פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

בני בן ארבע וחצי, "מחזיק" ונוגע באיבר המין, פשוט אוחז בו, די הרבה במשך היום. כששואלים אותו למה הוא עונה שהוא מזיע שם או שהבולבול גדול או שלא נוח לו בתחתונים. נשמע כמו תירוצים. כיצד להגיב?

שלום יובל, התגובה למגע תכוף באיברי המין יכולה להיות דומה מאד לתגובה מול אוננות ילדית. אפשר לומר לו שיש דברים שאפשר ונעים לעשות כמה שרוצים, ובלבד שייעשו בפרטיות, בחדר שלו, שלא בנוכחות אנשים נוספים. תוכל לחזור ולהזכיר את העובדה שאיברי המין הם איברים מוצנעים, הנשארים מחוץ להישג ידם ומבטם של האחרים. תוכלו לסכם ביניכם מילת קוד, שתסייע לך להזכיר לו להפסיק לגעת בעצמו או, לחילופין, ללכת לחדרו. בהצלחה ליאת

בני בן ה 3 ושלושה חודשים צמוד מאוד לחיתול בד ומוצץ גם מחוץ לבית אין לי מושג איך להתחיל בגמילה יש לציין שהילד מאוד בוגר בכל הנושאים אבל בנושא הזה אין עם מי לדבר בני נגמל מחיתול ביום ולילה ביום אחד בגיל שנתיים וחצי אבקש לקבל כמה עצות איך להתחיל תודה

שלום ג'ני, ההיצמדות לחפצי-מעבר מרגיעים היא חלק מהפתחות בריאה, ולא כדאי לדחוק בתהליך כל עוד הילד נזקק להם. בגיל 3 התופעה עדיין מאד נורמלית ולגיטימית. עם זאת, תוכלי להגביל את השימוש בהם רק לבית, ולתת לו, למשל, את האפשרות להשאיר אותם בתיק קטן שישא איתו "ליתר ביטחון". הנוכחות הקרובה של המוצץ והחיתול יכולה להרגיע גם ככה. בהמשך, אפשר יהיה להשאיר את התיק באוטו, בבית, עד לפרידה הסופית. סבלנות... בהצלחה ליאת

ליאת שלום בתי עולה בשנה הבאה לכיתה א'. היא ילדה חכמה בעלת קליטה טובה והגננת שלה אמרה לנו שהיא מוכנה ושהיא ברמה טובה. אבל.....אמהות רבות מהגן החלו במין "פאניקה" כזו ורשמו את ילדיהם לכל מיני חוגים בסגנון "הכנה לכיתה א'", "חוג אנגלית" ועוד. אני קניתי לה חוברת הכנה שהיא עשתה אותה די בקלות והשאלה שלי אם להצטרף לזרם או שאין צורך להיכנס ללחץ. תודה מראש

שלום דניאלה, כיתה א' מוקדשת רובה ככולה לרכישת מיומנויות הלמידה הבסיסיות, כשהחשובות בהן הן הקריאה, הכתיבה וראשית החשבון. כיום, כך כולנו יודעים, ילדים רבים מגיעים לביה"ס כשהם כבר קוראים קצת (או יותר) וכותבים ברמה בסיסית, ומצליחים לבצע פעולות אריתמטיות פשוטות. הניסיון מלמד שילדים בריאים ובשלים, רוכשים מהר מאד את המיומנות הזו, והפערים בינם לבין "הקוראים והכותבים כבר בגן" מצטמצמים ונסגרים מהר מאד. את יודעת, פעם ב'חדר', למדו תינוקות של בית רבן את הקריאה והכתיבה כבר בהיותם בני שלוש-ארבע, מה שמעיד על כך שהיכולת הטכנית קיימת כבר אז. ההחלטה לדחות את הכניסה לביה"ס עד גיל 6 נשענת על הרעיון שלצורך למידה יעילה נדרשות מיומנויות רגשיות, חברתיות וקוגניטיביות, שהן מעבר להיבטים הטכניים של הקריאה והכתיבה. לכן, אני מאמינה בכל לבי שקורסי ההכנה לכיתה א' מועילים וחשובים בעיקר למארגנים שלהם, ונועדו להרגיע הורים חששנים ולתת להם תחושה שעשו הכל כדי לתת לילדיהם תנופה לקראת הרגע הדרמטי של הראשון בספטמבר. הכנה טובה לכיתה א' כרוכה בפיתוח מיומנויות מוטוריות (הרבה משחקי חדר ומשחקי חוץ, ציור, גזירה, שחייה, משחקי כדור, וכד'), מיומנויות חברתיות (מפגשים תכופים עם חברים, השתתפות בחוגים המתאימים לגילם, התמודדות טובה גם עם מבוגרים מהמשפחה ומחוץ לה) מיומנויות רגשיות (יכולת לשאת תסכול ואכזבה, יכולת לדחות סיפוק, לקבל מרות, להיפרד מההורים לכמה שעות, לשלוט בכעס ובדחפים התוקפניים ממבלי לגלוש לאלימות, וכיוב'), ומיומנויות קוגניטיביות (מפגש עם תכנים מהסביבה הקרובה והרחוקה באופן שכלי ומילולי, שמיעת סיפורים, ביקור בהצגה/ספרייה/שמורת טבע/מוזיאון לילדים/או כל מקום אחר שיעורר סקרנות והזדמנות למחשבה ושיח). סביבה טובה ומטפחת (גן ילדים ובית) יכולה להעניק לילד את כל אלה (או כמעט את כולם), מבלי להיכנס להוצאות מיותרות. כדאי לזכור שילד שקורא או כותב מוקדם אינו בהכרח ילד חכם יותר או מוצלח יותר. גם לא מי שלומד אנגלית מגיל 4. את ודאי מבינה מכל זה, שהמלצתי החמה היא לא להצטרף לזרם, ובוודאי לא להיכנס ללחץ. קיץ נעים ומהנה ליאת

תודה רבה כרגיל עזרת לי בתשובותיך המקצועיות.

אני אמא לילדה עם הפרעת קשב וריכוז, מחפשת מורה להוראה מתקנת עם המלצות חמות

שלום מאי, כרגע, הקוראים אינם רואים את כתובת המייל שלך (שגלויה רק למנהלת הפורום). אם את רוצה שיישלחו לך המלצות דרך כאן, כתבי שוב, ופרטי בגוף ההודעה את אזור המגורים שלך ואת כתובת המייל. אם את מבקשת המלצה רק ממני, עלי להודות בצער שאיני מכירה מורות כאלה ברמה בה אוכל להמליץ על מישהי ספציפית. נסי, אולי, לבדוק במקביל בפורומים להורים עם לקויות למידה, וכאלה יש לא מעט ברשת. בהצלחה ליאת

בני בן ה5 כבר כשנה וחצי שעושה במכנסיים,יש לציין שאינו מרטיב אף לא בלילה,זה החל כשהייתי בהריון ועד היום. בהתחלה היה עושה גם בגן אבל כיום רק בבית,ואפילו 4-5 פעמים ביום. כל מה שניסנו כדי שזה לא יקרה לא צלח,עונשים,פרסים,שיחות,הכל. אני כבר מיואשת. הוא פשוט עושה תוך כדי התעסקות רגילה אם במשחק או מול המחשב. הוא יודע שהוא יפסיד,כל מיני דברים עקב כך אך בכל זאת ממשיך מה עושים?

שלום טל, בעיית הצטאות (אנקופרזיס) יכולה להיות עקשנית למדי, ולכן, כפי שזה נשמע כרגע, המלצתי היא לפנות לטיפול פסיכולוגי מקצועי, שיוכל לתת מענה לקשיים הרגשיים שלו, ולשאלות שלכם. יכול מאד להיות שעשיתם את הדברים הנכונים, אך התקשיתם להתמיד בכך בהיעדר יד מכוונת ומחזקת. עד אז, השתדלו להישאר רגועים, לא לכעוס או להעניש על התאונות, וללמד אותו להחליף את התחתונים והמכנסיים בכוחות עצמו (גם אם הייתם מעורבים בניקוי שלו). בהצלחה ליאת

ליאת שלום, בנה של אחותי בן 6. לאחרונה אני שומרת עליו לא מעט, יחד עם אחיו האחרים. הבעיה איתו - שכל פעם שאני אומרת לו לעשות משהו שלא בא לו הוא משתתק. הוא אפילו לא אומר לא בא לי, או אחר כך. פשוט משתתק.. מה שלצערי בדרך כלל גורם לי להתעצבן, כי הוא יכול להמשיך בשתיקה הזו זמן רב, ואין אפשרות למשא ומתן, או לשכנע אותו בדרך אחרת. זה קורה בדרך כלל לפני מקלחת או כשצריך לישון או לאכול או אפילו לסדר את המשחקים אחריו(אפילו שזה יחד איתי). אני מרימה עליו את הקול לעיתים רחוקות ובדרך כלל האוירה ממש נעימה וכייפית. לא יודעת איך להתמודד עם השתיקות האלו. עם אחותו היה בעיה של בכי, מה שהיה קל לפתור ע"י התעלמות. ניסיתי התעלמות ולא עבד, הוא יכול לשתוק הרבה מאוד זמן. בדרך כלל אני מצחיקה אותו או מדגדגת ואז הוא חוזר לדבר, אבל זה מתיש.. מה הפיתרון. אם האמא יש שתיקות כשהיא צועקת עליו. תודה ולילה טוב

שלום מטילדה, ילדים מפתחים כל מיני אסטרטגיות התמודדות עם מצבים בהם הם ננזפים או נדרשים לעשות דברים נגד רצונם. ההתנהגות שמתבססת כאסטרטגיה מרכזית היא זו שהביאה איתה הכי הרבה תגמולים. השתיקה שלו, ממש כמו התנהגויות של בכי קורע לב (עליו אימהות סיפרו כאן בעבר) נועדה להפעיל את רגשי האשמה של המבוגר, שמצידו יעשה הכל כדי להעלות מחדש את החיוך על פניו של הילד. הוא יוותר על דרישותיו, ימתן אותן, או יפצה את הילד ("בהצחקה או דגדוגים"). הפיתרון הוא להמשיך להציב לו דרישות הגיוניות, ולהתעלם מהשתיקה שלו, או (אם זה קשה מאד) לתת לו 'סולם לרדת מהעץ', ולהגיד משהו כמו -"אני מבינה שאתה כועס, וזה בסדר. כשתגמור לכעוס אשמח להמשיך לשחק איתך". לאחר זמן מה תוכלי להציע לו משהו אחר לעשות, אך לא מעבר לכך. לפעמים, גם כשזה לא מוצא חן בעינינו, יש לכבד את זכות השתיקה... בברכה ליאת

שלום,אני צריכה המלצה למטפלת רגשית טובה ,ומנוסה במודיעין או מודיעין עילית תודה

שלום רב, אשמח לדעת, לפני שאשלח לך המלצה, האם מדובר בטיפול לילד, מתבגר או מבוגר? ליאת

