אבחון פסיכולוגי שגוי-לנו זה קרה

ד"ר גידי שלום לפני יותר מחודשיים הפניתי אליך שאלה בנושא אבחון פסיכולגי שגוי. ציינתי שילדי סובל מאינקופרזיס,אך חוצמזה הכל תקין בהתנהגותו ובכלל לא נראה לי שיש לו בעיה. מתברר, שהילד סבל מבעיה פיזילוגית של עצירות, שגררה בעקבותיה לפעמים יציאות בלתי רצוניות, בדקנו אצל רופא, והוא הנחה אותנו כיצד לנהוג, והענין נפתר. כרגע לילד אין בעיה מסוג זה. מה שרציתי לומר הוא, שהפסיכולוגית הסתמכה על דברי בנושא האינקופרזיס, ולפי זה רשמה אבחוןעל תוקפנות שיש בילד כלפי הוריו ועוד... על אף שלכאורה היא ערכה לו אבחון מדוקדק לפי כל המבחנים המקובלים. היא היתה צריכה לראות שאין לילד את המאפינים של האינקופרזיס.ואין בו כל תוקפנות, אלא בעיה פיזיולוגית, והיא היתה צריכה לשלוח אותי לרופא. אבל היא לא ראתה זאת, אלא הסתמכה על דברי ואבחנה לפי זה. מה שמעלה בי הרהורים קשים לגבי רצינותם ומקצועיותם של אותם פסיכולוגים שממהרים לאבחן, מבלי לבדוק דברים לעומק. לשמחתי, תחושות הבטן שלי והכרותי עם הילד הורו לי לא להאמין לאבחון ,אלא לגשת לרופא מומחה שפתר לי את הבעיה. הדבר הזה למד אותנו לקח ורציתי לשתף בכך את כל ההורים.

שלום רינת, קודם כל, תודה ששיתפת אותנו. בהחלט יש מקרים של אבחנות לא נכונות ו/או אבחנות פזיזות ונמהרות (אגב, לא רק בפסיכולוגיה אלא בכל ענפי הרפואה). שנית, לא הייתי ממהר לפסוק את דינה של הפסיכולוגית, משום שגם עצירות אצל ילדים (ובעצם, גם אצל מבוגרים) עלולה להיות תופעה פסיכוסומאטית. מה שאת כותבת, בעצם, הוא שהרופא טיפל בסימפטום אחד (העצירות) שגרם לסימפטום אחר (אינקופרזיס), בעוד הפסיכולוגית התיימרה לפחות לאבחן את המקור לסימפטומים. עם זאת, בצורה שאת מתארת זאת, נראה שהפסיכולוגית לא מצאה את הדרך הנכונה להעביר לכם את האבחנה ואכן עשתה זאת בצורה של "האשמה" נמהרת ובכל מקרה, את צודקת שקודם כל יש לשלול סיבה אורגנית. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין