פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום ירדן, ביתי הבכורה היא תכף בת 5 והיא ילדה חמה, לבבית, בוגרת, עצמאית ונבונה. לאחרונה אני חשה כי אני פוגעת בה שלא במתכוון. לאחורנה אני שמה לב לשינוי בהתנהגות שלה ובריחוק שנוצר אצלי אליה בעקבות ההתנהגות שלה וה מטריד אותי וכואב לי. אני מרגישה מאוד חסרת אונים וחסרת כלים מולה. מפחיד אותי שזה יכול להתדרדר ואני רוצה לעבוד על זה עכשיו. אני חד הורית ל-2 ומאוד חשוב לי לגדל את ילדיי בצורה הטובה ביותר שאני יכולה ובשימת דגש על אהבה, קבלה, משפחתיות ושמחה. כמה נקודות שמטרידות אותי: 1. אני מרגישה שאני עושה השלכה מחווית הילדות שלי על הבת שלי על אף שאני יודעת בהיגיון שהיא שונה לחלוטין ממני, בעלת אופי שונה וכד'. אני מגוננת עליה יותר מידי ולעיתים נותנת לה להתמודד לבד כשהיא אולי צריכה אותי(לא מוצאת את האיזון) דואגת לה, לוחצת עליה ללמוד ולהצטיין(והיא כבר כמעט יודעת לקרוא) וכל זה מהמקומות הכואבים שלי כילדה בינונית, לא יפה ולא אהובה. האבסורד הוא שהבת שלי היא יפיפייה אמיתית ומבריקה. הדבר היחיד שמפריע לי זה העובדה שהיא מלאה.(זה משפיע עלי) אני כל הזמן על המשמר ודרוכה כשזה נוגע אליה. לפעמים אני מרגישה שההתנהגות שלי כלפיה פוגעת בה מלהיות מי שהיא ולמרות שהדבר האחרון שאני רוצה זה שתהיה כמו שאני הייתי בגילה, לשם אני באמצע מובילה אותה. לעומתה, כשזה נוגע לאחיה הקטן אני יותר משוחחרת, בטוחה ורגועה ויש לי יותר מקום לחוש רגשות של אהבה וקרבה אליו. אני מאוד רוצה לשנות את ההסתכלות שלי כלפי ביתי. בא לי לראות אותה ממקום אובייקטיבי ונקי ולאפשר להיות מי וכל מה שהיא רוצה להיות. אני לא יודעת איך אפשר לעשות זאת ללא טיפול שאיני מסוגלת לאפשר לעצמי.אשמח לעצות או כלים ליישום. 2. הילדה לאחרונה מתחילה באימוץ התנהגות בכיינית ונוטה לכעוס הרבה. מצד אחד אני שמחה שהיא בוכה ומוציאה את הכאב החוצה אבל מצד שני אני חושבת לעצמי מה עובר עליה? מה אני מחמיצה? אני מאוד רוצה לעזור לה להתמודד עם הכעסים שלה בצורה טובה. 3. אני מרגישה שקשה לי לגלות כלפיה אמפטיה כאשר שתינו כועסות ודווקא היא זו שבאה אליי לחבק אותי במקום שאני אבוא אליה. אני כמובן מחבקת אותה ומנשקת אותה אבל מרגישה שזה דבר שהיה צריך להגיע ממני עם שיחה לצד זה. זה משהו שאני משתדלת לעבוד עליו אבל זה מרגיש לי לא טבעי לעשות, למה?

יש לי בן בגיל 11 הוא לומד בכיתה קטנה ויש סרבול וקושי מוטורי. לא יודע לקשור שרוכים אני מנסה ללמד וקשה לו לתפוס ולעשות זאת. בעלי לעומתי פחות נוקשה ואומר שמתי שהוא הוא ידע. איך ומה אוכל לעשות על מנת לקדם את הנושא? תודה

שלום, הבן שלי בן ה-6 לעיתים נעלם. לוקח את הרגליים ונעלם. הפעם הראשונה היתה כשהיה בן כשנתיים כשנעלם בפארק במשך 45 דקות. לבסוף נמצא ע"י עוברי אורח. לאחרונה החל להעלם בצורה דחופה יותר. שניה קטנה של אי תשומת לב והילד הולך לטיול רגלי היכן שניראה לו... גם במקומות שאינם מוכרים לו. למרות שהסברנו לו אלפי פעמים את חשיבות ההודעה, שלהיות קרובים לאבא ואמא יש תחושה שהוא לא באמת מבין. אתמול היה שיא נוסף כאשר נעלם שוב לכמה דקות. הוא לא הבין על מה המהומה... הוא רק הלך לחכות לנו ליד האוטו (שוב, במקום שהוא לא מכיר). לפעמים יש לי תחושה שהוא כאילו "מתנתק", והולך... מה עלי לעשות??? אשמח להדרכה. תודה, ורד - אמא מאוד מודאגת

שלום, אני חיה עם בן זוג שאלה נישואים שניים שלו ויש לנו ילדה משתפת בת 6. לעיתים כשאנו רבים , גם ליד הילדה, הוא מטיח בי שהוא הביא את הילדה רק בשבילי (יש לו שני ילדים גדולים ), והוא מצידו לא היה צריך עוד ילד. אני מסבירה לו שזה לא בסדר שהיא שומעת זאת כי היא תחיה בהרגשה שאבא שלה לא רצה אותה. האם אני צודקת? חוצמזה הוא אבא מקסים ויש להם קשר נהדר. אורלי

שלום רב. אני אמא לתאומים בני 3, לא זהים ושוקלת האם יהיה נכון להפריד בניהם בשנת הלימודים הבאה. הם מאד קשורים אחד לשני. משחקים יחד המון, דואגים מאד אחד לשני וישנן גם הצקות מידי פעם. בשיחה עם הגננת בגן הפרטי נאמר לי שיש בניהם קשר מדהים. הם משחקים שניהם אחד עם השני ובמקביל עם קבוצה של ילדים. עוד נאמר לי שכאשר אחד מהם לא מגיע לגן, השני משחק עם ילדים שאיתם הוא לא שיחק קודם. מצד אחד התשובה ברורה- להפריד. מצד שני, קראתי שגעגוע והפרדה כשהקשר הוא טוב יכולים להשפיע דווקא לרעה. ההחלטה מאד מאד קשה. מה נכון לעשות? אשמח לעצתך. תודה

הילדה אמורה לעלות לכיתה א' לאחר שנשארה שנה נוספת בגן (לא הייתה מספיק בשלה רגשית). אני מנסה לעבוד איתה על לימוד אותיות ה א' ב'. היא יודעת לומר את כולם בעלפה מ- א' ועד ת' אך כשאני מבקש ממנה לומר איזה אות זו בצורה אקראית היא לא זוכרת לומר (למרות שהזכרנו אותה שניה לפני)ואז מתחילה מהתחלה את כל האותיות עד שמגיעה לאות ששאלתי. אציין ואומר שיש 4-5 אותיות שהי כן יודעת לזהות ולומר. אני מודאג שמה יש בעיה כלשהי. האם יש מקום לבדוק או לבצע אבחון כל שהוא ע"י גורם כלשהו?

