מספר שאלות לשבת..

היי אני בת 26, עברתי אירוע פסיכוטי לפני שנתיים, כתוצאה מסדנת ויפאסנה ושימוש בסמים. הייתי בכפר איזון ואפשר לומר שהחלק הקשה מאחורי.. מאז חזרתי לעבוד וללמוד באוניברסיטה, אבל לא קל לי.. ממש קשה לי ללמוד. לפני העניין, נחשבתי לחכמה מאוד והיה לי די קל. עכשיו קשה לי ממש, כאילו נהייתי טיפשה יותר.. ואלו גם חבר'ה חדשים בלימודים וקשה לי גם חברתית. בגלל התרופות (סרוקוול 200 מ"ג ואפקסור 75 מ"ג) העליתי 20 ק"ג, וגם בגלל זה מאוד מוזר לי ליצור קשרים חברתיים. מאז ועד היום לא הכרתי אף בחור. הייתי מאוד מרוכזת בעצמי ובשיקום. חלק מהחברים והחברות התרחקו, באופן טבעי, המשיכו בחיים - לימודים, זוגיות והכל ויצא שאני מבלה המון זמן לבד... כאילו "השתקמתי" והכל, אבל עדיין קשה. הפסקתי ליטול את הסרוקוול לפני 4 חודשים ומאז יותר קשה לי להתארגן. אני עדיין מטופלת בכדורים נגד דיכאון, הרופא הציע לעבור לסימבלטה. רציתי לברר: 1. האם יכול להיות שהאינטיליגנציה נפגעה בעקבות הפסיכוזה? 2. האם אירוע פסיכוטי ראשון וחולף זו אבחנה, ומה מפריד בין אבחנה זו לבין סכיזופרניה או מאניה דיפרסיה? 3. האם יכול להיות שהפסקת הסרוקוול היתה מוקדמת מידי או לא הדרגתית מספיק? כי פתאום אני מוצאת שאני פחות פעילה ומחוייבת לעבודה וללימודים.. תודה וסליחה על החוסר-סדר בטקסט, אבל כמו שאמרתי נימאס לי להיות מסודרת ולדאוג שהכל יהיה בסדר כל הזמן..

נראה לי שאני נמצא במקום די דומה לשלך, אני בערך בגילך, ועברתי חוויות דומות. אשמח לדבר איתך על זה. אני חושב שאולי אוכל לתת לך נקודת מבט קצת אחרת ממה שבדרך כלל מקבלים בפורומים מקצועיים כאלה. וגם אם לא מאד מעניין אותי לשמוע מה שיש לך להגיד כי את נשמעת חכמה. אם תרצי , כתבי לי, הדוא"ל שלי: [email protected]

כתוצאה משימוש בסמים. גם לי המליצו ללכת לכפר איזון אך הגמילה הייתה חשובה יותר ובסוף הלכתי למרכז גמילה לכ3 חודשים. כמוך הקטע ''הקשה'' מאחורי זאת אומרת הפסיכוזה. הרבה זמן הייתי במשבר אך בסופו של דבר התחלתי לעבוד ,אבל בכל מקרה זה לא כמו פעם .אני גם התרכזתי רק בשיקום וזה עלה לי במחיר של חברים ,ידידות ועוד. בקשר לכדורים האנטי פסיכוטיים...אני כרגע על זיפרקסה 10 מ''ג. וכל פעם שניסתי להוריד המוטיבציה שלי ירדה ולא רציתי ללכת לעבוד או להיות פעיל ,אז החלטתי שאין מה לעשות וכרגע אני יישאר עליהם. בכל מקרה מאחל לך שתרגישי טוב .

