פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום רציתי להתייעץ איתך על בעיה שמטרידה אותי זה זה זמן מה.. כבר מזה בערך 5 שנים שאני רגילה לתעד ולרשום לעצמי בפתקים במכשיר הנייד כל מה שקורה בסביבתי, בין אם זה משפטים שאני שומעת או דברים שאני אומרת, סיטואציות שקורות וכו (גם דברים שלא באמת חשובים לי או דרמטיים במיוחד). לאחר שאני רושמת אני מרגישה הקלה אך אין לי שימוש בתוכן שכתבתי, אני כלל לא קוראת אותו לאחר מכן, אבל אני מרגישה עצבים בגוף אם אני לא רושמת את זה ואני כבר לא מצליחה להשתלט על זה.. אני לא יודעת אם זה נכתב מתוך הרגל או מעצם זה שאני חייבת לכתוב מהסיבה שאני מרגישה שאני לא אזכור כלום אם אני לא אכתוב או אולי מסיבה אחרת, אבל הדבר מפריע לי בשגרת היומיום ופןגע בקרובים לי כי תמיד יש תחושה של הסתרה ומבוכה. מה עליי לעשות?

שלום בן 26 מאובחן כסובל מהפרעת אישיות מעורבת (mixed personality disorder) שהם קווי אישיות מקלסטר B (גבולי) וקלסטר C (תלותי) ללא מחלת נפש הבעיה העיקרית שלי היא השינה, כל הבעיות אצלי מתחילות כשיש לי לעתים נדודי שינה כשאני צריך לקום בבוקר אז אני בקושי וכמעט לא נרדם בלילה, כשאני יודע שיש לי עבודה\סידור מסויים, משהו שאני צריך לקום בשבילו בבוקר, אני לא נרדם, מין טריגר כזה, ואז זה משפיע עליי במשך היום וגורם לי להרגשה רעה, אני גם לא מצליח לעבוד ככה כי כל פעם אני הולך לעבודה עייף ואז מתחילים ויכוחים עם הבוס, החלפתי המון מקומות עבודה בגלל זה. אני זוכר שזה היה גם כשהייתי ילד, בקושי הייתי קם לביה"ס, והיו ימים שלמים שהייתי הופך ללילה, ואת הלילה ליום. בכללי אני הולך לישון בשעה אחת\שתיים בלילה, אלו השעות המומצעות שאני הולך לישון. הייתי בטיפול דינאמי כשנה ושמונה חודשים. הבעיה היא שבלילה גם כשאני מנסה לשים את הראש אני לא נרדם, כאילו הגוף שלי נלחם בי, אני מתהפך במיטה בלי סוף, ואז מתייאש, מדליק TV, ואז הולך למחשב, ומושך את הזמן, במחשב ומחכה להרגיש עייפות בשביל להכנס למיטה ולהרדם, אך זה לא מגיע, אני פשוט מגיע למצב שאני "מנקר" מעייפות אך לא מצליח להרדם. ממש שהגוף שלי נלחם נגדי, אני לא יודע מה לעשות. יש לציין שכשאני יודע שאין לי משהו מסויים לקום אליו בבוקר, ז"א יקיצה טבעית, אז אני ישן טוב ועמוק, ולא מתעורר באמצע הלילה, בכלל לא יוצא לי להתעורר באמצע הלילה, הבעיה רק שאני לא נרדם כשיש לי משהו בבוקר. מטופל באיטומין 20 מ"ג, פרפנאן 4 מ"ג ולמיקטל 250 מ"ג. האיטומין עוד איכשהוא עוזר לי לישון, אך כשיש לי עבודה או משהו לקום אליו בבוקר אני לא כ"כ מצליח לישון. ניסתי לקחת בונדורמין ואמביאן אך הם לא משרים לי שינה טובה, ז"א הם יכולים להרדים לי את הגוף אבל השינה לא עמוקה, ז"א אני לא חולם חלומות (באיטומין אני כן מצליח לחלום אך הוא מעייף אותי ביום שלמחרת!) כאילו בלילה כשאני לא נרדם המוח שלי עובד באלף סיבובים לדקה, במהירות, אני מתרגש מכל דבר הכי קטן והופך מעכבר להר, ומתחיל לחשוב עליו בלי סוף, ומה אעשה ואיך אעשה.. ולא מצליח להרדם.. טופלתי בSSRI אך במינון פקסט 60 מ"ג נכנסתי למצב מאני-פסיכוטי ועוד יותר לא נרדמתי בלילה במצב הזה.. כשלקחתי זיפרקסה 5 מ"ג זה דווקא עזר לי להרדם וטוב (הפסיק לי את המחשבות), אך האמביאן והבונדורמין לא עזרו לי עם המעטת המחשבות. רק האנטי-פסיכוטיות, אך הרופאה הפסיקה לי זיפרקסה משום שזה מעלה במשקל. והאיטומין מעייף אותי ביום שלמחרת וגם לא כ"כ עוזר ומעלה במשקל. מה עליי לעשות?? האם אפשר לצאת מזה? אני מפחד שהבעיה לא תפתר לעולם תודה מראש

מה זה והאם יעיל לאו סי די? תודה.

שלום רציתי לדעת את ההבדל בין OCD לסכיזופרניה? ממש חשוב לי תודה....., יש לי כרגע טרשת מחשבות נוראיתתת , תודההה

אמרו עכשיו ברדיו שמנהיג שס טוען שאסור לנשים לרכוש השכלה גבוהה.

האם אנשים עם ocd חווים ניתוקים..? איך זה בא לידי ביטוי הניתוקים אם נתקלת במטופלים שסובלים מכך?

את האמת זה התחיל לי בערך לפני שלושה שבועות והייתה לי תחושה של חלום הלכתי ברחוב וראיתי את התנועה וכאילו הרגשתי מנותקת מהמציאות נכנסתי וקראתי ממש מעט על ההפרעה דה-פרסונליזציה ומאז כל היום אני מרגישה מנותקת בעבודה כאילו אני מסתכלת על אנשים כל היום בודקת אם אני זוכרת דברים שעשיתי ומרגישה שכל התסמינים שקראתי יש לי אותם ממש, כמו שעשיתי משהו לפני שעה ואני חושבת שעשיתי אותו ממזמן, טשטוש בראייה, אנשים נראים לי מוזר, מקומות ואני מפחדת שאין לי את ההפרעה הזאת של הניתוקים.

איך אפשר לטפל בבעלי שסובל מאובססיה אך לא מודה בזה ולא מוכן לגשת לטיפול?? הוא יושב שעות מול המראה ומקלף שבבי עור מפניו ללא יכולת להפסיק. במידה והפסיק עובר לשיר שירים בלופ אין סופי חוזר על אותה שורה או עובר לגלוש בפלאפון בלי להרים את הראש שעות מה אפשר לעשות?? איך לשכנע שילך לטיפול? !

אני שמה יותר מדי לב לריחות ואם זה ריח של אקונומיקה, צבע או אפילו ריח של עשן אני חייבת לסתום את האף. כשיש ריח מוזר ולא מוכר אני חייבת להתרחק מהמקום ואני לא יכולה להיות במקומות שמנקים בהם בחומרי ניקוי, במקומות שתלויה בהם כביסה, במקומות שעושים על האש או שמטגנים כי אני מרגישה שאני יכולה לנשום משהו מסוכן ולפעמים אני בעצמי מבינה שאני מגזימה וזה מביך שאני מתנהגת ככה האבל אני לא יכולה להירגע. יש בכלל סוג כזה של OCD? ומה עושים עם זה?

שרון שלום רקע עליי: בן 24,עם בת זוג שנה וחצי בעברי גדלתי עם דימוי עצמי מאוד נמוך עקב עודף משקל,בעיות בבית ולעיתים אלימות מההורים מה שהוביל עד היום לחוסר תקשורת ביננו. הדימוי הנמוך הוביל אותי לבחון את הסובבים אותי ולקנאות בהם במיוחד בתור נער וילד שנמנע מפעילויות חברתיות עקב עודף משקל או סתם חוסר בטחון עצמי. לא זוכר את עצמי מנודה או משהו כזה אבל תמיד הרגשתי חריג ושאחרים מוצלחים ממני,הקנאה הזאת באחרים הייתה כל כך קשה עד כדי משיכה אליהם,שזה היה מטלטל אותי המון בתור מתבגר כי התאהבתי בנשים התאהבויות קשות באמת שלא הניבו כלום וידעתי שביום שתהיה לי אהבה אמיתית לא אקנא יותר ולא אחשוש יותר מלהיות גיי או לחילופין ארגיש נחיתות אל מול גברים הנראים טוב ממני.לקראת הגיוס ירדתי במשקל והתחלתי באמת להרגיש יותר טוב עם עצמי אבל אחת הבעיות שלי בחיים היא שאני לא מצליח להתנתק מהעבר ולהתסכל על היום משמע מבחינתי כל מה שקרה בעבר יחזור על עצמו ואם פעם עשיתי טעות אז היא תקרה שוב ואני מתעקש להעתיק את המחשבות והתחושות של נער לא בוגר לראש של גבר בוגר. ואכן הכרתי מישהי מדהימה,שבתחילה לא מצאה חן בעיניי כי היא מאוד שונה ממני אך נתתי לדברים לזרום ונוצר ביננו קשר מדהים שלא תיארתי שיהיה לי ,יש ביננו משיכה מאוד גדולה ועל פניו הכל היה מצוין באמצע הקשר עצרתי לחשוב מה קורה איתו ולאן זה יתקדם ומשמה התחילה החוויה הכואבת של חיי,כל כך חששתי מהאופציה להפרד שלא הפסקתי לחשוב על פרדה ושזה דבר שצריך לעשות למרות שבאותו התקופה לא היה שום דבר ע ביננו ולבסוף נפרדנו לכמה ימים וחזרנו.התחלתי שיחות עם מאמנת אישית שמאוד עזרה לי אך כיום אני נתקל בבעיה אחרת. עבדתי בעבודה ממשלתית כלשהי שנחשפתי בה ללא מעט אלימות,מקרי עבירות מין ופדופיליה.לני העבודה מעולם לא נחשפתי לדברים אלה והם נתפסו אצלי כמעין מחלה שיש רק בסרטים בטלוויזיה.כאשר התחלתי לעבוד עם המבצעים של עבירות אלו הבנתי שהם אנשים כמוני וכמוך והחלו לי חרדות שמה אני אהפוך לאחד כזה,והנוראית שביניהם היא להיות פדופיל.אני מוכרח לציין שאין לי משיכה לילדים מעולם לא הייתה לי וכל העניין הזה זעזע ועוד מזעזע אותי גם כשאני קורא בעיתונים על זה והמטפלת שלי העלתה בפניי את הבעיה אצלי שאני רגיש בצורה קיצונית ומציב את עצמי בכל המקומות שאני מפחד להיות בהם,בין ם זה להפרד מהחברה,להיות גיי או לפתח סטייה כלשהי הבעיה העיקרית היא שהחרדות האלה חלפו לתקופה בה גם היחסים עם החברה השתפרו,ואז זה הכה בי שוב.זה מתבטא במחשבות בעיקר ופחד להסתכל על גברים מסביבי,על ילדים ( לא חלילה מלהזיק להם!! אלא כי זה מזכיר לי את כל מה שציינתי למעלה) ,על בחורות אחרות ובעצם כל דבר שעלול להוביל אותי להיות במקום שאני מפחד להיות בו ואני באמת מפחד להיות במקום שהחרדות חוזרות ויום אחד יכו בי בחוזקה ויהרסו לי את שגרת החיים,המטפלת שלי כבר עלתה על דפוס אצלי שאני בעצמי איני מרגיש משיכות/סטיות וכו אך מצייר את עצמי בתסריט קשה זה ובעצם בונה לעצמי חרדה מתמשכת. אני מנהל אורח חיים פעיל ובריא,אך אני מפחד באמת שיום אחד אהפוך להיות כמו העבריינים שעבדתי איתם או לחילופין אהיה גיי למרות שאני נמשך לנשים..אני איני הומופוב ודי סובלני לסביבה שלי אך ניסיתי לדמיין את עצמי עם גבר בשביל לבחון את עצמי וזה באמת מעלה בי תחושה רעה אני לא חפץ במערכת כזו וטוב לי במערכת יחסים שלי אך שוב אני חושש מהדפוס שיצרתי לעצמי שכל מצב שאני מפחד להיות בו אני ישר מסריט את עצמי בו ואני חושש שזה יוביל להפרעה נפשית קשה...

