פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

שלום, יש לי OCD מגיל צעיר. כשהתחלתי להתבגר מינית התחלתי לאונן כמו כל נער נורמלי. בשנים הראשונות אוננתי די הרבה. נמשכתי לנשים והן היו מושא הפנטזיות המיניות שלי. לצערי, בנעוריי הייתי נער ביישן בעל חבר טוב אחד והיינו מבלים זמן רב יחדיו - בנקודה מסויימת ילד כלשהו מכיתתי החליט להתחיל להתעמר בנו וכינה אותנו הומואים ושידל את שאר ילדי השכבה לנהוג כמותו. זה לא הפריע לי ואף הצחיק אותי מעט שכן הייתי בטוח בנטייתי המינית. בהתאם לחרדותיי על שלל שטניהן המתרוצצים בראשי, בנקודה כלשהי בעודי מאונן פתאום התגנבה למוחי מחשבה שאולי אני אכן הומוסקסואל. יכולתי "לשמוע" (שלא באופן פסיכוטי) את קולות הילדים מביה"ס בראשי ואת שטניי מפצירים בי שאני בכלל נמשך לגברים. מאותו רגע הלכה ונשחקה היכולת שלי לאונן במחשבה על אישה שכן המחשבות הללו כל הזמן התגנבו לראשי והאוננות הפכה להיות מאבק. התחלתי להרגיש שאני הומוסקסואל שמתכחש לזהותו ומנסה לברוח ממנה, כבמעין תסריט הוליוודי. ככזה, כשהלחץ הולך ונבנה בראשי, התחילה בי משיכה לאותו נער שהיה חברי (ואליו בלבד) ומצאתי עצמי נהנה מהמחשבה שאני מקיים איתו יחסי מין בדמיוני. כך עברו השנים והפינג פונג הזה התקיים בראשי. ככל שניסיתי להלחם בפסבדו-הומוסקסואליות שלי - כך פנטזיה על יחסים עם גבר הפכה מושכת יותר בדמיוני. יום אחד אמרתי לעצמי "טוב, אני הומו וזהו וכעת אפנטז על גבר ללא רגשות אשם!". ברגע שעשיתי זאת... לא הצלחתי יותר להמשך לגבר. פתאום מצאתי עצמי שוב מפנטז על יחסים עם אישה, כמו פעם. עם השנים מוחי התעוות לחלוטין... מגבר סטרייט דומיננטי, זכר-אלפא בהווייתו, הפכתי כמו-הומוסקסואל מושלם. לפני כמה שנים המחשבות שלי לא הרפו ממני והתחילו "ללחוש" שלא די בכך ש"אכיר בהומוסקסואליות שלי", אלא שאני אפילו פסיבי... וכך שוב התגבר הלחץ... עד שהוא נפרק בכך שהתחלתי לפנטז על גבר שדוחף איברו לחלחולתי. וזה נוראי... זה נוראי כי אין לי בעיה עם הומוסקסואליות. אין לי בעיה לו הייתי כזה בעצמי. זה בטח נשמע כאילו אני בהכחשה. אני לא בקיא בקיא בפסיכולוגיה של המין, אבל כנראה שגם היא לא חקוקה בסלע. בכל אימת שאני מכיר לכאורה בהומוסקסואליות שלי - אני לא מצליח להמשך לגבר. בכל אימת בה אני מפנטז על אישה אני שומע "אתה הומו". המוח שלי.. נגדי.. כל הזמן... היו לי אפילו מחשבות שלא אחווה זקפה. כמו היו קולות בראשי שהתעקשו, "אתה אימפוטנט, לא יעמוד לך". אני צריך להלחם בהם. לעמוד על שלי. להדוף אותם. זה נוראי. אני לא יודע מה לעשות... אין לי בעיה להיות הומו... אבל מרגע שאני אומר לעצמי שאני כזה... אני לא מצליח להמשך לגבר. אפילו ניסיתי לקיים יחסים עם גבר מרוב שזה נהיה קיצוני ולא הצלחתי לגמור. הלכתי משם והרגשתי נורא. שבגדתי באמת הפנימית שלי. שהחרדות ניצחו אותי. החרדות הללו תמיד תנסנה למצוא את התרחיש הכי גרוע עבורי בנקודת זמן מסויימת ולדחוף אותי אליו... אם הטאבו הכי גרוע בחברה שלנו היה להמשך לקיפודים... הרי שהן היו הופכות אותי לכזה. איך אני פוטר את זה? אני לא רוצה להגיד למשפחה שלי "אני הומו" אם אני לא באמת כזה. אני לא רוצה לצאת משוגע. אני לא רוצה להגיד שאני הומו ואחרי זה להביא הביתה בחורה וכולם יחשבו שאני משוגע. אני גם לא רוצה להיות עם בחורה ולחשוב שאני הומו ואני לא רוצה להיות עם גבר ולחשוב שאני סטרייט!!! זה מלכוד אינסופי. מצטער על החפירה. אני אובד עצות.

*פותר

שלום שרון ותודה על התייחסותך העניינית והמפורטת, אחדד את הבעיה - ביסודי אני הטרוסקסואל. אין לי כל בעיה עם הומוסקסואליות או עם היותי ביסקסואלי או הומוסקסואלי. אך קשה לי לקיים בי את הספק הזה משום שאין בו יושרה. אני יודע שאני סטרייט (וזה בטח נשמע כמו הדחקה והתכחשות קלאסיות כ"כ) ולומר לעצמי שייתכן שאני לא - זה לעשות שקר בנפשי. מן הצד השני, כשאני מכיר בסטרייטיות שלי באופן חד - או אז מתקיימות בי החרדות הכי חזקות שמא אני בכלל לא כזה. מן הפלונטר הזה קשה לי לצאת, משום שגם כשאני אומר לעצמי ש"ייתכן ואני בכלל הומו, וזה בסדר" הרי שאני מרגיש רע עם עצמי, כי אני מרמה את עצמי רק בשביל לרמות את החרדות המטופשות הללו. אם מחר תחל בי חרדה שמא אני נמשך לחרדונים - יקרה אותו דבר. די בדבר כדי שתהיה לו די השפעה שלילית על חיי (להיות הומוסקסואל בישראל זה לא קל, כמו גם להמשך לחרדונים למשל, על חשבון משיכות אחרות) כדי שתחל בי החרדה. אבל אולי אין אפס. אולי אני לא יכול לנצח במאת האחוזים אלא לקיים את אותן טקטיקות שמהוון את הפשרה הטובה ביותר. ביום שאני "אצא מהארון", לכאורה, תחל בי חרדה שמא אני סטרייט. ומה שהכי נוראי בכל המשחק הפסיכולוגי השטני הזה, הוא שבניגוד לחרדה הגורסת ש"אין לי את ידי הימנית" שלא באמת יכולה לגרום לי לפקפק בקיומה של ידי משום שהיא תמיד שם - הרי שמחשבות, נטיות, אהבות, שנאות וכו' הינן דבר נזיל שלא חקוק בסלע - וקל יחסית לחרדה לגרום לך לפקפק בו ובעצמך ולך תספר לשדים בראש שלך שאין לך אחות. נטייה מינית, מסתבר, בניגוד לכל הדעות המקצועיות, היא כנראה כן דבר בעל נזילות גדולה. תודה, שוב, על תגובתך. המשך יום טוב

שלום, אני בן 29, לוקה בטורדנות כפייתית מזה 21 שנה. האם קיימות המלצות הנוגעות לאורח חיים כדי לשפר תסמיני המחלה? טיפול פסיכיאטרי לא בא בחשבון. תודה, דן

היי אני לא יודעת אם זה המקום, אבל יש לי בעיה מאוד קשה.. אני בת 20 וממש ממש מכורה לאצבע בפה.. לא לאגודל אלא לאצבע.. מהיום שבו הורידו לי את המוצץ אני היתי עם אצבע בפה מאז שאני זוכרת את עצמי אפילו מהמעון.. אני ממש מכורה זה ממש מבאס לי את האיכות חיים במקום לעשות דברים אני פשוט נמשכת להרגע עם האצבע בפה זה ממש ממכר אותי וכל יום שעובר אני מרגישה שההתמכרות גוברת וזה פשוט מבאס אותי לגמריי, זה התמכרות של שנים ואני עם מוטיבציה אדירה להפסיק את ההתמכרות אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה! זה אולי נשמע קל לקריאה אבל המצב ממש קשה! וגם עוד משהו שמצחיק שהתמכרתי בנוסף לאצבע בפה זה לקחת חלק מהשיער שלי מקדימה ופשוט להריח אותו תוך כדיי האצבע בפה אני כבר תקופה של חצי שנה מכורה ל״הרחת שיער״ שזה מגיע ביחד עם האצבע.. זה נשמע בדיחה אבל זה באמת המצב שלי חוץ מזה אני ילדה מאוד בוגרת אחראית וחכמה ורוצה להתפטר מההתמכרות הזאת כי היא הורסת לי את השגרה ואת כל מה שאני רוצה לעשות.. ההתמכרות משחררת לי הורמונים של רוגע ועצלנות מה עליי לעשות?

