פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום,לאחר שתרופות ssri כגון פלוטין לוסטרל וציפרלקס לא ככ הועילו ךטיפול באוסידי העבירו אותי לאנפרניל  התחלתי עם חצי כדור של 75 מג בינתיים 3 ימים ולמרות כל מה שצויין על התופעות לוואי,אין לי לי תופעות לוואי,  ייתכן והכדור לא משפיע? האם לא יהיו תופעות לוואי אם עד כה אין 

שלום ד"ר שרון דיברנו גם במייל ואני כותבת לך גם שוב כאן יש לי מחשבות שאני לא יודעת איך להתגבר עליהם אני בוכה המון כמו שכבר הספקנו להתכתב אני סובלת מחרדות קשות ממחלת הסכיזופרניה וקראתי המון חומר על המחלה הזאת נכנסה לי מחשבה לראש שהבן זוג שלי רוצה לפגוע בי וכל היום היא רק מתרחבת ואני חושבת על אנשים שישתפו איתו פעולה כל מיני מחשבות סתומות זה גורם לי לפחד עז שפתאום זה לא ישתלט עליי ואני אחשוב שבאמת הוא רוצה לפגוע בי ואתרחק ממנו יאמין למחשבות שלי יש לי חרדה קשה מזה אני אוהבת אותו כל כך וכואב לי שאני חושבת עליו דברים כאלו מה נראה לך שזה יכול להשתלט עליי? למה זה רק מתרחב לי בראש המחשבה רק מתרחבת ומתעצמת למה אני חושבת עליו דברים כאלו בככל מה קורה לי???

לפי התרשמות שלך מה דעתך האם זה ocd נתקלת פעם עם מחשבות כאלו קשות במסגרת טיפולך באנשים עם ההפרעה הנ"ל או שזה כבר בגדר פסיכוזה

ד"ר שרון שאלתי היא כך אני המון זמן סובלת מפחד של תחלואה נפשית סכיזופרניה ואני קוראת המון חומר על ההפרעה הזאת ואני רוצה לדעת אם נתקלת במקרים דומים לשלי או מה שאני מתארת קשור כבר לספקטרום הסכיזופרני אם נגיד קראתי באינטרנט שחולי סכיזופרניה שומעים קולות מאימים אני חוזרת אלף פעם בראש קולות מאימים קולות מאיימים, אני אהרוג אותך ,אני ארצח אותך, קראתי קולות מקללים אני חוזרת על קללות בראש קראתי קולות משפילים נכנס לי משפט לראש משפיל כלשהו אני חוזרת עליו מלא פעמיים לעניות דעתך זה סכיזופרניה או נמצא בספקטרום החרדה ocd

היי דוקטור כתבתי פה לפני מספר ימים הודעה ארוכה וענית לי ותודה על כך. עבר עליי לפני יומיים לילה שהתעוררתי באמצע הלילה פשוט לא מפסיק לבכות זה נשמע מוזר אבל פשוט הלכתי להעיר את אמא שלי שתעזור לי שתעשה משהו הרגשתי שזהו אני משתגע שאין לי כוחות יותר להתמודד עם המחשבות האלו שכבתי ומרוב שאני קורא על המחלה אני יודע כבר מה צריך להיות ומה אנשים חושבים ובדקתי את עצמי בזה שחשבתי על זה שאני המשיח ופתאום לשניה נרגעתי עברה לי צמרמורת בגוף וישר קפצתי ואמרתי לעצמי שאני יודע שאני לא המשיח.. מאז אותו לילה אני פשוט מרגיש שונה מרגיש שכבר לא כל כך אכפת לי אם אשתגע וכאילו משהו בתוכי רוצה לחזור לאותו לילה למרות שבפועל ממש ממש לא אבל משהו מוזר קורה לי שלא אכפת לי כבר מה יהיה כאילו השתלט עליי שד רע שכבר לא אכפת לי מה אעשה ואיך אתנהג ומה יגידו הרגשה של בעיקר עצבות והרגשה מוזרה שאני לא יודע אם אחזור להיות אותו אדם שלפני אותו לילה ובכלל אותו אדם שאני רגיל להכיר הרגשה שאני לא מכיר באמת אף אחד שאני לא באמת מחובר לאף אחד אפילו שאני שוכב עם חברה שלי אני לא מרגיש שום דבר ואני כבר לא יודע מה קורה איתי אני בכל זאת נורא מפחד שאני נהיה סכיזופרן תוכלי אולי להבין מה קורה לי? בתודה עילומשם

אהלן אני סובל מהסימפטומים של אובססיה כפייתית וטורדנית רציתי לקבל הסבר קצר איזה דרכי טיפול יש לזה וכיצד זה עובד בתודה ניסן.

שלום דר אני בן 24 הייתי מעשן מריחואנה יום יום במשך שנה עד לפני ארבעה חודשים שקראתי על מחלת הסכיזופרניה באינטרנט ומאותו רגע הפסקתי לעשן הלכתי לפסיכולוג והוא אבחן אצלי ocd מאז אותו יום המחשבה והפחד מהמחלה לא עוזב אותי מרגיש שהנה עוד שניה זה מתפרץ עוד שניה אני אשמע קולות ואראה הזיות עוד שניה יאשפזו אותי לפעמים אני רוצה פשוט לאשפז את עצמי שיעזרו לי אני שומע על רוצחים וכל מיני פושעים שבשניה מאבדים את השפיות ועושים מעשים כל כך שפלים ואני מפחד להיות אחד מאותם האנשים , שאני אעשה משהו לקרובים אליי מפחד לאבד את השפיות שאני אשמע קולות שיורו לי לעשות אני לפעמים מדמיין שאני שומע קולות כי רוב היום אני עסוק באם אני שומע או לא ואם יש רגע שקט אז קופץ משהו במוח שמזכיר לי להתרכז בזה את זה אני מרגיש שאני מאבד את המציאות אין לי רגש לכלום ושום דבר לא מרגש אותי הייתי אצל פסיכיאטר שאמר לי שאין לי כלום ושום דבר מלבד החרדה לחלות אני לא לוקח כדורים רק מטופל בביופידבק ושיאצו מכיוון שהכדורים זה המפלט האחרון שלי אני הולך לעבודה ללימודים אני מתקשר עם העולם גם קיבלתי עובד מצטיין השבוע והוספתי לעצמי עוד עבודה על מנת לצאת מהמחשבות וגם שיהיה עוד קצת כסף אבל המחשבות לא עוזבות אותי שאני בפרודרום,התקופה שלפני ההתקף הראשון איך אפשר לדעת שאני לא בתקופה הזו? אני אמנם הולך לעבוד אפילו שניים הולך ללימודים אבל אין מוטיבציה לעשות כלום אני כבר לא נפגש עם חברים עבוד בית לימודים בית מדבר איתם מדי פעם בטלפון יש לי הרגשה שאני פשוט לא מבין את העולם המון מחשבות פילוסופיות על החיים מה זה החיים ומה הטעם לצאת מהמצב שאני נמצא בו ם גם ככה כולם מתים בסוף מה הטעם לחיות ומה זה בכלל לחיות מי קובע שאני חי מה קובע שאני חי? להדגיש שאני אוהב את החיים ולא אעשה לעצמי משהו כי אני רוצה לחיות.. אבל לחיות כמו בן אדם נורמלי כמו כולם לקום בבוקר לחייך ולא לחשוב על דברים מפגרים אשמח לשמוע את חוות דעתך לגבי מה נראה לך שאני חווה ומה הטיפול שהייתה ממליץ מצטער על ההודעה הארוכה בברכת תודה ויום טוב

שלום לכולם! כתבתי כאן קצת בעבר, בכל מקרה, משום שברצוני לעבוד בתחום האבטחה יש בעיה שיש לי "סעיף נפשי" ולא מוכנים לתת לי אישור נשק. הובחנתי ליפני כשנה ו3 חודשים עם OCD ועכשיו אני כבר לא נוטל תרופות, לא צריך להגיע למפגשים במחלקה המטפלת בי (כשלושה חודשים), ואני לא חווה את הOCD יותר. היום התקשרתי לפסיכיאטר המטפל שלי בכדי לקבוע פגישה כדי לקבל מכתב שיסביר כי ההפרעה נפתרה ושאני אוכל ל"נקות" את שמה מהתיק שלי ושהיא תיהיה חלק מהעבר, הוא בתגובה אמר לי בציטוט "אני לא מוכן לרשום שנעלמה ההפרעה, אני אוכל לתת לך מכתב שבו ארשום שאתה לא חווה תסמינים יותר" אני רוצה לשאול אתכם (יותר מופנה לבעלי מקצוע) האם מותר לפסיכיאטר לא להסכים לתת לי מכתב שכזה? למרות שאני כבר 3 חודשים לא במעקב, לא נוטל תרופות ולא חווה שום תסמין. מה עלי לעשות? תודה מראש!

אני אבדוק לגבי פסיכיאטר אחר, ולכל הקוראים, יש דרך החוצה, צריך להאבק בשניים, לרצות באמת שינוי, ובעזרת כמה כלים שפזורים ברחבי האינטרנט וגם בעזרת רפואה מקצועית אני מאמין שגם אתם תצליחו. בהצלחה לכולם!

אבל הבעיה שלך היא בעיקר משפטית. אני לא חושב שחולה או סי די לא יכול להחזיק נשק. לדעתי אם תצטייד באישור מפסיכיאטר שאינך מסכן את עצמך או את הציבור אסור למנוע ממך לעבוד באבטחה. מומלץ לפנות ליעוץ פרטי ולהתכתב עם חברת האבטחה דרך עו"ד.