איני עסוק במחשבות כל היו כי עצם הטיפול הנוכחי אני משתדל לעכל את המחשבות ואז לחשוב בהגיון ולהבין שאנ רחוק מהדברים האלה מ שקורה זה שהמחשבות האלה יוצרות תחושה כללית מאוד רעה (כמו לחץ לפני ניתוח או תחושה שמשהו רע הולך לקרות) ומתח,והמחשבות עוברות אך התחושה נשארת ומזכירה לי שוב את המחשבות האלה וחוזר חלילה.. אני חושש לפנות לטיפול זה אני עובד בעבודה שמאוד חשובה לי וחושש לפגוע בעתידי עקב טיפול זה שכן אני מחוייב לדווח על כל טיפול כזה..

קודם כל המון תודה לך המענה! אך כמו שציינתי בשאלתי הקודמת הדבר שהכי מפריע לי אלה המחשבות שאולי בגלל הרשלנות שלי מישהו יפגע או בגלל שטות שעשיתי משהו רע עלול לקרות, אני אתן אפילו דוגמא ממשהו שהתחיל להדאיג אותי לפני יומיים - שיחקתי באיזה משחק רשת שבמהלכו התפתח ריב ביני לבין אדם אחר וכעת אני חושש שאולי אפגש איתו מתישהו והדבר יתפתח לריב במציאות.. אני מבין כי הדבר איננו אפשרי וכי הסבירות שזה יקרה היא מליונית האחוז אך ביומיים האחרונים זה הדבר היחידי שאני חושב עליו.. מה הדרך הטיפול בתופעה הספציפית הזו? תודה שוב!

אז אני כותבת בפורום הזה שנים רבות אחרי שעזבתי את פורום "הפרעות חרדה" בתפוז כשלפני 7-8 שנים סיפרתי בו על ניתוקים וחרדות בלתי פוסקות שהפכו להיות שגרה. הלוואי ותקראו עד הסוף. הלוואי! בשנה וחצי האחרונות אני סובלת סבל תהומי סבל שלא מאחלת לשונאים שלי לעבור. אני אפילו לא יודעת איך ומאיפה להתחיל ובאיזו נקודה לגעת קודם וכ"כ חוששת לפספס פרט חשוב שבגללו אתם לא תדעו לומר לי מה יש לי... לפני שנה וחצי (ויש לציין שאני בזוגיות עם גבר מקסים כבר שנתיים וחצי) התחלתי לסבול ממחשבות טורדניות על היותי לסבית.. ואפילו קשה לי לרשום את המילה הזו מרוב הפחד. המילה הזו נראית לי לא קשורה אליי. ולפעמים כן. ולמה לא בעצם? פה מתחיל המעגל האינסופי וההרס העצמי בשנה וחצי האחרונות. מרוב שזה נראה לי כבר כ"כ טמוע בי, אני לא זוכרת איך זה התחיל. אני רק יודעת לומר מה הסימפטומים. ומעבר לחשש הגדול, מדובר בהמון מחשבות שנמצאות בראש 28-9, לא נותנות מנוח, מכרסמות בך, גורמות לך לחשוב שהנה אתה משתגע, שהגוף לא יכול לשאת את הכאב, ושהנפש לא יכולה להכיל יותר את הפחד הזה. או את האופציה שאני אהיה כזו ואצטרך לצאת מהארון. זה הגיע למצב שאני חולמת כל לילה כמעט על הנושא הזה, כל לילה. זה לקחת איתך את זה כל היום. כל היום להביט על בחורות ולראות מה זה עושה לי, ולא רק לראות מה זה עושה להגיד וואו איזה גוף.. ולחשוב על עצמי בסצנות מיניות עם בחורות. לא לרצות לפעמים לראות סרטים, פרסומות בטלוויזיה, ללכת לים, סדרות מסויימות כי אני חושבת שאני נמשכת שם לאשה מסויימת. לא יכולה לפעמים לשבת עם חברות טובות שלי מבלי לחשוב שאולי אני נמשכת אליהן, ולהסתכל על כל מיני איברים. לחקור את כל אבל את כל החברויות שלי עם נשים במשך כל השנים מהיותי קטנה ועם המורות שלי ולבדוק מי מהן הייתה כזו ועם מי היה לי קשר עמוק ובטוחה שהייתי מאוהבת בחברות שלי מסויימות ולכן הייתי רכושנית כ"כ כלפיהן. בוחנת את מי הערצתי (כמו כל ילדה) ואומרת הערצתי להקת בנות ודווקא לא להקת בנים אז זה אומר משהו!!! לעבור כל שנה ושנה, להיזכר בעוד נשים בחיי, לנסות להבין מה היה טיב הקשר שלי איתן. זה להיות בזה כל היום. ראוי לציין שב5 שנים האחרונות אני עובדת בתחום הטלוויזיה ובתחום הטלוויזיה הקהילה הזו מקבלת המון מקום ושם דאגו לשאול אותי הרבה אם אני כזו (ואני חייבת לומר שאין לי סממן חיצוני כזה או אחר המעיד על כך - ויהיו הרבה שיעידו שאין כאלו סממנים - אני מהבחורות המודעות לעצמן). השאלות האלו והשמועות ששמעתי על היותי כזו מבלי שראו אותי אי פעם באיזושהי סצנה או מצב עם מישהי, גמרו אותי ועוד יותר חלחלו. כשהייתי קטנה היו לי חלומות על בנות משפחה שלי - אמא/אחות. אולי על עוד אנשים שאני לא זוכרת. לסביות קצת הלחיצו אותי אבל אפפעם לא הייתה לי יותר מדיי קרבה אליהן. אני חושבת שפשוט התחמקתי מזה. ואני יכולה מצד אחד למשוך את זה לכיוון הקשר הרע שהיה לי עם אבא ולהבין את ההבט הפסיכולוגי אבל לא, אני לוקחת את זה למחוזות אחרים. כשהתחלתי לחשוב על אחיינית שלי ועל אחותי ולמה בעצם אני לא יכולה להתאהב באחותי או דברים סייקו מהסוג הזה, הבנתי שמשהו לא בסדר איתי. העיסוק המטורף והלא הגיוני הזה הוא לא נורמלי. אז הקריאה על הדבר הזה שנקרא hocd והסימפטומים שלו מצד אחד הרגיעו ומרגיעים. מצד שני אני תמיד שואלת את עצמי אם בגלל כל הדברים הנלווים, אולי אני כן נמשכת לנשים וגם יש לי hocd. אולי זה ביחד. המחשבה הזו לעיתים מבעיתה אותי. לעיתים נראית הגיונית ואני שואלת את עצמי למה לא בעצם? מה ההבדל בין אשה לגבר? ואחרי שנייה מתחילה לבכות בכי תהומי שסוחב אותי עמוק למטה. אני כבר לא מבינה כלום, לא מבינה אם הOCD הזה הצליח להשתלט עד כדי כך שהוא גורם לי להרגיש ממש חרמנית מלחשוב על אנשים או לראות נשים או שאולי אני כזו והפחד הזה שידעו עליי משתק אותי. לא מצליחה להבין האם מדובר בפחד שהביא לאוסידי ואני באמת כזו או שמא האוסידי הוביל לפחד המטורף וזה לא באמת קורה לי. הפחד מלצאת מהארון אבל בעצם איך אצא מהארון אם אני לא יודעת שאני כזו באמת.. אבל אולי אני כן יודעת בתוך תוכי ואני בהכחשה ? שהשם ישמור אותי!!! החבר גלה את זה לפני כמה חודשים ונשאר איתי כדי לגלות מה זה האם זה אובססיה שלי לנושא הזה או שמא זה אמיתי. נפרדנו לפני שבוע כי הוא הרגיש שהוא לא מסוגל. אני פוחדת שאני לעולם לא אקבל תשובות. אני מטופלת בטיפול CBT ומתחילה כדורים שבוע הבא כי המטפל לא מגיע איתי לשומדבר כי אני כל הזמן דואגת רק לבכות לו. האופציה להיות כן היא לא אופציה מבחינתי, אני לא רוצה את זה. ראוי לציין שלא הייתה לי מערכת יחסים רצינית מאד עד גיל 25 למרות שתמיד היו לי סיפורים עם גברים - התאהבו בי, התאהבתי עד כאב אבל תמיד זה היה מלווה באובססיה כזו ולפעמים התחושה היא שכל השנים זה היה שם ורק ניסיתי להתקרב לגברים כדי להוכיח לעצמי שאני לא כזו שאני לא כזו וכאילו אלוקים שם אותי במקום העבודה שלי כדי שאני אגלה את זה. המון ספקולציות, בניתי תזה שלמה על המצב שלי. הדברים שאנשים כותבים פה נשמעים מאוד זהים אבל תמיד יש את החשש אולי שלי זה אמיתי? אולי אני באמת נמשכת הרי לא ייתכן שזה מרגיש כ"כ אמיתי!!!! לא ייתכן! ואם אני כזו, מה יהיה? איך אני אקבל את עצמי? איך אני אספר לאמא שאני כל עולמה ? שבגיל 28 אני מבולבלת ולא יודעת מה אני ומה אני רוצה? ואוןלי אני בכלל דו שזה עוד יותר מלחיץ??? אני בחיים לא אוכל להיות עם גבר בידיעה שהייתי עם בחורה או שהתנסיתי ואני מפחדת להתנסות כי אני כאילו מרגישה שאני אוהב את זה! עד כמה האוסידי הזה יכול להרגיש לך אמיתי???? עד כדי כך שאני עומדת ליד מישהי שאני עובדת איתה ולא מתה עליה בלשון המעטה אבל חושבת שבגלל שאני מתעסקת כל היום בדברים שהיא עושה, אז אני בכלל מאוהבת בה ולא יכולה להתקרב אליה מחשש לנשק אותה פתאום? ואני בכלל הרי לא מאמינה שכל זה קורה לי, שהמצב עליו אני מספרת הוא המצב שלי. זה קשה מנשוא. תוך כדי שאני רושמת את השורות האלו, אני רק מתפללת שלא ירשמו לי פה בתגובות "אז את כן", "זה נשמע כאילו את כן והפחד שלך יצר לך את ה hocd", כל העולם חונק, התחושה שאפאחד לא מבין אות למרות שיש כמה חברות שיודעות על כך וכולן אומרות את אותו דבר .. אני מפוחדת והפחד משתק.. והאמיתיות של זה והפחד שהיה לי בחיי מלסביות אבל כשאני חושבת על זה יכולתי פעם לעשות מסאז. לחברות שלי בכיף ולא להיבהל מהמגע. היום חברה שלי נוגעת בי ברגל ואני רק חושבת אני מעדיפה גוף חלק של אשה או גוף של גבר. עם החבר, מאז שזה תקף, חלה נסיגה כמובן, היו לי המוןןןןן רגעים שלא רציתי שייגע בי כבר, תוך כדי סקס הייתי חושבת לפעמים על בחורות ומנסה לבדק את זה מחרמן ומה יותר מחרמן, הייתי בטוחה לפעמים שאני נגעלת מהנשיקה שלו ואומרת לעצמי שנשים בטח מנשקות יותר טוב, החלומות כל לילה על סצנה אחרת או על משהו שקשור לנשים זה גומר אותי. היום קמתי בבוקר עם חלום שאני כאילו בסוג של סצנה כשגם בחלום עצמו אני כאילו בודקת אם אני כזו או לא וקמתי ממש חרמנית והייתי חצי ערה חצי ישנה וקמתי עם רגשות אשם ובכי והלכתי לבדק אם אני רטובה או לא - דברים נוראים. חיים אין לי. עדיין עובדת והכל אבל כבר לא מרגישה חיה קרוב לשנה וחצי. כל מישהי לסבית שמתקרבת אליי זה מלחית אותי, ולפעמים אני בודקת מה אני יותר אוהבת את בוצ'ות או דווקא את העדינות. התחלתי להרגיש שאני חיה אורח חיים לסבי כזה במחשבה ובסרט של פתאום שומעת את עצמי כזה אומרת משפטים כמו "מה הייתי עושה לה" למרות שבחיים לא אמרתי אותם או חשבתי עליהם. חושבת עליי ומסתקרנת איך אני אהיה בסיטואציות כאלו ואחרות עם נשים. הכל הזוי. הכל גם קרה בבת אחת. בדרך צירוף מקרים התחלתי לקבל לפני שנה כל יומיים מין הודעת באג כזו בפייסבוק עם נשים מחו"ל ששולחות נוסח קבוע שקוראים להן ככה וככה ואני רוצה להכיר וכו וכו ולרבות הזמן הסתבר לי שגם חברות שלי מקבלות כאלו אבל זה נורא. הכל נורא. סביר להניח המון דברים ששכחתי בדרך. חלום שלי שמישהו יבוא ויגיד לי שהוא עבר בדיוק את אותו הדבר אחד לאחד ושאני אדע שיש לי תקווה בעולם הזה כי אני מרגישה שאני כבר לא יכולה לשרוד את זה. ולא - אין לי נטיות אובדניות ברוך השם. ולא - אני לא רוצה להיות כזו. או ככה אני לפחות חושבת. האושר מבחינתי יהיה אני נשואה עם גבר וילדים בלי חרדות בלי פחדים מהעולם כולו בלי מפחדים מהמוות, בלי דאגות לאמא והמשפחה שלי, מאושרת! ואיפשהו אני כבר מרגישה שאיחבדתי את התקווה לאושר ושכחתי מה זה לחייך. פשוט שכחתי. מחכה לישועה. תודה  

