פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום ליאת, ביתי תכף בת שנתיים וחצי ולאחרונה אני מרגישה כי ה"חרדת נטישה" שכולם מדברים עליה קצת עוברת את הגבול.. הילדה לא מוכנה להתקרב לאף אחד חוץ ממני. גם לא לאבא שלה. היא לא מוכנה להישאר אצל הסבתות.. בעצם לא מוכנה לזוז מילימטר ממני. בגן אני משאירה אותה צורחת "אמא" ואז מתעדכנת עם הגננת שהיא נרגעה. יש לה אח שקטן ממנה בשנה ואני עושה כמיטב יכולתי להעניק לה את מירב תשומת הלב. בלילב היא צורחת מתוך שינה ובמהלך היום לרוב בוכה ונודניקית. אשמח לעצה, ייעוץ ו\או הפנייה לגורם הרלוונטי. תודה,

שלום טלי, לעתים קרובות, מה שנראה כמו חרדת נטישה, הוא צורך הדדי, מודע או לא מודע, של שני הצדדים. כאשר ילד אינו מרשה לאיש להתקרב אליו, מלבד ההורה המועדף, זה בדר"כ תוצאה של שיתוף פעולה גם מצד ההורה. או במילים פשוטות: זה קורה פשוט כי זה אפשרי. מה שמתחיל כהיצמדות, התרפקות או העדפה (גם מחמיאה) בשלב ההתחלתי, הופך עד מהרה לאי נוחות כובלת, במיוחד כשהמציאות תובעת את שלה. הילדה שלך, שמתמודדת את אתגרי "גיל שנתיים הנורא", מתמודדת בו זמנית גם עם נוכחותו של אח קטן, שנכנס אל חייה כשהייתה בסה"כ בת שנה. כדי שתוכל להיפרד, עליה להרגיש בטוחה, שקטה ועצמאית במידה. לצורך כך, נחוצה סביבה תומכת, עוטפת, אך גם כזו המעודדת נפרדות ויכולת. כאשר את נענית לדרישותיה ובכייה בהיצמדות, את גם מונעת ממנה את היכולת להתמודד עם התסכול הבלתי נמנע, וגם צוברת עויינות כלפיה. לכן, הפיתרון, לדעתי טמון ביכולת *שלך* להיפרד, ולאפשר לאנשים נוספים (אבא! אבא!) לקחת חלק מרכזי בטיפול בה, גם אם זה יהיה כרוך בבכי. הכתובת לעזרה במקרה כזה היא הדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים, אלא אם תצליחי בכך בכוחות עצמך. בברכה ליאת

שלום ליאת, יש לי שתי בנות - אחת בת 4.5 והשנייה בת 3. לילדה הגדולה יש בעיה - מידי יום היא מרטיבה את התחתונים: לא מפספסת לגמרי, אבל גם לא מדובר בטיפה קטנה. התיעצנו עם רופא ילדים, ועשינו בדיקות, והכל בסדר מבחינה פיזית. ככל הנראה היא "עסוקה" מידי בדברים יותר מעניים מכדי להתפנות וללכת בזמן לשירותים. לפעמים כשאני מבקשת ממנה להיכנס לשירותים כי היא מזמן לא הייתה, היא מתעקשת לא להיכנס כי כביכול לא רוצה, ושתי דקות אחרי זה היא רצה לבד ולא מספיקה. אני ובעלי מעירים לה בכל מיני צורות על התופעה, מסבירים שזה עושה ריח לא טוב ושילדים אחרים בגן עלולים להבחין בזה, לא ממש עזר עד עכשיו. מה גם שאחותה הקטנה הולכת לשירותים בזמן בלי שום בעיה והתחתון שלה תמיד נקי. עד עכשיו די מיציתי את כל הרעיונות שהיו לי - אודה אם תייעצי לי מה לעשות, איך כדאי להתנהג במקרה כזה? בתודה מראש.

שלום אנה, היכולת לקרוא את איתותי השלפוחית בזמן מבשילה בהדרגה, והיא יכולה להיפגע זמנית כאשר הילד שקוע בעיסוק אחר, נבהל או ישן. אצל רוב הילדים זה מסתדר מעצמו עם הגיל, גם ללא טיפול. כרגע, אפשר להסתפק בתזכורות 'רכות', שייעשו ללא שיפוטיות או כעס. כאשר היא מפספסת, התעקשו על החלפת הבגדים, ונסו לא לעזור לה יותר מדי. אולי אי הנוחות הכרוכה בהחלפת הבגדים לבד תעודד אותה להישאר דרוכה וקשובה יותר לעצמה. בכל מקרה, זה יעבור בעתיד הקרוב. בהצלחה ליאת

שלום רב, מזה כבר חצי שנה שהקשר בין הוריו של בעלי לביננו מנותק. בני הבכור בן ה 5 מדי פעם מזכיר אותם ושואל מדוע אנו לא רואים אותם. אציין שמאז שאני מכירה את בעלי הקשר היה מתחדש ומתנתק מסיבות שונות ומטענים של שנים שאף פעם לא גישרו עליהם באופן רציני. במהלך התקופות בהן היה קשר, בני, הנכד הראשון (מבין שלושה נכדים בשנה וחצי האחרונה) קיבל יחס מפנק ואוהב. כל תקופה כזו היתה למשך חצי שנה ומעלה ואז שוב התנתק הקשר. התרעתי וביקשתי מהסבתא שלא להתנתק מהילד, על אף היחסים הטעונים שלה עם בנה, מאחר והוא מבין ושואל שאלות,עם זאת היא בחרה שכן להתנתק,בטענה שאם הקשר עם בנה אינו טוב אז היא מוותרת על הנכד שלה. כך אף עשה הסבא. במהלך ניתוק הקשר נודע לנו שהם נסעו לחו"ל לחופשה קצרה. למעשה מאז, בכל פעם שהילד שואל מדוע אנו לא נפגשים איתם, אנו עונים שהם עדיין בחו"ל למרות שהם כבר בארץ. באחת הפעמים בני אף האשים את עצמו ואמר "התנהגתי לא יפה פעם אחרונה לסבתא, אני מבטיח שלא אעשה זה שוב, אני רוצה להגיד לה". אנו אובדי עצות ולא יודעים אם צריך לספר לילד את האמת, ואם כן, אז מה אומרים??? אודה לקבלת עזרה.

שלום ליאת, עצוב לקרוא על נתק משפחתי כזה, שבוודאי מכאיב מאד לכל הצדדים. מקווה בשביל כולכם שתצליחו לגשר על תהום הכעס והכאב בהקדם. לגבי בנך בן החמש, הפרידה מהסבים היא אובדן של ממש, וחשוב להבהיר לו שלא מדובר במשהו שעשה או לא עשה. הגם שהמלצתי הגורפת היא להימנע מסודות במשפחה, לא מוכרחים לומר לילד כה קטן את הדברים באופן כה חד ובוטה, ורצוי לרכך. אפשר לומר משהו על כך שסבא וסבתא יישארו רחוקים מאיתנו לזמן מה, ושאתם בטוחים שיוכל לראות אותם שוב בעוד כמה זמן. אם ישאל למה, תוכלו לומר שכרגע אין אפשרות להיפגש איתם, כי הם רחוקים. כך אינכם משקרים (הריחוק הנפשי יכול להיות מכביד בהרבה מהריחוק הגיאוגרפי), אך גם שומרים עליהם זמינים עבורו, לפחות במשאלה. בברכה ליאת

ילדי בן שנה ושמונה חודשים, נכנס לגן לפני כחודש וחצי, עדיין חווה קשיי הסתגלות (היה עם מטפלת עד אז), בעיקר בשעת הפרידה בבוקר. קיבלנו טלפון מגן אחר שהיה בעדיפות ראשונה אצלנו, שיהיה מקום בשבילו בספטמבר (יהיה בן שנתיים וחצי). בסך הכל אנחנו מרוצים מהגן הקיים, אנחנו מתלבטים האם כדאי להעבירו לגן חדש ולחוות שוב הסתגלות או לחכות ולהשאירו בגן הנוכחי עוד שנה

שלום שרון, אין כאן תשובה טובה אחת. ללא ספק, מעבר לגן חדש יגרור סוג של משבר הסתגלות חדש (אם כי לא חייב להיות באותה עוצמה. אחרי הכל, הוא כבר נמצא במסגרת ומכיר את המשמעות של הימצאות מחוץ לבית). מצד שני, אם יש מסגרת טובה, שתבטיח לו חינוך איכותי ומותאם לצרכים, המחיר הזמני של תקופת ההסתגלות יכול להיות שווה. מצד שלישי, אם הפער בין המסגרות אינו גדול, לא מוכרחים להקשות. בקיצור, נסו להפעיל שיקול דעת, ולהזכיר לעצמכם שאין כאן סוגיות חורצות גורל. הקשיבי לילד שלך, עקבי אחר ההסתגלות שלו, ובקרי שוב במסגרת ההיא, כדי לראות אם את עדיין רואה אותה כמאד איכותית כפי שראית אותה בראשונה. ואחרון חביב - לפעמים, כשקשה לנו להחליט, אפשר לתת לתחושות הבטן והאינטואיציות האימהיות להנחות אותנו. בעיני, אי אפשר לטעות בגדול כשמקשיבים לתחושות הבטן שלנו כהורים. בהצלחה ליאת

זאת שוב אני שירה אני אבקש שתענה לי בהקדם האפשרי זה דחווף אני צריכה את חוות דעתך המקצועית תודה רבה רבה ערב טוב שירה נב אבקש שזה יהיה עוד היום

את מתנהגת כאילו מישהו עובד אצלך.. קצת רגישות לאחר.

התשובה ניתנה לך, דנה. לצערי אין לי מענה טוב יותר עבורך. מאחלת לך, שוב, בריאות טובה במהרה. ליאת

שמי שירה ואני בת 22 אני אספר לך את הסיפור שלי בכלליות פניתי לפורום אחר ולא עונים ולא מיתייחסים עלי שם אני מקווה שלפחות את תעני לי את חוות דעתך המקצועית זה דחוף ביותר אבקש שזה יהיה עוד היום או כבר מחר הסיפור הוא כזה: אני כבר שלוש שנים סובלת מחשד למחלת קרוהן כמו כן הסירפי שלי הגיע ל20 שזה מאד גבוהה היתי מטופלת במהלך השלוש שנים האלו בבודזון 9 מג ליום ובמהלך הטיפול הכאבי הבטן התגברו לי כמו כן בשנה האחרונה אני סובלת מהקאות חריפות עד ירידה מאד מסוכנת של אשלגן בדם הגסטרו שלי הפסיק לי את הבודזון ונתן לי פורינטול שפגע לי בכבד ולכן הפסיקו לי אותו כמו כן אני לא יכולה לעשות את הקפסולה המצלמת עקב היצרות במעי הדק (עשיתי בדיקת פטנסי קפסולה דמה עשויה לקטוז וזה פעמיים נתקע ולא יצא מהגוף) עברתי המון בדיקות כמו גסטרוסקופיה 3 פעמיים קלונוסקופיה שלוש פעמיים בדיקות דם שתמיד הראו שסירפי גבוהה וסיטי למעי הדק שהראה היצרות במעי הדק ועכשיו עשיתי עוד פעם סיטי למעי הדק אבל הקאתי את כל החומר הניגוד ולא יכלו לראות כלום בסיטי הראשון זה היה בשנת 2009 והוא ראה שיש חשד למחלת קרוהן כרגע אני בלי טיפול פרט למששכחי כאבים נורופן אופטלגין וגם הפסיקו לי את הטיפול נגד הקאות קיבלתי בעבר פרמין מוטיליום זופרן טרבמין פרוטיאזין וכל תרופות ללא השפעה בעבר היתה השפעה לזופרן ואחרכ כבר ללא השפעה אני מיואשת לגמרי מהמצב ורוצים לשלוח אותי לאשפוז יום פסיכיאטרי בגלל זה ואני מתנגדת בגלל שאין שייכות לפסיכיאטריה וזה בגלל הקרוהן האם הבדיקה אטרוסקופיה כפםולת בלון יכולה לפתור את בעיתי? המליצו לי לעבור את הבדיקה הנל אבל חלק אמרו שהיא מומלצת וחלק אמרו שהיא מיותרת כמו כן הגסטרו שלי מבצע את הבדיקה והוא לא מוכן לעשות לי אותה מצידו שאני ימשיך להקיא ואני גם ככה יגיע מהר מאד לאשפוז אולי באשפוז יבררו מה יש לי והיתייחסו לבעיות שלי ומה עושים אם יש היצרות במעי הדק ואני לא יכולה לעשות את הבדיקה הגלולה המצלמת? והאם ההקאות זה תופעה של המחלה? לפי מה שקראתי הבנתי שכן חשוב לי לציין שזה קורה לי מיד אחרי האכילה או שתיה ועשו לי בירור של הפרעת אכילה ואין לי הכל תקין מי מה זה יכול להיות? זה הסיפור שלי כמו כן הרופאת המשפחה רוצה לשלוח אותי בגלל הסיפור לטיפול דחוף במחלקת פסיכיאטריה אשפוז יום בבית החולים קפלן שברחובות התייעצתי עם כמה גסטרולוגים והם טוענים שיש לי כן את המחלת הקרוהן כי יש לי בוודאות היצרות במעי הדק הסופי ולכן איני יכולה לעשות את הבדיקה הקפסולה המצלמת כי עשיתי ניסיון של פעמיים בקפסולת דמה שעשויה מלקטוז והיא נמסה ברגע שהיא ניתקעת ואז במצב הזה אין צורך בניתוח כדי להוציאה ואצלי זה נתקע פעמיים ולא יצא ראו את הקפסולה במעי הדק וכתבו בדוח של הבדיקה שאין מעבר תקין לפי דעתי הרופאה שלי הכניסה לי שטויות במיץ עגבניות שאני זקוקה לאשפוז פסיכיאטרי וזה בגלל לא רלוונטי כי זה בגלל הקרוהן כמו כן אני סובלת מהקאות בלתי מופסקות וזה רק הופיעה בשנה האחרונה ומי מה שהבנתי זה תופעה של ההיצרות במעי ולכן אני מקיאה איני מעוניינת לשמוע על פסיכולוג או אשפוז יום פסיכיאטרי איני זקוקה לשום טיפול אבל השאלה שלי אלייך היא האם לפי דעתך הרופאה שלי צודקת? לפי דעתי זה בוודאות בגלל ההיצרות ולא הקאות פסיכיאטריות או הקאות פסיכולוגיות כמו כן עשו לי בירור של הפרעת אכילה ואין לי האם אני צריכה לגשת לאששפוז לבית החולים בגלל שההקאות מחריפות לי בשלב זה? אי אפשר יותר אני מגיע למצב של תת אשלגן בדם עקב ההקאות כל דבר שאני מכניסה לפה או שאני שותה הכל עולה לי לבד אני אפילו לא צריכה להיתאמץ פשוט הכל עולה לי בעצמו אני אודה לך על הייעוץ שלך כמו כן אל תתן לי המלצה על הטיפול כי איני מעוניינת בזה כמו כן אני מאובחנת כלוקה בתסמונת טוראט מגיל הילדות ואני מטופלת בקלוניריט ואורפ פורטה ואני במעקב של פסיכיאטרית תודה רבה וסליחה על המגילה אבקש שתענה לי בהקדם על הסיפור שלי תודה רבה שבוע טוב שירה נב הגסטרו שלי לא מוכן לטפל בי והוא לא מבין מי מה ההקאות אבל אי אפשר יותר ככה כמו כן נסיתי את כל התרופות נגד הקאות אבל אין השפעה כלל ולכן הפסיקו לי את כל התרופות בעבר היתה השפעה לתרופת זופרן אבל אחרכ כבר לא היתה כלל השפעה והגעתי למינון הכי גבוהה 8 מ"ג ליום אני כבר מיואשת והרופאה הזאת גם כן מכניסה לי שטויות לתוך השכל את השכל היא חרפינה לי ועוד כמה דברים נוספים: אני כבר שלוש שנים סובלת מחשד למחלת קרוהן כמו כן הסירפי שלי הגיע ל20 שזה מאד גבוהה היתי מטופלת במהלך השלוש שנים האלו בבודזון 9 מג ליום ובמהלך הטיפול הכאבי הבטן התגברו לי כמו כן בשנה האחרונה אני סובלת מהקאות חריפות עד ירידה מאד מסוכנת של אשלגן בדם הגסטרו שלי הפסיק לי את הבודזון ונתן לי פורינטול שפגע לי בכבד ולכן הפסיקו לי אותו כמו כן אני לא יכולה לעשות את הקפסולה המצלמת עקב היצרות במעי הדק (עשיתי בדיקת פטנסי קפסולה דמה עשויה לקטוז וזה פעמיים נתקע ולא יצא מהגוף) עברתי המון בדיקות כמו גסטרוסקופיה 3 פעמיים קלונוסקופיה שלוש פעמיים בדיקות דם שתמיד הראו שסירפי גבוהה וסיטי למעי הדק שהראה היצרות במעי הדק ועכשיו עשיתי עוד פעם סיטי למעי הדק אבל הקאתי את כל החומר הניגוד ולא יכלו לראות כלום בסיטי הראשון זה היה בשנת 2009 והוא ראה שיש חשד למחלת קרוהן כרגע אני בלי טיפול פרט למששכחי כאבים נורופן אופטלגין וגם הפסיקו לי את הטיפול נגד הקאות קיבלתי בעבר פרמין מוטיליום זופרן טרבמין פרוטיאזין וכל תרופות ללא השפעה בעבר היתה השפעה לזופרן ואחרכ כבר ללא השפעה אני מיואשת לגמרי מהמצב ורוצים לשלוח אותי לאשפוז יום פסיכיאטרי בגלל זה ואני מתנגדת בגלל שאין שייכות לפסיכיאטריה וזה בגלל הקרוהן האם הבדיקה אטרוסקופיה כפםולת בלון יכולה לפתור את בעיתי? המליצו לי לעבור את הבדיקה הנל אבל חלק אמרו שהיא מומלצת וחלק אמרו שהיא מיותרת כמו כן הגסטרו שלי מבצע את הבדיקה והוא לא מוכן לעשות לי אותה מצידו שאני ימשיך להקיא ואני גם ככה יגיע מהר מאד לאשפוז אולי באשפוז יבררו מה יש לי והיתייחסו לבעיות שלי ומה עושים אם יש היצרות במעי הדק ואני לא יכולה לעשות את הבדיקה הגלולה המצלמת? והאם ההקאות זה תופעה של המחלה? לפי מה שקראתי הבנתי שכן חשוב לי לציין שזה קורה לי מיד אחרי האכילה או שתיה ועשו לי בירור של הפרעת אכילה ואין לי הכל תקין מי מה זה יכול להיות? זה הסיפור שלי כמו כן הרופאת המשפחה רוצה לשלוח אותי בגלל הסיפור לטיפול דחוף במחלקת פסיכיאטריה אשפוז יום בבית החולים קפלן שברחובות התייעצתי עם כמה גסטרולוגים והם טוענים שיש לי כן את המחלת הקרוהן כי יש לי בוודאות היצרות במעי הדק הסופי ולכן איני יכולה לעשות את הבדיקה הקפסולה המצלמת כי עשיתי ניסיון של פעמיים בקפסולת דמה שעשויה מלקטוז והיא נמסה ברגע שהיא ניתקעת ואז במצב הזה אין צורך בניתוח כדי להוציאה ואצלי זה נתקע פעמיים ולא יצא ראו את הקפסולה במעי הדק וכתבו בדוח של הבדיקה שאין מעבר תקין לפי דעתי הרופאה שלי הכניסה לי שטויות במיץ עגבניות שאני זקוקה לאשפוז פסיכיאטרי וזה בגלל לא רלוונטי כי זה בגלל הקרוהן כמו כן אני סובלת מהקאות בלתי מופסקות וזה רק הופיעה בשנה האחרונה ומי מה שהבנתי זה תופעה של ההיצרות במעי ולכן אני מקיאה איני מעוניינת לשמוע על פסיכולוג או אשפוז יום פסיכיאטרי איני זקוקה לשום טיפול אבל השאלה שלי אלייך היא האם לפי דעתך הרופאה שלי צודקת? לפי דעתי זה בוודאות בגלל ההיצרות ולא הקאות פסיכיאטריות או הקאות פסיכולוגיות כמו כן עשו לי בירור של הפרעת אכילה ואין לי האם אני צריכה לגשת לאששפוז לבית החולים בגלל שההקאות מחריפות לי בשלב זה? אי אפשר יותר אני מגיע למצב של תת אשלגן בדם עקב ההקאות כל דבר שאני מכניסה לפה או שאני שותה הכל עולה לי לבד אני אפילו לא צריכה להיתאמץ פשוט הכל עולה לי בעצמו אני אודה לך על הייעוץ שלך כמו כן אל תתן לי המלצה על הטיפול כי איני מעוניינת בזה כמו כן אני מאובחנת כלוקה בתסמונת טוראט מגיל הילדות ואני מטופלת בקלוניריט ואורפ פורטה ואני במעקב של פסיכיאטרית תודה רבה וסליחה על המגילה אבקש שתענה לי בהקדם על הסיפור שלי תודה רבה שבוע טוב שירה נב הגסטרו שלי לא מוכן לטפל בי והוא לא מבין מי מה ההקאות אבל אי אפשר יותר ככה כמו כן נסיתי את כל התרופות נגד הקאות אבל אין השפעה כלל ולכן הפסיקו לי את כל התרופות בעבר היתה השפעה לתרופת זופרן אבל אחרכ כבר לא היתה כלל השפעה והגעתי למינון הכי גבוהה 8 מ"ג ליום אני כבר מיואשת והרופאה הזאת גם כן מכניסה לי שטויות לתוך השכל את השכל היא חרפינה לי סליחה על המגילה באמת סליחה אבקש שתעני לי כמה שיותר מהר בהקדם האפשרי תודה רבה רבה ערב טוב שירה

