פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום שרון, שאלה כללית על אוסידי לקבלת ידע: האם אוסידי קיצוני יכול לגרום לבן אדם לפגוע במישהו בניגוד לרצונו?

אני אמורה להתחיל לקחת ציפרלקס אבל מאוד חוששת מהשמנה אני יודעת שהציפרלס מעלה אצל רוב האנשים את התיאבון ואני נורא חוששת מכך. לאחרונה אימצתי אורך חיים בריא יותר מבחינת אוכל ואני חוששת שהוא יפסק בגלל בציפרלס. אני סובלת מOCD, החרדות שלי נעות מימים שהם בלתי נסבלים לימים טובים.. וזו התקופה הראשונה מיזה הרבה מאוד זמן שאני ממש שלמה עם עצמי מבחינה חיצונית ואני נורא חוששת שעליה במשקל תוריד לי את הביטחון העצמי. יש לציין שב9 חודשים האחרונים ירדתי למשקל המקורי שלי לאחר שעליתי למשקל שיא במהלך צוק איתן.. (בעזרת תזונה נכונה) השאלה שלי היא כזו.. מה באמת הסיכוי להשמנה? האם העובדה שמבחינה מחשבתית אני חושבת בצורה בריאה יותר יכולה למנוע את ההשמנה? (אני לא אוכלת רק חסה כל היום, פשוט שינתי את הארוחות ערב לארוחה בריאה במקום פחמימות בערב)

שלום אני כבר שבוע ימים נוטל פרפנאם 0.4 מיליגרם פעמיים ביום נגד משבות ממש טורדניות אחרי שניסיתי הרבה סוגים שלssri השאלה שלי היא כזאת תמיד יש לי כאב חד בגב האם זה כתוצאה מהמחשבות האלה? והאם הפרפנאן עוזר וכמה זמן לוקח לו להשפיע עלי כי בנתיים אין שינוי רק החמרה במצב תודה מראש

אם אני מצליח ליישם את הכלים לבד, כלומר, לא לעשות קומפולסיות: כאמור: לא להימנע, לא לבקש אישורים, לא לעשות בדיקות, ולא להתווכח עם המחשבות.... כמובן שבמצב שלי אני חייב להמשיך עם תרופות במקביל כי הן נותנות לי יותר כוח לא לתת משמעות לדמיונות ומחשבות אלימות, ולהתרגל שהן פשוט שם... וכמובן לפני הכל, לקבל את מחלת הספק... האם בכל זאת היית ממליצה לעשות טיפול סיביטי של חשיפה ומניעת תגובה? כי התכנים מאוד מגעילים אותי, מפחידים, אז אני מתלבט. אני אומר כבר בראש שבסדר, ייתכן ואיבדתי אי פעם שליטה ועשיתי משהו מרוב ההצפה, גם אם אני מבין שמבחינה הגיונית אני אדם מוסרי ושדמיון או מחשבה לא יכולים לגרום לי לעשות משהו בניגוד לרצוני, והאוסידי הארור גורם לך לרגשות ותחושות כאילו אתה עומד לעשות משהו, או עשית. הוא משחק איתך ומתגרה בך... אז אולי אשחק את המשחק שלו... מה תייעצי לי בנוגע לטיפול. הרי תמצית ההחלמה מהאוסידי היא לא לעשות טקסים. ואני חושב שכבר הוצפתי מספיק לבד.

שרון תודה על המלצתך, כנראה שאת צודקת. התכנים כבר קצת פחות מפחידים, הספק של " מה אם אי פעם..... " מפחיד מאוד ואני צריך את הכלים להשלים איתו מחוסר ברירה.

שרון, תודה על העידוד. אם נסכם, עיקרון הטיפול הוא: לא לנתח את המחשבות מנטלית, לא להימנע מדברים שמפחידים אותך, לא לבקש אישורים מאף אחד. ואם נסכם את כל הנ"ל: לא לעשות קומפולסיות, כלומר, לא לעשות שום דבר ש"אמור להרגיע" אותך ולתת למחשבות ולדמיונות להיות כמה שהם רוצים ובכל מקום. # בשנה האחרונה הוצפתי באופן כה קיצוני שרק רציתי למות, אבל לא נכנעתי לאוסידי. לא זיהיתי את עצמי במראה, המחשבות והתמונות 24/7, תמונות מזוויעות וסוטות, ומחשבות שעשיתי משהו לא מוסרי, זה רק הלך והחמיר ואני הייתי בחרדה שלא ניתן לתאר אפילו, בכיתי הרבה אבל עכשיו שותה כדורים נוגדי חרדה וגם לאוסידי וזה בינתיים נותן לי כלי שליטה עד שאעשה טיפול סיביטי ואיישם מה שאני יכול. הבעיה שהאוסידי תמיד כאילו "אומר" "מה אם מרוב שהוצפת בכל כך הרבה דמיונות, תמונות ומחשבות, איבדת שליטה ועשית משהו. למשל כששתיתי אלכוהול, ועברה מחשבה, נכנסתי לפאניקה כי האוסידי אמר, מה אם היית מסטול ועשית משהו שדמיינת, בחיים לא היו לי סטרסים כאלה ואני יודע שאדם ששותה לא הופך להיות אלים או סוטה וכאלה.... בקיצור האוסידי הוא מפלצת כמו שאמרת והוא תמיד מפיל אותי מחדש.

שלום רב, אני בת 38 ומזה עשר שנים סובלת מהפרעה כפייתית של חיטוט בעור הפנים עד כדי הסבת נזקים בלתי הפיכים לפני. ההפרעה משתלטת על חיי וגוזלת ממני משאבים ואנרגיות רבות. כמו כן התוצאות (עור מחוטט, מודלק, מדמם ומצולק) מפריעות לי בהתנהלות יומיומית: אני מתחמקת לא פעם מיציאה מן הבית וממפגש עם אנשים בשל הבושה שנלווית למצב הפנים שלי. אני מבינה מעיון בשאלות ובתשובות שניתן לטפל בבעיה ואולי אף לפתור אותה. שאלותי: 1. האם בכל מקרה הפתרון לבעיה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי? טופלתי אצל פסיכולוגית במשך תקופה (הגעתי אליה בעיקר בשל בעיה זו) אך הבעיה לא נפתרה. האם כדאי לפנות לפסיכיאטר? האם ייתכן שתרופות עשויות להקל על הבעיה (בנוסף לחיטוט הכפייתי בפנים אני גם אכולת חרדות מסוגים שונים, בעיקר בקשר לילדי) 2. בכל מקרה, אשמח להמלצה למטפל או מטפלת בירושלים. אינני יודעת למי לפנות תודה מראש

שלום שרון ותודה על תשובתך. אז לפי מה שהבנתי, קבלת האוסידי= קבלת הספק. כך למשל אם עברה לי מחשבה/ תמונה אלימה, אני אמור לקבל את האפשרות שעשיתי משהו רע. ולהמשיך הלאה. וגם לא להימנע אם אני רוצה לצאת לאנשהו, למרות שאני מפחד יותר כשאני לא בבית...

שלום שרון, סובל שנים מאוסידי מסוגים שונים, שטיפות ידיים, בדיקות דלת, פחד שנפגעתי, פחד שפגעתי ועוד... אני לוקח כדורים. אני כבר מותש ומיואש. יש לי כמה שאלות בקשה: 1 איך משלימים עם הספק? 2 האם יש משמעות לתוכן האובססיה? ברור שמחשבות ודימויים אלימים קשים יותר מאשר השאר? עם השאר אני יכול להתמודד ולא לעשות קומפולסיות. הרי אם אני אומר לעצמי, בסדר אז פגעת, זה אומר שאני צריך לחיות בפחד.... יחקרו אותי וכדומה, אז איך להתמודד עם זה? תודה

שלום דניאל,אני סובלת מOCD נורא דומה,במידה ותרצה המייל שלי הוא [email protected] ואשמח לשוחח בנושא. אני רואה שעברו כמה שנים והלוואי שאתה לא סובל מזה יותר, אך במידה ועדיין חלילה אתה מתמודד עם כך,ותרצה לשוחח,זהו המייל שלי.

שלום שרון, התחלתי טיפול CBT ואני שוקלת להתחיל טיפול תרופתי. נוצר לי מצב לאחר שאמרו לי שיש לי OCD שהתפתחה לי אובססיה לאובססיה (הפסיכולוג שלי אומר את זה) אני כל הזמן מפחדת וחושבת על זה. הבעיה היא כזאת - האובבסיה לגבי הנטייה המינית שלי ירדה, עדיין קיימת אבל ירדה.. ואני מפחדת שהשלמתי עם זה שאני לסבית.. כאילו אם אני לא בחרדה זה אומר שזה לא מפחיד אותי יותר ואם זה לא מפחיד אותי אז אני כנראה כן, זה הגיוני? חשוב לציין שהוא ניסה להתחיל לטפל בזה אבל פחדתי להתחיל אז פנינו לאובססיה קלה יותר.. אני מתה מפחד לא לפחד, מפחדת ובלחץ שהחרדה לא תעלה ואז אני אגלה שאני לסבית.. הרוגע הזה טיפה מלחיץ אותי. האם זה אומר שאני לסבית? שהתעוררתי מההכחשה?

נתחיל מהתחלה אני בן 18 ולפעמים יש לי מחשבות טרודניות שאני הומו למרות שאני לא אני נמשך רק לנשים . כל חיי אהבתי נשים ואני אפילו מאהוב בילדה אחת. אני לא יודע מה לעשות . וחשוב לציין שלפני חודש היה לי מחשבות שאני חולה . ולפני 2 חודשם שיש לי סרטן . למרות שלא בבקשה עזרה בגלל שאין לי כסף ללכת לפסיכולוג. בבקשה עזרה

מה שיש לך זה רושי של מחשבות טורדניות. להרבה אנשים יש את זה ובאמצעות עזרה פותרים את הבעיה. תוכן המחשבות ממטריד אבל הוא לא משנה. הוא יכול להשתנות אל תתייחס אליו. מה שחשוב כרגע זה שפשוט לא תמתין להסברים. פשוט גש לרופא בקופת חולים. רופא משפחה באופן מיידי. כל רבע זה בזבוז זמן. הוא יפנה אותך. יש קו מצוקה לנוער. או קו מצוקה אנונימי של ערן. עזרה ראשונה נפשית. תוכל לשוחח עם משהו. זו בעיה שניתן לפתור אותה. פעל עכשיו. לך זה נראה משהו שקורה לך בלבד. אלפי אנשים סבלו מסה ויצאו מזה.