שרון שלום.בני בן 13.5 אובחן עם אוסידי וכן דיכאון מתון.הבן נמצא בתפקוד גבוה ונורמטיבי בכל התחומים למעט מחשבות טורדניות בתחום מסוים.נמצא בטיפול סיביטי.לפני כחודש וחצי החל לקבל פריזמה לאחר מספר שבועות קיבל היפומאניה.הוא יצא מהאפיזודה מיד כאשר הופחת המינון התרופתי.מאחר ומעתה נימנע מהבן שימוש בssri הציעו לנו לעבור לחומרים "מתקדמים" יותר ובשלב זה בעיצה אחת עם הבן החלטנו להמתין.הטיפול ההתנהגותי קשה לו מאוד,בעיקר לאחר שהוסרה התרופה,ולו רק מהפן הפסיכולוגי.האם לדעתך מתן של מינון נמוך של קלונקס לפני פגישה עם המטפל יכול לסייע לו להשתחרר מהחרדה הרבה הכרוכה בטיפול ?תודה

האם אפשר להוציא רישיון נהיגה ללוקים בOCD, האם אפשר בעתיד גם על אוטובוס לצרכי שירות הציבור?

בהמשך לפנייה שלי לגבי רישיון לאוטובוס, כיום אני נוטל כדור שנקרא "לוסטרל" 100 מ"ג. בנוסף אני מטופל בטיפול CBT כבר 4 שנים. אגב אני בן 18 שחלומי זה להיות נהג אוטובוס באגד או במטרונית בחיפה. שאלה נוספת, האם אני חייב לדווח על כך למשרד התחבורה או לאגד בכלל?

אני סובל מocd ולאחר שקיבלתי ממשרד הרישוי את האישור המתאים הצלחתי ב"ה להוציא רישיון נהיגה. בהצלחה!

שלום רב שרון, לפני כמה ימים התייעצתי איתך בקשר לאימהות ולocd ברוך השם אני ובן זוגי החלטנו שאנו מתחתנים בחודש נובמבר וקבענו חתונה עכשיו ה-ocd התחיל בקשר לחתונה ואני ממש מפחדת מהמחשבות שלי פתאום עולות לי מחשבות שאם ביום של החתונה אני לא ירצה ללכת לחתונה אני אפחד? וקראתי על מישהו שיש לו ocd ופתאום רצה לבטל את החתונה כולי רועדת מפחד תמיד היה לי החלום להתחתן. למה אין לי שמחה בכלום למה המחשבות משגעות אותי אני אוהבת אותו הוא החיים שלי למה שאני אהרוס בסוף הכל. אני מתחננת תעזרי לי

בימים האחרונים גם התחילו לי מחשבות על רצח, ופגיעה,גם באנשים שאני אוהבת, המחשבות האלו לא מעוררות בי סיפוק והנאה אלא הרבה פחד חרדה רגשות אשמה וכעס כלפי עצמי , אני רוצה שמחשבות האלו יפסקו, אני מפחדת לאבד שליטה על עצמי ובאמת לעשות משהו מהמחשבות האלו, אבל אני לא באמת רוצה לעשות את זה. אני מגיעה למצב שאני כל היום על סף בכי ועם רגשות מאוד קשים. כי למה שאני אחשוב דברים כאלה כלפי אנשים שאני אוהבת? אני מעדיפה שינעלו אותי איפשהוא או שיהרגו אותי מאשר שאפגע בהם. אני מפחדת וכל היום חושבת אם באמת יש לי דחף/רצון לעשות מעשים כאלו, או שאני כרגיל משגעת את עצמי ובעוד כמה ימים תיפסק החרדה הזו ותתחיל חדשה (כל כמה זמן יש לי חרדה שממוקדת בנושא כלשהו ואז היא מתחלפת בחרדה חדשה). האם בעזרת טיפול המחשבות האלו יכולות לעבור?? זה לא מחשבות של פסיכופת ? זה יכול להיות קשור לתסמונת כפייתית שאני אולי סובלת ממנה.?

אני בת 17..אז קודם כל אני חושבת שיש לי טריכוטילומניה, אני משהו כמו שנה וכמה חודשים תולשת את השיער שלי, אני פשוט רוב היום לוקחת חתיכת גדולה מהשיער מסובבת עם האצבע בצורה אובססיבית ותוך כדי תולשת קצת, ככה שכבר נוצרות לי קצת קרחות.. ולאחרונה התחילה אצלי סוג של חרדה.. אני ממש מפחדת שבמהלך החיים שלי עשיתי דברים רעים/פשעים/מעשים נוראיים, ושפשוט שכחתי שעשיתי אותם כלומר שאין לי זיכרון מהם. שהדחקתי. לא זכור לי שעשיתי משהו כזה אי פעם אבל פתאום אני מתחילה לדמיין סיטואציות כלומר להמציא ואז לחשוב עליהן באופן אובססיבי ולפחד שבאמת עשיתי משהו כזה.. ולפעמים יש לי פחדים ספציפיים נגיד: לפני שאני יוצאת מהבית אני מוודאת שהרדיאטור מנותק מהחשמל (אם הוא מחובר זה יכול לגרום לשריפה או משהו) אז אני מסתכלת מוודאה שהוא מכובה, מסתכלת שוב, בוהה קצת כדי שזה ייקלט לי במוח, יוצאת מהבית ופתאום מפחדת שבלי להיות מודעת חיברתי אותו לחשמל לפני שיצאתי, לא יודעת למה! כשאני חוזרת אני מגלה שהוא היה מנותק.. פעם אחת (לפני שנתיים וחצי) הסתובבתי עם חברים שהם היו לא כל כך נחשבים ברמה טובה, והשתכרתי מלחץ חברתי, זה התחיל בלנסות אלכוהול כדי רק לטעום ולראות איך זה מרגיש, והביאו לי עוד ופשוט לא חשבתי ושתיתי, נהייתי די שיכורה עם סחרחורת וקושי ללכת וכל זה, אני חושבת שבשלב מסויים התפצלנו ויצא מצב שהייתי עם איזה מישהו (סוג של ידיד..) לבד לכמה זמן, פתאום אני מפחדת שעשיתי איתו או לבד מעשה איום ונורא , איזה פשע, משהו זוועתי אפילו, ושביגלל שהייתי שיכורה זה נמחק לי מהזכרון.. אבל אני מניחה שאם באמת היתי עושה משהו כזה לפני כ"כ הרבה זמן כבר היו עוצרים אותי עליו לא? לא יודעת.. וכמו שאמרתי גם פחד כללי שעשיתי מעשים נוראיים שאפילו יכולים להכניס אותי לכלא עליהם ושפשוט אין לי מהם זיכרון. קשה לי אני מלאה בפחד חרדה רגשות אשם אני מנסה להסתיר הכל מהסביבה ומהמשפחה אבל מבפנים אני מתחרפנת וחוץ מזה כמה חרדות אחרות לגבי דברים אחרים אבל אלו פחות משמעותיות קראתי קצת באינטרנט וראיתי שיש כזה דבר מחשבות שווא שהבן אדם חושב שעשה מעשים נוראיים שהוא לא באמת עשה ואני חושבת שאולי יש לי את זה כי זה נשמע הגיוני ובכל זאת מפחדת אולי בכל זאת עשיתי משהו ושכחתי. מה לעשות.? מה זה? לפי מה שתיארתי נשמע כאילו המחשבות מומצאות? אולי אני מרגישה ככה כי באמת עשיתי משהו ואני לא מודעת לזה?

שלום רב, האם גם נשים הסובלות מocd קשה מצליחות להביא ילדים לעולם מניסיון שלך עם נשים בעלות ההפרעה הנ"ל?

תודה, כולי מלאת חששות ולבטים אני אמורה להתחתן בספטמבר אני מפחדת שהמצב הנפשי שלי יהיה קשה בהריון והלידה וזה החלום שלי להביא ילדים. ocd נחשבת למחלת נפש?

אני בן 26 ושאלתי כאן כמה דברים בחודשים האחרונים. במהלך השבועות/חודשים האחרונים כל הזמן החלפתי שיטות נגד הOCD וכולן נכשלו. שמתי לב שלא משנה מהי השיטה שאני מחליט להשתמש בה (אפילו אם השיטה היא מדיטציות) אם נכנסים אליה חזק מדי - היא נשאבת לתוך הOCD - כלומר מתפתח OCD על נושא השיטה עצמה (זה די מדהים)ואז היא קורסת. אני מרגיש שאני מאוד מתקדם בידע שלי על הOCD, ואתמול בלילה/היום בבוקר הרגשתי שיפור ניכר - כי הגעתי למסקנה שחשיפה ומניעה זו באמת הדרך והדברים הסתדרו לי יותר טוב בראש, אבל נראה לי שגם אותה כל מטפל יתפוס בצורה טיפה שונה ומה שנחשב אצל מטפל אחד כ'בריחה', עשוי להיחשב אצל אחר כחשיפה ולכן לדעתי זו הרבה יותר 'אומנות' מאשר נוסחה ברורה. אבל אני כן מאמין מאוד בשיטה. הבעיה היא שהערב כל המחשבות על הנושא התחילו נורא לבלבל אותי ובשלב מסויים חשתי בלאגן גדול בראש - לא ידעתי איך לחשוב על העניין, מתי להיחשף, מתי בדיוק לעשות ופתאום לא היה לי במה להיאחז ואני חייב לומר שזה נורא מפחיד. גם אם אין שום נושא לחרדה - עדיין התחושה שפתאום אין אחיזה (והישאבות לבלאגן המחשבתי) היא נורא מפחידה. רציתי לשאול אותך מה את ממליצה לעשות - האם לקבל גם את המחשבה הזו? איך משתחררים מזה? תודה.