שלום, בני בן 1.8, לאחרונה סיגל לעצמו מנהג של חפץ מעבר בדמות כרטיסים מגנטיים (כגון של קופת חולים, משחקייה וכו'). הוא רוצה שניים תמיד, רוצה להחזיקם רוב הזמן ביום ואף בלילה (לעיתים מתעורר ומבקש אותם), רוצה כרטיסים קבועים. העניין מטריד כיוון שמדובר בחפץ מעבר לא שיגרתי בכלל ובנוסף הילד לא נמצא במסגרת גן. אם אחד הכרטיסים הולך לאיבוד מגיב בבכי, ונראה שפתח סוג של אובססיביות כלפיהם. יש לציין שמקודם החזיק 2 קוביות עץ עם תמונת דובי כשנאבדו אמץ את הכרטיסים. אשמח לקבל ייעוץ. האם תקין? כיצד להגיב? תודה, ס.

שלום רב יש לי ילד בן שנה וחצי בן יחיד ,ברקע עם אסטמה של העור. הוא בגן מעון מספטמבר אך לאחרונה החלו לו התפרצויות כעס ובכי כשהוא קם משנת צהריים או כשאספתי משחק שרצה. לאחר זמן מה הוא נרגע אך לוקח זמן רב לעתים ונראה ששום דבר לא מרגיענאותו. גם לא חיבוק או קול תקיף ורגןע ככל שניתן.אינני יודעת מה הסיבה הפתאומית וכיצד להרגיעו. בנוסף מזה זמן הןא לעתים בוכה כשמורידה מכנס להחלפת חיתול. אשמח לתשובה כיוון שאובדת עצות תודה

הכל פחות או יותר כשורה למעט זה שמדי פעם נותנים לו מכה בגן ואף ילד או שניים נתנו לו יותר ממכה אחת. אינני יודעת כיצד להצייחס לכך .חלק אמרו לי ששכיח אצל ילדים בתהליך עמידה על שלהם,כשמדובר במכה שצעעם.

שלום! בתי בת שנתיים ושלוש גמולה כ-5 ילדה חיכנית וחיבורתי , התחילה להרטיב בגן ורק בגן שהיא קמה מהשינה, כמו כן היא בוכה הרבה ורוצה שאני יריב אותו וגם עח הזמן רוצה לישון ( לא בשעות הרגילוצ שלה שהם 19:30-20:00. מעוניינת לשאול מה הסיבות שגורמות לה להרטיב ולהיות בחוסר שקט.. חשוב לי לציין שינם שינוים של הצוות במעון וכמו כן ישנם אני מקצוע שנמצאים בגן בשביל תיקונים שונים.

שלום רב, אני אם לילד בן 10 שלאחרונה , חצי שנה לערך, החל להיות חרד בכל הקשור ללילה. הוא מפחד לישון לבד, מבקש להירדם בחדרינו. כאשר אנו מעבירים אותו לחדרו , מתחיל לבכות בצורה היסטרית שנרדים אותו. איך שהערב יורד הוא מתחיל לשאול אותנו מתי בכוונתינו לישון. רוב הזמן אני נאלצת לשקר ולומר שאעלה למיטה רק ב2 לפנות בוקר כדי שיירגע. הנ"ל הפך להיות מטרד עבורו קודם כל וגם עבורינו. אנו לא יכולים לצאת מהבית לפני שיירדם. לפני כשבוע יצאנו לאירוע והוא נשאר עם סבתו שאוהב מאוד והטלפונים אלינו לא פסקו כל הערב בכדי לברר מתי אנו מגיעים. הוא לא ישן אצל חברים למרות שעשה זאת בעבר.ביומיים האחרונים בעלי שוכב לצידו כל ערב במשך חצי שעה עד שנרדם ואז ישן כל הלילה. אין אנו יודעים לשים את האצבע על האירוע שהביא לשינוי התנהגותו אנו חושבים שיש קשר לכך שבן דודו סיפר לו באחת הפעמים שהבית שלידו נפרץ (זוהי רק הנחה) אשמח לדעת כיצד עלינו לנהוג במצב זה. האם כדאי לפנות לטיפול מקצועי? האם יש משהו שאנו יכולים לעשות על מנת לשפר את המצב? תודה מראש על התשובה. קרן

אני כל לילה ישנה עם הבן שלי ותמיד שהוא חוזר מהמעון אני איתו הוא קשור אלי מאוד לפני שבועים היתי צריכה להתאשפז בבית חולים ובעלי היה צריך להיות איתי אז הוא ישן במשך 3 לילות רצופים אצל חברה שלי שהיא גם הגננת שלווהיה נעים ולא בכה הרבה אחרי זה שהגעתי והוא ראה אותי הוא שמח לקראתי ולא כעס עלי אך לא הרפה ממני לרגע במהלך אותם ימים הוא נדבק בוירוס במעון ושהה איתי בבית ימים רצופים ישנו יחד אכלנו יחד והוא כל הזמן היה איתי ושבוא חולה הוא ממש תלוי הי ואם אני זזה לרגע הוא בוכה הוא בוקשי משחק ורוצה רק תשומת לב ממני הרבה יותר מהרגיל השבוע שוב היתי צריכה לכנס לבית חולים והוא נכנס להיסטריה ובכה המון לילה שלם בעלי היה איתו וגם זה לא עזר הוא רק בכה וצעק "אמא אמא" אחרי אותו לילה הוא קצת נרגע חמותי ובעלי וחברה שלי היו איתו ושימחו אותו למרות שמדי םעם הא היה נכנס להתקפי היסטריה מאז הוא לא רוצה להגיע למעון איך שמגיעים םאזור המעון הוא צועק ובוכה עוד באוטו ובוכה ואם הוא מתחיל לבכות זה היסטריה ולא בכי רגיל כמו שהיה עד עכשיו עד לפני כל המקרה הזה הוא היה מחכה למעון ואומר כל ערב שהוא רוצה מעון אני מבינה שהוא חווה טלטלה אבל בבקשה תתנו לי כלים איך לעזור לו אני לא יודעת איך לעזור לו אני מםחדת שזה יפגע בו בטווח העתידי

שלום בתי אוטוטו תהיה בת 5, ועדיין לא גמולה בלילה. גמילת יום התרחשה בגיל מתאים, ללא בריחות כלל במהלך היום. כרגע ישנה עם "תחתון גמילה", ומתעוררת איתו בדר"כ ספוג, ובכל מקרה תמיד רטוב. אנחנוו יודעים כי שנתה מאוד חזקה, אבל אין לנו מושג אם זו, או רק זו, הבעיה. שאלנו אותה פעם אחת, והבנו ממנה שאינה מודעת לזה שעושה פיפי בשינה. רוצים לפנות לטיפול אך לפני כן, מתלבטים כיצד לגשת עם זה אליה. הילדה מאוד חכמה, עם אינטלגנציה רגשית גבוהה כלפי הסביבה וכלפי עצמה, ויחד עם זאת עדינה וחסרת ביטחון בחברה. ברור לנו שסדרת האבחון והבדיקות לא "יעברו לידה", והיא תבין שמשהו פה לא תקין. כיצד מומלץ להסביר לה את הנושא ? אנו לא רוצים שנושא ההרטבה שיעלה עקב האבחון והבדיקות, יגרמו אצלה לחוסר ביטחון, יותר ממה שקיים כרגע, ואף עניינים של דימוי עצמי נמוך וכו'. אודה לעזרה.

