דילמה

ד"ר רובינשטיין וכולם, הסיפור הוא כזה: אני מטופלת אצל פסיכיאטרית כבר 5 שנים, בפסיכותרפיה. הקשר בינינו טוב מאוד, והטיפול הולך יפה. אתמול התגלגלה לידי כתבה מעיתון (מלפני כמה שנים) על המטפלת שלי ועל בעלה, שגם הוא פסיכיאטר. מסתבר שמישהי הגישה תלונה נגד שניהם. אותה אישה הייתה מעין מטופלת/לא מטופלת של המטפלת שלי ושל בעלה, ובאיזשהו שלב הקשר ביניהם הפרך להיות חברתי והפסיק להיות טיפולי. היא האשימה אותם בניצול, ובכך שבמסגרת הקשר ה"חברתי" הזה המטפלת שלי ביקשה ממנה לבשל, למשל, או לשמור על ילדיה- בלי תשלום. המטפלת ובעלה הכחישו את הטענות, וטענו שהקשר ביניהם היה רק חברתי ולא טיפולי, ואם היא עשתה משהו- הכל מרצונה ובהתנדבותה. מהכתבה עצמה לא ברור לגמרי מה העובדות, והיא מציגה את הפסיכיאטרים כאשמים, כמובן. שוב אזכיר שכל הסיפור החל לפני מספר שנים, ונגמר בסגירת התיק (מהעדר ראיות) הרבה לפני שהתחלתי את הטיפול אצלה. עכשיו הדילמה שלי ברורה, אני חושבת- אני לא יודעת אם להעלות את הנושא. זה מאוד מטריד אותי לחשוב שאכן היה שם ניצול, ומן הסתם פוגע באמון ובקשר הטיפולי, לכן ברור לי שיש צורך להעלות את העניין בטיפול. מצד שני- אני מאוד מפחדת לפתוח תיבת פנדורה בהעלאת הנושא. זה אומר לפגוע בה בנקודה מאוד רגישה, ולחדור בלי הזמנה למקום מאוד אישי. אני מפחדת שאם אעלה את הנושא- היא תפתח רגשות שליליים כלפיי, או תרגיש נסחטת או צמודה לקיר. אין לי מושג איך היא תגיב לעצם הידיעה שלי. כמובן שאני מתחרטת על כך שקראתי את הכתבה, ואםרק הייתי יכולה הייתי מחזירה את הזמן אחורה. הפגישה הקרובה שלנו היא מחר בערב. אשמח אם תשיב ותעזור לי לפני... אני מרגישה מאוד חסרת אונים. בתודה מראש, מעין

שלום מעיין, פרטי המקרה ידועים לי. אין ספק שאת נמצאת במצב מאוד לא פשוט. אני בוחר להתייחס רק לנקודה ספציפית אחת העולה מפנייתך: אינך פוגעת בפרטיותה של המטפלת שלך, את לא מחטטת בחייה הפרטיים מתוך מציצנות - את דואגת לעצמך! יכול להיות שההתחשבות המופרזת שאת מפגינה כלפי רגשותיה של המטפלת מאפיינים אותך ביחסייך עם אנשים בכלל. אנו מוכנים לשלם מחירים גבוהים מאוד כדי לרצות את הזולת (http://gidi7.home-page.org/). את לא מעמידה את המטפלת למשפט - את הופכת את היחסים לאותנטיים יותר. דרוש אומץ רב כדי להעלות נושא כזה, אני יודע. ואולם, אין ספק שאם תמשיכי את הטיפול, בירור כזה ישמש מנוף לקשר הטיפולי. שימי לב, אגב, לקווים הדומים בין המחוייבות שהמטפלת יצרה אצלך ובין המחוייבות שיצרה אצל המטופלת שהיא הואשמה בניצולה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אין לך ברירה אלא להעלות את הדברים. אחרת כל הזמן זה ימשיך להעיק עלייך ולעמוד ביניכן, וכך יפריע לטיפול. אי אפשר לחיות כל הזמן תוך מחשבה מה אחרים יגידו או יחשבו, או במילים אחרות רק לרצות את האחר.

ד"ר רובינשטיין המון תודה על תגובתך המהירה. אתה צודק- יש לי נטיה לאלטרואיזם ולביטול עצמי. אבל אולי לא הבהרתי משהו- יש לי גם נטיה לחוסר אמון. כשאמרתי שאני בוטחת בה, אמרתי אמת- אבל לא לגמרי. אני טיפוס טיפה פרנואידי מטבעי ודווקא בגלל זה כל הפרשה משפיעה עליי כל כך. זה קצת כאילו שאני עומדת על כיסא כשלצווארי קשור חבל, וכרגע- היא הכיסא. אף פעם לא הרגשתי מחוייבות מוחלטת כלפיה (וכלפי אף אחד, לצורך העניין). נוצר מצב שבו האמון שכן נבנה ב-5 השנים האחרונות (ושהיא עבדה, אגב, מאוד קשה להשיגו) עומד בסכנה ממשית... למרות ששום דבר דומה לפרשה הזו לא הורגש בטיפול. אף פעם לא הרגשתי צל של חוסר אתיקה מצידה. אגב, ציינת שאתה מכיר את פרטי המקרה- האם לדעתך היה ניצול מצידה, או שמא הקשר ביניהן היה לא אתי, אבל נוצר בתום לב? אשמח לקבל את דעתך. עוד כמה שעות הפגישה, ואני בלחץ... תודה רבה רבה, מעין