פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום, רציתי לשאול אם דיבור כמעט ללא הפסקה בזמן פגישות טיפול - קצת בפראנויה שהשעון מתקתק והזמן אוטוטו מסתיים. וכשמסתיים , מתוסכלת מכך שלא איפשרתי לפסיכולוג להגיב ומרגישה ריקנות ותסכול. הבעיה שכל פעם מבטיחה לעצמי לשתוק ולא עומדת בזה וזה שוב קורה לי. הפסיכולוג בתקופה מסוימת היה מפסיק את שטף הדיבור ומדבר אבל זה לא ממש עזר כי גם כשמפסיקה , חושבת על מה שעוד נשאר לי לומר ולא מצליחה להקשיב. אציין שגם לדבר על הבעיה לא עזר. נורא נורא מתוסכלת ואודה לך על עצה!

תודה על העצה וחשוב לי להבהיר שזה לא בדיוק נובע מ"רצון" לדבר ולשתף - זה איזשהו "טראנס" כזה של דיבור שכמו אין לי שליטה עליו! וגורם לי תסכול רב ואף בכי אחרי פגישות. ניסיתי לכתוב כדי למקד את עצמי וגם היו ניסיונות שלו להפסיק אותי שלא תמיד הצליחו כי לפעמים כל כך שקועה בניסיון להסביר את עצמי שנדמה לי שאם אוותר על הפרטים המסוימים, לא אהיה מובנת. בעבר הייתי שתקנית ועכשיו עברתי לקיצוניות השנייה. בכתיבה אני הרבה יותר טובה וחבל שאי אפשר לתקשר כך בחיים.. אולי זו התנהגות כפייתית? או משהו אחר? כי אני כבר על סף ייאוש

היי שרון, יש לי אוסידי הרבה שנים שמתבטא בכמה סוגים... האם זה משהו שנולדים איתו? או שמשהו השתבש בנפש האדם? ועוד משהו, לא יודעת אם תביני אותי; אני במצב הרבה יותר טוב היום.... עם זאת מרגישה שהתמימות כלפי החיים או תפיסת העולם נעלמה, את רואה את הדברים מפרספקטיבה אחרת, כאילו אתה שונה, עצובה וכ"ו, איך מטפלים בזה?

מילה יותר נכונה היא כנראה ספונטניות מאשר תמימות

היי שרון :) רציתי לשתף אותך בבעיה דיי מטרידה שמתרחשת אצלי בשבועיים האחרונים. אני בחורה בת 22 לעולם לא סבלתי מדיכאונות ולא הייתי שייכת לעולם הזה. לפני שבועיים קראתי כתבה על בחור שרצח את הוריו כי היה חייב כספים. ומאותו רגע שקראתי תכתבה המוח שלי התחיל לדמיין אותי עושה את זה לאמא שלי. אמא שלי היא הדבר הכי חשוב לי בעולם, אני אוהבת אותה יותר מאת עצמי ואפגע בי לפני שאפגע בה. אני במחשבות איומות, מרגישה כאילו אני לא מכירה את עצמי כי איך זה ייתכן שאני ארצה לפגוע באמא שלי?! כבר אני מתחילה לחשוב אולי זה אמיתי! והמחשבה הזאת גומרת אותי. רזיתי 5 קילו, אני בקושי יוצאת ורואה חברים, אני סטודנטית ובשיעורים אני נאבדת לגמרי. הייתי אצל פסיכיאטר והוא אמר שזה או סי די. הוא נתן לי ציפרלקס. ואני עכשיו בטיפול של CBT ללמוד איך להתמודד עם המחשבות. אבל מרוב מחשבות על גבי מחשבות אני כבר מתחילה לחשוב אולי אני אפגע בכל מי שאני אוהבת או יאהב וזה מחרפן אותי לגמרריי והמחשבות שאולי זה לעולם לא יעבור לי עוד יותר משגעות אותי. מרגישה כאילו איבדתי את חיי .

את מכירה עוד אנשים שחווים דברים כמו שלי? והאם הם יצאו מזה? ואיך יוצאים מזה זה הרי מחשבות זה בלתי נשלט זה תמיד יכול לקפוץ חזרה. אני ממש חסרת אונים :(

שלום, אני מיקה, בת 27. אני נמצאת בזוגיות עם בחור מזה כ-4 חודשים ואנחנו מאוד אוהבים וכיף לנו וטוב לנו ממש. בשבועיים-שלושה האחרונים אני מרגישה את האוסידי מתחיל להפריע לי בזוגיות. אני מפרשת הרבה דברים כחוסר נכונות שלו או חוסר רצון שלו להיות איתי למרות שכשאני איתו אני יודעת שהוא לגמרי בעניין ואוהב אותי מאוד. אבל כשאני לא איתו, אז מתחיל הקושי. במערכת יחסים הקודמת שלי זה גם היה ככה, אבל היה לזה יותר בסיס- באמת לא התאמנו ובאמת היו בינינו פערים משמעותיים. וכאן אני די מרגישה שאני סתם אובר- מנתחת סיטואציות ואני ממש חוששת שזה יהרוס לנו ובעיקר אני לא רוצה שיתחולל אצלי בראש משהו שהוא לגמרי מנותק מהמציאות ויפגום לי בקשר. במהלך הקשר הקודם שלי הייתי בטיפול וכמה חודשים לאחר סיום הטיפול נפרדתי מהבחור לאחר 6 שנים וממש בלב שלם והייתי בטוחה שכל זה מאחוריי ושהסיבה לטורדנות בזמנו הייתה שהבחור באמת נתן לי סיבות לחשוש ולחשוב. אבל עכשיו אני ממש מרגישה שאין לי סיבות ויחד עם זאת עדיין מופיעות המחשבות. בטיפול בזמנו עלה הקושי שלי עם מצבים שהם לא בשליטתי (כמו למשל כשהוא לא נמצא איתי). אני לא חושבת שהוא בוגד בי או משהו כזה אבל אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה ממנו חיזוקים לזה שהוא אוהב אותי ורוצה להיות איתי ושאני חשובה לה. ואני רוצה להתמודד עם המחשבות בלי לדעת איפה הוא נמצא בכל רגע נתון ומה הוא עושה וכו', אלא באמת לפתור את זה ממקום פנימי שלי. מאיפה זה מגיע? יש עוד מישהו שיכול להזדהות ואולי לעזור?

שלום בעקבות חרדה ודאגנות יתר, אני לוקחת רסיטל 20 מ"ג והשינה שלי ממש גרועה. אני מתעוררת 8-10 פעמים בלילה כאילו משהו מפריע לי בראש להירדם ולהיכנס לשינה לחלוטין וגם הרסיטל גורמת לי לתאבון. האם התרופה לוסטרל יכולה לסייע לי עם הבעיות של הרסיטל? האם ללוסטרל תופעות לוואי קשות? אשמח לדעתכם

היי שרון כבר יצא לי לכתוב בפורום הזה אני בטיפול cbt והאמת שישנה התקדמות בכך שאני סוף סוף מצליחה לזהות מתי זה אמיתי ומתי זה המחשבות הטורדניות האלו שמנסות לבוא לי בכל מיני צורות וגם שאני יודעת שאני לא מרגישה תחושה מסויימת זה כאילו המחשבות שולטות בי אני חיה עם חבר שלי כבר מעל 4 שנים ובדרך למיסוד הקשר בעיקר המחשבות הם על נטיה מינית כשהייתי צעירה אכן חוויתי בלבול זהות והייתי מתנסה פה ושם, לא ברמה של יחסי מין עם נשים זה לא משך ולא מושך אותי ברמה רגשית, קרבה עזה אפילו להגיד סוג של התאהבות יותר בגיל ההתבגרות ובתקופה שהייתי בדיכאון לא מעבר. תמיד נמשכתי לגברים ועובדתית. לפני ככה ימים היה לי ריב עם אמא שלי בו ה יא אמרה לי משהו שממש החזיר אותי 12-13 שנים אחורה והיה לי ריב באותו ערב עם בן הזוג שהרגשתי ככ רע ועצוב, וביום למחורת הגיעה אלינו עובדת חדשה לסבית לא שזה באמת עשה לי משהו או הפריע לי, אבל יצא לי לדבר איתה על מה שהייתי מרגישה בהיותי צעירה ומכיוון שזה הציף אותי זה שוב פרץ וערער אותי, אולי יותר טוב עם אישה, אולי שוב לנסות וכל השאלות והמחשבות האלה שכבר בא לי לא יודעת מה לעשות אני לא רואה את עצמי חיה עם בחורה. אלא עם גבר זה ידוע לי וברור לי. אבל משהו לא משחרר לי חשוב לציין שגם שדיברתי עם העובדת הלסבית היא לא עשתה או גרמה למשהו, שמתי לב איך המחשבות מנסות אותי בכל דרך שזה לא ייאמן אני בלי מצב רוח בימים האחרונים עם הבן זוג וכן הocd מפחיד למרות שמבינים שזה מחשבות

