן. אני משכנע את עצמי שאני לא אבגוד לעולם, אבל כשעולה מחשבה כזאת אני רק חולם על זה שמישהי "תפתה" אותי. ואני יודע שאני לא אסרב. מה אפשר לעשות במידה ואני לא רוצה להרוס את הזוגיות שלי וללכת לטיפול?

דבר נוסף - קראתי שלאובססיה ותופעות דומות יש קשר כל שהוא לטיקים. יש לי לא מעט טיקים, עוד מגיל קטן מאוד. בכל הגוף. כבר למדתי איך לשלוט בחלקם כשאני בחברת אנשים, למדתי להסתיר אותם מאוד טוב בגלל שהטיקים מתבטאים בכל הגוף, מהפנים, הצוואר, הידיים, הרגליים. כלומר, כאשר אני בחברת אנשים, אני מווסת את הטיקים למקומות שלא רואים, באזור הרגליים בדרך כלל, ולפעמים הם נפלטים בידיים ולעיתים רחוקות בראש כשממש אין שליטה. כשאני לבד, הם משתוללים יותר באזור הראש והפרצוף וזה משחרר את כל המלחמה בהם מהיום כולו. כך הצלחתי לסגל יכולת לנהל חיים רגילים מבלי שזה יפגע בי, אבל כשאני מגיע הביתה ואני לבד, אני משתגע מזה מאוד. יש תקופות שזה בלתי נסבל, ותקופות שאני מרגיש שכבר הסתגלתי. השאלה היא האם יכול להיות שבאמת יש קשר בין הדברים או שאני סתם מקשר שתי תופעות על בסיס מידע אקראי באינטרנט? ושאלה נוספת, אני לא יודע אם זה באמת קשור לנושא - האם יש מה לעשות בנושא הזה של הטיקים? ממה זה יכול לנבוע? זה לא דבר תקופתי שפתאום הגיע ממתח או לחץ, אלא כל החיים. אני לא זוכר את עצמי בלי טיקים. מה זה יכול להיות? מתנצל מראש על ריבוי השאלות המעט מוגזם אולי..

טוב אז אני בן 15..גיליתי שיש לי בעיה רפואית שאני לא מעוניין לציין מהי ואחרי שגיליתי אותה פתאום התחלתי לחשוש מכל דבר..ולמה? כי קראתי אודות הבעיה ומשם הגעתי לעוד כל מיני דברים שהכניסו אותי לחרדות..כדי להפסיק את החששות הייתי אצל הרופא והוא איבחן שהכל בסדר..אני מאמין לו אך עדיין מודאג שאולי משהו לא תקין אצלי מלבד הבעיה הרפואית שהיא עצמה גורמת לי חרדה..למרות שאני יודע שזה מה שהכניס אותי לחרדה אני פשוט לא יכול להפסיק לקרוא אודות בעיות רפואיות באינטרנט וזה מכניס אותי עוד יותר לחרדות..אבל אני לא יכול להפסיק כי אני מחפש גם דברים שירגיעו אותי ברשת ותמיד יוצא הפוך..התחלתי טיפול תרופתי ובקרוב גם טיפול פסיכולוגי..יש לכם עוד המלצות?

שלום רב דר וצהריים טובים!אני סובלת מדמיונות ומחשבות הזויות ביותר, מחשבות של גדלות ורדיפה שאני מודעת לזה שהם לא אובייקטיביות (מציאותיות) אבל לא מצליחה להוציא אותך מהראש והן רק מתרחבות ומתעצמות. אני מפחדת שהן לא ישתלטו עליי ואני אחשוב שהן אמיתיות ואפעל על פיהן.יש לציין שאני מנהלת אורח חיים רגיל עובדת במשרד, מנקה, מבשלת אבל כל היום בלופ של מחשבות ודמיונות הזויות . השאלה שלי האם זאת סכיזופרניה פרנואידית , קראתי המון על המחלה הזאת בעבר הקרוב/רחוק והסימפטומים נראים לי דומים למה שאני חווה.לפני שקראתי את החומר תמיד סבלתי מפחדים ודמיונות אבל לא בנושאים האלה. אשמח אם תעני לי אני ממש מפוחדת מרגישה שהמחשבות תקועות לי בראש ומנסות להתגבר לי על הדעת ואני לא מצליחה להשתחרר מהן אם אני מדמיינת משהו אני חוזרת על משפט מלא פעמים בראש למשל קראתי על שמיעת קולות אני אומרת אני אשמע קולות פוקדים אני אשמע קולות יראה דמויות חוזרת על המשפטים האלה במוח מלא פעמים