המטפל שמטפל בי אחרי שנים רבות שבהן לא טופלתי דווקא מאוד אסרטיבי ובוטה אפילו כי הוא הבין שהראש העקשן שלי שכאילו מנסה להוכיח לי שאני כן חייב להתנהג איתו ולהתנהל איתו בצורה בה הוא מתנהל. הכדורים מגיעים לא כהתמודדות ולא כהקלה על ההתמודדות אלא כדי להרגיע אותי טיפה. אני לא מסוגלת לעשות דבר ממה שהוא מבקש, כתיבת התסריטים השליליים האלו זה לא שיעורי בית שאני יכולה לבצע בדיוק מהמקום של הלחץ והבכי והחרדה העמוקה בעקבות השאלה הזו. והתחושה הכ"כ אמיתית שאני כן. זה דבר אחד. הדבר הנוסף שאני שואלת הוא איך יודעים שה-HOCD קיים והוא אכן הפרעה? האם יש אנשים שנרפאו מזה והיו להם את אותם סימפטומים בדיוק? האם היו אנשים שממש הרגישו עוררות מינית בעקבות האוסידי? עד כמה לאוסידי יש אפשרות להתפשט מלהשפיע על מחשבות ללהשפיע על תחושות גופניות? ואני לא יכולה להסביר לך שרון את הסבל והמועקה לא מסוגלת!

היי, אני מתמודדת עם אותו דבר בדיוק, בא והולך בשנים במשך השנים האחרונות, במיוחד שכאני מתאהבת בבחור וכעבור שלושה חודשים חוזר לי הסיוט הזה וכשהמערכת יחסים מסתיימת הבלבול או הOCD הזה נעלם. רציתי לדעת מה עשית עם זה וכיצד התמודדת

שלום בבקשה הייתי רוצה שתנסה לענות לי על השאלה אני מרגיש שיש לי הורמונים של בת כאילו אני מרגיש שההורמונים משנים אותי ואת הרגשות שלי והמחשבות שלי כאילו הם מתפרצים בי ואני לא יודע אני מרגיש בת מתי שהם מתפרצים לפעמים אני הם נרגעים ולפעמים הם לא ואני חש בת ממש באותם רגעים וזה קורה לי רוב היום עכשיו עוד דבר קטן למה תמיד שההורמונים האלה יוצאים מימני יוצא לי נוזל טרום כרום ויוצא לי כל פעם כמאט שאני מתחיל להרגיש בת יוצא לי הנוזל טרום כרום למה זה קורא לי ואיך מפסיקים אם זה כי זה יוצא לי הרבה נוזל טרום כרום וזה מעייף אותי כי יש בזה גם טיפה זרע אני יודע בבקשה עזרה כמה שיותר מהר אשמח אם תענה לי מה קורה לי ומה הפתרון

היי ערב טוב יצא לי לקרוא את ההודעה שלך כי איפשהו היא מאד מאד דומה למה שאני חווה אולי מנקודות מבט קצת שונות,אבל זה מרגיש שזו אני אובחני עם אוסידי,זה מצב שחונק אותך ולא נותן מנוח,גם שאני יודעת שאני נמשכת ואוהבת את הבן זוג שלי יש לי מחשבות וחרדות שמא אולי אני לסבית או אולי משקרת לעצמי וסתם נמצאת עם גבר בגלל דברים שעברתי בחיים, הקושי להאמין, דפוס חיים שהורגלתימוהאמנתי לחשוב ולחיות. אשמח לדבר איתך כי זה ממש מה שאני חווה בתקופות של חרדה

אשמח לשוחח איתך

עברתי משהו דומה. האם זה השתנה לך?

איך בכלל נעשה הטיפול ב-OCD? באיזה דרך מטפלים בזה ותוך כמה זמן זה עובר?

שלום, במשך זמן רב אני סובל מOCD של אחריות יתר, לוקח לי בסביבות ה10 דקות רק בשביל לצאת מהבית (אני חוזר ובודק אם הדלת נעולה) אך הבעיה העיקרית היא שאני כל הזמן חושש כי בגלל הרשלנות שלי מישהו עלול להיפגע ואיני יודע להעריך נכון סיכונים, זה מסתכם במחשבות כמו: אולי שכחתי להרים את הבלם יד והרכב יתדרדר ויפגע במישהו? אם אשאיר את המחשב דלוק אולי יהיה קצר בזמן שלא אהיה בבית? במילים אחרות אם יש סיכוי של עשירית האחוז שהדבר יקרה אני אמשיך לדאוג ממנו לתקופה מאוד ארוכה ואיני יכול לחשוב על שום דבר אחר, המחשבות האלו אינן נגמרות ולא נותנות לי לחיות.. האם ניתן לטפל בתופעה הזו? האם ניתן להיפטר מהמחשבות האלו לגמרי? המון תודה!

כבר מזמן שיש לי דברים מוזרים כאלה שאני לא יכולה לגעת בכסף כי זה מגעיל אותי לחשוב שמלא אנשים נגעו בזה ועוד דבר ממש מוזר שיש לי זה שאני חייבת תמיד שיהיה מספר שמתחלק ב-5, כשאני קוראת ספר אני מסיימת רק בעמוד שמתחלק ב-5 (כאילו, אם אני רוצה להפסיק לקרוא להיום אני חייבת שמספר העמוד שבו אני מפסיקה יתחלק ב-5) וזה לא רק זה, גם באוכל למשל אני צריכה לקחת 5 או 10 עוגיות ולא 2 ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה ומזמן היה לי את זה אבל לא ממש שמתי לב ועכשיו זה משגע אותי כי קשה לי לעשות משהו שלא מתחלק ב-5 כמו למשל לכתוב מספר סעיפים או שאלות בבית ספר שלא מתחלקים ב-5. לפעמים גם יש לי דבר כזה שקשה לי ללכת לקניות כי אז בא לי לקנות פתאום מלא דברים ואני לא רוצה לבזבז כסף אבל אם אני לא אקנה משהו אני לא אפסיק לחשוב על זה ואהיה חייבת לחזור לשם. וגם לפני כמה ימים כשהלכתי למסעדה השארנו למלצר טיפ והלכנו אבל לא יכולתי להתרחק משם כי הייתי חייבת לראות אם מישהו יקח לעצמו את הכסף ואם המלצר יבוא לקחת אותו כי ידעתי שאם אני לא יראה מה קורה אני אחר כך לא אפסיק לחשוב על זה ויש דברים כאלה שקורים לי כל הזמן וזה מחרפן אותי. מה אפשר לעשות עם זה ואיך מטפלים בזה?

שלום, יש לי שאלה אני רציני לגביה. היא נשמעת שאלה הזויה אולם היא אמיתית. בשבוע האחרון כאשר אני רואה בנאדם אוכל, לועס ובולע- אני רואה פרה לועסת.. כן אני יודע שזה הזוי. הדבר הזה גורם לי לבחילות ולגועל. יש לך אולי מושג והסבר לדבר הזה? אציין כי אני רזה, ולא היו מעולם הפרעותאכילה. להיפך אני אוהב לאכול גם לבד וגם עם אנשים. תודה

יש לי חרדות אבל זה יותר מזה ורציתי לשאול אם זה דומה ל-OCD. אני ממש היפוכונדרית למרות שאני כן מודעת לזה ואני תמיד קוראת על מחלות ומדי פעם אני חוששת שמשהו מזה קיים אצלי ואני עוברת בדיקות. אבל באותו הזמן גם יש לי פחד מתרופות ומחומרים שונים כך שאני כמעט לא לוקחת תרופות ואני תמיד חייבת לשתוף את הידיים כשאני נוגעת במשהו כמו קצת דבק או צבע. במסעדות אני מנגבת את המזלג מחשש שיש עליו חיידקים גורמי מחלות או משהו. אני פוחדת אפילו להיחתך ממשהו וכשזה קורה לי צד אחד בי כאילו אומר שלא קרה כלום ואין סיבה לדאגה אבל באותו הזמן אני מתחילה לחשוב ואם זה היה נגוע במשהו ומתחילה לחשוב על כל מה שיכל לקרות בגלל זה. וזה לא פחד רגיל ממחלות, זה לא שאני פתאום חושבת שיש לי איזושהי מחלה וחושבת שיש לי אותה, זה פשוט שאם קורה משהו כמו דקירה או שאם אני מקבלת אפילו מכה קטנה אני מתחילה לחשוב שיקרה לי משהו בגלל זה ולפעמים אני שמה לב שאני מגזימה אבל עדיין אני לא נרגעת ואני משחזרת לי שוב ושוב את מה שקרה כדי לראות מה יכל אולי לקרות. ואני חושבת על דברים כאלה כל יום וזה כבר מעייף כי דברים כאלה שפעם הייתי מתעלמת ושוכחת מהם פתאום מכניסים אותי לחרדות. כמו מה זה נראה לפי מה שסיפרתי? אני הולכת לפסיכולוג כבר כמעט חודש (הלכתי גם לפני שנה ואז הפסקתי אבל אז זה היה מסיבות אחרות) וגם אני צריכה עוד מעט להתחיל לקחת ציפרלקס, זה יעזור לחרדות שיש לי? צריך עוד טיפולים? ואם כן איזה?