היי שרון אני בן 37 נשוי 1ופתאום באמצע החיים התחילו לי מחשבות קשות שהגיעו מחרדות שאני סובל בתקופה האחרונה .מדי פעם עולה בי מחשבה מפחידה שאין לי מושג איך היא הגיע לי באמצע החיים .המחשבה המאד טורדנית היא שאני כאילו פוגע בבני הקטן ,קראתי המון על התופעה וראיתי שאני לא יחיד שחושב ככה . ויש לא מעט שסובלים מהתופעה אבל אני חייב שהמחשבה הזאת תעלם כמה שיותר מהר .חשוב לציין שאני אוהב מאד את בני ואשתי ואין לי מושג מאיפה זה הגיע אליי באמצע החיים .

היי רועי, אני מבינה אותך מאוד כי גם אני מתייסרת ממחשבות כאלה, הגעתי למצבים מאוד קשים שזה השתלט עליי רוב היום והחרדה נוראית, זה כאילו אתה מאבד את עצמך וזה לא מסתדר עם היותך בן אדם טוב. התשובה לשאלתך היא שאתה לא יכול להעלים מחשבה, מנסיוני ככל שנלחמתי יותר, כך זה נהיה רק גרוע יותר, אתה צריך פשוט לתת למחשבות להיות ולא לנסות "לא לחשוב על זה", זה לא עובד. אגב האם תוכל לשתף איזו מחשבה זו, והאם יש לך גם דימויים או תמונות בראש?

היי שרון תודה על המענה, אני רק רוצה לדעת עוד דבר: האם מחשבות, דמיונות, תמונות מנטליות שקופצות, ואפילו תחושות פיזיות הם הכל "מחשבות" בעצם? כי הפחד הוא שזה נראה לפעמים אמיתי, האובססיה הקודמת שלי מתה והייתי יוזמת את כל הדמיונות והפחדים שהיו קשורים אליה, וזה פשוט לא מזיז לי בכלל. זה לא שהספק נפתר, זה פשוט לא מעסיק אותי כלל, זו הייתה אובססיה שנים שחשבתי שלא אצא ממנה, אבל כלום, היא לא מזיזה לי ואני לא נמנעת משום דבר שקשור אליה, ואפילו בכוונה אומרת בראש שזה נכון, למשל, הסכין הזאת נכנסה לי לעין, או המסקרה שקניתי מלאה בזכוכיות או למשל כשאני רוחצת פנים אני אומרת שזה עם אקונומיקה או חומצה וכו... וזה לא מזיז לי. אבי אומר שאם ניצחת את זה בעבר, את תנצחי שוב, גם אם זה פחד שפגעת במישהו אחר. האובססיה מרגישה לפעמים כה אמיתית שאת לא יודעת איפה לקבור את עצמך, אבל אני מיישמת את הכלים ומרגישה שזה עובד, אומנם לאט לאט ויש נפילות כשהספק מכרסם, אבל כמו שאמרת, אי אפשר לפתור את הספק של האוסידי ולכן לא נותרה לי ברירה אחרת. אלא ללכת עם זה וליישם את הכלים האלה. תודה לך על המענה והסבלנות

האובססיה פשוט עברה לנושא אחר: מפחד לפגיעה עצמית לפחד מפגיעה במישהו שאת אוהבת הכי בעולם, ואז גם מפחד שפגעת גם במישהו אחר... זה הכל סביב זה....

שלום שרון, מלמידה רבה על הפרעת אוסידי, ייאוש וייסורים של שנים הגעתי למסקנה שהדרך להחלמה היא יישום הכלים הבאים: * קבלת האוסידי והספק הנוראי. * כשמחשבה/ דמיון מפחיד מופיעים- לא להתווכח ולא לנתח אותם בעזרת הגיון, כי האוסידי חזק יותר מההגיון- כלומר זה חסר תועלת, תוותרי על המאמץ. * לא לעשות טקסים- לא לעשות בדיקות, לא לחפש אישורים מאחרים. * כשתהיה מסוגל וזה הכי קשה- תלך דווקא בכיוון החרדה- למשל תגיד שהגרוע מכל יקרה, או נכון אתה בן אדם רע/ לא מוסרי/ סוטה... הרי יש אנשים כאלה, אז אולי גם אתה אחד מהם. ** בשורה התחתונה- קח את הסיכון וחייה באי וודאות. *** כשמחשבה/ דימוי מזוויע מופיע, אני אומרת כך: " בין אם עשית משהו רע ובין אם לא, זוהי נחלת העבר, ואת לא יכולה לשנות את העבר. לכן אין טעם להתווכח עם זה. # בכל אופן אבקש שתביעי את דעתך המקצועית ואם יש עוד משהו שתמליצי. בכל אופן אני אתחיל בקרוב טיפול סיביטי ואולי אגיע מוכנה יותר וחזקה יותר כי אני חושבת שהמוטיבציה שלי חזקה יותר, והמטרה היא להיות חזקה יותר מהאוסידי שלקח שנים מחיי. אז לא עוד, הפעם אני אנצח אותך ויהי מה.

שלום רב אני סובל מאוסידי מגיל קטן לפני שנתיים הגעתי למצב של חרדות בגלל מחשבות טורדניות על נטיה מינית והתחלתי לקחת ציפרלקס וזה עבר לי אחרי כמה חודשים. האוסידי שלי מתבטא במאות סוגים שניתן לחיות איתם בעזרת הכדורים. אני עדיין ממשיך לקחת כדורים , אך כאשר אני נכנס למערכת יחסים אני מתחיל לחקור את בת זוגתי על עברה או על חשד לא סביר שהיא בוגדת בי. ומתחיל לשאול אותה שאלות פרטיות על עברה ולאחר שהיא מספקת לי תשובה החרדה שלי יורדת לזמן קצר ואחרי כמה שעות שוב צצה לי שאלה אחרת, וגם כאשר היא עונה לי תשובה אני צריך שהיא תגיד לי שוב את התשובה על מנת שהחרדה תרד לגמרי. נמאס לי כבר מהמצב הזה זה הגיע למצבים שאני מפחד להפגש איתה כדי לא לשאול אותה שאלות ולא לפגוע בה. אני רוצה לנהל מערכת יחסים תקינה, הכדורים לא עוזרים לי אני לוקח כרגע 15 מ"ג. ואני אבוד עצות

היי אז ככה, הבעיה שלי התחילה מהצבא (כיום אני בת 25), בהתחלה זה היה רק חצקונים שלגיטימי להרגיש צורך לפוצץ, אחר כך היה התקף של לעבור כל בליטה/ראש שחור בעור, ואחרי ההתקף הזה אני חווה התקפים כאלה אחת לשבועיים לערך (או חודש במקרה הטוב). זה בדרך כלל מתחיל במחשבה של אוקיי רק הפצעון הזה וזהו ונמשך לטקס של שעה-שעתיים בו אני משחיטה את הפנים, כשאני מצליחה להוציא את מה שיש בנגע אני מרגישה סיפוק אדיר, אני כמו אחוזת דיבוק ואסור אפילו לנסות לדבר איתי. כשהטקס נגמר ואני קולטת מה עשיתי לעצמי אני מרגישה כלכך חסרת אונים ופגומה.. הצרה האמיתית מתחילה כאשר הפצעים לא מתרפאים כראוי אז אני נאלצת לבצע תיקונים שגם הם מובילים בסופו של דבר לעוד התקף.. וככה אני יכולה להעביר ימים ואפילו שבועות מבלי לצאת מהבית (עוזרת לי העובדה שאני מובטלת), אני נאלצת לעתים קרובות לבטל תכניות ולהתרחק מאנשים לתקופות שלמות.. גם לא מסוגלת למרוח מייקאפ על הנגעים מחשש שזה מחמיר אותם וגם יש תחושה תמידית של לכלוך על הפנים אז אני פשוט מחכה עד שיגלידו לגמרי ויתקלפו, ורק אז אני מרשה לעצמי להתאפר ולצאת מהבית.. כרגע אני אחרי התקף שקרה אתמול בלילה וחלק מהנגעים נשאר מודלק וכל פעם שאני מביטה במראה אני מתמלאת בתסכול ועצבים אבל לא רוצה ליפול שוב.. כל פעם מבטיחה שזו הפעם האחרונה וכמובן לא עומדת בזה :( אשמח לעצות, מצטערת על החפירה.

שלום, בעלי עבר התקף חרדה שלאחריו סיפר לי שקרה כי עברה בו מחשבה על האקסית שלו ושפתאום חשב עלי - מה אני עושה איתה? הוא ממש מפחד שהוא לא אוהב אותי יותר ובסוף זה יגרור גירושין ופירוק הבית והמשפחה. יש לו חרדות נוספות לגבי בריאות הילדים ומצב כלכלי ועומס בעבודה. בפגישה ראשונה עם פסיכולוגית היא חושבת שהבעיה שלו היא דאגה כפייתית אובססיבית. אני לא יודעת איך לעזור לו. האם החרדה באמת נובעת מזה שהוא לא אוהב אותי יותר או שזה רק מחשבות שלא עוזבות אותו ואין להן קשר למציאות. הוא לא מבין בכלל מאיפה המחשבות הללו באות לו והוא מרגיש שהוא מאבד שליטה על כל תחומי החיים. איך אני יכולה לעזור לו?