שרון תודה על ההיענות המהירה אכן אני מבינה אותך. שמתי לב שביום יום בזוגיות עם החבר זה לא שאני חושבת על נשים או חיה בהכחשה באמת שלא. כשההתקף מגיע לפעמים כמו עכשיו זה בצורה שונה ובעוצמה חזקה שכבר מוזר לי להסתכל על חבר שלי. כאילו אלה מחשבות שאני אומרת לעצמי אולי את כזו וכאילו יש תחושת שחרור על מה שלא קיים. כאילו כל הזמן מפחדת שאולי אני כן כזו. אני יודעת שלא. אבל בגלל שחוויתי בהתבגרותי דברים הקשורים לזה קשה לי לקבל אותם ולנצק את האובססיה

הסבל שאני נמצא כרגע לא יתואר יש לי או סי די כבר שנים לפני חצי שנה התחילו לי גם התקפי חרדה לקחתי קלונקס וכדורי שינה והחרדות די עברו ורק בלילה לא הייתי מסוגל לישון ללא כדור הכרתי מישהי וניהלנו רק שיחות בפון אתמול סיפרתי לה שאני בחרדות וסגרתי את הפון וכרגע אני בחרדה איומה מה עלי לעשות בשביל לחיות חים נורמלים מתחנן למות

היי שרון, כתבתי פה לא מזמן, אני מוצפת כשנה ממחשבות ודמיונות מגעילים, האם אוסידי קשה יכול לגרום לי לעשות משהו רע בניגוד לרצוני? אני יודעת שאת לא אוהבת לתת "אישור", אבל בכל זאת, המחשבות הציפו אותי ברמה נוראית כבר תקופה ארוכה. והספק הזה מנכר כל הזמן...

אני גם לא שואלת אף אחד לאישור כבר תקופה ארוכה.... זה אכן לא מועיל ואף יכול להחמיר.

שלום שרון, אני מאובחנת עם אוסידי כבר שנים. ובנוסף יש לי בעיה בעור ברגליים של פצעים- זיהום עור- פוליקוליטיס. כאשר אני מרגישה חרדה מאוד ממחשבות טורדניות אני מחטטת בפצעים אלו יותר ונוצרים גלדים שגם אותם אני מקלפת לפעמים וזה פוגע בעור. המחשבות הטורדניות שלי נוראיות וקשורות לפגיעה בעצמי או באחר. קשה לי מאוד. ואני בחורה כה טובה ומוסרית, האוסידי הורג אותי. האם בנוסף/ במקביל לאוסידי יכול להיות גם הפרעות בספקטרום כמו חיטוט כפייתי בעור?

שהאוסידי שלי מופיע בכמה סוגים, כמו מה אם כתבתי משהו, מה אם אמרתי משהו, המשותף לכולם הוא: "מה אם...?" כמו גם סדר.... אבל עם השנים הרבות למדתי לזהות אותם, ואני משתדלת להגיב פחות.... כמה אפשר

היי, בהמשך לשיחתנו לגבי המחשבות הטורדניות בנושא הדת והפחד מהעונש, עדיין מנקרת לי המחשבה שאני נושאת משא כבד על כתפי ואיך אוכל לדעת שה' סלח לי על המחשבות האלו שגורמות לי סבל רב?

שלום שרון, כני סובל מאוסידי ורציתי לשאול אותך האם חשיפה ומניעת תגובה הוא הטיפול הטוב ביותר? יש פסיכולוגים שלדעתם צריך לשלב גם טיפול דינאמי, האם את תומכת בגישה זו? ומהי בכללי? השאלה שלי לסיכום: מהו הטיפול הטוב ביותר, האם במקרים קשים מאוד ומורכבים צריך לשלב כמה טכניקות טיפול? אני מבולבל וחושב שאת יכולה לעשות קצת סדר בבקשה

טיפול דינמי הרי מתיימר לפתור קונפליקטים פנימיים בנפש ובלה בלה... לרוב האנשים יש קונפליקטים כאלה, עם זאת, לא לכולם יש אוסידי. מסקנתי היא שטיפול זה לא מועיל לאוסידי, ואפילו יכול להחמיר... האם זה נכון? יש איזה פסיכולוגית שניסתה להסביר לפי הבנתי, שהאוסידי הוא מורכב, ולכן צריך לעשות גם טיפול דינמי בנוסף לחשיפה ומניעת תגובה... אבל קצת זלזלתי בזה שהרי באמצעות יישום כלים התנהגותיים של חשיפה הצלחתי להגיע לרמה נמוכה ב כ 70% של חרדה. וזאת על ידי למידת הטכניקה של הסיביטי לבד ולקיחת הסיכון, אני לא מגיב למחשבות, דימויים עד כמה שיכול, והחרדה פחתה מאוד, הספק תמיד מלווה אותי ברקע אבל אין לי מה לעשות עם זה נכון?

אהלן, אני בת 26 ומאז שאני זוכרת את עצמי אני סובלת מדכאונות, חרדות התחילו אצלי בתקופת הצבא וקצת לפני השחרור התחלתי לבצע טקסים של חיטוט בעור הפנים (לפעמים גם בכתפיים ובחזה), כל בליטה הכי קטנה משגעת אותי ואני חייבת לחטט ולהוציא את מה שיש בתוכה. בחצי שנה האחרונה המצב בלתי נסבל וההתקפים קורים כמעט כל שבוע, פוטרתי מעבודות עקב העדרויות מרובות (פשוט לא מסוגלת להראות ככה בחוץ) וגם עכשיו שהתחלתי עבודה חדשה וממש טובה אני נאלצת להבריז כי הפנים שלי על הפנים :( העניין הוא שאין לי מושג מה הטריגר שגורם לי לעשות את זה. זה קורה גם כשאני במצב רוח די טוב. בדרך כלל זה מתחיל כשאני מתיישבת מול המראה ומרשה לעצמי לפוצץ חצקון אחד ואז כאילו משהו משתלט עליי ואני לא מצליחה לעצור מלפצוע את כל העור (גם אם הוא נראה בסדר גמור!) ואז אני מרגישה תיעוב עצמי נוראי ונרקבת בבית למספר ימים ולפעמים יותר משבוע. האם יש הסבר או טיפול לתופעה הזאת? תודה מראש.

אני סובלת מ -או, סי.די קשה. לי הרופא הפסיכיאטר אמר שסי. בי. טי לא יעזור, רק תרופות. האם לדעתך סי. בי. טי עוזר בכל מצב של או. סי. די?

שלום שרון, כתבתי לך בעבר.... מאובחנת עם אוסידי קשה. מצליחה ליישם כלים התהגותיים והמצב השתפר אך לפעמים יש נסיגות. המחשבות והדימויים הם סביב פגיעה באחר, מישהו חסר אונים. לפעמים מרגישה חסרת פחד ומוכנה לקחת את "הסיכון". אתמול למשל שתיתי שתי בירות "בכיף", ותכל'ס זה כלום, אבל האוסידי גרם לי למחשבות מפחידות של מה אם איבדת שליטה כי שתית אלכוהול, מה אם עשית משהו? ואז האוסידי גורם לדימיונות כמו תסריטים שאתה עושה משהו מגעיל, למרות שאתה יודע שזה לא הגיוני. עכשיו מרגישה נסיגה, מפחדת שמא.... אני לא צריכה להימנע מדברים שאנשים נהנים מהם, כמו לשתות פעם ב... אבל המחשבות ממש הציפו אותי אתמול.... אני לא מבקשת אישור בדרך כלל אבל תעזרי לי להבין איך להתמודד עם זה?