שלום רב, אני סובלת מארגנות כפייתית שגורמת לי סבל גדול. אני לא מוצאת את בגדיי איפור ומוצרי טיפוח ותמיד מתארגנת ברגע אחרון מה שאני מוצאת ונראת רע . והכי גרוע שאני זקוקה לדברים חשובים ולא מוצאת...אין ספק שזה גורם לי סבל משמעותי חברות באות לעזור לי ולא מבינות למה אני לא זורקת על אף הרצון הגדול שלי לשינוי, אני לא מצליחה ותמיד חוזרת לבלאגן אדיר וברור לי שזה חוסם אותי מהתקדמות . למה הגעתי למצב כזה של אגרנות כפייתית קשה ? ייתכן שזה קשור לאבי בילדותי שהיה זורק לי את בגדיי וחפציי החשובים מאחר וחזר אז בתשובה וזרק מה שנחשב בעיניו כתועבה ... היום אני נשואה ורוצה כל כך לחיות אחרת . אבל הייתי לא מזמן בהרצאה של פסיכיאטר שטען שאי אפשר להשתחרר לגמרי מאגרנות זה נכון ? יש תקווה שאם אקבל טיפול נכון אגמל? מה נותן לי האגרנות הזו שאני לא מסוגלת לשחרר ? תודה

שלום גב שרון אחותי בדרך כלל שואלת אותך .אם אפשר לשאול שאלה..אני מקבלת שיחות אבל זה בינתיים לא עוזר.לא עוזר בקטעים המוזרים שקורים לי.עצרתי ברכב לפני ככר.ונתנתי זכות לנוסעים בככר אחרי עמדה אחת רולה והתחילה לצפור לי כמה פעמים. לא נסעתי עד שהתפנה. אני נורא פחדתי שהיא תרד אלי .כי צפרה לי כמה פעמים.אני שואלת את עצמי מה היא רצתה שאסע כשיש רכבים בככר? איך להרגיע את עצמי בקטע הזה.ונורא פחדתי מאלימות מצידה .תודה מראש. נ ב לא קשור לאוסידי .תודה רבה מראש גב שרון

סליחה מה שכאב לי שלא יכולתי לנסוע כי היו רכבים.מה אנשים עד כדי כך רעים? האם זה קורה שמכריחים אותך לנסוע בככר שהיא עמוסה ברכבים? תודה

שרון רני לא יודעת איך להתמודד ומה לעשות עוברים הימים במקום שיהיה קצת יותר טוב ניהיה רק יותר גרוע קולות 24 שעות ביממה חוץ משינה כל היום יש לי קולות באוזניים זה מטריד אותי ומפחיד אותי המצב הזה מצד שני עם ההריון אני לא יכולה להחליף טיפול תרופתי לא יודעת מה לעשות

היי שרון מה שלומך ? כרגיל שאין לי למי לפנות והתייעץ אני מגיעה אלייך כי אין כמוך.. שוב פעם מהיום בצהריים על הפנים בעבודה הזיה שהאצבע שלי זה בול.. משהו הזוי ביותר כל היום קולות ומחשבות חוסר איזון בתוך המוח באתי לבית כרגיל המשיך ניסיתי להתנהל כרגיל בעלי דיבר בקול רם שהייתי בשירותים וחשבתי על משהו שוב התחילו הפחדים פתאום קולות מתקלחת ופתאום מדמיינת שמישהו נכנס עם רובה טורק את הדלת ובא לכיווני פתאם קולות שמדברים וקוראים לי פתאום מחשבות שאנשים מעלים לפייס דברים ועושים לי דווקא ועוד ועוד פשוט לא יודעת מה לעשות קראצ'י פה על מישהו ששתה כדור 60 מג מהקבוצה שאני לוקחת וקיבל התקף פסיכוטי עכשיו כני מפחדת לקחת את הכדורים

שלום שרון לא בטוחה שזה הפורום הנכון. הבת שלי בת 10 . ילדת סנדוויץ בין שתי אחיות. מתקשה לקרוא את הסביבה ולהתחשב ברגשות /רצונות של האחר. לא משנה אם זה משפחה או חברים. לפעמים אני מרגישה שממש עושה דוקא ועושה הכל כדי להציק /לפגוע. כשמעירים לה היא תוקפת חזרה. איומים או עונשים לא מרתיעים אןתה. חוששת שההתנהגות הזו גורמת לה להפסיד הרבה קשרים חברתיים. והיא נחשבת לבעייתית . צריך להגיד שיש לנ הרבה חברות ובסהכ היא ילדה מקסימה יצירתית ואוהבת סדר (לפעמים כפייתית) . לא יודעת מה לעשות עם הרגעים (הרבין) שהמפלצת יוצאת ממנה. כאילו ילדה אחרת. וברגעים האלה היא שורפת קשרים והורסת יחסים. מרגישה שאני או היא צריכות עזרה . לא סגורה מי הכתובת. אודה להכוונה.

שלום, אני בן 25 וכבר 9 שנים בערך יש לי OCD. ככה לפחות נראה לי, אף פעם לא אובחנתי רשמית. אחת הדרכים שבהן הOCD הזה מתבטא, זה ביצוע כל מיני משימות שהמוח שלי מכריח אותי לבצע. מדובר בכל מיני דברים מוזרים. לפעמים גם ממש מסוכנים. למשל עכשיו יש לי דחף לשבת על מעקה או חומה כשמתחתיי הלמטה. כלומר שאני יושב לכיוון החיצוני בגובה רציני של כמה מטרים בודדים או אפילו עשרות מטרים. הדחפים המוזרים האלה לא מגיעים סתם. תמיד יש גירוי חיצוני. במקרה הזה ראיתי במהלך טיול אנשים יושבים ככה בכמה מקומות ולכן עלה לי הצורך לחוות את זה. בדרך כלל אחרי שאני מבצע את הפעולה, המוח שלי נרגע ולא דורש את זה יותר. לרוב אחרי פעם אחת או כמה פעמים בודדות. עכשיו במקרה הזה מדובר בדחף שהוא מאוד מסוכן. ואני חושש להחליק וליפול. האם במצב כזה כשאני נופל ומת זה נחשב לתאונה או התאבדות? סתם מסקרן אותי לדעת.. בכל אופן בגלל החשש הזה אני עכשיו מפחד להתקרב למעקות.זה ממש עושה לי חרדה.ומעקה הכוונה לא האלה הדקים שעליהם אין מצב אני אשב לכיוון כלפי חוץ, אלא האלה הרחבים, כמו חומת לבנים כאלה של 20 סנטימטר...ככה שהעניין הזה מאוד מעסיק אותי למרות שיש לי עוד הרבה OCD לא פתורים שמעסיקים אותי ותמיד צצים עוד, אבל העניין המוזר עם המעקה מאוד מטריד אותי ודי מנטרל אותי. אני די מפחד מזה. הOCD די דפק לי במוח את המנגנונים של הסכנה. לפני שהיה לי OCD לא הייתי בחיים עושה את הדברים המסוכנים האלה או אפילו חושב על זה. אבל לקול הפנימי של הOCD יש את הדרישות שלו וצריך לרצות אותו כדי שיפסיק להציק לפחות בעניין הזה. אני יודע שזה נשמע ממש פסיכי ומופרע אבל אין לי שום דבר פסיכוטי..זה הכל הפרעה נוירוטית אצלי..ואני לא מתלהב לנסות טיפול כי לא נראה לי שזה ממש יעזור לי.אז יש אולי עצות לתת לי כדי לפתור את הOCD הזה כדי שאני לא אהרוג את עצמי בטעות? החשש שלי גם זה שכאני אשב על המעקה שאני אנסה להתקדם עוד קצת ועוד קצת במעקה לכיוון החיצוני כדי לראות מה הגבול שאני יכול לשבת בלי להחליק אבל בסוף אני כן יחליק למטה ואפול.. איזה הפרעה מזעזעת זאת..במקום להתעסק בדברים נורמליים המוח שלי רק חושב על כל ענייני הOCD האלה..בעיה רצינית. לא יודע אם זה משהו שבכלל אפשר לפתור.