ילדה בת שנה בוכה רק כאשר האבא מגיע לגן לקחת אותה, לא רוצה ללכת מהגן בוכה אצל האבא על הידיים, הכל משתנה כשיוצאים מהגן, נמשך רק בשבועיים האחרונים. מה יכולה להיות הסיבה?

שלום, בתי בת 7 החלה בימים האחרונים לסרב ללכת לחברות/סבתא אחה"צ (סירוב עד כדי בכי). לטענתה, בגלל שמחשיך מוקדם היא מרגישה כאילו היא תצטרך להשאר לישון שם ושאנחנו לא נבוא לקחת אותה. אציין שתמיד היו לה קשיים להשאר לישון במקומות שאינם הבית שלה - כולל אצל הסבתא (שהיא נמצאת שם כמעט כל יום) או החברה הכי טובה (שאיתה היא מתראה כל יום). פעמים רבות נאלצנו לבוא לאסוף אותה באמצע הלילה כי היא בכתה שהיא רוצה הביתה. אציין שלפני שבועיים נסעתי לחו"ל לשבוע במסגרת העבודה וזה התחיל מיד אחרי שחזרתי. יתכן וזה הזכיר לה נשכחות? - לפני שנתיים ולמשך כמעט שנה שהיתי בחו"ל לעבודה לתקופות ארוכות (כחודש כל פעם) עם ביקור בבית של כשבוע וחצי בכל פעם. איך אפשר להפיג את החששות שלה?

בני בן השמונה סובל כל הזמן ממחשבות רעות בתקופה האחרונה זה יותר מתגבר לדוגמא הוא כל הזמן מפחד שיחטפו אותו או שהוא מדמיין כשהוא יוא מהאמבטיה שמישהו נמצא שם הוא די חרדתי אני לא יודעת למי עליי לפנות ואיך לטפל בזה הוא מוכן לשתף פעולה ולטפל בזה הוא מאוד רוצה הוא שאל אם יש רופא שמוציא מחשבות רעות

שלום, אני אמא לנערה בת 16. השנה עברה ללמוד מחטיבה במושב לתיכון בעיר. הילדה מרגישה על גג העולם..רכשה חברים חדשים, נהייתה מחוזרת ומוקד חברתי. הדאגה שלנו התחילה כאשר התברר לנו שגם התידדה עם נער מאוד שלילי וחצוף וגם כאשר היא הולכת לישון אצל חברותיה בעיר הם (קבוצה גדולה) של נערים ונערות משוטטים בעיר מפיצריה לפיצריה וכו. לא נראה לי שלהורים של הנערים יותר מידי אכפת כי לפי דבריה של ביתי אין שם בכלל הגבלות וזה "נורמאלי" שהם מסתובבים בעיר עד 3:00. חשוב לי ליצור דיאלוג טוב ומכבד עם ביתי המתבגרת ולכן אשמח לקבל חוות דעת עד מתי לדעתך אני צריכה לאפשר לה "להסתובב" עם חבריה מהעיר? ואיך להעביר אליה את טענתי להגבלה זו? כי הרי מבחינתה ההורים של חבריה לא עושים שום בעיות ורק אני הלחוצה והלא מאפשרת. תודה שרין

שלום,אני פונה אליכם בנוגע לבן של בן 13 מתלונן על כאב ראש כל בוקר ,כאבי בטן חוסר נשימה ,משהו ריק בבטן ריקנות לא יודעת איך לעזור לו. אני מבינה שזה תופעות חרדה מכיוון שבדיקות דם תקינות .איך אני צריכה להתמודד איתו. אשמח לתשובה

פורום יקר, לפני שבע שנים בדיוק, פתחתי את הפורום הזה, באהבה גדולה ובתחושת שליחות עצומה. שבע שנים טובות, בהן לוויתי אתכם כאן, מנסה לחשוב ולהתלבט יחד אתכם בדילמות הקטנות והגדולות, להקשיב, לשמוח ולהתעצב, לעקוב אחר הצמיחה של הילדים דרככם, לצלוח את סערות גיל שנתיים, פחדי גיל שלוש, התמודדויות ילדי ביה"ס ומשברי גיל ההתבגרות. ראיתי כאן בפורום את מה שאני רואה גם בקליניקה - הורים חושבים, שוחרי טוב, מתלבטים, תוהים, נאבקים ולא מרפים - במאמץ גדול ומעורר השתאות לגדל בני אדם טובים ומאושרים. ראיתי והתפעמתי, ראיתי והתרגשתי להיות חלק מכל זה. במהלכה של הדרך הזו התבגרתי גם אני, ומתוך סיפוק גדול (וגם קצת עייפות) קיבלתי את ההחלטה להעביר את השרביט לירדן, וללכת הלאה. מודה לכולכם על ההזדמנות לחשוב, ללמוד, ולהעשיר את ההתבוננות המקצועית שלי. וכמובן, תודה גדולה גם לירדן, על הנכונות למלא את מקומי בשמחה ובנדיבות, בחום ובחכמה, בכוחות ואנרגיות רעננות. מאחלת לכולכם הרבה הרבה טוב, אוהבת ליאת

ליאת היקרה, תודה על הכל! בשנים האחרונות הייתי רוב הזמן קוראת סמויה בפורום שלך, עקבתי בהנאה אחרי התשובות הנפלאות והרגישות שנתת לכולם תמיד התפלאתי איך את מצליחה לענות תשובות כאלה אמפתיות ואכפתיות גם בשעות כל כך מאוחרות( שמוצגות ליד הכותרות) זה לא מובן מאליו. ליאת, השם של הפורום הזה מתקשר אצלי אוטומתית לשם שלך, הפורום הזה זה את! אני עדיין לא מאמינה שאת מפסיקה לנהל את הפורום הזה. תהני בזמן הפנוי שיווצר לך :-) שלך, ט 3>

נעזרתי בפורום הנפלא הזה , ובעצותייך מספר פעמיים . אני רוצה לומר לך תודה ענקית על הנתינה , ההקשבה והתשובות הכל כך מקצועיות ונהדרות שלך מרגישים שאת משהו מיוחד . בהצלחה גדולה לך ולירדן !

