פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית

לא יודע אם זה הפורום הנכון ת אני בן 23 אובחנתי באסתמה לאחרונה , כל מקום שאני חוויתי התקף בו אני לא יכול לחזור מה שקורה שמתחיל חרדות ו פאניקא וזה עושה טריגר לאסתמה אני לא יוצא מהבית כבר אפילו אם אין התקף אסתמה זה מתפתח בגלל החרדות והפאניקה , תחיךת גיל תחילת גיל התבגרות היה לי אוסידי וחרדות אבל כשסיימתי זה עבר לי אני מרגיש אבוד בלי עבודה ולא יוצא עם חברים החיים שלי נהרסו מהגבר הזה אשמח ל המלצה ! תודה

היי ד"ר אני בן 36 ללא מחלות רקע. אני ואשתי מנסים להכנס להריון ויש קצת קשיים . התחילה לי חרדת זקפה שהתפתחה לחוסר יכולת לאהוב את איבר מיני במצב רפוי. המחשבה היא טורדנית . כל היום ולא עוזבת אותי . אני יודע שזו מחשבה לא הגיונית כי כך איבר מין אמור להראות במצב רפוי. אבל המחשבה לא יוצאת לי מהראש אני כל היום מתעסק באיבר ולא מצליח לשחרר מה לעשות ? אשמח לתשובתך

שלום רב.אני בן 40, מגיל נעורים סובל ממגוון תסמינים שאובחנו לאחר השירות הצבאי כהפרעת חרדה (GAD). ב-15 שנים האחרונות תוך התייעצות עם פסיכיאטר (שכבר מכיר אותי היטב)- בוצעו ניסיונות רבים להתאמת טיפול תרופתי במגוון רחב של תרופות שלא הועיל. כיום מקבל טיפול תרופתי משולב של 3 תרופות (הפועלות על מספר מעבירים עצביים במוח) ולמרות זאת מרגיש לא טוב. יש לי מחשבה מטרידה מאוד בנוגע לפנייה לפסיכיאטר/ית בקופת החולים שתיבחן את המקרה "בעיניים רעננות" ואולי תציע טיפול שיהיה יעיל יותר. המחשבה היא בעצם החשש שהיא תתעד ותקבע לי אבחנות בתיק הרפואי שעלולות להיות בעלות השלכות בהוצאת תמצית רישום רפואי (נניח ותרשום בצד החרדה גם דיכאון מאג'ורי). חשש נוסף הסובב את המחשבה הטורדנית היא האם מישהו שיראה אותי לראשונה במשך כחצי שעה כאשר בחוץ בהמתנה בקופה יש מלא מטופלים יוכל להצליח לעזור לי יותר ממישהו שמכיר את התגובות השונות שלי לטיפול כ-15 שנה והוא ראה אותי עשרות פעמים. לכן הטורדנות גורמת לי לספק האם כן לפנות לשמוע חוות דעת פסיכיאטר בקופה או להמשיך אצל זה הקיים ולהסביר לו מה שאני מרגיש ושהוא ימצא את הפיתרון? אני מרגיש שהוא בטוח בעצמו כ"כ שהוא כבר יודע מי אני ומהן הבעיות בגינן אני סובל כך שאינו מקשיב לי (להרגשתי בכלל) ולכן עלתה המחשבה לפנות לפסיכיאטרית ספיצפית בקופת חולים שהתרשמתי לטובה ממה שקראתי עליה. אשמח אם תוכלי לעזור לי.

שלום ד"ר לויט אני מבקש את עזרתך המיקצועית כמומחית במחשבות טורדניות. כבר תקופה ארוכה אני "חווה" "מחשבות טורדניות" לגביי תחושת אי נוחות בקירבה לאנשים מסויימים.יש אנשים שאני מרגיש שנוח לי בקירבתם ויש אנשים שאנו מרגיש "שלא נוח" או "לא נעים לי" בקירבתם. אפשר לתאר את זה באופן שלאנשים שאני מרגיש "לא נוח" יש לי מחשבות שליליות או "דימויים שליליים" לעומת אנשים שאני מרגיש בנוח בקירבתם שיש לי "דימויים חיוביים" או אני מרגיש "פחות לחוץ" או "יותר רגוע".אני גם מרגיש לפעמיים תחושת אי נוחות סביבתית כשאני יוצא החוצה לרחוב או בציבור.אני מרגיש מאין "תחושת ניתוק" ויש לי לפעמיים גם מצב רוח לא טוב וזה קורה לי כשיש לי הרבה מחשבות טורדניות שליליות.יש לי גם מחשבות טורדניות שאני "חשדן" כלפיי הסביבה. מה ההיתרשמות שלך ממחשבות טורדניות כאלה?האם המצב של ניראה לך "חריג" או "מדאיג"? תודה על תשובתך המיקצועית

אני רוצה לדעת מה הפתרון לזה שאני קצת לא החלטית בחיים ולא יכולה להיות עקבית בהחלטות/דברים שאני רוצה לעשות וכל הזמן מבטלת אותם בתירוצים מסוימים (שאני אומרת לעצמי)

היי שרון לויט. אני בן 36 נשוי ואב לילדה. סובל מהפרעת חרדה כללית מגיל נערות אשר מלווה בטורדנות מחשבתית.קשה לי מאוד בעבודה-אני מטורטר בעבודה על ריבוי משימות תחת מעמסה כבדה מאוד.אני נמצא במקום עבודה כבר עשר שנים ברצף ובשנים האחרונות העבודה עלתה בכמותה פי 10 !!! ללא תוספת של כוח אדם. אני מוערך מאוד ומשתכר היטב כולל בונוסים אך כל יום כמעט הוא גיהנום עבורי,הלחץ, הצורך בלהספיק את הבלתי אפשרי גורם לי לחוסר שקט ממשי.הייתי בכמה שיחות אצל פסיכולוג שאמר לי שאני "צריך לעשות את המיטב במסגרת שעות העבודה,להיות עובד טוב ולא עובד מצטיין, לעשות במסגרת הזמן את העומד לפניי במסגרת DO YOUR BEST FORGET THE REST" -אני מבין היטב את דבריו ואין לי בעיה בבוחן המציאות אלא בתחושות הקשות שאני מרגיש. אני לא מסוגל שלא לבצע ''עד תום" את המטלות ולכן אני מתוח ומלא מחשבות איך לעשות, מה לעשות,איך אספיק, מה לעשות קודם וכו'.הגעתי למצב שאני מנסה כדורים כמו ציפרלקס ולאחר מכן ויאפקס למשך כמה חודשים אך זה בכלל לא עזר.אני מניח שזה חלק מקו אופי מרצה וקפדני שזקוק לשליטה כדי להרגיש נינוח, רגוע ומסופק והיות ומצב העבודה גדוש כך הנפש גדושה ומותשת. לא אחת ממש שקלתי בכובד ראש לעזוב, מן רצון לברוח לשבת בבית 3 חודשים כדי לנוח נפשית ואז לחפש עבודה שאינה תחת מעמסה אדירה. היש מקום לשקול התפטרות מעבודה לחוצה זו שאולי אינה מתאימה לקו האופי שלי או שסביר שבכל מקום זה מה שאחוש כי זה קו אופי מחורבן פרפקציוניסט? אני עובד בתחום אדמיניסטרציה כללית ומחסנאות.אשמח מאוד להתייחסותך. תודה רבה רבה.