* כאמור, מרגישה לפעמים חזקה יותר, מתמודדת ומשלימה עם האוסידי, לרוב מנסה לא להגיב לו, ופשוט לתת למחשבות להיות... ואפילו יוזמת מחשבות- "עכשיו אני בוחרת להפחיד את עצמי ולא רק האוסידי, מוכנה להסתכן ושיהיה מה שיהיה..." עם זאת אני מרגישה הרבה עצב, כאילו חלק ממני מת. איך להתמודד עם זה? *לפעמים בא לי לבכות אבל אני לא נותנת לעצמי, האם זה טוב? האם זה יחליש אותי? כמה חוסן נפשי אני יכולה להכיל... *בקרוב מתחילה סיביטי. יש לציין שאני מתפקדת טוב אבל האם זה הפרמטר למצב הנפשי? לדעתי,לא רק, נכון? *מעבר לאוסידי מסוג זה, יש לי גם את עניין ה"כל דבר צריך להיות במקום שלו", אחרת אני מרגישה בלבול ולחץ, ועוד בעלי הוא ההיפך- מפוזר, לא מסודר... אני רושמת משימות שלא אשכח ועושה וי, סדר. זה דווקא פחות מפריע לעומת מחשבות של פגיעה. אבל בעבודה זה יקשה עלי מאוד. מה דעתך, איך לעבוד על זה?

בוקר טוב אובחנתי כסובלת מOCD. התחלתי טיפול CBT לפני חודשיים והיה לי שיפור. המחשבות שלי כבר לא היו ממוקדות במשהו אחד, ולפי הפסיכולוג שלי הOCD נלחם על חייו ומחפש משהו חדש. בכל מקרה, כרגע אני מרגישה שאני חוזרת קצת אחורה. האובבססיות הישנות חזרו עם שינוי קל. ולמען האמת יש בי חלק שבכלל בספק אם יש לי OCD. האובבסיה שלי הייתה סביב נטייה מינית. גם כאשר המצב היה "יותר טוב" חשבתי וחששתי מיזה אבל לא הייתי חרדה וחושבת על 10 שעות ביום. אני מוצאת את עצמי שוב חושבת "אני נמשכת אליה?" שמה לב שאני מרגישה חוסר נוחות ליד נשים מסויימות.. (וזה מה שמלחיץ אותי! כי זה פתאום ממוקד ולא כלפי כל אישה זה הופך לאמיתי) זה מלחיץ אותי אבל לא כמו בעבר ואני חושבת שזה בגלל שבראש שלי אני אומרת "זה לא אמיתי.." אבל עכשיו אני חושבת שכן, הרי אני בטיפול ואני עדיין חושבת על זה? גם אם הייתה תקופה קצרה בזמן הטיפול שחשבתי על זה פחות אני עדיין חושבת על זה. יכול להיות שהוא טעה באבחון? יכול להיות שתהיה נסיגה בטיפול אחרי חודשיים?

אמא שלי ואחי אגרנים כפייתים. היא בת 80 והוא בן 45 רווק ומתגורר עימה. על פניו הבית לא נראה עמוס שנכנסים לסלון אבל בחדר הפנוי הכל מחא ואי אפשר להכנס אליו מרוב זבל ושקיות וחדרי השינה שבהם הם ישנים יש שביל קטן קטן שניתן לעבור וכל השאר מלא בשקיות. אנחנו חושבים שהם אוספים זבל מהרחוב מה ניתן לעשות במצב כזה? שהם מתנגדים שנזרוק חפצים וגם לטיפול פסיכולוגי? תודה וערב טוב

היי שרון, האם את מטפלת בCBT דרך הסקייפ? הייתי רוצה להיות מטופלת אצלך אבל לצערי אני גרה רחוק. תודה

שלום,אימי בת 85 עם מחלת לב לחץ דם ,סוכרת,סובלת במיחושים שונים ומשונים בכל גופה,המיחושים המוזרים שהיא חושבת שכל הגוף שלה זוחלים חרקיםניכנסים לפה...לעיניים ,מתרחצת פעמיים ביום והם מתחילים לזחול לה בגוף...יש זמן קצר של הפוגה כשהיא לוקחת לוריוול,והם שוב חוזרים...זה נישמע שהיא זקוקה לפסיכיאטר והיא היתה שם וקבע שהיא מלאת חיים והבנה ואין לאשפז אותה,קיבלה כדורים פסיכיאטרים שלא עזרו לה,הלכה לכל מיני רופאים וכולם מנידים ראש בהכנעה ,כאילו היא זקנה ככה זה ואין מזור!!נו באמת איפה אקבל עזרה לאימי?? אולי מומחה שיודע דבר יתן לה כדור קטן ונכון ויסתיים הבעייה??איך לא יודעים מה זה? מה קורה לאן ללכת ?לאיזה רופא שיעזור לה ברגש בחיוך?? איפה? תודה לך.

שלום רב אני בת 30 וכל חיי ניהלתי מערכות יחסים ארוכות טווח שנה שנתיים....העניין הוא שאף פעם זה לא הוביל לקשר רציני באמת היות ויש לי בעית אובססיה שאני מודעת אליה שזה פחד תמידי שאולי בן הזוג בוגד פחד שיקרה לו משהו...להתקשר עשרות פעמים וזה דבר שמרחיק את הגבר ומקשה עליי את החיים בנוסף אני מידי פעם חשה חדרות באופן פיזי...שאני נכנסת ללחץ או שבן הזוג רומז על סיום הקשר..הדבר מעיק מאד ומקשה עלי לנתב את הקשר באופן רציני ולחיות חיים שלוים אני הולכת לשיחות אצל מישהי שמתעסקת ברפואה אלטרנטיבית אבל קשה לי לצאת מאובססיה זו האם יש משהו יעיל יותר אשמח להמלצות עם טלפונים תודה על ההענות מראש.

לא מצליח להירדם.. הפסקתי את האיטומין (10 מ"ג) לפני יומיים בגלל שהוא ממש "שובר" אותי בבוקר ומקשה עליי להתעורר והופך אותי ל"איטי" ו"כבד".. אז קבלתי במקום פרוטיאזין 25 מ"ג אך הוא לא משפיע עליי.. מנסה להיות במיטה אך כול הגוף שלי חם ובסטרס והמחשבות לא מפסיקות להציף אותי, הראש עובד ב"פול פאוואר" .. לא ישנתי כבר שני לילות.. איך אפשר להחזיק ככה עבודה קבועה ? להתעורר כול יום בבוקר? אי אפשר אם לא ישנים כול הגוף שלי כואב מעייפות איך אפשר לתפקד ככה? המתח הורג אותי והמחשבות על כך שאני לא אצליח לישון לעולם בלי תרופות.. אני יודע שאני מכניס את עצמי לזה אבל אין לי שליטה על זה.. ואני לא עושה את זה בכוונה, הרי איזה אינטרס יש לי? מי לא רוצה לתפקד בצורה נורמאלית ולחיות חיים נורמאליים..? כמה אפשר לסחוב ככה? המשפחה אומרת שאני מכניס את עצמי לזה ושאני נתלה בתרופות, אך אין לי מה לעשות אני לא מוצא שום פיתרון שיוריד את הסטרס שלי ואת מהירות המחשבות המציפות אותי..זה שאני לא ישן כבר יומיים גורם לי לכתוב הרבה ולהיות "מוצף".. לפחות אני יכול "לשפוך" קצת החוצה את כול ה"חרא".. איך אפשר לצאת מהמעגל השחור הזה, מהגיהנום הנצחי של המחשבות וחוסר השינה?