ליאת,תודה גדולה על פועלך בפורום והצלחה בהמשך!

תודה לכולכן על המילים החמות.

נכדתי בת 4 חודשים בוכה כאשר אני מחזיקה אותה או כשהורייה מחזיקים אותה והיא מסתכלת עלי.יש לציין שאני רואה אותה לפחות 3 פעמיים בשבוע וכל השינוי חל בחודש האחרון. מה עושים?

הילדה לא עברה שום שינוי בחייה הדבר קרה גם בחופש חנוכה היא בת 11 ואחייה בן 10 הייתי משאירה אותה עוד עד שתהיה עייפה אבל אז גם הוא רוצה והוא זקוק לשנה בזמן הוא עייף כל היום והיא גם אם תלך לשון מאוחר לא תהיה איתה בעייה בבקר כל היום היא בבית ספר חוגים שעורי בית התכוננות למבחנים מתאמנת על הגיטרה ובלילה לא נרדמת רוצה פתאום להתחבק אתי במיטה שלי מול הטלווזיה אבל זו בעייה גם הוא רוצה אין לי מקום במיטה וחצי לא נוח לי הם מדברים בלי סוף אי אפשר לראות תכנית בשקט חשוב לי שהוא ישן טוב שיהיה מרוכז בלימודים אני מבינה שהיא גדלה רוצה וצריכה להשאר יותר

האמת שאני פונה אליכם כי כבר אני מרגישה ללא מוצא הילדה שלי בכיתה ד בבית ספר עשו איחוד כיתות חברה טובה שלה עזבה את הארץ הילדה לא מתחברהת לאף אחד עירבתי את המורה והיועצת הן אומרות שהיא לא לבד בהפסקות הפער בין הבית ספר לבית גדול הילדה חוזרת בוכה ומתוסכלת ובאמת אין לה מפגשים אחהצ עם חברים לא מתקשרים אליה ושהיא יוזמת דוחים אותה אני שואלת את עצמי האם באמת אפשר לשנות מצבים חברתים אם אין לך חיבור עם אף אחד???!!!! חייבת לציין שמדובר בילדה חברותית תמיד היו לה חברות

בהצלחה !!!! וליאת בחלט ננתי לקרוא את דבריך ולהיות קוראת סמוי לגבי מ שרשמתי ירדן הפער הוא שבבית ספר הילדה מחזיקה את עצמ ובבית יא מתפרקת אני מקבלת אותה בוכה עם מחשבות לא טובות ועם הרבה שנאה עצמית שהיא לא שווה בעבר היתה בטיפול רגשי אבל כמו שאני רואה זה לא עזר או קידם ילדה מאוד רגישה שנ שעברה היו לה שתי חברות החברה שטסה היתה בניהן רמוניה וזרימה עד היום הן מדברות ושניה יחסים מורכבים תמיד החברה השניה אמרה שאין לה זמן בשביל הילדה שליוגם החינוך שלה בבית הוא חינוך השגי בלבד אין זמן לחברים ככה שבאמת אחצ יא מוצאת את עצמ לבד מבחינהת איחוד הכיתות איחדו שלאש כיתות לשתיים אז יתה חלוקה לפי הבקשה של הילדים אם איזה חבר טוב הם רוצים להיות בגלל כל הרגישות של הילדה והסיטואציה המורכבת מתחילת השנה אני באמת מתחילה לאבד אימון

שלום, הבן שלי בן 6 וחצי ומאז הגן מעדיף לשחק עם בנות ולהיות בחברת בנות. רוב הפעמים שמזמין חברים הביתה מעדיף להזמין בנות. עכשיו הוא בכיתה א' חשבתי שאולי הדברים יתחילו להשתנות, אבל אין ממש שינוי ואני מרגישה שכשהוא מנסה לקבוע עם חברות אחה"צ הן מנסות להתחמק ממנו ורוב הפעמים לאחר ניסיונות להזמין חברות הוא נתקל בסרובים, מתייאש ונשאר בבית... כשאני מציעה שיזמין חבר יש רק חבר אחד שהוא מסכים (שההורים שלו חברים טובים שלנו ואולי הוא מרגיש איתו ביטחון...) איך אפשר לחבר אותו ליותר חברים - בנים מהכיתה?

שלום בני בן שנתיים וחודש לאחר מקרה שנבהל מחתול שניסה לתקוף אותו מתחיל לפחד , פתאום באמצע משחק או כל התנהלות שגרתית מתחיל לצרוח בהיסטריה כאילו יש חתול לידו( ואין כלום). הוא מסתכל אחורה וממש מפחד האם תקין??? הוא לא קטן מכדי לדמיין ? סהכ בן שנתיים, מצריך בדיקה ?

שלום בתי בת 11 בתקופה האחרונה כ חצי שנה יש לה פעמים שהיא לא מצליחה להירדם בוכה נלחצת שהיא לא נרדמת היא עולה לשון בדרך כלל ב 10 מה עושים

הילדה לא עברה שום שינוי בחייה הדבר קרה גם בחופש חנוכה היא בת 11 ואחייה בן 10 הייתי משאירה אותה עוד עד שתהיה עייפה אבל אז גם הוא רוצה והוא זקוק לשנה בזמן הוא עייף כל היום והיא גם אם תלך לשון מאוחר לא תהיה איתה בעייה בבקר כל היום היא בבית ספר חוגים שעורי בית התכוננות למבחנים מתאמנת על הגיטרה ובלילה לא נרדמת רוצה פתאום להתחבק אתי במיטה שלי מול הטלווזיה אבל זו בעייה גם הוא רוצה אין לי מקום במיטה וחצי לא נוח לי הם מדברים בלי סוף אי אפשר לראות תכנית בשקט חשוב לי שהוא ישן טוב שיהיה מרוכז בלימודים אני מבינה שהיא גדלה רוצה וצריכה להשאר יותר

ירדן , קודם כל תודה על תשובתך. אין לי ספק שנכדי יודע את ההבדל בין שקר ודמיון. אני מתחברת להשערתך שהסיבה היא בדידות ואינצליגנציה גבוהה. אבל איננו יודעות (אני ואמו) כיצד לעבד את המידע ואיך לעזור לו ממשית. למי לפנות ובמי להעזר. תודה על סבלנותך ועזרתך