המון תודה על התשובה שרון! אבל יש משהו שעדיין לא לגמרי ברור לי- "הטקס"- לשבת על איזשהו מעקה יחסית רחב באיזשהו מקום, לא בהכרח יותר מדי גבוה, נגיד 4-5 מטר, זה משהו שאנשים עושים באופן ספונטני ופשוט יושבים בכיף שלהם. האם אני צריך להימנע מזה לחלוטין? במסגרת השיטה שאת מציעה את כן מציעה חשיפה מתונה כמו התקרבות למקום אבל אם אני אגיע, אשב, לא אזוז ברמה שתסכן אותי, זה לא יהיה יותר טוב ויעזור יותר להרגיע אותי? מניסיון שלי עם הפרעות OCD דומות מהסוג הזה שהיה לי, בדרך כלל חשיפה מתונה וביצוע של הפעולה באופן מבוקר כן עוזר לי להרגיש שהשלמתי את המשימה וביצעתי את הדחף הזה שהמוח שלי ביקש ואני אמשיך הלאה..דווקא אם אני לא אבצע את זה בכלל, אפילו שזה פעולה די נורמלית למרות שאצלי זה מוגדר כחלק מ"טקס" אני חושש שזה ימשיך להישאר תקוע לי במוח. כי באופן מתון לעשות את זה, נגיד גובה 4-5 מטר זה די נורמטיבי..אם אני לא אלך לאיזה גורד שחקים של 120 אז אני לא בטוח שזה בעיה..כי אני חושב שעדיין יש מצב שמנגנון הסכנה כן ימנע ממני לעשות את זה בגובה יותר מדי גבוה ובסופו של דבר הדחף הזה הוא סביב התחושה איך זה מרגיש לשבת ככה ולראות את התהום למטה..וברגע שהשלמתי את זה אני אוכל לעבור הלאה עד שייתקע אצלי במוח הOCD הבא, לצערי ככה זה עובד אצלי, אשמח לדעתך, תודה

שוב תודה על תשובתך שרון, אבל אצלי אני מרגיש שאצלי זה קצת שונה מהOCD הרגיל.. הOCD שלי כולל איזשהן משימות שהמוח שלי חייב לבצע כדי להירגע, וברגע שהמוח שלי מרגיש שהוא השלים את המשימה וקיבל מספיק אינפורמציה מהסיטואציה הזאת, אז אני כבר לא מרגיש צורך לחזור על זה...ככה שOCD מסוגים שונים באים והולכים אצלי.. אני לא יודע אם זה בכלל נכנס להגדרה של טקס ואם אני כן אבצע את הפעולה הזאת ואחרות שהמוח שלי דורש אז זה כן ירגיע אותי ויאפשר לי להמשיך הלאה.. אף פעם לא אובחנתי רשמית כOCD..זה בכלל OCD מה שיש לי? כי אין לי את כל הקטע הזה של הטקסים...אני מרגיש פה די מבולבל. אני גם לא יודע איך להבדיל בין מה שאת מגדירה כישיבה על מעקה שהיא חלק מטקס או כסתם ישיבה ספונטנית ולגיטימית כפי שאנשים נורמלים עושים כל הזמן גם אם זה קצת מסוכן...מקווה שתוכלי להבהיר לי את העניינים האלה..המון תודה לך על העזרה!!!

הגיוני שפחד וחרדות ומתח גורם לכאבי גוף של ממש? כאבי ידיים רגליים צאוור עורף ושרירי הפנים הגרון החזה דפיקות לב מהירות גם בזמן מנוחה? אטימות בראש כזה בגב בשרירים בפנים זה הגיוני שעומס יתר וחרדות תמידיות עם מחשבות כפייתיות ולא מרפות גוררות כאבים ותחושות כאלה מוזרות? גם כאבי רגליים עייפות כאבים בפנים וכל מיני מיחושים מוזרים? אציין שאני ב3 חודשים האחרונים בלחץ וחרדות קשות מאז שננשכתי על ידי הכלב שלי ואני מפחדת ממחלת הכלבת למרות שהסבירו לי ואמרו לי שאם הכלב חי ושרד את ה10 ימים ממועד הנשיכה הוא לא יכל להדבי בנגיף רק כאשרהוא חולה קלינית ומקסימום 10 ימים אחרי זה מת כי גם הסגר לוקחים רק ל10 ימים ואם הכלב שרד לא נותנים שום טיפול כי הכלב לא יכל להדביק ואני עדיין בשבילי ועדיין בפחדים וכל דבר מקפיץ אותי ואני מפחדת הגיוני שזה יגרור תגובות כאלה בגוף וכיביכול מה שקראתי כאבי גרון אז פיתחתי כאבי גרון כאבים באזור הנשיכה אז פיתחתי כאבים החרדה ממש יוצרת כאבים שהם של מחלה?

שלום שרון, יש לי הפרעה שאני סובלת ממנה תקופה ארוכה. חפצים שאני אוגרת במחשבה שהם סנטימנטליים עבורי שאני יודעת שאני מעריכה אותם יתר על המידה ואין בהם ממש. אני סובלת מגיל קטן מכפייתיות, היא כל פעם משנה צורה ואני סובלת מאפקט אחר שלה. בשנים האחרונות זה המרדף אחרי דברים פעוטים, לדוג' חפץ שנאבד לי ואני נכנסת להיסטריה ופאניקה והופכת עולמות כדי למצוא אותם, גם במחיר של הגעה לאשפה לעיתים. הדברים הכי קטנים של הקרובים אלי שנעלמים, מכניסים אותי לדיכאון ועצב ולמחשבות אינסופיות עליהם. לפעמים גם אני נזכרת בחפץ כלשהו ומתחילה במסע חיפוש בבית כדי לבדוק בוודאות איפה הוא. ואז יש את האפקט של "היי" שאחרי שעה, שעתיים שוכח ואז אני מתחילה בחיפוש חדש. אינני יודעת אם זה נובע מהיותי "פריק קונטרול" או מהכפייתיות/אגרנות. או שזה גם וגם. זה דבר שפוגע משמעותית באיכות חיי ובחיי הסובבים אותי. אני כל הזמן עסוקה בלחשוב על מה "אולי" זרקתי, איפה החפץ X, ועל מה אני צריכה "לשמור"... רוב הזמן שלי סובב סביב זה. האם הטיפול היחיד הוא תרופתי? יש לציין שניסיתי לתקוף את ההפרעה הזו מכל הצדדים בצורה עצמית, אבל זה לא צלח. אני מוכנה לטפל בזה גם במחיר של טיפול תרופתי, השאלה האם זה האופציה האחרונה? מה שבטוח זה שאני מעוניינת בהמלצה למטפלת מקצועית באזור המרכז. אשמח אם תוכלי להפנות אותי למישהי מתאימה במייל - [email protected] תודה רבה