כול היום אני קורא על תרופות ומחלות באינטרנט, מסתובב בפורומים של פסיכיאטריה.. לפעמים יוצא לעבודה או לחברים ואז חוזר ישר למחשב לקרוא.. מרענן אין ספור פעמים את הדף אם יש תגובה חדשה או לא.. נכנס שוב ושוב לאותן עמודים שקראתי (בויקיפדיה וכו'), לבדוק על אבחונים של הפרעות אישיות, מחלות נפש.. בודק שוב ושוב.. כאילו משהו השתנה.. מנסה לאבחן את עצמי.... לאן אני שייך? מטופל כרגע תרופתית סרנדה 50 מ"ג למיקטל 100 מ"ג פוחד שיש לי OCD כי בעבר נטלתי 60 מ"ג פאקסט והיה לי מצב מאני-פסיכוטי.. לכן אני חושש לקחת שוב SSRI במינון גבוה, כי הייתי במצב ממש לא טוב בהתקף (הייתי שולח המון המון אס אם אסים ארוכים מאוד בטלפון לאנשים.. חשבתי אפילו שאני קצת נביא) היום שינו לי את האבחנה מהפרעת אישיות גבולית להפרעה סכיזואפקטיבית (אוליי בגלל שהפסיכיאטר שלי רצה שביטוח לאומי יעזרו לי .. אז הוא קצת "שיקר"?) לא מוצא מרגוע, כבר המון המון זמן שלא קראתי ספר, כי שום דבר לא באמת מעניין אותי.. אוליי יש דברים שמעניינים אבל אני ישר מוצא מה לא טוב בזה ואת החיסרון בזה ושולל את זה... סרטים לפעמים אני רואה עם החברה.. לא יודע כבר מה יש לי ואיך לצאת מהגיהנום הנצחי הזה.. מרגיש שהזמן הוא לא באמת זמן.. שאין כרונולוגיה.. שהכול מסודר בראש לפי חוויית הרגשות שחווינו.. חוויה חזקה שעברה עליי, לצורך העניין, לפניי כעשר שנים, חרוטה לי בזיכרון כאילו היא הייתה אתמול.. :\ לא מתקדם, לא במישור התעסוקתי, ולא כ"כ עובד.. עובד בחצי משרה.. מקבל קצבה מביטוח לאומי.. עובד בכול מיני "חלטורות" למיניהן.. :\ לא בעבודה רצינית כולם מסביבי רוצים שאני אתקדם.. אלמד.. אעשה משהו עם עצמי.. ואני לא כ"כ מרגיש בשל... הנה, לדוגמא, מגיע לי שיקום תעסוקתי דרך ביטוח לאומי.. שהתחלתי את התהליך, אך אני פוחד ומרגיש לא כ"כ בשל.. כי זו הטבה חד פעמית.. כול הזמן השאלות שמציפות אותי הן אולי אחכה עוד קצת? אולי בעתיד האישיות שלי תתגבש יותר? בן 27 כבר.. לא יודע אם אני נמצא במקום טוב בחיים, שאני צריך להיות בו? אולי אני מפגר מאחור? או שאני נמצא במקום בסדר יחסית לחיים שעברתי (חיים קשים).. האם אני בדיכאון? כי לדוגמא יש לי תיאבון ודברים כאלה.. ואני יוצא מהבית.. לא אובחן אצלי דיכאון קלאסי, אבל התכנים שלי תמיד תמיד היו דיכאוניים! כמו שאני כותב עכשיו.. כבר הרבה שנים, אוליי זאת המחלה (?) אולי צריך להשלים עם זה... ראיתי הרבה רופאים שאפשר לצאת מזה.. אבל ממה לצאת? מה יש לי? כול רופא אומר משהו אחר.. אחד אומר הפרעה דו קוטבית, אחד הפרעת אישיות, אחד הפרעה סכיזואפקטיבית.. ייאוש עמוק אבל סה"כ על הנייר די מתפקד (עובד במשרה חלקית פה ושם) לעתים יוצא ומבלה, למרות שלפעמים הקשרים עם החברים רעועים ויודעים עליות ומורדות.. אולי זה סביר וכך זה צריך להיות.. גם במישור הטיפול בשיחות, מטופל לסירוגין מס' שנים.. אוטוטו מסיים קשר של שנה פלוס.. ולא יודע איך לבחור מטפל חדש, הרי יש כ"כ הרבה.. ואני כ"כ לא מאמין בעצמי.. למרות שאני יודע שיש לי יכולות, אבל זה כ"כ קשה :\ לא מוצא באמת משמעות ששווה לקום בשבילה בבוקר, אולי למעט בת זוגתי.. שאהבה שלנו מחזיקה אותי.. רואה אנשים הולכים בבוקר לעבודה.. לומדים בלימודים אקדמאים.. ואני? איפה אני? בחיים לא אגיע לשם.. מה לי ולזה? אני רחוק משם שנות אור.. לקום בבוקר.. להסתדר.. לשבת כמה שעות בתוך כיתה ולהיות מרוכז? מרגיש ממש במצב רוח מעורפל ומבולבל.. בטח אם רופא יקרא את המכתב הזה הוא ימליץ לי להעלות מינון תרופתי בכדי להכהות את החושים שלי.. לא להרגיש.. העיקר להיות סוג של "מכונה".. עוד בן אדם בעולם.. שבא לפה ועוד מעט יילך.. יתכלה.. :\ קשה :( אפילו עכשיו את המכתב הזה אני כותב בהמון פורומים.. למצוא מזור לכאבי..

שלום, אני בת 27 וסובלת שנים עוד מהצבא ממחשבות טורדניות. בהתחלה זה היה מתבטא בפחד מוגזם ממחלות, אח"כ פחד שיפגעו בי מכל דבר קטן שעשיתי כאילו כל פעם שהמח נרגע ממחשבה אחת, באותו יום צצה לה עוד מחשבה משגעת. בשנים האחרונות בעיקר המחשבה עוסקת בנושא הדת, מחשבות לא טובות כלפי האל דברים שאני אפילו מתביישת לכתוב ואני מאוד מפחדת מכל הנושא הזה מעונש. אני כל דבר מנתחת מבחינה דתית, ושואלת שאלות: אולי השם לא מספיק מרחם, סולח, אולי הוא כועס עכשיו לא בצדק ואז עולות לי במח מעין קללות שפשוט מרסקות אותי. הייתי שמחה לכמה טיפים להרגעת המצב ולחיים שקטים יותר. תודה רבה.

בעלי החל לפני מספר חודשים ללכת לדוג עם חברים פעם בסופש כל הלילה מאז חיינו התהפכו..הוא פשוט התמכר לעניין החל להזמין ולקנות מלא חכות פתיונות ושלל אביזרים חושב על זה כל היום...השבתות והחגים הפכו למרתון דייג מסביב לשעון ...כולם מדברים איתו אני ההורים שלו ואין עם מי לדבר הוא ממשיך בשלו...כשאני כועסת עליו ואפילו מאיימת שיעזוב את הבית כי הוא פשוט מזניח אותי ואת הילדים..בחגים הלך כל הזמן לדוג במקום להיות איתנו...הוא מאיים שרוצה להתגרש ורוצה חופש ממני ובכלל בחיים...האם זו אובססיה או התמכרות??איך ניתן לטפל ללא עזרה מקצועית כי הוא לא מוכן אומר שהכל אצלו בסדר

שלום לך נתבקשתי לשאול אותך האם יש השתתפות עצמית בקופת חולים לשיחות בנושא או סי די בהזדמנות זו יש לי שאלה בבקשה סליחה מראש. היום ממש התרגזי באתי להיכנס לרכב ואשה אחת באה להחנות את הרכב שלה לא היה לה מקום כי היא חנתה במקום שאין חניה .נסעה אומנם לאט אבל נסעה עד שהגיעה ברכב אלי פיזית מרחק של חצי מטר. אני נכנסתי לרכב שלי נסערת והרכב שלי היה מול שני עמודים קטנים.פתאום אשה אחרת צועקת לי יש עמודים את לא רואה את נכנסת בהם. ראשית ראיתי את העמודים ,שנית הדיבור הזה מרגיז אותי אני לא צעירה .לא רגילה לסגנון דיבור הזה. עניתי לה את לא רואה את נכנסת בעמודים חזרתי על דבריה . אחר כך תוך כדי שהיא הלכה שמעתי אותה מדברת עם עצמה. הספק שדיברה עלי בטוח כי אני דיברתי איתה לא יפה.האם היתי צריכה לשאול אותה מה היא אמרה.כי זה בטוח קשור אלי? סליחה בנוגע לשאלה על השתתפות עצמית לשיחות קוגנקטיביות זה בשביל השכנה תודה

שלום וברכה בן 27, נמצא כרגע בצומת דרכים מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית ותלותית (קלסטר B ו-C). מטופל תרופתית, למיקטל 100 מ"ג, לוסטרל 50 מ"ג ואיטומין 10 מ"ג. בעבר הייתי בטיפול דינאמי כשנתיים אך ללא הצלחה משמעותית (הטיפול הופסק מצד המטפל), וכרגע אני מטופל במרפאה ציבורית, אך הטיפול הפסיכותרפי עומד להסתיים בעקבות כך שהמטפלת יוצאת לחופשה. חשבתי אולי לחפש מטפל פרטי, אך יש כ"כ הרבה מטפלים ואינני יודע במי לבחור ובאיזו שיטה כדאי. הפסיכיאטר שלי אמר לי ללכת למטפל בשיטה דינאמית עם שילוב של CBT, אך ראיתי שיש גם טיפול לאישיות גבולית שנקרא DBT.. אני די מבולבל ולא יודע במה לבחור. יש גם כ"כ הרבה מטפלים.. שאני לא יודע מי טוב ומי לא, אני אמור לעבור עכשיו מטפל מטפל? אני כרגע גם נמצא לפני שיקום מקצועי בביטוח לאומי ולא יודע אם ללכת על זה כרגע, האם אני בשל מספיק לצעד הזה? האם אני צריך להכיר את עצמי יותר? להבשיל עוד קצת? הבנתי שיש דבר כזה שנקרא אבחון פסיכודיאגנוסטי.. האם זה בעצם אבחון פסיכולוגי? האם כדאי לעבור את האבחון הזה בכדי לדעת לאיזה כיוון מקצועי ללכת או לאיזה סוג טיפול ללכת? או שזה מיותר (כי הבנתי שזה עולה כמה אלפי שקלים)? את האבחנה של האישיות הגבולית והתלותית נתנו לי באשפוז שהייתי לפני כשנה וחצי (לא אובחנה לי מחלה נפשית מאג'ורית, למרות שהפסיכיאטר הנוכחי שלי מתלבט האם אני מתאים ל"סכיזואפקטיב"). כרגע עובד לסירוגין בחצי משרה. אשמח מאוד לתשובות תודה מראש..