הי שלום, אני בת 27 ומאז שאני נערה סובלת מאד מOCD ודכאון. בנוסף ,כל דבר שסביבי מפריע לי נורא שלועסים לידי שיש רעשים , ריחות ממש בעוצמות גבוהות שגורמות לי להתפרץ בצעקות / לבכות מתסכול כשזה לא בשליטתי שאלתי , האם זה קשור לOCD ? ואיך אפשר לטפל בהפרעות האלה? ( ללא חשיפות ... כי אני לא מצליחה לעמוד בסגנון טיפול הזה שגורם לי לסבול נורא) תודה לך,

שלום ד"ר לויט אני מתמודד עם או.סי.די אני מרגיש שלפעמיים אני "חשדן" כלפיי אנשים או כלפיי הסביבה ויש לי תיאוריות "טורדניות". האם או סי.די יכול להתאפיין במחשבות "פראנואידיות" "שיש להן דמיון" למצב "פסיכוטי פראנואידי" אבל למעשה "יש הבדל" בינהם מבחינת "הסווג הרפואי"? תודה על תשובתך

דוקטור רציתי לשאול שאלה אני חווה לאחרונה חרדה מסוג אחר זה יותר בפן הבריאותי בעקבות סוג של רשלנות רפואית שעברתי ומשבר גדול שחוויתי מאז כל הזמן יש הרגשה שאולי זה יחזור אולי לא בדקו מספיק ואני מרגיש שיש סוג של מחשב שכופה עלי לבדוק כל רגע אם הכל בסדר או כל כמה זמן נתון ובנוסף לזה חווה ניתוקים מהסביבה מהמשפחה בעיקר אשמח לעזרה שותה טיפול תרופתי .

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות. אני מרגיש שיש בחורות שאני יותר "ניקשר" או "מיתחבר" או שיש "כימייה" ביננו אבל מצד שני יש בחורות שאני מרגיש שאני "פחות ניקשר" או "מיתחבר" או שאין "כימייה".לסוג זה של בחורות יש לי מחשבות טורדניות שליליות כמו:לא נעים לי בקירבתן או מחשבה טורדנית כמו:לא הייתי רוצה לצאת לדייט עם כזו בחורה. אני מרגיש את זה בתחושת הבטן והאינטואיצייה שיש כאלה ויש כאלה. אני רוצה לומר לך שאני מרגיש הרבה יותר רגוע ופחות "לחוץ" כשאני נמצא בקירבה לבחורות שאני "ניקשר" או "מיתחבר" וזאת לעומת בחורות שליליות שאליהן אני "פחות ניקשר" או "מיתחבר" שגורמות לי לתחושת לחץ ותחושה לא רגועה או "חוסר מנוחה" מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?האם זה נשמע לך חריג?אני קצת "אובססיבי" לגביי זה. תודה על תשוהתך

שלום הבת שלי בת 16 מתמודדת עם מחשבות טורדניות שלא נותנות מנוח , כבר שנתיים מטופלת אצל פסיכולוג ,אומנם יש שיפור שבעבר היו גם נלווים מעשים כדיי לגרשהאת המחשבה ועכשו יש המון מחשבות ללא צורך כמעט במעשים. היא ילדה מתפקדת ,לומדת , מדריכה בצופים ,חברותית מאוד . השאלה היא האם המחשבות יעלמו או היא תצטרך להתמודד כל חייה עם ההפרעה? היא מתמודדת אך זה גוזל ממנה המון אנרגיה. מה דעתך, תודה.

שלום אני אישה בשנות העשרים לחיי ואני חיה עם משפחתי יש לי קושי שאני חייבת להוציא אותו החוצה. זה קושי אמיתי וחיי שגורם אצלי לחרדה הכי קשה שיכולה להיות ברמה שאני רגע לפני התפוצצות. מגיל מאוד צעיר קשה לי לחיות עם המשפחה שלי מבחינה הגיינית. אני אסביר ואני יודעת שהבעיה היא אצלי, מבחינתי ברגע שמנקים משהו צריך לעשות את זה בצורה מסודרת מהתחלה ועד הסוף. אצל המשפחה שלי הכול עובד בבלגן וחוסר היגיון, אם למשל מישהו שוטף את את הרצפה הוא לא יטאטא קודם ואז טכנית הרצפה נקייה אבל יש חתיכות אבק ולכלוך בכל מקום. או שמסיימים לשטוף משאירים תמיד קצת מים בדלי ויש ריח נוראי. הבגדים מפוזרים בכל מקום וגרביים כל הרצפה, שולחן מלוכלך והכול באמת זוועתי (כן יש גרוע יותר אבל בשבילי זה גרוע מספיק) אני מוצאת את עצמי מנקה אחריים כל הזמן ובמיוחד אם מישהו טוען שהוא "הרגע ניקה" אני מנקה עוד יותר כי טכנית לא באמת נעשה ניקיון כלשהו. כן אני יודעת שזה אצלי.. ואני רוצה לבכות עכשיו מירוב שזה שולט בי. שזה קורה.. אני מרגישה שאני נחנקת, אני חייבת לברוח אני רוצה לצרוח ואני מתחילה לאכול בלי הפסקה מהסטרס אני לא עומדת בזה... אני יודעת שזה נישמע משוגע בעיקר בגלל שאני פעם ראשונה בחיי כותבת את זה ומבינה את גודל הקושי והבעיה. כל מקום שהוא מבולגן לא סימטרי בדרכי שלי, לא נקי באמת אבל אם בעיקר מבולגן ולא נקי... אני חווה התקף חרדה ברמה שאני לא יכולה להסביר, זה מבחינתי סוף העולם.