אני חושבת שאולי אתן צ'אנס לפסיכולוגית קודם - אשמח אם תוכלי לשלוח לי במייל [email protected] פסיכולוגית מקצועית בתחום. תודה רבה

היי שרון, מחכה למייל. תודה

סובלת מהתקפי אובססיה-פאניקה. בהריון שבוע 16 בסקירת מערכות מוקדמת התברר שיש כמה סימנים מחשידים לתסמונת חטפתי מיד לאחר שמע התוצאה התקף אובססיה. אצלי זה מתבטא טורדנות כפייתית, אני משגעת את כל קרוביי עם האי ודאות ... ברור לי שזה פוגם בקשריי.. הרבה ויתרו על חברות עמי בגלל ההתקפים... אחרי שאני נרגעת אני מתנצלת כמובן...עד ההתקף הבא. חשוב לי לטפל בבעיה לפני בוא התינוק לעולם... שאלתי מה הטיפול הכי יעיל וקצר שיש להתקפים מעין אלו? מה מומלץ לעשות בתחילת ההתקף לפני האטרף ההרסני? היום הצלחתי להתגבר מעט על האובססיה...ובמקום להמשיך לחפור בד"ר גוגל ולשגע את כל קרוביי, בחרתי לצאת החוצה ולהתאוורר זה עזר לי מאוד... לכן אני מאמינה שייתכן שינוי ומעוניינת בטיפול

שלום וברכה לפני מס' שנים הייתה לי אפיזודה פסיכוטית עם מאפיינים מאניים ופרנואידים. התחילו סימנים של התנהגות מוזרה כבר חודש וחצי לפני שהתפרץ ההתקף במלואו.. אבל למרות הסימנים שהיו דווקא תפקדתי פחות או יותר.. כשההתקף התפרץ ממש אז ישר טיפלו בי בהלידול ויצאתי מהמצב במהירות. נראה לי שההתקף במלואו ארך לא יותר מיום-יומיים.. מאז אני לא נוטל אנטי פסיכוטיים אלא רק למיקטל ולוסטרל 50 מ"ג. הייתי באותו זמן בלחץ נפשי עם מחסור בשעות שינה, לא הייתי ישן שינה עמוקה בלילה אלא שינה שטחית, ולחץ בעבודה שלא היה לי טוב שם בכלל, אך הייתי חייב את הכסף בשביל לא להיכנס לחובות ונשארתי שם בכוח, למרות שלא היה לי טוב, כמו כן היה ברקע מעבר דירה והייתי מטופל פסיכולוגית וכנראה הייתי ב"הצפה" (כך טען הפסיכולוג בזמנו). רציתי לדעת איך ניתן לדעת אם האירוע היה כתוצאה ממחלה נפשית, או שזו "גלישה פסיכוטית" כתוצאה מהפרעת אישיות? יש לציין שבאותה אפיזודה שהייתה לקחתי SSRI במינון גבוה (סרוקסט 60 מ"ג) וגם אפקסור (הייתי במעבר בין התרופות שזה קרה). יש לציין שברקע יש "מבנה אישיות גבולי" ואבחנה של הפרעת אישיות (קווים קלסטר b ו-c, תלותיות). אשמח לתשובה ע"פ התיאורים הנ"ל. תודה.

אני בת 20 ויש לי הרבה פחדים. אני מבינה שרובם לא הגיוניים אבל בכל זאת לא עוברות כמה שעות רצופות בלי שאני מדמיינת את הלוויה של עצמי. אני מפחדת לשבת באוטו כשמישהו אחר נוהג,ועוד הרבה נוספים שזה לא המקום לפרט... אני מבינה שזה לא מאוד הגיוני אבל אני לא מצליחה להשתלט על זה אשמח לעצה איך מטפלים בדברים כאלה.. תודה רבה

האם "הצפה רגשית" היא בעצם מצב פסיכוטי?

שאלה: אבא שלי סובל מOCD אני בת 17 הוא שלם עם זה ותמיד מדבר עם אחרים על ההתמודדות עם ההפרעה...ובכלל מדבר. ממטיר מאה אלף שאלות על אנשים שהוא פוגש... הבעיה:הוא מדבר יותר מדי עם אנשים שמכירים אותי - עושה לי פדיחה. אני כל כך מתביישת לצאת איתו...היום יצאנו לאירוע עם מלא אימהות..לצערי הוא בא ... ואז לא התגבר על עצמו, כמה שהתחננתי בבית שישתוק...פטפט עם האימהות. הם דווקא התייחסו אליו נחמד בהתחלה, ואז עם המטר שאלות שלו הם תפסו מקום אחר...הוא שואל שאלות כדי לקדם אותי כאילו...אבל התוצאה עלובה רע לי מאוד הוא אבא הכי בעולם..משקיע, אוהב, עושה הכל למעננו. אבל הבושות האלה מטריפות אותי. איך עוזרים לו? אני חושבת שהוא הרגיש שאני מתביישת בו ושתק כל הדרך בצער כזה איך עוזרים שאני אפסיק להרגיש כזה רע איתו?

סובלת ממחשבה טורדנית מציקה, פחד ממשהו שיקרה קופץ לי כל הזמן...בהקשר חברתי משום מה פגיעה חברתית נראת לי כאסון לכל דבר... אני מנסה להתעלם מהמחשבה זה קצת עוזר. אבל מה שמפריע לי שלמרות שאני יודעת שמדובר במחשבה טורדנית אני מושפעת.. אני עושה ביום יום כמה דברים אחרת על מנת להימנע מפגיעה חברתית... בבקשה מה יעזור לי לשחרר ולחיות בטבעיות?.. איך תרגול CBT יכול לעזור למחשבה המקפצת ?

שלום. התחלתי לפני שבועיים בתשלום חד פעמי ללכת ללימודים שבא רציתי ללמוד. שילמתי תשלום חד פעמי לגבי שתי הלימודים 60 שקל אך בסופו של דבר אמרתי למורה שאין לי כסף לשיעורים המלאים והיא אמרה לי שהיא רוצה ששתי השיעורים הבאים אבוא בחינם ולגבי השיעורים המלאים שמתחילים בספטמבר היא תדבר איתי על התשלומים. אני אפילו לא קיבלתי קבלה על התשלומים האלה וגם לא נרשמתי לא חתמתי כלום. הבעיה שאני מקבלת ביטוח לאומי ואני תלויה בהורים שלי כספית ואין להם תקציב לשלם לי על הלימודים כאשר המורה אמרה לי לבוא לשתי שיעורים בחינם האמת שלא רציתי כי פחדתי שהיא תדרוש ממני בסוף כסף היא גם כפתה עלי עם אפשר להגיד ככה היא אמרה לא לשאול את ההורים שלי עם לבוא או לא לבוא פשוט לבוא וכאשר אמרתי לה לא היא כעסה זאת אומרת הסתכלה עלי במבט מאיים כזה המורה היא לא נעימה במיוחד בהתנהגותה נראה לי שהיא מנסה לכפות עלי כי היא ניסתה לשכנע ולשכנע למרות שלא רציתי להמשיך וזה הכניס אותי לדפיקות לב מחשבות טורדניות כל הזמן אני חושבת שאם לא אבוא לשיעור הבא היא תתקשר או תאיים אני עברתי טראומה בעבר בקשר לדבר כזה ולכן החרדות הדפיקות לב המחשבות לא מפסיקות לי אני כל הזמן רוצה להתקשר אליה אבל אני כבר לא עושה את זה כי היא לא עונה לי לטלפון לפעמים אני מפחדת שאם לא אגיע היא תחפה עלי לבוא ולשלם לשיעורים המלאים למרות שאין לי כסף אגב לא נרשמתי אצלה והיא גם לא לקחה את הפרטים שלי ולא נתנה לי קבלה אבל אני כותבת לך למרות שאני לא יודעת אם זה מתאים לפורום מה לעשות עם הכאבים בחזה הדפיקות לב המחשבות הטורדניות על המורה לחשוב שהיא כן תתקשר אם לא אבוא או לא תתקשר פשוט אני מרגישה דפיקות לב רעידות כאבים בחזה אני לא צעירה כבר ואני כרגע לא בטיפול רציתי לשאול כעצה ראשונית עזרה ראשונית רק בשביל שתוכלי להקל עלי בפורום אפילו עצה קטנה איך להתמודד אני כל כך אודה לך שוב אולי זה לא מתאים לפורום אבל באמת אין לי אם לדבר ולמי לפנות כרגע רק עצה קטנה אני מודה לך שרון מקרב לב