המפגשים הם כבר כמה חודשים טובים רק בפאזה של ניתוח הדברים והרגשות שאני מביא איתי, כאילו זה בכלל לא CBT (והיא גם אמרה שהטיפול הוא כבר לא בדיוק CBT וגם אז כתבתי לך את זה) אז אני לא יודע כ"כ מה לעשות. צריכות להיות הוראות ברורות באופן כללי, אבל אני חושב שכשנכנסים לרזולוציות גבוהות יותר העניינים קצת פחות ברורים. לדוגמה - יש מחשבה מטרידה בנושא מוות נניח (כמו החרדה שהייתה לי ועדיין במידה מסויימת). מטפל א' יאמר שצריך לעבד את המחשבות וכן לדבר על זה עם אנשים, אבל מטפל ב' יכול לומר שאסור לדבר על זה עם אנשים כי אז זה יהיה "אישור" וצריך להישאר לבד עם האי-נוחות כפי שהיא, ואולי אף לא יסכים לשתף פעולה בעצמו! זו גישת חשיפה לכאורה, אבל זו גישה מסוכנת מאוד. אני קורא לא מעט הודעות של אנשים שמדווחים על טיפולים שבהם דורשים מהם להיחשף ישר בצורה קשוחה מדי, מה שעלול לגרום דווקא לנזק רב. ולכן רק עצם זה שזה 'חשיפה ומניעה' עדיין לא אומר לנו כלום, אלא מה שקובע זה רק מה המטפל יעשה מזה ולכן כדי שהOCD לא "יפיל" את השיטה - חייב להיות בה גמישות ואסור שזו תהיה נוסחה מתימטית, כי אז היא תקרוס. תודה על התשובה לגבי התחושה המפחידה מהערב ואשמח לדעת מה דעתך על כל מה שכתבתי עכשיו ומה כדאי לי לומר למטפלת ביום חמישי.

רציתי לדעת האם אובססיה /ocd זה רק מחשבות שעלולות לגרום לי לעשות דחף מסוים.או שזה גם יכול להיות מחשבות טורדניות שלא יוצאות מהראש ואפשר להגיד שזה מגיע כמעט לכל נושא בחיים?אני שואל זאת כי זה מצחיק עד עכשיו היתי בטוח שמה שיש לי זה ocd מחשבות אובססיות (יש לי ספקות בהרבה מאוד דברים בחיים אע"פ שברובם אני יודע שהם לא הגיונים בעבר היתי מבצע גם טקסים עד שהבנתי שאין בזה שום הגיון) והצלחתי לעזור לעצמי הרבה עד שמישהו (בלי איזה תואר אקדמאי מסוים) בא ואמר לי שאובססיות זה רק מחשבות שיכולות לגרום לדחף מסוים?ומאז זה מעיק כי אני לא יודע מה יש לי אובססיה או לא ומאז מה שנוצר אצלי זה אובססיה על אובססיה אז לכן אני ישמח לקבל הגדרה מאוד מדויקת מה זה אובססיה/מחשבות טורדניות /ocd תודה רבה !!

שלום, רציתי לקבל ייעוץ בעיניין היחסים שלי ושל הוריי. אני בן 24, ילד יחיד למשפחה נורמטיבית, אנחנו גרים שלושתנו באותה דירה, לכל אחד העיסוקים שלו, אך יש לי בעיה שאני מרגיש שהם מרעיפים עליי יותר מדי אהבה, זה בא לידי ביטוי בכך שאני שואל שאלה פשוטה (אם יש אוכל במקרר לדוג') וישר מקבל מענה+עזרה בלי שביקשתי. זה גורם לי להרגיש מתוסכל,יש לי חשש שההתנהגות בבית תשפיע על ההתנהגות מחוץ לבית בכך שאהיה תלותי באנשים אחרים. אני מודע לבעיה וזה מבחינתי משמעותי מאוד, אך עדיין הייתי שמח לקבל מענה מאיש מקצוע לגבי ייעוץ,כיוון,משהו. חשוב לציין שאני מטופל אצל פסיכולוג במשך שנתיים ואני חש התקדמות משמעותית. עדיין הייתי רוצה לשמוע דעה אובייקטיבית מבחוץ. תודה מראש:)

אני אבדוק את העניין. תודה על תשומת הלב שלך:)

הרבה מהחיים שלי העברתי בלופים בלתי נגמרים של מחשבות אובססיביות לגבי עצמי, העתיד, העבר, וניתוח מתמיד של הסביבה שלי ושל עצמי. המחשבות כללו התעסקות אובססיבית באם אוהבים אותי או לא, האם אני עושה ואומרת את הדבר הנכון. וגם אני חופרת לעצמי על מה אנשים אחרים חושבים, מה עובר להם בראש בזמן שהם עושים דברים. אני גם מנתחת את המחשבות של עצמי. ובכללי לא מצליחה להפסיק לחשוב, להירגע, ובאמת לחיות את הרגע! המחשבות האובססיביות גרמו לי לקשיי ריכוז קשים במשך השנים, וכתוצאה מכך לא ממש הצלחתי להישאר במקום עבודה אחד, לרכוש כישורי חיים במידה מספקת, ללמוד טוב, או לנהל מערכת יחסים טובה ומספקת. יש לי חברים ותחביבים, ואני בנאדם די שמח ואנרגטי באופן כללי, אבל יש לי קול בראש שמנתח כל דבר שאני אומרת ועושה, גם תוך כדי, וזה מחרפן!!! אני מטופלת כבר שנים אצל פסיכולוגית, ומספר שנים נמצאת על מינון נמוך של כדורים נוגדי דיכאון. לאחרונה הייתי אצל פסיכיאטר והוא אבחן אצלי או.סי.די מחשבות.(עד עכשיו פשוט חשבו שאני בחורה מאוד אינטליגנטית אבל עם הפרעת-קשב מאוד מאוד רצינית). הוא הפנה אותי למטפלת cbt. ואמר שנצטרך להעלות את הסרנדה שאני לוקחת ממינון 50 מ"ג למינון של 200 מ"ג!! (בהדרגה כמובן). עכשיו, אני בחרדה בלתי נגמרת מכך שלא יהיה לי חשק מיני. עם ההשמנה הפוטנציאלית, עייפות, ושאר תופעות הלוואי האפשריות אני יכולה להתמודד. אבל להיות בלי חשק מיני... המחשבה הזאת הורסת אותי! אני ממש מתעסקת בזה באובססיביות, זאת מחשבה אובססיבית אצלי, שאמנם סוףסוף יהיה לי שלווה ורוגע בתוך הראש, אבל חשק מיני קטן מאוד עד לא קיים.... אני ממש דואגת! גם ככה יש לי קצת קשיים בתפקוד המיני, ואני הולכת עכשיו לקחת תרופה שתחמיר את זה. מבחינתי זה פשוט להחליף בעיה אחת (מוח היפראקטיבי ואובססיבי) בבעיה אחרת (חוסר חשק מיני). מצד שני, אי אפשר להמשיך ככה, עם מוח שלא מפסיק לחפור לי ולא נותן לי להשיג דברים ממשיים בחיים האלה. מה את ממליצה?? האם יש משהו שאת יכולה להגיד שירגיע אותי? (כמו לדוגמה, שלא אצל כולם יש תופעות לוואי בתחום המיני, גם כשמדובר במינון 200 מ"ג... או שיש תרופה שאפשר לקחת בשביל למתן את תופעות הלוואי המיניות של הסרנדה [לא שבא לי לקחת קוקטייל של תרופות]. או שעם טיפול cbt טוב אוכל לקחת מינון נמוך יותר... או משהו אחר?!) מודה לך מראש... בהערכה רבה יסמין

מדובר במחשבות אובססיביות שאין להן כ"כ סימפטומים חיצוניים. טיפול cbt באמת אמור/יכול להעלים את זה?

היי שרון, התחלתי בטיפול תרופתי לפני כ-3 חודשים, בשבועיים האחרונים אני נוטלת 150 מ"ר (3 כדורים ביום), לאחרונה אני מרגישה עייפות שהיא כמעין תשישות ורצון לישון, בנוסף הראש מרגיש לי מלא הפסיכיאטרית שלי אמרה לי שאפשר להוריד ל-2 כדורים ביום , מה לדעתך?

שרון בהתאם לתשובתך, האם זה נכון שרק מינונים גבוהים של התרופה עוזרים לOCD הבנתי מהפסיכיאטרית שרק מינונים גבוהים יכולים לעזור כאן, אני רוצה לדעת ע"מ לדעת אם עליי לסבול מתופעות הלוואי בתקווה שאגיע להקלה בסימפטומים של ה-OCD המעצבן הזה.

שלום רב וצהריים טובים אני סובלת מאוסידי המון שנים בשנתיים וחצי האחרונות מטופלת בפאקסט כרגע נוטלת כדור וחצי. אני כיום בת 27 מתכננת להתחתן בן זוגי לא יודע על ההפרעה ובנוסף על היותי נוטלת טיפול תרופתי באופן קבוע. שאלתי היא כזאת בתור אחת שנפגשת עם נשים בעלות ההפרעה הנ"ל!! אפשר להיכנס עם ההפרעה להריון?איך ההריון, לידה משפיעים על הפרה ועל הכדורים האם מותר ליטול אותם בזמן ההריון. אשמח לתשובתך אני ממש מלאת חששות

איפה נמצאת המרפאה שלך ובאיזה ימים את מקבלת פציינטים?

שלום רב, רציתי לשאול האם חרדה מזיהומים מטופלת גם בטכניקה של "היפוך הרגלים",כלומר, האם ישנם תחליפים לרחיצת ידיים בתדירות גבוהה ולניקיון מוגזם? אני יודעת שבהפרעות כגון תלישת שיער אובססיבית משתמשים בטיפול מסוג זה על ידי נתינת מברשת או חפץ בעל שיערות ורציתי לדעת האם הוא נפוץ גם בטיפול בחרדות מחיידקים כתחליף לפעולות הטקסיות שמתבצעות ועלולות לפגוע בבריאות הגוף? אשמח לתגובה, תודה מראש.