שלום אני כבר קרוב לעשר שנים נוטלת פבוקסיל (100 -150 מ"ג) עקב או סי די וחרדות ודיכאון. בעבר הייתי מטופלת בנתניה אצל פסיכאטר אבל כרגע אני ללא טיפול אני מאוד רוצה להכנס להריון ואף הייתי בעבר בהריון עם הכדורים. כשגיליתי שאני בהריון הפסקתי עם הכדורים מיד אבל אז התחילו לי חרדות ודיכאון ממש חזקים ואחרי שהלכתי לפסיכיאטרית בגלל שהייתי במצב קשה נטלתי שוב את הכדורים למרות ההיריון ( היום טפו טפו טפו יש לי ילד בריא) העניין שאני רוצה שוב להיכנס להריון אבל לא מעוניינת לקחת תרופות בהריון או להבדיל לקחת תרופות אבל כאלו שידוע לגביהן שהן לא מזיקות לעובר (לגבי פבוקסיל אין הרבה מידע ולכן ממליצים לא לקחת בהריון ואף בהוראות שימוש רשום לא לקחת בהריון...) אני רוצה המלצה על כדורים כאלה ואשמח גם להמלצה על פסיכיאטר באזור הצפון (אני מעפולה) שיוכל להכווין אותי.... תודה רבה

האמת שזה קצת קשה לכתוב את זה, אבל מאז שאני זוכרת את עצמי אני מחטטת באף ואוכלת את זה, אני אוכלת את ההפרשות שיוצאות מהעיניים, וגם פצעים למיניהם שיוצאים לי בגוף- בקיצור יש לי דחף להכניס לפה את כל הדברים האלה. אפילו בזמן שאני רושמת לך את זה נהיית לי חרדה ברמה גבוהה ובא לי להקיא רק מעצם המחשבה על זה אבל אני לא מצליחה לעצור את עצמי. הייתה תקופה שלא עשיתי את זה במשך חודש "נגמלתי" אבל שוב חזרתי לזה. הייתי רוצה לדעת אם את יודעת אולי מאיפה זה נובע, למה אני עושה את זה, האם שמעת על עוד אנשים כאלה? מרוב שזה מוזר ודוחה אני אפילו לא מסוגלת להגיד את זה למטפלת שלי שהיא תוכל לעזור לי . בגלל שאני סובלת מOCD אז זה לפעמים בא לי בצורות של: אם מישהו יגלה אני עושה את זה, אני עושה משהו שהוא לא בסדר, ינדו אותי וכו וכו.... זה כמו הרגלים של ילד קטן שאוכל ומכניס לפה את כל הדברים האלה- רק שאני נשארתי עם זה עד עכשיו ( אני בת 29). אני באמת רוצה להפסיק עם זה ולא מצליחה.. אני אבודת עצות- מה אפשר לעשות?

שלום שרון, כתבתי פה לאחרונה.... מאובחנת עם אוסידי מאוד קשה ושותה תרופות אבל עוד לא הגעתי למינון הגבוה שמשפיע על אוסידי. עם זאת, אני כבר כל כך מכירה את האוייב והייתי במצבי חרדה כה נוראיים, שכבר הבנתי שאין לי מה להפסיד יותר ואני מיישמת את הכלים של סיביטי. זה עוזר לי מאוד. האם את מכירה את המאמרים של פרדריק פנזל? קראתי אותם פעמים רבות והם מעולים. אחד הטיפים שלו הם: "אם אתה רוצה לחשוב על זה פחות, תחשוב על זה יותר" או "תן למחשבות להיות, תרשה לעצמך לחשוב על זה, לא משנה כמה נוראיות הן..." ותלך דווקא בכיוון החרדה..." זה דורש המון אומץ אבל זה עובד. גם את בעצם אומרת "לא איכפת לי לחשוב על זה, שיפחידו אותי עד שיתעייפו", או אפילו ליזום מחשבות דווקא לאוסידי.... ולא להגיב אליהן בשום צורה..... ואת עודדת אותי להיות חזקה יותר ו"לקחת את הסיכון". תודה רבה לך ושנה טובה.

מהו תפקידו בטיפול סיביטי? הרי חשיפה ומניעת תגובה זהו טיפול התנהגותי....

שלום שרון, כתבתי פה לא מזמן ורציתי לשתף אותך בהתקדמות. אני אמור להתחיל סיביטי בעוד כחודשיים ועד אז מיישם את הכלים שאני מכיר ולמדתי. כאמור אני מאובחן עם אוסידי וסובל כשנה ממחשבות טורדניות ודימויים סביב פגיעה באחר בדרכים לא הולמות, תמונות ומחשבות מזויעות שלא תואמות את ערכיי המוסריים. אני מצליח לחשוף את עצמי למחשבות מבלי להגיב ותחושת החרדה אכן פחתה ב כ- 50% מהמצב הגרוע ההתחלתי... אני מתפקד בלית ברירה אך מרגיש שהטורדנות תמיד מלווה אותי, כאילו אני לא מצליח לשחרר ולהגיד "היה מה שהיה ויהיה מה שיהיה", כאילו אני תמיד דרוך לסכנה שמא עשיתי משהו רע. זה לא נותן לי מנוח. כאילו משהו חסר... לא ישן טוב ולא אוכל בריא, אני פשוט לא מצליח לחיות עם ספק כה נוראי, מיואש... לפעמים אני חושב אולי עדיף לחיות בהווה וזהו, איזו הפרעה ארורה...

1. האם זה משנה כמות ועוצמת הפחד של המחשבות, שהרי זה התחיל בטפטופים שאני זוכר, וככל שהזמן עבר זה התגבר יותר ויותר וכך גם הספק. תוכן האובססיה שיש לי עכשיו נמשך כשנה, ועברו לי מיליוני מחשבות ודימויים נוראיים. גרמו לתחושות מוזרות ולא נוחות, גועל, פחד, אשמה. 2. לחיות עם הספק ואי הוודאות משאיר אותי בכל זאת מוטרד תמיד. איך לקבל את זה, איך לבחור "לקחת את הסיכון שמא..." 3. כאמור, אני מתפקד אבל מרגיש שמשהו מת בי, אני רק רוצה להיות אני. מה כבר ביקשתי. האוסידי גורם לעיתים לחוסר חשק ודיכאון. ואני אדם מצחיק בטבעי, שנון ויש לי הרבה כישורים לכן זה מבאס שהאוסידי מגביל אותי בבחירות... מה לעשות? תודה לך מכל הלב על תשובותייך וסבלנותך

שלום רב, רציתי לדעת האם קנאביס רפואי או כל תחילף אחר שהוא טבעי יכול לעזור להקלה וטיפול בתסמונת טורט ובטריכוטילומניה, תודה רבה מראש ושנה טובה.