היי שרון תודה על תשובתך הרצינית, אני כבר הייתי כמה פעמיים באבחון ולא איבחנו סכיזופרניה אלא ocd אני מחפשת לקרוא חומר על סוג זה של ocd אבל כותבים רק על הסוגים הנפוצים, אם נתקלת פעם בסוג חומר כזה אשמח אם תכווני אותי היכן אני יכולה למצוא

שלום, אני בן 30 ואני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית בערך 10 שנים ללא טיפול. לפני מספר ימים התחלתי להרגיש קושי בנשימה עמוקה, תסמינים של התקף חרדה. האם ההפרעה שיש לי יכולה לגרום להתקף חרדה?

שלום :) אני מאובחן עם OCD כבר שנה וחצי ועד היום התרופות שהפסיכיאטר רשם לי לא עזרו כל כך (cipralex 20mg). היום נפגשתי עם הפסיכיאטר שוב וביקשתי טיפול CBT, הוא אמר שאני אצטרך לחכות טיפה אבל אני אקבל, הוא גם נתן לי מרשם לmaronid 75mg (השם בערך) והוא אמר לי שכדי לי להתחיל לקחת את הכדורים עכשיו, לאט לאט לעלות במינון עד שאני אתחיל את הטיפול הקוגניטיבי ואז התוצאות יהיו מוצלחות. עכשיו יש לי כמה בעיות עם הגישה שלו: -אני לא מאמין שכדורים יכולים לפתור אותי מהתסמינים אלה רק להחליש אותם, ומה יקרה כשאפסיק לקחת את הכדורים? אני חושש שהתסמינים יחזרו. רציתי לשאול לדעתכם, האם זה מומלץ לגשת לטיפול CBT מבלי לקחת שום תרופות פסיכיאטריות? העיניין הוא שאני מאמין שהתרופות מעניקות לנו תחושה שקרית של תסמינים חלשים, אנחנו מרגישים שאנחנו מביסים את ההפרעה והבטחון שלנו עולה, אך ברגע שאנחנו נפסיק את הטיפול בכדורים התסמינים יקבלו את כוחם בחזרה...לדעתי זה טיפול באשליה, אני רוצה לעבור את הטיפול במורה הכי אמיתית, בכך שאוכל להתמודד עם התסמינים בצורה שלא תחזיר אותם בעתיד. מה אתם חושבים? תודה!