שלום לך שרון מה שלומך? האמת שיצא לי לכתוב בפורום שלך פעם אחת.. רציתי להתייעץ.. אני בת 28 כבר חיה עם בן זוגי מעל שנתיים פלוס.. זוגיות טובה וקרובה.. אני סובלת מחרדות כלליות..ואובחנתי באוסידי יש לי נטייה לחפור ולקדול במחשבות ולבדוק כל דבר ולבחון את עצמי לפני כשבועיים בערך לי ולחבר שלי היה ריב שדיי הסתיים בבכי ובקשיים.. לבן זוגי התפרצויות עצבים שעם הזמן גורמות לי לחשוב פעמיים אם להמשיך או לקום מהמקום בו אני נמצאת. הוא החליט שיטפל בבעיה ושנעזור אחד לשנייה להימנע מעימותים לא נעימים.. משהו מוזר קרה מאותו ריב.. אני מרגישה מרוחקת, אני מרגישה שאני פועלת טכנית בקשר, אני צריכה לציין שכרגע אני לא עובדת והמחשבות ממשיכות בלי הרף.. אם היה לי געגוע אליו פתאום הוא אינו.. החיבה והאהבה שם אבל כאילו משהו נשמט ממני, אני כל הזמן מסתכלת עליו ומחכה להרגיש משהו, רגש טוב, תחושה טובה.. וכאילו אני ריקה.. אני בחרדה כבר כמה ימים שאין לי כלום אליו ואני מנסה לבחון ולבדוק את זה כל הזמן אבל זה רק מלחיץ אותי יותר, ויותר בקשר.. שאני אולי כבר לא אוהבת בכלל.. אולי אני פה כי התרגלתי אני לכודה בחרדה.. אני כבר לא יודעת מה יש לי אפילו בסקס חודש לא שכבנו וכבר פיתחתי חרדה מלשכב עימו, ואז שזה קרה זה לא היה מושלם כמו שתמיד וכמו שרציתיץץ לא יודעת אני דיי מוטרדת.. עד מצב שאני חולמת על זה ובחלום אני ממש בחרדה.. אשמח להיענות:)

שלום רב אני סובלת שנים רבות וממחשבות כפיתיות טורדניות. בעבר טולתי בפלוטין וגלונקס. עם הטפול התרופתי מדי פעם במצבי כעס ולחץ החלה מאוד התגברה ונתקפתי בחרדות מהמחשבות שמה אני אבצע את שמחשבה כופה עלי. מאוחר יותר החלפתי רופא מומחה בנדון והחליף את התרופות לסרוקואל מינון גבוהה למיקטל בגלל דו קוטביות אפרמיל 300 אסיואל 5 מג התרופות עוזרות שאנני בלחץ ברגע של לחץ אוואגירת כעסים על אף התרופות האו,סי,די, מתקיף מתחילות מחשבות ומתחיל הטכס כמו פחד מערבוב כספים בין הארנקים גנבות בקצור חרדה מעצם המחשבה שאסור לעשות, מה נתן עוד לעשות שאים ההתפים קשה לעצור אותם והתוצאה פחד וחרדות מעצמי.המצפון מתחיל לחרסם והדבר הופ לסיוט. מה נתן לשפר בתודה מראש יוספה

היי כבר כמה שנים שאני יודעת שיש לי ocd ואני מתמודדת איתו בעצמי. הוא התחיל לי בשיא העוצמה בעיקבות טריגר הלך ונחלש , למרות שהוא תמיד בחיים שלי.אבל רק פעם ב תודדה לארל יש חרדות עוצמתיות. אז עכשיו.. בתקופה דדוקא טובה בחיים שלי , טוב לי עם עצמי אני מרגישה באמת שמחה .. הוא שוב מופיע בשיא הכוח. בטח מוכרת לאלה שיש להם ocd ההרגשה- למממה, למה אני לא יכולה להיות מאושרת בלי דאגות ובלי חרדות ששום דבר לא יבוא ככה פתאם בלי הכנה מראש ויהרוס לי הכל. וזה ככ עצוב שאין לי בזה שליטה ובכל רגע בחיים שלי זה יכול לתקוף אותי ומשמחה אני יהיה בדיכאון בגלל איזה חרדה טיפשית .. אז עכשיו .. אני מרגישה מדוכאת , כבר לא אני, כי עשיתי איזה טקס לא נכון שלפי הocd שלי עכשיו השתנה לי האופי ואני בנאדם אחר . חח זה אולי נשמע מצחיק או מגוחך אבל עצוב לי .. אהבתי להיות אני ועכשיו אני חרדה ומדוכאת כי הocd שלי גרם לי לחשוב שאני כבר לא אני , ומעכשיו אני הרבה יותר קרה ומנוכרת .. קצת עידוד יתקבל בשימחה ;{

שלום לך, רציתי להתייעץ איתך. אובחנתי עוד כנערה עם OCD בעיקר של מחשבות טורדניות ללא טקסים מיוחדים. כיום אני סביב 40, אמא לילדים עם תפקוד כללי טוב מאוד. המחשבות הטורדניות מופיעות בעיקר במצבי לחץ. אינני מטופלת בכדורים ומעדיפה פתרונות ללא כדורים. יש לי אחות גרה בחו"ל בעקבות עבודת בעלה. במשך מספר חודשים הייתי מובטלת ותכננתי לנסוע אליה ולכייף. איכשהוא זה נדחה ובעלי גם טען שבלי תקציב זה לא הזמן לנסוע. כעת מצאתי עבודה ותחושת ההחמצה שלא נסעתי ושמא לא יצא לי בעתיד לנסוע לא מרפה. בעבודה חדשה יותר קשה לקחת חופש וקודם הייתי חופשיה לגמרי... זה מפריע לי בריכוז ועבודתי מצריכה ריכוז מלא... אני גם מלאת כעס על עצמי ובמיוחד על בעלי שהקשבתי לו. מרגישה שאם הייתי נוסעת הייתי מתחילה את העבודה בראש יותר רענן... מאמינה שעוד יצא לי לנסוע, אך תחושת הלחץ, סטרס וההחמצה לא מרפים. שאלתי היא איך ניתן להירגע ולהתפקס בעבודה?? ובכלל איך מטפלים במחשבות אובססיביות דוגמת מה שקורה לי פה (לעיתים מצטרפות עוד מחשבות) ללא כדורים? האם יש לך פעולות להמליץ לי על מנת לא לעסוק באופן אובססיבי בעניין זה? תודה מראש.

אני בת 16. לפני שנתיים בערך התחלתי לבדוק הכול:דלתות,גז,מקרר.. הגעתי למצב שבדקתי 50 פעמים אם המקרר סגור וממש ספרתי כמה פעמים בדקתי,כנל לגבי הדלת והמרפסת. השנה אני בודקת פחות נגיד לפני שאני הולכת לישון אני בודקת 3 פעמים כל דבר אבל אני רוצה שגם זה יעלם מה אני יכולה לעשות?

וגם רציתי לשאול למה בכלל זה קורה לי ממה זה נוצר?

תודה רבה עזרת לי

יש לי הפרעה לא מוגדרת אני הייתי בעבר הכל תחלואה כפולה הבעיות נגרמו לי כתוצאה מרטאלין בשימוש של הסנפה ללא גבולות מיליון הבחנות היו לי ואינספור גמילות ולפסוף החור השחור בית סוהר היום אני מאושרת התחתנתי עם" חולה סכיזופרני פארנואידי" הבאתי ילדה לעולם ופה זה מתחיל.............................. אני יפה -כן רזה-נכון בריאה ?לא יש לי מחשבות על מוות יש לי תאריך מסויים בראש שאני יודעת!!!! שבוא נשמתי תעתק היה לי את זה בעבר אבל בגיל 15 אני מקבלת מסרים אני מרגישה שבשבוע הקרוב אני לא אחיה כאן, אני בטוחה ותזכרי או תזכור אמרתי לכם אין לי מחשבות אובדניות אבל משהו מוזר קורה לי אני עצם היותי אדם חזק ומציאותי בבקשה לעזור לי לחזור לשפיות ... תודה

שלום רב, אני בשנות ה-30 לחיי, נשוי +1. אני סובל מבעיות ריכוז, חרדה ו-OCD. מאז ומתמיד הייתי אדם לחוץ, מוטרד מהעתיד, מבצע טקסים של בדיקת דברים מספר פעמים, שטיפת ידיים וכו'... אך בשנים האחרונות ישנה החרפה. אובחנתי בחשד לבעיית קשב וריכוז לאחר מבחן TOVA. נתנו לי לנסות ריטלין רגיל, ריטלין 40LA, קונצרטה וכו', אך לא הרגשתי כלל שזה עוזר. בעיית הריכוז באה לידי ביטוי כאשר אני קורא וחוזר מספר פעמים את אותו הכתוב, הרבה פעמים חולמני כאשר מדברים איתי ולא מרוכז, עסוק במאמץ הריכוז במקום בהקשבה. בשנים האחרונות ישנה התגברות גדולה של מחשבות כפייתיות ופולשניות, מחשבות על מוות ומחשבות מיניות. הדבר הולך ומתגבר וגורם לי לפחד בדיבור בעיקר מול הרבה אנשים מחשש להתבלבל ולומר את המחשבות בקול. לפני ישיבה בעבודה אני כל הזמן חושש ממנה גם אם לא אני מרצה וכל הזמן חושש שיפנו אלי במהלכה ושאצטרך לדבר, בליווי דופק לב חזק. יש לציין כי אף פעם לא קרה שהתבלבלתי. כמו כן אני תמיד מנסה להתחמק מלדבר הרבה, להעביר מצגות וכו'. בהמשך טופלתי באסטו (ציפרלקס), פלוטין (פרוזק), וייפקס (אפקסור), חלקם למשך חודשים ארוכים, אך לא הרגשתי שיפור במחשבות וכן היו לי תופעות לוואי של חוסר חשק מיני הידועות בתרופות אלה. בנוסף קיבלתי קלונקס להרגעה לפני הרצאות. למרות המגבלות, הכפייתיות גורמת לי להיות יסודי בעבודה ולהצליח אך משתקת אותי בתחום הקידום הניהולי ועוד... לאחר שהפסקתי את הטיפול התרופתי למספר חודשים, אשמח לקבל עצה לאיזה כיוון טיפולי להמשיך. האם עלי ללכת לפסיכיאטר המתמחה ב-OCD? האם ללכת לטיפולי CBT? האם טיפול CBT יעיל בטיפול במחשבות פולשניות כמו שתיארתי? תודה רבה!