שלום, הבן שלי בן שנה וחודש (ילד חמוד וחברותי) לא מסתדר עם אמא שלי. כשהיה תינוק קטן היא טיפלה בו הרבה ועזרה לי והייתה גורם משמעותי. כאשר הגיע לסביבות גיל 8-9 חודשים החל בשינוי יחס כלפיה. לא מסכים שהיא תטפל בו (תרים אותו / תשחק / תאכיל / תרדים/ תחליף לו). בתקופת הקיץ בו אימי שמרה עליו לבד הוא בכה מאוד כשעזבנו אותו איתה אבל אחרי כמה דקות ובלית ברירה היה איתה בסדר. לעומת זאת הוא מאוד מאוד קשור לאבא שלי, כל פעם שהוא מגיע הוא שמח מאוד, וכבר לא מתעניין בי או בבעלי אלא רק סבא. לאחרונה ההורים שלי באים כל הזמן ביחד. הוא פשוט לא מוכן להיות איתה בכלל ורק עם סבא. לוקח לה דברים מהיד ונותן לסבא (חיתול / מגבת / בקבוק / אוכל) לאנשים אחרים, גם כשפוגש לראשונה מסכים ללכת ואליה לא (רואה אותה כמה פעמים בשבוע) היא כמובן אוהבת אותו מאוד ומטפלת בו מדהים אך מתוסכלת מאוד. כואב לנו מאוד והמצב כבר לא נסבל. איך ניתן למצוא פתרון לקרב ביניהם ולגרום לכך שהוא יסכים שתטפל בו ויאהב אותה ?

שלום מה יכולה להיות ההשפעה של קיום יחסי מין (אמא וגבר שהוא לא אבא של הילד) על תינוק בן שנה ו4 חודשים, שהיה נוכח בחדר וראה את המתרחש? תודה

האם זה צריך להדליק נורה אדומה אם ילד בשנתיים האחרונות משחק עם בובות ..יותר נכון קושר אותם.עוקר להם ראש ואברים..הילד בן 13

נכדי בן 7וחצי , חכם ,מקסים ומצחיק. רציתי להתייעץ לגבי בדמיון המופרז, לדעתי שבו הוא ניחן - למשל, "ממציא" שיחות של התקיימו , מספר למורה כל מיני דברים שלא קרו , כמו למשל שהיה עד לתאונה וכד'. ניסינו להסביר לו הבדל בין שקר לדמיון - אך לא כ"כ הצלחנו. מתי דמיון הוא מדאיג ואיך מטפלים בענין זה ? תודה מראש, ניצה

שלום רב אשמח דחוף לעזרה ילדתי לפני שבועיים תינוקת ויש לי ילד בן 3.8 במקביל ללידה עברנו בית חדש ובספטמבר התחיל גן חדש כאשר לא שלט קודם בעברית אלה היה בגן רוסי אז הכול אולי קשור לתופעות אלו; הוא התחיל להיות מאוד אגרסיבי, מכה ומקלל אותי ואת אמא שלי בעיקר שיושבת אצלנו עכשיו כמעט כל יופ ושומרת על תינוקת, לר מציק לתינוקת אותה דווקא אוהב, אבל לי ובעיקר לה ממש מציק מרביץ ומקלל , היחיד שמקשיב לו ומעדיף אותו זה אבא כשבבית רק בבוקר ובשעות ההשכבה מעדיף ודורש רק אותו וזה גם מעליב ממש כשאני לוקחת אותו מהגן הכול בסדר הבלאגן מתחיל בהית והופך לסיוט עד הערב עד שבעלי בא מה העצה? האם ללכת לפסיכולוג? מיואשת;( תודה

שלום לגברת ליאת מנדלבאום, ברצוני להתייעץ איתך לגבי בתי, היא בת 18 + , נמצאת בבית לא יוצאת מהבית, לא יודעת מה כדאי לה לעשות , למותר לציין שהיא תלמידה מצטיינת בעלת יכולות גבוהות הממוצע שלה בתעודת הבגרות היה 95 עבדה כמה זמן במשרד כשליחה עד שנמאס לה, אני ממש דואגת שילידה בגילה נמצאת כל היום בבית מה עלי לעשות? תודה על תשובתך המהירה.

שלום רויטל, אני מבינה מדברייך שבתך סיימה את לימודיה בהצלחה, עם תעודת בגרות מצויינת. לא הבנתי מן הכתוב האם בתך אמורה להתגייס לצה"ל ואינה יודעת מה כדאי לה לעשות במסגרת השירות שלה, או שמא אינה מתגייסת, ואז עליה להחליט על כיוון בחייה. כך או כך, התקופה בה היא נמצאת מתאפיינת בהרבה מאד בלבול, לפעמים אפילו חרדה. לאחר האינטנסיביות של התיכון (ובחינות הבגרות), ובעצם לאחר שנים רבות בהן אנחנו "זורמים" ממסגרת חינוך אחת לשנייה, נפרשים פתאום - לאחר סיום שנות ביה"ס - מרחבים עצומים של בחירה, שעלולים לשתק חלק מהאנשים הצעירים, שעוד לא ממש "סגורים על עצמם". לפעמים אנחנו רואים תופעה דומה גם (ובעיקר) אצל צעירים המשתחררים מהצבא. בעיני, חשוב שאנחנו ההורים, נוכל לכבד את הבחירה של הצעיר/ה לא להחליט. מותר לו לקחת פסק זמן למחשבה, להתלבטות, ואפילו להתנסויות מוזרות שנראות בלתי הולמות את כישוריהם. באופן ספציפי, לגבי בתך, אני חושבת שקשה להמליץ לך "מה לעשות" אם איני יודעת מה הסטטוס שלה כרגע. אם את חוששת שההסתגרות בבית יכולה לשקף גם דברים שמעבר למה שפרטתי כאן (כמו למשל חרדה או דיכאון, או אולי קושי חברתי חריג), עדיף לשקול פניה לגורם מקצועי לצורך הערכת מצב. בברכה ליאת

היי הבת שלי בת 5 מתעקשת לישון עם הצעצועים שלה בשקית את השקית היא שמה איתה במיטה האם נובע מחשש שאחיה התינוק ייקח לה אותם -קנאה- או שיכולה להיות סיבה אחרת - נניח אופי רכושני. תודה

שלום. חמודה הבת שלך. בעיני יש בזה משהו נחמד, ההליכה לישון יחד עם שקית צעצועים נוסכת ביטחון. יכול להיות שמדובר ברכושנות (וזה בסדר), אך הגיוני יותר להניח שמדובר בתופעת מעבר (היקשרות לחפץ/חפצים כאובייקט מנחם בשעות 'רגישות'). כך או כך, הייתי מניחה לה להמשיך ולנהוג בצעצועיה כרצונה. זה יחלוף מעצמו. בברכה ליאת