שלום שירה, מאחר שאיני רופאה, לא אוכל - כמובן - לאבחן את הסיבה להקאות שלך. מה שכן אוכל לומר לך, מניסיון עבודתי במחלקה פסיכיאטרית, זה שאיש לא ישאיר אותך מאושפזת שלא לצורך. יתכן שלצד הבעיה הרפואית שלך, קיימת גם פגיעות פסיכולוגית, והשילוב בין השתיים מציף מאד. ממליצה לך בחום לפעול בעצת רופאייך, ולשפר את מצבך הנפשי גם לטובת מצבך הגופני. מאחלת לך בריאות ושקט נפשי, בהקדם! ליאת

אנא ממך הבחני אותי בבקשה ממך :-(

שלום דנה, עניתי לך למטה. מזכירה לך שאף איש מקצוע אינו מספק אבחנות ממרחק. מה שאת עצמך מרגישה ומפרטת, נופל בטווח של הפרעות החרדה הקשות, הדורשות טיפול פסיכיאטרי. בברכה ליאת

בני בן שלוש. התפתחותו תקינה.... בחודש האחרון אני שומעת תלונות גם מהננת וגם מרגישה בבית שהוא יותר ויותר מוותר לעצמו ואומר "לא יכול. תעזרו לי". למשל ידע לנעול נעליים אך כעת מתעקש שמישהו ינעל/יחלוץ לו נעל אחת והוא ישלים את השניה. בגן הקודם התלבש לבד, אך כעת מתחיל ליבב לא יכול ואני מפאת החורף ומפאת העובדה שיש אחות קטנה ביית שגם דורשת תשומת לב מוותרת ונכנעת. בגן לאחר מנוחת הצהריים מתקשה לנעול נעליים וכאשר יש מעבר מפעילות אחת לשניה כמו ללוש בצק לבד מתחיל לבכות... קשה לי. אני לא מצליח. הגננת אומרת לעזוב אותו ולא להתעקש במה שלא הכרחי. לי מאוד מפריעה הנסיגה אחורה. לאסוף צעצועים - דבר שהיה בשגרה תוך מספר דקות הופך כעת מריבה עצומה של אני לא מצליח אני לא יכול (לאסוף לגו לתןך השקית לא מצריך יכולת). מבחינת התפתחות- מרכיב כבר פאזלים של למעלה מ70 חלקים.... לבדו.ץ דמיון עשיר במיוחד. קליטה מהירה של שירים. אוצר מילים מתאים לגיל. מה לעשות? אני מפחדת שייצבור פערים בגן (הוא יליד ספטמבר ונחשב בין ה"קטנים"...) תודה. נ.ב האם שיטת המדבקות עוזרת? לבנות לוח וכל מה שיצליח לבדו- שיקבל מדבקה ?!?

שלום רב, על פניו, לא נראה לי שמדובר בבעיה ממשית של חוסר יכולת, או במשהו שעלול לגרום לפערים כלשהם בינו לבין חבריו. זה נשמע לי יותר כמו 'התיילדות' אינסטרומנטלית (על מנת להפעיל אתכם ולזכות בהתייחסות מיוחדת). העובדה שיש בבית אחות קטנה מחזקת אצלי את קו המחשבה הזה. מציעה להקשיב למה שנח תחת ה"אני לא מצליח" (בקשה לנחמה, לעידוד, לתשומת לב, לטיפול פיזי חם ותומך, כמו של קטנים...), להיענות לצורך הזה, ועם זאת, לגרום לו להבין שכדאי ומספק יותר להיות גדול ויכול. אז גם אני ממליצה להניח לו ולא להתעקש על פעילויות מורכבות, ועם זאת, לא לאפשר לו לשחק בשפע משחקים, למשל, אם אינו מסוגל לאסוף אחריו. בזה לא הייתי מוותרת. שיטת המדבקות רלוונטית רק כשמדובר בעיצוב התנהגות, ולא הייתי עושה זאת ללא התייעצות והדרכת הורים של פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת

ליאת שלום, בני בן 4 יצר קשר בגן עם ילד שובב ואלים הגורר אותו להתנהגויות שליליות. לאחר מחשבה עמוקה בנושא, נראה לי שבני "טיפוס" כזה שנתלה על דמות מסויימת כדי לשאוב ביטחון. בגן הקודם היה זה ילד מאוד חיובי ואיתו היתה גם, מעין ברית. גם כאן, יש ברית, אך שלילית. אנחנו אומרים לו שאנחנו לא מרוצים מכך שהוא מחקה התנהגויות שליליות ומבהירים לו שבמידה ויתנהג כך, הגננת תרחיק אותו מהפעילות עם שאר הילדים. ובכל זאת, בני חושב שזה מצחיק להתנהג כך. איך מעודדים ומעצימים את הביטחון שלו? איך עוזרים לו להתחזק (ריגשית) כך שיעמוד על שלו, ולא ינוהל על-ידי אחרים? האם לדעתך יש חוגים או סדנאות (כגון ריפוי בעיסוק) שיכולים לתרום? בברכה, אמא מאוהבת

שלום רב, מצרפת לכאן לינק לתשובה שנתתי לשאלה דומה. אנא קראי, ואם תרגישי שלא קיבלת מענה מספק, חזרי ושאלי עוד- http://www.doctors.co.il/forum-3284/message-21097#message-21097 בברכה ליאת

ליאת שלום, ראשית, תודה על תשובתך. אכן כבר קראתי תגובה זו בחיפוש שעשיתי בפורום. ובכל זאת, קצת לחדד כי נראה לי שמדובר כאן בביטחון עצמי. לעניות דעתי, בני נגרר כי הוא נמשך לטיפוסים שמנהלים אותו. גם אחה"צ, כאשר הוא ניפגש עם חבר (לא החבר ה"בעייתי") אני שומעת אותו שואל שאלות כגון "אתה תהיה חבר שלי" או "גם אותי תזמין?". איך מעודדים יצירת קשרים עם עוד ילדים בגן (הוא מספר לי שבגן הוא משחק רק עם אותו חבר. חוץ מלומר לו שכל אחד אחראי על עצמו ואם הוא רואה התנהגות לא טובה מצד ההוא- שיתרחק, איך עוד אנחנו יכולים להגיב?)האם יש חומרי קריאה בנושא? מעבר לכך, יש לנו בעיה של אוכל איתו. הוא מאוד בררן ולא מוכן לאכול ירקות ופירות. בצהריים יש מעט מאוד מנות שהוא מסכים. אמרנו לו שאם הוא לא מסיים גם את האוכל המזין, הוא יהיה רעב אח"כ ולא יוכל לאכול חטיפים/שטויות. הוא עונה "בסדר" ולא מסיים. אח"כ מגיע השלב שהוא רעב ואני לא מוותרת, אבל זה לא משפיע על הפעמים הבאות. כלומר, הוא לא למד את הלקח. קצת נראה לי שאנחנו משאירים תמונה מעורפלת בנושא. אנא תשובה פרקטית. המשך ערב נעים!

בת שלי בת 18.5 קשורה מאוד בי מסרבת לצאת מהבית לבד. או איתי או עם אחותה המבוגרת (לא תמיד מקבלת) או עם חברה יחידה הקטנה שנה ממנה ועכשיו התחילה להתנדב בשירות לאומי ואם אני בעבודה (אני יוצאת מוקדם בבוקר)היא יוצאת לבד ונוסעת למקום העבודה באוטובוס ואם אני בחופש היא מסרבת לנסוע לבד ורוצה שרק אני אקח אותה באוטו שלי אחרת היא מתעצבנת ומתחילה לבכות ולצעוק וזורקת כל דבר נמצא על ידה וממשיכה הרבה זמן בההתנהגות עד שאני מבתרת והולכת איתה ואם אני לא מבתרת היא לא יוצאת מהבית ונשארת עם המחשב שלה בחדר שלה ומאיימת להתאבד והיא כל הזמן מקבלת מה שהיא רוצה בעזרת הסרחות והביכי שלה. יש לציין שהיא לא אוהבת אבא שלה והיא לא מסתדרת איתו

שלום רב, פני בהקדם להתייעצות והדרכה הורית אצל פסיכולוג קליני. לתחושתי, מדובר בסוג של בעייה בסמכות ההורית שלכם, ואולי גם בעיה בוויסות הרגשי של הנערה. להערכתי, בתך תוכל להרוויח מטיפול פסיכולוגי, אך אולי יהיה צורך 'לדחוף' קצת. מסיבה זו, אני ממליצה שקודם לכן תגיעי את, ותקבלי כלים שיעזרו לך להיחלץ מהשיעבוד לחרדות של בתך. בהמשך, יהיה צורך לעודד ולקדם את הטיפול בבת. אם את חוששת שהיא פוגעת בעצמה או נמצאת בסכנה כזו, פני בדחיפות לפסיכולוג קליני מומחה, רצו כזה המתמחה בטיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT). בהצלחה ליאת

היי ליאת שלחתי לך מייל אנא עני לו בבקשה ממך אני חייבת את עזרתך בנוסף חשוב לי לציין שעם כל הרצון שלי להבריא כבר אל תקראי את המייל בשבת כי אני שומרת שבת ואני לא רוצה לגרום לכך שתחללי שבת חס וחלילה שבת שלום דנה

שלום דנה, קראתי את המייל שלך, ואני שבה וקוראת לך להגיע לטיפול פסיכולוגי ולטפל בעצמך. את מתארת מגוון של תופעות חרדה, שבחלקן פוגעות גם בשיפוט ובבוחן המציאות שלך. פני בהקדם להתייעצות עם פסיכולוג קליני/פסיכיאטר, והחזירי לעצמך איכות חיים. אני מתקשה להאמין שתצליחי לטפל בעצמך לבד, ובטח שלא דרך האינטרנט. עם טיפול, לעומת זאת, תוכלי למתן בצורה משמעותית את החרדות שלך, וחבל למשוך את זה לאורך זמן. מעודדת אותך בכל לבי לפנות בהקדם. שבוע טוב ליאת

שלום אחותי בת 11 נוחרת (בגלל קשיי נשימה דרך האף- השם ישלח לה רפואה שלמה, אמן) ורציתי להקליט אותה ולהשמיע לה שהיא תתעורר. האם מבחינה פסיכולוגית כדאי לעשות את זה? האם זה לא ייפגע לה חלילה בביטחון העצמי? ממתינה לתגובתכם בנושא זה. תודה ושבת שלום!

למה לעשות לה את זה כאילו? מה הבעיה שלך!? את טוענת שאת אחותה נכון!? אז תתנהגי כך...