היי שרון, אני חולה OCD מזה שנים רבות ומטופל תרופתית ופסיכולוגית. רציתי לשאול - האם אפשר לטפל בOCD ללא התרופות הפסיכיאטריות? תופעות הלוואי מן התרופות גורמות לי להרבה סבל, האם זה אפשרי? אם כן, את יכולה להמליץ על טיפול חלופי? תודה רבה

תודה על התשובה. הבעיה שהמנגון הזה של הדחף 'נלחם' על עצמו. כלומר, אם אני מנסה לעצור את עצמי מלחשוב או להגיד משהו בלב, אז אני במקביל כאילו מחפש דרך לחייב את עצמי כן להגיד את זה. למשל, הדחף הזה מתחיל להופיע כשאני מדבר. והרי אני לא יכול לא לדבר רציף ולעשו ת פאוסות, וזה גורם לי, כדי להמשיך לדבר חלק , לפרוק את הלחץ ולהגיד משהו בלב. או שאני מייצר טריגרים ללאחל דברים כמו פעולה מוטורית שאני עושה או משהו תדיר שאני רואה. כאילו מתכנת את עצמי למשל שכל פעם שאני מזיז את רגל ימין יעלה בי הצורך לקלל. כלומר הדחף הזה לעשות משהו רע זה גם לחפש איך להכשיל את עצמי מלהלחם בו. והתדירות של האיחולים האלה היא ככ גבוהה שפיסית לא ניתן לבלום את כולם. מיותר לציין שהתחושה היא נוראית. כי אתה יכול לבוא ולחשוב שזה סתמי ולא עשית כלום כי זה רק מחשבות ואיחולים בראש, אבל ברגע שקורה משהו למישהו אתה מרגיש שזה באשמתך. מפחד לעבור ליד אנשים חולים/ קשישים וכו'. מצד שני גם ההמנעות הזו מחזקת את ההרגל... מה שהכי מפחיד אותי שאולי זה לא אוסידי בגלל החלק המחשבתי שכל פעם מחפש דרך יצירתית לאחל רע עוד ולמנוע מעצמי להלחם בזה. בנוסף, ככל שאתה ממוקד יותר בלבלום כל אמירה, יש יותר אמירות וגם אתה פחות מחובר לשיחה עם אנשים ופחות מלא באינטלגנציה רגשית ובטח גם נראה מוזר מהצד כי כל הפוקוס הולך לזה..

היי, מה עושים עם דחף עז לאחל ולהגיד בלב דברים רעים, שהוא לא נראה כמו אוסידי פשוט. אם לא מייחסים לזה חשיבות, זה רק מתגבר, כי יש תחושה של סיפוק בלשחרר ולתת לעצמך להגיד, וישר מחפשים משהו חמור יותר לאחל. ואם נלחמים בזה, זה מתגבר כי הצורך לוחץ ולוחץ כי חייבים לאחל.. וזה לא ברמה של דחף רגעי, אלא ממש של חשיבה קבועה של איך עוד אני יכול לאחל משהו רע, בצורה כזו שאני לא אוכל "לבטל" את זה, או שיהיה לי קשה להלחם בזה. זה ממש חודר למחשבות. כאילו יש את הרצונות האמיתיים שלי, ויש איזה חשיבה מאולצת שדורשת ממני לאחל משהו רע.

תודה על התשובה. הבעיה שהמנגון הזה של הדחף 'נלחם' על עצמו. כלומר, אם אני מנסה לעצור את עצמי מלחשוב או להגיד משהו בלב, אז אני במקביל כאילו מחפש דרך לחייב את עצמי כן להגיד את זה. למשל, הדחף הזה מתחיל להופיע כשאני מדבר. והרי אני לא יכול לא לדבר רציף ולעשו ת פאוסות, וזה גורם לי, כדי להמשיך לדבר חלק , לפרוק את הלחץ ולהגיד משהו בלב. או שאני מייצר טריגרים ללאחל דברים כמו פעולה מוטורית שאני עושה או משהו תדיר שאני רואה. כאילו מתכנת את עצמי למשל שכל פעם שאני מזיז את רגל ימין יעלה בי הצורך לקלל. כלומר הדחף הזה לעשות משהו רע זה גם לחפש איך להכשיל את עצמי מלהלחם בו. והתדירות של האיחולים האלה היא ככ גבוהה שפיסית לא ניתן לבלום את כולם. מיותר לציין שהתחושה היא נוראית. כי אתה יכול לבוא ולחשוב שזה סתמי ולא עשית כלום כי זה רק מחשבות ואיחולים בראש, אבל ברגע שקורה משהו למישהו אתה מרגיש שזה באשמתך. מפחד לעבור ליד אנשים חולים/ קשישים וכו'. מצד שני גם ההמנעות הזו מחזקת את ההרגל... מה שהכי מפחיד אותי שאולי זה לא אוסידי בגלל החלק המחשבתי שכל פעם מחפש דרך יצירתית לאחל רע עוד ולמנוע מעצמי להלחם בזה. בנוסף, ככל שאתה ממוקד יותר בלבלום כל אמירה, יש יותר אמירות וגם אתה פחות מחובר לשיחה עם אנשים ופחות מלא באינטלגנציה רגשית ובטח גם נראה מוזר מהצד כי כל הפוקוס הולך לזה..

מחשבה חוזרת על שגיאה מסוימת במסגרת העבודה? שממש לא מרפה למרות שברור לי שזה לא דרמטי ושגיאות קורות בכל תהליך נחשבת להפרעה טורדנית? לפי מה ניתן למדוד את הבעיה?

האם ואיך מתמודדים עם מחשבות מטרידות בעניני עבודה שמפריעות בסופש? עם הזמן גליתי שבעת פעילות זה נעלם אבל בשקט מנוחה זה מנקר? גרוע מכל שזה במידה מסוימת עודף אחריות. מצד שני אין ברירה כי הרעיונות הטובים עולים בשקט הזה! בתנאים שאני נמצא זה מניב תוצאות. כי ברגע שזה מטריד אני יוצא אחרי יסוריי מחשבות בדכ עם איזה פתרון! לכן הדילמה.

שלום איך אפשר להתמודד או לשלוט במחשבות חוזרות ונשנות שמשהו נורא עומד לקרות והם לא מלוות בהתנהגות כפיתית

היי שלום בת 28 מאובחנת עם ocd בטיפול אצל פסיכותרפיסט עקב חרדות חוזרות ונשנות ומחשבות מטרידות.. אני חיה עם חבר שלי כבר יחד שנתיים פלוס לאחרונה היו לנו כמה ריבים דיי קשים של פיצוץ הקשר כמעט.. ומאז אני בחרדות , דואגת לקשר בעתיד וכו". תמיד ראיתי אותו לחתונה ולבעלי בעתיד לפעמים אני מרגישה שרגשית אני נחסמת ואני מתחילה לחשוב מחשבות שאולי אין לי אליו כלום או לא אוהבת למרות שאני יודעת שאני אוהבת אותו.. אני לא ממש מרגישה משהו.. יכול להיות?

היי אני סובלת מOCD שקשור לסידור הבית, בנוסף אני עובדת במקום עבודה מסודר שלאחרונה מתלוננים נון סטופ על עבודתי שאינה מספקת ושאני מבצעת אותה לאט ובאדישות, אני משייכת את זה לכך שהראש שלי כל כך מלא ושאני מבזבזת כל כך הרבה כוחות בסידור הבית, שאני באה לעבודה עייפה ובלי חשק, בנוסף אני סובלת מדיכאונות קשים שאינם מרפים ומשתמשת הרבה במילה נמאס לי מהחיים. יש לי ילד ובעל והעבודה מאוד חשובה לי, איך אני לא מאבדת אותה ,והאם כדאי לספר בעבודה על ה-OCD או שזה רק יזיק לי. לתשובתך אודה. בנתיים אני ללא כדורים וללא טיפול פסיכולוגי

היי שרון קיבלתי את תשובתך, תודה אני לא מבצעת טקסים בעבודה ובכלל מחוץ לבית כמעט וה-ocd שלי לא מורגש, אך לצערי אני חולמנית יותר בשנתיים האחרונות מאז שההפרעה פרצה ואני בדיכאון, קשה לי לחייך ולגלות יוזמה במקום העבודה, אני נראית עייפה , וכמו כן אני מבצעת את העבודה שלי אבל אני מבצעת אותה בחוסר חשק ובאיטיות כך לפחות נאמר לי, אולי אני פשוט בדיכאון, יש לי בעל מבוגר מאוד וחולה וילד קטן יכול להיות שזה משפיע, בבית אני מבצעת טקסים של סידור הבית הייתי בטיפול קוגנטיבי מספר פעמים והוא תפקד על תקן פסיכולוג נטו ולא הרגשתי ממש שיפור חוץ משהוא לימד אותי לבצע את הטקסים מהר יותר, תרופות אני מפחדת לקחת כי בעבר זה לא השפיע עליי טוב,מחכה לתשובותך שבת שלום