קצת מבולבל יש לי טורדנות מחשבתית רק כשיש לי חרדה זא אם אני בחרדה שבוע -שבועיים כל זמן שהחרדה ברקע יש לי מחשבות טורדניות ולא נעימות פחד מאיפוד שליטה האם זה המאפיין של אוסידי? או שבאוסידי תמיד תמיד יש מחשבות בלי קשר לחרדה דומה לשאלה מה בא קודם הביצה או התרנגולת הרופאים {פסיכיאטרים}שטופלתי אצלהם תמיד איבחנו חרדה כללית עם סימפטומיים של PTSD וסימפטומיים של OCD

שאת שם כל השנה בשבילנו, עונה לנו על שאלות ומרגיעה אותנו. מי ייתן והשנה הזאת תהא שנה של התחלות חדשות והגשמה עצמית . וכמובן הלוואי שכולנו שנלמד לקבל באהבה את הספק ואי הוודאות. חג שמח ושנה טובה

כתבתי פה בעבר התחלתי טיפול CBT בגלל פחד מהנטייה המינית שלי. החרדה שלי ירדה בקשר לזה למרות שלא כל כך נגענו בזה כי התחלתי להתפזר עם המחשבות לכל כך הרבה כיוונים והפסיכולוג שלי אומר שזה בגלל שהOCD מתעייף.. לא יודעת להסביר אני פשוט לא חרדה כמו בעבר. אני חרדה כל הזמן באופן כללי אבל לא ברמות קשות ולא בגלל משהו ספציפי, זה נורא משתנה יש בי תחושה שאני באמת לסבית. זה לא מפחיד אותי כמו בעבר, ולכן זה מלחיץ אותי ראיתי עכשיו (לא בכוונה) קטע בסרט עם שלישיה (גבר אחד 2 נשים) והייתה לי התעוררות מינית.. שלאחריה לא הרגשתי פחד, אבל כן טיפה לחץ.. כאילו אמרתי לעצמי "זה אוסידי וזה לא אמיתי" אבל זה מרגיש לי כמו תירוץ, כאילו אני לא רוצה להתמודד עם האמת. הקטע הוא שמההתחלה חשבתי על זה ש"הינה עכשיו אני אתחרמן מיזה.." וזה באמת מה שקרה (סליחה על הבוטות) איך אפשר לדעת אם זה תסמין של OCD? יש בי חלק שחושב שאני ממציאה את הOCD כדי לא להתמודד עם זה שאני לסבית. אני לא יודעת מה אני חושבת ומרגישה, לא מצליחה להחליט. אני חושבת שאני סטרייטית, אני מקווה שאני כן אני מפחדת מהאפשרות שאני לא.. אבל אני פשוט לא מסוגלת להגיע למסקנה.. זה נשמע לי זר להגיד "אני לסבית" אבל מצד שני אני לא בטוחה שאני לא

שלום שרון, ברצוני לשאול אם בנאדם מאובחן עם אוסידי קשה למדי , שמדמיין שוב ושוב שהוא פוגע במישהו, יכול לפגוע בו?

נכנסתי למצב לחץ אדיר עומס עבודה חיים שגרתיים של לחץ נפשי שוקל לחזור לתרופה מה דעתך בזה? תודה

שרון שלום, אני מטופלת מזה כמה חודשים גם בטיפול CBT וגם בשילוב של רסיטל. אכן במפגשים שלי עם הפסיכולוגים אנחנו מציבות יעדים לעבודה עצמית שלי והימנעויות שלי. הOCD שלי הוא קצת מורכב כי הוא קשור למערכות יחסים ותמיד עומד מולי אדם אחר שאיתו זה קורה. לצערי הגעתי לנקודה בטיפול שבה "שיעורי הבית" נהיו ממש קשים ומאוד קשה לי לעמוד בהם וכרגע אני לא מצליחה וזה ממש מכניס אותי למצוקה ומחזיר לי את החוסר חשק שהיה לי טרם הטיפול (שיש לציין שבמובן הזה הכדורים מאוד עזרו). אני פשוט מרגישה חסרת אונים. נמאס לי לחיות את החיים שלי כאילו אני תלויה כל כך במשהו חיצוני שאין לי שליטה עליו וזה כל פעם מדכדך אותי מחדש ומוציא לי את הכיף וההנאה מהחיים. אולי קצת מילות עידוד מהפרספקטיבה שלך יוכלו לעזור (: תודה רבה, אור

שלום שרון, כתבת באחת התשובות שאוסידי היא הפרעה פסיכולוגית ולא נוירולוגית, אבל הרי אחת ההנחות שמדובר במחסור בסרוטונין לא? וגם קראתי על סריקות מוח שהראו שמקומות מסויימים פעילים יותר/ פחות... זה מעניין.... ואם את יכולה להסביר מה הכוונה שההפרעה היא פסיכולוגית במקור. תודה

אז לפי מה שהבנתי, ההפרעה מורכבת בגלל שילוב של כמה גורמים, ובמיוחד אצל בנאדם רגיש מאוד, טראומות, סביבה מלחיצה, או בנאדם ש"אוהב לחשוב יותר מידי"...., לחקור ולדעת.... גם לא מצאו גן ספציפי של אוסידי, וגם זו רק השערה, כלומר זה לא עובר בתורשה?

האם כל זה מילים נרדפות? שלום שרון, מאובחן שנים עם אוסידי. כתבתי פה לא מזמן ורציתי לעדכן אותך בהתקדמותי. בשבוע האחרון החלטתי יותר ויותר "לסכן" את עצמי על ידי התגרות באוסידי, אני נותן למחשבות להיות כמה שבא להן והן כבר לא גורמות לי לאותה החרדה מבחינת ההרגשה שלי, אני יוזם אותם עוד ועוד בכל הזדמנות במהלך היום וממשיך בשלי. אני יוצא אם צריך ומתפקד. מדובר בתכנים סוטים ומזוויעים שאין צורך לפרט.... אני מרגיש שאני מתחיל להתרגל לזה שזה בראש שלי ולא מתווכח איתם, גם אין לי כוח לזה, כי זה רק הביא אותי למצב קיצוני יותר. לרוב משתדל לוותר על המאבק ולא מבקש שום אישור. זה בא מתוך הבנה פשוטה שאמרתי לעצמי, גם ככה כבר עברו לך מיליוני מחשבות ודמיונות באותו תוכן, אז מה זה משנה אם תחשוב עוד מיליוני כאלה, הרי זה לא ישנה כלום, ואז התחלתי ליזום אותם. הדמיונות והתמונות קשות לי יותר, עם זאת אני יוזם מעט גם אותם, שהרי ברור לי איפשהו שדמיון ומחשבה מקורם במוח. אבל הדימיונות מרתיעים אותי מאוד כי הם נראים/ מרגישים אמיתיים כאילו פגעתי במישהו, זה מגעיל אותי. אני אמשיך לסכן את עצמי ככל שאוכל. אבל למרות זאת, הספק לא עוזב אותי, הוא כאילו תמיד ברקע, וזה מפיל אותי במהלך היום. ואני יודע למה- כי הפחד לא עוזב. מה תגידי, מה תייעצי?

שרון, את נתת לי הרבה כוח ליישם את הכלים האלה והחרדה הולכת ופוחתת, האוסידי הוא הרי מחלת הספק בתמציתו ועליי לחיות איתו כמו שאמרת.

היי, הייתי רוצה לדעת האם התופעות הבאות הן גם קשורות לOCD: 1. לפעמים יש לי מחשבות שהם מן תסריט של משהו נוראי שיכול לקרות, למרות שאני יודעת שהסיכוי שיקרה דבר כזה הוא מאוד נמוך ואני לא מבינה מאיפה הרעיון ההזוי הזה הגיע.. ולמרות כל זה, באותם רגעים מתמלאים בפחד נוראי שהדבר הזה יקרה.. 2. הרבה פעמים אני בטוחה שאנשים יכעסו מאוד על משהו ממש מינורי שעשיתי וכירצו לנקום בי בכל מיני דרכים ועל זה מבוססים חלק מהתסריטים. כשאני שואלת אדם חיצוני אם מה שעשיתי יכול לגרום למישהו ממש לכעוס עליי, לרוב אותו אומר שזה שטויות ושאין שום סיכוי שיכעסו עליי בגלל זה (כלומר אנשים אחרים לא רואים את הסיטואציה כמוני). תודה

היי, אני סובלת מOCD ורציתי לדעת האם גם זה חלק ממנו: לפעמים נזרקות לי לראש מילים לא יפות, גסות, בהקשרים שהם "אסורים". אני לא מצליחה לשלוט בזה, ואני מתמלאת פחד כשהמילים האלה נזרקות לי לראש בזמנים לא מתאימים או על דברים שאסור להצמיד להם את המילים האלה.. האם ייתכן שזה גם חלק מהOCD? תודה

שלום שרון, אני מאובחנת עם אוסידי קשה שנים, כבר כתבתי בעבר ורציתי לשאול כמה שאלות. 1. אני מרגישה שהיום מתחלק לזמנים שבהם אני רגועה יותר למרות הספק שבהלך המחשבות, מתפקדת, ויש את השעות שבהן הספק מנכר מאוד ולא נותן מנוח, תחושת אי נוחות נוראית וחרדה מוחצת. אני לא מבינה למה? מה ההבדל בין שעות היום? אני נוטלת כדורים לאוסידי בבוקר כל יום, האם זו הסיבה שאחרי הצהריים הסימפטומים מתגברים? 2. מה בעצם גרם לאוסידי, חלק אומרים סרוטונין, גנים, טראומות, מוסריות ואחריות יתרה, סביבה? או הרכב של כמה מאלה? לפעמים אני כל כך מותשת ממחשבות ותמונות שחוזרות שוב ושוב שאני פשוט מתחילה להשלים עם זה.