שלום סיגל, לא בטוחה שאני מבינה את כוונתך. אם אחותך נוחרת בגלל קשיי נשימה, הקלטת הנחירות לא אמורה לעזור לשנות את המצב. לשאלתך מה זה עלול לגרום לה, אענה בשאלה נגדית- האם היית רוצה שמישהו יקליט או יצלם אותך במצב שבו את ישנה, לא מודעת לאיך שאת נראית או נשמעת? איך זה היה גורם לך להרגיש? ליתר ביטחון, אענה גם ישירות - בעיני זה בהחלט עלול לפגוע באחותך, להעליב אותה, ולהעכיר גם את היחסים ביניכן. מצטרפת לתפילה שלך, ומאחלת לאחותך רפואה שלמה ובריאות. ליאת

אני בן 15... וכבר הרבה זמן (בערך כשנה..) אני בדיכאון וחרדות שמפסיקות וממשיכות אני פשוט לא מאושר מהחיים שלי אני מנסה לשכנע את עצמי כבר שנה שזה כלום שזה סתם סתם יש לי חרדות סתם אני בדיכאון אבל אם זה סתם למה זה ממשיך? נמאס לי לשכנע אותי שזה בסדר זה לא בסדר אני רק בן 15 ואני כבר הפכתי להיות בן אדם מריר כזה? ואף אחד לא יודע ההורים לא שמים לב לזה בשיט חברים אין לי ממש... אבל גם הם לא שמים לב... אבל תאמת איך ישימו לב..? אני לא מראה שאני בדיכאון למה שאני יראה הם לא מסוגלים לעזור לי כי הם לא מעוניינים לעזור ההורים שלי... אתה יכול לומר להם שמשהו מפריע לך או משהו מציק לך או אפילו אם נפגעתה מהם והם יתייחסו בזלזול כה רב שפשוט יוצא לך כל החשק לומר להם אפילו עוד משפט אחד ולא אין לי למי לפנות לא ליועצת לא "לחברים" (אני עושה מרכאות כי הם לא באמת חברים..) ולא להורים אז מה לעשות..? להכריח את ההורים שלי לקחת אותי לפסיכלוג...? זה בכלל יעזור? אני כבר לא יודע... קודם כל אני חושב שצירכים לשכנע אותי ואז אני ינסה לשכנע תהורים שלי... כי ההורים שלי יגידו שזה סתם ואני לא צריך פסיכלוג.. הכול סתם אצלהם..... שאני כותב את זה אני מרגיש שאני כל כך לא יודע איך להסביר... אבל המילה הנכונה לדעתי אני מרגיש מטומטם... שאני לא צריך להרגיש ככה שאני סתם נער מתבגר ויש אנשים אחרים שיותר סובלים ממני אני כבר לא יודע מה אני מרגיש אני כבר לא יודע כלום....

שלום רב, גיל ההתבגרות מתאפיין בתנודות רגשיות חזקות, ובחוסר יציבות בתפיסת העצמי והעולם. הכל מאד דינמי, מורכב, מוקצן ואינטנסיבי. אני רוצה להאמין שכשההורים שלך אומרים שהכל 'סתם', הם מתכוונים לכך שאין כאן באמת משהו חריג, ושהכל שייך לאותה תקופה רוגשת שנקראת "גיל ההתבגרות". עם זאת, יש בכל זאת מקרים בהם החרדה והדיכאון יוצרים תחושת עומס ומצוקה ניכרת, ואז טיפול פסיכולוגי בהחלט מתבקש ורלוונטי. אין לי כוונה לשכנע אותך בנחיצותו של הטיפול הפסיכולוגי, אלא רק לעודד אותך להקשיב לצרכים המיידיים שלך. אם - לאחר מחשבה - תגיע למסקנה שטיפול הוא מה שייקל עליך, תוכל ליזום שיחה עם ההורים, אולי גם להראות להם את התכתובת הזו, בינינו, ולבקש את עזרתם בפנייה לפסיכולוג. אם הם עדיין ימשיכו לזלזל במה שעובר עליך, אפשר יהיה לשקול הכנסתו של גורם נוסף, למשל מישהו שעליו אתה סומך מתוך צוות ביה"ס. מאחלת לך שתצליח להגיע לשלווה ובריאות. ליאת

ההודעה הגיעה :-)

בני בן ה-4 גמול מטיטול כבר כשנה אך חרד לעשות קקי מחוץ לבית. בבית הוא בדרך כלל עושה בשרותים אך מבקש שיבואו אותי, יביאו מגבונים. הוא מוכן לנקות את עצמו לבד אך מבקש שיבדקו אם הוא אכן נקי. גם בבית לפעמים מתלכלך לו התחתונים כי הלך קצת מאוחר לשרותים או נרטב לו כאשר ישב בשרותים. כל זה נסבל בבית אך מחוץ לבית או ליתר דיוק כאשר אמא לא לידוק הוא לא עושה בשרותים. הוא כנראה מתאפק פעמים רבות הוא מצליח אך לפעמים חוזר עם תחתון מלוכלך קצת. וכך גם בגן לא עושה מתאפק ולפעמים קצת מתלכלך. אני מצייקת אותו במגבונים ותחתונים נוספים וכאשר הוא מלוכלך הוא מבקש שיביאו לו או התיק והוא מתנקה ומחליף תחתונים. אך קורה שהוא צריך להחליף כמה פעמים ביום כי הוא כנראה התאפק הרבה באותו היום. דיוחו לימהגן שהוא תמיד לחוץ בשרותים ומפחד להשאר מלוכלך. יש לי הרגשה שזה לא בשליטתו כל המצב והוא מאוד רוצה להצליח לעשות בשרותים. מה עושים כדי לעזור לו?

שלום יעל, נדמה לי שלא מדובר בחרדת קקי, אלא בחרדה מלהתלכלך בקקי. בדר"כ חרדה כזו אינה נוצרת בחלל ריק, והיא קשורה גם לרתיעה של ההורה עצמו מלכלוך. לפעמים, כשההורה עסוק מאד בנושא, חוזר ומנגב לילד את הטוסיק אחרי שהוא עצמו ניגב, או מציע מגבונים במקום נייר טואלט, עובר מסר לפיו הקקי הוא מלוכלך ומזוהם, ושאין מקום לפיספוסים בנושא. כרגע, חשוב לנסות להרפות מעט, ולאפשר לילד מגע תכוף עם חומרים רכים ומלכלכים (חימר, פלסטלינה, דבק, צבעי אצבעות). במקביל, לנסות לא לתת פוקוס רב לנושא, ולשדר לילד מידה של 'חופש' סביב הקקי. גם אם ברח לו קצת, לא הייתי עושה מזה סיפור גדול. במידה ואת מרגישה שאתם בסחרור, או אפילו בסוג של מאבק, או אם הקקי ממלא חלק נכבד מהתקשורת שלכם - פני להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת

אשמח מאוד אם מי מהקוראים יוכל להמליץ לי על פסיכולוג/ית מטעם מכבי עבור ילד בן 4. טיפול בתחום הרגשי, תודה מראש על העזרה.

שלום קרן, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

שלום רב אנו הורים לארבעה ילדים, הגדול בן 9, אחריו בת 7 ותאומים בני 3. ההתמודדות עם התאומים לא תמיד קלה מעצם היותם שניים... לאחרונה הם "פיתחו" שיטת משחק חדשה, כל משחק מתחיל באווירה של נחת ואולם כעבור מס' דקות המשחק הופך להשתוללות חסרת שליטה, הם פשוט לוקחים את חלקי המשחק (פאזל, קוביות וכו') ומתחילים לזרוק אל חלל החדר או לחילופין אחד על השני. הם שמחים מאוד, ממש מתפוצצים מצחוק ואווירת ההשתוללות מתגברת (קופצים אחד על השני וכו'). קשה מאוד לעצור אותם שכן הם חשים בכוחם כשניים. הסברנו בבירור כי אנו לא מרשים לנהוג כך ואף הרחקנו אותם מהמשחק לזמן קצר וכשחזרו דרשנו מהם לאסוף הכל. זה לא הרתיע אותם להתחיל שוב מחדש. מצד אחד הם מאוד נהנים ושמחים ומצד שני הם יוצרים כאוס מוחלט. נשמח ונודה להדרכתך ועצתך בנושא

שלום רביד, העובדה שמדובר בשני ילדים בני אותו גיל אינה אמורה לשנות את ההתייחסות של ההורים לחוקים ולכללי ההתנהגות בבית. כוחם של התאומים אינו נובע מזה שהם שניים, אלא (אולי!) מעצם כך שאתם תשושים מכדי להקפיד על גבולות בצורה יעילה ועקבית. בסיטואציה שתיארת לא קשה לטפל, ואיני רואה מדוע אי אפשר היה לעצור את ההשתוללות. יכולתם של הילדים לאפק את הדחפים, לכבד את הכללים ולהתנהג טוב קשורה קשר הדוק ליכולתם של ההורים להציב את הגבול, לאכוף את הכללים, ולתסכל את הילד/ים במידה, גם אם זה אומר שיהיו (לרגעים) קצת פחות "נהנים ושמחים". אם את מרגישה שקשה לך לבד, פני להדרכת הורים קצרה, וחסכי מעצמך עוד תסכול וכאוס. בברכה ליאת

הי; הילדה שלי בת שנתיים וחודשיים והיא מגלה פחדים ואף חרדות מכל מני דברים וסיטואצית;אפילו ממשחקים שאהבה מקודם עכשיו היא חוששת למרות שלא קרה שום אירוע מיוחד! בנוסף;היא מתחילה לבכות עם על דמות שרוטה אותה בוכה הן בפועל והן וירטואלית(טלויזיה);אפילו בשעת סיפור כשמקראים לה סיפור ויש דמות שמפחדת;עצובה או בוכה ביא מתחילה לבכות! ברור לי שיש בעיה רגשית כלשהי אך לא ברור לי למי לפנות בגיל כזה?ואיזה סוג של טיפול רגשי יכול להתאים בגיל הזה? אשמח לתגובה בהשדם תודה מרטד וכל הכבוד על המאמץ והנוכנות לעזור יישר כח ;)

שלום מרים, בתך עדיין פעוטה, ולכן הפחדים שאת מתארת עדיין אינם מוגדרים כ'פתולוגיה' רגשית, אלא כפחדים נורמטיביים תואמי-גיל. בשל הקושי להבחין היטב בין מציאות לדמיון, פעוטות מפגינים פחד מיצורים שונים, מתקשים לפרש נכונה סיטואציות, ומיטלטלים בין חוויה של אומניפוטנטיות (כל-יכול) לבין תחושת נזקקות וחוסר אונים. זה גיל קשה מהרבה בחינות, וגם מבחינת מופע הפחדים. אני מציעה להתאזר בסבלנות, לוותר על סיפורים מעוררים מדי או מפחידים, להישאר קרובים ותומכים בשעה של פחד, ולהימנע מ'לעשות עניין גדול' מההתנהגות הזאת. ברוב הגדול של המקרים התופעות הללו חולפות גם ללא טיפול. אם תרגישו שאין שיפור גם בעוד מספר חודשים, התייעצו שוב. שבת שלום ליאת