כתבתי אני א כי ראיתי שיש פה עוד אני סליחה שכחתי לציין מדובר בילדה בת 10 עם בעיות רגשיות שעולות על הבעיה השניה ADHD תודה

בני בן ה-6 וחצי, מאוד אוהב ללבוש בגדי נשים וללכת עם צמידים ותיקים של נשים. אני ואשתי קצת מודאגים מהעניין משום שזה לא כ"כ טבעי שבן משחק בלהתחפש לאשה בכל זמן פנוי שיש לו. מה השורש לבעיה זו? אודה מאוד על תשובה מפורטת

שלום שאול, ילדים צעירים מאד, כך מצאו מחקרים, יודעים כבר בגיל שנתיים וחצי-שלוש מהן ההתנהגויות המצופות מבנים ומבנות, בעיקר בעזרת פידבקים מהסביבה, שמתגמלת התנהגויות תואמות-מגדר, ומגנה התנהגויות המנוגדות לו. למרות זאת, יש לא מעט ילדים שמנסים 'למדוד' על עצמם זהות מגדרית מנוגדת, מכל מיני סיבות. לפעמים מדובר בתופעות של הזדהות עם דמויות דומיננטיות, לפעמים מדובר במשאלה לא מודעת לזכות באהדת ההורה שנתפס בעיני הילד כמי שמעדיף את בן המין האחר. לעיתים מדובר בסוג של הפרעה בזהות המגדרית, דהיינו, בלבול סביב הזהות המגדרית מתוך קושי לקבל אותה או היבטים מסוימים בה. ההתנהגות נוגדת-המין היא אכן לא טבעית לנו, ולכן יש לה בולטות יחסית. הסכנה העיקרית במצבים כגון אלה הן תגובות הסביבה, שיכולות לנוע מפליאה וחוסר הבנה ועד לבוז, לעג ודחייה. כהורים, עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לשמור על הילד מפגיעה בדימוי העצמי ובתחושת הערך העצמי שלו. רצוי לצייד אותו במיומנויות חברתיות טובות, שיבטיחו השתלבות חברתית והסתגלות טובה. לא פרטת מהו הדבר שמדאיג אתכם, אך חשוב לי לציין בהקשר זה, שמחקרים מצאו כי למעלה ממחצית הילדים הללו גדלים להיות מבוגרים הטרוסקסואליים, ללא בעיות מיוחדות בזהות. בברכה ליאת

בתי בת 10 ויש לה חבר בן גילה כבר חמישה חודשים. הם אוהבים משחקים ביחד מתכתבים באיסי וכיף להם ביחד. בזמן האחרון היא פתאום באיזה משבר משהו קרה לה והיא לא יודעת להסביר. היא לא רוצה ללכת אליו הביתה (מה שכן היה בעבר), רק שיבוא אליה,. יש לה מן חשש להיות עם בנים. שאלתי אותה אם קרה משהו, אם הוא עשה לה משהו והיא אמרה שלא. שהיא לא יודעת מה עובר עליה והיא לא יודעת להסביר מה היא מרגישה. היא אוהבת אותו רוצה להיות איתו בקשר , אבל משהו עובר עליה. האם עלי להיות מודאגת האם זה אופייני לגיל האם חוסר שינה יכול להשפיע על מצבי רוח ושינוי התנהגות? האם לחץ (בתי ילדה מאוד עסוקה ואין לה הרבה פנאי לעצמה) יכול לגרום לכך? אנא עיזרו לי.

שלום חגית, בתך נמצאת בתקופה הנקראת 'גיל החביון'. בתקופה זו, הנמשכת בערך מגיל 6-7 ועד תחילתו של גיל ההתבגרות, יש נסיגה בדחפים המיניים, והיחסים בין בנים לבנות מרוחקים יחסית (לפחות כלפי חוץ) ומוסדרים באמצעות כללים די נוקשים של מה ראוי ומה לא. בגיל זה נראה הרבה בושה סביב חברות חוצת-מין, ביקורת כלפי מפירי הגבול, והשקעה רבה בבני אותו המין. מהבחינה הזו, ההתנהגות שלה נראית בהחלט תואמת לגיל ולמצב. אם את דואגת שמא נחשפה לפגיעה בעלת אופי מיני (זה לא חייב להיות הילד עצמו), עליך לברר זאת בצורה עדינה או לבקש מיועצת או פסיכולוגית ביה"ס לבדוק זאת איתה כדי להסיר ספק. ילדה שנפגעה מאותתת על כך בדרך כלל, ומתקשה לחזור ולקיים שגרה רגילה. מקווה שדאגתך תתבדה במהרה, ואשמח אם תחזרי לעדכן ליאת

שלום , אנחנו מתגוררים בארה"ב ולפני שלושה ימים חזרנו מחופשה של 45 יום בארץ.בתי בת ה-15 חודשים לא זוכרת את הבית שלנו.היא מסרבת בכך תוקף להיום לבד אפילו לשניה , מסרבת לישון במיטה שלה ורוצה להיות צמודה אליי כל הזמן.כשאני עוזבת אותה לשירותים או אפילו נגשת למקרר היא צורחת ובוכה (-משהו שלא היה קודם) ורצה אליי.מה עליי לעשות כדי להעניק לה בטחון מחדש? תודה,נטלי

שלום נטלי, בתך נמצאת בגיל בו עדיין לא נרכשה במלואה 'קביעות האובייקט', ולכן לאחר נתק של חודש וחצי, המלווה בהתרגשות המפגש והפרידה מן המשפחה בארץ, היא מתקשה לשמור על רציפות בחוויה שלה, ומתייחסת אל הבית כאל סביבה כמעט חדשה. שלושה ימים הם זמן הסתגלות קצר עבור תינוקת כה צעירה, ואני מניחה שעם עוד מעט סבלנות, רצון טוב ומנוחה (כולכם עדיין בג'ט לג) העניינים יסתדרו. אשמח לשמוע עדכונים בעוד מספר ימים בהצלחה, והתאקלמות מהירה ליאת

שלום, מחפשת המלצות לפסיכולוג התפתחותי טוב באזור ת"א לילדה בת שנתיים להורים מתגרשים, תודה מיכל

שלום מיכל, פסיכולוג התפתחותי עוסק באבחון וטיפול בבעיות התפתחותיות. במצבים של גירושין, וכאשר הילד כה צעיר, ההתערבות הטיפולית תתמקד בדרך כלל בהדרכת ההורים ולא בטיפול בילד עצמו. אם תרצי המלצה על פסיכולוג להדרכת הורים, אנא כתבי שוב בברכה ליאת

(גירסה עדכנית יותר- אשמח לפרסם את זו) שלום ליאת, אקדים ואבקש סליחה על אורך הדברים. בפתח דבר שאלה: באיזה אסכולה היית את מצדדת: באסכולת פירנצה שהעדיפה לשחזר ציורים בדיוק כפי שהם היו כשצוירו, או באסכולת סיינה שהעדיפה לנסות ולשחזר את הציור כך שיופיעו בו חלק תהליכי ההתיישנות והדהייה המוכרים לאנשים במאה או במאתיים השנים האחרונות? אינפורמציה זו, על המחלוקת בין שתי האסכולות, שאני הפכתי אותה לשאלה, לקוחה מתוך הספר : "נוכחות חיה - פסיכותרפיה פסיכואנליטית עם ילדים אוטיסטים, ילדים גבוליים, ילדים שנפגעו מחסכים, וקורבנות של התעללות" של הפסיכותרפיסטית המדהימה, העונה לשם, אן אלווארז (את בטח מכירה?!) כאחת שיש לה מבט-על מלא בחוכמת האדם, באהבת הבריות ובהבנתן,התשובה הכ"כ יפה שנותנת אלוורז לשאלה ששאלתי היא: "זוהי מחלוקת מעניינת ומדהים כמה מרגשים ויפהפיים יכולים להיות ציורי קיר פגומים". ומה בין ציורי הקיר לבין ילדים/מבוגרים/מטופלים שהרי פורום זה הינו פורום פסיכולוגיה קלינית...? אלוורז מצטטת מכתביה של מלאני קליין על התיקון ועל יכולת התיקון של ילדים את האובייקט הניזוק והפגום ואיתה היא מנהלת דיאלוג בנושא זה. מלאני קליין, בתיאורית התיקון שלה, מבהירה כי בתנאים שבהם האהבה חזקה מהשנאה וקיימת אשמה בגלל מה שהשנאה חוללה לאובייקט האהוב, המטופל המסוגל לעשות תיקון, מבקש להפוך את האובייקט הפגום לאובייקט מתוקן באמצעות שיטת ריפוי כזאת או אחרת. הנקודה שאלוורז השכילה לראותה ומדברת עליה בפרק זה, בספר המדהים הזה (ששנים כבר אני חוזרת ושבה לקרוא בו- כמה אהבה וחוכמת הבריות יש בו), היא שההפנמה המחודשת של האובייקט המתוקן משנה את העצמי ומשנה את העולם הפנימי ואז האהבה מחוזקת עוד יותר. קליין עצמה מדברת שוב ושוב על התחזקות האני ועל הצמיחה המתרחשת בעולם הפנימי כתוצאה מסוג כזה של פעילות מתקנת. אלווארז מדברת על מטופלים תובעניים, סדיסטיים ולעיתים אכזריים, שנהגו בעבריינות ובאלימות גם כלפי מטפליהם. ילדים אלו עברו התעללויות וחסכים קשים מאוד בילדותם (התיאורים של אלווארז מכמירי לב ומצמררים). "אפשרויות התיקון של האובייקט", כותבת אלווארז, במובן היותו פתוח לקלוט ולקבל את הדחף המתקן גם אם בצורה מזערית, מוסווית או מותקת- חשובה במיוחד בעבודה עם מטופלים גבוליים, שבה קיים יאוש מודע או לא מודע כלפי הנושא הזה". היכולת לתקן, אומרת אלווארז, הידיעה שתיקון אפשרי , היא זו המאפשרת התפתחות, צמיחה וחשוב מכל, שינוי אמיתי. אם מתחיל הדחף לתיקון במקום כלשהו ואם הוא מתחיל בקטן ופוגש בהצלחה וזוכה להזנה, הוא עשוי להפעיל את אחד המעגלים החיוביים שאותם מתארת אלווארז בפרק זה. אלווארז מתארת ילדה תובענית מאוד שסיפרה למטפלת שלה שכאשר נהגה בצורה ממש איומה בבית, אמה נהגה לומר בייאוש שאם המצב ימשך כך, היא עצמה תגיע לבית משוגעים. "מעניין להרהר בשאלה", כותבת אלווארז, "אם א?ם זו באמת הרגישה אי פעם שהיא מסוגלת להזמין תיקון, במקום רק לנסות ולהגביר בחוסר אונים את האשמה של הילדה [...] היא ידעה לעורר אשמה", כתבה אלווארז. וכאן יש מסר להורים, מסר לאחרים באשר הם על החשיבות שיש בנתינת האפשרות לתקן. יכולת התיקון, אומרת אלוואז, נובעת מיצר החיים וככזו-- משמרת חיים. (היכולת לתקן כמתת -אל ולא כמתת -מוות). "גרימת הנאה" או "הענקת הנאה" הם הדבר שמטופלים גבוליים ומוזנחים כה רבים, מרגישים כי אינם מסוגלים לו והנתינה את האפשרות לתקן, מעניקה להם לא רק יכולתם לקבל טוב והנאה, אלא גם את יכולתם להעניק אותם לאחרים. פרק אחר, העוסק במטופלים גבוליים, חותמת אלווארז במילים אלו: "קודם כל, כפי שאומרת אנה פרויד, בנה את הבית, קודם כל, כפי שאומרת קליין, הפנם את הש?ד הטוב, קודם כל, כפי שאומר ביון, צריך להיות לך מיכל הולם, קודם כל, כפי שאומר בולבי, כדאי שיהיה לך בסיס בטוח". קודם כל אכן צריך שתבנה לך בית על מנת שתוכל לזרוק ממנו מישהו החוצה (פרפראזה על משפטה של אנה פרויד). זהו המסר שלי להיום ואם תהיינה תגובות, מה טוב... (כמובן שמומלץ ביותר לקרוא את הספר כולו על מנת לצייר תמונה שלמה של הדברים)