ואני כאילו לא מצליחה, כל פעם מדמיינת תמונה נוראית, ושוב נבהלת.... "מה אם...מה אם... מה אם....?" המוח לא נח, לא רוצה להיכנע, מה נסגר איתי? אני סובלת כ 10 שנים מאוסידי... מתי יהיה הסוף לזה?! אני משתגעת מהספק. לא יכולה יותר. קורסת....

אני בטיפול השניים עשר שלי ב-cbt ולפני שבועיים התחלתי כדורים. המשפט שאיתו אני מתעוררת איתו באמצע הלילה/ בבוקר/ והולכת לישון איתו זה "מה אם" וכנ"ל הספק הארור ה זה שמפריע לי לנהל אורך חיים נורמלי ותקין ופוגע לי במערכת יחסים... התחלת טיפול cbt?

היי שרון, אני מתלבטת לגבי טיפול באו סי די, יש לי נטיה לחרדות בעיקר מלכלוך , חיידקים, דם וכדומה. בד"כ ביום יום זה לא מפריע לי, אך זה כן מפריע כאשר יש צורך להיבדק אצל רופא וכדו', אספר לך מקרה לדוגמא ואשמח לקבל את חוות דעתך.. הייתי צריכה לעבור טיפול כלשהו אצל רופא אף אוזן גרון וכשנכנסתי לחדר של הרופא הוא ביקש לשבת על מיטת הטיפולים על מנת שיוכל לבדוק, כשבאתי להתיישב ראיתי משהו שלדעתי נראה כמו כתם של דם ולכן השתדלתי לשבת רחוק משם, כלומר באיזור נקי יותר , בנוסף היה פח קטן ליד המיטה ששם ראיתי משהו שלדעתי היה ספוג בדם אך אני לא בטוחה בזה, כך זה היה נראה לי, לא אמרתי כלום לרופא והבאתי לו לבצע את הטיפול. לאחר מכן התחלתי להילחץ מהעניין וחששתי שלפני שהוא טיפל בי הוא טיפל במישהו שירד לו דם כנראה, ופחדתי שאחרי שהוא נגע בו הוא נגע בי (ואולי בלי לשטוף ידיים לאחר שכביכול הוא "נגע בדם") , כשהגעתי הביתה ממש רציתי להתקלח ולשטוף בעיקר את המקום שהרופא נגע בו בידיו, ובנוסף נחרדתי מכך שאולי גם הכלים לא היו מספיק נקיים.כשהגעתי הביתה ממש רציתי להתקלח ועדיין אחרי המקלחת יש לי כאילו תחושה שאני לא נקיה מספיק.. ובנוסף יש לי תחושה שזיהמתי את המקלחת שבה התקלחתי. בעיקרון המקרים האלו לא קורים לי הרבה, יש לי גם דוגמאות של מקרים שבהם הלכתי להיבדק אצל רופאים והכל היה בסדר, זה קורה רק כשאני נתקלת במשהו קיצוני בעיקר משהו שנראה לי כמו לכלוך של מטופל שהיה לפניי.. השאלה שלי היא קודם כל איזה עיצה את יכולה להביא לי על מנת לנסות להתגבר על המקרה הספציפי הזה? והאם כדאי לטפל או שזה משהו שכל אחד היה נגעל ממנו? תודה מראש...

היי שרון, תודה רבה שענית לי.. רציתי לשאול אם יש אולי מייל שניתן לפנות אלייך או טלפון שניתן להתייעץ איתך? תודה

לפני 4 חודשים התעורר אצלי "הספק במערכת יחסים", ואחרי שבוע וחצי זה עבר והכל היה בסדר- אבל עדיין החלטתי ללכת לטיפול. לטיפול הלכתי חודש אחרי שזה התעורר- ובטיפול, גם הייתי בסדר ( כלומר לא חוותי התקפים או מחשבות רעות, או מחשבות של "ספק במערכת יחסים") - ואז, ככל שעבר הזמן התחילו לי יותר ויותר מחשבות. ואם לפניכן הן היו מופיעות רק בלילה, והייתי נמצאת במצב הזה רק בלילה, התחלתי לחשוב ולהרגיש רע גם במהלך היום ( חשוב לציין שעוד לא עשינו "חשיפות" או דברים כאלה בטיפול), מה שאני באה לומר פה בעצם, זה שבמקום שאני ארגיש יותר טוב- מאז שהתחלתי את הטיפול אני מרגישה יותר רע, במקום שתהיה הטבה או הקלה- זה רק מחמיר משבוע לשבוע. אני מרגישה שכבר 3 חודשים אני "מעבירה את הימים" כל יום שעובר אני כיאלו אומרת עליו "תודה לאל" במקום להנות ממנו, ולחוות מה שאנשים בגיל שלי חווים. האם זה טבעי? האם זה בסדר שדווקא שאני נמצאת בטיפול המצב שלי יותר גרוע? ללא שום הטבה? שבוע הבא זה טיפול מס' 12... אשמח לתשובה

היי, כבר זמן רב שאני סובלת ממחשבות טורדניות. אינני פסיכולוגית אבל אחרי שקראתי כל כך הרבה על OCD וסוגיו השונים, ואחרי שמצאתי כל כך הרבה דימיון בין המתואר למה שקורה אצלי- אני בטוחה שאני סובלת מזה. אני לא יודעת אם מותר לבקש המלצה על גבי הפורום, ואם לא אשמח לשאול אותך במייל- אני מחפשת מטפל מומלץ לטיפול קוגנטיבי התנהגותי באזור ת"א- רמת גן. תודה

אני בת 27 סובלת מ-OCD כבר מילדות אבל רק לפני 11 שנה זה ממש התפרץ. התחלתי לא מזמן טיפול CBT ולפני שבועיים טיפול תרופתי ( פריזמה 20 מ"ג)- עדיין לא התחיל להשפיע. הסיבה שהתחלתי את הטיפול CBT רק עכשיו היא שיכולתי לסבול את הכל החרדות הרגילות שלי ( אם אני אפגע בעצמי, ביקרים לי, אם מישהו ימות, אם משהו רע יקרה וכו'- כמו שיש לכל סובל מ-OCD) אבל כשזה התחיל ל"נגוס" במערכת יחסים שלי- לא הייתי מוכנה לזה והחלטתי שהגיע לטפל בשורש הבעיה אחת ולתמיד! מהרגע שבן זוגי הציע לי נישואים ( חשוב לציין שהזוגיות שלנו מעולה ואנחנו 3 שנים ביחד) התחיל לי הדבר הזה שנקרא ROCD ( שאגב לא ידעתי שקיים דבר כזה עד לפני שבוע וחבל שהמטפלת שלי לא אמרה לי שיש דבר כזה- למרות שאמרתי לה את כל מה שאני מרגישה וחושבת) , לפניכן לא היה שום ספק בגבר שלי ובזוגיות נהפוכו - חיכתי לרגע הזה שהוא יציע לי נישואין, פינטזתי על זה- ומהרגע שזה קרה, הכל התהפך! " אני אוהבת אותו"? אני רוצה אותו"?" אני נמשכת אליו מינית פיזית"? "המגע שלו מגעיל אותי"? מיותר לציין שהתשובה לכל השאלות למעט השאלה האחרונה היא כן. אני אוהבת אותו כל כך, וכל כך חיכתי לרגע הזה שניהיה ביחד, אז למה כל זה קורה לי? למה כשיש איזושהי סיטואציה של קיום יחסי מין אני נכנסת לחרדה וכל החשק המיני יורד? כבחורה שלא מזלזלת באינטלגנציה של עצמה אני יודעת, שאם זה לא היה זה, זה היה נגמר מזמן וכבר לא הייתי בקשר הזה מזמן. עובדה שזה "פרץ" רק עכשיו , אז זה חייב להיות זה, זה חייב להיות ה-ROCD. חשוב לציין שבן זוגי יודע ( הוא יודע את כל הספקות והמחשבות) והוא מעורב גם בטיפול- אז הוא תומך, אבל אני עדיין מתארת לעצמי שלא קל לשמוע את כל הדברים שרשמתי למעלה.. אז אחרי הרקע יש לי כמה דברים לשאול אותך: 1. התחלתי ב21.8 פריזמה 10 מ"ג וב-30 עליתי ל20 מ"ג ( אני 1.56 בגובה ומשקל 57.7) האם לדעתך אני צפויה לעלות במינון? ומתי זה אמור להתחיל לעזור? ובמה זה עוזר? 2. היו לי תקופות שלא היה לי תאבון- אבל ב"סבב" הזה זה כבר ממש על גבול החולני. אני לא רעבה בכלל, מרגישה שיש לי כמו בטון במרום הבטן, ואני מרגישה ויודעת שזה הורס לי את הקיבה ואחרי זה יהיו לזה השלכות לא טובות וירדתי המון במשקל. מה אני יכולה לעשות עם זה? גם כשאני אוכלת ( לא תמיד אבל לרוב) אני מקיאה את זה. יש לך אולי עצה לתת לי מה אני יכולה לעשות? 3. לגבי טיפול ה-CBT שלי . התחלתי אותו ב15/6/15 פעם בשבוע- אני לא מרגישה שיפור- להפך, כל יום שעובר זה יותר מחמיר. אני לא יודעת אם בגלל שעכשיו אני בטיפול אז הכל צף או שפשוט הטיפול לא טוב. אני כן הבנתי בעזרת הטיפול שאני צריכה לתת דרכי התמודדיות חלופיות למחשבות שלי ואני רושמת את המחשבות האוטומטיות וכו' אבל זהו. גם בהתחלה היא אמרה לאמא שלי שזה יהיה 10 טיפולים והטיפול רחוק מלהסתיים. השאלה שלי אם כדאי לי לחפש מישהי אחרת? או לחכות עוד קצת? זה 250 עבור כל טיפול. 4. האם הטיפול ב-ROCD שונה מטיפול ב-OCD? 5. אם יש לך דרך לייעץ לי לעבור את המפולת אבנים הזו ( ה-ROCD), ולחזור קצת לאיכות חיים אני אשמח מאוד. זה פוגע בי בעבודה ( ערה כל הלילה ולא מצליחה לקום בבוקר) וגם פוגע בי בלימודים.