שלום שרון ותודה על המענה, אני לוקחת כדורים לאוסידי וחרדה והשיפור הוא מועט, בקרוב אתחיל גם טיפול סיביטי, אני אמא עם אוסידי ואני לא יכולה לתאר במילים את הייסורים, בטח את מכירה סוג זה... לפני כן היו לי דימויים ומחשבות סביב פגיעה עצמית אבל האובססיה הזאת נוראית עוד יותר כי מדובר במישהו שאני אוהבת הכי בעולם. הדמיונות מזוויעים ואני מעדיפה לא לפרט אפילו מהפחד. האם את ממליצה בכל זאת לעשות סיביטי? איך נעשית החשיפה בדמיון? האם יש תקווה, אני מוצפת תקופה ארוכה בדמיונות, מחשבות ופחדים ולא יכולה לחיות ככה יותר. תעזרי לי בבקשה, אני מהדרום ונורא הייתי רוצה להיפגש איתך... וזה כנראה בעייתי כי את מטפלת בצפון. הרשמת אותי במקצועיות שלך. כמה קשה לי לחיות ככה, מרגישה אבודה

ארשום לך במייל

כך יד צהובה , מה זה אומר לבן 18 , שיש לו ocd- ) האם זה קשור לזה או לדבר אחר

שלום שרון, אני סובלת שנים מאוסידי אבל כשזה הגיע למחשבות ודמיונות עם תוכן לא הולם, זה הציף אותי ברמות שכל היום הייתי בהתקפי חרדה, הקאות, רזון, חוסר תיאבון... קראתי המון וכאשר התחלתי ליישם את הכלים התחלתי לראות שיפור- הפסקתי לנתח את המחשבות, קיבלתי והשלמתי עם האוסידי והפסקתי לחפש אישורים מאחרים וכו. אבל איך פותרים את הספק הנוראי הזה, איך חיים עם הפחד, הרי היו כל כך הרבה מחשבות ודימיונות, הוא מכרסם אותי. איך לוותר על חיפוש אחר וודאות שלא עשית משהו רע

האם את מכירה איש מקצוע בתחומך באיזור השרון ?

הי, אני בת 25. מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת לעיתים ( לא באופן קבוע) ממחשבות טורדניות שקשורות למערכות יחסים עם אנשים. אני מטופלת בטיפול קוגניטיבי כבר חודשיים וגם לוקחת רסיטל. אף פעם לא הגדרתי עם המטפל שלי בדיוק מהו הטיפול שאנו עושים, וההתמקדות היא כרגע בעיקר בלדבר עם המון דוגמאות שאני מביעה לטיפול וגם שיעורי בית שיש לי לעשות. שהייתי אצל הפסיכיאטר בפעם האחרונה הוא אמר שמה שיש לי זה ocd....הדבר מעט מלחיץ אותי כי עם המטפל דיברנו במונחים של כפייתיות ומחשוב טורדניות ולא נקבנו ספציפית בשם של הפרעה או משהו כזה. בקיצור, הטיפול אכן עוזר לי אבל גם חשוב לי לדעת האם אני מטופלת מעבר לתרופות בטיפול התנהגותי שיהיה יעיל גם בטווח הארוך. אשמח למענה, תודה רבה

הי, תודה על המענה. העם הגיוני שיש סוגים של ocd שהאדם חווה רק בתקופות מסויימות ולא כל החיים? האם מחשבות טורדניות והתנהגות כפייתית שמאפיינות רק תקופות מסויימות עדיין מוגדרות ocd? אני סתם שואלת מתוך סקרנות כי אכך כך זה אצלי....רק בתקופות מסויימות...וזה קצת מתסכל כי זה בתקופות מסויימות אך אני לא יכולה לצפות מתי זה יקרה? אשמח לתשובה... תודה

שלום, בת 23, נוטלת ציפרלקס 10 מג כבר חודש וחצי עקב ocd. הבחנתי בחודש הזה בתיאבון מוגבר, שמעולם לא היה קודם לכן.. בעיקר לפחמימות! וכמובן כתוצאה מכך עלייה משמעותית במשקל ובעיקר באזור הבטן. אציין שלפני כן הייתי רזה באופן משמעותי ממה שאני כעת. האם זה בגלל הציפרלקס? במידה ואפסיק לקחת או אחליף לתרופה אחרת אוכל לחזור למשקל שהייתי בו? הכדור סייע מאוד בכל הנוגע לדיכאון, אך עם זאת קיים תסכול רב כתוצאה מההשמנה.

שלום.. אני מרגישה שאני מתחרפנת, והלוואי ותוכלי לעזור לי.. לפני חודשיים בערך קפצה לי המחשבה שאולי אני לסבית, כל החיים הייתי בטוחה שאני נמשכת לגברים, ראיתי את עצמי במערכת יחסים עם גבר, כשהייתי עם גברים לא חשבתי על נשים, ותמיד אבל תמיד פנטזתי על גברים (למרות שלא הייתי במערכת יחסים רצינית ובעבר הייתי מקבלת מיני התקף חרדה לפני דייטים מהלחץ מהמחוייבות - דבר שמוסיף ללחץ כי כרגע אני מתחילה להאמין שהייתי נלחצת כי לא באמת רציתי מערכת יחסים עם גבר וזו הדרך של הגוף שלי לברוח מיזה) כשהמחשבות התחילו לא הפסקתי לבדוק את עצמי, מול נשים מול גברים.. אפילו הפייסבוק נהיה מקום שקשה להיות בו.. ומרוב שקראתי כתבות אני כבר לא בטוחה מה באמת עובר עלי ומה אני רוצה שיעבור עלי רק בשביל האישור שזה הHOCD ושאני לא באמת לסבית. זה מפחיד אותי!! אני בדרך לטיפול ואני פשוט מפחדת שאני משקרת לעצמי ואם אני משקרת לעצמי אני אשקר גם למטפל, ומה אם הוא יגיד לי שאני כן לסבית?! יש לציין שבגיל 17 מישהי שאלה אותי אם אני לסבית בגלל שאני וחברה ממש טובה שלי היינו ממש קרובות, זה הפריע לי וחשבתי שאולי אני כן אבל אחרי כמה ימים עזבתי את זה.. אבל הזיכרון נשאר איתי, מאז היה לי אי נעימות ליד נשים שהרגשתי מאויימת על ידן, או שהרגשתי לא בנוח נגיד לראות תמונות בפיסבוק מהחשש שאני אולי לסבית או שיחשבו שאני לסבית (עד עכשיו לא התיחסתי לזה, זו הייתה תחושה שלא נתתי לה מקום אבל כרגע אני מנתחת אותה כל כך הרבה שאני לא מצליחה להחליט מה הרגשתי באמת), וגם עד אותו רגע שהתחילו אם היו שואלים או רומזים הייתי חופרת בזה ש"למה הם חושבים ככה? מה לא בסדר? מי עוד חושב ככה?", אני מנתחת את החיים שלי, כל תחושה חסרת חשיבות מהעבר מקבלת אישור לזה שאני לסבית. ככה היום שלי עובר, שעות על גבי שעות של מחשבות, וחיפושים באינטרנט.. אני משתגעת!!! דבר אחד אחרון, הייתי אצל פסיכולוג ממיין שציין שאני באה בגלל "מחשבות טורדניות" ושלח אותי לCBT.. אבל אני לא יודעת מזה אומר ומפחדת לגלות שבאים ל"תקן" אותי ולשים לי מראה מול הפרצוף שאומרת "את לסבית תתמודדי עם זה" נ.ב יש לי מחשבות אובססיביות כלפי נושא אחר, שמנטרל את חיי גם אבל כרגע מקבל מקום משני.. אני פשוט בספק תמידי וכרגע אני בספק אם בלל יש לי OCD.. אני מפחדת שאין לי!! כי אז זה אומר שני לסבית.. אני לא רוצה להיות לסבית, לא רואה את עצמי שם!! זה הורג אותי.

היי עברו כמה ימים ואני פשוט מרגישה נורא מוזר, קראתי כל כך הרבה, גם פה גם באינטרנט, מרוב שקראתי נוצר לי מין תחושה של קבלה, כאילו השלמתי עם זה ואני לא בטוחה עם מה השלמתי? עם זה שזה HOCD או שאני מתחילה להשלים שאני בכלל לסבית? אני מרגישה חוסר נוחות ליד הנושא אבל אני כבר לא מגיעה 80 פעם ביום למצב של דפיקות לב וזיעה ופחד היסטרי.. זה יותר חוסר נוחות עם הנושא ופחד רגעי (כאילו מחסירה פעימה כל פעם) שמתי לב שאני יכולה להיות כרגיל ולראות תמונה בפייסבוק או משהו ואז שאני קולטת על מה אני מסתכלת אני שואלת את עצמי "למה הסתכלתי? האם אני באמת רוצה לראות את התמונה שלה או שזו סתם סקרנות בריאה" אבל הכל במקום יותר רגוע.. מה שמאוד מפחיד אותי אני מפחדת שאני לאט לאט מקבלת את זה שאני לסבית, ושיום יבוא אני אבין את זה סופית.. אני אשכרה מפחדת מעצמי. מפחדת שאני משקרת לעצמי ובגלל שאני מודעת לתחושות המנוגדות האלה אני מרגישה שאני משקרת לעצמי ושחלק בי יודע שאני משקרת.. אבל איזה חלק משקר? המחשבה עדיין מפחידה אותי, אני לא רוצה להיות לסבית, אני לא רואה את עצמי מנהלת מערכת יחסים כזאת, אבל בגלל שאני לא בהתקף חרדה כל פעם שזה עולה אני מפחדת שאני כן ופשוט עכשיו אני משלימה עם זה ושעד עכשיו הייתי בהכחשה זה טבעי?! שיש רגיעה? אני מנסה להעביר את המחשבה, כשהיא עולה אני לא מתיחסת אבל יש רגעים שאני לא מצליחה ואני בודקת את העבר שלי, בוחנת סימנים כי תמיד היו מיני סימנים וטיפה התעסקות בזה (יותר של אחרים מאשר אצלי).. או לפחות נראה לי, בעבר היה לי תחושות מסויימום שלא התיחסתי אליהן - סוג של אי נוחות.. תמיד האמנתי שזה בגלל שאני מפחדת שיחשבו שאני לסבית. אבל עכשיו אני חופרת בזה עם עצמי, שזו הייתה הדרך שלי להתכחש לזה, שאם הסתכלתי על תמונות של בנות והרגשתי חוסר נוחות זה כי הייתי בהכחשה.. איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שאני כל החיים רואה את עצמי עם גברים (גם היום), הרגשתי משיכה לגברים, אבל פתאום הכל נראה לי כמו שקר אחד גדול? מה האמת? אני מפחדת לגלות שאני לסבית, אני מוצאת את עצמי אומרת "היית עם גברים והיה לך כיף מקסימום תבחרי להיות עם גבר גם אם זה לא באמת מה שאת רוצה"