מי זו החכמה הזו שכתבה את הדברים האלו ותרמה לי כאמא לילד בעייתי מאוד לנסות ולהיות קצת יותר סלחנית וכן לתת את האפשרות לתקן. תודה על היוזמה, אקנה את הספר. מישהו יודע היכן ניתן להשיגו בחנויות של סטימצקי?

שלום ליאת, האם את מסכימה עם כל מה שנאמר כאן? נראה לי שפספסת את ההודעה כי לא הגבת אליה. אני קראתי והספר נשמע ממש מוצלח. כיצד היא מטפלת בדיוק בילדים אוטיסטיים? באותם השיטות המסורתיות? היכן ניתן לרכוש את הספר? באיזה שנה או הוצאה הוא יצא? אודה על התשובות.

שלום רב, אני בוחרת לא להשיב להודעה זו, מאחר והיא נשלחה לכאן לא בתום לב. ליל מנוחה ליאת

אהבתי את הביקורת שלך על הגישה והספר גם אני כמוך חוזרת וקוראת בו שוב ושוב ומאמינה בכוחי כמטפל ליצור מערכת שיש בה הבנה ואהבה כבסיס לתיקון...

שלום, ילדה שלי בת 4 כל הזמן מדברת בגוף שלישי : כלומר אם היא רוצה לאכול היא לא אומרת אני רוצה לאכול אלא מאיה רוצה לאכול ! מאיה לא רוצה ללכת לישון , מאיה רוצה גלידה וכו' האם זה נורמאלי לגיל זה ובשלב זה ? היא הולכת לגן ילדים והיא מסתדרת ומשתלבת טוב עם הילדים ,, יש לה אח בן שנתיים וחצי , ריב וקנאה וחיבה ביניהם .. לא יודעת אם זה קשור לאחיה ?? אם היא רוצה תשומת לב? למרות שאני נותנת לה תשומת לב יותר ומבלה את רוב הזמן איתה .. אני מבקשת את עזרתך . תודה

שלום לאם המודאגת, אני ממליצה לך להתייעץ בפורום הפרעות בתקשורת, ולשמוע את חוות דעתה של מומחית בתחום התפתחות השפה. חפשי את הפורום ברשימה מצד ימין... בברכה ליאת

שלום רב אני גרוש, גר לבד ובני בן 13 במשמורת אצל אימו. אנחנו מתראים כל אמצע שבוע וכל סופ"ש שני. מאז הגירושים לפני כ 5 שנים בני מתקשר אלי מאימו לעיתים נדירות. בקשות טלפוניות שלי שיחזור אלי כאשר נעדר מהבית לא נענות כלל. אני הוא זה שמבליג, מחזר אחריו ומתקשר בערך כל יומיים. לאחרונה הדבר התחיל להציק לי מאד. הודעות ובקשות שיתקשר אלי זוכות להתעלמות מצידו. כשהוא אצלי הכל מצויין והוא ילד נהדר. בטריטוריה שלה המצב רע למרות שביכולתו להתקשר אלי כרצונו.(יש לציין כי היחסים ביני לגרושתי לא טובים.) אודה לך מאד לעצה. אמיתי

שלום אמיתי, בנך בן ה-13 מתקרב לגיל בו ההתמקדות החברתית מופנית בעיקר לבני גילו, והמשפחה "זזה" קצת הצידה. זה בדיוק הגיל בו הורים מתחילים להתלונן על התנהגויות של הסתגרות בחדר מאחורי דלת סגורה, על התרחקות, על גישה אגוצנטרית, על פחות שיתוף פעולה ופחות נכונות להתמסר לפעילויות משפחתיות. אני מניחה שלו היינו שואלים את אמו, היא הייתה מתארת תמונה דומה. מצבך מעט מורכב יותר, בהיותך רחוק ממנו גיאוגרפית, ולכן ההתרחקות עלולה להתפרש כהתעלמות מכוונת *כלפיך* או כתוצאת הסטה מצד אשתך. העובדה שהוא "ילד נהדר" בנוכחותך, יכולה להעיד אחרת. אני מציעה לך לעשות כל מאמץ שלא להיכנס ל'סרטים', להמשיך לחזר ולהתעקש על הקשר, ולהמתין בסבלנות לפאזה הבאה בהתפתחות, בה ייוחד לך מקום חשוב ביותר ופעיל בגיבוש הסופי של זהותו הגברית. אל דאגה ליאת

שלום ליאת, אני מודה לך מאד על ההענות המהירה. אכן הרגעת אותי מלהיכנס למצב של "סרטים"... המשיכי והצליחי בדרכך. בברכה אמיתי

שלום רב יש לי בעיה מאוד קשה עם הבן שלי. הוא בן 7 וסובל משיעור יתר, היינו בבירור אנדוקרינולוגי וזה על רקע תורשתי. הוא סובל מאוד מהצקות הילדים ומסרב לחלוטין ללכת עם בגדים קצרים. מה אני אוכל לעשות????? הילד סובל מאוד ומפורק נפשית. אודה עלתשובתך. תודה איילת

שלום איילת, בעולם בו דמויות ההזדהות של ילדים ובני נוער הם דוגמנים וידוענים, תוצריה המשופצים של תוכנת פוטושופ וסכין מנתחים, החיים הופכים בלתי נסבלים, גם למי שסובלים מפגמים קלים במראה החיצוני. כיום קיימים פתרונות אסתטיים כמעט לכל בעיה, אך לטעמי אין זה הפיתרון הרצוי. היכולת לקבל את עצמנו ולחיות בשלום עם הפגמים הקטנים (והפחות קטנים) בהופעתנו, היא חלק מבריאות נפשית והסתגלות טובה. בכל כיתה נוכל למצוא את ילדי המשקפיים, הגשר בשיניים, הצלקת המבצבצת ממחשוף החולצה, ניצני החזה המקדימים אצל הבנות, ושיעור יתר (בנים ובנות). הניסיון להסתיר ולהסתתר הוא ניסיון עקר, שגוזל הרבה אנרגיה חיונית. מניסיוני, ילדים - למרות המוניטין שלהם כיצורים מרושעים - יודעים לגייס חמלה והבנה למצוקתו של הזולת, אם זו מוסברת להם ברוח הנכונה. לצורך כך אפשר להיעזר במורה או ביועצת ביה"ס, שיוכלו לקיים שיחה כיתתית הנוגעת למקומות הרגישים של כל אחד מן הילדים. אחרי הכל, לכל אחד מאיתנו נקודות תורפה, וחשיפתן באווירה המתאימה יכולה להיות מאד משחררת. לעיתים קרובות, פגם אסתטי הופך לחוליה החלשה עליה אנחנו מעמיסים את כל צרותינו, ובכך נמנעים מלטפל בבעיה האמיתית, הרחבה יותר. כדאי להיזהר לא ליפול בפח הזה, ולבחון האם אין כאן בעיה חברתית עמוקה יותר. בברכה ליאת

הי ליאת תודה על תשובתך וברצוני להתיחס למספר נקודות: אני מסכימה איתך שעלינו לחיות בשלום עם עצמינו וזה המסר שהועבר אל בני כמובן שהראיתי לו פגמים בעצמי ואף בילדים אחרים והסברתי לו שלא ניתן תלהסתתר תמיד מאחורי "חולצה" לךצורך העניין וכי עלינו להתמודד - כמובן שלא במילים אלו אלא בהרבה אמפתיה. הילדים שצחקו עליו הם ילדים גם מכיתות גבוהות יותר ג-ד-ה שאיננו יודעים מאין הם כך שלערוך שעיחה עם כל בית הספר לא נראה לי הפיתרון, יחד עם זאת אני מתכוונת ליצור קשר עם פסיכולוגית בית הספר ולהתייעץ עימה. לגבי בעיה חברתית עמוקה יותר, אין זה כך בני הוא יל מאוד מאוד רגיש (ככאופי וזאת לאחר אבחונים פסיכולוגיים שעבר כשלא היינו בטוחים בכל מני דברים) לשמחתי הוא מקובל ואהוד מאוד גם על הילדים וגם עלך המורים. ברור לי שרגישות היתר מעצימה גם היא את הבעיייה של שיעור היתראך תחושתי שהדבר כן עשוי לבלום אותו ולפגוע בו. אני שוקלת במקביל גם התיעצות רפואית בכדי לבחום את כל האופציות תודה איילת

הי איילת, זה ודאי לא עוזר לעכשיו, אבל רק אכתוב שלשמחתו הוא בן, ובעתיד יהיה בחור, ושיעור היתר לא יחווה כמו שהוא נחווה היום. אינני יודעת עד כמה העניין בולט היום, אבל אולי אפשר לשקול פתרונות זמניים לבנתיים.. כמו למשל להבהיר את השיער כך שיבלוט פחות. או להתייעץ אצל קוסמטיקאיות או אנשים אחרים ממקצועות היופי ולשאול על פתרונות נוספים. כדאי לשאול אותו איך הוא ירגיש עם כל פתרון אפשרי. לחזק אותו באהבה בלתי מותנית, ואולי לעשות ניסיון על איזור מוצנע יותר בגוף, מתחת לבגדים, כדי שיוכל לקבל החלטה על סמך ניסיון קטן. בהצלחה, לילך

בני בן 5 וחצי החל לאונן כבר בגיל שנתיים. מאז ועד היום אין יום שהוא לא נשכב ומאונן ועיתים אפילו מספר פעמים ביום. דברנו עימו על כך שיש לעשות זאת רק כשהוא לבדו ואין מסביבו אנשים והוא אכן עושה זאת (למעט כשאני ובעלי בסביבה), עוד ביקשנו ממנו שיעשה זאת במיטתו לפני שהוא הולך לישון, אך פה לא הצלחנו. הוא עושה זאת בכל זמן, ועל מנת להמנע מהערות שלנו הוא עושה זאת בסתר. כיצד עלינו לפעול בעיניין הזה, כך שזה לא יהווה עניין מרכזי בחייו בשלב זה של חייו?

שלום חגית, אוננות היא פעילות טבעית ומהנה עבור רוב הילדים, וכל עוד היא נעשית בפרטיות, אין להעיר או לנזוף בגינה. לא ברור למה את מתכוונת שאת אומרת שהוא עושה זאת "בכל זמן", ועד כמה הפעילות הזו דוחקת פעילות נורמלית חברתית ומשחקית במהלך היום. אוננות מוגברת יכולה לשמש לפריקת מתחים ולהרגעה עצמית, ואם את חושבת שמדובר במינון גבוה במיוחד, כדאי לבחון האם קיימים גורמי לחץ או מצוקה חריגים. מאחר והזכרת שהוא התחיל בגיל שנתיים ועד היום, אני רוצה להאמין שלא מדובר במשהו מדאיג. אוננות פעם ביום או מעט יותר אינה מצריכה התייחסות מיוחדת. שבת שלום ליאת

אחות קטנה נפש תאומה חכי עוד רגע עוד מעט יש שכר לפעולתך הנהו קם ואלייך הולך חכי עוד רגע, כי רק את גם אני איתך בוכה וכמוך מצפה אז חכי עוד רגע עוד מעט הנה הוא בא מנחמך שמעי איך הוא אלייך הולך חכי עוד רגע כי רק את תמיד ידעת למצוא בי עוד קצת אור שממני נעלם נקודה טובה ועוד נקודה טובה ועוד מעט ואין רשע התבוננת על מקומו ואיננו

אחד השירים הטובים. טוב לגוף ולנשמה- "תמיד ידעת למצוא בי עוד קצת אור שממני נעלם". של שולי רנד, מי שמעוניין לשמוע את השיר אפשר להאזין לו כאן- http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/667/773.html שבת שלום ומבורך ושיהיה בעיקר טוב.

תודה שהגבת לשיר ששמתי כאן. אמנם שולי רנד מבצע וכבודו במקומו מונח אבל אבל המילים הן מתוך הספר "ליקוטי מוהר"ן" של רבי נחמן מברסלב, שם ביקש האיש הדגול הזה שיש לדון כל אדם לכף זכות - שהנה אם מצאת בו נקודה אחת טובה, לזו תאספנה עוד נקודות טובות והנה "ועוד מעט ואין רשע". כמה הומאניזם היה בו. כולנו אנשים עם יצרים, מכשולים, דחפים, התנהגויות לא מובנות, אבל רבי נחמן ידע למצוא בכל אחד נקודה טובה ואם היה אחד כזה רשע, מבקש רבי נחמן לנסות למצוא בו נקודה טובה שאם עוד כמה תלקטנה כולן למשהו טוב וחיובי. הלוואי ומישהו ישכיל לראות את הטוב שקיים גם בי, שקיים גם בך. לראות כמה הנפש מתייסרת. לראות מבעד לעיניו של רבי נחמן מברסלב.

יש לי ילד בכיתה ד' נוטל ריטלין עקב הפרעת קשב וריכוז. מאז כיתה א' יש לנו בעיות קשות להכין עימו שיעורים ובמיוחד ללמוד איתו למבחנים. אנחנו אנשים עובדים וקשיי יום ומשתדלים לעזור לו כמה שהוא צריך אך אותו יותר מעניינים חברים. שיעורים חלקם הוא מסיים בכיתה ומה שנשאר בבית זה כבר "המורה לא ביקשה" ומבחנים לא מענינים אותו. למבחנים אנחנו לומדים מאוחר בערב וזאת לאחר ויכוחים אין סופיים, אין לנו כוח הילד עולה לכתה ה' (לי באופן אישי לא זכור בגיל זה שאימי ישבה איתי על כל פיפס והתמודדתי יפה לבד אם הייתי צריכה עזרה אז היא עזרה לי ולא היו איתי שום בעיות מבחינה זו). אודה על תשובה מהירה כי עכשיו תקופת המבחנים. תודה מראש

שלום ריטה, חשוב מאד להבחין בין עזרה המכוונת במדויק לקשיים של הילד, לבין מתן שרותים עודפים ה'מריחים' פינוק. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז סובלים מקשת של קשיים, וחשוב לתת מענה רלוונטי ומותאם, תוך הימנעות מרחמים ופינוק כפיצוי. כאשר אתם מכינים איתו את השיעורים ומתכוננים איתו למבחנים (שימי לב, כתבת:"למבחנים *אנחנו לומדים* מאוחר בערב"), הרי זה כאילו אמרתם "אתה לא יכול לבד! אין לך סיכוי לבד!". מסר כזה, גם אם הוא תת-קרקעי, עובר לילד, המפתח - מצידו - חוסר אונים וחוסר מוטיבציה. למרות האמור כאן, ובגלל שקיימת אצלו הסתמכות גדולה עליכם, הייתי מציעה לסגת בהדרגה, ולבקש יותר עזרה ותשומת לב בביה"ס עצמו. תוכלו לסייע לו בהתארגנות ללמידה, למשל - להכין יחד איתו לוח מבחנים, להזכיר לו מתי יש מבחן ומה היקף החומר, לבחון אותו קצת לפני הבחינה, ולסייע בהקניית הרגלי למידה נכונים (ארגון זמן, ריכוז החומר, מיומנויות סיכום, פטנטים לזכירה יעילה, וכד'). מעבר לכך, אני ממליצה להעביר מסר ברור של "אנחנו כבר למדנו לפני שנים. עכשיו תורך. אין לנו כוונה לחזור על מטלות ביה"ס פעם שניה". תוכלו לצרף משפטי עידוד מחזקים ("סומכים עליך!"; "אנחנו רואים שאתה עושה כמיטב יכולתך"; "הציון פחות חשוב כרגע, העיקר שאתה מצליח להתארגן בכוחות עצמך. כל הכבוד!"). בעיני, חשוב לתאם זאת עם המורה, לבקש הוראה מסייעת גם בבה"ס וגישה סלחנית בתקופה הקרובה. אחרי הכל, הציונים של כיתה ד' אינם מאד גורליים, וגם אם תהיה נסיגה זמנית בציונים, מה שחשוב יותר הוא לחזק את "הלומד העצמאי" שבו, לבסס יותר הסתמכות עצמית ותחושת יכולת. בהצלחה ליאת

מה שהתכוונת זה לחזק ולעודד אבל לא לשבת ללמוד איתו שיסתדר בכוחות עצמו ולייעץ מה לעשות? אולי אם יראה שלא תמיד הוא מצליח אז הוא ייקח את עצמו יותר ברצינות וייתאמץ יותר כמובן עם עידוד מצידנו?

האם יש מבוגרים שיכולת הויסות שלהם שקולה לזאת של ילדים? את מדברת כאן על יכולת מוגבלת של ילדים קטנים לווסת את רגשותיהם, ושאלתי היא מה קורה שזה נמשך לגיל מבוגר יותר? שרגשות עוצמתיים כמו אהבה או שנאה אינם מווסתים כראוי? האם ניתן לטפל בזה? האם יש לזה תוצאות חיוביות? האם זה קשור לחוסר בסיס יציב בילדות, לחסכים רגשיים?

שלום עלמה, היכולת לשלוט ולווסת רגשות, דהיינו להגיב בצורה מותאמת למצבים טעונים רגשית, משתכללת לאורך שנות הילדות, הודות לתהליכי התפתחות קוגניטיביים, חברתיים ורגשיים, ובעזרתם המתווכת של המבוגרים המשמעותיים בסביבה. כמו שכבר נאמר כאן בעבר, קיים גם מרכיב ביולוגי מולד, המזג, הממלא תפקיד חשוב במערך הגורמים המעצבים את ההתנהגות והאישיות. כמובן שביטויי רגש לא מווסתים, הנתפסים כנורמטיביים ונסלחים אצל ילדים צעירים, הם הרבה פחות חינניים אצל מבוגרים, ויכולים להפריע לו כמעט בכל אספקט בחייו. אין הסכמה מלאה בין תיאורטיקנים וקלינאים על שאלת היכולת לטפל בבעיות אישיותיות מן הסוג הזה, ואני מניחה שגם כאן ה'פרוגנוזה' תלויה בעוצמת הבעיה, במערכות התמיכה, ובאספקטים אישיותיים נוספים. בברכה ליאת

תודה על המענה. כתבת "אין הסכמה מלאה בין תיאורטיקנים וקלינאים על שאלת היכולת לטפל בבעיות אישיותיות מן הסוג הזה, ואני מניחה שגם כאן ה'פרוגנוזה' תלויה בעוצמת הבעיה, במערכות התמיכה, ובאספקטים אישיותיים נוספים". מה זה אומר? שיש כאלה שאינם חושבים שיש פיתרון לבעיה "הלא חיננית" הזו (כהגדרתך- "הלא חיננית")? קצת מייאש לא?

שלום, תוכלי בבקשה להמליץ על ספר (או כל מקור מידע אחר) בנושא חשיבה חיובית ו/או התגברות על דאגנות יתר אצל ילדים? (משהו עם המלצות פרקטיות)? תודה!!

שלום דפנה, הנה משהו שאולי יצטרך לעבור 'התאמה' לילדים: כוחה של חשיבה חיובית : איך לשפר את איכות החיים הרגשית שלך וכיצד להפיק את המיטב מעצמך ןמחייך באמצעות חשיבה חיובית / מאיר לירז למעשה, תראפיה קוגניטיבית מתייחסת לשינוי דפוסי חשיבה לא אדפטיביים, ולכן מרבית מה שנכתב בנושא יכול להתאים לך. אם יעלו לי רעיונות נוספים מבטיחה לשתף בהצלחה ליאת

לרוב המשפחות הישראליות, החילוניות בכל אופן, יש 3 ילדים ותהיתי האם מבחינה פסיכולוגית (מצד הילדים לפחות-הרי תמיד מדברים על ילדי סנדוויץ'...)יש לזה הצדקה או שזו סתם אופנה? אפשר להבין נגיד אם יש 2 בנים או 2 בנות ורוצים אחד מהמין השני, אבל אם יש בן ובת בשביל מה צריך עוד אחד? לא עדיף בזוגות,2 או 4 ילדים כדי נגיד שלא ישאר אחד "בחוץ" (ברוב המשפחות שאני מכירה עם 3 ילדים יש אחד "בחוץ"-לוא דוקא האמצעי אבל בד"כ כן)? האם יש מחקרים בנושא?

שלום לסקרנית, תוכלי להיכנס לאתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולבדוק האם להתרשמות שלך יש בסיס מציאותי. איני מכירה מחקרים ספציפיים העוסקים ברציונל של ההורים ביחס למספר ילדיהם. יש גם יש מחקרים הנוגעים לקשר שבין המיקום בסדר הלידות (בכור, אמצעי או צעיר) למדדים שונים של אישיות, בריאות נפשית, הסתגלות, ועוד. ליל מנוחה ליאת

מבקשת המלצה לפסיכולוג\ית לילד בן 15 וילדה בת 16 עדיפות דרך קופח מכבי אזור ר"ג או ת"א. תודה מראש

שלום ריקי, שלחתי לך המלצה חמה למייל הפרטי שלך. בהצלחה ליאת

ערב טוב בשל אירועים קשים בריאותית במשפחה.אני חשה כי ביתי בת ה-8 ''מתפרקת'' ליאת - הייתי מבקשת יצירת קשר איתך במייל על-מנת להסביר ואולי לקבל כיוון בדרך הטיפול לה אני בטוחה שאנו נידרשים תודה

שלום נחמה, שלחתי לך את כתובתי למייל שלך. ליל מנוחה ליאת

שלום יש לי שאלה . יש לי ילד בן 3.5 אשר אני לא מצליחה להציב לו גבולות הוא לא מקשיב לי לדוג' הופך את הצעצועים ולארוצה לסדר ,קובעת שעה ללכת לישון והא לא רוצה הוא רוצה לראות סרט בdvd חום לדוג סגרתי לו את המסך והוא התחיל לצרוח היום לא נשברתי ובסוף הוא נרדם אך כל יום אנינשברת וכשהוא מתחיל לצרוח אני מדליקה שוב דבר נוסף הוא בא אלי כל לילה למיטה וזה נורא מפריע לי יש לציין שיש לו אחים תאומים בני שנה וחצי וכן אני עובדת ומגיעה כל יום ב5 כאשר לפעמים אין לי כוח כ"כ לשחק איתו אני חייבצ עזרה אני מרגישה שאני לא מצליחה לשים לו גבולות ולא מצליחה להתמודד מה עושים?

שלום שרי, הילד הקטן שלך נושא באחריות כבדה מדי עבור בן 3.5 הוא זה שמחליט על כל סדרי הבית: הוא מחליט מי יבלגן ומי יסדר, מתי הולכים לישון ואיפה, מתי רואים סרטים ואיזה, ואני מנחשת שהוא מחליט גם מתי מתקלחים, מתי אוכלים, מתי נחים ומתי משחקים. מאחר ולילד כה צעיר אין עדיין את הכישורים והיכולת לנהל משפחה, אין לאפשר לו זאת, ממש כמו שלא היינו מאפשרים לו לנהל את חשבון הבנק שלנו או את המשרד שלנו. כאשר אנו מניחים לילדים שלנו לנהל אותנו ואת סדר היום בבית, הרי זה כאילו הותרנו אותם לבד, ללא המבוגר האחראי שאמור לשמור עליהם. בעזרת ההמשגה הזו, אני רוצה לחזק אצלך את ההבנה ששינוי הוא הכרחי, שאלמלא כן עלולות להופיע עוינות, תוקפנות ואף חרדה, הן אצלו והן אצלך. אני רוצה לעורר אותך לפנות להדרכת הורים, ולהחזיר לעצמך את הסמכות שקצת איבדת מולו. בחודשים האחרונים נשאלתי די הרבה על דרכים אפקטיביות להציב גבולות, ואני ממליצה לך לשוב ולעיין בפורום, כדי לקבל חיזוק ועידוד לכך. בהצלחה ליאת

יש לי בן 6 ובת 4. הם משחקים המון ביחד וזה כולל מן הסתם ריבים ולפעמים השתוללות. לרוב אני משתדלת שלא להתערב אבל יש שני דברים שמפריעים לי: 1)כמעט תמיד יש בכי(מישהו חוטף מכה זו או אחרת, לפעמים בכוונה ולפעמים לא) וגם אם אין בכי תמיד יש "אמא הוא/היא אמר/ה לי או עשה/עשתה לי..." ושוב, אני משתדלת שלא להגיב ולא להתערב, אלא אם יש סכנה או אם מדובר בקללה או מכה חזקה בכוונה שאלו דברים שאני לא מרשה (אבל אז זה גורר עוד פניות אלי של "אמא הוא/היא הרביצ/ה לי או קרא/ה לי #$%^) 2) הרעש. אני בדעה שזה בסדר לעשות רעש באופן כללי (הם בכל זאת ילדים) אבל בזמן האחרון הצרחות והצווחות שבד"כ מגיעות בשלב ההשתוללות כבר מפריעות לי(לרוב כחלק מהמשחק ולוא דוקא צווחות מחאה--למשל הם רצים, צוחקים, וצווחים. לפעמים הבן שלי אומר לי שהם רק צוחקים כשאני מעירה להם) אני בד"כ מעירה, אח"כ נותנת כמה התרעות, ואם זה לא עוזר מפרידה בינהם. חשוב לי להדגיש שבסה"כ יש בינהם קירבה חזקה והם מאוד אוהבים אחד את השני ודואגים אחד לשני והם כן יודעים (כשהם רוצים) לשחק מאוד יפה ביחד. פשוט בזמן האחרון שני הדברים הנ"ל קורים בתדירות גבוהה מידי לטעמי ודי מתישים אותי. ניסיתי להיות תקיפה איתם (כלומר אני לא "מתחננת" שיתנהגו יפה) ובמקביל מנסה להסביר להם בצורה רגועה (בד"כ לאחר הפרדה) שלא נעים לנו ככה ושחבל שבמקום להינות ביחד אנחנו כועסים--הם מבינים ומסכימים אבל מהר מאוד שוכחים מה עושים??? ואיפה הגבול בין אינטראקציה תקינה (מן הסתם אי אפשר לצפות מהם לפרחים ולבבות כל הזמן) ורעש סביר (גם אי אפשר לצפות מהם שישבו בפינה עם ספר) ובין אובדן שליטה?

שלום לאם המותשת, למריבות קולניות בין אחים יש בדר"כ מטרה ברורה, סביבה הם מתלכדים באופן מרשים: להביא את ההורה למעורבות, ולהכניס אותו לסיטואציה באופן שישרת את הצרכים של שניהם. את טוענת שאינך מתערבת *אלא במקרה של צעקות, קללות או מכות בכוונה*, וכך את למעשה מחזקת בבלי דעת התנהגויות אלה בדיוק. הילדים שלך יודעים בדיוק מה יביא אותך מהר אליהם, ואת לא מאכזבת :-)) לא להתערב פרושו לא להתערב! את המלחמה בקללות, באלימות ובהתנהגות פרועה אפשר וצריך לעשות כהורים בכל הזדמנות, להעיר ולסמן את הגבול, מתוך תקווה שהילדים יפתחו את היכולת להבחין בין מותר ואסור, בין טוב ורע, בין מה שראוי ובלתי ראוי. מערכת היחסים בין אחאים היא מיני-מעבדה של החיים החברתיים שמחוץ לבית, וההתערבות של ההורה ברוב המקרים מפריעה לתהליך הזה, ומכניסה 'רעש' מיותר. הניסיון מראה שבהיעדרם של ההורים, אחים מסתדרים טוב בהרבה, רבים פחות, וגם אם רבים, זה פחות קולני, נפתר מהר יותר ובכוחות הילדים עצמם. אני מציעה לך לבחון שנית את הקריטריונים של "להתערב או לא", ולנסות לעמוד בהם באומץ. בעניין הרעש, אני מציעה לך לנהוג כבכל התנהגות אחרת הפוגעת במי מבני הבית, ולפעול להפסקתה בנחישות. כך, למשל, תוכלי לבקש פעם אחת להוריד את הטונים, ואם לא תהיה התייחסות לבקשתך - פעלי. צאי מהבית, מנעי פעילות מהנה משותפת ("הרעשתם, לא הצלחתי לנוח, ולכן לא נצא כמתוכנן"), או שלחי את שניהם לחדר מרוחק בו יוכלו להרעיש כאוות נפשם. מה את אומרת? בהצלחה ליאת

שלום ביתי בת שנה ושבעה חודשים בזמן האחרון היא התחילה להגיב בצורה אלימה כלפי בעלי ואני וזה בגלל שאנחנו לא נותנים במיידית את הדבר שהיא מבקשת , או לחילופין אם אני לא מרשה משהו אז היא זורקת את עצמה , או מטיחה את הראש ברצפה ואם אני אוחזת בה אז היא שורטת ומושכת לי בשיער. כתגובה לכך אני כועסת עליה ואז היא מתחילה לבכות כי היא הבינה שהיא עשתה משהו לא בסדר ואז כביכול נפגעת ממני. כל העניין של האלימות ברגע שאני מרימה אותה ממש מפחיד אותי כי הרי משיכה בשיער שלנו הוא מאוד כואב ואני ממש לא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה אשמח אם תוכלי לתת לי עיצות. תודה

שלום יונית, אנא קראי את תגובותי לגילי ולאור מעט מתחתייך. אני חושבת שיש בהם מענה גם למה שקורה אצלכם. אם יהיו שאלות נוספות - את מוזמנת. בברכה ליאת

פירוש הציור של בני(דמות של עצמו) מגלה לי כי הוא חסר ביטחון (איכות הקו חלשה מאוד), תלותי ופוחד משינויים (רגליים קטנות), קושי בהתמודדות אסרטיבית עם החיים (השמטת האף), דימוי גוף לקוי וקשר לא טוב עם המציאות(בעיה בחיבורי איברים - צואר לראש ולגוף),זה נשמע כמו ילד מסכן ואומלל ובמציאות אני לא רואה שהתיאור הזה מתאים לבני, כאילו מדובר על ילד אחר, זה ממש הזוי! אני מרגישה שיש לו בעיות של חוסר ביטחון וזאת אני מייחסת לעובדה שהאבא כמעט ולא נמצא בבית בשל עבודתו, אך כל התיאור הזה כאילו נחת עלי משמיים, אני חוששת שיש דברים בגו ואיני רואה את הדברים על פני השטח, שאלתי היא מה עלי לעשות?

שלום ורד, האם תוכלי, בבקשה, לכתוב על סמך מה את מפרשת את הציורים של בנך? תודה ליאת

שלום ורד, מאחר ולא השבת עד עתה, אשיב באופן כללי, ואזכיר כי ניתוח ציורי ילדים, גם כאשר הוא נעשה בידי אדם מקצועי ומיומן, הוא - כשלעצמו - בעל תוקף ומהימנות מוגבלים, ומאד לא נכון לפרשו במנותק ממבחנים אחרים וממצבו הכללי של הילד. את עצמך מצביעה על הפער בין מה שאת רואה "על פני השטח" לבין מה ש"גילו לך" מאפייני הציור של הילד. ועוד דבר - גם אנשי מקצוע מיומנים ומנוסים לא מאבחנים את בני משפחתם, בהיותם מוטים ומושפעים מ'רעשים' שאינם קיימים אצל מאבחן ניטרלי. כל האמירות הללו מצטרפות לאמירה החשובה מכל, לפיה אבחון פסיכולוגי הוא כלי שנלמד שנים רבות, ומי שעוסק בו לעולם לא מציג מסקנות פסקניות (כמו אלה שהצגת בדברייך) על סמך נתונים כה חלקיים והקשרים כה פשטניים. לכן, אם את חושבת שיש סיבה להפנות את בנך לאבחון, אנא עשי זאת בדרך המקובלת, ופני לאנשי מקצוע. עד אז, הניחי לו לצייר כאוות נפשו, והשתדלי ליהנות מן התוצרים שלו, להתפעל מהם ולשמוח ביצירתיות שלו. בברכה ליאת

שלום יש לי ילד בן 2 ו 5 חודשים מדבר עדיין לא ברור. הילד מרבה לבטות את עצמו בבכי ובאלימות דוגמא שלא נותנים לא משהוא שהוא רוצה אז הוא מרביץ או בוכה אך אפשר לטפל בבעיה לילד בגיל כזה( אני מרבה בלהסביר או להכניס לחדר.

שלום אור, חינוך לאיפוק וסובלנות מתחיל למעשה מרגע שתינוק נולד. גם אילו רצינו לספק את כל רצונותיו, הרי לא היינו יכולים, ולכן על הילד ללמוד להתמודד עם אכזבה ותסכול. כאשר אתם אומרים "לא" למשהו שהוא רוצה, עליכם להיות עקביים, ולא להישבר גם מול בכי. (אם אתם יודעים שתישברו - מוטב לא להגיד 'לא' מלכתחילה). כאשר הילד לומד שבאמצעות סצינת זעם הוא משיג את מה שהוא רוצה, הוא יהפוך אותה לאסטרטגיה, ויהפוך ילד בכיין, אלים ולא נעים. לכן, במצבים של התנגשות רצונות, עמדי על שלך, הביעי השתתפות והבנה לצערו ולאכזבתו ללא כל ביקורת, ונסי לא לבקר את הבכי, גם אם הוא חזק. תוכלי לומר משהו כמו "אני מבינה מהבכי והצעקות כמה אתה מאוכזב, ויודעת שזה באמת קשה לך עכשיו". כאשר הוא מנסה להפעיל כלפיך אלימות פיזית, פעלי בתקיפות. עצרי אותו פיזית, קומי והתרחקי מהסיטואציה או הרחיקי אותו. הוא חייב ללמוד שאלימות אינה באה בחשבון כלל. כלל זה נכון, כמובן, גם במקרה של אלימות כנגד הילד, ולכן כל דרך בה תפעלי חייבת להיות מתוך עמדה מכבדת ולא אלימה. הסברים מילוליים רלוונטיים רק בפעם הראשונה שהם נאמרים. כאשר אנחנו חוזרים עליהם שוב ושוב הם מאבדים מערכם. בהצלחה ליאת

שלום רב, בתי בת 12.5, בדרך כלל ילדה שמחה, מקובלת על חבריה. השנה החלה ללמוד בכיתה ז' וניכרו קשיי הסתגלות שנראו טבעיים בתחילת שנת הלימודים, אך עושה רושם שהיא התגברה עליהם, וכיום היא אהובה על חבריה ומוריה ויש לה ציונים יפים, אם כי אינה מרוצה מבית הספר שבו היא לומדת ומעדיפה לעבור לבית ספר אחר. מזה כשבוע, בכל יום בימים האחרונים, מיד כשיורד הערב ומתחיל להחשיך, היא מתלוננת שעצוב לה ו"עומד לה משהו בגרון" והיא רוצה לבכות והיא לא יודעת למה, ואף בכתה פעמים אחדות. ככל שניסיתי לדובב אותה לנסות להבין מה גורם לה להרגיש ככה, היא לא מצביעה על דבר ספציפי. מה שכן, היא מספרת שהיא מרגישה לחץ באיזור בית החזה וש"זה בא פתאום". לא היו אירועים חריגים מדי שאני יכולה לקשר להרגשתה, למעט טיול ליומיים למדבר [שהיא רצתה להשתתף בו, אך לא נהנתה משום שהרגישה עצוב בליל הלינה] ומבחנים שמלחיצים אותה.הכל התחיל ערב לפני שיצאה לטיול. אינני יודעת אם יש צורך לציין, אך כאשר היא הייתה בת 4 אביה ואני התגרשנו. היא בת יחידה ואין לה אחים נוספים. אשמח לדעת במה מדובר , משום שאינני יודעת מה לעשות או למי לפנות כדי לעזור לה. אודה לתשובה בברכה אם מודאגת מאוד

שלום רב, מאחר וה'בלוז' שאת מתארת נמשך כשבוע ימים בלבד, עדיין ניתן להתייחס אליו כאל משהו תגובתי, בעיקר אם שמת לב שזה התעורר בתגובה לטיול. נסי לא להיבהל יתר על המידה, בין השאר כדי לא לשדר לבתך שמצב רוח רע שלה מאד מערער גם אותך. את יודעת, פסיכולוגים אוהבים לדבר על המושג 'תיקוף' (וולידציה), כעל אחד הגורמים המנבאים הסתגלות רגשית טובה. הכוונה ליכולתו של ההורה לשיים ולתקף רגשות עבור הילד שלו בכל גיל. כלומר, לשקף את רגשותיו, לכבד אותם, ולתת להם תוקף וקיום. מועקה, עצב, עוינות, תוקפנות וחרדה הם דוגמאות לרגשות שהורים מתקשים לראות אצל ילדיהם, ובמקרים מסוימים - כמו במשפחות גרושות או חד הוריות - גם מעוררים אשמה אצל ההורה. לכן, נסי להישאר רגועה, זמינה לשיחה ופתוחה לחוויה של בתך. במקרה שהמועקה אינה חולפת, וממשיכה להפריע משמעותית לתפקוד השוטף שלה, שווה לפנות לגורם מקצועי (יועצת או פסיכולוגית ביה"ס או פסיכולוג קליני של ילדים ומתבגרים)להתייעצות. בשמחות ליאת

אני אמא לילדה בת 8, אמצעית מבין 3 ילדים (3 ו- 11). לפני מספר חודשים חזרה מביה"ס חפץ השייך לכיתה, שלדבריה קיבלה מהמורה. לאחר מספר ימים נוסף חפץ נוסף. לאחר בירור קצר הבנתי שלקחה את החפצים ללא רשות. הסברתי לה את מהות המעשה והיא הבטיחה להחזיר. לאחר מספר ימים, כאשר שאלתי, אמרה שהחזירה. לאחר כמה שבועות גיליתי במקרה שהחפצים עדיין אצלה. לאחר בירור ושיחה איתה הסבירה שרצתה את החפץ מכיוון שאין לה כזה. הסברתי לה שהעניין חמור משתי בחינות: הגניבה עצמה והעובדה ששיקרה לי. ביקשתי ממנה להחזיר את החפצים למורה, בצירוף התנצלות, וכך עשתה. במקביל שיתפתי את המורה ווידאתי (בידיעתה של בתי) שהחפצים הוחזרו. לתומי חשבתי שהעניין סגור - כעניין ספציפי וגם באופן כללי לגבי גניבה, שקרים וכו'. היום קרה מקרה נוסף, בו בתי שיקרה לי "במצח נחושה". לגופו של העניין - האם להעניש על המקרה האחרון, או שתגובתי הכועסת מאוד ותחושתה הקשה של הילדה (לפחות למראית עין) מספיקה? האם עלי לעלות מדרגה ולהתייחס לרצף מקרים אלו כאל נושא גלובלי שיש לטפל בו לפני שיחמיר? (יכול מאוד להיות שסופרו שקרים נוספים שאינני מודעת להם) יכול להיות שהתנהגותה נובעת מאיזשהו צורך לקבלת תשומת לב? אודה להתייחסותך, מיכל.

שלום מיכל, לטעמי, האופן בו פעלת בעבר היה נכון, סמכותי וחד משמעי, ונראה שהמסר הועבר כמו שצריך. ההחלטה האם להעניש ובאיזו חומרה היא בסופו של דבר שקלול של מגוון גורמים, חלקם קשורים למעשה עצמו ולמיקומו בעולם הערכים התרבותי שלנו, חלקם קשורים לילד עצמו ולהיסטוריה ההתנהגותית שלו, וחלקם קשורים למאפיינים של הגורם המעניש (את - במקרה זה) ולמידת הסובלנות שלו. איכשהו, יוצא שיש חשיבות מכרעת גם לתזמון, המפגיש ברגע אחד את כל הדברים שפרטתי לעיל. כדי להמחיש למה אני מתכוונת, תוכלי לחשוב, למשל, כמה פעמים אנחנו כהורים 'מתפוצצים' על הילד שלנו רק כי התנהגותו תפסה אותנו ברגע לא מתאים. העובדה שהיא שיקרה לך בימים אלה "במצח נחושה" לא מעידה על כך שאת מגדלת קרימינלית קטנה בבית, אלא על כך שעבודתנו כמחנכים אינה נגמרת לעולם, ואף פעם העניין אינו סגור (אם להתשמש במילותייך). ילדים נוטים לשקר כדי לא להסתבך בצרות, וכך גם אנחנו, הגדולים. הכעס שלך, ההסברים, וגם הסנקציות הקטנות (והגדולות - לפעמים אין ברירה) ילמדו אותה בסופו של דבר מהן ההתנהגויות המקובלות ומהן הפחות רצויות. בקיצור, על סמך מה שכתבת כאן, ומתוך הכרה במוגבלותו של המידע שבידי, אוכל לומר בזהירות, שלא נראה לי שיש כאן בעיית התנהגות חמורה, אלא עוד אירוע הקשור לנושא הגלובלי הנקרא "גידול ילדים"... :-))) בהצלחה ליאת

הבן שלי בן שנה וחדשיים ולאחרונה התחילו אצלו התפרצויות זעם רק כלפיי ולבעלי (למרות שאליו פחות) הוא מרביץ וצועק ובועט וזה לא אופייני לו איני יודעת איך להגיב לכך -זה ילד ראשון ובנוסף לא כל כך רוצה לבוא אליי (שזה קצת פוגע בי הוא היה "ילד של אמא" ) .

את האמת התינוק שלנו מרביץ לסבתא סבא כזה מחלק כאפות חופשי. אולי הוא מרגיש או את משדרת תחושה שונה ממה שהוא רגיל ולכן הוא מתנהג בהתאם ?

שלום גילי, תינוקות בני שנה עדיין לא יכולים לווסת את עצמם מבחינה רגשית, ולכן התקפי בכי הם עניין שגרתי למדי. ילדים נבדלים אלה מאלה בעוצמת הדחפים ובעוצמת הביטויים הרגשיים שלהם (מה שנהוג לכנות 'מזג'), אבל גורם חשוב נוסף הוא טיב ההתקשרות בינו לבין הדמות המטפלת (ההורה), ויכולתה להוות עבורו גורם מרגיע ומווסת. אין לאפשר בשום גיל גילויים של תוקפנת פיזית, וכדאי לעצור אותו פיזית כשזה קורה. במקביל, מענין לבחון את ההבדלים בינך לבין בעלך בכל הנוגע לתגובתיות כלפי התינוק וטיב ההיענות לצרכיו. יתכן שמה שאת קוראת "ילד של אמא" מתייחס לקשר סימביוטי, שלא איפשר את המרחק החשוב שנחוץ גם לתינוקות רכים, ואשר הוא מבקש לעצמו (אולי) כשהוא מעדיף לעיתים את הנוכחות של אבא. לפעמים משהו ברמות החרדה והמתח אצל הורה אחד, גורם לילד להעדיף זמנית את ההורה האחר. למרבה המזל, לרוב הילדים יש שני הורים, המספקים - שניהם יחד וכל אחד לחוד - את הצרכים הבסיסיים שלו. כאשר ההורים הופכים את הקשר עם הילד לסוג של תחרות סמויה על לבו ועל אהבתו, יש סכנה שכולם יפסידו. נסי לוותר על הפגיעה, לשמוח בקשר בין הילד ואביו, ולהמשיך להיות דמות חמה, סמכותית וזמינה עבורו. בברכה ליאת

תודה רבה על התשובה,אבל כמו שאמרת את התוקפנות הפיזית צריך לעצור ופה הבעיה שאני לא יודעת איך לעשות זאת כי כלום לא עזר עד עכשיו וזה רק מחמיר וזה הופך להיות כמעט כל הזמן ככה,והאם צריך להתעלם מהתפרצות זעם שאינה אלימה? כלומר צעקות ובעיטות באוויר?

שלום בתי בת ה - 13 חרדתית מטבעה. לאחרונה כשאני באה אליה לפני השינה לומר לה לילה טוב, היא בוכה בפני. היא טוענת שהסיבה היא "מחשבות רעות" - היא מודעת לעובדה שנמות יום אחד והמחשבה על כך מפחידה ומעציבה אותה מאד. אבקש המלצה לפסיכולוג/ית באיזור נס ציונה. אשמח לדעת האם זהו הכיוון הנכון או אולי משהו בסגנון של דימין מודרך יעזור לה בגירוש המחשבות המעציבות הללו.

שלום נסצי, חרדות ופחדים, בעיקר אלה הקשורים במוות, שבים ופוקדים ילדים (ומבוגרים) כמעט בכל שלב בהתפתחותם, כאשר בכל גיל הם נראים מעט אחרת. ברוב המקרים, הצפה זמנית כזו של החרדה חולפת גם ללא טיפול, בעיקר אם מתאפשרת תמיכה והכלה מצד המבוגרים בסביבתו של הילד. אם את מרגישה שמדובר במשהו עקשני וחריג, שנמשך כבר זמן רב, אפשר בהחלט להתייעץ עם גורם מקצועי. בדר"כ רופאי הילדים הם כתובת לא רעה בכלל, לאיתור פסיכולוג ילדים טוב. יועצת ביה"ס יכולה גם היא להיות לעזר. וכן... זה הכיוון הנכון בהצלחה ליאת

אמא לילדה בת 7 . חיים בנפרד 3.5 שנים. לאחר נסיונות גישור שלא צלחו פניתי לעו"ד. לאחרונה מתיחות גדולה וחוסר תקשורת. אשמח לדעת מה ואיך לתקשר ולשוחח עם הילדה לגבי המצב. לאחרונה הילדה מתלוננת על כאבי רגליים ורוצה שאחבוש לה את הרגל. ייתכן ורוצה תשומת לב בביה"ס. אתמול לאחר שחבשתי ביקשה הליכון!!! אני שכ"כ נלחצתי ועל אף שבד"כ נותנת את תשומת הלב הקבלה, הליטוף, המסז' ועוד צעקתי "מספיק! מה את רוצה להיות נכה??" בנוסף, בדרכ הסדרי הראייה התקיימו כסידרם בסהכ הוא אבא טוב אבל מאז שהגשתי את התביעה פתאום הוא יכול לאסוף מביהס בשישי בסופש שלו ובנוסף פתאום הילדה בשבת בבוקר אמרה לי שהיא נשארת לישון אצלו גם בשבת כשבדכ החזיר סביב 4 אחצ. הרגיז אותי מאוד שמעביר אמירות דרך הילדה מבלי להיוועץ איתי ואמרתי שלא נשארת. אחכ שוחחתי איתו ואמרתי לו שלא יכניס את הילדה לתוך הסיפור ושבקשות כאלה יבדוק איתי ישירות לפני שמציע לילדה. יש לי תחושה שפתאום מנסה להיות אב השנה ולמשוך אותה לכיוונו. גם מספר פעמים לאחר ששוחחה איתו השבוע פתאום התחילה לבכות.. חוששת שרוצה לטעון למשמורת על אף שקשה לי להאמין שיאשרו לו. לא יודעת איך להגיב במקום הזה. אשמח להתייחסות

שלום שירלי, אין ספק שכאשר עומדת באוויר תביעה משפטית רמת המתח והעוינות מגיעה לשיא. ילדתכם הקטנה נדחפת שלא מרצונה אל חזית המריבה, ויתכן שהתלונות על כאבי הרגליים הם ניסיון להסיח אתכם מהמאבק או לאחד אתכם בדאגה לה. כנראה שבמצב העניינים הנוכחי, גם את וגם בעלך בנפרד מפתחים מידה של חשדנות בעלת אופי רודפני (הוא תוהה - אולי - על גובה התביעה שתנחת עליו, ואת תוהה האם בכוונתו לדרוש משמורת). הניסיון לגרור את הילדה לתוך המאבק הזה, ישירות או בעקיפין, הוא עוול גדול, ולכן אין מקום לנסח עבורה מסר כלשהו בשלב זה. אם את חושבת שאביה מתפקד בסה"כ כאבא טוב, אין סיבה להיבהל משינויים קטנים בלוח הזמנים. תוכלי לדרוש ממנו שהדברים ייעשו בתאום איתך, ולעמוד על כך, אך לא לעשות זאת בנוכחותה. החרדה שלך נוכח ההתקרבות ביניהם - גם אם מעוררת הזדהות והבנה - נראית מוגזמת, לפחות ככל שזה נראה מכאן... אני מאמינה שלאחר שייגמרו הדיונים המשפטיים ביניכם והמתח יירד, תלמדי להפיק הנאה ותועלת מן השבתות בהן היא מבלה עם אביה ואת חופשייה לעצמך. במקומך, לא הייתי יוצאת למלחמות מיותרות. פעלי להשגת הסכם טוב באופן הכי הגון שאת יודעת, ואל תחבלי בקשר בין בתך לאביה. אני חושבת שכך תרוויחו כולכם. בהצלחה ליאת

ערב טוב . לאחרונה נאמר לי בגן כי הילד נושך ילדים אחרים בגן וכן מרביץ במידה ולוקחים לו צעצוע מהיד. כמו כן שמנו לב שברגע שאנחנו ההורים לוקחים לו חפץ כלשהו הוא בוכה וכל הזמו מפיל את הראש לכייון אחורה או מרביץ לעצמו בראש. תופעה זאת די מדאיגה אותנו ונשמח לדעת מה הסימפטום לדבר זה? הגננת אמרה כי אף ילד אחר לא נושך בלחי או בכלל ילדים ורק שלנו . ואני לא חושב שיש סיבה שהוא מחקה אותנו (ההורים ) כי תמיד אנו מסבירים לו שאסור לעשות . נשמח להסבר ומידע נוסף. תודה ושבת שלום

אשמח למענה גברת ליאת .תודה

שלום יהודה, נשיכות הן עניין נפוץ למדי בגני ילדים, בעיקר בפעוטונים של הגיל הרך. עד גיל שנתיים, ואפילו לאחריו, הילדים עדיין חסרים את היכולת להתמודד בצורה טובה עם תסכולים, ולכן הם עשויים להגיב בתוקפנות גולמית ובוטה (או במופע זעם מהסוג שתארת) כאשר נלקח מהם צעצוע או חפץ ובכל מצב אחר של התנגשות רצונות. הילד שלך נמצא עדיין בגיל בו הפה הוא איבר הקשר המרכזי עם העולם. תינוקות ופעוטות רכים חוקרים את העולם באמצעות הפה, ומגלים עד מהרה שהוא גם הנשק היעיל ביותר העומד לרשותם כרגע. אפשר לצרוח בעזרתו, אך גם לנשוך! בגיל זה ילדים עדיין מתקשים לקבל הסברים מילוליים, ולכן יש לעשות הכל כדי לעצור אותו פיזית בטרם יפגע בילד אחר. אפשר גם לומר בטון תקיף "לא!". אך לא הרבה מעבר לכך. זהו סימון הגבול, ויש לעשות זאת בעקביות. במקביל, רצוי להימנע מגילויי חיבה בבית הכרוכים בנשיכות (אפילו אם הן קלות ונעשות מתוך חיבה), שכן הוא יכול ללמוד מהם בטעות שנשיכה היא דרך לגיטימית להביע חיבה ואהבה. בברכה ליאת

תודה רבה ליאת על המענה . רציתי להשב את תשומת לבך כי היום בגן ילדנו נשך ילד אחר עקב ריב על צעצוע והילד החזיר לו בנשיכה חזרה ואז הגננת הפרידה. כמו כן הוא חזר הביתה עם שריטה במצח שאני לא יודע ממה זה ואשתי לא טרחה לשאול את הגננת על כך וגם לגבי זהות הילד האחר . הגננת הפרידה וזהו . האם זה סביר הדברים הנ"ל ?בבית שאני לוקח לו צעצוע הוא מתנהג מוזר שוב הוא מנסה להפיל את עצמו לאחור ואז אני עוצר אותו ומסביר לו שאסור בנעימו ואז הוא די נרגע . אני לא יודע אם יש קשר אבל אתמול הוא נתקפף בבכי פתאומי ולא נרגע עד שהבאנו אותו למיטה . אולי זה חלום רע או משהו ?? בכל אופן ,האם יש צורך ללכת למכון התפתחותי בגיל זה בכדי לקבל תמונה מפורשת להתנהגות?