היי, בני בן שנתיים ושלושה חודשים. בגמילה מאז אוגוסט, עם פיפי תמיד היו פספוסים , קקי בהתחלה היה בסדר, הודיע ועשה בסיר ובשבועיים האחרונים התחיל לפספס גם. הפספוסים הם בעיקר בבית. בגן לוקחים אותו פעם בשעה והוא עושה, בבית הוא לא מוכן, אומר שאין לו. ניסינו כבר המון שיטות ומרגיש שלא מתקדם לשום מקום. יש ימים טובים שהוא יוזם והולך ועושה ויש ימים שיכול לפספס כמעט כל הזמן. הוא ישן בלי חיתול בצהריים, ומסוגל להתאפק שעות ארוכוצ אם אנחנו מחוץ לבית. בנוסף התחיל לו מעין גמגום , לפעמים כשמנסה לדבר ממש נתקעות לו המילים והוא ממצמץ ומנופף בידיים עד שהמילה יוצאת. אנחנו לא תמיד מגיבים ברוגע לפספוסים ומרגישים שפגענו בכל התהליך. מצד אחד לא נראה לנו שלהחזיר חיתול זה הפתרון כיהוא כבר הרבה זמן בלי ומצד שני אין לנו כבר רעינות איך לשפר את המצב. אודה לעזרתכם

שלום עדי, תהליך גמילה בהחלט יכול "להתקלקל" לפעמים, מכל מיני סיבות, כשאחת ה'מובילות' היא לחץ. במקרים כאלה, אני נוטה להמליץ על הפסקת התהליך לזמן מה, כדי להתחיל אותו מחדש, ממקום אחר, ידידותי יותר. נראה שכרגע, עיקר הלחץ ממוקד בבית - המקום שבו המעורבות הרגשית גדולה יותר. כרגע, לא מוכרחים להחזיר טיטול, אלא רק להכריז על "שמיטה". הודיעו לו שאתם סומכים עליו, ויודעים שבסוף הוא יצליח (זאת, אגב, תחזית די וודאית!), ושמרגע זה אתם לא כועסים עליו ולא מדברים איתו על זה. הניחו את הסיר בהישג ראייתו, ועזרו לו אם הוא מבקש. במקרה של פספוס, עזרו לו להתנקות במינימום תגובה. הזכירו גם לעצמכם שמדובר בתהליך רצוף פספוסים ונסיגות, ושכל הילדים כולם לומדים, מי מהר ומי יותר לאט, לעשות את הפיפי והקקי במקום המיועד לכך. אני יודעת שזה די מעצבן לנקות קקי שוב ושוב, אך נדמה לי שאם עושים את הדברים ברצון טוב ונדיבות, זה מעט קל יותר. ממליצה גם לך, למצוא מאמר טוב ברשת בנושא הגמילה, ולפעול צעד צעד בעצתו, לאחר תקופת המנוחה שהצעתי. ראי עצמך מוזמנת לעדכן. בהצלחה ליאת

לילד בן 11 וחצי הסובל מחרדות

שלום אתי, לצערי אינני יכול להמליץ לך על פסיכולוג/ית במסגרת הפורום. תוכלי לקבל רשימת פסיכולוגים באתר של שירותי בריאות כללית או בשירות לקוחות. בהצלחה, אמיר.

היי, ביתי בת 5.5 לומדת בגן חובה. ביום הקבוע שאבא שלה מוציא אותה מהגן (אנחנו גרושים) היא לא רוצה לאכול. לפי מה שהבנתי מעובדות הצהרון היא במתח ולא רוצה לאכול צהריים עם יתר הילדים. מחכה לו. כך שיוצא שהיא אוכלת אם בכלל מעט בגן ועם אבא שלה בהמשך (וזו שעה מאוחרת מידיי לאכול צהריים). מה ניתן לעשות על מנת להרגיע את הלחץ שלה ? איך להנחות את עובדות הצהרון ? תודה

שלום, קשה לדעת כיצד להרגיע לחץ, שאין אנו יודעים מה מקורו. לפחות אני לא יודעת... האם יש לך השערה מדוע המפגש עם האב מעורר כ"כ הרבה מתח? האם זו התרגשות וציפייה? האם סוג של מצוקה? דאגה? כרגע, עניין האוכל פחות מטריד, והייתי מניחה לה לאכול (או לא לאכול) כרצונה. מה שחשוב בעיני זה לנסות להבין ממה היא נלחצת, ולפעול להפחתת הלחץ. בברכה ליאת

שלום, אנחנו נפרדים ויש לנו ילד בן 5. ניסינו לחשוב על יומיים ברציפות אבל איכשהוא זה יוצר רצף של חמישה ימים (סופש עד שני בבית אחד) וזה לא נשמע לאף אחד מאיתנו הגיוני. לדוגמא: א+ב- אבא ג+ד- אמא ה+ש- אבא אבל אז יוצא ששוב אצל אבא בימים הקבועים א+ב וכן הלאה. אפשרות נוספת שחשבנו עליה: יום א- אבא יום ב- אמא וכן הלאה. וכל סופש שני אצל אחד מאיתנו.אבל גם זה לא מותיר הרבה אפשרות לימים קבועים כי ששוב ביום א הוא יצטרך להתחיל סדר הפוך. ממש נשמח לעזרה בעניין הזה חג שמח ריטה

שלום ריטה, חלוקת הימים בין ההורים היא עניין לא קל בשום מקרה, והדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות למען בנכם, הוא שיתוף פעולה מתוך התחשבות ורצון טוב. אין כללים חד משמעיים בנושא זה. אני אישית מכירה משפחה שמתנהלת עפ"י הסידור שפרטת, וכדי להימנע ממה שמדאיג אותך, הם עובדים במתכונת "שבוע-שבוע". זה אמנם מטרלל קצת את המערכת (שבוע אחד ימים א' וב' אצל אמא, ובשבוע שאחרי - אצל אבא), אך מאפשר גם חלוקה שוויונית בהסעות לחוגים, וכד'. אם אתם מצליחים לשמור על הידברות חיובית ושיתוף פעולה, תוכלו לנסות דרך אחת, לבחון אותה כבסיס לשינוי, ולתקן בהמשך בהתאם לצרכים. העיקר, וחשוב להדגיש זאת שוב ושוב, זו היכולת להימנע ככל האפשר ממאבקים מתישים, ולשמור על חברות וכבוד ככל הנוגע לגידולו של הילד. בהצלחה ליאת

ערב טוב וחג שמח. כיצד מסבירים לילדים (גיל 4-6) כיצד תינוק נכנס לבטן של אמא ואיך מגיעים ילדים לעולם? תודה רבה