היי . אין לך מימה להיות בלחץ !! חצי מהעבר שלך ..הוא גיל ההתבגרות שלך ! את לא לסבית אם ישלך משיכה לבנים . לסביות נמשכות לבנות . אם את מפחדת, זה כבר אומר שאת לא ! אין לך מימה להיות בלחץ .... גם אין לך בשביל מה להסתכל על העבר ..העבר שלך הוא היה גם בגיל ההתבגרות. ובגיל ההתבגרות הכל מבולבל ומתנדנד . קודם כל, אם את נמשכת לבנים את לא לסבית . מצד שני ..זה שתמונות או מראה של בנות זה מסקרן אותך זה לא אומר שאת לסבית ! כל בת אוהבת לצפות בבנות .. לראות תלבוש, תמראה, ולבחון אותן.. אני חייבת לציין שגם אני ככה אמנם יותר קטנה ממך אבל הבנתי את זה .. לפי מה שהבנתי שלסביות זה ממולד. אין לך בכלל מימה לפחד !! זה שאת נמשכת לבנים זה כבר אומר שאת לא לסבית . בהצלחה :)

יש לי בדיוק את אותו הדבר .. אני מפחדת מזה ואני לא יודעת מה לעשות.. מה קרה לך בסוף

שלום שרון האם הטיפול מתאים לילדים עם asd אוטיזם שהם לא מדברים ? יש להם התנהגויות של טקסים וקשה להבין מה הפחד שמפעיל אותם ?

שלום יש לי בעיה עם הבן הוא בן 20 לא התגייס מטעמים בריאותיים,והוא הרבה בבית יש לו כרגע בעיה של דלקת בדרכי השתן שקשה לו להשתין,הוא לא לובש שנים תחתונים והרופאים אמרו שבגלל זה יש דלקת וכדי לו לשים תחתונים ועליהם משחה,הרופא המליץ על תחתוני טנגה אבל הבן שלי קשה לו והוא לא רוצה לשמוע ותמיד מעביר נושא,אני לבריאותו רוצה ,אשמח מאוד לעצה מה לעשות תודה

גב' שרון שלום רב, מזה שנים שאני נוהגת למולל את העור סביב ציפורני האצבעות בידיים. על אף שאני מנסה לחדול , שום דבר לא עוזר. כאילו ואין לי שליטה על כך . אני בחורה מטופחת , בעלת כוח רצון וכשמחליטה משהו...מצליחה לקיים . האם תוכלי להסביר לי? האם שייך לOCD? מה אני יכולה לעשות על מנת לחדול?? ממש מפריע לי! תודה רבה מראש, אני

כבר במשך תקופה של כמעט שנתיים אני חווה הפרעה של מחשבות אובססיביות לגבי הזהות המינית שלי .. מיותר לציין שמעולם לא היו לי מחשבות על כך לפני , להפך ,רב המחשבות האובססיביות שלי היו לגבי בנים ואהבות ואכזבות, מעולם לא חשבתי על עצמי בכיוון כזה ואפילו קצת נגעלתי מזה באיזשהי צורה .. תמיד היו לי מחשבות טורדניות והמון פחדים בנושאים שונים וגם הגעתי מבית שבו כולם אנשים חרדתיים.. הייתי בזוגיות אוהבת של 3 שנים ולפני זה של שנה עד שהמחשבות האלו הגיעו ובסופו של דבר לפני חודש הכריעו אותה והובילו אותי להפרד מבן הזוג שלי שאהבתי כי הגעתי למצב שאני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. המצב שאני נמצאת בו מריץ לי במשך כל היום את המחשבות האם אני לסבית ? אני אוהבת בנות ? אני נמשכת לבנות ? אני מוצאת את עצמי מסתכלת בתמונות או על בנות שנמצאות בסביבתי ובודקת את רמת המשיכה שלי אליהן שכמובן לא קיימת .. מעולם לא אהבתי מישהי בקטע מיני .. מעולם לא חשבתי על לפתח מערכת יחסים עם אישה הראש שלי לא חושב את מה שהוא כבר יודע אני יודעת שאני אוהבת בנים .. שאני רוצה להקים משפחה .. אלו היו הרצונות שלי מאז ומתמיד אבל מאז שהתקופה הזאת התחילה הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה לשבת בחדר ולא לעשות עם עצמי שום דבר חוץ מלקרוא על הנושא ולעשות בדיקות . יש ימים שבהםהמחשבות מרגישות כל כך אמיתיות וגורמות לי לחשוב שכל החיים חייתי בשקר ויש ימים שאני נלחמת במחשבות כי אני פשוט יודעת שזה לא נכון . מיותר לציין שהמצב הפיזי שלי גם מאוד מושפע מהנושא .. כאבי ראש .. בעיות שינה .. כאבי בטן .. דופק מהיר .. מה אני יכולה במצב כזה ? שהמח שלי לא נח לרגע וחושב מחשבות שגורמות לי להיות חרדה דכאונית ולא שמחה כל היום ? איך אני חוזרת לעצמי ומוציאה את זה מהראש כבר

שלום אני בת 24 לפני כשנה היה לי התקף חרדה ראשון ועקב קריאה ממושכת באינטרנט התחילו לי פחדים מסיכזופרניה, הגעתי למצב שאני מדמיינת שתוקפים אותי סתם שאני עוברת ברחוב או שיפגעו בי, אני יודעת שזה ממש לא הגיוני אבל זה פשוט לא יוצא לי מהראש, כל הזמן יש לי מחשבות לא הגיוניות שמטרידות אותי וגורמות לי לפקפק אפילו בעצמי וכל פעם שאני חושבת עליהן אני מרגישה את הדופק שלי עולה ואני נתקפת בפחד, חשוב לי לציין שלפני כשנה הייתי אצל פסיכיאטר שאמר לי שמדובר בחרדה והמליץ לי על כדורים, רציתי לדעת אם יש טיפול אחר שיכול לעזור לי חוץ מכדורים? תודה

היי, שמי אורטל ואני מאובחנת עם OCD לצערי ניסיתי כמה תרופות SSRI לטיפול בOCD כמו: פריזמה, פלובוקסמין ואנפראניל וכולן גרמו לי לעייפות מסיבית במהלך כל היום. רציתי לשאול האם יש תרופה אחרת מומלצת לטיפול בOCD שאינה גורמת לעייפות ולהירדמות קשה? אשמח להמלצות ולחוות דעת תודה מראש

היי אורטל, כל התרופות מקבוצת ה- SSRI (וגם מהקבוצה הקרובה, SNRI) הן פחות או יותר אותו הדבר מבחינת ההשפעות ותופעות הלוואי. על תרופה ספציפית יכול להמליץ לך רק הפסיכיאטר המטפל. שבת שלום, שרון לויט, MSc פסיכותרפיסטית קוגניטיבית- התנהגותית קליניקה: טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים אביגיל 8, חיפה www.cbthaifa.com

שלום רב, אני בת 30 ואני מאובחנת עם דיכאון OCD והפרעת קשב וריכוז גבוהה. יש לציין כי במהלך ה3 שנים האחרונות ניסיתי מספר רב של תרופות אולם חוץ מהפריזמה שעזרה לי אבל גרמה לעייפות קשה שום תרופה לא עזרה לצערי והיו להם תופעות לוואי קשות של עצירות וחרדות. כרגע אני בהחלפת תרופה פקסיל לאנפראניל וכל פעם שאני לוקחת אנפראניל במינון 35 SR כי רק התחלתי בשבוע האחרון אני עייפה מאוד ישנה שעות מרובות ומתקשה לתפקד. שאלתי היא האם תופעת העייפות וההירדמות למשך זמן רב תחת השפעת האנפראניל אמורה לחלוף כשתמרגלים לתרופה? חשוב לי לדעת כי עייפות פוגעת לי מאוד באורח החיים וכן הOCD אשמח לעזרה תודה מראש אורטל

תודה רבה לך :) האם יש לך מטפלת CBT להמליץ לי עליה שלוקחת סכום נמוך יחסית לכל פגישת טיפול?