את מדברת על ה"מחלה" שלך כאילו מדובר בעובדה מדעית, ולא באבחנה סובייקטיבית. לשאלותיך: 1. יכול להיות שהאינטיליגנציה שלך נפגעה כי הפסקת לקרוא ספרים טובים והתחלת להקשיב לפסיכיאטרים ולערוץ 2. המלצתי: מנוי לספריה העירונית, ולכתבי עת טובים. מחלות נפש בפירוש לא פוגעות באינטיליגנציה. אם כבר, אז יותר אנשים לא אינטיליגנטים (משכבות סוציו אקונומיות נמוכות) מוגדרים סטטיסטית כחולי נפש, מכיון שאין להם כסף לפסיכיאטר קצפת פרטי ולעורך דין טוב שיחלץ אותם מהאשפוזים הכפויים הנוראיים והדבקת האבחנות השרירותית. 2. אירוע פסיכוטי זה שוב, עניין סובייקטיבי למהדרין. למי יש את הזכות לקבוע שאת "פסיכוטית"? בעיני לכל מגוון ההתנהגויות והמחשבות האנושיות יש את הזכות המלאה להקרא נורמליות וטובות. אם הפסיכיאטרים חושבים שאת פסיכוטית זה מפני שהם גזעניים ורואים במצב הנפשי שלך דבר פגום או לא ראוי. הם צריכים להתבייש בהיותם תעתיק מתוחכם של היחס לשחורים ולאינדיאנים ולנשים בארה"ב לפני כמה שנים. אין הבדל בין סכיזופרניה למאניה דיפרסיה מכיון שאין שום מכנה משותף בין כל הסכיזופרנים כקבוצה וכנל הביפולארים. המכנה היחיד הוא שכולם נכנסו לרדיוס המסוכן של האבחנות. סטטיסטית, הוכח מחקרית שכמעט כל מי שנקלא למצב של אבחון פסיכיאטרי יוצא עם תוית של אבחנה (זה דומה אגב לאחוזי ההרשעות בפלילים במדינת ישראל, 98% כמדומני). אלא שבפסיכיאטריה זה טבעי ומוצדק הרבה יותר מפלילים. כי אצל הפסיכיאטר אין לך יצוג ואין הליך הוגן, הכל שרירותי, דוגמטי, ומגמתי. יש אקסיומות ברורות, ואת מבחינתם סובייקט שמותר לעשות לו מה שרוצים ולהוציא עליו כל דיבה שהיא. 3. זה עניין של טעם. הסרוקוול עשה לך טוב? אם עלית ב20 קילו ונחשפת לסיכון לסוכרת ומחלות לב (פועל יוצא של עליה כזאת במשקל), לא ברור מה הטעם בהמרת "מחלה" דימיונית בפוטנציאל למחלות אמיתיות. אבל אם זה עושה לך כל כך נעים, קחי את המינונים שטובים לך. רק את יודעת. ואגב, כל גלגול האחריות שלך על התרופות היא פתטית. התרופות לא שולטות בחייך אלא רק הרעיונות הפילוסופיים השגויים. התרופות אולי קצת משמינות ומעייפות, אבל את ההחלטה להיות מחויבת ללימודים ולעבודה היא רק שלך ! (ואני אומר את זה כאדם שיודע דבר או שניים על סכיזופרניה ותרופות). אין לך מה להתנצל על חוסר סדר בטקסט. אף אחד לא ירשום לך פה בתיק הרפואי "חשיבה לא מאורגנת" - ומי שירשום לך דבר כזה יכול לקפוץ לי. את בסדר ותמיד היית בסדר. מי שלא בסדר זה אלה שמדביקים לכולם אבחנות, והפכו להיות דת חדשה.

שלום. לא תמיד קל לחזור למסלול חיים "רגיל" אחרי התקף פסיכוטי. יש היבטים פסיכולוגים, סוציאלים ושיקומיים שדורשים התייחסות מקיפה. אני גם לא יודע מה האבחנה אצלך (אם מדובר בסכיזופרניה או "רק" פסיכוזה כתוצאה משימוש בסמים) וגם במקרה זה יש התייחסויות שונות. בכל מקרה אנסה להתייחס לשאלותיך: 1) את שואלת אם האינטלגניצה נפגעת בעקבות פסיכוזה. השורה התחתונה היא שהיא לא אמורה להפגע אך זו סוגיה מורכבת. ידוע שלמתמודדים עם סכוזפרניה יש לעיתים פגיעה קוגניטיבית בתחומים של זכרון עבודה (working memory) ותפקודים אקסקוטיבים (executive functions) שיכולים לפגוע ביכולות של ריכוז, תכנון ומוטיבציה. למרות שלא מדובר ישירות באינטלגנציה, זה כן יכול להפריע ביכולת למידה. כמו כן מחקרים מראים שהתקפים פסיכוטים חוזרים מחמירים את הבעיה. 2) ארוע פסיכוטי בפני עצמו אינו מצביע בהכרח על סכיזופרניה ולמעשה מקרים רבים של פסיכוזה קשורים דווקא להפרעות אחרות, בין השאר דכאון פסיכוטי, פסיכוזה כתוצאה מסמים, הפרעה דוקוטבית ("מאניה דפרסיה"), הפרעה דלוזיונלית, הפרעות אישיות קשות ומגוון מחלות גופניות שיכולות להתבטא בפסיכוזה. לכל אחד ממצבים אלה יש מהלך אחר והשלכות שונות. לצורך אבחון יש צורך בבדיקה מעמיקה אצל פסיכיאטר, ועדיף בדיקות חוזרות לאורף ציר הזמן. את שואלת איך מבדילים בין סכיזופרניה להפרעה דוקטובית - ההבדל בגדול זה שיש דגש אפקטיבי (כלומר דכאון או מאניה) בהפרעה דוקוטבית ובסכיזופרניה יש מצבים פסיכוטים ללא קשר למצב האפקטיבי כמו גם התפתחות של סימנים שליליים. 3) את שואלת אם הפסקת הסרוקוול היתה מוקדמת מדי. יש להסתכל על מבחן התוצאה - יותר קשה לך להתארגן. יחד עם זאת קושי הארגון יכול להיות גם מסיבות אחרות (כגון דכאון) לכן לא אוכל לומר לך באופן ישיר מה גורם למה. יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בכל אופן, אם היתה בעיה של עליה במשקל עם הסרוקוול, תמיד ניתן להחליף לתכשיר נוגד פסיכוזה אחר שלא מעלה במשקל (כגון סוליאן או גאודון). בברכה, ד"ר אהוד ססר