שלום בן של י בן שלוש וחודשיים, עד גיל שנתיים ו4 חודשים היה בבית עם מטפלת נהדרת. בגיל שנתיים ו-4 חודשים הלך לגן , אחרי כחודש וחצי של הסתגלות, הדברים נהיו רגועים, הוא בכיף הלך לגן והכל היה בסדר. בספטמבר הוא עבר לקבוצה גדולה יותר עם אותם ילדים רק גננת חדשה. חודש היו עוד פעם צרות, אחר כך היה תקופה רגוע.וזהו השקט נגמר , ילד בוכה גם בבוקר וגם בערב בבית, אומר שלא רוצה ללכת לגן, שטוב לו בבית.וככה כבר יותר מחודשיים. לפני זמן קצר היה שבועיים בבית עקב מחלה. ואני העברתי אותו באותו גן לגננת אחרת.מזה מספר ימים. יש לציין שהוא משחק עם ילדים אחרים בגן וילדים מאוד אוהבים אותו, הוא אוכל לא תמיד טוב אבל אוכל וגם יושן בגן. פעם בשבוע אני לוקחת אותו לפני שינת צהריים הביתה. בשיחה עם גננת, לא קרה מהשהוא מיוחד, במהלך היום הילד בסדר. אבל בבית הוא כל הזמן בוכה ולא רוצה ללכת לגן. מה לעשות? תודה

שלום אולגה, לא בטוחה שאוכל להבין מרחוק, על סמך התיאור המאד חלקי שלך, מה בדיוק עובר על הילד, ומה צריך לעשות. לפעמים, כשהילד מתפקד היטב בגן ובוכה רק בבית, אנו משערים שההתנגדות לצאת לגן בבוקר קשורה דווקא למשהו שקורה בבית (אח קטן, קושי להיפרד מההורים, מיעוט זמן איכות עם ההורים שעובדים הרבה, ניסיון לזכות ברווחים משניים, וכיוב'). לפעמים הילד בוכה כדרך לגייס את המבוגרים, או כתוצאה של הזדהות עם עמדתו האמביוולנטית של ההורה כלפי הגן. במקרים אחרים הבכי באמת קשור למשהו שקורה/קרה בגן, ואת זה חשוב לנסות לחפש גם בדרכים עקיפות (למשל דרך משחק חופשי או בשיחה עם ילדים אחרים). רק כשתדעי בוודאות מה מפעיל את הבכי, אפשר יהיה לטפל בזה. גם פנייה להתייעצות עם פסיכולוג ילדים חינוכי או קליני (אפשר גם עם פסיכולוג הגן) יכולה להיות יעילה ולקדם את החשיבה והפיתרון. עד אז, קצרי ככל האפשר את רגעי הפרידה ממנו, והקדישי לו הרבה זמן בשעות אחה"צ, כדי להקטין את המוטיבציה שלו לקבל ממך תשומת לב דרך הערוץ הבעייתי. בהצלחה ליאת

יש לנו תור לבדיקת אבהות. המכון דורש שכל הנבדקים יבדקו באותה שעה. האם זה הגיוני? ומה אני אומרת לילד בן 8 שמעולם לא ראה את אביו? מעולם לא שיקרתי לילד, איך יוצאים מזה בסדר?

שלום שירה, איני מכירה את הפרוצדורה המדוברת, ולפיכך לא יודעת מה הגיוני או לא. לא הבנתי את מי הילד שלך אמור לפגוש ביום הבדיקה. בכל מקרה, אם מעולם לא שיקרת לו, אין שום סיבה להתחיל לעשות זאת עתה. הסבירי את הסיבה לבדיקה במילים פשוטות ובקצרה, תוך מחשבה על כל מה שזה יכול לעורר אצל הילד. נסי להיות מחושבת באשר למידת החשיפה והפירוט של המידע שאת מוסרת, והשתדלי להשיב על שאלותיו בכנות אך בחמלה והתחשבות. בהצלחה ליאת

איך אפשר לקרב בין ילדה בת 9 לבין אביה? אציין ואומר שהורי הילדה גרושים מאז שהייתה בת מספר חודשים. האם חיה עם מישהו האב נישא בשנית. את רוב גידולה מטפחים הסבא והסבתא מצד האם. הילדה גדלה עם המון הסתות מצד משפחת האם כנגד האב ואף האם מתנקמת ומתנכלת במשך השנים בכל דרך אפשרית לגרוש שלה וכתוצאה מכך הבת והאב מרוחקים מאוד האחד מהשנייה מבלי חום ואהבה מבלי תקשורת ומבלי חלק ולו הקטן בגידולה.גם הסדרי הראייה כמעט ולא מתקיימים. איך ניתן למנוע ומה אפשר לעשות כדי שהקשר בינהם לא יילך לאיבוד ושבחלוף השנים הילדה לא תגיע למצב שאביה לא נלחם עלייה?

שלום לאה, עצוב מאד לראות איך ילדים נקלעים לחזית המאבק בין הוריהם, ומשלמים מחיר כבד לטווח הקצר והארוך. כדאי לזכור שגם ילד מוסת, גדל בסופו של דבר, והופך לאדם חושב. בעיני, חשוב מאד שהאב ימשיך להיאבק על הילדה ועל הקשר עמה, גם אם במשך זמן רב זה יהיה חד צדדי. מתישהו, הילדה תתבגר ותיווכח שאביה נאבק עליה, חיזר אחריה, והתעקש לא לנטוש אותה גם כשניסתה להתנכר. הידיעה הזו חשובה מאד לילדה, גם כיום, גם אם אינה מודה בכך. כאשר ההורים עסוקים במאבקי כוח וכבוד, בינם לבינם או בינם לבין ילדיהם, יש רק מפסידים... בברכה ליאת

שלום רב! ביתי בת שנתיים וחצי. התחלתי את הגמילה מחיתולים כשהייתה בת שנה ו-8, לאחר שהראתה מוכנות לכך, בשיתוף כמובן עם מטפלת המשפחתון. התחלתי גמילה הדרגתית, רק בשעות עירות, אח"כ המשכתי גם בשנת צהריים ולילה. המצב כיום הוא שהיא גמולה לחלוטין וכמעט שלא מפספסת כלל, חוץ מהלילה. לאורך כל תקופת הגמילה, אין מגמת שיפור משמעותית בלילה: לפעמים מתעוררת יבשה ולפעמים רטובה ובתקופה האחרונה לאור ניסיונות שונים לשפר את המצב, חלה אפילו הידרדרות. הניסיונות שעשיתי עד כה: הפסקת מים בלילה תוך כדי שיחה, הסבר והסכמתה לכך. לאחר מכן, תוכנית חיזוקים עם מדבקות, לאחר מכן תוכנית חיזוקים עם התייחסות רגשית חיובית גדולה מאד. לאחר מכן, לקיחתה תוך כדי שינה לשירותים. (זה הניסיון היחיד שהוביל לשיפור, אבל הבנתי שזה צעד לא נכון וברגע שהפסקתי, חזרה ההרטבה). והניסיון האחרון והארוך, לצמצם התייחסות לעניין הגמילה. ניסיון זה הוביל להידרדרות קשה, וכל לילה היא קמה רטובה. יש לציין שמדובר בניסיונות שעורכים כבר חודשים רבים... אנחנו ממש חסרי אונים ולא יודעים מה עוד לעשות כדי לשפר את המצב. אשמח לעצתך. לירון

שלום לירון, את מדברת על "חודשים רבים" של ניסיונות לגמילת לילה, ואני רוצה להזכיר לך שיש הרבה ילדים שרק מתחילים את הגמילה בגיל זה. יש פער טבעי בין היכולת לשלוט בפיפי ביום לבין היכולת להתאפק גם בלילה. לרוב הילדים זה אכן לוקח יותר זמן. למה הייאוש הזה? למה תחושות חוסר האונים? תני לה ולכם זמן עד האביב. עד אז - תחתוני לילה. ממש לא נורא. היא עוד קטנה... בהצלחה ליאת

היי ליאת, מאז תגובתך לשאלתי, קיבלתי את עצתך והתחלנו לשים לביתי (בת 2.5) תחתוני לילה. נראה שהיא הגיבה לזה טוב. אין חוקיות: לפעמים הוא ספוג ולפעמים מרגיש כמו פעם אחת של פיפי. בכל אופן, קרה דבר מאד לא צפוי. כשבועיים לאחר שהחלנו עם תחתוני הלילה, התחילו 'פספוסים', הרטבות רציניות במהלך היום. חשוב לי לציין שזו ילדה שגמולה לחלוטין במהלך עירות (כולל שנ"צ) כ-8 חודשים אם לא יותר.... כיום מה שקורה הוא שהיא מתאפקת ומסרבת ללכת לשירותים, גם כשברור על פי תנועות הגוף שיש לה פיפי\ קקי. היא טוענת שאין לה, ואחרי זמן מה עושה ברצפה. גם בשנ"צ פעמים רבות היא מתעוררת עם פיפי ולפעמים עם קקי. מלבד השבועות הראשונים של הגמילה, לא היו כלל תופעות כאלו. יש לציין שאין שום שינוי במשפחה או במסגרת בה היא נמצאת. האם תוכלי לעזור לי להבין את שאירע ולחשוב מה רצוי לעשות כדי להחזירה לעשיית הצרכים בשירותים? נ.ב מה שניסיתי עד עכשיו: בהתחלה הייתי נכנסת איתה למאבקי כוח: יש לך, אין לי, תלכי, לא בא לי וכו'...זה לא היה יעיל ורוב הפעמים הפסדתי במאבקים. בשלב הבא ניסיתי שיטה של מעט דיבורים והרבה עשייה. כשזיהיתי שיש לה פיפי, הייתי אומרת "אני רואה שיש לך פיפי" ונותנת לה יד או במקרים של התנגדות מרימה אותה ולוקחת אותה לשירותים. גם לא יעיל, כי בפעמים שאני לא מזהה, או בשנ"צ היא עושה ברצפה.

אנא ממך אני לא יודעת עם את נוהגת לתת מייל אבל אנא ממך אני חייבת להתייעץ עמך בבקשה ממך תצילי אותייי

שלום דנה, אני שומעת את הבקשה שלך, אבל חייבת להנחית אותך לקרקע המציאות. קשה מאד, אם לא בלתי אפשרי, להציל אנשים ממרחק, דרך פורום או מייל. איני רואה הבדל מהותי בין כאן לשם, ולכן את יכולה לכתוב, ואני אקרא, אך תשובתי תישאר כשהייתה: טיפול. טיפול. טיפול. ליאת [email protected]

שלום אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג לגיל הרך עבור ילדה בת 4 בנושא העברה לגן חדש. תודה רבה

שלום דנה, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

גילתי שבני בן האחת עשרה וחצי היה עם האחיין שלי בן השבע במיטה, כששניהם עם מכניסיים מופשלים ונוגעים אחד לשני באיבר המין הדבר נעשה כבר פעם שניה, וככל הנראה הרעיון היה של בני מה לעשות?

שלום שולה, יש להגביר את ההסברה ולהדק את ההשגחה. אם זה קורה בפעם השנייה - כנראה שלא התייחסתם מספיק ברצינות לפעם הראשונה. אל תרשו להם לישון יחד מאחורי דלת סגורה, עד שתהיו בטוחים שהמסר הובן (ואולי גם אז...) וברצינות - בגיל אחת עשרה, ילד כבר אמור לדעת שנגיעה באיברים אינטימיים של אדם אחר היא טאבו. מדובר בפעילות של הטרדה (יש מי שיגידו "תקיפה"), וחשוב לברר אם הוא עצמו לא נפל קרבן לתקיפה דומה. אני ממליצה בחום להגיע להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיעריך - בין היתר - את יכולות השליטה בדחף, והאם קיימת בעיה רגשית. בברכה ליאת

איך להגיב כשהילד משקר, הוא בן 5

שלום עדי, יש כל מיני שקרים, ולכל אחד מהם תתאים תגובה אחרת. יש שקרים שנועדו להימנע מהסתבכות - במקרה כזה, עדיף להשקיע ביצירת אווירה פתוחה ולא שיפוטית, כדי שהילד לא יפחד לומר לנו את האמת. יש שקרים שנועדו להאדיר את הילד באזני שומעיו - במקרה כזה, אפשר להגיב בחיוך שקט, שיבהיר לילד ש'עלינו עליו', אך מתייחסים בסלחנות. בדר"כ עומדת מוטיבציה כלשהי מאחורי השקרים, וחשוב לנסות להבינה, ולכוון לשם. באופן כללי, חשוב להסביר לילד ששקר אינו דבר רצוי או מקובל, אך עם זאת, אפשר להתייחס בסלחנות לשקרים של ילדים קטנים. ברוב המקרים הם אינם קשורים לנטייה עבריינית או התרופפות מוסרית, וככאלה - לפחות בעיני - הם נסלחים. אפשר להעיר בשקט ולומר "אני לא אוהבת שאתה משקר" או "לשקר זה לא יפה". נקווה לטוב ליאת

שלום ליאת בני בן 5.5 עם בעיות בכישורים חברתיים .הוא נוטה להתבכיין ,להגיב בתוקפנות להעלבות ,קושי בפרשנות שנותן לסיטואציות חברתיות ועוד .הומלץ לי לרשום אותו לקבוצה שעוזרת למיומנויות חברתיות וכך עשיתי .הצכוונתי לרשום אותו לקבוצה עם מדריך על 3-5 ילדים.אלא שעכשיו הפורמט שם השתנה וזה עתיד להיות קבוצה של מדריך על 3-4 ילדים כולל הורה אחד לכל ילד . משום מה זה נראה לי הרבה פחות טוב ואפקטיבי ופחות יעזור כי בעצם בגן ובבי"ס הילדים צריכים להסתדר בלעדינו ושם זה היה המקום בו הוא יכול היה ללמוד זאת עם תיווך המורה ,ועכשיו מרגיש לי מין בלאגן כזה עם כ"כ הרבה מבוגרים ושזה יאבד את האפקטיביות . אשמח לשמוע את דעתך המקצועית אולי זאת רק הרגשה לא נכונה שלי . תודה

שלום עדינה, איני יודעת מהי שיטת הטיפול. אם מי שמנהל את הקבוצה הוא פסיכולוג קליני מוסמך או עו"ס קליני או מטפל מורשה בהבעה (נא לבדוק תעודות!), את יכולה להיות שקטה יחסית, ולסמוך על מקצועיותו ואחריותו כגורם מורשה ומיומן בטיפול רגשי לסוגיו. בהצלחה ליאת

שאלתי פה אתמול ורציתי לדעת איך אני יכולה לטפל במספר בעיות שמתחלקות לכמה עיקריות ואיך אני יכולה לגדע OCD לבד ולהפסיק לכתוב דברים עם האצבע ועם הראש באוויר לאחר שאני רואה מילה כלשהיא תודה מראש דרך אגב אני יכולה את המייל שלך וגם לדעת אם אחרי טיפול לבד חרדה יכולה לחזור אליי

שלום דנה, נסי להיעזר בספר "די לאובססיה". לשאלתך השניה - יש כאן בשורה רעה ובשורה טובה: ה"רעה" היא, שאדם חרדתי מועד להגיב בחרדה למצבי משבר, ובמידה מסויימת להשלים עם העובדה שהוא חרדתי ויישאר כזה במידה כזו או אחרת. הבשורה הטובה היא שאפשר ללמוד לחיות עם החרדה, למתן אותה במידה ניכרת, ולחיות חיים איכותיים וטובים אם לומדים לשלוט בה. עדיין ממליצה לך מאד להיעזר באיש מקצוע, ובטיפול תרופתי בנוגדי חרדה. בהצלחה ליאת

שלום; הילדה שלי בת שנתיים וחודשיים;היא בת יחידה והיא כבר כמעט חצי שנה במסגרת משפחתון ועדיין אינה יוצרת קשר עם בני גילה כמו כן;היא מדברת מילים בודדות;אין עדיין צירוף של שתי מילים ההבנה שלה תקינה ןיש לה יכולות קוגנטיביות ראויות לציון מה יכול להיות הסיבה לקשיים החברתיים ואיך אפשר לטפל בהם? אגב היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת והקשר שלה עם מבוגרים תקין לגמרי אשמח לתגובה תודה מראש

שלום בלסם, בגיל שנתיים, קשה לדבר עדיין על חיי חברה אצל הילדים, ולפיכך גם על "קשיים חברתיים". ילדים בגיל זה משחקים זה *לצד* זה, ולא זה *עם* זה. לא ציינת מדוע היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת, אך יתכן שהקשיים שלה מסרבלים גם את האינטראקציות החברתיות שלה. כל אלה נמצאים בתחום עיסוקה ומומחיותה של קלינאית התקשורת, ולכן היא גם הכתובת הטבעית לשאלותייך. מציעה להתאזר בעוד סבלנות לפני שמכריזים שיש בעייה. אם את ממשיכה לדאוג, פני לאבחון במכון להתפתחות הילד. בהצלחה ליאת

רציתי לדעת אם ניתן לטפל במספר חרדות בו זמנית לבד כאשר החרדות והפחדים מתחלקים למספר סוגים עיקריים ואם אפשר גם לשלוח לך למייל רשימה של הפחדים/חרדות שלי שתראי אותם ותאמרי לי אם אני יכולה לטפל בהם לבד ואיך? ,חשוב לי לציין שאין לי מספיק כסף למותרות של פסיכולוג גם לא דרך כללית בבקשה ממך תצילי אותי אני על סף התאבדות אני כבר לא יכולה יותר

שלום דנה, הפרעות חרדה מופיעות במגוון צורות, ולעיתים המופע נראה כמו מספר הפרעות שונות. באופן כללי, אפשר להתמודד ברמה כלשהי גם לבד, אם מבינים את מנגנוני ההימנעות, ומוכנים להילחם בדחף לברוח/להימנע. אני מבינה שההסתייגות שלך אינה נובעת ממחסור כלכלי, כי יש בהחלט דרכים כיום לקבל טיפול מוזל ואפילו חינמי. אם את על סף התאבדות, אני מניחה שרמות החרדה עצומות, ולכן חבל מאד שאת מתעקשת על ההירואיקה של הלבד. טיפול תרופתי בשילוב של טיפול שיחתי יכולים לחלץ אותך די מהר מהמצב האקוטי שבו את מצוייה, וחבל שאת בהתנגדות כזאת. נסי לקרוא עוד על החרדה, ולהיעזר - לפחות חלקית בספרות העזרה העצמית המצויה על המדפים. בעיני, זה *ממש* לא כמו טיפול. בהצלחה ליאת

שלום גברת אני להלות חדש מרוסיה לארץ הזה לא טוב האיברית שלי ואני יש 11 בעיות של מחלה נפש כך בית אספר פסיכולוג אומר לאימה שלי אני לדעת בבקשה אם אפשר לטפל לבד בזה טודה רבה

שלום ילד בודד, בפרעות נפשיות קשות (במיוחד אם יש יותר מאחת) רצוי לא לטפל לבד. בשביל זה יש אנשי מקצוע, שלמדו שנים רבות איך לעזור לאנשים. הפסיכולוג, מעבר למקצועיות שלו, הוא גם אדם קרוב שיכול לעזור לך מול תחושות הבדידות. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

שכחתי לציין קופת חולים מכבי וכן המלצה על סדנא או טיפול בבעיות התנהגות ( התפרצות , ויסות התגובות) ושוב תודה

אנא, צרפי כתובת מייל, כאמור. בהצלחה!

ליאת שלום אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג/ית לילד בן 10 עם בעיות קשב וריכוז שמלווה בבעיות התנהגות (בבית בלבד) אימפולסביות אשמח באזור אשקלון,אשדוד תודה מראש

שלום מירב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אם מעוניינת צרי קשר [email protected] בהצלחה בכל מקרה

שלום רב, בת דודתי בת 10 ולפני כשלושה שבועות אובחנה בפציאליס (שיתוק בחצי הפנים הימני) ורצינו לדעת האם זה יהיה נכון לשלוח אותה חזרה לבית הספר מחשש שהיא תסבול מהקנטות ואכזריות מצד ילדי בית הספר או שהיא תמשיך ללמוד בבית? תודה רבה מראש, טל.