שלום, אני סובל מהפרעת חרדה ומOCD, האם הפרעות אלו יכולות לעבור באופן גנטי לילדיי? והאם יש סיכון שהילדים שלי יסבלו מהפרעות נפשיות אחרות\נוספות ערב הבעיה שלי? המון תודה!

היי שרון, רציתי לשאול לגבי טיפול באו סי די , ואיך זה בכלל מתפתח? אצלי זה מתבטא בעיקר בהימנעות משהייה במקומות ציבוריים, מגע בכל מיני דברים ציבוריים,לדוג' ידיות של דלתות או ספסל ציבורי , אוטובוסו כדו' זה כאילו נראה לי לא נקי. זה די מפריע לי בחיי היום יום כי יש הרבה דברים שאני כן צריכה לעשות ונמנעת מהם או דוחה אותם או שלוקח לי יותר זמן לעשות מהממוצע בעקבות התחושות האלה.. יש לציין שלא הייתי ככה אף פעם , זה משהו שהתחיל בשנתיים האחרונות , פעם לא הייתה לי בעיה עם מקומות ציבוריים, זאת אומרת היה קצת ברמה נורמלית וסבירה, ופתאום התחלתי לשים לב לדברים , פתאום אני מסתכלת יותר, בוחנת יותר על מנת לא לגעת חלילה במשהו מלוכלך, זה נורא קשה לי המצב הזה, למרות שבסופו של דבר אני מבינה עם עצמי שאי אפשר להתנהל בצורה נכונה בלי להתלכלך בכלל... כנראה שזה חלק מהחיים. אני בת 29 ורציתי לשאול איך דבר כזה מתפתח ממה זה נוצר כך פתאום? והאם באמת ניתן לטפל בזה ולרפא את זה לחלוטין? אני בחורה רגילה לחלוטין ברוך השם , אך הבעיה הזו מטרידה אותי וגם אלה שנמצאים בסביבתי שמים לב לזה שאני נגעלת מכל מיני דברים בעיקר ציבוריים...

היי שרון, תודה על התשובה... תוך כמה זמן טיפול קוגנטיבי אמור לגרום לאו סי די לעבור לחלוטין? אני מבינה שצריך שיתוף פעולה מלא מצד המטופל... מה קורה אם למטופל מאוד קשה ליישם את מה שהמטפל מציע לעשות? תודה רבה על עזרתך

ד"ר אני אפילו מתביישת לספר על הדברים שיש לי בראש פתאום קופצת לי מחשבה כאילו יש לי זי... בפה ומישהו אומר לי קדימה תמ.. ועוד כל מיני מחשבות מיניות מוזרות יכול להיות שזה חלק מהocd או שפתאום אני בעבודה עולה לי ממש כאילו אני בתוך אקט מיני דברים הזויים.

שלום שרון, אני בת 36, עם הרבה הפרעות טורדניות בעברי. ההפרעות היו מתאפיינות בעיקר בצורך לעשות דברים בשני הצדדים - כלומר - במידה והייתי עושה משהו ביד ימין, הרגשתי צורך חזק לעשות אותו גם ביד שמאל. הייתי יכולה לשבת זמן רב עם זוג גרביים או עגילים (זהים לחלוטין) ולא להחליט מה מתאים לצד שמאל ומה לצד ימין. יש לציין שהצורך לא לווה במחשבות של פחד או חרדה, פשוט צורך לא נשלט לעשות את הדברים. לפני כארבע שנים חוויתי טרגדיה במשפחה וכתוצאה ממנה נכנסתי לדיכאון ולהתקפי חרדה ופסיכיאטר רשם לי ציפרלקס, שבזמן שלקחתי אותו ההתנהגות הטורדנית פחתה כמעט לחלוטין. לפני כשנה בליווי של הפסיכיאטר הפסקתי את הציפרלקס. למרות ההדרגתיות הגמילה הייתה לי מאוד קשה, אבל הייתי ואני עדיין גאה בכך שהתקדמתי ואני יכולה לתפקד ללא. להפתעתי, ההתנהגויות הטורדניות לא חזרו, אולם התחילה תופעה חדשה שאני מתקשה להתמודד אתה. אני לא מצליחה להפסיק לפצל ולקרוע את השערות. במיוחד כאשר אני צריכה להתרכז במשהו (כתיבה, לימודים...) יש לציין שאני כבר לא בטיפול פסיכיאטרי אולם נפגשת עם פסיכולוגית עדיין אחת לשבועיים. אני מאוד הייתי רוצה להתגבר על ההפרעה הזו, ומאוד לא רוצה להיות זקוקה שוב לכדורים בשביל כך. האם יש דרכים נוספות? המון תודה...

שלום שרון. איני יודעת אם אני תחת הקטגוריה המדויקת עבורי אך אשתף אותך בפעם הראשונה שאני עושה זאת ואשמח להתייעצות. אני בחורה בשנות ה20 לחייה, סובלת ממחשבות טורדניות וכפייתיות בכל נושא שבעולם ולאו דווקא הקשור לפחדים. המחשבות בעיקר הן "שחזור" של מקרים שהיו לי, גם אם קרו לפניי שבוע וגם אם קרו לפניי שעה. מחשבות אלו פגשו אותי בעבר ותמיד חשבתי שאני שולטת בהן וכשארצה להפסיק-פשוט אעשה זאת! ובאמת מחשבות שונות התייאשו והפסיקו לחזור... מחוסר עניין... אך לפניי חצי שנה החלו מחשבות על הקשר הזוגי שלי, שבלי עין הרע הוא אחד למיליון, התחלתי לחשוב בצורה כפייתית מבלי להפסיק וכל הזכרונות הכי מרגשים ויפים החלו "להתעוות" בין מציאות לדמיון, התחלתי להאשים את עצמי בכל זכרון וזכרון, התחלתי לדמיין דברים אחרים או להסתכל על המחשבה בצורה מאוד מאשימה כלפיי ומכוערת, בלי שום סיבה וככה אני יושבת שעות בחשיבה "רק אבין למה אני חושבת כך וזהו!" בנתיים עבר הזמן, חצי שנה של בדידות, בכי, דכאון ומצב פיזי שרק מתדרדר כאשר כל יום אני מוסיפה לעצמי סיטואציה חדשה ו"מזהמת" גם אותה. המחשבות האלה לא עוזבות אותי בכל מצב ולא משנה מה ניסיתי לעשות. פשוט מקשר מושלם אני יושבת והורסת עוד ועוד זכרונות ומנסה להבין מה אמת ומה דמיון. לכל זה נכנסתי לחרדה ודכאון של: "נהרסו לי המחשבות, אני חצי שנה חיה בעבר,זה בחיים לא יחזור לעצמו.. אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור". בתחילת כל הסיפור נפגשתי עם פסיכולוגית שני מפגשים והפסקתי, היא נתחה איתי מקרה לגופו כאשר לא זאת הבעיה כלל כי מחר אני יכולה לחשוב על מקרה אחר! ברור לי שתאמרי שאני זקוקה לטיפול אך אני מסרבת לעשות זאת, אני בחורה נורמטיבית שמתקשה להאמין שבאמת אצטרך טיפול... האם יש דרך אחרת מלבד זה?

האם אתם מכירים קבוצות להורים לילדים מאובחני או סי די בפייסבוק?

אני לא יודעת אם יש לי מספיק נסיון כדי לתמוך באחרים. אני בהחלט אחשוב על זה, אולי ארים את הכפפה :-)

שלום רב אני סובלת מאובסיסה כפיתית, והיה לי מקרה שלי לפחות נראה מוזר אז רציתי להתיעץ איתך בבקשה ממך היתי אצל רופא שינים שאני מטפלת אצלו כעשר שנים.העוזרת שלו היא אחת שמדברת הרבה ומתערבת הרבה. אחותי היתה גם אצלו בטיפול והיה לה וויכוח איתו בקשר לכתר שנפל,והעוזרת של רופא השינים התערבה ודיברה ממש הרבה. אחותי סיפרה לי את זה ואני רבתי איתה מילולית ואמרתי לה שהיא לא צריכה להתערב.כעבור זמן קצר הלכתי גם אני לאותו רופא השינים.הוא יצא לרגע מהחדר. לפני השאלה אני רוצה לספר שליד הכסא שאני יושבת עליו בצידו הימני יש ברז קטן שבו שוטפים את הפה בעת הצורך .העוזרת לקחה מכשיר או סמרטוט לא זוכרת בדיוק ושטפה בקערה הקטנה הזאת את הסמרטוט או המכשיר של השינים.פגע בי מים קצת והערתי לה והיא לא ענתה.יכול להיות שהיא עשתה את זה בכוונה כאמור בגלל הריב שלי איתה.הדבר המוזר הוא שיש לה כיור גדול שבו יכלה לעשות את זה בנוסף הכיור הקטן ליד כסא המטופל הוא קטן מאוד והברז קטן מאוד. וזה מקום לשטיפת פה של המטופל .שאלתי היא האם זה נורמלי האם כל העוזרות עושות כך.או יכול להיות שעשתה את זה בכונה בגלל הריב שהיה לי ? האם כל העוזרות שוטפות גם שם כי לא נתקלתי בזה אף פעם אצל רופא שינים אחר.תודה וסליחה על ההסבר הארוך.שבת שלום תודה מראש.

יש לי ילד בן 7 ילד חכם עם המון סקרנות ויש לו חדות ראיה שם לב לכל שינוי בסביבתו, תמיד היה אוסף דברים וכל כמה חודשים הייתי יושבת איתו וממינים והוא תמיד היה מתנגד לפעולה זו ולפעמים הייתי מחייבת אותו לזרוק דברים שאין להם שימוש (למשל פתקיות של בגדים , כרטיסי ביקור, שקיות נילון, פליירים,...) והיה בנפגע ובוכה . כמובן שאני לא יכולה לעשות זאת בלי הסכמתו כי הוא ישים ךב לאור חדות הראיה שלו והזכרון הטוב ממנו הוא נהנה. אך הדבר מקשה עלי כי זה כמה מגירות וארון שהוא תופס עם הדברים שלו וגם באוטו הוא אוגר דברים. אני לא יודעת אם אני צריכה לוותר לו או להמשיך להתעקש לנכות את זה כל חודש למרות המתח והעצבים שזה מביא. אני גם מעוניינית להבין מה מקור תופעה זו מאיפה הצורך שלו לאסוף.

שלום רב קרובת משפחתי סובלת מאו.סי.די. וחרדות קשות מטופלת בתרופות שעוזרות לתקופה מסוימת ואז פתאום בה גל של מחשבות וחרדות המחשבות הן בחלקן על רקע דתי . כגון מחשבה ודחף להדליק אור בשבת כלאמר מחשבות על בסיס אסור. הנל בהחלט זקוקה לטפול C.B/T האם הנך מטפלת גם בצבור דתי ולא אנא מכבודך תמלצי על פסיכולוג דתי מנוסה בתחום. תודה מראש רותי

היי שרון, אני בן 26,סטודנט שחי חיים נורמטיבים לגמרי, מקריאה מועטה ברשת על OCD, כבר ידוע לי מראש שלא תוכלי לאבחן אבל אשמח לשמוע דעתך- יש לי מין "טקסים" כאלה קטנים כשאני עם עצמי-לא אפרט אותם כאן, אבל הטקסים הללו חייבים להתבצע,אחרת אני לא יכול להרפות ואם הם לא התבצעו ומשהו יתפקשש לי בדרך, אחשוב שזה בגלל זה, מנגד הטקסים הללו לא משתלטים לי על החיים, אני לא עוצר דברים בגללם וזה לא מונע ממני להתקדם,זה קורה רק כשאני לבד ולא פוגע בחיי חברה לימודים וכו'..אשמח לדעתך והסבר קצר על הטיפול.