שלום מיכל, לילדים בני 4-6 יש בדר"כ מושג כלשהו, גם אם מעורפל, על כך שתינוקות גדלים בבטן אמם, ושמעורב גם אבא בעניין. יש לא מעט ספרים בנושא, חלקם טובים וחלקם קצת פחות, וכדאי לנסות ולבחון איזה מהם מתאים לתפיסת העולם שלכם. בכל מקרה, חשוב להקפיד על אמירת אמת - לצורך יצירת תינוק יש הכרח שביצית הנמצאת בגופה של האם (אפשר להיעזר בתרשים המדגים היכן נמצאים הרחם והשחלות) תופרה ע"י זרע הנמצא בגופו של האב (תרשים...). אפשר להסביר שהמבנה האנטומי של איברי הרבייה הנשיים והגבריים נועד בדיוק לצורך כך, ושההורים - האוהבים! - מוצאים את הדרך להתקרב באופן שיאפשר לאב להחדיר את הזרע לפתח המיועד לכך בגופה של האם. השאלה האם ועד כמה לפרט קשורה גם למידת הסקרנות של הילד. רצוי להקשיב למה שהוא שואל, ולא להעמיס מידע מיותר או מכביד. בהצלחה! ליאת

שלום, אנחנו נפרדים עם ילד אחד בןבסביבות גיל 5. חשבנו על חלוקת הימים כך שיום אחד אצלי ויום אחד אצל אבא. כלומר: יום א- אמא יום ב' אבא וכן הלאה וכל סופש אצל אחד מאיתנו. האם זה סידור שיכול להיות טוב לילד? אם לא, מה האפשרויות הטובות למקרה כזה? הבנתי שיש את ימי ב ו-ד אצל האב וכל סופש שני, אולם בן הזוג מתנגד לזה כי המרווחים גדולים לו מדי והוא רוצה לבלות יותר עם הילד. אשמח לרעיונות

שלום ריטה, פורום זה לא עוסק בנושאים אלה ולא נמצא בתחום התמחותי. בהצלחה, אמיר.

שלום, אני כותבת לך כי אני ממש חסרת אונים. בתי בת ה-15 היא מתבגרת מורדת, חוצפנית, חסרת כבוד ולא מעריכה את מה שנותנים לה. נתחיל עם תמונת הווצאפ שהיא הגדירה כתמונת פרופיל, תמונה פרובקטיבית עם בגד ים שאני ואביה ביקשנו שתחליף כי זה לא מכבד אותה וכל מי שנמצא ברשימת אנשי הקשר שלה (מתוך זה גם חברים שלנו) רואים אותה ואנו מתביישים. היא בשלה. לא מעניין אותה. נמשיך עם משהו שקרה אתמול וזו הסיבה שאני כותבת. אנו כהורים החלטנו להקציב לשני הילדים שלנו דמי כיס שבועיים בסך 100 ש"ח שישמשו אותם למשך כל השבוע. הנערה ביקשה ממני לקנות לה שמלה למסיבת יום הולדת ועניתי בשלילה, כיוון שיש לה את דמי הכיס והיא היתה אמורה, לחסוך אותם ולקנות בהם שמלה ושתמצא בארון משהו ללבוש. מסתבר, שהנערה גנבה מהארנק של אחותה 200 ש"ח והלכה לקנות עם זה שמלה. אני ואביה ערכנו איתה שיחה ובהתחלה הכחישה אבל אחרי שהוכחנו לה היא הודתה. אבא שלה ערך איתה שיחה (ביקש ממני לצאת מהחדר כי ממש התחלתי לצעוק עליה) שבסופה הבנתי ממנו כי אמר לה שהיא תבחר עונש. אני לא מסכימה עם הגישה שלו. היום, אני שומעת את הילדה מתארת לחברה בטלפון איך השמלה שהיא קנתה נראית ומתי ואיך היא תגיע. אני כולי רותחת מעצבים כיוון שאני חושבת שהיא צריכה לקבל עונש והוא לא ללכת למסיבה ואם כן, אז לא עם השמלה שהיא קנתה בכסף שגנבה. אציין עוד כי בדיעבד אנו מבינים כי היא גנבה מאיתנו כספים בתקופה האחרונה היה חסר לי ולאבא שלה כסף בארנק (סכומים בין 10 ל-50 ש"ח) וכששאלנו אותה אם היא לקחה היא השיבה בשלילה. איך מתמודדים??

שלום רב. בני בן ה 3 לפעמים קשה לו לשבת בגן בשקט לאורך המפגש. היום לאחר מסיבת חנוכה שבה התנהג יפה אמרתי לו שכל הכבוד לו שהוא התנהג ממש יפה במסיבה בגן. אישתי אמרה שאסור לי להגיד לו משפט שבתוכו המילה התנהגות נשמע לי מוזר.. האם נהגתי נכון או שאמרתי משהו לא תקין תודה

האם זה תקין ילד בן 13 שמתגורר אצל אביו ובקשר לא טוב עם אמא(רואה אותה פעם בשבוע/פעם בשבועיים) רוצה כל הזמן מגע גופני עם האב כולל כל ערב לפני השינה שאבא ירדים אותו ישכב לידו.

שלום יש לי 4 ילדים וכלב הגדול שלי בן 11 הכלב אצלינו כבר 4 שנים אך בחצי שנה האחרונה הצטרפה אלינו תינוקת חדשה מה שגרם לנו קושי רב בהחזקת הכלב וטיפולו החלטנו שאנחנו צריכים למסור את הכלב למשפחה אחרת כולם מסכימים חוץ מהבן הבוגר שמאוד קשה לו עם זה כמובן שהסברנו לו שאין הרבה ברירות וזה לא מסתדר עם התינוקת איך מתמודדים עם הפרידה של הילד והקושי שלו ?

שלום, רציתי לשאול האם זה תקין שילדה בת 8 ציירה על הדובי שלה איבר מין גברי? האם זה עשוי להעיד על משהו שעברה?? אודה לתשובה

שלום, הבן שלי בן 5 עדיין מצייר קווים ועיגולים בלבד (התחיל עם העיגולים רק לאחרונה). אני רואה שחבריו בגן אפילו בני ה4 כבר מציירים דמויות ועצמים והוא בכלל לא בשלב הזה. מה זה אומר? האם יש מקום לדאגה? תודה.