שלום טל, חריגות חיצונית לעולם מסכנת אותנו בסוג של בולטות, וכשמדובר בילדים גם בסיכון "למשוך אש". עם זאת, לפחות בעיני, לא יעלה על הדעת שכל מי שנושא סוג כזה של חריגות, ייכלא בביתו מחשש לפגיעה. לילדים צעירים יצא מוניטין מפוקפק של אכזריות וחוסר רגישות כלפי חלשים, אך מסתבר שלא תמיד זה המצב, במיוחד כאשר נעשית עבודת הכנה והסברה נכונה. ילדים (ממש כמו מבוגרים) יודעים להיות חומלים, מתחשבים וסובלנים, ואני מאמינה שהאחיינית שלך בהחלט תוכל לפגוש את החלקים הללו. אין לי ספק שהיא תיתקל גם בתגובות אחרות, שמקורן בבורות ופחד, אך זה יכול לקרות גם בקניון, בקאנטרי קלאב, באוטובוס, ובעצם בכל מקום. לסיכום, אני בעד חיים רגילים ונורמליים ככל האפשר, גם לאנשים עם מוגבלות או חריגות, כאשר נעשים המאמצים ליצירת ההתאמות הרלוונטיות בסביבה, לצמצום פגיעה ותסכול. בהצלחה ליאת

שלום, ביתי בת 6 וחצי נכנסה השנה לכיתה א', המורה שלה דיווחה לי שבהפסקות היא לבד, כששאלתי את ביתי מדוע היא אמרה "סתם" לא ממש ידעתי להתמודד עם התשובה ואמרתי לה שתנסה לתכנן את ההפסקה שמתי לה גם כמה משחקים בתיק , לצערי הרב שלחתי אותה למשימה בלתי אפשרית היא חזרה עצובה ובקושי סיפרה -ששאלה מספר ילדים וכולם התעלמו ממנה. התחלתי לשים דגש על הנושא ומסתבר שגם פה עשיתי ללא כוונה רעה נזק - הנושא הפך לעוצמתי מבחינתה . אני מנסה להזמין חברות אחר הצהרים אבל היא לא רוצה להיפגש עם אף ילדה חוץ מאחת - אותה ילדה היא חברה שלה אחר הצהריים אבל בכיתה מתעלמת ממנה ולא משחקת איתה. ביום שישי האחרון היא קמה והתחילה לבכות שהיא נורא מכוערת (מה שלא נכון) ליבי נשבר , פתאום שמתי לב שגם בארוחות ערב היא משתדלת לאכול מעט מאוד ולא מזמן זרקה לי הערה ש"ציפס" משמין.... פניתי ליועצת - יש לי פגישה איתה בעוד שבועיים - רציתי לדעת - איך אני יכולה לעזור לה ? איך אני יכולה להפוך את הפסקות בית ספר למשהו מהנה ? אגב לא ציינתי אבל זוהי ילדה מאוד חברותית - שנה שעברה בגן כל יום היו אצלנו חברים והיא מאוד רגישה לחבריה , לדוגמא היא היתה הילדה היחידה בגן שפתחה את ליבה לילדה חרשת שהיתה מגיעה לשילוב פעמיים בשבוע וגם זכתה בתעודה על חברות מדהימה שגילתה.

שלום הילה, המחשבה על ילד בודד אכן קורעת לב, וגורמת לנו לתחושות קשות של אשמה וחוסר אונים. לפעמים יש לנו השערות על סיבות אפשריות לכך, אך לא תמיד. השיחה עם היועצת חשובה, שכן בגיל הזה ניתן לסייע ביצירת הזדמנויות לשיתוף פעולה וחברות. מבחינתך, תוכלי להמשיך וליזום מפגשים חברתיים בשעות אחה"צ, ולעודד את בתך לארח ולהתארח. במקביל, נסי להעשיר את חיי החברה שלה באמצעות חוגים קבוצתיים, שישפרו את איכות חייה ואת התפיסות העצמיות שלה. אם באמת קיימת בעיה של עודף משקל, עזרי לבתך לרזות בצורה נכונה ואחראית, ובכך לשפר את הדימוי העצמי שלה, ואולי גם את מעמדה החברתי. למרבה הצער אנו יודעים שלפעמים ילדים עם משקל עודף משלמים מחיר חברתי על כך. עד שהדברים ישתפרו, אפשר לחשוב על פיתרונות לתחושת הבדידות בהפסקות. תוכלי לצייד אותה, למשל, בטלפון נייד שבעזרתו תוכל לשוחח איתך ולהרגיש פחות לבד, בספר קריאה קליל, או במשחקים שיעסיקו אותה גם אם היא לבדה. בשיחה עם היועצת תוכלי להעלות רעיונות ובקשות לתפקידים שאפשר יהיה לתת לבתך, גם כדי להעסיקה בהפסקות וגם כדי לתת לה מרכזיות וחשיבות, בעיני עצמה ובעיני שאר הילדים בכיתה. בהצלחה ליאת

בני בן שנתיים וארבעה חודשיים . עד לפני חודש וחצי היה איתי בבית. ילד חכם ומפותח מאד לגילו. מדבר המון, סקרן , שואל שאלות כל הזמן. זוכר המון פרטים ואירועים, חד אבחנה , זוכר ספרים. ורגיש מאד למצבים חברתיים. לפני חודש וחצי הכנסנו אותו לגן אנתרופוסופי באזורנו. אני מוטרדת מהקשיים שהוא מבטא. מבחינת הגן הכל בסדר, הילד אמנם בוכה , אבל הגננות אומרות שהוא נרגע מהר, ומשתתף במהלך היום. אבל הילד מתחנן כל בוקר לא ללכת לגן בכל דרך שעומדת לרשותו. מנסה כל בוקר לשכנע אותנו לעשות פעילויות אחרות, ללכת למקומות אחרים, בוכה מכל סימן של יציאה מהבית , לבוש, נעליים. אומר שוב ושוב שקשה לו , שהוא עצוב כשאני הולכת. לפני שהוא נרדם בלילה, הוא פתאום אומר בשקט בלי קשר לכלום, שעצוב לו בגן והוא רצה אותי והוא בכה. מצד אחד הגננות אומרות שהכל בסדר, אבל לא מרגיש שהכל בסדר. נראה לי שהוא ממש חרד מהגן. שהוא קולט הרבה, ולא מסוגל להבין את מה שהוא רואה.אולי הוא רואה תקשורת קשה יותר ממה שהוא רגיל לראות בבית , וזה מפחיד אותו. איסורים שהוא לא רגיל אליהם. בינתיים אנחנו מחכים שהוא יסתגל , אבל נראה שהמצב לא נפתר מעצמו, ואולי אפילו מחמיר. אני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לו. אני מרגישה שאנחנו במבוי סתום . מה עושים ?

שלום הילי, חודש וחצי זה לא הרבה זמן, כשמדובר בתהליך קליטה ראשוני בגן הילדים. מלבד היותו "חדש" בגן, כדאי לזכור שהשבועיים האחרונים התאפיינו במזג אוויר קשה, שמשפיע מאד על האטמוספירה בגנים: אי אפשר לצאת לחצר הגן הרטובה והבוצית, והילדים (חלקם מצוננים או בעוררות יתר) סגורים יחד בגן למשך שעות רבות. כשהמצב הזה נמשך לאורך זמן, הילדים והגננות "מטפסים על הקירות". זה בהחלט לא קל, והאווירה המתוחה והרוגשת עלולה להכביד על הילד שלך, שקשה לו מלכתחילה. בואי נקווה שהשבוע יהיה קל יותר. אם יש באפשרותך לקצר עבורו את שעות השהות בגן - מה טוב. זה תמיד מומלץ בעיני בשבועות הראשונים, בהם הילד משקיע אנרגיה נפשית עצומה. עוד קצת סבלנות... ליאת

שלום לכולם, אנו מחפשים פסיכולוג ילדים מומלץ באיזור בקעת אונו (קרית אונו, גני תקווה, יהוד) או המרכז (רמת-גן, גבעתיים, פתח תקווה) שעובד בהסדר עם מכבי. נשמח לקבל תשובות למייל [email protected] תודה מראש

בהצלחה!

שלום רב, ילדי בן ה-6.5 נשכב על הבטן ונוגע באיבר מינו לעיתים קרובות. הסברתי לו שיעשה זאת לבד בחדרו ולא ליד אנשים. לאחרונה, ראיתי אותו שוכב במיטתו ועושה זאת השהוא מחזיק בידו עיתון עם תמונה של אישה (לא תמונה אירוטית). האם זה נורמלי בגיל הזה? כיצד להגיב - האם לאפשר לו?

שלום רב, כל עוד לא מדובר בתוכן פורנוגרפי, לא הייתי מתערבת בפעילות שלו, מלבד הדרישה לעשותה בפרטיות בחדרו. בברכה ליאת

ליאת שלום, יש לי ילדה בת 9 מאד חברותית, אבל בחצי שנה אחרונה היא נמנעת מלהגיע לחברות. מסרבת בתוקף,אם בעבר הייתה מוכנה להשאר לבד בבית לעשר דקות, היום היא לא מאפשרת לי להוריד את הזבל. היא מתעקשת שלא קרה שום דבר, ואנו גם לא מודעים לארוע חריג שקרה. היא אומרת שמשהו מפריע לה, אבל לא יודעת מה נא עצתך אפי

שלום אפרת, כאשר חרדה נמשכת זמן רב כ"כ, ומפריעה באופן מהותי למהלך החיים השוטף, רצוי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים קליני, ולשקול התערבות טיפולית. יתכן שמדובר בהתקפי חרדה שבאים "כמו משום מקום". אפשר ורצוי לטפל בזה. בהצלחה ליאת

שלום רב יש לנו 3 ילדים ,כתה יב,כתה ח וגן חובה. נשמח לקבל המלצה לטיפול בעבור ילד הסנדוייץ שלנו . פסיכולוג נוער? פסיכולג קליני עם התמחות מסוימת? אנחנו תושבי אזור השפלה נשמח לקבל המלצות על מטפלים באיזור.תודה

שלום נורית, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

אבקש לקבל עיצה כיצד לנהוג עם בני שבכיתה ח' , הוא מאובחן כ-ADD הוא לומד למבחנים ומכין תמיד שיעורים אבל כשמגיע למבחן משהו מתפספס והוא נכשל. הוא מקבל עזרה בלימודים ויש לו מורה לאסטרטגיות למידה, מורה למתמטיקה, לאנגלית ושיעורי רכיבה על סוסים. מבחינתינו אנו עושים הכל וגם מבחינתו הוא הולך לשיעורים ברצון ומשקיע מאמצים וכל פעם שנכשל הוא נשבר ולא מבין למה הוא לא מצליח שהרי כל כל התאמץ ואינני יודעת איך לעודדו כי לומר לו שהדרך היא החשובה ולא התוצאה זה לא בדיוק נכון כי כולנו נמדדים בשורת התוצאה. מה עושים ?

שלום אורנה, כדי לדעת איך לעזור, רצוי לדעת מה *בדיוק* מכשיל אותו. ראשית, האם הוא מטופל בריטלין? חשוב לזכור שאסטרטגיות למידה, שיעורים פרטיים ואפילו רכיבה על סוסים, אינם מטפלים ייעודית בהפרעת הקשב ואינם נותנים מענה ישיר כמו הטיפול התרופתי. אם אינו מקבל סיוע תרופתי, יתכן שהגיע הזמן לשקול זאת. שנית, אחרי רצף של כישלונות, יש ילדים (וגם סטודנטים בוגרים) המפתחים חרדת בחינות. החרדה מפריעה הן לקליטת החומר, הן לעיבודו, והן ליישומו ברגע האמת בשעת המבחן. בחרדת מבחן אפשר ורצוי לטפל, אצל פסיכולוג המתמחה בטכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות. נסו להתחקות אחרי דפוס השגיאות שלו, וללמוד על פיו מה הבעיה. כשהתמונה תתבהר, אפשר יהיה לחשוב מה עושים. בהצלחה ליאת

מצטער על הגסויות אבל שנה שעברה אוננתי ממש הרבה ורק כיום מזה חודשיים אני מפחד למות כי דוד שלי הלך לבעל אוב והוא אמר לו שאני הולך להיות קשה בשנה הקרובה ומאז כי כולם נחמדים אליי גם מי ששונא אותי האם בעל אוב יכול לדעת מתי אחרים ימותו כשלא אני שואל אותו? תודה מראש תצילי אותי בבקשההה ממךךךךךךךךך

שלום לך בחור צעיר עד שתענה לך הפסיכולגית לא יודע מאיפה הסיפור הזה ואם אכן אמיתי אתה לא הולך למות ,אף אחד ,אבל אף אחד לא יכול לדעת גם אם תלך באופן אישי אליו לא יוכל לדעת !!!!!!! אל תאמין בזה כי אין בזה אמת !!! זה רק פחד כי אתה מאמין בזה !!! תרגע ...