שלום שרון, אני בתחילת שנות השלושים שלי, וכבר הרבה שנים שיש לי תסמיני OCD, החל ממחשבות טורדניות, חרדות ממצבים לא רציונאלים, בדיקת שקעים או מים זורמים בברז ועד אמונות תפלות וכתלות במצב הלחץ גם טיקים ( אומנם טיקים נשלטים )... כעיקרון עד עכשיו זה משהו שיכלתי לתפקד איתו למרות שאני כן מרגיש החמרה מסויימת. אני חייב לציין שאני אלך לטיפול באחד הימים זה בטוח. פשוט כרגע בגלל סיבות מסויימות אני דוחה זאת, אבל אלך בקרוב. ועכשיו לבעיה שמטרידה אותי באמת וממש לא נותנת לי מנוחה. לפני 5 שנים גלשתי באתרים פורנוגרפיים (הומוסקסואלים, למרות שזה לא ממש משנה), פתאום נתקלתי בתכנים פדופילים, התחלתי לראות אותם. להפתעתי קיבלתי גירוי מזה ומבלי לחשוב יותר מידי גם אוננתי עליהם. יש לציין שבמשך כל כמעט 30 השנים לפניכן כלל לא חשבתי על זה ולא היו לי שום נטיות פדופיליות. המשכתי לראות את הסרטונים במשך שבועיים כשבאותו הזמן ניסיתי להכריח את עצמי להיגעל ולמנוע זיקפה אך זה לא עזר. הפסקתי לאלתר לראות את זה ומאז לא ראיתי וגם אין לי צורך לראות אותם. במשך כמעט 5 שנים מאז כל כמה חודשים היו לי פיקים של חרדה, של בושה, של אשמה. היה לי קשה להתרכז ובקושי נרדמתי ( איך יכולתי להתגרות מזה וכו'). המצב נעשה חמור עוד יותר לאחרונה בגלל חרדה אינסופית יחד עם רגשות כלימה וחשבתי שהמצב פשוט לא יעבור. למזלי שוחחתי במקצת על זה עם אחותי (למרות שלא סיפרתי לה את כל הפרטים ברזולוציה הזאת ) היא הרגיע אותי והיה לי את האומץ לחפש מידע על מה שאני עובר באינטרנט. למזלי הבנתי שאני מקרה קלאסי ל groinal response וזה קשור לחרדה ולא למשיכה מינית..ושאין בין מה שאני חושש שאני יכול להיות (פדופיל או סדיסט) ולזהות שלי כל קשר.. ההיפך הוא הנכון. זה הרגיע אותי כמובן...אבל כמובן שהאו סי די שלי לא נתן לי מנוחה יותר מידי וכאן אני צריך את עזרתך עם החרדה הבאה: המוח שלי יצר מצב עתידי שבו אולי אני אהיה ידוע בציבור ומישהו בעתיד יוכל לדעת באיזה אתרים גלשתי ואיזה סרטונים ראיתי ואף הקליט אותי דרך מצלמת הרשת.. בחרדה הזאת אני מוצא את עצמי מסביר על מה זה באמת ושאין מה לדאוג אבל אף אחד לא מאמין לי.. וכל פעם התרחיש הזה עולה לי בראש ולא מוכן לעזוב.. אני לא יודע איך אני פותר את החרדה הזאת.. אני יודע שאני זקוק לטיפול, בעיקר עם חרדות ואני אלך בטוח. אבל בינתיים אם תוכלי איכשהו לסדר לי דברים בראש אולי זה יקל במקצת. תודה.

היי שרון. כותבת פה הרבה יחסית. אני עם ocdשמתבטא בנטיה מינית ומערכות זוגיות. לאחרונה רב המחשבות והחפירות הטורדניות היו סביב הנטיה וגם סביב הזוגיות שלי עם בן זוג הרבה שנים. אתמול חבר שלי ואני התווכחנו והוא דיי הרגיז אותי ודיי נפגעתי ואז נוצר מצב בו כל המחשבות השתנו מהנטיה לזה שאני לא אוהבת אותו. ואם נפגעתי ממנו וכל היום הייתי במין חוסר חשק ומצב רוח לאף אחד. ורק בכיתי אני תקועה בזה שאני לא אוהבת ומנסה לעשות בדיקות כאילו יכול להיות בגלל שנפגעתי אז פתאום הכל צף יותר וזה סתם גם אם זה מרגיש אמיתי?

כשזה עולה לי בראש שכאילו להיפרד אני לא באמת רוצה בזה אני אוהבת אותו ואנחנו מדברים על מיסוד הזוגיות רק בגלל שהרגשתי פגיעה ופתאום מן תחושה שלא בא לי לדבר איתו יום למחרת מאז אני בחרדות שאני לא אוהבת, בגלל שאני לא מרגישה ובגלל הטורדנות והמחשבות

שרון שלום, מזה שנים מאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת ממחשבות טורדניות. כמובן יש תקופות שזה ממש מתיש ויש תקופות שפחות ( ואולי אפילו לא נמצא שם). מזה כשנה אני חווה משבר שמציף אותי במחשבות שפשוט לא מניחות לי ולו לרגע...לפעמים נדמה שאני פשוט צריכה ללמוד לחיות בשיגעון הזה כי אני לא רואה את עצמי מצליחה להעביר יום שלי המחשבות הללו ( שלא מרצוני כמובן). התחלתי טיפול לפני מספר חודשים מועט אך אני עדיין לא מרגישה שיפור, ופשוט רציתי לדעת האם לדעתך אני אזכה לחזור לחיים נורמליים? ללא מחשבות מטרידות? האם יש דרך חזרה או שזה סימפטום שאצטרך לחיות איתו כל חיי? תודה רבה, דנית

הי שרון, תודה על המעמה קודם כל. זה קצת מרגיש לי מורכב כל הנושא מאחר וככל הנראה המחשבות נובעות אצלי מסוג של חרדה כי פעמים רבות זה מלווה בתחושות גופניות לא טובות...אני חייבת לציין כי מאחר והגעתי עם מטענים של שנים אנחנו עדיין בשלב של לדבר על הדברים והתחושות שלי..ואני לא ממש יודעת להגדיר בעצמי איזה סוג טיפול זה ( האם cbt כפי שציינת)...ואני לא ממש יודעת מה המקום שלי בלשאול או לנבור בזה אל מול המטפלת, אני כרגע בסיטואציה של זורמת איתה...ו הטיפול טיפה מקל רק כי סוף סוף פתחתי משהו אחרי שנים..ולא כי אני מרגישה שיפור בבעיה. אשמח לדעתך, האם עלי להעלות מולה את הנושא? תודה, דנית

הי שרון, תודה על המעמה קודם כל. זה קצת מרגיש לי מורכב כל הנושא מאחר וככל הנראה המחשבות נובעות אצלי מסוג של חרדה כי פעמים רבות זה מלווה בתחושות גופניות לא טובות...אני חייבת לציין כי מאחר והגעתי עם מטענים של שנים אנחנו עדיין בשלב של לדבר על הדברים והתחושות שלי..ואני לא ממש יודעת להגדיר בעצמי איזה סוג טיפול זה ( האם cbt כפי שציינת)...ואני לא ממש יודעת מה המקום שלי בלשאול או לנבור בזה אל מול המטפלת, אני כרגע בסיטואציה של זורמת איתה...ו הטיפול טיפה מקל רק כי סוף סוף פתחתי משהו אחרי שנים..ולא כי אני מרגישה שיפור בבעיה. אשמח לדעתך, האם עלי להעלות מולה את הנושא? תודה, דנית

היי שרון אני כותבת פה הרבה, כל חמישי אני בשיחות עם מטפלת cbt שלאט לאט עוזר, היום יצא לי לשכב ולעשות נשימות והרפיות והגעתי למצב שניסיתי לתת מקום לחרדות והמחשבות הטורדניות ולנסות להרגיע את עצמי, לאחר מס רגעים באה לי מחשבה שאולי אני צריכה לצאת מהארון? ואז אני אומרת איזה ארון בדיוק? יש לי hocd וrocd בעיקר!!!! אני לא באמת לסבית, בחיים לא שכבתי או היה לי משהו מיני עם בנות חוץ מנשיקה או קרבה חזקה שהייתי צעירה, אני חיה עם חבר שלי קרוב ל4 שנים אני לא באמת מסתירה או חיה במחבוא מסויים, אבל המח גורם להציף מחשבות ברמה ככ קיצונית כדי לראות עד כמה אני מתמודדת מולם, פתאום באה לי מחשבה לצאת מהארון. ואני אומרת על איזה ארון מדובר?? מצד אחד אולי קיבלתי את המחשבה ואני פחות מתנגדת לה אז אני מרגישה איפשהו לחץ נוראי ומצד שני הרפיה שחרור, כאילו יכול להיות במצבים בהם האוסידי קשה?

העניין שאמרת להשלים ולקבל את המחשבה הטורדנית. המחשבה יכולה להשתנות ולהגיע בככ הרבה צורות שקשורות בhocd כמו: את לסבית. אולי את לסבית כי בעבר חווית דברים. אולי לצאת מהארון וכו ככ הרבה דברים אותה גברת בשינוי נדרת שקשור לאותו עניין? זה יכול להגיע לרמות של מחשבות שכבר נראות לא הגיוניות? לפעמים המחשבות שרצות ואני כבר בלופ אני מפחדת מהן. כבר לא יודעת מרב שזה מחמיר פתאום הרגשתי שאולי כן בא לי להיות עם בנות. ואתה טוחן את זה שאתה כבר לא מבין מה נסגר

שלום רב, ברצוני לשאול - אני סובל זה זמן (קרוב לשלוש שנים) מ-OCD ברמה שבה אני יודע שזה המצב. קודם לכן לא ידעתי. יש כל מיני מחשבות שאני סובל מהם מאיידס ועד כל מיני דברים. הבעיה היא שאני נאבק בזה במובן שאני נלחם במצב שאני צריך לאמר את הדבר הזה וזה מאוד מאוד מרגיז ומכניס אותי למצב לא טוב. הרצון כאילו לצעוק את זה ולהיפטר מזה מהמחשבה הטורדנית. לא נוח לי עם המצב הזה בכלל ... זה לא נעים להיות ככה ליד אנשים אחרים בייחוד ברגעים שאתה מלחיץ את עצמך ואז ה-OCD מתעורר ואתה לא יודע מה לעשות. אשמח לתשובה.

היי , תודה על התגובה. זה מוכר לך הדבר הזה? הסוג של פליטות פה. כלומר זה מכניס אותי לחרדה עמוקה. יש לי OCD נניח בעניין של איידס. אני נמצא אצל בן אדם פלוני נניח, ירוחם מנדלביץ', ואני מדבר איתו כאילו כלום. אחר כך או באותו זמן אני יכול לחשוב "הדבקתי את ירוחם מנדלביץ באיידס" או כל מיני סוגים כאלה - בלי שיש לי קשר לבן האדם הזה. בלי שיש לי שום היכרות. רק השם נקלט בלי שום סיבה. זה מכאיב לי בראש וזה מעציב אותי נורא. זה קשה לי להתמודד עם זה "פליטות הפה" האלה. זה נשמע נורא כאילו אני רוצה לומר במילים : "הדבקתי אותך באיידס" או כל מיני דברים דומים שקשורים להפרעה טורדנית ממחשבות אלימות ועד מחשבות של מחלות וכו'. זה מפריע לי נורא. למה כשאני עובר ליד שם כלשהו ואין לי שום מושג מי זה או מה זה. סתם דיברתי איתו או שבכלל זה אדם זר לחלוטין - נכנס לי לראש החרדה שעשיתי לו משהו ואין לזה שום קשר למציאות. כשמדובר בסוג של פליטות פה להגיד את זה זה מכאיב לי כי החשש כאילו משהו שומע את זה ואם זה היה בקול או לא בקול ובראש. יתרה מכך, נגיד אני הולך להצגה ויושב ליד אנשים מסביבי ולא בצד - אני מרגיש לחץ והחרדה מפעילה אצלי מחשבות טורדניות. עכשיו המאבק שלי הוא בלא לפלוט את הדברים הדוחים האלה כי זה מכאיב לי בראש. אני רוצה להיפטר מהדבר הזה. אודה לתשובה , פעם נוספת, וסליחה על הכתיבה הרבה. רמי

"דפוסי חיפוש נואש ורדיפה עקרה אחר קרבתן של דמויות שנראות כמו-אמהיות. כמיהה זו תהיה כה גדולה אצל ילדים אלה, עד שלא יבדקו באמת את מושאי תשוקתם וימשכו אחר מקסמי שווא שאין בידם כלל למלא את צרכיהם. לרגעים ידמה לאנשים שנדחפים על ידי כוחות אלה שהשיגו את מבוקשם אך מיד תחמוק אשליה זו מהם כמו רוח רפאים ומה שיוותר בידם תהיה אכזבה גדולה, שברון לב. ילדים כאלה שגדלו והיו לאנשים, שנראים כלפי חוץ ככל אדם אחר, שלמים ומותאמים לסביבתם, יחיו תמיד במרדף בלתי פוסק ומטריד אחר אשליות קרבה ואינטימיות ובמקומות שאינם מתאימים כלל במרבית המקרים. זה יגרום לחיים חסרי מנוחה, חיפוש מתמיד אחר פנטומים שיתנפצו בשלב זה או אחר. יחד עם זאת, וויתור על חיפוש כזה עלול להוות עבור אנשים אלה וויתור על משמעות לחייהם, ולכן יפתחו מנגנונים לשיקום מחדש שוב ושוב של אשליות אלו." מצאתי את זה באינטרנט לאחר מחקר ענק, כי לא כתוב בשום מקום על דבר שכזה, ורק באנגלית וגם בקושי. אני בת חמש עשרה וככה אני מרגישה בארבע שנים האחרונות. עם מורות, מדריכות, (כשהייתי קטנה יותר גם בייבסיטרות) וזה נורא. זה רודף אותי בכל מקום שאליו אני הולכת. אני יכולה לפגוש מישהי ואחרי כמה דקות להבין שמשהו לא בריא או הגיוני ושאני פשוט אובססיבית אליה. אני יכולה להיות בקשר עם מישהו במשך שבוע ולא לפסיק לחשוב עליה במשך שנה, גם אם לא דיברתי איתה. זה לקרוא את ההודעות שהיא כתבה לי שוב ושוב, לחשוב עליה, להסתכל על תמונות שלה, לדמיין סיטואציות שהיו גורמות לנו להרגיש קרובות, וזה קרה לי כבר עם המון נשים. אני לא יודעת מה לעשות, חשבתי שאני לסבית אבל אני לא נמשכת לנשים או משהו וחוץ מזה, זה ממש אובססיה אמיתית. כל פעם, כל פעם שאני מתגברת על מישהי מסוימת וזה קשה לי מאוד כי זה כמו לאבד מישהו יקר. כי במצב כזה אני לא יכולה להישאר ב"לשמור על קשר", לדבר איתן בווטסאפ פעם בחודש. או שזה כל הזמן – כמו שאמור להיות עם אמא - או שאני צריכה לנתק את הקשר, ובגלל שאני לא רוצה להרוס להן את החיים כי אני בסך הכל מתבגרת עם בעיות, זה כל כך קשה לי. כאילו – מטאפורי מאוד אבל זו ההרגשה – שיש לי חור בלב. זה כמו לאבד את אמא שלי כל פעם מחדש. כל פעם שאני "מתגברת" על מישהי - היא מראה סימן חיים, שולחת הודעה, שואלת אותי מה שלומי. משם זה מתדרדר כל פעם, וזה לא נגמר. אני נקשרת מחדש ויותר גרוע. לא יכולה להסביר כמה קשה לי. אני מקווה שאני יכולים להבין שמאוד. זה מה שאני חושבת עליו. על היום. פתאום, באמצע בית הספר, אני יכולה ללכת לשירותים ולהתחיל לבכות, סתם, כי חשבתי עליהן, ואני לא ילדה כזו. אני לא כזו. יש לי גם הפרעות אכילה שהיו בעבר אנורקסיה וגם זה מאוד מקשה... אני מפחדת ללכת לפסיכולוגית כי אני אקשר ככה גם אליה, בטוחה בזה. מה זה? מה עשות עם זה? אני פשוט מתפוצצת... תודה!

היי עדי, קורה לי בדיוק אותו דבר!! הייתי שמחה לדבר איתך באופן פרטי.. תוכלי ליצור קשר אולי? חפשי אותי בפייסבוק ליאה שחר תמונה עם קוף כזה חחחח

שלום , אני מטופלת 6 שנים עם ציפרקלס 10 מ"ג עקב התקפי חרדה (פחד ממחלות, התקפי לב, אירועי מוח וכו') ,בקתופות קשות אני מתחילה להקשיב לגוף שלי וכל שינוי קטן מגביר לי את החרדה. ציפרלקס עזר לי מאוד מלבד אירוע קטן חוזר שהיה לי במהלך המחלה וגם אז העליתי מינון ל- 15 , המון עבודה עצמית וחזרתי לעמני ולמינון הרגיל שלי. לפני כחודשיים שוב חליתי במחלה פיזית (ברונכיטיס) ובעקבותיה שוב הקשבת יתר לגוף שלי , אני לא מורידה ים מהדופק - מודדת 100 פעם ביום (ממש ככה) , שמתי לב שבמצב רגוע הדופק שלי נא סביב 70-80 במוחה , במצב שאני משתלדת לא למדוד הוא עולה(אני ממש מרגישה מן רעד בחזה ודפיקות לב) וכשהוא עולה אני נכנסת לחרדה שוב ואז הוא עולה עוד יותר, הוא עולה לי לרמות גבוהות מאוד לאחר מאמץ פיזי לא קשה מדי(150) ויורד די מהר למספרים של 100-110 ואז לאט לאט למספרים נורמליים (עד שעה שעתיים) , כל זה כמובן מלחיץ אותי גם. למדתי שיטת NLP ושם לומדים שמחשבות שלנו הם יוצרים מציאות וזה מפחיד אותי עוד יותר כי אני כל הזמן חושבת על דברים לא טובים (מחלות והתקפי חרדה ומתקשה מאוד להחליף למחשבה טובה ), אני שמתי לב שלאחר שתיה או אוכל דופק יכולה לעלות שוב ל- 120 ואז לרדת די מהר אבל גם זה מלחיץ אותי והשאלה היא איך אני מפסיקה למדוד אותו ולא מפחדת שלא אמדוד. אני חושבת שאם אמדוד והוא תקין אני אהיה רגועה אבל זה מפסיק לי בדיוק ל- 10 דקות ואז יש צורך אז למדוד שוב , אם הוא עולה -אני נכנסת לסרט , אם הוא תקין -שוב בדיקה חזורת בעוד 10 דקות , אני עם ציפרקלס 15 כבור חודשים עוד מעט, CBT אבל הפחד עדיין נמצא.מה יקרה לי שאני לא אמדוד? יהיה לי התקף פאניקה? אני מתה מפחד ממנה

היי שרון זה מדהים איך בכל כמה ימים אני מרגישה אחרת, פתאום אני קולטת הודעות שלי מלפני כמה שנים טובות, אני כותבת פה הרבה אני עם ocd מאובחן. אני גם בטיפול קוגנטיבי התנהגותי שתודה לאל מתקדם בסדר, עד לפני כמה ימים הייתה לי רגיעה במצב הרוח והחרדות פסקו וביומיים האחרונים הגל הזה שוב פעם חוזר.. אני כבר בוכה כי אני לא יודעת מה קורה לי. אני חיה עם חבר שלי כבר כמעט 4 שנים ואנחנו מדברים על חתונה בקרוב, יש לי אובססיות בכל הקשור לנטיה מינית ולזוגיות, אבל בימים האחרונים זה כאילו מרגיש ממש אמיתי, אני אוהבת אותו מאד ויודעת בתוך תוכי מה האמת שלי אבל לפעמים זה מסתדר ועוזר לי ולפעמים אני מרגישה שאולי אני משקרת לעצמי והמחשבות אמיתיות. אני בטיפול והטיפול מסייע, זה הגיע למצב שנגיד המנהלת שלי אמרה לי היי מאמי שלי ופתאום נלחצתי והרגיש לי מוזר מה אולי אני מסתכלת עליה בצורה אחרת מה זה אומר וכל הטחינת מח הלא קיימת ולא אמיתית הזו, כל הזמן בפחד באחת מההודעות שלי את אמרת לי שגם אם קרו דברים בעבר והייתי סקרנית לגבי נשים אז לקבל את זה ולהמשיך הלאה, זה נכון כי בחיים לא שכבתי עם נשים ואני גם לא נמשכת אליהן פיזית, תמיד נמשכתי לגברים אבל בגלל שהמחשבות "כאילו" חיות זה מפחיד ומלחיץ אותו ואני כאילו חיה את העבר שלי שלא קיים.. אשמח למענה

דייייייי קלו כוחותיי , אני כבר לא מצליחה להחזיק מעמד, מזה 8 שנים סובלת מאוסידי מחשבתי, חרדה שמא ילדיי ידבקו באיידס, היו עליות וגם ירידות אך הפעם אני במפולת שדים תלולה, לא מצליחה לצאת מהלופ, הסרטים שלי נתקעים, מתחלפים וכל פעם נראה לי שהסרט הנוכחי גרוע מקודמו. מטופלת בשיחות כדורים והכל ואני לא רואה אור. אני בהריון בנוסף לכל , החלפתי מצפרלקס לסרנדה נעזרת באלפרליד ובונדורמין , אני עלה נידף ברוח על חוט השערה

התייעצתי ואכן אושר, מטופלת בcbt, היפנוזה, ניתוח מחשבות , לא מצליחה להיכנס לחשיפה מרגישה שזה יותר תמיכה . ניסיתי cbt אצל עמה מטפלים - לא עזר

הי שרון אני במערכת זוגית של הרבה זמן, זוגיות מעולה ואהבה רבה בדרך להתמסדות. אובחנתי עם ocd במערכות יחסים ונטייה מינית. עקב קשיים עם בן הזוג לפני 20 יום בערך ההתקף הגיע שוב ברמה חזקה קשה שאני כבר לא עומדת במחשבות האלו, כל יום וכל היום אני טוחנת את המח, זה הגיע לצורות חשיבה שונות שאני לא מבינה מאיפה זה בא, נהייתה לי מחשבה כבר שאולי עם בנות טוב או כיף יותר, ואולי אלך עם בנות. מה זה המחשבות הלא רצוניות האלה אני כבר משתגעת!!!!! התחלתי טיפול cbt ובקרוב תרופתי, אני רואה את הזוגיות עם בן הזוג לטווח ארוך חתונה וילדים, מה לי ולנשים???