צהרים טובים. יש ל פחד לא להירדם בלילה וזה גורם לי דחף שכל יהיה מסודר לפני השינה. לפני כעשור הייתי נער לא נרדמתי לילה ולמחרת היה לי דאגה כל הזמן מהעייפות, בשנים שאח"כ זה קרה לי עוד כמה פעמים, ןזה יצר לי ענין סביב השינה, גם שותף שהיה איתי בחדר שנחר והפריע לפעמים גרם לזה. היה לי עוד שותף בחדר שתקופתו הדבר החמיר כי הוא היה מתעורר מכל תזוזה, וכשהייתי לדוגמא מרגיש צורך להתפנות הייתי שוקל בדעתי אם לצאת, ורק אחרי זמן הייתי יוצא. ובעוד שאחרים לא עושים דרמה וענין גדול מהשינה, זה יצר לי עסק סביב השינה. עם השנים ובתקופות שונות מהפחד שלא להירדם, נוצרו הרגלים מוגזמים ביחס לשינה כגון: חושך שמיכות מסוימות, חובה להתקלח וכו'. גם נהיה כפיתיות בתקופות מסוימות לבדוק כל דבר מספר פעמים כגון דלת חלון. עם הזמן גם התחלתי ללכת לשירותים מספר פעמים, ולהתפנות בשיטות שונות ומשונות, מתןך צורך לרוקן הרבה את הגוף שלא יפריע בשינה. נהיה עסק גדול ורגישות סביב שינה, וצורך לסדר את כל הדברים הנוגעים לשינה לפני השינה. לפני כשנה כשזה הציק לי מאוד החלטתי לעצור את המחשבות כאילו זה חובה, ולאחר שקראתי על דרכי הטיפול, במשך מספר ימים עצרתי בכוח וע"י הסברה עצמית שכל המחשבות הם חיצוניות ןלא ממני וזה לא צורך אמיתי שלי וכו' . ובאמת לאחר מספר ימים ועבודה מאומצת הוקל לי. אבל גם אז לא התמודדתי עם כל הדברים [הצורך לשירותים, כלומר הסברתי לעצמי שאיו צורך לבדוק אם הדלת סגורה אבל ענינים מעטים אחרים לא מספיק]. ובתקופה האחרונה זה התחזק עוד פעם בענינים אחרים. חשוב לציין א. שאחרי כל הארגונים כשאני נכנס למיטה, אני נרדם מהר ובגדול ישן טוב, ככה היה בכל התקופות, אפילו הקשות ביותר מיד נרדמתי. ב. בלילות לפני מבחנים, דייט, יש לי יותר דרמה ואובססיה לחזור על פעולות מספר פעמים [גם דברים שאינם נוגעים לשינה עצמה כמו בדיקה אם השארתי חפץ במקום שיכולים להנזק, במרחק סביר שאדם סביר שהשאיר חפץ שבאמת מזיק יקום ממיטתו לפני שישן]. ובלילות רגילים בדרך כלל רק יש את סדר הארוך הרגיל של שירותים ארוך במיוחד, ולעשות חושך, ולדאוג שכל הדברים הנוגעים לשינה יהיו מסודרים ללא בדיקה מספר פעמים. ג. בדברים שאינם נוגעים לשינה הכל תקין והנני אדם שמח ומאושר. מסקנא: סביב כל ענין השינה יש אצלי עסק וענין גדול ובמקום שאלך לישון בנחת. תודה וסליחה אם הדברים לא מנוסחים כראוי.

אני כבר המון זמן לא מפסיק לחשוב על כל דבר שזז סביבי ולפרש את זה בצורה שלילית לגביי כל מילה או יחס של חבר או סתם אדם שאינה חד משמעית חיובית מתפרשת כשלילית המחשבות האלו מתורגמות לחרדות שגורמות לי הפרעה במצב הרוח, ירידה במשקל(חוסר תיאבון), כאבי בטן, בחילות אם כי אני שולט במצב ולא מתדרדר להתקפים מלאים אני חושב שהמחשבות האלו הן סוג של אובססיה במוח -כל סיטואציה בעיקר חברתית שצפוייה לקרות רצים אצלי במוח תרחישים על איך היא תשתבש ואני לא מצליח להרגיע את זה אשמח להבין מעט יותר מה זה

שלום ד״ר לויט, אני מרגישה שמשהו מוזר בי לאחרונה, לא מכירה את עצמי.. מאובחנת עם ocd מגיל 14 בערך, התבטא רוב השנים בטקסים פיזיים בגלל פחד שיקרו דברים רעים חס וחלילה. הייתי בcbt ולוקחת לוסטרל. בכמה שנים האחרונות יש לי בנוסף גם מחשבות טורדניות ללא טקסים פיזיים שאם אני מסתכלת על כולן זה מסתכם בפחד לעשות למישהו או לעצמי משהו.. מאז שאני אמא המחשבות כמעט תמיד הן על הבת שלי.. וזה תמיד מגיע עם מצב רוח ירוד וחוסר סבלנות.. מה שאני לא מבינה זה למה כשזה קורה אני ממש מרגישה שאני מסוגלת לפגוע וכל פעם מחדש מאמינה למחשבות האלה ומפקפקת בעצמי! וגם יש לי תחושת פחד כללית ורצון כזה לברוח ושאף אחד לא יהיה לידי כי אני מסוגלת להתפרץ כל רגע! אני רק רוצה לסיים את היום וללכת לישון ומרגישה בדיכאון.. אני מתחילה לחשוב שיש לי דיכאון בנוסף לocd כי כל פעם שיש טריגר וזה מתפרץ אני בתחושה הזאת של חוסר חשק ורצון לברוח.. מה קורה לי?

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי "המצב החברתי" בעיקר ביחס למהפכה המישםטית.אני רואה בטלוויזיה שיש הפגנות ויש אלימות מילולית ולפעמים פיזית ויש תחושה "שהחברה מיתפרקת" או שיש "כאוס".זה גורם לי למחשבות טורדניות שליליות כמו:"איך זה יגמר"?או איך תיראה החברה לאחר שהחקיקה תסתיים?איך זה ישפיע עליי כאינדיוידואל בחברה? אני מרגיש תחושת לחץ או סטרס כי המחשבות "לא מניחות" או קשה לי "להשתחרר" מהמחשבות. מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?יש לך טיפ לתת לי בשביל "לשחרר" מחשבות שליליות? תודה על תשובתך

שלום שרון !!! לאחרונה ממש רוב הזמן שאני בדירה >> מתעסק בניירת ו"מוצא" לעצמי כל מיני סידורים וניקיונות וכו וזה מגביל ותוקע אותי בדירה ואיני יכול לצאת מהדירה אל היום המחכה לי בחוץ .כמו עבודה (( עובד מהשעה 14 עד 18 )) כל יום . בתימצות אני מכור לדברים שאינם ככ משמעותיים ואני רוצה לשבור את המעגל הזה השאלה כיצד אני עושה זה ופורץ החוצה ?? תודה על התגובה

לאחרונה הייתי מתעסקת במלא במחשבות שלי יום אחד אמרתי לעצמי שאני בי ואני בכלל סטרייטית ואני לא רוצה להיות בי לא שזה רע פשוט אני לא הייתי רוצה להיות ככה כתוצאה מיזה אני חטפתי חרדות קשות ובכי ודמעות והרגשתי תחושת גועל מעצמי גם כל הדמיונות לשאלות שלא שאלתי וכל רגע אמרתי זה כמו שהייתי שואלת הציקו לי כי פחדתי שזה אומר עליי משהו כי לא שאלתי כלום ותמיד אמרתי את זה

הכוונה שלי שתמיד אני הייתי אומרת דברים לעצמי ונלחצת מהם וחוטפת חרדות קשות ולחצים

הי שרון. ראשית אציין שאני נהנית מאוד מאוד מלקרוא את תשובותיך . כל השנים סבלתי ממחשבות טורדניות ולא הצלחתי להבין שזה ocd לפני חצי שנה סיימתי טיפול cbt עם עובדת סוציאלית קלינית.לאחרונה עקב מעבר דירה או שאין לי מושג למה המחשבות התעצמו לכל מיני כיוונים. כגון מחשבות אלימות. מיניות או לדוג' שאני לא אשפוך קפה חם על מישהיא. והשם יודע איזה עוד מחשבות. אני נלחצת ממש שוב מהמחשבות ופוחדת מהן יותר ויותר ואף להשתגע. חשבתי לקנות את הספר איך להתגבר על מחשבות טורדניות ואף להמשיך בעוד טיפולים של cbt? אשמח לדעתך

תודה רבה על התשובה המקצועית והמלאה

שלום ד"ר שרון... בני בן 43 סובל ממחשבות טורדניות מגיל צעיר מאד ומטופל בתרופות מתאימות ומוכר בביטוח הלאומי , עד לפני כמה חודשים הוא תיפקד פחות או יותר בסדר לפני כחצי שנה בעקבות מקרה משפחתי חלה הרעה במצבו הבריאותי והוא מוטרד ללא הרף במחשבות טורדניות שלא נותנות לו מנוח ..יש לציין שהוא עובד בעסק שלי כ-4 שעות ביום וביתר היממה הוא נמצא אצלי בבית וישן אצלנו בבית למרות שיש לו דירה שכורה,,, הוא מטופל בתרופות .וכן התחיל טיפול cbt פעם בשבוע לפני כחודש ,,אנחנו ממש מוטרדים מאד ממצבו ואני מעוניין בחוות דעתך לגבי המקרה הנ"ל והאם ישנן עוד דרכים כדי להחזיר אותו למצב טוב יותר ...תודה ויום טוב

שלום וברכה. אני עוקב אחרי הפורום זמן רב ומאד נהנה מהתשובות המחכימות, המקצועיות והמדויקות. אני סובל מזה כשנה ממחשבות טורדניות, בעיקר סביב בנות (ככל הנראה על רקע דתי). אני מרגיש שזה פוגע פגיעה מסוימת בזוגיות, גם אם הפגיעה אינה ניכרת לעין. החרדות מציפות דברים קטנים שבשגרה היו איכשהו נבלעים ונרדמים ועכשיו הם מוצפים ומציפים במחשבות טורדות. קשה לי לקבל מצב בו אני מקבל את קיומן של המחשבות, מאחר ועל פי צו מצפוני הדבר אסור ו/או לא ראוי ולא קיימת אצלי חירות אמיתית ברמת המחשבות בנושא זה. האם לדעתך טיפול תרופתי הוא הפתרון? שאלה נוספת: שמעתי שהדעות חלוקות בנושא טיפול דינמי להפרעת OCD, יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי. מה דעתך בעניין? תודה רבה!

שלום ד"ר לויט אובחנתי עם o.c.d. בזמן האחרון יש לי כל מיני תחושות בטן או תחושות בטן סתמיות.אני מרגיש "צורך חזק" לעסוק בנושא תחושות בטן או בתיאוריות.אנט מרגיש הרבה זמן לכתיבה ומתקשר לקו עזרה נפשית בשביל לשתף ולקבל מענה לתיאוריות.זה נמצא כל הזמן בראש שלי אני "חושב" על זה ולפעמים "מדבר אל עצמי". האם מחשבות טורדניות יכולות להתבטא "באובססיות* או "בחשיבה אובססיבית"? תודה על תשובתך

היי רציתי לדעת אם ב0cd יש דמיונות ששאלתי דברים שלא שאלתי הכוונה שלי שאם הפרעה כזאת או אחרת יכולה לגרום לדמיונות כאלה ?

שרון שלום רב. אני בחור בן 28, רווק, לא עובד, מוכר שנים רבות ע"י הביטוח הלאומי ומקבל קצבת נכות כללית. מזה כחצי שנה אני סובל מתחושות ניתוק מעצמי ומהעולם בעוצמה חזקה ומפחידה. התחושות הללו מוכרות לי מלפני כמה שנים, אולם הצלחתי להכחיד אותן באמצעות טיפול תרופתי בפבוקסיל וחזרה לעבודה במפעל המוגן. לפני כארבעה חודשים חזרתי לטיפול תרופתי בציפרלקס חצי כדור של 10 מ"ג. לאחר שלושה ימים תחושת הניתוק וכן החרדה והמתח התגברו מאוד עד לרמה שלא יכולתי לסבול. הייתי אצל רופאת המשפחה והיא הציעה לשלב עם הציפרלקס לוריוון פעמיים ביום למשך חמישה ימים. למחרת ביקשתי מאימא שלי שתקנה לי את התרופה. מאותו יום שהתחלתי לקחת הרגשתי מאוד טוב. הניתוק, החרדה והמתח נעלמו כלא היו. התלהבתי מאוד מהאפקט המיידי והיעיל של הלוריוון, ולכן הפסקתי על דעת עצמי את הציפרלקס והמשכתי רק עם הלוריוון. לקחתי אותו בשעות לא קבועות ובכמויות לא קבועות. חשבתי שזה כדור תמים שלא יוכל לגרום לי נזק ושאפשר לקחת אותו כמו אקמול כשרוצים להעלים חרדה ממחשבה טורדנית. עם הזמן התחלתי להרגיש ירידה ניכרת באפקט החיובי של התרופה. נעשיתי הרבה יותר אובססיבי, מתוח, חרדתי, דיכאוני ומנותק. בכלל לא קישרתי את זה לתרופה והמשכתי לקחת אותה. רק לפני כחודש הבנתי איזה נזק איום ונורא עשיתי לעצמי. הגעתי למסקנה שמוחי וגופי פיתחו תלות בתרופה ושכעת אין דרך חזרה, כי אם אפסיק את הלקיחה שלה עלול לקרות מצב איום ונורא של חרדה שאיתה לא אוכל להתמודד בשום אופן. הרי חרדה יכולה לגרום גם לחוסר שינה ולתסמינים גופניים לא נעימים רבים. החרדה שלי היא כפולה גם מהמשך הלקיחה בלית ברירה וגם מהירידה ההדרגתית במינון עד להפסקה. קראתי לא מעט על המנגנון שבו תרופות מהסוג הזה פועלות ונכנסתי לשוק טוטאלי, להלם ולטירוף. אני כמעט כול היום שוכב בחדר שלי, בקושי זז, לא עושה כמעט כלום בשל המחשבה שפיתחתי תלות בתרופה הזו ושכך זה יישאר לנצח. אני חושב שהרסתי לעצמי את המוח ושלעולם זה לא יסתדר. כול היום אני מאשים את עצמי, לפעמים אף מכה את עצמי. אני כבר לא מזהה את עצמי, את הבית, את ההורים, את הסביבה החוץ ביתית. כשאני יוצא מהבית (גם עם אחד מהוריי) החרדה מתגברת וכן הניתוק. אני לא מזהה כלום! הכול נמחק! אני מרגיש רע מאוד הן גופנית והן נפשית. מרגיש משותק מהמחשבות האיומות שמשתוללות במוחי ללא הפסקה. מרגיש חלש וחסר אנרגיה ומוטיבציה. מרגיש מטושטש, מסומם ושנמחקתי מהעולם. המוח והגוף כבו. כול יום עובר כמו נצח. אין לי טיפת תקווה שאחזור להיות האדם שהייתי לפני לקיחת התרופה הארורה, למרות שאני מאוד רוצה בכך כי כך אי אפשר להמשיך לחיות. לפני כשבוע התחלתי טיפול בפקסט רבע כדור. היום אני על שלושת רבעי כדור, וביום שני אהיה על כדור שלם. אני רוצה לשמוע מה דעתך. האם את מכירה אנשים שהיו במצב דומה והצליחו לצאת מזה?

שלום רב, אני עוברת טיפול ב- OCD ויש לי שאלה לגבי ERP שאני מרגישה שלא קיבלתי עליה הסבר מספק. המטפלת אמרה לי שבמהלך החשיפה אני צריכה לאפשר לעצמי לחשוב גם על הגרוע מכל. השאלה הינה - איך ייתכן שאצליח להגיע ב"זכות" הטיפול לכך שאוכל לחשוב בשלווה שיקרה לילד שלי הגרוע מכל או שאשרף בגיהנום לעד? הרי אדם נורמלי ובריא-בנפשו לא אמור לחשוב בשלווה אלא בחרדה לגבי תוצאות כאילו? בתודה מראש, נ.ב. אולי המטרה אינה באמת לחשוב בשלווה על סיטואציות אמתיות כאילו, אלא רק למנוע את מעגל ה- OCD, אבל אני רוצה להיות בטוחה שלא אזיק לעצמי.

היי שרון אני כבר סיפרתי לך תבעיה אני פשוט רוצה לשאול למה לפעמים שאני אומרת דברים ומתכוונת למשהו אחר המוח שלי כאילו מפרש את זה שאמרתי אחרת וחושב על הכול מלא אפילו לאימא שלי אמרתי אני בכלל לא אמרתי דבר כזה על משהו שאני מפחדת ממנו זה לא נכון אז למה אמרתי כך וממש נלחצתי ובכיתי זה נקרא חשיבת יתר לחשוב יותר מידי על הכול פשוט מאז זה מלחיץ אותי שהדברים האלה לא אומרים עליי כלום ואני אוכלת סרטים וחרדות ודמעות ? זה יכול להיות כתוצאה מלחץ ?

שרון הי רציתי לשאול האם יכול להיות שהמחשבות שלי של הפחדים נמצאים בתת מודע ואני חושב שאני לע חושב על כלום ובגלל זה באים לי הרגשות והחרדות שלי

היי שרון קודם כול תודה על כול העזרה שאת נותנת שנית רצית לדעת האם יכול להיות שאני לא חושב על כלום והגוף נמצא בלחץ אני יסביר המטפל שלי אמר לי שהתגובות של החוסר רגיעה באה כתוצאה ממחשבה כלשהי ואני באמת לא חושב על משהו ספציפי ועדין כול התחושות הלא נעימות מגיעות כמו חוסר רגיעה מתח וכו אני באמת לא מבין למה זה קורה לי שאני בעצמי חושב שאני לא חושב על כלום ועצם הופעת התסמינים האלו גורם לי לחרדה יותר גדולה מה אני צריך לעשות

היי שרון רציתי לדבר איתך על נושא שממש מטריד אותי לאחרונה וכמה פעמים חטפתי ממנו חרדות הכנסתי לעצמי פחד לראש שבחיים לא פחדתי ממנו כתוצאה מכך אמרתי לרב דברים שהכניסו אותי לסטרס ומתח ובכיתי דמעות רצח בלי הפסקה ואמרתי לעצמי מטומטמת את לא אמרת שום דבר וכל הדברים האלה מכניסים אותי עד היום ללחץ ולסטרס ולפחד שזה לא אומר עליי משהו שוב כל הדברים שהייתי אומרת שאמרתי זה כמו שהייתי שואלת אני לא שאלתי כלום והייתי זה משהו שהתרחש כבר כל המחשבות האלה הכניסו אותי לפחד ולחרדות אני יודעת שאמרת שהמחשבות שלנו לא באמת אומרות עלינו כלום ושלא צריך לנתח כל מחשבה וזה אבל אשכרה שרשמתי לו ככה לא הפסקתי לבכות ולהגיד לעצמי מטומטמת ומרגישה גועל הייתי אומרת גם כל מיני דברים לעצמי וממש מפחדת שזה לא אומר משהו עליי

אני חושבת שיש לי חשיבת יתר ושזה משפיע עליי ובגלל זה אני תמיד נלחצת מהמחשבות מפחדת שהם לא אומרות עליי כלום ושאמרתי לרב מה שאמרתי סתם חטפתי יותר חרדות ופחד והייתי אומרת לו אפילו שאני מפחדת שזה לא אומר עליי כלום והייתי מכניסה לעצמי לראש סתם פחדים שאין לי אפילו וגם דברים שאמרתי לעצמי הייתי מפרשת אותם אחרת ממה שבאמת אמרתי אותם

היי סובלת ממחשבות טורדניות( מאובחנת בocd מטיפול פסיכולוגי פרטי בעבר) הן באות בעוצמות שונות , לחילופין מתעצמות בתקופות רגישות שבהן יש סטרס או פוחתות בתקופות טובות, לדוגמא בטיול ממושך בארה״ב . בעבר באו בכל מיני צורות אבל המאפיין מחשבה שתופסת אותי מפני פגיעה בעצמי או באחרים בכל מיני אופנים ולא מרפה , כתוצאה נמנעתי ממגע / קירבה עם האובייקט שיצר את המחשבות והחרדות אך עם הטיפול משתדלת כמה שפחות להמנע. עדין יש המנעות. לדוגמא פחדתי לקפוץ מקומה גבוהה אז עד היום לא מסוגלת לגור בקומה שהיא מעל קומה 1.בכל אופן, לאחרונה יש לי פחד מבליעת חפצים. מפחדת לבלוע סוללות או מטבעות כסף.מחשבות מטרידות שחוזרות על זה ותחושה של חרדה ועצבות בעקבות. אני מודעת שבעבר פחדתי לעשות דברים שלא עשיתי. יודעת מי אני ושיש לי כוונות לחיים טובים, ועדין מפחדת לעשות את זה ופשוט לאבד את שפיותי ושאני אמית אסון על משפחתי. זה לא שאני לא מודעת לבעיה, אבל אני מפחדת שכתוצאה מנסיבות מלחיצות בחיים, וגם בתקופה האחרונה, אני פשוט אעשה את זה. מצד שני התמודדתי בעבר כאמור עם מחשבות נוראיות שלא באמת קרו .אני טופלתי בשיחות אצל פסיכולוג שנתיים. היה דיבור על להמשיך טיפול עם חשיפה למקומות גבוהים אבל הפסקתי כי לא היה לי כסף. לא נוטלת טיפול תרופתי , מפחדת מנטילת תרופות ותופעות לוואי. אני בכללי מאוד רגישה וגם לתרופות הרבה פעמים. אשמח לדעתך . אני משתדלת לתפקד , אקדמאית עובדת, מתאמנת. המחשבות באות רק שאני עם עצמי לבד , לרוב. הן הופיעו לראשונה בסמוך לפרידות מבני זוג שהיו לי והתעצמו לאחר מכן.