שלום אני מאוד חדשה באתר שלך, רק היום פתחתי את גוגל לקרוא קצת על ocd ופתאום ראיתי שהמון אנשים סובלים בדיוק מאותה הפרעה. בגיל 13 התגרשו הורי, לא אפרט כאן, אבל זה בהחלט השפיע עליי, אחריי הגירושים התחיל פחד להיכנס לי לראש.. האמת שחשבתי שזה שום דבר. היו לי כל מיני מיצמוצים בעיניים אבל לא משהו שחשבתי שרציני. לאחר כמה שנים כבר הבנתי שקיימת חרדה שייקרה לי ולסובבים אותי משהו, ושאני חייבות ל"שמור עליהם" על ידי פעולות שאעשה ואמנע אסון.. קיימים גם המון טקסים שאני עושה.. ביחד עם טיפולים שונים עם פסכולוגים הגענו לאבחנה שמודבר בocd הפעולות מאוד השתנו כל פעם פעולה אחרת עם השרירים, עיוות בפנים (בעיקר).. לפניי כ5 חודשים נגשתי לפסיכיאטר שהוסיף ואמר שיש לי גם תסמונת טורט מאוד קלה, שמתאפיינת מקולות ורעשים.. (ללא קללות) מצמוצים בעיניים, עיוות בפנים וכו'..שהבנתי שהיא לא יותר קלה מהocd אלא שאני חושבת שהיא קשה יותר בגלל הצורך בקולות ורעשים. סבלתי גם מחריקת שנים תקופה מאוד ארוכה והרכיבו לי סד כדי שלא אחרוק, ביחד עם הטיפול אני לומדת לשחרר את האובססיה של החריקה. פניתי למרכז לטיפול קוגנטיבי התנהגותי זכיתי בפסכולוגית מדהימההה באמת אני בחיים לא חשבתי שאפשר להתפתח ככה עם פסיכולוג בעיקר אחריי שנים של טיפול בשיחות שלא צלחו כל כך.. ממש התחברנו והחלטתי שמצאתי את מי שתבין אותי.. קראתי באתר שיש אנשים שסובלים ממחשבות על זהות מינית וחייבת לציין: אני ממש מבינה על מה הם מדברים!! אני כבר שנים מתמודדת עם מחשבה שאני "רוצה נשים" היו לי קשרים עם גברים שלא צלחו ומאז שאני בלי קשר (מזה הרבה שנים) המחשבה הזו רק הלכה והתחזקה.. אני בטוחה מאוד במיניות שלי רק שהמחשבה כאילו מנסה בכוח לשכנע אותי שזה ככה.. ואין אפשרות להפסיק אותה. היו כבר מחשבות שאני מאוהבת בחברות בעבר אבל עכשיו התחילו מחשבות של התאהבות באותה מטפלת שאני ממש אוהבת.. חשוב לציין שאני ממש לא מאוהבת בה!המחשבה כל כך תסכלה אותי שכבר חשבתי שעדיף לא לחיות.. שיתפתי אותה במחשבה הזו, היא לא נלחצה בכלל כי שיתפתי אותה שבעבר חשבתי ככה גם לגביי חברה ולא היה שם מעבר לחברות טובות, והוספתי שאני בטוחה שזה לא נעשה בקטע מיני או רגשי. ואמרה שקורה שלכולנו יש מחשבות אבל אותי זה ממש תסכל.. הרגשתי שאני חייבת מישהו מהצד שיעזור לי להגיע להחלטה לכן פניתי לפסיכאטר שאחראיי על המרכז - למרות החלטתי להמשיך בלעדיו בגלל עלות כלכלית מאוד גבוהה, חשבתי שיוכל לייעץ לי כמו בעבר שהייתי מטופלת אצלו, אוסיף ואמר לי שאפנה עם כל בעיה וצרה בכל שעה שארצה. וענה לי בתגובה להודעה, שאשתף את הפסכולוגית בהכל ונגיע יחד להלחטה. התחושה הייתה שהוא נורא ניער את עצמו מאחריות עליי למרות שציינתי מחשבות אובדניות כאלה ואחרות.. מאוד נפגעתי מהחוסר יכולת הבסיסית לייעץ לי כמו שעשה זאת בעבר שהייתי מטופלת עימו.. מרוב כעס ותסכול אני חושבת פשוט לעבור למקום אחר בו מטפלים בטיפול קוגנטיבי התנהגותי. כאילו ל"התנקם בו" אבל זה בסופו של דבר יכול לפגוע בי, אי אפשר להתעלם מהעובדה ששם כבר יודעים את הכל עליי ואז פשוט יכולים להעביר אותי למטפל שונה עם הסיפור שלי בלי שאצטרך לדון בהכל שוב. הפחד שלי הוא: 1. שאחשוב כך גם לגביי מטפל הבא שלי, 2. שכבר נעשתי תלוייה במטפלת שלי כי ממש מתחשק לי שנמשיך יחד!! קשה לי לראות את עצמי עם מטפל אחר (לפחות כרגע). אשמח מאוד אם תוכלי להשיב לי.. תודה רבה.