את צודקת, רק כי כשהייתי צעירה וקטנה אז יצא לי להתחבר ברמה מאד חזקה לחברות ואיפשהו הסתקרנתי, אני יודעת שאני לא כזו ובגלל שאני ליברלית ופתוחה אז זה עוד יותר משפיע, הפעם זה בהתקף חזק מאד, אני סטרייטית לכל דבר ביום יום לא חושבת על נשים וכאלה. אבל בהתקף האובססיבי אני כל הזמן נזכרת בעבר ומשליכה אותו לעתיד, הכל פחד אני מניחה?

אכן אובחנתי בocd ... רק שאני חושב שלאשתי יש אופי מאוד חלש ודימוי עצמי נמוך ...מה שגורם לי לחשוב למרות כל המעלות שלה שאני פשוט בחרתי לא נכון אני באמת לא יודע אם זה מצדיק גירושים אבל אין בי רצון לנהל זוגיות מתוך סבל אני ממש מסתכל על אשתי כמסכנה ... אז אמנם נכון אנחנו מסתדרים אבל בלתי אפשרי לנהל זוגיות עם אדם שאתה חושב שהוא ממש לא באופי שלך אשמח לשמוע דעתך....

אכן פגשתי מספר אנשי מקצוע בתחום וכולם אמרו לי פה אחד שזה נובע מהocd ....

היי שרון יוצא לי לכתוב בפורום זה מזה חיה עם בן זוג כמה שנים טובות אוהבת אותו ויש לנו זוגיות נפלאה ובדרך לדיבור על מיסוד הקשר. בעברי כילדה צעירה היתי מאד מתחברת ברמת הרגש לנשים. נשיקה פה שהייתה או נשיקה שם. עשו ברמת הנעימות טוב. לא מעבר. בחיים לא קיימתי יחסי מין עם נשים וזה לא עושה לי את זה. אבל בכל פעם בחיים שאני במצב מעורער או לא בטוח אני נתקפת במחשבות אובססיביות שקשורות על הנטייה המינית וכל מיני בדיקות שאני מבצעת. גם ברמת המיניות וגם בזוגיות בעבר אובחנתי עם ocd. והתחלתי טיפולcbt הבעיה שאני כבר קרוב לשבוע בחרדות קשות למרות שאני יודעת שזו לא האמת שלי. זה חופר לי וחופר עד כדי כך שאני לא מצליחה להיות במאה אחוז בזוגיות שלי ואני נכנסת לפחד נוראי. אני כאילו חיה את המחשבות והחרדות. למה ככ קשה לי לקבל את זה שהיתי בתקופת הצעירות ואולי הרגשתי דברים. אבל היום אני במקום אחר לגמרי ואין לי רצון להיות או לנסות משהו עם בנות. אבל משהו שולט ביי

למה אין מענה?

היי שרון, בקרוב אני נוסעת לחו"ל, ואני לא יודעת מה לעשות . המשפחה לא יודעת על מה שקורה. (הטקסים) הרבה מהטקסים שלי קשורים במיקום של דברים מסויימים בחדר, או עשייה של דבר מסויים במקום מסויים בבית. אני לא יודעת מה לעשות. המחשבה שלא אוכל לקיים את הטקסים מלחיצה אותי מאד. חשבתי אולי להביא חלק מהדברים שקשורים לטקסים לשם , ולנסות לעשות שם את הטקסים. הבעיה היא שאני אהיה גם במלון, וגם בבית פרטי עם המשפחה. בבית הפרטי אני אשן עם אחותי באותו החדר ובמלון נהיה כולם ביחד, וא' ההורים מאד יכעסו ולא יבינו למה סחבתי איתי דברים מהבית שמבחינתם אני לא צריכה ולא קשורים לדברים שמביאים לנסיעה בחול. וב' זה לא יהיה פרקטי. לא ממש תהיה לי פינה משלי, ולא ממש אוכל לעשות את הטקסים. אני חושבת שאחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה שהם פשוט יתעצבנו עליי ולא יבינו את ההתנהגות שלי, וזה סתם יפריע לחופשה. אני ממש לא מרגישה מוכנה לספר להם , ולא ממש מביאה את זה כאופצייה לפתרון הבעיה כרגע. אני ממש אובדת עצות ואשמח אם יש לך עצות למה לעשות. תודה.

הבעיה היא שאני מפחדת שהדברים שאני לא רוצה שיקרו, שבגללם אני עושה את הטקסים , יקרו מאחר ואני לא עושה את הטקסים ואין לי את שגרת היום שלי בבית. בגלל זה גם קשה לי ללכת לישון אצל חברות , או שבאים לישון אצלי. וזה לא הפעם הראשונה שאני נוסעת לחול. אני בדרך כלל כל קיץ נוסעת. ואני לא זוכרת התמודדות שלי עם מצב כזה בנסיעות קודמות, ומאחר ואני לא זוכרת מתי כל העניין של הטקסים התחיל , אני מניחה שזה קרה כנראה מקיץ שעבר או משהו כזה, ככה שזה בעצם הפעם הראשונה שלי שאנימתמודדת עם מצב כזה.

שלום, אני לא בטוחה שזה מאוד קשור לפורום הזה אבל בכל זאת אשמח מאוד אם תוכלו לקרוא, ואם יתאפשר אז גם לעזור. אז ככה, אח שלי בן 24, יש לו חברה כבר 6 שנים. קשה להעביר בצורה מוחשית את הקשר ביניהם, אבל אנסה לתאר בקצרה. חברה שלו היא אדם מאוד אובססיבי, בכל תחומי החיים בעיקר כלפיו. היא ניתקה אותו מהמשפחה שלו, מההורים, מהאחים (אני ואחותי) ומהחברים שלו. כל דבר שהוא עושה הוא רק איתה ביחד. היא לא מסכימה לו לדבר עם אנשים אחרים חוץ ממנה. זה נראה כאילו היא שולטת לו על המוח, כאילו אני לא מכירה אותו, כאילו הוא כבר לא אח שלי. ברגעים הבודדים שאני איתו לבד פתאום אני רואה שהוא חוזר להיות עצמו, הוא מחייך וצוחק ואפילו יושב לדבר איתי. כשהיא אצלנו בבית תמיד יש פחד- איך היא תגיב או מה היא תעשה אם אנחנו נגיד ככה וככה.. היא לא עושה שום דבר בעצמה (לדוגמה אם מכינים משהו לאכול אז היא יושבת ואומרת לאח שלי מה לעשות). היא שתלטנית, כפייתית וצבועה. היא משפילה את אח שלי, ואוסרת עליו לעשות דברים שהוא אוהב. אני לא פסיכולוגית ולא חושבת שהיא אי פעם עברה אבחון, אבל לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שיש לה מחלות נפשיות. למה הוא נשאר איתה כבר 6 שנים? מה הוא מוצא בה? אלה שאלות שאני באמת לא יודעת לענות עליהם. לא משנה כמה ניסינו לדבר איתו שיעזוב אותה, שהיא לא בשבילו, שהוא סובל איתה, הוא פשוט סירב לראות את המציאות. אמא שלי מאוד סובלת מלראות אותו עובר את זה והיא אפילו חולה פיזית מכך והמשפחה שלי כבר מפורקת בגלל המצב. אנחנו מפחדים לנקוט באמצעים קיצוניים יותר כדי שהוא לא ימחק אותנו לגמרי ויעזוב את הבית. אני חושבת שבקרוב הם יעברו לגור ביחד, יקנו אוטו ואולי אפילו יתחתנו. אני לא יכולה לשבת מהצד ולא לעשות כלום. אם הם יתחתנו ויוולדו להם ילדים, הוא פשוט יסבול כל החיים שלו ואחר כך יהיה הרבה יותר קשה לצאת ממערכת היחסים הזאת. אני לא יודעת מה לעשות יותר, אשמח אם תוכלו לייעץ לי כיצד להתמודד עם המצב ומה ההורים שלי עוד יכולים לעשות כדי לגרום לו להתעורר.זה פשוט לא יכול להימשך. תודה רבה, שחר.

הי שרון. יצא לי לכתוב מס פעמים בפורום זה. בעבר אובחנתי עם ocd. כיום בתהליך שלcbt אני עם בן הזוג שלי הרבה זמן ומאד אוהבת וטוב לנו יחד. אני בסטרס מאד חזק לאחרונה מתוך מצב של פירוק הזוגיות שכמעט נוצר חזרו לי המחשבות האובססיביות על הזוגיות אם אני אוהבת וכמה ואם זה מספיק. או שמא אני לסבית. אני יודעת בתוכי שלא. אבל זה מגיע לרמות שאני בהתקפי חרדה בשינה שמא אני כזו. אני בלחץ נוראי שמרב שזה נטחן לי במח אני מפחדת שאולי אני לא אמורה להיות בזוגיות הזו. אולי לא אוהב יותר. אולי לא אצליח לעשות אהבה איתו יותר מרב החפירות האלה אני בתחושת ניתוק נוראית יכול להיות מהחרדות???