היי אוסי, אני מאוד מאוד מזדהה עם מה שתיארת כאן. כאילו כתבת את סיפור חיי בככ הרבה אלמנטים. תוכלי לשתף איך את היום? האם הצלחת להתמודד עם ההפרעה העיקשת הזו?

תודה רבה על התשובה בעניין פליטות הפה על מחשבות קשות OCD. רציתי לחדד את העניין - כלומר זה לא רק שפתאום אני רואה את פלוני אלמוני , מדבר שנייה בעניין של חולין, כמו לדבר עם המוכר בסופר, ופתאום בלי שום סיבה : "הדבקתי את פלוני באיידס". "אני מדביק את פלוני באיידס". ודבר דומים לכך שגם קשורים לאלימות. זה מכאיב לי מאוד. אבל גם אינני מבין מדוע נדבקים לי שמות שאין לי שום סיבה לקשר אליהם או הם סתם רשומים בתיבת הדואר או סתם דיברתי איתם שיחת חולין במכולת ופתאום השמות לא משתחררים מהראש. זה נוראי. למה? תודה מראש ועל העזרה.

סליחה שלא הבנתי. אז למה נניח אני יורד במדרגות ובמקרה מסתכל על תיבת דואר של השכן "פלוני אלמוני" ופתאום נכנס לי לראש ולא יוצא "אני הדבקתי את פלוני אלמוני באיידס" "גרמתי לפלוני אלמוני לאיידס" ועוד דברים כאלה. על אף שאף פעם לא ראיתי והוא בסך הכל שכן אלמוני עם שם בתיבת הדואר. עכשיו כל פעם שאני עובר שוב עולה לי לראש בכוח : "הדבקתי את פלוני אלמוני באיידס" והרצון להגיד את זה, כמובן, כפליטת פה. זה מעצבן אותי, כואב לי ונמאס לי מזה. אני מרגיש שזה לא נורמלי להגיד בפה מלא כאילו אף בצעקה "אני הדבקתי את פלוני אלמוני באיידס" - זה נוראי. אני באמת לא יודע מה הסיפור של הדבר הזה ומה לעשות. סתם שמות שנכנסים לי לראש בלי שום סיבה. תודה על העזרה מראש.

שלום אני אספר בקצרה אני טיפוס מאוד חרדתי ובזמן האחרון פיתחתי חרדת בריאות פעם זה נקודת חן וםעם ורידים בחזה ועכשיו ראיתי מזמן כבר באמנון לוי את הבחור עם ניוון השרירים ונכנסתי לחרדה נוראית ופחד נוראי הייתי אצל נירולוגית מומחית שהיא הדקה אותי גופנית ותודה לאל רשמה שהבדיקה יצאה תקינה עכשיו יש לי שאלה האם לחץ ממושך וחרדה ממושכת יכולה לגרום לממש כאבים פיזים יש לי כבר כמה זמן מין כאב ביד שמאל וכמו חולשה כזה והרגשת כמו זרמים אי נוחות חרדה יכולה לגרום לכאב יד? יש לי כל מיני כאבים בגוף שהולכים ובאים.. אבל בעיקר ביד שמאל.. האם חרדה ממושכת יכולה לשלוח סימנים על הגוף הכוונה ככה לגרום לכאב שרירים חולשה התכווציו וכל זה? גם אם אני מרגישה כביכול פחות לחוצה הסימנים עדיין יכולים להשאר? אני כבר נורא מפחדת... חרדה שהיא ממושכת וכל כך הרבה זמן יכולה לגרום לכאבים גופניים של ממש כאבים?

שלום, רציתי לשאול מה ההבדל בין טיפול תרופתי רק בנוגדי דכאון לאוסידי לבין שילוב עם נוגד פסיכוזה? לי אישית טיפול תרופתי ב- ssris עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי עזר רק למשך הטיפול וכשהטיפול הקוגניטיבי הסתיים חזר האוסידי וזה קרה כבר פעמיים. חשבתי לפנות לקבלת טיפול תרופתי משולב עם נוגד פסיכוזה אך תופעות הלוואי המצויינות מפחידות ממש. למשל, ה-ssris מוריד לי חשק מיני ומעלה לי תיאבון וניסיתי כמובן כמעט את כל סוגיו ועדיין עם תופעות לוואי אלה. אז הבנתי שאפשר לתת snri שאין לו תופעות אלה, אבל עדיין לנוגדי פסיכוזה יש את התופעה הזו. אז מה הפתרון? הבנתי גם שמרגישים ישנוניות כתוצאה מהתרופות אז איך ניתן לתפקד בצורה נורמלית כשעייפים? מהן תופעות הלוואי השכיחות מתרופות אלה שרוב האנשים חווים ועד כמה מורגשות במינון נמוך? תודה רבה, מירבית.

שלום שרון, שאלה כללית על אוסידי לקבלת ידע: האם אוסידי קיצוני יכול לגרום לבן אדם לפגוע במישהו בניגוד לרצונו?

אני אמורה להתחיל לקחת ציפרלקס אבל מאוד חוששת מהשמנה אני יודעת שהציפרלס מעלה אצל רוב האנשים את התיאבון ואני נורא חוששת מכך. לאחרונה אימצתי אורך חיים בריא יותר מבחינת אוכל ואני חוששת שהוא יפסק בגלל בציפרלס. אני סובלת מOCD, החרדות שלי נעות מימים שהם בלתי נסבלים לימים טובים.. וזו התקופה הראשונה מיזה הרבה מאוד זמן שאני ממש שלמה עם עצמי מבחינה חיצונית ואני נורא חוששת שעליה במשקל תוריד לי את הביטחון העצמי. יש לציין שב9 חודשים האחרונים ירדתי למשקל המקורי שלי לאחר שעליתי למשקל שיא במהלך צוק איתן.. (בעזרת תזונה נכונה) השאלה שלי היא כזו.. מה באמת הסיכוי להשמנה? האם העובדה שמבחינה מחשבתית אני חושבת בצורה בריאה יותר יכולה למנוע את ההשמנה? (אני לא אוכלת רק חסה כל היום, פשוט שינתי את הארוחות ערב לארוחה בריאה במקום פחמימות בערב)