לד"ר גידי וגם לאלי (אז מה בעצם?)

לד"ר גידי וגם לאלי.... אני באותו מצב. אני בחורה אומנם, בת 22, וגם איני נוטלת תרופות או הולכת לטיפול פסיכולוגי אבל גם אני לא מוצאת שום טעם בחיים והסיבה היחידה שאיני שמה קץ להם היא פחד שמא אני כן מפספסת משהו (למרות שכל יום שעובר משכנע אותי שאין פה שום דבר מיוחד...). בנוגע לעניין של עיסוקים ותחביבים, הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי שוקלת ללכת לאיזה חוג ואז אני חושבת בשביל מה? זה הרי לא כאילו אני אפגוש שם את האביר על הסוס הלבן, ויוצא שאני לא עושה עם עצמי כלום (חוץ מלימודים ) מתוך מחשבה שלעשות משהו זה סתם מיותר וסתם מעביר את הזמן. אני יודעת שאדם שלא עושה כלום מקרין את הריקנות גם החוצה וזה לא מושך אנשים אבל איך מתגברים על התחושה הזאת שזה הכל סתם? שאם אני אצא להליכה, או אלך לחוג זה סתם? גם חברותיי כולן זוגות זוגות, ועל כן גם לא יוצא לי לצאת לבד ולהכיר ואני מרגישה באיזשהו מקום שגורלי נחרץ כי כבר מספר חודשים שאני במעגל הזה, לא יוצאת אז לא פוגשת, לא פוגשת אז לא יוצאת. האם יש משהו שאתה יוכל להגיד שיעזור (בלי ללכת לטיפול) להתגבר על תחושת הסתם ולספוג הנאה מדברים שאני עושה עם עצמי ובשביל עצמי? תודה.

היי. קראתי את מה שכתבת ואני במצב דומה לשלך.. אם יבוא לך לדבר תשאירי מייל.

שלום טל ומזדהה, לפי התיאור, אתם נמצאים בדיכאון. חלק גדול מאוד תלוי בכם וגם אם תפנו לטיפול, האחריות למילוי חייכם בתוכן מוטלת עליכם. חוג כזה או אחר אינו נועד מלכתחילה למציאת האביר על הסוס הלבן, טל, והמחשבה על כך מעידה על ציפייה שהישועה תבוא מבחוץ ולא מתוך עצמך. ברור, שככל שתרחיבי את מעגלייך החברתיים, כך גם יעלה הסיכוי להכיר אנשים חדשים, שייתכן שאחד מהם יהפוך לבן-זוג. הצירוף הזה שהגאולה תבוא מבחוץ והאמונה שיהיה רע מבטא חוסר אונים נלמד, שהוא אחד מהסממנים המובהקים של דיכאון ולכן מומלץ לפנות לטיפול מקצועי, שגם בו יהיה עלייך למלא את חייך בתוכן. אשר לקשר בין שני אנשים שמרגישים שחייהם ריקים - אני רק יכול להעיד מניסיוני שבעבר ניסיתי להנחות קבוצת תמיכה של אנשים דיכאוניים ולמרות הצורך האדיר של כולם, הקבוצה התפוררה עד מהרה משום שכל אחד היה מרוכז מדיי בעצמו ולא היה מסוגל לעשות את הצעד הראשון ולהגיע למפגש השני או השלישי, בדיוק כמו שאת מתארת, טל, שאת בסופו של דבר לא הולכת לחוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com