היי שרון,יש לי שאלה שכתבתי לך לגבי הלימודים האם את יכולה לתת לי טיפ מעשי כדי שאצא בכלל מאובססיות ומחשבות טורדניות בכללי לא רק מה שקרה לי עם הלימודים בכלל אני זקוקה לזה מאוד אם את מסכימה אשמח לעזרתך בפורום,תודה רבה

רוצה לשאול על סבל מטורדנות בראש בחשיבה בודקת מלא פעמים שבסדר.. זה משולב עם ויסות רגשי פגום לוקחת ללב נפגעת מגיבה חזק זה 2 הפרעות איך אפשר לטפל בשניהם יחד? Spasiba

שלום. אני סובלת ממחשבות טורדניות שמציקות לי לגבי לימודים והמצב הכספי הקשה חשש שאני לא אוכל להמשיך ללמוד לימודים רצופים שנה הבאה עכשיו זה לימודים שמשלמים חד פעמי והפחד שהיא תדרוש כסף ללימודים הרצופים ואין לי מאיפה לשלם זה מטריד אותי אני מאוד אוהבת את הלימודים החד פעמי שאני משלמת ואני מתלבטת מה לעשות. זה מכניס אותי למחשבות טורדניות שמה היא תכריח אותי שאחייב לבוא ללימודים רצופים זה מכניס אותי גם לסוג של דפיקות לב חרדה ודכדוך. אשמח לדעת מה לעשות כדי להוציא את המחשבות הטורדניות מהראש איך להסיח את הדעת ואיך להתגבר על הדפיקות לב והדכדוך שיש לי. אני לא מפסיקה לחשוב על זה ואני לא רוצה להתקשר אליה התקשרתי אליה כבר פעמיים לגבי דברים אחרים ואני רוצה להשתלט על עצמי אשמח לדעת מה לעשות ואיך להסיח את הדעת.

היי שרון מצטערת שאני חופרת לך אני פשוט חסרת כוחות עם מצב רוח ירוד השבוע היה יום שהילדה ממש השתוללה ועשתה בעיות דבר לגיטימי לגמרי לגילה. אז עלה לי מחשבה לראש שאמן ("חס וחלילה) תיהיה לה מחלת ס.. ואז היא תיהיה חולה ולא יהיה לה כוח לכלום מאותו יום המחשבה לא יוצאת לי מהראש אחרי יום ראיתי כתבה על אמא שמספרת על התינוק שלה שאספה את הבקבוק והמוצץ שלו מהגן כי יותר הוא לא יחזור לגן בגלל המחלה בכלל רעדתי מאותו רגע אני על הפנים מפחדת שבגלל המחשבות שלי יהיה לילדה משהו בוכה עצובה אני כבר לא יודעת מה לעשות עם המחשבות הקשות הללו

שלום וברכה רציתי לדעת מה הטיפול ב-OCD למי שהיה התקף מאני פסיכוטי כתוצאה מנטילת 60 מ"ג סרוקסט? זה מתבטא בעיקר במחשבות והתעסקויות חוזרות וטורדניות על דת ורוחניות.. על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ועל יחס בין חומר לרוח וגוף ונפש, פילוסופיות ומקומי בעולם ו"במה להאמין" ואחרי מה ללכת ומה "הכי נכון" וגם יש חוסר ביטחון.. לדוגמא את ההודעה הזאת אני חייב עכשיו לכתוב בכל הפורומים בגלל שאני לא סומך רק על רופא אחד ואני פרפקציוניסט וחייב לשמוע את כל הרופאים מה שיש להם להגיד ואז להחליט ולקבל את התשובה "הכי נכונה" עבורי.. כך גם על הרופא שלי אני לא כ"כ סומך שהוא נותן לי את הטיפול המיטבי ואת מלוא תשומת הלב ואני עושה שינויים על דעת עצמי בתרופות.. אני מטופל גם בשיחות על בסיס שבועי.. אבחנו לי גם פעם בבדיקה שהייתי "overvalued idea" וזה מנטרל אותי לפעמים ואני לא מפסיק לחשוב ולהתעסק בדברים אלו.. תודה

שלום וברכה אני מקבל קצבת נכות נפשית 40% רפואי ו100% אי כושר לצמיתות ואני מעוניין להפחית את התרופות שאני לוקח בגלל תופעות לוואי.. (כמובן שאני יודע שצריך להיות במעקב של פסיכיאטר) רציתי לדעת האם ביטוח לאומי יכול לשלול ממני את הקצבה בגלל שאני לא לוקח את התרופות או לוקח מעט תרופות? כאילו הוא יכול להגיד שאם אני לא לוקח תרופות אז בעצם המצב שלי בסדר ואני לא צריך קצבה? האם הוא יכול לדעת איך שהוא שאני לא לוקח תרופות (אם הפסיכיאטר רושם את זה במחשב של המרפאה)? תודה מראש ..

שלום עברתי אירוע מלפניי חודשיים וחצי שהכלב שלי שהוא לא מחוסן נגד כלבת נשך אותי הלכתי וקיבלתי זריקת טטנוס ואנטיביוטיקה מאז אני בחרדות ומחשבות ממש קשות שאלתי עם מלא וטרינרים וגם רופא האם הגיוני שכלב חולה כלבת והוא נמצא בשלב המדבק יכול היה להדביק אותי ועוד לחיות חודשיים וחצי לאחר המקרה כולם אמרו שלא זה לא הגיוני כי גם כלב שלא מחוסן לוקחים ל10 ימים הסגר ואם לא מת במהלכם לא יכל להדביק במועד הנשיכה כי או לא חולה או שלא היה בשלב המדבק במועד הנשיכה.. היו לי רגיעה ושוב זה תקף ראתי באינטרנט את כל התסמינים של כלבת באדם ומאז אני באובססיה מטורפת כל מה שקורה לי אני מפחדת שזהו זה הסוף קראתי שיש קשיי נשימה וכאבי גרון וקושי לבלוע באמת נהיה לי התסמינים האלה והיו לי םצעים בפה ולא יכלתי לבלוע והיה לי קשיי נשימה וכאבי ראש כמו מגנט הגוף שלי עכשיו יש לי גירוי בגרון ושיעול וכאבים ביד בה ננשכתי וכמו תחושות מוזרות של שריפה ועיקצוץ אני ממש בחרדות קשות אני מטופלת ברסיטל כבר 12 שנה ופסיכולוגית כבר כמעט שנתיים אבל הנה אני בחרדות הגיוני שמחשבות כאלה ופחדים גורמים לכאבים ותסמינים ממש של מחלה שעכשיו זה מחלת כלבת בעבר היה לי פחד ממחלת הסרטן והיו לי כתוצאה מזה כל מיני כאבים שממש כמו המחלה הגיוני שככה יש לי כאבים ותחושות כאלה?? חרדה יכולה לייצר ככה כאבים ותחושות כאלה בגוף זה ממש אמיתי.. ממש תחושת חולי והפחד סה מכלבת אני בטוחה שיש לי ככה הראש אומר למרות שהכלב חי ורגיל כעבור חודשיים וחצי שלםי מה שאומרים הסכנה כבר חלפה מזמן עוד בשבועיים הראשונים שאם הכלב שרד זה אומר שאין מצב שיכל להעביר את הנגיף בעת הנשיכה אז איך זה הגיוני?? יש לי כאבי יד באותה היד בה ננשכתי וכל מיני תחושות וגירוי בגרון התחיל אתמול וכאבי ראש וכאבי שרירים ומלא תופעות

היי שרון מה נישמע? שוב פעם התחילו לי מחשבות קשות קשות של רדיפה פתאום זה בא לי לראש הכל היה בסדר ממש פתאום ששמים לי במים ששמים בתוך המתקן של המים רעל שיעבור לי לבקבוק שהחומוס שאני קונה מהמכולת יש מישהו התחיל לעבוד איתי מישהו ערבי במשרד כל פעם שאני יוצאת אני ממלאת את הבקבוק מים מחדש שהוא לא שם לי משהו אני ממש ממש מבוהלת מהמחשבות יש משהו שאת יכולה להציע לי לעשות מחשבות ממש מורכבות זה מוזר

קודם כל תודה על המענה. כן אבל זה לא רק מחשבות עובדה שאני עושה פעולה להחליף כל רגע את המים בגלל שאני מדמיינת שהוא שם לי משהו זה כבר פתולוגי

בן 22 אחרי צבא מתגורר עם אמא שהיא גרושה ויש לי עוד 2 אחים הבעיה שהיא סובלת מכפייתיות מעיקה. היא חרדתית מטבעה כרגע זה החמרה היא היתה מאושפזת בבית חולים עקב מחלה, חזרה במצב כייפתי חמור כמעט כל רגע מבקשת ממני משהו וזה צריך להיעשות מיד! וקשור לנקיון תמיד חוזרת על הבקשות הרבה. מעירה על כל דבר שאני עושה ויכול ללכלך,רוצה שזה יעשה בדרכה אני מרגיש איך זה מדכא אותי. היא אמא טובה מאוד דואגת להכל לכן כשאני מתעצבן אני מתחרט ומאבד את החשק לצאת מהחדר לפעמים..אני יודע שהפתרון לעזוב כרגע אני ממש לא יכול מבחינה כספית. תעזרי לי איך מסתדרים עם זה .?? איך אפשר לעבור בשלום את התקופה הזו? איכשהו שהיא מבקשת הרבה פעמים אותו דבר אני חוטף עצבים ולחץ ואז היא נפגעת.תמיד יש אווירת מתח באוויר

רוב היום חושב על הגוף שלי לחץ ,כאבים דוקרים כמו סכין בחזה נשללה בעיה לבבית אבל המחשבות רודפות אחרי ולא עוזבות.מחשבות שמציקות מאד ולא הגיוניות . איך להתמודד איתן+עוד מחשבות שמציקות מאד אישיות

בתי בת ה-10 מתנהגת בכפיתיות. למשל מסדרת דברים בצורה ישרה וכו'. הבעיה שזה מתבטא גם בדיבור.מדברת המון בלי הפסקה אני רואה שנרתעים ממנה עקב כך. אומרת כל משפט כמה פעמים שואלת אותן שאלות כמה פעמים. למרות רצוננו להימנע מלהעיר לה, זה כמעט בלתי אפשרי כי אחרי כמה דקות בחברתה הראש פשוט מתנפח. האם הכפיתיות בדיבור היא כמו במעשים או שזה החמרה של העניין?

סובלת מהפרעה טורדנית בגיל 19 בערך אחרי פטירת אמא בפתאומיות. המוות היה נקודת משבר ואז התפרץ אצלי הטורדנות אובססיבית. סבלתי נורא קפצה לי כל הזמן מחשבה לראש ואני נלחמתי. מאז זה קורה לי מדי פעם עולה מחשבה מבהילה לראש שמצערת אותי מעצם המחשבה ואז אני נלחמת. אמרו לי בטיפול להפסיק להילחם וזה מה שאני עושה יש לי הקלה!! אבל הפרעה טורדנית גורמת לי הימנעות מחברה! יש לי 2 חברות קרובות שמקבלות אותי עם זה וזהו חוששת מקשרים חדשיםשירגישו את זה וידחו אותי. קשה לי בדייטים כי אומרים ליש אני די שקופה ואפשר להרגיש מה עובר עלי. כואב לי הבדידות ולדעתי הטורדנות עולה כשאני לא ממש עסוקה. זה נכון? מה היית ממליצה למקרה שלי?

היי שרון, מה הכוונה אדם המוכר למערכת הפסיכיאטרית? מדובר באדם שמטופל ופעיל? או גם אדם שממזמן לא מטופל ולא פעיל גם עונה להגדרה של "מוכר למערכת הפסיכיאטרית? תודה.

שלום, רציתי לשאול אני סובל מהפרעת פאניקה, ויש לי טקסים שאני עושה שמגיע ההתקף. שאלתי היא האם זה קשור בהפרעה טורדנית? איך מומלץ לטפל בפאניקה<? כשההתקף מגיע זה דומה לרעידת אדמה קשה לעצור לעשות תרגול ...

אחרי שנים של נמנעות ממפגש עם אנשים חדשים והסתפקות בקשרים ישנים רוצה לפרוץ את המעגל ההימנעות. סובלת מטורדנות שגורמת לי להמנע כדי לא לסבול עוד דחייה. כיום רוצה מאוד לצאת מההימנעות איך מתחילים עושים? זה נראה קל לאחרים לי זה קשה כקריעת ים סוף

שרון אשמח לחוות דעתך . שמעתי על טיפול שנקרא EMDR האם הוא יכול לעזור להפרעה טורדנית ? האם הוא מומלץ ? מודה לך מאוד על התשובות הכל כך מועילות...

שלום ובוקר טוב אני פונה בבקשת מענה. אובחנתי עם אוסידי. אני בחורה דאגנית ביותר. האובססיות שלי הם על נטייה מינית כשהייתי צעירה באזור גיל 16-20 חיפשתי את עצמי באופן טבעי. הורמונים. יציאות. וכו.. כיום אני קרוב ל6 שנים חיה עם בן זוגי מאוהבת בו הוא הדבר היקר לי בעולם. אבל כל כמה זמן המחשבות פורצות ואז אני נזכרת בעבר וזה נתקע לי בראש ומחשבות חוזרות ונשנות שמא אני לסבית. למרות שביום יום זה לא מעניין אותי. אני מבינה שזו ההפרעה. אבל בכל פעם מחדש נבהלת ממנה כאילו זו הפעם הראשונה. ואז מתחילה בבדיקות אם למשל אני בעבודה ויש נשים לידי אז אני בודקת אם אני מרגישה משהו. ומה עכשיו. ואם הרגשתי משהו בעבר אז אולי ארגיש עכשיו.. זה משפיע לי בעבודה. בחיים.. ואני בפחד תמידי אדיוטי

שרון תודה על המענה. עכשיו אני מרגישה שבגלל שבן הזוג שלי בתקופה קצת לא קלה. והמון עומס עליו אז אנחנו פחות מקיימים יחסי מין אז עכשיו המחשבות משתנות לזה שאולי הוא לא אוהב אותי. ואולי אני אוהבת לא אוהבת. זה ממש כל פעם תופס מחשבה אחרת.. חשוב לציין שהייתי בטיפול cbtוזה סייע לי אבל זה עדיין כל תקופה חוזר. אם דיברנו על חתונה או שדיברתי עם חברה ונזכרנו בנוסטלגיה ואני נזכרת אז זה מתחיל ומחמיר.