שלום , אני מאובחן על GAD וסובל מהתקפי פאניקה כבר חודשיים , יצא לי להיות במיון פעמיים בגלל שחשבתי שיש לי התקף לב או דום לב , הפסיכיאטר המליץ לי על קלונקס והתחלתי טיפול פסיכולוגי CBT אחרי שהמחשבה על הלב עברה עכשיו אני לחוץ לגבי זה שיש לי פסיכוזה או שהיה לי התקף פסיכוזה או שאני מפתח סכיזופרניה אני מפחד מאוד אני מודע למחשבות שלי היה לי מן התקף קטן שחשבתי שמישהו עוקב אחריי כשהייתי בבית ( הייתי מודע שזה לא נכון אבל לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה ואחרי כמה דקות נרגעתי וזה עבר) אני אדבר עם הפסיכולוג שלי לגבי הפחד מהסכיוזפרניה אבל זה מחשבה טורדנית ולא סכיזופרניה נכון?

שרון שלום התחלתי טיפול CBT לפני 4 שבעות והאמת שהיתה תקופה של התאזנות וזה קרה כאשר הייתי יותר עסוק בדברים אחרים בעבודה ולאחר שהיתה רגיעה מסוימת בעבודה כול התחושות הלא טובות והמחשבות שוב חזר עכשו אני מפחד שכול פעם שתיהיה רגיעה כלשהי אז זה יקרה ואני יתיאש מהמצב הזה האם זה נורמלי? איך אני יכול לאזן את עצמי לתקופות יותר ארוכות זה מאוד מציק לי אשמח לשמוע את דעתך

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי צא'ט עם בחורות.אני מיתחבר" לכל מיני צ'אטים ומשוחח עם בחורות.אני לא רוצה "להתמכר" לזה לכן אני מפסיק וחוזר חזה מדיי תקופות.יש לי מחשבות טורדניות כמו:האם כדאי לי לחדש את ההתחברות לצ'אט?האם כדאי לי "לעזוב את זה" ולמצוא משהו "יותר מועיל" מבחינת היכרות עם בחורות? תודה על תשובתך

שלום ד"ר לויט, לאחרונה נכנסה לי לראש מחשבה שעשיתי משהו למרות שלא עשיתי אותו. מצד אחד אני יודע בוודאות שלא עשיתי אותו, אבל הכנסתי לעצמי לראש ספקות שכן עשיתי אותו ואני לא מצליח להשתחרר מהמחשבה הזו. כששואלים אותי שאלה ישירה אם עשיתי את זה, אני עונה שלא אבל מרגיש בגוף שאני משקר, בגלל הספקות? האם זה נחשב OCD? האם CBT זו דרך הטיפול הנכונה? האם יש לך המלצה לספר עזרה עצמית שאני אוכל לקבל כלים להתמודדות? (אני כרגע לא רוצה ללכת למטפל מוסמך) תודה רבה

שלום ד"ר לויט! בזמן האחרון יש לי כל מיני מחשבות טורדניות למשל :מהי האופצייה הטובה ביותר להכיר בחורות?או מחשבות טורדניות שאני לפעמיים מרגיש "קינאה" כשאני רואה מישהי שיוצרת חן בעיניי והיא "הולכת" או "בוחרת" להיות עם מישהו אחר?או מחשבה טורדנית שנגיד אני אכיר בחורה והיא "תעדיף" מישהו אחר ואז אני אפגע. מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה? תודה על תשובתך

היי אחי סובל ממחשבות רעות כאילו דמות אומרת לו אם לא תעשה כך וכך יקרה משהו רע. אז הוא כל הזמן עושה פעןלה כמה פעמים כמו לשתות אז פותח בקבוק סוגר ואז שוב פותח וסוגר. אותו דבר למלא פעולות מה הבעיה הזאת? ואיך ניתן לטפל? תודה רבה🙏

את עושה טיפולים דרך הזום?

לפעמים אני מרגישה ממש כןעסת על המחשבות שליי ועליי ומרגישה ממש אשמה על זה ומפחדת שהם אומרות עליי דברים

היי שרון הבעיה שהייתי אומרת זה כמו שהייתי שואלת על משהו שלא קשור אליי ואז זה היה מכניס אותי לדמעות ולבכי ונכנסת לחרדות ואומרת שמשהו בראש שלי לא הגיוני ואומרת לאימא שלי שאמרתי כך ואז זה יותר עשה לי לחץ ופחד שזה לא אומר עליי משהו

לא הבנת נכון הכוונה שלי שלא שאלתי כלום ואמרתי לא צריך לשאול שאלות זה כמו שהייתי שואלת אם הייתי ואמרתי את זה על דבר שלא קשור ואז כל הזמן הייתי חוזרת על אותם משפטים שאמרתי והחרדה רק נהייתה יותר גרועה ואני לא באמת שאלתי שאלה והייתי מרגישה שזה אומר משהו עליי חלילה מהפחד

נכון גם אני חושבת שזה מה שקרה אמרתי תמיד זה כמו שהייתי שואלת על משהו שאני לא באמת שאלתי וכל הזמן דיברתי עם עצמי על כל מיני דברים וזה עשה לי חרדות ופחדתי שזה לא אומר עליי משהו הדברים שאמרתי לעצמי וכתוצאה מכך חטפתי יותר חרדות ופחד ולחצים והרגשתי אשמה יכול להיות שיש לי ocd ? כי תמיד אני מרגישה אשמה על המחשבות וחושבת שהם לא אומרות משהו ונלחצת

היי אני לא יודעת עם זה נקרא אוסידי כי תמיד אחרי שהייתי אומרת משהו שלא קרה ושלא באמת שאלתי תמיד נלחצתי וחטפתי חרדות ובכי ולחצים והיה לי פחד מהמחשבות ומהכול

היי שרון הבעיה שכל הזמן הייתי אומרת לעצמי אני אומרת שאמרתי לאימא שלי שאמרתי לה שאמרתי שזה כמו שהייתי שואלת אותה שאם הייתי ועוד כל מיני דברים הייתי אומרת לעצמי אחרכך נכנסתי ללחץ וחרדה הייתי אומרת לעצמי מה לא אמרתי את זה ואחרכך הייתי אומרת לעצמי מאיפה ואני לא וכל מיני דברים ופחדתי פחד מוות שזה לא אומר עליי משהו כל זה

פשוט זה מלחיץ מאווד אני פשוט מתה מפחד שכל הדברים האלה שאמרתי לעצמי שאמרתי לאימא שלי שאני אמרתי שזה כמו שהייתי שואלת זה מלחיץ שזה לא אומר עליי משהו כי שוב לא שאלתי כלום ואמרתי כך