יש לי פחד שכל הזמן ארגיש חרדה. שכל הזמן התחושות הלא נעימות יתלוו אליי. כשאני עם הבן זוג אני יודעת למה אני איתו אני לא סתם. אני רואה איתו המשכיות. אבל התחושה ומרב החרדה אני לא מרגישה 100 אחוז בסיטואציה. סוג של ניתוק סוג של מצב טכני. זה קורה מסטרט גבוה?

שרון שלום, אני סובלת מOCD והייתי מטופלת בעבר. פיתחתי תלות במטפלת והטיפול הופסק. עכשיו אני מבינה שזה נקרא העברה (לפי מה שקראתי, אם הבנתי נכון). לאחר זמן מהפסקת הטיפול אני מרגישה שהתחלתי שוב בהעברה וכמין תלות כלפי מישהי אחרת (שהיא כמו חברה אבל לא בדיוק). אני מרגישה כלפיה כמין קרבה, עד שאפילו סיפרתי לה גם על הOCD ועל דברים שקשה לי. אני צריכה לפעמים מישהו שיקשיב לי ואני מספרת לה ולפעמים אני גם רוצה ממנה חיבוק ואני מתביישת לבקש. אני מרגישה שאני מציקה לה עם כל זה ולא נעים לי כל המצב הזה. אני צריכה עזרה בנושא הזה אם תוכלי לייעץ לי. עוד שאלה: האם העברה היא דבר חיובי? ועוד שאלה: האם לבקש חיבוק זה נורמלי?? תודה.

תודה רבה על התשובה. עוד משהו שלא ציינתי: לאחר כמה זמן משהכרתי את החברה (שהיא לא בדיוק חברה) פתאום הרגשתי כלפיה כמין קרבה וחיבה ושאני רוצה לשתף אותה בדברים שלי ושהיא תהייה איתי ותחבק שזה לא קורה ולא קרה לי כמעט עם אף אדם. היא נראית לי אדם מאד טוב. (אף פעם לא הייתה לי חברה טובה שהייתי משתפת אותה בדברים אישיים למעט אחת וגם כמעט ולא. עם החברות הייתי מדברת על דברים כלליים ולא אישיים, כי לא רציתי, לא הרגשתי שהן האדם המתאים. הייתי מדברת רק עם אימי על דברים אישיים כי הרגשתי צורך להוציא אותם אבל גם הייתי קצת מתביישת מאימי). (בעבר הרחוק כשהייתי ילדה הרגשתי צורך במישהו קרוב, לדוג' מורה אבל לא ידעתי לפרש בדיוק מה זה). אני גם מאד מתביישת מהחברה הרבה יותר ממה שאני מתביישת מאנשים אחרים ואני לא יודעת למה... לפעמים אני מרגישה או לא יודעת האם היא חושבת עלי שאני לא נורמלית או משהו כזה לגבי הדברים והצורה שאני מדברת איתה. כי לרוב אני מתכתבת איתה (ולא פנים מול פנים כי אני נורא מתביישת ממנה) והיא ואני לא רואות את ההבעות אחת של השנייה. לפעמים אני מרגישה שאני מתכתבת איתה בצורה של תמימות ובאמת אני מרגישה אחרת שאני לא כזאת תמימה. אני גם לא יודעת אם זה מתאים לה כל העניין הזה כי זה יותר ביני לבין עצמי. אני מרגישה שאני מציקה לה ואולי היא בכלל לא רוצה את זה. זה מה שאני חושבת ומרגישה. דבר נוסף: אני הרבה פעמים חושבת על התגובה של הצד השני שאני מדברת איתו וכן אני מפרשת לעצמי את מה שהצד השני חושב כלפי ואני לא יודעת האם זה באמת נכון מה שאני חושבת שהוא חושב עלי. לפעמים קשה לי להיות בדיעה אישית כי אני כאילו מנסה לרצות את הצד השני כי אני מפחדת מתגובה שלילית. דבר נוסף: משהו שאני קצת מתביישת להגיד ואולי הוא קצת עצוב (לפי מה שאני זוכרת את עצמי) שממתי שקיבלתי חיבוק אמיתי, זה היה מהמטפלת רק אז הבנתי שחיבוק זה משהו שעושה טוב. עד אז לא הייתי ממש אוהבת חיבוקים כי אולי אף פעם לא קיבלתי חיבוק אמיתי. אימי לפעמים מחבקת אבל אני לא תמיד מרגישה את הטוב של זה רק לעיתים רחוקות. מצד אחד אני לא יודעת אם מפני שהמטפלת נתנה לי חיבוק זה גרם למשהו לא טוב, כי מאז אני התחלתי לרצות שיחבקו אותי באמת. אבל גם רק חיבוק מאנשים מאד ספציפיים וכמעט מאף אדם, כי לא מכולם אני מרגישה שזה יעשה לי טוב. אני כמעט לא מתחברת אישית לכל אדם. אני לא אומרת את זה בגלל שחצנות או משהו כזה, זה משהו פנימי שקשה לי להסביר את זה. אני כן מתחברת לאנשים אבל לא בדברים אישיים. סליחה על אורך הכתיבה. אשמח אם תוכלי לייעץ לי על כך. תודה.

עקב ocd נמצאת בטיפול קוגנטיבי התנהגותי ומתחילה בטיפול תרופתי שילוב של ציפרלקס ומירו. הבנתי שמירו הוא כדור שגורם לעלייה במשקל מפני שהוא מאט את קצב חילוף החומרים ובמקביל מגביר תיאבון. האם אני צריכה לחשוש מעלייה במשקל? במידה ואשמור על תפריט תזונתי נכון אוכל למנוע זאת? או שמא כך או כך אעלה במשקל עקב נטילת התרופה?

היי שרון. מזה חיה עם בן הזוג שלי 4 שנים כמעט ובדרך למיסוד הקשר, מאד קשורה ואוהבת אותו ומאד טוב לנו יחד למרות שכמו בכל מערכת יחסים יש קשיים. בהיותי ילדה לקח לי דיי זמן להתאהב בגבר מבחינה רגשית עקב הטרדות למיניהם שחוויתי, ברמה המינית זה היה תמיד משיכה לגברים, בגלל חוסר בדמות אם הייתי מוצאת את עצמי מתחברת ברמה הרגשית העמוקה לחברות או לנשים, גם אם יצא לי להתנשק עם בחורה וזה עשה לי טוב או סבבה, הייתי מחפשת משהו אימהי מחוסר, חשוב להגיד שאני אוהבת גברים, אבל תמיד חשבתי שלא אצליח לפתח משהו רגשי אליהם, עם השנים ועם הזמן הכרתי את חבר שלי שאנחנו קרוב ל4 שנים יחד קשר טוב בריא ואוהב. אבל בכל פעם שאני במצב לא מאוזן בחיים או תקופה רגישה בחיים, זה מתחיל, החפירות המחשבות שטורדניות האובססיות, כל הזמן לבדוק את עצמי אם אני אוהבת מספיק, מחשבות על נטייה מינית ברמה שאני כבר חיה את המחשבות והחרדות בעבר אובחנתי עם ocd וקרוב לוודאי במערכות יחסים וכל הקשור בנטייה מינית. ביום יום עם בן הזוג וביחסי מין איתו אני נהנת מאד, לא חשבתי ולו פעם אחת על רצון להיות עם בנות או באמצע סקס על בחורה, זה לא קורה בפועל אבל לאחרונה אני ככ בחרדות שאני לא יוצאת מזה חשוב לומר שזה גבר של חיי אנחנו מדברים על חתונה ואני לא רוצה שהדברים יהרסו אשמח למענה השבוע אני מתחילה טיפול cbt

תודה על המענה המהיר. מרב שאני טוחנת יומם וליל את המחשבות ואני מנסה שלא להילחם בהן. זה מגיע לרמות של דחפים מסויימים. אולי לראות סרט לסבי ולראות מה זה עושה לי. זה אפילו הגעיל אותי. וזה הגיע לרמה שיש לי התקפי חרדה קשים מתוך שינה

נשוי 3 שנים ..לאישה טובה חכמה ויפה ...אישה שאוהבת אותי ללא תנאים....הבעיה היא שאני בספקות חריפים 24/7 האם זו היא או האם פספסתי את האישה המיועדת לי...אני ואשתי די שונים ...אני יותר קולני עם אופי בטוח יותר ואשתי עדינה בעלת אופי חלש ...כאשר מבחינתי זהו חיסרון המפריע לי מכל...שאלתי היא מהי הביצה ומהי התרנוגלת...האם בגלל החיסרון אני בספק או שבגלל הספק אני נתלה בחיסרון...אני ממש חושב על גירושים ועל נישואים שניים בתקווה שזה יביא קץ לייסורי הנפש....אשמח לשמוע דעתך

הבעיה היא שאני ממש מרגיש שהיא לא מתאימה לי ...ושאם מישהי אחרת לא הייתי נכנס לברוך הזה...האם יצא לך לפגוש אנשים שנפרדו מהבן זוג ושוב הבעיה חזרה להם??? אני די מפחד שאני מרמה את עצמי בכל מה שקשור לקבלת הספק

שלום. סיימתי טיפול קצר מועד עם סטאז'ר ל-cbt. הוא עזר לי מאד והצלחנו ביחד להפרד מהבעיה שהיתה לי. הבעיה היא שמאד מאד נקשרתי אליו. אני מרגישה ממש דכאון ועצבות. אני מדברת אליו המון בראש, יש לי שיחות נפש איתו בראש. אני כל הזמן חושבת עליו. אני כל הזמן רוצה לשתף אותו במה שקורה לי. אמנם הוא נתן לי את האופציה להיות איתו בקשר, אך כמה אני יכולה לבלבל למישהו שהפך לאדם פרטי את המוח. מקוה שאכן יעשה משהו לגבי הלימודים שלו ואז תהיה לי את האפשרות להיות איתו בקשר מדי פעם. האם זה נורמלי? האם לא השתגעתי קצת? זה מאד מטריד אותי כי זה הופך אותי לפאתטית בעיני. אשמח לתשובה