פחות בטוחים בעצמם כ"כ כדי לומר לי שהחרדות שלי לא יוכלו להשתפר בלי התרופות. כי אם לא היו תרופות - אני בטוח שאז היו אומרים "כן י ש סיכוי" כי לא הייתה להם ברירה. אבל אולי הביטחון הכ"כ גדול שלהם ש'אין שום סיכוי שאוכל בלי תרופות' הוא בסה"כ טקטיקת משא ומתן רק כדי לקדם את מה שהם חושבים כטוב יותר עבורי לעת הזו. מי יודע. נכון שבחודש הנוכחי יש קצב גבוה של מחשבות ולופים מתישים, אך עם כל הכבוד, הוא עדיין לא דומה בשום צורה לחודש שעבר (שכתבתי בו הרבה הודעות כאן בפורום עם החרדות בנושא המוות). החרדות כבר בנושאים אחרים בעיקר. נכון שבשבוע האחרון הייתה נסיגה מסויימת, אבל בשאר חודש נובמבר דווקא היה הרבה יותר אוויר לנשום מאשר הסיוט האמיתי שהוא היה אוקטובר ואוקטובר בלבד (כנראה תסמיני גמילה קשים כי זה היה החודש הראשון אחרי הפסקת התרופות - הפסקתי ב-14 בספטמבר). האתגר של התמודדות בלי תרופות מביאה לי תחושת סיפוק רבה וחזרה לתרופות היא פשוט הוצאת הרוח מהמפרשים עבורי (מונעת ממני את תחושת הסיפוק של לפתור קשיים בעצמי) ולכן לא נראית בעיני כאופציה כרגע. בכלל, חלק מהתקופה הנוכחית (ובמיוחד החודש שעבר) היו *בגלל* התרופות והגמילה הקשה מהן, אז שלא יספרו לי סיפורים. המטפלת מאוד תומכת וטובה אבל מה לעשות בסוף כולם בני אדם ויש פעמים שיש משברים. אפילו בן בני זוג יש משברים רגשיים והם עוד הרבה יותר קרובים אחד לשני. אז המחשבה הזו לפחות מנחמת אותי. כואב לי שכשאני צריך אישור לביטול קורס באוניברסיטה בגלל ה-CBT שבגלל ששעות הטיפול והקורס לא חופפות (אבל יוצרות לי טרטור גדול בנסיעות אבל זה כנראה לא מספיק חשוב מסתבר) אז התגובה היא ש"אני עושה מעצמי צחוק" - הייתי קצת בשוק לשמוע את זה מהם - את המשפט הזה - דווקא מה-CBT. בסוף אין תמיכה מוחלטת כנראה מאף אחד. זה היה קצת הלם ואני מקווה מאוד שאצליח לגשר על זה איתה. אני גם אגיד לה במפגש הבא שהמשפט הזה שלה אכזב אותי. אני שמח שמצאתי כאן מקום לפרוק. תודה.

כולל ההערה שלה כמובן. הקורס ב-14 בצהריים וה-CBT ב-9 והם לא יכולים לתת לי אישור שמזיז לכאורה את הסיביטי ל-14. בגלל התקופה הקשה + היום החופף לא למדתי את הקורס בכלל ויצרתי פער. טכנית יכלתי לנסוע שוב לאונ' ולהספיק אבל זה אומר 4 שעות נוספות בדרכים כל שבוע. טרטור ענק. אז חס וחלילה אסור "להזיז" את שעת הטיפול בטופס האישור (רק לצורך הבירוקרטיה) שיכולה לבטל לי את הקורס ולחסוך לי הרבה לחצים, כי "אסור לשקר" טוב אל תשקרו תהיה מרובעים לגמרי. על זה היא הגיבה ש"אני עושה מעצמי צחוק". הם אם כבר עושים מעצמם צחוק.

יש לי בת זוג מדהימה כבר למעלה משנה. היא יפה, חכמה, אוהבת אותי, משקיעה בי, סובלנית, צוחקת מהשטויות שלי, מבינה אותי, מכילה אותי ועומדת בקצב שלי, מה שבחורות רבות מתקשות בו. לצערי יש בעיה אחת והיא שהרגשות שלי כלפיה לא יציבים. מבחינת מראה חיצוני היא לא בדיוק הטיפוס שלי. לפעמים זה לא מפריע לי ואז אני מרגיש כלפיה רגשות, אפילו חזקים. אבל לפעמים, כל מה שאני יכול לחשוב עליו זה בחורה עם נתונים פיזיים כמו של הטיפוס המובהק שלי. אני מפנטז על בחורות עם מראה פיזי כזה באובססיביות וזה כל מה שאני יכול לחשוב עליו באותם זמנים. כמובן שזה פוגע מאד במשיכה שלי כלפיה כי הבחורות שאני מפנטז עליהן שונות מאד מאיך שהיא נראית. אני מנסה לסלק את הפנטזיות האלה מהראש אבל לא מצליח והן משתלטות עלי. העניין הוא שזה בא והולך בלי שאני מבין איך, כמה ולמה ואני לא מרגיש שיש לי שליטה על זה. נראה לי ממש חבל לאבד מישהי מיוחדת כל כך שלפעמים אני גם מרגיש כלפיה אהבה רק בגלל שמדי פעם שוטף אותי גל של רעב למראה חיצוני אחר. ניסיתי להיפרד ממנה פעמיים והתגעגעתי אליה מאד. יצאתי עם בחורות אחרות שכן היו הטיפוס שלי פיזית ובאמת מאד נמשכתי אליהן, יותר מאשר אליה, אבל לא היה לי טוב איתן והן לא הבינו אותי כמוה וגם הקשר לא החזיק הרבה זמן מעמד אם משום שבתחומים אחרים הן לא התאימו לי ואם משום שהן עצמן לא רצו אותי. הפעם אני רוצה שזה יעבוד. חזרתי אליה אחרי שמאד פגעתי בה בפרידה האחרונה ואני מפחד לפגוע בה שוב. אני מוצא את עצמי בלולאה אין סופית של התלבטויות של כן או לא להתחתן איתה כי אנחנו כבר בגיל ובשלב הנכון. כל דבר קטן נחמד שקורה בינינו מחזק את הטוב. כל בחורה שעברה ברחוב ועוררה בי סקרנות גורמת לי לחשוב שזה לא ילך. האם יש דרך לטפל בנפילות האלה שלי לאובססיה של פנטזיות או ללופ של בעיות החלטה? האם עלי להיפרד ממנה ולחפש מישהי שפיזית היא ממש הטעם שלי כדי למנוע את העליות והירידות? הבעיה שמדובר בבחורה נדירה שקשה למצוא כמוה ואני יודע שלא יהיה לי משהו מיוחד כזה עם מישהי אחרת ולעומת זאת המראה החיצוני שאני נמשך אליו הוא לא מצרך כזה נדיר אלא בר השגה. לפעמים אני חושב שאם הייתי מכיר מישהי שכן הטעם שלי חיצונית וגם היה לי חצי טוב ממה שטוב לי איתה, אולי הייתי שלם עם זה. מצד שני, אף פעם לא איבדתי אותה כדיין במאה אחז (באופן שהיא לא רצתה לשמוע או לראות אותי) אז אני לא יודע כמה אובדן ארגיש. אני יודע שכשנפרדנו והיא לא היתה לידי היה לי מאד כואב, אפילו כשיצאתי עם מישהי שהיתה בול הטעם החיצוני שלי. אני מרגיש שכל החלטה שאחליט - לא אצליח להיות שלם במאה אחוז. מה לעשות?

אני חושב שהבעיה היא שהיתה לי בת זוג בעברי שהרגשתי שהיא מושלמת גם פיזית ורציתי להתחתן איתה אבל אחרי תקופה מדהימה יחד התחלנו לריב כל הזמן ובסוף נפרדנו. אני כבר לא רוצה לחזור אליה אבל הייתי רוצה להשיג את ההרגשה שהיתה לי כלפי אותה בחורה עם מישהי אחרת כי אני יודע שאני כן מסוגל לחוש שלמות. מצד שני אולי זה לא יקרה שוב אף פעם וגם מאד נפגעתי בפרידה מאותה מיתולוגית. הבחורה שאני מתלבט לגביה היא בת זוג הרבה יותר טובה ותומכת ורק מראה לי עד כמה בעבר הייתי מסונוור מאותה מיתולוגית אבל אולי אני לא אהיה שלם בלי התחושה הזו של להיות מסונוור. הבעיה היא שכשאני הולך על הסינוור אני מוצא את עצמי בסוף עם בחורות שעושות לי רע. בינתיים אני גם פוגע בבחורה שאוהבת אותי ומרגישה שאני מתייחס אליה כפשרה שהיא תוצאת כשלון שלי להשיג את הפנטזיה...

שלום, מחפשת פסיכולוגית בנושא OCD עבור ילד בן 10, מאזור מרכז הארץ, רצוי פסיכולוגית דתיה כי משפחתו דתית.

שלום לכולם, רציתי לקבל חוות דעת על רעיון שיש לי לאחרונה. יש לי אוסידי כבר כמה זמן, ואני לומד איך לטפל בו בכל מיני טכניקות ודרכים שלמדתי מאתרים, אנשים טובים, ופורומים תומכים (כמו זה). ועכשיו אני רוצה לעזור לאנשים שיש להם את ההפרעה הזו להתגבר עליה, לקבל תמיכה מיידית (לא בדומה לפורום שבו לא ניתן לקבל התראות לפלאפון ובכללי מאוד לא נוח ומיושן) אני רוצה לתת לאנשים את המידע שאני קיבלתי בכך שהם יוכלו לקבל שקט נפשי ושלווה כמו שמגיע לכולנו. מבלי שהם יסתבכו בעולם האינטרנט הרחב שלעיתים ניתן לאבד את עצמך בו ולא למצוא את המידע שחיפשת כלל. עכשיו, אני רוצה שתעזרו לי בדרך לגשת לרעיון הזה. אני חשבתי להשתמש בFACEBOOK עי יצירת PAGE או עי יצירת GROUP. הבעיה היא שאני מבין שבטח הרבה אנשים לא ירצו לשתף פרטים אישיים ברשת החברתית משום שזה נושא אישי ולא כולם מוכנים לדבר עליו בפומבי. אני אשמח מאוד אם תייעצו לי איך לגשת לזה, אולי מישהו מבין בFACEBOOK ויכול להדריך אותי באיך ליצור קבוצה או דף שהם חסויים ומה עדיף בכלל, PAGE או GROUP? אני מעדיף שזה יהיה בFACEBOOK משום שזה נגיש ואני תמיד זמין גם בנייד וכן גם האנשים שיעזרו ויבקשו עזרה. תודה רבה לכולם!