שלום ד"ר לויט פניתי לקו סיוע של ער"ן אבל אני מחפש "עזרה או תמיכה" "יותר מקצועית" ואני מקווה שתוכלי "לעזור לי".אין לי מצוקה נפשית אבל יש לי סטרס שכן מפריע לי לישון. בזמן האחרון יש לי מחשבות טורדניות לגביי "זוגיות".אני רווק בן 43 ללא בת זוג ויש לי מחשבות טורדניות כמו:בגילי אני צריך כבר "להתקדם" ולמצוא בת זוג או מחשבה טורדנית כמו:יש כל כך הרבה בחורות ואיך אני מוצא "מישהי מתאימה". את מבינה לפעמיים יש לי מאין "אובססיות" אני יכול "להתקבע" על בחורה מסויימת ולא להפסיק "לחשוב עלייה" למרות שאני בכלל לא "מכיר אותה טוב" אני אתן לך דוגמא;פעם הלכתי לקולנוע לבד וראיתי כל מיני זוגות (גבר עם אישה) וזה גרם לי למחשבות טורדניות כמו:אני מרגיש "קצת בושה" שאני מגיע לבד לקולנוע או הייתה לי תחושה והרגשתי אי נוחות שאוליי אנשיים "מיסתכלים עלייה "באופן מוזר" שאני מגיע לסרט לבד.אני לא יודע אולי זה מחשבות "קצת פראנואידיות" אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות: מה את חושבת על מחשבות טורדניות כאלה?האם זה "טבעי" שיש לאנשים מחשבות כאלה למרות שאצלי הן "טורדניות" ויש לי יותר "עומס מחשבתי"? האם מחשבות טורדניות יכולות להיות "פראנואידיות"? תודה על תשובתך

ביתי בת 10 וחוזרת על מילות נימוס כמה פעמים. לדבריה קשה לה להפסיק עם זה והיתה רוצה להפטר מכך. למשל בוקר טוב 5 פעמים. תודה כמה פעמים.. האם זה תקין?

אני מעוניין להוציא רישיון C1 כלומר להרחיב, רופא המשפחה ציין בטופס סיכום מידע רפואי את כל האבחנות שהן: הפרעת קשב וריכוז, הפרעת אישיות לא מוגדרת והפרעת הסתגלות שכביכול נשארה פעילה אך היא כבר מזמן לא פעילה. במידה ואצרף את זה לטופס המקוון מה הסיכוי שיפנו אותי למרב"ד בשל אבחנות הללו?

אני לא מטופל אצל פסיכיאטר כבר מזמן, לא לוקח תרופות ומצבי יציב, בקשתי מרופא המשפחה סיכום רפואי ולכן האבחנות מופיעות שם, לכן שואל במידה ואצרף את זה אני יקבל זימון למרב"ד או שרופא שלהם יאשר לי ללא זימון? כי מדובר על טופס דיגטאלי שם רשום סעיף שצריך לסמן בכן והוא: "האם פסיכיאטר או פסיכולוג נתן לך אבחנה רפואית כי אתה סובל מבעיה בתחום בריאות הנפש?" ואז רשום אם לוקח תרופות מסמן לא ואז הם מבקשים ככה: "אנא הצג מסמכים עדכניים תומכים לשאלות הבאות (אישור רפואי על מצבך הבריאותי מ3 החודשים האחרונים, רשימת תרופות עדכניות, הסבר):" לכן בקשתי מרופא סיכום.

אז לבקש מהרופא סיכום רפואי חדש? ללא אותן אבחנות? אלא רק לציין את הקשב וריכוז? פה אני צריך לסמן בכל זאת "כן" : " "האם פסיכיאטר או פסיכולוג נתן לך אבחנה רפואית כי אתה סובל מבעיה בתחום בריאות הנפש?" כי בכל זאת אם מסמנים מבקשים מסמכים.

הבנתי תודה על המענה אדבר עם רופא המשפחה לגבי טופס חדש. שאלה אחת אחרונה נניח והייתי מצרף את הסיכום ככה אם כל האבחנות הם היו שולחים למרב"ד או שרופא שלהם היה מאשר ללא מרב"ד? כי יש שם שאלה האם מטופל/לוקח תרופות בגין אבחנה זו.

התכוונתי שהייתי אומרת תמיד זה כמו שהייתי שואלת שאלות שאפילו לא שאלתי וזה גם על דברים שלא נכונים כלפיי וזה היה מלחיץ כי הרגשתי שכאילו לא שמתי לב מה שיוצא לי מהפה

יכול להיות דבר כזה שאולי זה אוסידי ?

היי שרון הכוונה שלי שהייתי אומרת לאימא שלי ששאלתי אותה שאלות שלא באמת שאלתי ואז הייתי אומרת לה זה כמו שהייתי שואלת אותך אם הייתי וכל מיני דברים שאמרתי אם הייתי ככה וככה עכשיו חשוב לי להגיד שהדברים שאמרתי ששאלתי אותה לא נכונים כלפי וזה מלחיץ אותי כי אני לא באמת שאלתי כלום ובמחשבה שלי זה כאילו קפץ לי ששאלתי כתוצאה מכך זה עשה לי מלא חרדות ופחד

שלום ד"ר לויט בזמן האחרון יש לי כל מיני מחשבות טורדניות לגביי האם כדאי לי "להגיב" או "לא כדאי לי להגיב" בסיטואציות מסויימות. אני אתן לך דוגמא:אני עובד במרכז מסחרי והייתה איזו בסיטואצייה שישבתי בכורסאת מס'ז וניגש אליי איזה עובד אחזקה שבא לי ביציאה:אסור לך לשבת על הכיסא.אז שאלתי אותו עם הוא "רציני" או "צוחק".לאחר מכן הי לי על מיני מחשבות טורדניות כמו:אוליי הייתי צריך להיות יותר "תקיף" או "לעמוד על שלי" או להגיד לו "מי אתה בכלל" יש לי זכות לשבת איפה שאני רוצה.לאחר מכן דיברתי עם איזה סייר ביטחון שאמר לי שאני יכול להתלונן על זה בהנהלת הקניון. השאלות שלי הן:מה את חושבת על מחשבות טורדניות לגביי האם כדאי לי "להגיב" או "לא להגיב" בסיטואציות שאני פוגש כל מיני אנשים או טיפוסים שיש לי איתם "מגע' או כאלה שסתם "מטרידים"? איך אני יכול להתמודד "יותר טוב" עם מחשבות שליליות שניגרמות לי כתוצאה מכך ויכולות לגרום לי למצב רוח לא טוב? תודה על תשובתך

שרון שלום רציתי להסביר את עצמי יותר טוב ולשאול את השאלה הנכונה: אני מרגיש שכל עוד לא לקחתי החלטה אני כל הזמן חושב על זה ואם אני לא מעשן אני מפחד להרגיש מה זה וניסיתי כמה פעמים ובסוף זה לא היה כל כך מפחיד אבל כל פעם זה נראה מפלצת וכל הזמן המחשבה בין ל זה אולי יעשה טוב כמו פעם ל זה עושה טוב זה לא עושה טוב לא מצליח ממש לענות על השאלה: הייתי באמת שמח לעצה ולא לאישור כמובן כי אני לא מבין הרי אני בן אדם עם היגיון אבל שותה לוריון אחרי זה הכל נרגע חוץ מהרגשה הזאת של מב קורה צריך לעשן אני לא צריך צריך לצאת ככה.

