מספיק בקושי

דבר ראשון אני מצטערת על ההודעה הקודמת. אני לא כל כך אוהבת את י. עמיחי ובאופן קבוע אני מזדהה עם "הרעים" לפעמים (באופן קבוע מדי פעם, הX לא קרה בכוונה אלא קרה במעבר בין אנגלית לעברית, אם כי אני מודה שקשה לי להשאר באותו כינוי) . דבר שני כל הפורום הזה פתטי מאוד בעיניי, וגם אני בעצמי כשאני כותבת לפורום נהיית פתטית. זה דבר שאני עושה בסודי סודות ובאמת יש במה להתבייש, כל העניין הזה זו מן בריחה או אולי עוד פיצול. זה משקף את הבעייתיות שיש בגישה הדינאמית שמייצרת תלות ורכרוכיות. במקום לחזק. לפי מה שמתרחש כאן, נראה שהטיפול/ההתעסקות המופרזת "בעצמי" וברובד הרגשי, מחלישה את הלב ואת הדעת וזה כולל את המטפלים. אני לא מתכוונת לבזבז את הזמן שלי ולגזול זמן ומקום,לכן אומר דבר אחרון ודי - אני חושבת שהפורום הזה ודומיו הם לא הדבר האמיתי, אנשים עברו חוויות שונות ומשונות גם לפני שהיה קיים המדיום הזה ולמדו להכיל את עצמם. מלבד זה יש בזה גם מימד של מציצנות, כמו בתוכניות הריאלטי האיומות בטלוויזיה, מן פלישה חודרנית לפרטיות של האחר, לביתו, לכיסו למחשבותיו או כמו כאן למה שנעשה בחדר של הפסיכולוג. אני מקווה שיהיה לי את הכוח לא להכנס לכאן יותר. וגם את הכוחות לשרוד ולסיים את הטיפול הקשה הזה שהביא אותי לכאן, בטיפול אני נשארת רק או בעיקר כדי למנוע העברה בין דורית של כל מני בעיות. ביי לכולם/ן סשה

הי סשה, בסודי סודות ובחדרי חדרים הודעתך הועלתה לכאן. אם תחפצי - אנחנו כאן, לרגעים של חולשת הלב והדעת.. ענבל

הי ענבל, נראה לי שאת קצת מלגלגת עלי ונראה לי שבצדק. אני מצטערת על הדברים שכתבתי (זה לא באמת אני (::( ) עכשיו מרוב בושה אני באמת לא אכתוב יותר שום דבר, ולא אכנס לכאן יותר. ומהבחינה הזו אולי בכל זאת טוב שזה קרה . ביי