ד"ר שרון לויט שלום. יש לי אלייך מספר שאלות בקשר להבחנה שרשומה לי במרכז בריאות הנפש של הכללית. ההבחנה הרשומה היא observation for suspected mental and behavioural disorders לא טופלתי כלל מאז והגעתי פעם אחת רק להגיד שאני מרגיש טוב וכבר לא זקוק כלל לטיפול. כדורים כמובן סירבתי. מאז האיבחון הזה חיי נהרסו. הלכתי על שטות ועכשיו אני מרגיש לא טוב. כל מה שהייתי צריך זה כמה שיחות עם פסיכולוג ולא לעבור איבחון ורישום שעושה עימי עוול. כמובן שבקטגוריות רשום: תוקפנות לא פעילה, אובדנות לא פעילה, ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. שאלות: 1. אם ארצה בעתיד הלא רחוק לעבוד בתור מאבטח ואצטרך רישיון לנשק האבחנה הזאת תיצור לי איזה בעיה בשביל רישיון לנשק? לא טופלתי ולא לקחתי מעולם כדורים מכל סוג שהוא. אני מתנגד לכדורים מכל סוג. 2. למשך כמה זמן הרישום והאיבחון ישמרו בקופה? זה לכל החיים? 20 שנה? 7 שנים? יש איזה תוקף מסויים לאיבחון? אין איזו דרך למחוק את האבחנה הזאת? 3. יש איזו דרך לשנות את רוע הגזרה? אני סבור שהאבחנה הזאת היא שגוייה, ואני בהגזמות שלי תרמתי לכך, וגם הפסיכיאטר אקצין את זה. אולי בעתיד ללכת לפסיכיאטר פרטי? לפנות למישהו מלמעלה בקופה?(כל אפשרות שיש לי אשמח לישמוע עליהם). 4. מאז עברתי מכללית למכבי והמעבר יתבצע ב1.9.2017 כל הרישום הזה יעבור איתי או רק התיק של הרופא משפחה? בבקשה ד"ר שרון לויט הודה לך מאד מאד אם תוכל לענות לי על כל ה4 שאלות שלי בהרחבה. לבנתיים אני הולך לפסיכולוגית פרטית כדי להתאושש מהמפגש הטראומטי עם הפסיכיאטר של הכללית הנוראה. אשמח מאד לדעת שיש לי תקווה ולא עשיתי לעצמי נזק לכל החיים. אחרי שאני אצא מזה אני מעוניין לתבוע את הכללית(הגעתי בריא עם פצע קטן ויצאתי חולה ומצולק). להציע לבנאדם בריא כדורים על שטויות עשוי להרוס את הבנאדם ואותי זה כמעט הרס רק עכשיו אני מתחיל להתאושש. לא על כל דבר צריך לרשום כדורים ומישהו צריך לתת את הדין על זה. שרון לויט אני מודה לך מראש. שיהייה לכולנו רק בריאות.

שרון תודה על תשובתך המלאה וגם הדי מרגיעה. צדקת בכל מה שרשמת. למה התכוונת שאמרת ההבחנה היא לא ברורה וחד משמעית? מה אומרת ההבחנה הזאת בפירוש לעברית? תודה.

שלום, אני אימא ועובדת במקצוע נחשב במשרה מלאה, מבצעת הכל על הצד הטוב ביותר. הבעיה היא המחשבות, קשות שקופצות ומונעות מעשה לעיתים. לדוגמא, ברצוני לנסוע לחו"ל לטיול, ואז קופצת מחשבה קשה שאולי בזמן היעדרי יקרה משהו רע ואפספס הלוויה ואז המחשבה הזו מרתיעה ואני לא אסע קופצות גם מחשבות לגבי הילדים הבעל משפחתי הגדולה וכל מי שאני אוהבת. לצערי אכן קורים אסונות. חברתי נפטרה אחרי לידה וזה חידד לי שהמחשבות לא סתם חולמת על לחיות את חיי בליסבל... משוחררת ....האם זה קשור בהפרעה ?מה הטיפול?

היי שרון מה שלומך? אני בחודש שלישי להריון ושוב פעם מחשבות שאנשים רוצים לפגוע בי ותחושת בלבול נוראית זה מלחיץ אותי מה ניתן לעשות

כן אבל זה מלחיץ אותי למשל אני לבד במשרד פתאום עולה לי לראש יחתיכת סתומה ואז אני אומרת אני לבד מי יכול להגיד לך ככה ועוד קולות ועוד קולות..זה מלחיץ אותי כי ישר זה מתקשר לי לסכיזופרניה ואז אני מתחילה לחזור על קללות בראש

????

שלום רב. הייתי אצל פסיכיאטר בקופת החולים כללית בקשר להפרעת שינה. סיפרתי שהרבה דברים מפריעים לשנתי והיחס שלי לשינה הוא אובססיבי למידי. באבחון רשום: אובדנות: לא פעילה. תוקפנות: לא פעילה. ללא עדות פסיכוטית, ללא עדות למסוכנות בעברו. הוא החליט לאבחן אצלי הפרעה התנהגותית OSD. עכשיו לאחר פגישת האינטייק חשתי ממש ממש ברע והרגשתי ממש לא טוב עם כל האיבחון הזה, וגם שסתם הגזמתי והקצנתי את הבעיה שלי. התקשרתי למזכירות ואמרתי שאני חש בטוב וכבר לא זקוק לטיפול ומבקש לבטל את התורים (יש לציין שלפני הפנייה לשמה מצבי היה מצויין ולא היה לי באמת דאגות על הראש, ולאחרי הפנייה אני כבר מתקשה לתפקד זה הרס אותי). למרות בקשתי לבטל את התורים הפסיכיאטר מתעקש על עוד פגישת ביקורת ולא מבטל לי את התור. בבקשה אני מתחנן אלייך מה עליי לעשות כדי שהוא יבטל לי את התור ויעזוב אותי בשקט? (להגיע לפגישת ביקורת זאת לא אופצייה בשבילי). אני יודע שאני יכול פשוט לא להגיע אני לא חייב לו כלום, אבל המחשבה על זה שיש לי לשמה תור פשוט הורסת אותי ,ולא נותנת לי מנוח. האם יש איזה דרך פעולה כדי שהוא יבטל לי את התור, אולי מכתב מהרופא משפחה שלי? עורך דין שיכתוב מכתב? ברור לי שהתגובה שלי למקרה היא לא פרופורציונלית, אבל אני לא מעוניין להגיע לשם יותר. בבקשה תעזור לי לצאת מהבור שנכנסתי אליו. אני רוצה לחזור ולהרגיש רגוע ולא מודאג כמו לפני האיבחון.

ראשית אשמח אם תעני לי לשאלתי בפורום. שנית רציתי מאוד את עזרתך אך אני גר בדימונה מה עושים אולי דרך הטל? וכמובן בתשלום

שלום וברכה, רציתי לשאול מס' שאלות מה אומר המושג "הבחנה בין עצמי ללא-עצמי" במבנה אישיות גבולי? כיצד נפגע השיפוט ובוחן המציאות בהפרעה הנ"ל? האם אפשר בבקשה דוגמא? האם מבנה אישיות גבולי יכול להתקיים יחדיו עם הפרעה סכיזואפקטיבית? מה הפרוגנוזה למבנה אישיות גבולי? האם יותר טובה מ"הפרעת אישיות גבולית"? והאם זה שאני מנהל מערכת יחסים יציבה מס' שנים עם בת זוג (ובדרך להתחתן), ועם מעגל חברים די גדול (מהילדות) ובקשר טוב ומתמשך, אני עדיין יכול להיות עם "מבנה אישיות גבולי"? יש לציין שעיקר הקושי אצלי בא לידי ביטוי ב"חוסר כיוון בחיים" ו"מציאת משמעות לחיים" וחוסר ביטחון מתמשך (לדוג' לימודים ועבודה), בעוד שחבריי עם תואר, מקצוע ועבודה יציבה, ואני עובד לסירוגין בעבודות "פשוטות" לא מקצועיות, וללא "סטטוס" מסוים ונשאר מתוסכל מכך ביחס לחבריי ולסביבה, למרות יכולותיי וכישרונותיי, כמו כן קיימת נטייה למצבי רוח ובעיות בתפקוד בעבודה, ז"א אני לא עובד רציף ולא מוצא מקום עבודה רציני וקבוע בגלל החשש להתחיל משהו חדש, "מחוסר כוחות" במובן מסוים (כמו שציינתי בעיקר מציאת עבודה רצינית ויציבה ומימוש היכולות), וחושש להיכנס לחברה חדשה ולהסתגל, בעיקר ביחסים עם הבוס ועמיתים לעבודה, בעיה בלשמור על "קור רוח" ונטייה "לשרוף הכל" ולהגיב באופן אימפולסיבי ולעתים אף "סוער", כבר לא כ"כ סומך על עצמי בגלל הדברים הנ"ל ובגלל כישלונות חוזרים. יש לציין בעבר שסבלתי מחרדת נטישה ובעיה ב"קבלת מרות" עם הפרעת הסתגלות, נכון לעכשיו אבחנתי עומדת על "הפרעה סכיזואפקטיבית" לאחר שהשתנתה מ"הפרעת אישיות". (בן 29) תודה על ההתייחסות מראש ועל המענה וחג שמח

כיום אני כבר בן 47 ומוצא את עצמי מגיל 17 נאבק בבעיה וזה נורא מתיש ומתסכל אני לפעמים מרגיש עבד לאובססיה . נטול בחירה חופשית בהקשר הזה . ומרגיש שהאובססיה למעשים ומחשבות כפייתיות מעין אלו שכתבתי לעיל מנהלות לי את היומיום . אומנם נתתי דוגמאות ספורות אך זה יכול לבוא באין ספור מקרים כאלו ואחרים . האם זה ocd ומה עושים.

רציתי לתת דוגמא כדי שתוכלי להבין במה מדובר. לדוגמא אם אני ארצה להפרד מחברה שלי לדוגמא לא אוכל לעשות זאת בסמוך לתאריך שבו הכרתי אותה לפני כמה שנים או בימים שבקרבת תאריך זה. או בסמוך לתאריך יום הולדתה . או הולדתי . וכו. ואז אני ממש נכנס למתח מכל המצב הזה שבעצם נמנעת ממני הבחירה החופשית לעשות מה שאני רוצה. ואני מוצא את עצמי רוצה לעשות מהלכים מסויימים ואיני יכול וזה גורם לי ממש למריטת עצבים דיכאון וכו. מה את אומרת על התופעה מזה בדיוק

שלום וברכה, אני רוצה לתאר מקרה שקרה לי לפני מס' שנים (ב-2013 כשהייתי בן 25) מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך לרצוח אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא רצח את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלט עליי ואאבד שליטה. אני זוכר שהלכתי לדודה שלי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלה, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר שאמרתי לרופא ש"אתם הפסיכיאטרים משוגעים מספר אחת אבל רק לא מאובחנים" אבל אז אמרתי לו שאני צוחק.. בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה ואני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני רואה בראש את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. פסיכיאטר אחר שראה אותי גם כן באותו זמן רשם עליי בפרוטוקול "הרגיש "הארה" שהוא נביא, מדבר עם דמויות דמיוניות כגון "אלוהים ושטן" בראש, שמע אותם מדברים אתו בגוף שלישי." אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", לאופוזיציה וקואליציה עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע. כל המצב הזה עבר לי בערך אחרי פחות מחודש.. האם זו הייתה חרדה או מצב פסיכוטי או מאניה או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים? אני פשוט לא מצליח להשתחרר ממה שעבר עליי ולא מבין מה עברתי, למרות שעברו כמה שנים.. אשמח להתייחסות, תודה מראש וסופ"ש נעים

הלכתי לאיבחון אצל פסיכיאטר דרך הקופה בקשר לאובססיה לשינה. זאת ההבחנה שרשומה observation for suspected mental and behavioural disorders . מה אומרת ההבחנה הזאת? האם עלולים לשלול לי את רישיון הנהיגה בגלל ההבחנה הזאת? אני ממש בסרטים בבקשה תעני לי. תודה.

שלום שרון, ראשית אני רוצה להודות לך, עזרת לי לפני שנה שסבלתי מטורדנות קשה שהיתה קשורה למחלה . כתבת לי הודעה מפורטת ביקשת שאפסיק עם הגלישה לפורומים רפואיים ניצלתי הבעיה עכשיו אחרת וקשורה בבתי, יש לי בת אחת אחרי 3 בנים שלא בטווח גיל שלה. היא בת שנה והתחלתי לפתח טורדנות מכאיבה. שהבת שלי סובלת שהיא לבד בבית. הבנים לא משחקים איתה, אין לנו שכנים עם תינוק. ואת יודעת מה הכי מכאיב שרון, שאני מתאמץ מאוד, לוקח אותה לגינה רחוקה לראות תינוקים בגילה. ואני רואה שמההתלהבות שלי ההורים קצת נרתעים וזה מוסיף לכאב האישי שלי. אני יודע שזה כפייתיות כי כל היום אני חושב גם בעבודה על זה. אני רוצה את טובתה אבל יודע שהמאמץ יתר מזיק. ועוד שאלה שמעת על האינזונטיל? שיכול לעזור לטורדנות? מה דעתך שרון. מעריך מאוד את דעתך המקצועית תודה על הפורום הזה

שכחתי לציין פרט חשוב, הבת שלי מנישואיים שניים בגיל 40 לכן רגשות האשם האם לדעתך זה שוב ההפרעה הכפייתית? זה בא לי בהתקפים לפעמים יש לי מנוח מסוים

רק עוד שאלה זה נכון שאי אפשר להשתחרר לגמרי מההפרעה טורדנית ? אלא רק ללמוד לשלוט בה ? מי שעבר טיפול cbt אצלך חי חיים משוחררים מההפרעה הזאת ? שלדעתי כסובל אחת הקשות שיש

גיל. 32 כבר סובל מאו סי די 17 שנה מאובחן 6 שנים הענין שלפעמים האו סי די רדום ולפעמים גורם לדכאון והתגברות. האו סי די והשבוע האחרון יש לי התחלה של מחשבות אובדניות לא מטופל כרגע מלבד קלונקס שאני לוקח לבד. רציתי לדעת האם עובדה שאני מסתגר בבית כבר 5 ימים לא אוכל כלום ולא מתקלח. גורמת לאו סי די התגברות מה עלי לעשות

שלום שרון יש לי בעיה כפייתית יותר ממחשבה טורדנית אני לא מפסיקה להיכנס לרשתות חברתיות ופורומים באינטרנט מהצהריים שאני חוזרת מהעבודה ועד הערב אני מתעסקת בזה כל הזמן ואני רוצה לצאת מזה אני ממש מבקשת את עזרתך מה לעשות? איך אני יוצאת מהכפייתיות הזאת.? אני ממש אשמח עם תסייעי לי בפורום מה לעשות תודה וחג עצמאות שמח

היי שרון.אני סובלת מocd כבר תקופה ארוכה לאחרונה זה החמיר והרופא החליט לעלות לי מינון של פלוטין ל2 ביום. בנוסף טיפול ע"י שיחות אבל בנתיים הרופא רוצה לראות את השפעה של פלוטין 2 ואז נתחיל שיחות.לי מאוד קשה יש לי טקסים שאני נוהגת לעשות בבוקר במיוחד לפני עבודה...וכרגע לוקחת פלוטין אחד כי מרגישה ש2 לא עושה לי טוב. השאלות שלי האים 2 כדורים פלוטין ליום גורמות לבלבול(ככה אני מרגישה בגלל זה הפסקתי) והאים יש לך רעיונות לנסות לבד להפחית חרדות וטקסים תודה מראש

לפני כמה שנים התחיל לסבול מהפרעות שינה וטיפול תרופתי לא עזר והמצב ממש מחמיר ואני לא יודע מה לעשות , חשבתי לאחר חיפוש באינטרנט ... הוא סובל מהרבה יקיצות קושי בהירדמות הזיות, שיתוקי שינה , וכל מה שגורם חוסר שינה קטלני שכזה. האם יש כאן מישהו שסובל מהפרעות שינה קשות ובסוף הוא גילה שזה ocd לשינה תת הכרתי ? יש כאלה שיש להם אובססיה לשינה אבל הם ישנים האם יש הפוך אובססיה לשינה תת הכרתי מחשבתי אובססיה של עוררות ופחד לישון , כדורי שינה לא עוזרים .. ממש צריך את עזרתכם...