שלום דוקטור שרון אני בן 24 מאובחן ומטופל מגיל 9 עם ocd ובגיל מאוחר יותר גם אובחנתי עם פוסט טראומה  אני שותה פבוקסיל ולוריון לסירוגין חצי או שלם לפי הצורך מוכר בבריאות הנפש ובביטוח לאומי תקופה שהייתי עצוב ומתוסכל והוצאתי רישיון לקאנביס ו בהתחלה זה היה בסדר עד שהכל נהיה לא בסדר ומהתחלה ידעתי שלא יהיה טוב עבורי והמחשבה לא פוסקת לפעמים לעשן לא לעשו? אני צריך לעשן לא יודע עם זה אובססיה או הרצון לניקוטין וזאת באמת לא שאלת אישור כי אני מרגיש שזה מנהל אותי כל כך מפחד שנחשפתי לחומר ובכללי כל הזמן יש טענות למה כן ואני כל הזמן מצטער על זה. תודה

שרון תודה רבה על התגובה אני מעשן כיום: ואני רוצה להפסיק אבל מרגיש שזה לא בעיה רגילה שזה אובססיה רציתי לדעת איך משחררים לאט לאט מעשן כחצי שנה מתכוון במחשבה כי החרדה יותר מלחיצה העישון תודה,

שרון הבעיה שאני כן אוהב לעשן אבל זה עושה לי מחשבות איומות ואני לוקח את זה קשה כי אין מנוחה ואני מפחד מהמחשבות שיבואו לי אחרי שאני יפסיק ושואל מב זהו לא יעשן יותר לא יעשן לעולם זה אולי שטותי מה שאני מרגיש כי הנה הכל בסדר ואז שוב ושוב. אשמח לעצה שרון

היי לפני כמה חודשים סבלתי מדיכאון ועצבות ובכי כל יום כתוצאה מכך הייתי מדברת עם עצמי ואומרת אני לא כזאת לא צריך לשאול את זה לא צריך לשאול אם היא הייתה מקבלת את זה ואחרכך הייתי אומרת שוב אין לי מה לשאול את זה אני לא כזאת זה כמו שהייתי שואלת אם ככה וככה אם היא הייתה מקבלת את זה ושאני לא כזאת שאין לי מה לשאול את זה לא כל כך הבנתי את עצמי למה אני אומרת ככה וזה הכניס אותי לחרדה ולפחד בנוסף אחרכך הייתי רושמת בפתקים של הטלפון אם אז ואם לא אז ואם מקבלת את זה ואחרכך אמרתי שאני שואלת תשאלות האלה כי אני מפחדת להיות כזאת ושאני לא כזאת יש סיבה שהייתי אומרת ככה ומרגישה לחץ ודיכאון יש לזה קשר לחרדות ולדיכאון באותה התקופה ?

היי. אני בן 40, ידוע לי שיש לי חרדות ואני מטופל בכדורים בהתאם. בנוסף אני חצוי "שסוע" בהרגשתי ובמחשבתי בנושא הפוליטי, אנסה להסביר על קצה המזלג בדוגמא רלוונטית לימינו: אני לא מזהה עד הסוף עם האג'נדות של הימין השמרני וסולד מאנג'נדות של השמאל הפרוגרסיבי כך שאני מוצא את עצמי בעמדה ברורה וחד משמעתית בנושא דת ומדינה/פוליטיקה. חש כעס עמוק שאני רואה אנשי שמאל מניפים דגל של אש"ף חוש בוז עצום ומצד שני כאשר אני שומע את הצד השני מדבר אני יותר מזדהה איתו אבל סולד מדברים רבים באג'נדות שלהם כמו סגידה למנהיג אחד ויחיד, חוסר ממלכתיות, שינויים דרסטיים במערכת המשפט וכו'. האם זה מעיד על כך שיש לי מה שמוכנה הפרעה טורדנית או אולי דה-פרסונאליזציה/ הפרעת אישיות/הפרעה נפשית אחרת לצד הפרעת החרדה? תודה רבה לך.

התחלתי טיפול CBT והמטפל נתן לי לעשות מדיצדה ואני לא מתחבר לזה אני משתדל האם זה שאני לא יצליח להתחבר לפעיליות שהוא יתן לי יכול לגרום לי להתיאש ולפגוע בעצמי

האם ההשלמה שלי עם המחשבה זה אומר שנכנעתי לה ואני יעשה משהו רע לעצמי

שלום, שרון. אני מנסה לחפש דירה להשכרה עם שותפים, ואני לא מצליח למצוא דירה שמתאימה לי. אני מאוד בררן בנושא הזה. אני יכול לפסול דירות בגלל כל דבר, כי אני מרגיש מאוים שאפגוש שותפים או בעלי דירה דורסניים, ואז אם אחתום על חוזה, איאלץ לעזוב מוקדם, וסתם אשלם שכ"ד בלי לשהות בדירה. אני מרגיש שכל דירה שאני מנסה, תמיד יש פגם שגורם לי לפסול אותה, ואני מבין שהכל נובע מחוויה שאני מרגיש מאוים וחוסר אמון באנשים. אני לפעמים שואל את עצמי האם אני מגזים במחשבות שלי, כי אני יודע שבמציאות באמת הרבה אנשים מרמים, ולא מגלים את כל האמת על הדירה. איך אני יכול לזהות אנשים אמינים? איך אני צריך לבחור דירה, וארגיש בטוח בה בעת חתימת החוזה? אני כבר מרגיש שאין לי ביטחון, כי אני מרגיש מאוים כל הזמן. לא יודע מה לעשות, אני בבעיה.

היי, שרון. תודה על המענה.. תיאורטית, אני מבין שצריך ללמוד להתפשר ולקחת סיכון במציאת דירה, אבל ברמה הפרקטית, אני מרגיש שבזמן שאני משוחח עם שוכרים ובעלי דירות, קשה לי לתת בהם אמון, ואז אני נחסם בתוכי, וקשה לי להמשיך בתהליך איתם. כלומר, אני מנסה לקחת סיכון, אבל המחסומים הפנימיים בולמים אותי ואני נסוג לאחור. החשש הכי גדול שלי שאולי השותפים או בעלי הדירה ירצו לפגוע בי בזמן שאהיה בתוך הדירה, בגלל שאולי הם אנשים תוקפניים ואי אפשר לדעת מה עובר להם בראש. השאלה באמת איך אפשר להמשיך בתהליך השכרת דירה למרות חוסר האמון ותחושת האיום שאני חווה? והאם בכלל אפשר להעלים את תחושת האיום? אודה לעזרה בנושא

ד"ר שרון.. תעזרי לי בבקשה.. אחד השותפים בדירה עשה קניות בסופר. לקחתי את אחד המוצרים שקנה, והיה עליו דם! שטפתי ידיים ולא יודעת אם זה מספיק.. ויותר מטריד אותי שאני לא יודעת מה לעשות עם כל המוצרים.. הם הרי נוגעים/ נגעו אחד בשני. הגיוני לזרוק הכל? זה אמנם עלה לא מעט, אבל זה עדיף מלהסתכן אם זיהום עבר למוצר אחר שניגע או נאכל ממנו. מה עושים?? אני בוכה, עצובה וחרדה מאוד. אני יודעת שהאוסידי מחמיר את התחושות, אבל יש כאן בסיס מדעי רפואי. תודה רבה לך מראש...