שלום שרון היקרה בגיל 11 היתי בפנימיה. והיתי ילדה שלא מוותרת (אולי היה לי אז אוסידי ) בקיצור הלכתי מכות בקלות. בין היתר רבתי עם חברה ומשכתי לה את השיער. אמא שלה באה אחרי שבוע והיכתה אותי . המנהל לא עשה כלום . סיפור לפני ארבעים שנה. עכשיו בפנימיה עושים מפגש . אני כועסת על אמא של החברה שלי. ובגלל זה אני לא רוצה איתה קשר מה דעתך? בנוסף רציתי לשאול אותך משהו שקרה לאחותי .אחותי למדה שחיה אצל מורה פרטית. המורה כבת חמישים היום. אחותי עמדה בבריכה כשלפתע המורה לשחיה שחתה לכיוון של אחותי ושמה את הרגל שלה על היד של אחותי.אחותי לא הגיבה והיא כועסת על עצמה? בבקשה מה דעתך על הכעס של אחותי כלפי עצמה שהיא לא הגיבה למורה לשחיה. היתה המומה. ומה דעתך על ההתנהגות של המורה לשחיה בהנחה שהיא נורמלית ולא כמונו .כלומר אין לה מחלת נפש תודה רבה ושבוע נפלא

גם בקשר למפגש אני פוחדת שירגישו שיש לי אוסידי

אני נמצא במצב פרדוקסלי אני מרגיש שמרבית המרכיבים של איכות חיי מצוינים הרגשה יעגיםם רווחה כלכלית סבירה מודעות עצמית ושליטה בזמן והתפתחות ביחס לגילי. עשיתי דרך במהל 40 שנים כחלק מהבנית זמן לכתיבה ויצירה עצמית שהחלטץי לקדם יש ספיחים בשולי עבוה עצמאית שנטלתי על עצמי לפני מספר שנים שמסרב להסתיים גורמים אוביקטיביים בלתי תלויים בי. לכאורה אני נדרש ללא הרבה זמן טכנית אבל הפגיעה באיכות ההרגשה מסוג הפעילות הזו פוגע ומפר את ההרגש הפנימי של מה שאני מפתח! כמה שאני משקיע בהפרדה נפשית זה לא עוזר זה ממש הופך למיטרד ותחושה של עכוב. מצד שנייש בי רגש חובה ואמינות להתחיבות! המצב הזה יוצר הרגשה של העדר זרימה כמו גז וברקס בנהיגה! משיקולים ממש פרקטים של פתרונות להנתקות מהמחויבות הישנה המשכה הוא עדין הפתרון הכי חסכני בזמן ומשאבים. אלא שזה נוטל ממני משאבים הרבה יותר גדולים נפשית! אני מזהה שזה מעורר בי התנגדות וסוג של לחץ סמוי! רציונלית אני פועל נכון נפשית מתוסכל וזה פוגע בהתנהחות הרגשית שלי כלומר המאבק בין הרצון להתנתק וכניסה למרחב חדש שנבנה. המצב מתסכל ואני משתדל לעבד אותו שוב ושוב בראיה הקפית של פרופורציה הקשבה לתגובות שלי בפנים ומיתטנם זה עדין מרגיש מתסכל! גם. ההכרה שיש לקבל מצבים מתסכלים לא מפונמת עד תום! הקונפחיקט המלייץ בין לסבול ממה שיש לעומת קטיעה וההשלכות שלה בצורה שוהה שבעצם לא ממש תשיג את היעד והעדר יכולת למצוא פתרון "סופי" כאשר אני כל העת שואל אם יש מומחה שיכול ליעעץ לי על פתרון עיסקי שיציע מניסיונו דרך לסיום המחויבות שיוצרת את הקושי שלי !? כל החלטה חיצונית לאפותרת את המרכיב המתסכל! זה הגורם שיוצר את הלחץ הסמוי שכולל מחשבות חוזרות בנושא בלי פרופורציה!! אי מציאת פתרון כאשר אני משער שיתכן שמשהו מנוסה יכול הקלות לעזור מאוד מקשה עלי! הרי תמיד אןמרים תתיעץ יש מבינים יותר ואני לא מצליחלמצוא את הפריצה הזו לעזרה! הדבר יוצר את הלחץ הבלתי נסבל מתחת לפני השטח והזמן רק מגבירו . לא מוצא שאלה אלא מבקש עצת חכם תודה משהו שאולי איני רואה בבהירות! ההטרדה המחשבתית נוראה ולכן חשבתי שזה שייך לכאן! תודה

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנ.ימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . אני ממשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . ללא תכנים פסיכוטיים . לאחר חודש חזרתי עוד פעם למעקב אצל הפסיכיאטר שלי הוא כתב במכתב של הפגישה שהאבחנה שלי Schizophrenia F20.0 שכיזופרניה . הוא כתב שאני לא יציב מבחינה תרופתית וכל הזמן מתלונן על תחושות אי שקט . מרגיש כעסים ומתפרץ בזעם , ללא ביטוי פסיכוזה , ללא אובדנות . היום אחרי 17 ימים מתאריך השינוי התרופתי האחרון (או מתאריך לקיחת הטיפול החדש עם השינוי האחרון) אין הטבה או שיפור במצבי הנפשי , להיפך יש התדרדרות במצבי הנפשי , אני מרגיש מדוכא ומתוסכל יותר מתמיד , לא אוכל , אין תיאבון , מרגיש כעס , כעוס , מרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ואת המראה החיצוני , מתפרץ התפרציות כעס\זעם , משתולל , מקלל את ההורים ואת בני המשפחה שלי , זורק ושובר דברים וחפצים , לא מצליח לישון בלילה למרות שאני לוקח כדור שינה ואז אני ער בלילה וישן ביום , יום הפוך , סובל מהפרעת שינה כרונית , אין לי סדר יום , לא מתפקד , מעשן בשרשרת ושותה הרבה קפאין , עצבני יותר מתמיד , מרגיש תקוע בבוץ , מיואש , חסר תקווה , מרגיש חוסר אונים , מצב רוח רע וגרוע ביותר . פניתי באופן פרטי לדר חיים שם דוד שכתב בסיכום מחלה שאני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית עם תובנה ירודה לחלק מהתכנים הטורדניים בצירוף הפרעת אישיות מאשכול A . יש לציין שכאשר התפרצה המחלה לפני האישפוז בביה"ח העמק בעפולה (לפני הטיפול בסרוקוול ואפקסור) יש לציין שההסתגרות המוחלטת שלי בבית נבעה מכך שאני לא רציתי לראות את השכנים שלי ואת הסביבה שבה אני חי ופשוט רציתי להתנתק מהסביבה הזאת לחלוטין (עבדתי אצל השכנים שלי והרגשתי שהתייחסו אלי באופן רע ע"י הערות שליליות שלהם בנוגע לעבודה שכללו גם צעקות וביקורת קשה ואני רגיש מאוד לזה) וגם סבלתי מחרדה ופחד לצאת מהבית . סבלתי מביקורת קשה מאבא שלי ואבא שלי ביקורתי באופן קיצוני וגם אבא שלי היה אומר דברים שפוגעים בבטחון העצמי שלי ופוגעים בגבריות שלי וגורמים לי לרגשות נחיתות גם סבלתי מאלימות מילולית ולפעמים פיזית מאבא שלי שכללו גם צעקות וזה גם היה המצב בעסק המשפחתי שבו גם סבלתי מהרבה ביקורת מצד הבוס שהוא קרוב משפחה גם סבלתי מצעקות והעלבות ויחס רע מצד הבוס וגם מאלימות מילולית מצדו יש לציין שהבוס הוא גם שכן שלי . בקיצור סבלתי מהרבה ביקוריות קשות שפגעו בביטחון העצמי שלי . מה היא חוות דעת שלכם על אבחנה שלי ? איזה סוג טיפול פסיכולוגי מתאים לי ?

אני בן 29 סובל מאו סי די כבר 14 שנה התחלתי טיפול תרופתי 40 מילגרם ציפרמיל והיתי כבר ב10 שיחות סי בי טי אני לא רואה שינוי בקושי אני מטיל כל היום בבית האו סי די גם מפריע לי באכילה שתיה ומקלחת אני חי ומת לא יודע אם להפסיק את הטיפול המטפל טוען שאני לא מרגיש שינוי כי תפיסת ההתנהגות אצלי שאני לא יודע מהו שינוי אני כבר מצטער שהתחלתי טיפול מה אתם חושבים בתודה מודאג

המון תודה שרון על תשובתך. ישנו דבר נוסף שלא תיארתי. רוב חיי חייתי כאילו בתוך משחק, כלומר הרגשתי רגשות ותחושות אבל הכל נראה לי כמו סרט כזה, מעטים היו המקרים שהרגשתי שהדברים ממש אמיתיים. כאילו אני הרגשות שאני חווה - אהבה, פחד, אימה, שמחה - הם אמיתיים אבל אין חיבור רגשי מלא. כאילו אני בתוך סרט. אני מגיב למה שאני רואה וחווה, אבל אני לא מרגיש עד הסוף שזה אמיתי. פעם לא הייתי מודע לזה ולכן זה לא הפריע לי, לייצר קשרים חברתיים או לתפקד. שמתי לב לזה רק בשנים האחרונות. וככל שהאינטלגנציה הרגשית שלי משתפרת עם הגיל, כך אני "מרגיש" את העולם יותר. אבל עדין יש לי תופעה ממש מוזרה - כל רצון שלי לעשות משהו הוא ממש חזק, ברמה כזו שזה מן דחף עז, והחשיבות של דברים אחרים או המשמעות שלהם וכו' מתגמדת מול זה. זה מרגיש מאני כזה. למרות שיש לי חבר עם מאניה דיפרסיה ואני לא חווה שום דבר שהוא חווה. אין לי מצבי רוח, או תקופות של על גג העולם ותקופות של דכאון. פשוט כשאני רוצה משהו, אני מרגיש שכל העולם סבבה ואין שום בעיות מסביב ואני יכול להתמקד בזה. אני מסוגל לגמרי להדחיק דברים אמיתיים ולשכנע את עצמי שהם לא קיימים. רק כשאני מסיים או עוזב את מה שעשיתי לתקופה - התחושות וההקשרים והרגשות חוזרים אלי. בכלל אני שם לב, שאני הכי נורמלי כשאני מתעורר בבוקר. ככל שהיום עובר, אני כאילו נהיה יותר פעיל, ויותר מתקשה להתחבר לרגשות. כאילו משהו עוטף את היכולת הרגשית שלי וגם כשאני מתאמץ ממש זה חסום לי. הרבה פעמים אני מבין שמשהו טוב או רע בראש, אבל לא חווה את זה בבטן. לא מספיק מרגיש את המשמעות, או הסכנה או החשיבות. כאילו שככל שעובר הזמן במשך היום אני נהיה יותר קהה רגשית. מה שמוציא אותי מהמצב זה, זה או שזה עובר לבד, כמו שריר תפוס שפתאום השתחרר ואני מרגיש ממש חופשי פתאום, או שקורא משהו מאוד מלחיץ שכאילו מוציא אותי מהמצב הזה.. כאמור, אני יודע שבפורום אני לא אקבל את כל התשובות אבל מה זה יכול להיות? למה זה קורה?