שלום רב, אוננות היא פעולה טבעית ובריאה, ובניגוד למה שסיפרו לך, היא אינה גורמת לעונש מידי שמיים, ובוודאי שלא למחלה או מוות. אם כך היה הדבר, הרי שאוכלוסיית העולם הייתה נכחדת זה מכבר... בעלי אוב אינם יכולים לצפות את מותו של אדם, ולפיכך, מעבר לקוריוז, הייתי ממליצה לך להניח לבעלי אוב בכלל, ולכאלה שמתיימרים לחזות מוות בפרט. כבחור צעיר, נסה להתמקד בחיים ובמה שיש להם להציע לך, כולל הנאות הגוף. אתה בדיוק בגיל המתאים לכך. שבוע טוב! ליאת

שלום רב, הבת שלי בת 8בכיתה ג היא נמצאת בחבורה של שלוש בנות מאז כיתה א בזמן האחרון שתי הבנות האחרות מחליטות  לשגע אותה, פעם הן אומרות לה שהן חברות שלה ופעם לא. הכל תלוי באיזה צד הן קמו . אתמול לדוגמא אחת מהבנות עלתה לכיתה אמרה לבתי איפה את אני מחפשת אותך בקור הבת שלי ענתה שהיה לה קר למטה לכן עלתה לכיתה הילדה אמרה לה שבגלל זה מחר היא תחליט אם היא חברה שלה או לא. ועוד מקרים של ילדים אך קורעים לי את הלב. הבנות האלה הן מרכז הכיתה וכולן חברות שלהן קשה לבת שלי להתחבר לשאר הבנות מאחר וכולן רוצות להיות בחברת שתי הבנות. מה עושים במצב כזה לא חשבתי שהבת שלי תיהיה הקורבן. חשוב לציין שהבת שלי מאוד מוצלחת חכמה טובה יפה ומקבלת המון פרגונים ואהבה בבית.

שלום חנית, החיים החברתיים של ילדות בבית הספר היסודי אכן יכולים להיראות (ולהיחוות) לפעמים כמו רכבת הרים. מעורבים שם לא מעט רגשות, יצרים ומוטיבציות, שלא תמיד האדם המבוגר יכול להכיל. אנשים מבוגרים יודעים לבחור את חבריהם על סמך קריטריונים ברורים, לנהל מערכות יחסים יציבות, ולנהל קונפליקט בצורה בוגרת. הילדים שלנו חסרים עדיין את היכולות הללו, ולכן הם "ברוגז" ו"שולם", אוהבים ושונאים, מתחברים ומתנתקים, ולא תמיד מקבלים החלטות חברתיות בדרך הגיונית/הומנית/צפוייה. לכן, אני מציעה לך להימנע ממעורבות יתר בחיי החברה של בתך. נסי לחזק ולעודד אותה ברגעי המשבר, לעזור לה לשרוד את ימי ה'ברוגז', ובמידת הצורך לכוון אותה (בעדינות) לבנות הטובות שבכיתה, גם אם הן פחות מרכזיות. ההתערבות שלנו הופכת רלוונטית יותר ואפילו קריטית, במקרים של חרם, התעללות עקבית לאורך זמן, או דחייה אקטיבית. במקרים כאלה יש להפעיל את הצוות החינוכי של ביה"ס, עד רמת המנהל/ת, ולפעול לאלתר כדי לסייע לילד ולשנות את מצבו. בברכה ליאת

בני בן 7.5 החל לאחרונה לעשות את צרכיו במכנסיים, זה החל רק במתן שתן במכנסיים והחמיר גם בעשיית פעולת מעיים , בהתחלה זה היה רק בבית ספר, היום זה גם בצהרונית, אצל חברים וגם בבית . פשוט אינו נכנס כלל לשירותים. הוא טוען כי זה נובע מפחד בעקבות סרט שראה בשיעור מוסיקה. ניסיתי שיחות עימו , שוחחתי עם כל הגורמים האפשריים, מחנכת,מנהלת בית הספר, יועצת חינוכית והמורה למוסיקה. הפסיקו ללמד את היצירה שנלמדה בשיעור מוסיקה, מלווים אותו לשירותים במידה והוא מבקש(כמובן), אך זה לא עוזר. ניסיתי דרכים כגון מתנות, אם יחזור נקי מבית הספר יקבל מתנה- זה לא עזר. ניסיתי לעזור לו להתמודד עם הפחד- לא עזר. מנעתי ממנו ללכת לחברים בגלל עשיית צרכים- זה לא עזר. אני פשוט אובדת עצות.... מה עוד אוכל לעשות???? נראה שלא מפריע לו כלל שהוא עם הצרכים שלו בתחתונים ושהילדים מקניטים אותו וכו... אודה לך על תשובתך (-:

שלום צאלה, לפני שמתייאשים, חשוב לזכור שיש דרכים לעזור, ומה שנראה כמו מבוי סתום אינו בהכרח כזה. עם זאת, יש בעיות שאינן יכולות להיפתר באמצעות עצה אינטרנטית בפורום. ממליצה על פנייה לפסיכולוג ילדים קליני, שיוכל גם לטפל בחרדה וגם למנוע התדרדרות ביחסים בעקבות הסימפטום. בהצלחה ליאת

או מטפל רגשי תודה מראש

שלום שני, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

ביתנו בת השבע וחצי סיפרה לנו לאחרונה שיש דמות שמופיעה לידה בכל מיני מצבים ומדברת איתה (לא מדובר במין חבר דמיוני חיובי אלא בדמות אישה מבוגרת אשר מפחידה את הילדה לדבריה, לעיתים מזרזרת אותה, לעיתים נוזפת בה). האם נכון לפנות פנייה ראשונית בעניין לפסיכולוג ילדים או דווקא לפסיכיאטר ילדים? האם ניתן לקבל המלצה על גורם מטפל מתאים באזור השרון? תודה.

שלום רב, גם פסיכולוג ילדים קליני וגם פסיכיאטר ילדים - שניהם כתובת טובה להתייעצות בסוגיה שתיארת. ולבקשתך - למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

שלום, אודה לקבלת המלצות על פסיכולוגים לילדים באזור ראשל"צ אשר עובדים עם מכבי. תודה

שלום רב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת

ביתי בת 4.5, ילדה מקסימה, נמרצת, אינטיליגנטית, חברותית וחכמה. לאחרונה שמנו לב שלפעמים, כשהיא שואלת אותנו שאלה או אומרת לנו משפט כלשהו, היא חוזרת על המשפט ללא קול - רק עם השפתיים - לעצמה. היא לא מודעת לכך ואנחנו לא מצליחים למצוא חוקיות להופעת התופעה הזו. אשמח אם תוכלי לחוות דעתך בנושא. תודה.

שלום פרח, מציעה להתייעץ עם קלינאית תקשורת. יש פורום רלוונטי באתר זה. הנה - http://www.doctors.co.il/forum-5242 ועוד אחד - http://www.doctors.co.il/forum-71 איכשהו, לא נשמע לי מדאיג... בברכה ליאת

שלום בני בן 6 , הוא יליד נובמבר לכן החלטנו בשיתוף עם הגננת להשאיר אותו שנה נוספת בגן. הוא מאוד חכם ורגיש ועם זאת גם עקשן ומתוסכל מאוד כשלא מצליח לו משהו שהוא עושה (פרפקטציוניסט). בחודש האחרון הוא החל להתלונן המון שמשעמם לו (משעמם לו בגן, המשחקים משעממים , הטלויזיה, וכו) , הוא בוכה כמעט כל ערב לפני השינה ואף החל לומר בשבוע האחרון משפטים כמו: חבל שאני קיים... אני מאוד מודאגת מהמצב המתתפתח ורוצה לעזור לו , אני מרגישה שזו הייתה טעות שלא להעלות אותו לכיתה א' וזה חלק מהסיבה להרגשה הכללית שלו. התחלתי ללמד אותו לקרוא וזה מאוד משפר לו את מצב הרוח ומעניין אותו. בנוסף, הוא מאוד לא אוהב את החורף,וכל הזמן מברר מתי יגיע הקיץ (הוא אומר שהחורף עושה לו הרגשה לא נעימה) יש לציין שזו פעם ראשונה שעובר עליו משהו כזה, לאורך כל השנים הוא היה ילד שמח, נהנה מהכל אוהב לשחק ועם עולם פנימי מאוד עשיר.גם בתקופה הזו יש הרבה רגעים שהוא כן נהנה ממשחקים ומבילויים והתחושות האלו מגיעות לרוב בשעות הערב והלילה לפני השינה. אני לא יודעת איך להתחיל ואיפה להתחיל לעזור לו. יש כ"כ הרבה אפשרויות המוצעות באינטרנט והייתי רוצה לקבל הכוונה איפה להתחיל , האם ללכת למכון שיש לו התמחות לילדים או פסיכולוג ילדים (ואיזה ? יש כל מיני - קליני , חינוכי וכד') אודה לך אם תוכלי לכוון אותנו לאיזה התמחות או סוג של טיפול כדאי לפנות תודה רבה בברכה מיכל

שלום מיכל, הכתובת הטבעית לסוג כזה של קשים היא פסיכולוג ילדים קליני או מטפל/ת באמנות. פסיכולוגים חינוכיים הם מי שנותנים מענה לבעיות הקשורות לתפקוד הילד במסגרות החינוכיות, כולל אבחונים. נקודה למחשבה - מאחר והשארתם את הילד שנה נוספת בגן (לידה בחודש נובמבר אינה סיבה מוצדקת להחלטה כזו) רצוי לא להעמיס עליו תחושות נוספות של חריגות ובעייתיות, ועדיף לחזק את החלקים הבריאים, המתמודדים והכשירים. חשוב להיזהר מלקבע דפוס של בעייתיות אצל ילד שלא היה בעייתי מלכתחילה. בהצלחה ליאת

מחפשת בנרות פסיכולוג/ית טוב/ה לבת 13. הילדה מדוכאת מאוד, סגורה ולא משתפת.מחפשת מישהו מתאים באיזור השפלה ולא מוצאת. מישהו...?

שלום רב, למרות הרצון לעזור, ובהתאמה עם מדיניות האתר כולו, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אם תרצי, תוכלי לכתוב הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. בהצלחה ליאת