אני יוצא דופן משאר חולי האוסידי משום שאצלי זה מתבטא במחשבה אחת והיא רק עירנות לבליעת רוק נראלי שזה אובססיה טהורה האם אוכל להפטר מהמחשבה הזאת באיזשהוא שלב בחיים או שהיא לנצח?

אני שותפה לדירה עם שלושה בנים. אחד מהם ידוע עי השותפים האחרים ומעיד על עצמו כבן אדם מאוד מבולגן, לא מסודר, שלא מפריע לו לחיות בזוהמה. עד כאן מקובל, בן טיפוסי. כשנכנסתי לדירה חשיבות הניקיון והשמירה על הסדר עלתה ממה שהם היו רגילים כי בהתנהלות שלי הפגנתי שחשוב לי שישמר נקי ונעים, ומאז איפה שיש חלל משותף הוא משתדל לשמור בשבילי, לפי הסטנדרטים שלי (שהם לא גבוהים במיוחד. הם רגילים. סטנדרטי). כמה פעמים כשרק הגעתי הם אפילו היו צוחקים שמזל שהגעתי כי הבית אף פעם לא היה כל כך נעים קודם, ואף ביקשו ממני כמה פעמים לא לנקות כי זה כבר מוגזם שאני זאת שעושה את זה כל הזמן, ושאם צריך שאבקש מהם והם יעשו. הסברתי שבינתיים אני לא מרגישה שזה מפריע לי כי אני מנקה להנאתי, כשאחשוב לנכון שצריך לנקות אבל זה לא יהיה להנאתי- אבקש מהם. כשנכנסתי לדירה וביקשתי לראות את החדר הפרטי שלו הוא אמר שהוא לא מוכן להראות לי כי הוא ממש מבולגן, שהוא מתבייש, ורק כשהוא יסדר הוא יראה לי. אחרי ימים בודדים הוא סידר והראה לי אותו מסודר. השותפים האחרים כשסיפרו לי על רמת הבלאגן שלו תארו תמונה מזעזעת. שניהם (כל אחד בזמן אחר) סיפרו לי שהוא מטונף ברמה של חולה נפש. שניהם תיארו אותה תמונה: פעם אחת שנכנסתי לחדר שלו הייתי בהלם. שאריות אוכל יבש שנאגר על הרצפה ליד המיטה, כלים שהצטברו, שקיות של מאכלים שהוא אכל והכל זרוק על הרצפה ליד המיטה בערמה, ועל המיטה עצמה. סירחון מצחין כשפותחים את הדלת. כי היא משאיר את הכל ככה ולא מאוורר, משהו שאי אפשר לתאר בכלל. נוסף לכל בגלל שהוא מתבייש שיראו את החדר שלו הוא מקפיד לסגור את הדלת תמיד אחריו. היא אף פעם לא פתוחה). עכשיו, הקטע המפתיע הוא, שהוא מתקלח 3 פעמים ביום. כל מקלחת חצי שעה-40 דק (!) שבהן המים זורמים. הוא בן. מה יש לו להתקלח כל כך הרבה זמן? הוא גם לא מתגלח כי יש לן זקן קבוע. בנוסף, כמה פעמים הוא זרק לי שאני לא רוחצת את הכלים מספיק טוב ובגלל זה כשהוא רוצה לאכול הוא רוחץ את הכלים שהוא מוציא- פעמיים. כי הוא מפחד שזה לא רחוץ טוב. כשהוא ראה אותי מבשלת כמה פעמים הוא נגעל שאת העגבנייה חתכתי על השיש (אחרי שניקיתי אותו כמובן קודם לכן. מבחינתי השיש שלי זה משטח עבודה), הוא ממש הזדעזע. מה?? את שמה את העגבנייה על השיש? אמרתי כן מה הבעיה? השיש נקי ומחוטא. הוא עשה פרצוף של גועל וסלידה.מאז בכל הזדמנות שהיתה לו כשהיינו במטבח הוא ביקר את רמת הסטריליות שלי בהשוואה לשלו: זהו? ככה את שוטפת את העגבנייה? אני שוטף אותה בסבון כמה דקות עד שזה ממש נקי. זה ממש חשוב לי. תחשבי, זה האוכל שלנו, זה הדבר הכי סטרילי שיש. ניסיתי כמה פעמים להגיד לו שסבבה שזה האוכל שלנו אבל הסטנדרט שלו ממש לא סטנדרטי, וזה שהוא שוטף ככה לא אומר שאני מלוכלת, אומר שהוא יותר מן הכלל. מחבת ששימשה אותי לטיגון של ירק מסויים (באותו בישול) ואחכ רציתי לשים שמן חדש ולטגן את הירק הבא, אז שטפתי אותה, וסיבנתי חפיף כי זה גם ככה הולך לאותו בישול- גם הוא היה בשוק, ואמר לי תביאי אני אשטוף לך, את לא שוטפת טוב, זה מגעיל וכל מיני כאלה. היה לי ברור שהוא עושה עליי סוג של השלכה ככל הנראה הוא מטונף ולא הגייני בקטע קיצוני עד כדי שלא מתאפשר לו לחיות עם עצמו בשלום אז הוא חייב להשליך את זה החוצה. מאז כל הקטעים האלה הוא גם לא נוגע בשום דבר שאני מכינה (כשכולם מתענגים על האוכל שלי. אני אחלה בשלנית :) אני מציעה הוא מסרב בנימוס גם אם זה נראה מליון דולר. לפני יומיים הוא הלך לעבודה, בטעות הוא שכח את הדלת טיפה פתוחה, ואת האור דולק. התקשרתי אליו לראות אם הוא בבית והוא אמר שהוא בעבודה. רציתי לכבות לו את האור אז נכנסתי לחדר שלו וגיליתי שגם במזגן נשאר דלוק. התמונה הייתה קשה כמו שהם תיארו. כנפיים שהוא אכל שבוע לפני מונחות על הרצפה ליד הראש שלו עם כל העצמות, מלא שקיות של פריכיות על הרצפה, כלים, צלחות, מזלגות, כוסות, והכל בערימה בצד של הראש שלו. מזעזע. שלא נדבר כל הריח הנוראי. הבנתי באופן סופי שזה בטח לא אני שהוא סולד מהחוסר הגיוניות שלה אלא מעצמו. מה שאני לא יודעת עדיין ואשמח אם תתן את דעתך. זה האם זאת השלכה באופן מובהק או האם זה יכולה להיות הפרעה אובססיב קומפלסיב? אולי משהו אחר? לתשובתך אודה :)

היי שרון, תודה על המענה. שכחתי לציין שהשותף גדל רוב ילדותו בפנימיות, נשאר בקשר רק עם אבא שלו ועם אמא שלו נותק הקשר בילדות. מדובר בבן אדם שהסביבה מגדירה אותו עצלן או בעייתי גם בגלל חוסר ההיגיינה שלו כלפי הבית וכלפי עצמו וגם בגלל שהוא לא דוחף את עצמו להתפתח ומוותר לעצמו (בן 27 מעולם לא ניסה להוציא רישיון, לא למד, ועובד בעבודות זמניות). חשבתי אולי שבגלל שהוזנח בילדותו, מזניח את עצמו וכדי לחיות עם עצמו בשלום מרגיש צורך לטהר את עצמו מבחוץ (מקלחות ארוכות) ומבפנים (סטריליות לאוכל). מה דעתך? האם זה מתיישב?

שלום אני לוקחת סטרלין במשך כחמישה חודשים, התחלתי לקחת בחורף וכעת קיץ עם החשיפה לשמש נוצרה לי רגישות בפנים שמעולם לא היתה לי היא מתבטאת באדמומיות בפנים ופצעים וסבל נורא, קראתי בעלון של התרופה סטרלין שיכול להיות שהתרופה גורמת לרגישות לשמש, שאלתי היא אני הורדתי את המינון של הכדורים ל-1 ליום אינני רוצה להפסיק מיכוון שהכדור עזר לי מאוד לאו סי די של סידור הבית. אנא אמרי לי אם את מכירה תופעה זו ומה עלי לעשות??? תודה וחג שמח!

שרון מה נישמע??אני כבר חסרת כוחות לא יודעת מה עובר עליי יכול להיות שמרוב שהכנסתי לעצמי את עניין הקולות ואת הסכיזופרניה, אני ממש חווה את זה בדמיון, כאילו אני ממש שומעת קולות. יש סוג של ocd שמשפיע כל כך על החשיבה, ocd שמלווה בכל כך הרבה דמיונות ממש שחושבים עוד דקה שזה אמיתי או שזאת כבר פסיכוזה אני רועדת מפחד

עכשיו אני מדמיינת שאני שומעת את המשפחה של חבר שלי מתכננים כביכול איך לפגוע בי ואני מפחדת שאני אתנפל עליהם סתם ויגיד להם שהם רוצים לפגוע בי ואחשוב שזה נכון ואתנהג לא בשיקול דעת מה אעשה כל היום יש לי רק פחדים נתקלת באנשים עם סוג כזה של מחשבות אני מפחדת שזה כבר פסיכוטי

יתכן שהמדינה תממן לי טיפול פסיכולוגי. איזה טיפול עדיף? סי בי טי פסיכותרפיה (שלא מביאה לי שום תוצאות), נוירו פידבק, ביופידבק? תודה.

לאחרונה הובחנתי כסובל מ OCD ,יש לי עירנות מוגברת כלפי בליעת הרוק וזה שינה לי את החיים מקצה לקצה מבחור שמח ואפטמי וקליל לבנאדם שלא מצליח לבטא את עצמו בשום תחום ואפילו לא הרגיש טוב עם עצמו, התחלתי טיפול תרופתי בSSRI , ורציתי לשאול אם אוכל להרגיש שוב מאושר עם ההפרעה הזאת??

בהזדמנות זו בקשר לסיפור שסיפרתי לך על המלצרית שהרימה כסא לגובה כדי כנראה להביאו למישהו,ועל המזל שלי המנחוס חוק מרפי עברה מליד אמי שבקושי הולכת ואז החזקתי לה ברגל של הכסא והיא צעקה עלי .את זוכרת? יש כאלה שאמרו שהיתי צריכה להעיר לה יפה,אבל הכסא היה כל כך קרוב אלי(עובדה שהצלחתי להחזיק אותו) שהחזקתי אותו ונסתם לי הפה מהלחץ ,וחוץ מזה גם כחה נלחצתי שמה הכסא יפגע בראש של אמי ,אפילו בלי כוונה. מה דעתך? אגב זה בדוק אני רואה איך צעירות מדברות למבוגרות אומרות להם מה שמתחשק להם אם זה בסופר בכל מקום.אין כבוד בארץ לזקנים,שאלה נוספת באותו ענין המלצרית שמגישות מזון אם מגישות לך מעל הראש ממש מעל וזה גם מפריע לי אבל לא דיברתי התאפקתי. האם זה שיך לאוסידי ,? לא מספיק היתי בלב כבד ועצוב כי באירוע היה צריך להיות אחי זל שמת ממחלה בעודו צעיר ,נפלה עלי המלצרית כאילו לא מספיק לי ,דווקא עברה מתי שאני עברתי . טוב זה חוסר מזל.להבדיל תודה על התשובות מראש

תודה:)

שלום, אני בן 30 ומזה זמן שמתי לב שאני לא רואה את החיים כמו שאחרים רואים. כלומר, מצד אחד אני מבין ממש טוב איך אנשים חושבים ומרגישים ומה מניע אותם, אבל זה מאוד רציונלי, ברמה הרגשית זה מרגיש לי כאילו הם דמויות בחיים שלי ואני חווה את האנשים בחיי ואת חיי כסרט. לכן לפעמים דברים שאני עושה או אומר פוגעים כי לא הבנתי באותו רגע מה האדם יחווה כתוצאה מדברי. אני מרגיש שאני בדרך כלל מונע מרצונות ומדחפים וזה לא מאוד מאוזן עם המצפון שלי או הרגשות. אני יודע לעצור את עצמי ולא לעשות משהו שהוא לא בסדר אבל זה כמסקנה מ"כלל שנלמד" לאו דווקא משהו שמגיע עמוק מבפנים. מתנהל לפי כללים וקודי התנהגות ומן תפיסה של ככה עלי לפעול וככה העולם בנוי ולא לפי איזהו רגש ותחושה פנימית מאוזנת. מאוד מתקשה לקבל החלטות. מקריאה מרגיש לי שיש לי מן דפרסונליזציה, אבל זו תחושות ותפיסת מציאות שקיימת אצלי מגיל מאוד מאוד קטן. האם יתכן שמדובר בהפרעה אחרת? האם ייתכן שבנאדם יגדל עם דה פרסונליזציה? שכך הוא תופס את העולם ככלל קשה לי לחוות ולקבל כל דבר שלילי טראומתי או טראגי בחיים. וגם אירועים פתאומים שהם שליליים לא מחלחלים ישר. כאילו כל חוויה רגשית שלי עוברת מסננת. אם היא קשה מדי אני כאילו לא מכיר בדבר, ומוצא לו הסברים אחרים ומשכנע את עצמי להאמין בהם או לחילופין נותן לזה להכנס לתודעה רק כשהפכתי את זה למשהו עם היבט חיובי או כשאמרתי שזה דבר מוגמר ואין לי מה לעשות לגביו. כלומר אין לי את היכולת להכיל ולקבל דברים שלילים כמו שהם, מידית, רגשית, ומבלי למתן אותם. אני שם לב שבעצם להבדיל מאחרים, אין לי מצב רוח. כלומר מצב הרוח שלי הוא קבוע ונטרלי. דברים משמחים אותי או מבאסים אותי. אם הם משמחים זה סבבה, אם הם מבאסים אני לא תמיד מעכל אותם כמו שהסברתי למעלה. לסיכום אני מרגיש כאילו אני חי בסרט או במן אשליה, שבה דברים תמיד טובים ומוכרחים לקרוא כמו שאני רוצה ודברים שליליים אני מתקשה מאוד לעכל וכשהם קורים זה יוצר דיסוננס עם התפיסה שלי. כשאני מנסה להפתח ולהיות רגשי, אני מרגיש מאוד פגיע, ממש כמו פצע על הגוף שנוגעים בו ואני לא יכול להשאר במצב הזה לאורך זמן. מה שמפריע לי זה שאני לא מבין מה זה בדיוק, האם זה ניתן לריפוי או שינוי בטיפול תרופתי או שזה מבנה אישיותי ונגזר עלי לחיות חיים כאלה. ברור שדברים כאלה מתבררים בטיפול אבל הייתי שמח לקבל כיוונים. יצוין שישנם רגעים שבהם הכל נעלם ואני חווה את העולם כמו שהוא. אבל אחרי כמה זמן זה נעלם (דקות) ואני חוזר למצב שבו אני נמצא שמרגיש כאילו יש מחסום או ערפל או מן משהו ביני לבין המציאות. במצב הזה אני מרגיש רצונות חזקים מאוד ולא מאוזנים, שאני בדרך כלל חייב למלא (שום דבר פלילי או מסוכן), כדי להרגיש רגיעה, וקשה לי לעשות את הדבר ההפוך כי אני ננעל על זה, ואפילו מתקשה לדמיין את האלטרנטיבה ואת ההשלכות של הדברים. בנוסף ככל שאני יודע יש לי גם סוד של אוסידי מחשבתי לדעתי. אני מתקשה לייצר חיבורים רגשיים עם אנשים. אני מתנהל רגיל לגמרי, ויודע לזייף התנהגות ויודע לשכנע את עצמי ברגשות שאמורים להיות לי עכשיו, אבל תכלס החיבור שלי לאדם הוא לא רגשי או לפחות חסום. אני לא יוכל להצביע על טראומה מילדות או בכלל שתגרום לדה פרסונליזציה, מלבד אולי הקטע עם האוסידי שאני מפחד שדברים שאני חושב או יקרו, ולכן אני תוהה אם זה יכול להיות נגזרת של מבנה אישיותי מאוד רגיש ופגיע

שרון כתבתי לך כאן גם בעבר יכול להיות שמי שסובל מocd יכול לחשוב שהוא עשה משהו לא נכון נגיד שרף משהו וממש לדמיין שהמשטרה באה לקחת אותו למרות שהוא יודע שזה לא הגיוני הוא ממשיך לדמיין ולפחד מהמחשבות, דבר כזה יכול לנבוע מocd או שזה כבר סכיזופרניה פרנואידית

עכשיו כולי רועדת מפחד זה גם יכול להיות קשור לocd אני כבר לא יודעת מה אני עוברת ופתאום קפצה לי מחשבה שאני אתלונן על חבר שלי במשטרה שאנס אותי וכולי רועדת מפחד איך אני יכולה לחשוב בכלל על דברים כאלו מאיפה זה יכול לנבוע אני כבר לא מזהה את עצמי

אני נאבק עם מערכת העיכול, ומדכא יציאות באופן כפייתי. לעתים זה עובר, ואני חש חופשי אבל לאחר יום או כמה ימים שזה בסדר זה חוזר בכוח רב יותר. זה הגיוני? יצוין שהתרופות שאני לוקח לא פתרו את הבעיה. תודה.

כבר הרבה זמן שיש לי מי בעיה כזאת, יש לי חפצים שהם שלי בבית ויוצא לי שאני בודק כל כמה שעות אם הם עדיין נמצאים במקום ובודק אותם במין סדר מסויים ואמירה של שם החפץ תוך כדי מגע בו. אם בטעות יצא ולא עשיתי את ה"בדיקה" כמו שצריך אני חוזר שוב ושוב עד שזה יוצא כמו שאני רוצה, אם נגיד אני לא עושה את הפעולה כמו שאני רוצה ומפסיק איתה - יש לי מין דחף לעשות אותה וזה ממש מפריע לי. בתודה, אלי.

שלום, אני בת 17.5, ואני באמת חושבת שאני יוצאת מדעתי. אני חושבת יש לי OCD, וזה מחמיר מרגע לרגע. תמיד היו לי קטעים של אובססיביות אבל זה לא הפריע לי בעבר. היום זה כבר מגיע למצב שאני מתחרפנת מזה, אני מרגישה ממש רע עם עצמי. רציתי לשתף, ולבדוק האם יש צורך בטיפול או שזה יעבור לבד (אולי חלק מהגיל, אני לא יודעת..) אני חרדתית ברמות מטורפות. לוקח לי המון זמן לצאת מהבית-המון. גם כשאני מצליחה לצאת בכוח אני יוצאת עם דמעות בעיניים וניסיון לספור בקצב שתמיד עזר לי עד לבית הספר. הסדר זה 1,2 1,2 1,2,3 אני באמת לא יודעת למה. גם במבחנים, אני צריכה שהמילה האחרונה תהיה 3, כשאני סופרת באותו הקצב אסור שזה יפסיק ב: 1,2 1,2 1,2 לדוגמא.. אחרת לא אגיש את זה (גוזל ממני זמן רב) רק לאחרונה גיליתי שזה קשור לOCD, זה גם אחת הסיבות שאני פה. כדי לדעת אם זה משהו שיעבור או שזה אכן OCD. מה שכן, אני לא כפייתית בניקיון לפי מה שקראתי זה אחד הסמפטומים היותר "מפורסמים". אני ממש להפך, אני מבולגנת, כל דבר נאבד לי, אני צריכה את הסדר שלי (יותר נכון את הבלגן שלי) עוד משהו שאני לא יודעת אם זה קשור: מאז ומתמיד כססתי ציפורניים, מאז ומתמיד היו לי קשיים לזרוק דברים (צריך לזרוק דברים השייכים לי בלי שאני יודעת אחרת אני אלחם עליהם) ומגיל 14 אני תולשת שיערות (תחילה זה היה בשיער, אך ההורים גילו והתגובה שלהם הלחיצה אותי אז כעת אני תולשת במקומות שלא רואים, אבל גם זה נורא הפחית, הסיגריות מפחיתות לרוב את הרצון לכך). אני מרגישה אובססיבית ברמות מטורפות.. זה מרגיז כל כך: אני לא יכולה לצאת מהבית נורמלי, לא יכולה בלי לכסוס, לא יכולה לזרוק דברים, לא יכולה בלי סיגריות לא יכולה ולא יכולה.. כאילו אין לי שליטה בעצמי ושליטה זה אחד הדברים שאני הכי צריכה בחיים. זה באמת מחרפן אותי ואני מפחדת שזה יחמיר אפילו יותר.. האם יש קשר בין כל הדברים שעכשיו סיפרתי עליהם? והאם זה באמת OCD? אם כן, האם הטיפול יקר מאוד? תודה רבה, תום.

מישהי ממשפחתי, הסובלת מתופעות רבות של חרדה, החלה (כשנה וחצי אחר לידה ראשונה, אינני יודעת אם יש לכך קשר) לנשוך מתוך שינה. בפעם הראשונה היא נשכה את בעלה עד למצב שהוא נאלץ לגשת לבית חולים כדי שיתפרו לו את האצבע. היא עצמה איננה זוכרת כלום אחר כך. צריך להעיר אותה מתוך שינה עמוקה. זה קורה כשהיא עייפה מאוד. היא מקבלת איזה כדורים (אין לי מושג מה), וזה אמור לעזור. כשהיא מפסיקה זה לעתים חוזר. בפעם האחרונה זה קרה כשהילדה הייתה איתם במיטה (הילדה בת שלוש כעת). האם מוכרת תופעה כזאת? מה ניתן לעשות?

שלום, אני מניחה שרובכם אנשים מבוגרים, אך אני רק בת 16 ומגיל קטן אני זוכרת את עצמי עם הפרעות פה ושם, חשבתי שזה נורמלי, שלכולם יש את זה, אך כשהגעתי לגיל ההתבגרות זה גבר והגיע למשהו שאינו נורמלי, התחלתי לחקור ולבסוף גיליתי שינה הפרעה ששמה OCD, לצערי כל הסממנים שלה נוגעים אלי. יש טיפול שאינו תרופתי ואינו מצריך יידוע של המשפחה?