שלום, מילדות אני סובל מבעיה שלדעתי היא נפשית. יש לי צורך בלתי מוסבר לאחל משהו רע למישהו. בגלל שזה אסור. מן דחף כזה שאני לא יכול לעצור. מדובר באמירה בלב ולא בקול רם. לכן איני חושב שזה טורט. בזמנו חשבתי שזה סוג של אוסידי, ומן דחף כזה שככל שאני מנסה לעצור אותו כך הוא גדל. קראתי קצת, וראיתי שאני דווקא צריך לתת למחשבות ולאמירות להיות שם ואז זה יחלש כי הם יאבדו מהמשמעות שלהן. לצערי ניסיתי וזה לא עובד. אתה לא יכול לא לייחס משמעות והשפעה לאיחול כזה. כמו כן, אם אתה משחרר את עצמך ולא בולם לעצמך את המחשבות או את הדיבור בלב, יש כמה ימים של הקלה, ואתה גם עושה את זה פחות. אבל אז הדחף חוזר. אם כבר אפשר להגיד, אז יש דחף להגיד כל הזמן כי מותר. ואז אתה שוב מתחיל לבלום. ומעבר לזה, בפועל, אתה לא יכול להמנע מלבלום את עצמך מלאחל דברים רעים, כשאתה נמצא ליד בנאדם חולה, או קשיש או בן משפחה. אני יודע שצריך ייעוץ מקצועי, ופה זה לא תחליף, אבל מה לדעתך הבעיה, למה זה קורה לי. ומה אפשר לעשות. האם יש תרופות שעוזרות נגד זה? אני מרגיש נורא. אני לא יכול לבלום את עצמי כל הזמן כי זה מפריע לי לתפקד, אבל אם אני לא, אני מרגיש שאני מרשה לעצמי לפגוע באנשים הכי קרובים אלי.

רציתי לשתף במשהו. בתחילת שנה עשינו הכרות בכיתה וכל אחד ואחת היו צריכים לרשום שני דברים עליהם ואחרי זה ננחש למי זה שייך. פתאום באחד הפתקים היה רשום "אני נועלת את הדלת שלושה פעמים,מכבה את האור שלושה פעמים" ואז בסוף היא גילתה שזו היא ואמרה שהיא סובלת מocd ,פעם זה היה ממש חמור ולאט עם הזמן זה משתפר עם טיפולים. בגלל שאף פעם לא שמעתי על דבר כזה ולא נעים לי לבוא ולשאול אותה,מעניין אותי לשמוע על זה מה זה ואיך זה מתבטא? איך מטפלים בזה? זה מולד? תודה

שרון אם אפשר את האימל שלך יש לי שאלה בנוגע לאוסידי ולענין משפחתי עצוב ולא נעים לי לפרסם כאן תודה

שלום, אני סובל כבר מספר שנים מהפרעה מהספקטרום האוטיסטי, OCD וחרדה חברתית. כבר שנים הפרעה אחת מיני רבות שמטרידה אותי היא בהייה ממושכת באנשים שנמצאים מולי וסיבוב העיניים. אני כל הזמן עסוק באיפה להסתכל, כמה זמן, ובאיזו זווית עם הראש. כתוצאה מזה העיניים שלי גם מסתובבות מצד לצד ואני בוהה באנשים שמולי ולא שולט בזה. גם הצוואר שלי כמעט ולגמרי לא זז ואני מזיז רק את העיניים. הראש והגב שלי גם נוטים מטה והעיניים מעלה ואני גם עסוק הרבה בהליכה שלי (איך ללכת וכו'). כתוצאה מכך ההליכה שלי מוזרה. בגלל העניין עם העיניים אני פוחד שיחשבו שאני מסוכן, סוטה, פדופיל וכו', וגם פוחד שאעשה תאונה כיוון ששדה הראייה שלי לא טוב. שאלתי היא האם יש שם ספציפי לתופעה זו? ומה ניתן לעשות על מנת להקל, ולמי כדאי לפנות? תודה.

יש ווריאציה נפוצה מאוד ואן זאת מאוד לא מוכרת של ODC שנקרא לאחרונה STARING OCD כלומר OCD של בהייה והסתכלות.ככל OCD המנגנון יושב על אלמנטים אשר מאוד חשובים לאדם .אנשים שמאוד חשוב להם מה החברה חושבת ושופטת אותם ו---הם יודעים שאם יתפסו אותם בוהיים בחלקי גוף מסוימים אפשר שהם יתפסו כשונים משונים מוזרים סוטים וכו ,המוח מפרש את הצב כאיום שצריך לוודא לתחום ולשלוט עליו ,וכאן הק'צ של OCD ,אם אני לא רוצה לחשוב על פיל וורוד אני מיד יחשוב על פיל וורוד , גם כאן ,האדם לא רוצה ומפחד לבהות אבל המוח מפרש את המצב כאיום ודווקא בוהה לפעמים בלי שליטה. הטיפול בדרך כלל הינו חשיפה ממושכת כלומר למצא דרך להסביר למוח שזה לא באמת מפחיד וזה אמור להקל . לאחרונה טיפלתי בכמה אנשים עם ההפרעה הזו. מסתבר שזו הפרעה נפוצה מאוד אבל מאוד לא ספרותית כלומר הידע מאוד דל .אם זאת המנגנון זהה כמעט תמיד ולכן חשיפה ממושכת יכולה לעזור. אני מצרף קישור באנגלית לסרטון שמסיר על ההפרע והטיפול ב 11 דק רפאוה שלמה ובהצלחה https://www.youtube.com/watch?v=DBha6fpHWss

היתה לי מטפלת שהיא עו"ס עם התמחות בפסיכותרפיה. רוב הטיפול היה לדובב אותי תוך כדי חזרה על השאלה- "מה זה עושה לך".....ממש לא עזר. בזבוז זמן. לכן הפסקתי את הטיפול. עכשיו אני רק עם תרופות. מצפה לבשורות מהטיפול בקסדה. זהו. לא שאלה ולא כלום. סתם דיווח עגום על מצבי:(

אתה יכול ללכת לטיפולCBT זה יכול מאוד לעזור לך

כל דבר שתרצה להגיע אליו, תשכנע את עצמך שזה ניתן, שזה אפשרי. דבר שני, יש בעלי מקצוע שיש להם תעודה (ששווה ל...), ויש בעלי מקצוע שיש להם ניסיון מוכח בתחום. אל תאמין לכל אחד שאומר לך שהוא טוב. עדיף להגיע לבעל מקצוע ששמעת עליו ממכרים קרובים, שאכן הטיפול עזר להם. דבר שלישי, כשכבר מצאת מישהו שאתה סומך עליו מקצועית - אתה צריך להפנים היטב, שאין פתרונות קסם. זה לא יעבור בטיפול אחד, וגם לא ב-5 טיפולים. אבל זה די תלוי בך ובמידת הרצון שלך להירפא. בהצלחה!

האם ב ocd ישנה תחלופה במחשבות הטורדניות כל יום זה הגיוני??

שלום , שמי ניב אני בן 18 ואני רוצה לשתף משהו שאני חווה כבר שנה . אני עברתי מלפני שנתיים תקופת לחץ וחרדה עצומה, משום מקום זה בא לי. פתאום היו לי מחשבות וחרדות, התקפי חרדה במקומות לא שגרתיים כמו מסעדה, בבית, לפני השינה, דבר שלא היה לי בעבר. זה התבטא בטיקים בפנים, זרמים בכל הגוף, דופק מואץ, הרגשה של עילפון, וכו'. אחרי כמעט חודש שחוויתי יום יום התקף חרדה, עברתי טיפול סיני שהחזיר לי את שלוות החיים, או שלא ? מיד אחרי הטיפול הרגשתי כמו "נתק" מהעולם, כאילו אני צופה מהצד, חוסר תחושה פיזית בגוף, כאילו אני עוד דקה מתעלף, מרגיש כמו רובוט שהולך, פחות שמח וכבר אין לי תחושה .. קראתי קצת והבנתי שיש לי הפרעת דה-פרסונליזציה, והתסמינים שקראתי היו בול עליי. ואני ממש מדוכא מזה, זה הורס לי את שמחת החיים, הראש שלי כל הזמן בהתעסקויות שאני מפחד מרוב חוסר תחושה להתעלף, או שאולי יש לי מחלה .. למרות שבבדיקות הכל היה תקין. אני רוצה עזרה ומתחנן כבר שההפרעה הזאת תעזוב אותי .. מה עושים ? :(

מה שאתה מתאר זה המשך יטוי של הפרעת החרדה באופן תגובתי לבטול הסימפטומים החריפים שלה. עכשיו זה פשוט המשך החרדה.