מבקשת עזרה במציאת פסיכולוג עבור בני בן ה 17, לא רוצה ללמוד...מעמד להשאר כיתה או לעבור לבית ספר אחר. באיזור תא, רג , גבעתיים תודה

שלום בני עוד חודשיים בן 5. עלה לגן של ילדי טרם חובה וחובה. בני הוא ילד נמוך קומה , הכי נמוך בגן,-ומבחינה רגשית תינוקי . לפי התחושה שלי ושחחתי על כך עם הגננת קשה לו חברתית בגן רוב הילדים כ 27 מתוך 35 הם ילדים שיעלו שנה הבאה לכיתה א אני שוקלת להחזיר אותו לגן בו היה קודם.. נשארו שם כמה ילדים משנה שעברה שהוא מכיר ורובם שם ילדי טרום טרום חובה אציין שהוא ילד חכם מאד ומבחינה זו אין לו בעיה כיום. האם זה יכול לפגוע בו אם אעביר אותו באמצע שנה גן? האם יחווה זאת ככשלון? יודע שהוא בגן של גדולים היום...? אני ממש מוטרדת תודה רבה לתשובה שלי

שלום רב,בני בן 9 הגיע ממסגרת של חינוך מיוחד (בגלל כשל שפתי) לבית ספר רגיל, בשנה האחרונה חלה ירידה מבחינה חברתית וחווה חרם. לאחר שיחה עם המנהלת והיועצת הועלה רעיון שיטופל (רק אם נביא אבחון פסיכולוג) ע"י פסיכולוגית הערייה שמגיעה לבי"ס. אולם לאחר ששילמתי מכספי לאבחון הממלי על טיפול פסיכולוגי הבי"ס מתנער וטוען כי הפסיכולוגית לא מדברת עם תלמידים. זה לא במסגרת תפקידה. השאלה: האם מבחינת בי"ס יש שעות פסיכולוגית שתומכת בתלמידים הזקוקים לזה? תודה מראש

יש מעט מאוד שעות שהפסיכולוגית יכולה להקציב לטיפול במסגרת ביה"ס. תוכלי להרים טלפון לשירות הפסיכולוגי ולברר. עם זאת, ניתן במסגרת סל השילוב לקבל תרפיה רגשית במתי"א. כיוון שהוא מגיע מהח"מ+ יש לו אבחון, אני לא רואה מניעה לבקש ממורת השילוב בביה"ס שתקדם את הנושא מול המתי"א. מעבר לזה, תוכלי לבקש מהיועצת והמחנכת לספר לך על התכנית שניתן להפעיל בכיתה, כדי לקדם את השתלבותו החברתית. חרם זה משהו שנהוג לקחת מאוד ברצינות...

שלום רב הבת שלי כמעט בת 9. מלחמה יומיומית איתה. מתחיל בבוקר שמסרבת קום מהמיטה, כי היא עייפה שלא הלכה לישון מוקדם. כמה שאנחנו מנסים לשמור על איפוק לפעמים זה לא מצליח. מנסה את כל הסבלנו והרוגע שבעולם. היום למשל נשארה במיטה ולא רצתה לקום. בכתה כי ניזכרה שבערב קראה לאבא שלה והוא לא בא. אני חייבת הייתי לצאת מהבית לעבודה והיא נשארה במיטה אך בסוף יצאה התארגנה והלכה לבית הספר.להיכנס למיקלחת זאת מלחמה, לא משנה באיזו שעה נבקש מימנה להיכנס. ביום שהיא חוזרת מיחוג אני מבקשת להיכנס להתקלח והיא פשוט לא נכנסת. אני מכניסה בכח, היא מתחילה לצרוח!! פשוט לצרוח. צאי מכאן עופי מכאן. כשאני יוצאת, היא שניה אחרי מיחוץ למקלחת. . שוב אני מכניסה בכח. לפעמים אני מכניסה אותה למקלחת עם הבגדים בכח ופותחת מים וכמובן צרחות. (לפני כמה שבועות הזמינו השכנים משטרה בגלל הצעקות). אחרי שכבר נכנסת למקלחת היא שוכחת לצאת, וכשיוצאת ואני דורשת להיכנס למיטה, שוב מילחמות. נכנסת יוצאת צורחת בטירוף. עופי לי מהחדר, אני לא שואלת אותך. לכן היא גם עייפה בבוקר. איומים על עונשים לא כל כך מפחידים ומרתיעים אתה בכלל.אני מאיימת שאוציא אותה מהחוג, שלא אתן לה לצאת מהבית. כשאני מחליטה על עונש אני לא מוותרת. יש להדגיש, כשהבת שלי מיחוץ לבית אצל משפחה, בבית הספר, בחוג, חברים שלה או של המשפחה, היא מ-ל-א-כ-ית !! אף אחד לא מאמין שזאת אותה ילדה. בחוץ היא שקטה, עדינה בקושי מדברת. מדברת בלחש. אני ביאוש, כואב לי שהמצב בבית כזה. זה גורם למלחמות גם עם בעלי . לפעמים אני מוצאת עצמי צורחת עליה דבר שאני לא יכולה לסבול. אני חסרת אונים. מסתובבת כל היום בלי מצב רוח, עם אכזבה, פשוט הילדה הזאת מכניסה אותי לחוסר מצב רוח, אני מרגישה שביגללה ממש רע לי. האם אני נוהגת נכון עם כח ועונשים? מה לעשות ??? בברכה

כמובן שמלחמה יומיומית עם שעורי הבית וארוחות. עד שבאה לאכול צריך לקרוא מלא פעמים כשאני אומרת אם לא תבואי תוך כך וכך דקות אני לא מכינה לך אוכל, כמובן שהיא צורחת. צורחת בטירוף. ואם אני רואה שזמן הארוחה נמשך בגלל משחקים שלה אני מקציבה זמן לסיום הארוחה. כשהזמן מסתיים אני לוקחת את האוכל מהשולחן, כמובן שהיא צועקת.כשהיא במחשב היא לא מתייחסת כשמבקשים לבוא לאכול או שעורים. ואני פשוט מכבה מחשב בכח ואז צרחות !!

שלום. הילדה בת כמעט 4 הלכה השנה לראשונה לגן ומתחילת השנה יש לה התנהגות מוזרה שמתבטאת בשאלות שחוזרות על עצמן על הגן כמו "יש לי קצת גן היום?", "מתי יש לי חופש?" , " היום נצא לחצר?" למרות שאנחנו עונים לה בסבלנות ,השאלות חוזרות על עצמן כל 2 דקות.בנוסף יש לה בחילות ורצון להקיא. הגננת אומרת שבגן היא מתנהגת יפה. אנחנו עובדי עצות. מה עושים?

שלום, בני בן ה 6 עלה השנה לכתה א'. בבי"ס עושה רושם שמסתדר טוב, מבחינה חברתית אולי מתקשה קצת אבל באופן כללי, מתקדם טוב בחומר החדש הנלמד , מקשיב למורה, לא משתולל וכו' לעומת זאת בבית, מספיק שיפסיד במשחק קלפים , נכנס להתקפי זעם המופנים רק כלפי (האמא) עם בעיטות,נשיכות,זריקת חפצים ,דיבור לא נעים ואיומים שיברח מהבית ויחפש משפחה אחרת וכו וכו... אני מנסה להרגיע , לא כועסת , לא שולחת אותו לחדרו לא מבודדת אותו אלא מחבקת, מרגיעה. אבל לא נראה שיש שינוי ... אלא רק החמרה במצב. כבר ערבתי את מחנכת הכתה ואת היועצת... לאיזה עוד גורם חשוב יש לפנות במקרה כזה ?