שלום שרון, אני שמחה שמצאתי את הפורום הזה ושיש פה מומחים שמבינים. לפני כחודש מצאתי את הפורום הזה ועד עכשיו לא הצלחתי לשכנע את עצמי לשאול ולהתייעץ בגלל הקושי להיפתח וכי מה שיש לי זה הרבה דברים ובעיות ביחד שמתחברים לבעיה אחת מסובכת ולא ברורה ובגלל זה גם קשה לי מאוד להסביר בקצרה את הבעיות, גם עכשיו שאני רושמת כאן אני עדיין מתקשה למצוא מילים נכונות שיסבירו יותר אותי ושלא יבלבלו אותך, כי בד"כ חברות לדוגמא לא מצליחות ממש להבין אותי וזה קשה אני צריכה מישהו מומחה שיוכל להבין ולעזור לי להסביר את עצמי ואת הבעיה יותר בברור. אני מצטערת שיוצא לך לקורא הרבה בגללי פשוט קשה לי להסביר את עצמי כמו שצריך (זה לפחות מה שאני חושבת). אני לא ירשום הכל כי זה יהיה מאוד מאוד ארוך אלא אני רוצה להתמקד כרגע בבעיה שהכי מפריעה לי מאוד שקשורה לנושא פורום זה. אני ינסה כמה שיותר לנסות עכשיו לרשום בקצרה את הבעיה- מצטערת מראש'. אני ממש מודה לך על תשומת הלב והסבלנות הרבה!-תודה רבה!! אני בת 19, נולדתי כבת יחידה, וגדלתי עם הורים שכל אחד באה מהרקע שלו עם הבעיות שלו. אבא שלי הובחן עוד בציעירותו כסובל מהפרעה נפשית של כל מיני דמיונות, אבל מה שמפריעה לי בעיקר זאת הגישה שלו והייחס שלו לדברים. על כל דבר הכי קטן הוא צועק ומתעצבן והוא לא סתם צועק אלא ממש צועק שכל הבניין והסביבה שומעת ולחיות עם זה כל השנים זה פשוט לחיות בתוך גיהנום. אני חושבת שאו שיש לי חלילה חלק מהבעיות שלו או שבגלל ההתנהגות שלו הוא גרם לי להרבה בעיות ושבגללן אני סובלת עד היום ללא מוצא. הוא תמיד היה יורד וצועק עלי על מה שלא מצא חן בעיניו ותמיד היה יושב לי על הראש ומחליט מה שהוא חושב שטוב לי ולא היה נותן לי חופש ועצמאות. הוא אף פעם לא סמך עלי והאמין בי שאני יכולה להצליח במשהו בחיים כי אף פעם לא עמדתי בציפיות הגבוהות שהיו לו ממני בלימודים (ובגלל זה אני חושבת שהתחיל לי בעיות קשב וריכוז כי הוא היה יושב איתי על הלימודים ומכריח אותי בכוח ללמוד והיה מתעצבן מאוד אם לא הבנתי מה שהיה מסביר - איך הוא רצה שהבין?!). עם הזמן ככל שהתבגרתי התחלתי לפתח כל מיני נטיות ומחשבות לא נורמטיביות מציקות. ואני יודעת שזה בעיקר בגלל ההתנהגות הבלתי נסבלת שלו וגם בגלל שאני רואה אותו כחיידק מהלך ודוחה וזה בגלל שהוא לא בנאדם שאכפת לו מהניקיון שלו ממש היידים שלו מאוד מגעילות הוא בקושי שוטף ידיים אני כנראה יישמע עכשיו קיצונית אבל כל דבר שהוא נוגע בו אני מנקה אחרי זה עם נייר או שאני פשוט נעזרת בנייר כדי להשתמש במה שהוא השתמש כמו למשל שאת הדלתות בבית אני פותחת וסוגרת עם נייר או סוגרת עם הזרת את הדלת בחלק בידית שאני יודעת שהיד שלא לא נגעה בה. אבל כל זה לא הכל, בשלוש שנים האחרונות אני כמו אסירה בבית בתוך החדר שלי(ככה אני מרגישה) כי כל פעם שהוא יוצא מהחדר שלו יש לי תחושה ומחשבה שהוא 'כביכול' קורא את המחשבות שלי ושלוט בהחלטות שלי, וכמה שאני יודעת ואומרת לעצמי שזה טיפשי ולא הגיוני אני לא מצליחה לשלוט במחשבות והתחושות האלו, כל פעם שהוא יוצא מהחדר אני מרגישה כמו כלוא בחדר ולא יכולה לצאת עד שהוא לא יחזור לחדר וזה כבר החמיר כלכך עד שלפעמים אני פשוט נשארת בחדר ולא יוצאת עד שהוא נרדם או שהוא יוצא מהבית וזה פשוט גיהנום אני מרגישה שאני כבר לא יכולה יותר אני משתגעת אין לי חופש אני מרגישה שאני אל יכולה לעשות כלום ולתפקד כמו כל בנאדם נורמלי והגיוני אני ממש מתחרפנת ולא יודעת מה לעשות. בגלל זה אני גם בקושי מצליחה לצאת מהבית. אני מרגישה כאילו הוא חודר לפרטיות שלי ויודע הכל ושאין לי שום פרטיות לעצמי ושכביכול הכל גלוי לפניו ואין לי חשבות פרטיות לעצמי, אני גם תמיד חייה בתחושה ומחשבה שהוא עוקב אחרי ושהוא תמיד יוצא מהחדר שלו ונמצא ליד החדר שלי ועוקב אחרי בדיוק מתי שאני מדברת בטלפון לדוגמא. אין אני לא יודעת מה לעשות כבר. למרות שאני יודעת שהכל בראש וכמה שקראתי באינטרנט שום דבר לא עוזר ובקושי אני מצליחה להחזיק מעמד פשוט אני רוצה למות, נמאס לי. ועם כל זה יש לי עוד בעיות אחרות שרק מחמירות יותר את מצבי, כמו בעיה נוספת עיקרית שכשיש לי קושי שאני לא יודעת מה לעשות בו או כשהמחשבות מפריעות לי אני בורחת למחשב (אני מכורה למחשב לאינטרנט לכל דבר במחשב שמסיח את הדעת ונותן אשליה של עולם אחר) העיקר לא להתמודד עם המציאות והקשיים הרבים שאין אני יודעת מה לעשות איתם. יש לי בלגן שלם בראש, -אם פעם הייתי מאוד דייקנית ומסודרת, היום הכל כבר התבלגן והסתבך לי בראש. לחיות ככה זה בלתי אפשרי אני לא מסוגלת להתקרב אליו ואני עם הזמן יותר ויותר לא סובלת אותו, אני מאוד מאוד נגעלת ממנו ותמיד אני שומרת ממנו על מרחק של לפחות 2, 3 מטרים. זה אומר שיש לי OCD או משהו דומה לזה? או שאולי אני פשוט סוג מיוחד, מוזר ומטופש עם בעיות כאלו שרק לי יש? אני ממש מודה לך על הכל ומצפה מאוד לתשובתך. תודה רבה ומצטערת שוב על כל המגילה הזאת שזה הכי הרבה שהצלחתי לתמצת בערך. -תודה רבה!!!!

שלום לך שרון , אם תוכלי לתת לי עצה או טיפ קטן בכל הנוגע להעלאת הדימוי העצמי ???...... הכוונה לאהוב ולהיות שלם עם עצמי! (מלווה במחשבות שאני מכוער ומוזר למרות שאני לא!!!!!)

היי. סבלתי מהסימפטומים המוכרים של או סי די. שהם מחשבה+טקס לביטולה, תופעות אלה הסתיימו בחלקן הגדול אולי בגלל התרופות שאני לוקל. אבל יש עוד תופעה שהיא המרכזית, והיא דיכויי רגשות. אני נלחם בתחושות גופניות ונפשיות נעימות, ומדכא אותן. הסבל נורא. האם יתכן שאו סי די יילחם בתחושות ולא רק במחשבות?

שכחתי להוסיף את השאלה הכי חשובה. איך נלחמים בתופעה חוץ מתרופות. הטיפול הרגיל הוא חשיפה לחרדה על ידי ביצוע המעשים המפחידים. אבל כאן התחושות הן המפחידות. איך אפשר לעורר תחושות? הרי הן לא נשלטות? זאת הבעיה המרכזית שלי שבגללה נכשל טיפול סי בי טי עד היום. תודה.

שלום לך בני המאובחן עם פגור קל ועל הספקטרום האוטיסטי ברמה קלה ואף חולה באפילפסיה החל בשנה האחרונה לדבר עם עצמו ללא הפוגה הוא בן 17 והדיבור נסוב על חיי היום יום ספורט שראה פרשנויות שונות וכו הבעיה שאינו מקשיב לכלום כאשר מדבר כאשר הוא בחברה הוא לא מדבר אודה על התיחסות /הצעה לפתרון בברכה

שרון שלום, יש לנו מקרה בחבורה שעמו אנו מתמודדים מספר רב של שנים, חברה שלנו כיום בת 26 משקרת באופן קבוע על דברים קטנים וגדולים. היא ממציאה זוגיות, היא ממציאה הצלחות והצעות עבודה ומצרפת לדברים גם הוכחות בדויות. היא כ"כ אינטליגנטית ובעלת יכולות הבעה גבוהות, שרוב השקרים שלה מאד מוצלחים. בשנים האחרונות הדבר כבר פגע אישית בכמה חברים שלנו שהיו חלק מהשקר ונפגעו מכך מאד. היא איבדה חברויות בעקבות כך אבל הדבר לא באמת מזיז לה. כאשר החברים התעמתו איתה על זה היא בכתה, סילפה את העובדות ויצאה מזה איכשהו ובזה נגמר הקשר שלהם. אנחנו מאד רוצות לעזור לה ולא יודעות האם כדאי לנו להתעמת איתה על השקרים שלה או שהדבר עלול לפתוח אצלה משהו נפשי עמוק יותר ואנחנו נשאר ללא כלים להתמודד עם זה. האם מומלץ לדבר איתה על זה? להגיד לה שאנחנו יודעות על כל השקרים וכמובן שאוהבות אותה ונהיה לצידה תמיד..? מה את מציעה לעשות?

רציתי להגיד לך תודה את צדיקה אני מאחלת לך שיהיה לך טוב באופן אישי כי את צדיקה.אמשיך להיעזר בך ברשותך .שוב תודה

סליחה מרוב כאב ראש ומחשבות שכחתי להוסיף משהו . כדחפתי לה את היד (לא חזק) זה היתה תגובה שלא תיכננתי, באופן ספוטני ,אחרי שהיא צעקה עלי חזק שלא צריך לדחוף. ובכלל אני דחפתי את הכסא לא לכיוון הגוף שלה ,אלא הזזתי בזווית לכיוון החלל. כחה שאני לא אלימה,ההיפך צדקת אני פחדנית וחסרת בטחון ורגשנית יתר על המידה.דרך אגב האירוע היה של להבדיל בת אחי שנפטר ממחלה בגיל צעיר מאוד ושנתיים גסס .וגם ממנו יש לי זכרונות של תקופת הגסיסה שלו. אני הגעתי להבדיל לאירוע עצובה וגם להבדיל עם אמי שהיתי צריכה לשמור עליה שלא ידרכו עליה וידחפו אותה.כך שהמלצרית צעקה עלי ,שזה אלימות מילולית ממש. נבהלתי מהתגובה של המלצרית.ומה גם שהיתי מאוד עצובה בגלל אחי זכרונו לברכה.כחה שלפני שצועקים צריך לחשוב פעמים . ודרך אגב לדעתי המלצריות לא מקצועיות,ואין להם רגש. הם באים להרביץ עבודה וללכת .ובדרך דורסים ולא מרגישים.וגם אין כבוד למבוגרים. נדמה לי שיש לה עיניים, היתה צריכה לחכות שאנשים יעברו.ולא לעבור מרחק נגיעה בין אנשים ומבוגרים עם כסא שהיא הרימה לגובה הראש שלה.תודה על ההקשבה

שלום שרון, יש לי שאלה לגבי משהו שקצת מפריע לי... אני נוסעת לפעמים בתחבורה ציבורית ( אוטובוסים), והיו הרבה פעמים שעליתי לאוטובוס וכבאתי להתיישב ראיתי לדוגמא שיש מסטיק שדבוק על המושב או על הידית ליד המושב וזה ממש מגעיל אותי או שלפעמים ראיתי חתיכה של נייר טואלט שכנראה מיהו השתמש בה וזרק בין הכיסאות באוטובוס וכד', כל מיני דברים שאנשים שישבו שם לפני השאירו וזה מעורר בי תחושה של גועל.... על מנת להתמודד עם זה אני משתדלת לבדוק טוב את המושב לפני שאני יושבת לדוג': אם אין שם מסטיק או נייר או משהו מגעיל אחר אך לא תמיד אפשר לבדוק זאת באמצע נסיעה, אני לפעמים מתייבת במקום שנראה לי סביר ואז מסתכלת שוב ורואה שיש מסטיק לדוגמא שמודבק על הידית ממש לידי ולא הבחנתי בו קודם. מגעילה אותי המחשבה שזה מסטיק שמישהו אחר לעס, והדביק אותו... בגלל הדברים האלו שאנשים אחרים משאירים קצת מגעיל אותי לנסוע בתחבורה ציבורית, אני רואה בזה חוסר התחשבות מצד אנשים אחרים.... חשוב לי לציין שאני לא נמנעת לגמרי מנסיעה בתחבורה ציבורית אך זה כן מעורר בי תחושה של גועל.... אם לדוגמא הכסא נקי אז אין לי בעיה לשבת ולנסוע באוטובוס, אבל אם קרה מצב שישבתי וראיתי משהו שהגעיל אותי כגון מסטיק אז אני אנסה לעבור למקום אחר... או שלדוגמא לפני כמה ימים התיישבתי באוטובוס ופתאום ראיתי שיש חתיכת נייר טואלט מקופל שכנראה מישהו השתמש בו וזרק וזבה היה בין הכיסאות של האוטובוס וזה נורא הגעיל אותי, חשבתי שאולי מישהו קינח בזה את האף או משהו כזה ופשוט זרק את זה בין הכיסאות ולשבת על זה או ליד זה זאת ממש תחושה לא נעימה..אז עברתי למקום אחר.. השאלה שלי היא מה את חושבת על כך שהדברים האלו מעוררים בי תחושת גועל והאם יש לך עיצה בשבילי איך להתמודד עם זה? תודה רבה...

היי שרון, תודה רבה על התגובה המהירה, עזרת לי מאוד בעצותייך... אני רוצה לספר על מקרה נוסף שבו ישבתי באוטובוס ורציתי להחזיק את עצמי אז אחזתי בידית שלידי ופתאום הרגשתי שנגעתי במשהו דביק ואז הסתכלתי וראיתי שזה מסטיק שהיה מרוח על כל הידית ולא שמתי לב ונגעתי בזה... הרגשתי תחושה כ"כ לא נעימה ומגעילה, כ"כ רציתי לשטוף את הידיים ובאמת איך שהגעתי הביתה שטפתי ידיים, התעוררה בי החרדה מכך שנגעתי במסטיק, וממה שאני מבינה דווקא בגלל שנגעתי בזה, התעוררה חרדה ועברה לאחר כמה זמן זה אמור להפחית את תחושת הגועל ובאמת היום אחרי המקרה הזה אני פחות נגעלת כשאני רואה לידי מסטיק אבל לגעת בזה זה כבר סיפור אחר... אני יכולה להגיד שאני מאוד מאוד נזהרת ובודקת על מנת לא לגעת בטעות במסטיק כמו שקרה כבר,דווקא בעקבות מה שקרה, אני כאילו "לא סומכת" על האוטובוס ובודקת על מנת שזה לא יקרה שוב.. כך שאני לא יודעת אם המקרה שבו נגעתי במסטיק עזר לי או לא...

שלום רב יקירה שרון היתי באירוע עם אמי אמי בקושי הולכת (אין לה סחוח ברגל)אני כל הזמן שומרת עליה. בזמן שהלכנו לכיוון השולחן, מלצרית אחת הרימה כסא לגובה ועברה מלידנו. עברה מלידנו במרחק נגיעה,כדי למנוע שהכסא יפגע באמי ובי, משכתי את הכסא כך שלא יפגע בנו. המלצרית לא מספיק שהיתה צריכה לחכות שנעבור.צעקה עלי ,בתגובה לצעקה שלה דחפתי אותה ביד.(לא חזק היא בריונית). אחכ הלכתי אליה למטבח (כי ממש נפגעתי) ואמרתי לה שהיא לא היתה צריכה לצעוק ביקשתי שתתנצל היא גימגמה התנצלות קטנה. שאלתי אותה את מתנצלת אז היא אמרה שלא . מה דעתך אם לא היתי מזיזה את הכסא הכסא היה פוגע בפניה של אמי או בגופה,כי המלצרית הרימה אותו גבוה. ידוע שיש היתקליות אחד נוגע דוחף את השני ביד. אבל עם כסא שמורם לגובה לא היתי מוכנה לסבול . אני סובלת מאו סי די ואני כבת 51. תודה רבה שרון היקרה. אנא תגידי לי אם אני צודקת

סליחה שרון עלי לציין כשאני הזזתי לה את הכסא הזזתי בצד שלי כלומר מכיוון החלל

סליחה שרון. לא הבנתי ,תוקפנות מצידי? מה אני אתן שהכסא יפגע באמי? אז הבנתי שאת אומרת שנהגתי בסדר שהזזתי את הכסא לכיוון החלל? בלי קשר לאוסידי? תודה רבה יקירה רק תגידי לי בקשר לכסא שהזזתי.(חוץ מהצעקה עלי).ואדם נורמלי מה היה עושה? תודה רק תגידי לי אם בסדר שהזזתי לה את הכסא? קפרה עליך יקירה.וסליחה

שלום רב לכל חברי הפורום. חבר שלי נוהג לתקן טעויות דקדוקיות את הסובבים אותו באופן שיטתי. היום הבנו שקיים חשש לכך שהוא לוקה בהפרעה הידועה בשם GPS. )כשם הכותרת) כשמעירים לו הוא מפסיק אך מיד בטעות הבאה יחזור לתקן. אשמח לניתוח או הערכה. תןדה, גל.

שרון שלום.בני המתבגר אובחן לפני כתשעה חודשים עם ocd המתמקד באביו .הוא אינו מסוגל לשאת שום מגע עם האב,אינו מסוגל אפילו לראותו עקב כך הוא עבר להתגורר בבית אחי.אפילו תמונות של האב מעוררות בו חרדה.יש לציין כי בין בעלי לבן שררו יחסים טובים וכל ענין האוסידי גרם לנו לשבר משפחתי ואישי עמוק.הבן טופל בשתי תרופות אך נאלץ להפסיק במהרה עקב תופעות אלרגיות משמעותיות.הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי אך מסרב לבצע חשיפות ולשתף פעולה.יש לציין כי מדובר בנער חכם וחברותי ,תלמיד מצטיין,מדריך בתנועת נוער המתפקד בכל תחומי החיים האחרים באופן נורמטיבי,למעט בתחום הממוקד של יחסיו עם אביו,המשליכים כמובן על תפקוד המשפחה וכן על תפקודו משום שהסיטואציה כולה גורמת לו לדכדוך.הוא חש אחריות על המשבר המשפחתי אך אינו מסוגל להניע את עצמו להתמודד עם הבעיה.האם נתקלת בנסיונך המקצועי בבעיה דומה של ocd ממוקד באדם אחד? האם העובדה כי הנער מתפקד היטב בשאר מישורי החיים מהווה מקור לאופטימיות מסוימת? אגב,הפסיכולוג אמר לנו כי על פניו סוג הבעיה מתאים יותר לפוביה מאשר לאוסידי,משום שכאשר הבן אינו מצוי בסביבת האב הוא אינו מגלה כפיתיות ביחס לתחומים אחרים ואינו מדווח על מחשבות טורדניות.יש לציין כי ככל הידוע לנו הוא אינו מקיים טקסים.ייתכן ויש טקסים מנטאליים אך הוא לא חשף אותם במסגרת הטיפול.אשמח לחוות דעתך

שלום לך שרון וחג שמח לך נתבקשתי לשאול אותך שאלות בבקשה,מאחת שסובלת מאוסידי הבחורה לומדת קורס אנגלית, היה שיעור שהיו צריכים לחבר משהו ללא המורה. הבחורה שסובלת מאוסידי ישבה ליד בחורה אחרת (צעירה ממנה וללא היכרות קודמת) ואמרה שגם היא רוצה להביע דעה. הבחורה הצעירה התעלמה ממנה ואף אמרה לה מפגרת. הבחורה שסובלת מאוסידי הרגישה מושפלת ,השאלה היא למה יש רוע כזה? שאלה שניה באותו קורס הבחורה שסובלת מאוסידי ישבה ליד אחת לא בשיעור .והיה על השולחן עיתון.(העיתון שייך לכולם) היא לקחה את העיתון.והשניה העירה לה שזה העיתון שלה. הבחורה לא רבה איתה ,ואחכ חשבה הרבה על זה שכאילו היא יצאה פריארית.מה דעתך? היא טוענת שהיא לא אוהבת לריב כי היא לא אסרטיבית וקצת פחדנית וזה מפריע לה. אבקש את חוות דעתך שכאילו היא כל הזמן מרגישה שהיא לא עמדה על שלה וכל הזמן יוצאת שידה על התחתונה. הרבה הרבה תודות

תודה רבה לך ושבוע טוב

ד"ר שרון לויט מצטערת שאני ככה חופרת לך אבל אני חייבת יעוץ האם מחשבות טורדניות נוטות להתרחב או שהמחשבות המטומטמות שאני מציגה כאן אופייניות יותר לפסיכוזה אני לא יודעת מה עובר עליי כנראה בגלל שקראתי בזמנו שסכיזופרנים חושבים שרוצים לפגוע בהם, דמיינתי שחבר שלי בעלי לעתיד היקר לי מכל רוצה לפגוע בי ואז הדמיון התרחב ודמיינתי שאני אפגע בו בעקבות כך וכיביכול ישים לי משהו באוכל ואז דמיינתי שהוא מת ובעצם במציאות הוא חי וכאילו אמא שלו רוצה לפגוע בי בעקבות כל באתי לשלוח לו הודעה ודמיינתי כאילו הוא מת ומישיענה לי זה מתחזה שלו אולי גם כי קראתי ממזמן שיש הפרעה מסויימת שבה אנשים חושבים שיש מתחזים, דמות כפולה לאותו בנאדם זה מצחיק אותי שאני בכלל חושבת על הדברים הכל כך טיפשיים הללו אני מפחדת שאני אחשוב שזה נכון ואני אתנהג לפי המחשבות שלי ויפגע בו בדרך כלשהי עצוב לי אין בטוח שזה מחלת נפש איך בנאדם נורמלי,נורמטיבי ואובייקטיבי יכול לדמיין דברים כאלו מאיפה זה מגיע למוח מה דעתך???בבקשה תעזרי לי מה את חושבת על המחשבות הללו, הם לא הגיוניות בכלל.אני מפחדתתתת מהמחשבות שלייי

אבל המחשבות שכתבתי לך עכשיו ההזויות הללו יכולות גם לנבוע מocd