שלום ליאת בני בן החמש היה מאוד קשור למשפחתו של בעלי(סבא/תא ודודות). הקשר איתם נותק לחלוטין , אך מכיוון שאנו גרים קרוב יחסית אחד לשני, יוצא שבני רואה אותם מידי פעם. עברו מאז הניתוק כחמישה חודשים. ולמרות זאת הוא מאוד מתגעגע,מדבר עליהם,מבקש לראותם וכו'. אנחנו אומרים שזה לא אפשרי. השבוע הוא ראה אותם בבוקר, ובצהרים הגננת סיפרה שהתנהג לא יפה,הרביץ לילדים בגן וכו'. אני מניחה שזה קשור. האם לאחר חמישה חודשים, בני לא היה אמור להסתגל למצב החדש ולרצות את קרבתם פחות? מה היית ממליצה להגיב כאשר הוא מבקש לראותם, ואיך אפשר להקל או לעזור לילד להתמודד עם המצב? אנו שוקלים מעבר דירה לאזור מרוחק יותר על מנת להתרחק מהאזור אך זה לא יקרה כנראה בקרוב. תודה דפנה

שלום דפנה, אני מנחשת שמאחורי השאלה שלך מסתתר סיפור כאוב, שקשה (ואולי בלתי אפשרי) להציגו על כל מורכבותו לילדך בן החמש. עם זאת, קשה לא פחות לצפות מילד קטן להשלים עם כך שדמויות אהובות ומשמעותיות מחייו, ייעלמו יום בהיר אחד מחייו ללא הסבר. לכן, בעיקר מתוך כבוד לבנך ולרגשותיו, מגיע לו סוג של הסבר, המותאם ליכולת ההבנה שלו. תוכלי לומר לו שבאופן זמני אתם בוחרים שלא להיפגש יותר עם בני המשפחה האלה, מאחר שקרו ביניכם דברים שעוררו כעס/עצב/עלבון. הדגישי שאת יודעת עד כמה הוא אוהב את בני המשפחה הללו, ועד כמה הם אוהבים אותו, ושאת מאמינה שהקשר יתחדש יום אחד, כשהכעס ייגמר. תוכלי לעודד אותו להביע את מה שהוא מרגיש, ולתת לו תחושה שאת מבינה ויודעת על מה הוא מדבר. אם ירגיש שהבית והמשפחה מצליחים להכיל ולכבד את רגשותיו, יפחת אולי הצורך לפרוק אותם בעקיפין בגן. אין להוציא מכלל חשבון את האפשרות שהתנהגותו התוקפנית בגן משקפת מתח ועצבנות הקיימים גם אצלכם, המבוגרים, בעקבות המצב. מאחלת לכם מכל לבי שתצליחו להתגבר על הקרע המשפחתי ולהתאחד במהירות לרווחת בני המשפחה כולה בשמחות ליאת

שלום ! נכנסתי למחשב של הבן שלי ומצאתי בהיסטוריה כניסה לאתרי סקס , אך כדאי לי לפנות לילד ? לתשובתכם אודה מראש

שלום יניב, אני מבקשת להפנות אותך לתשובה מפורטת שנתתי בנושא, בדף הפורום מס' 2, לפנייה ששלחה קרן בתאריך 2.2.09. הנה הלינק - http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-3284,xPG-2,m-Doctors,a-Forums.html#1206_1206 אמנם הפנייה ההיא נגעה לילד בן 9, אך לטעמי הדברים מתאימים בהחלט גם לגיל 12. אני ממליצה לדבר על הדברים בצורה גלויה, להסביר את הסכנות (כפי שפרטתי בתגובה הקודמת) ולהבהיר לו שכדי לשמור עליו מתכנים בלתי ראויים אלה, תחסום את הגישה באמצעות השרת. חשוב לא לעשות את הדברים בצורה שרירותית, ולפרט את כל ההצדקה לצעדים שאתה נוקט. אם יהיו שאלות נוספות, אתה מוזמן בהצלחה ליאת

שלום, אני ואישתי מחפשים פסיכולוג/ית ילדים (לילד בן 7 וחצי) שמתמחה באיבחון בעיות קשב וריכוז באיזור השרון. רצוי שיהיה ניתן לגשת אליו דרך קופת חולים מכבי אך לא חייב. תודה

לשלום ללומד, מאחר ואין אנו רוצים להפוך את הפורום לבמת פרסום, אנא כתוב שוב וצרף את כתובת המייל שלך כך שתופיע בגוף פנייתך (ותהיה גלויה לקוראים). כך יוכלו הממליצים במידה ויהיו, לשלוח אליך למייל האישי את המלצותיהם. בהצלחה ליאת

אני ה"בן אדם" שכתב כאן למטה כהודעת תגובה על "חוסר שקט אצל ילדה בת 10.5" אני מחכה גם לתשובה, םשוט נראה שאולי פספסת כי זה ירד למטה....

אני יורדת למטה כדי לבדוק...

שלום רב, יש לי תאומים בני שנתיים ו- 4 חודשים. נראה לי שהשינה היא בעיה מאוד גדולה אצלנו. הם ישנים עדיין במיטת תינוק, שניהם ישנים עדיין בחדר השינה של ההורים וזאת עקב בעיית מקום בבית בעיקר. כאשר אני מכניסה את הילדים למיטות , מתחילות הבעיו. לפעמים אין אני דוחה את שעת הכניסה למיטה בגלל זה. קודם כל , הבן מנסה לאת מהמיטה, מטפס וחתי גוף בחוץ. כבר כמה פעמים הוא נפל, וקיבלת בומבה בראש. הבעיה השניה, שהם מורידים חיתול.זה מתחיל בדרך כלל אצל הבן, ואז הבת אחריו ושניהם מאושרים. הבעיה שכבר כמה פעמים ברח להם פיפי, ואז להחליף בגדים ומצעים. דבר מטריד. לפעמים בכי רב כשהם נכנסים למיטה וכו', איך להתמודד עם הבעיה?

שלום רב, לא בטוח שהגדרת הבעיה שלכם היא דווקא "בעיות שינה". זה נראה יותר כמו חוסר אונים זמני שלך מול מה שנראה כמו מרד קטן של שני הזאטוטים שלך, שרוצים עצמאות. גיל שנתיים- שנתיים וחצי קשה אצל כל ילד, ואני מניחה שכאשר מדובר בתאומים הקושי כפול. כרגע, אתם נמצאים בתקופה של קפיצה התפתחותית גדולה, בעקבותיה מופיעה הנטייה למרד ולגילויים של התנהגות עצמאית ("אני לבד!"). היכולת המוטורית החדשה שמאפשרת קפיצה ממיטת התינוק מאותתת שהגיע הזמן לעבור למיטה נמוכה ופתוחה,גם אם יהיה לזה מחיר של צפיפות בבית ויציאה מה'כלוב' גם כשלא יתאים לך. הייתי מציעה להתייחס באופן דומה גם להורדת החיתול, ולבדוק אפשרות של גמילה סופית, גם במחיר של תאונות פיפי. זה חלק בלתי נפרד מהתהליך, ויש להתייחס אליו בסלחנות ובסבלנות, למרות הטרדה הכרוכה בכך. נוסף על כל הנאמר כאן, אני מציעה לך להיעזר בתגובות קודמות כאן בפורום, שפרטו אופני תגובה מומלצים במקרים של בחינת הגבולות אצל ילדים צעירים. בשמחות ליאת

שלום רב, אבקש את עזרתך. יש לי בן בכור בן שנה ו-8 . פיקח מאוד, מאוד מפותח מכל הבחינות אך בעיקר שפתית (מרכיב משפטים מורכבים). הבעיה- אני נכנסת איתו למאבקי כוח כאשר אנחנו מחליפים חיתול. בשבוע האחרון הוא החל לסרב להחליף חיתול ואני מרגישה שעלי להחזיק אותו ממש חזק. אני אפילו חוששת שאני אשאיר סימנים על ידיו מרוב שאני מחזיקה אותו חזק ומנסה להחליף. מלבד הרגשות האשם על האלימות (ככה אני מרגישה וקשה לי) אני מיואשת. תהליך החתלה מתחיל בכך שאני אומרת לו שצריך להחליף חיתול ומביאה איתי איזה שהוא דבר שהוא מאוד אוהב- כמו טלפון, מוצץ, בובה. הוא נשכב על המיטה ואז הוא מתחיל לקמר את הגב ולהסתובב. אני מזהירה אותו שאני אקח את הצעצוע אם לא יאפשר לי להחליף חיתול. לרוב בשלב הזה הוא כבר צורח לפעמים זורק בעצמו את הצעצוע ולפעמים בוכה בשיברון לב "נכנע" ונותן לי להחליף- אני עצבנית נורא בשלב הזה. היום הוא סרב, החלטתי לא לעזוב אותו החזקתי בו בזמן שהוא ללא חיתול וצורח ואז הוא גם השתין בקשת על הספה..........המומה לא אמרתי כלום והרמתי למקלחת (הוא השתין גם השיער שלו). איך אני יוצאת מזה ולא נכנסת כלל למאבקים? מה נכון ויעיל לעשות? תודה

שלום מיקה, שיתוף פעולה והתנהגות מתחשבת נדרשים מילדים בכל גיל, והנכונות לאפשר את הטיפול הפיזי, כמו החתלה, האכלה, רחצה והשכבה, היא דוגמא נהדרת לכך בגיל הרך. "מאבק כוח" הוא מושג המתייחס בדר"כ למערכת הדדית בה האחד מנסה לגבור ולנצח את האחר. במאבקי כוח במשפחה - לפחות לתפיסתי - כולם מפסידים, ולכן הייתי מציעה להיחלץ כמה שיותר מהר מהגדרת היחסים באופן זה. במקום, מוטב להתייחס לכך כאל חלק מאילוצי המציאות, אותם יש לקיים בכל מקרה. הבחירה אם לעשות זאת בכוח או בנעימים היא שלו, לצורך העניין, ועלייך להישאר עניינית ומשימתית. נסי לגשת להחתלה הבאה ללא חשש או זהירות מיוחדים, כשאת פועלת בנחישות וענייניות ללא כל תגובה מיוחדת. אל תנסי לשחד במשחקים או צעצועים, וגם לא בשידולים מילוליים. פעלי אוטומטית, ועשי זאת מהר ככל האפשר. אם הוא משתולל אל תגיבי, ואם הוא שוכב בשקט תוכלי לומר בקצרה "יופי, ככה נעים איתך". אין טעם גם בחגיגות ותשבחות יוצאות דופן, כדי שלא ירגיש שיש בידיו כלי לתפעל אותך לטוב ולרע. אם המאבקים נמשכים בלהט, ובאמת מדובר בילד מפותח במיוחד, אולי שווה לשקול התחלתו של תהליך גמילה. מה את אומרת? בהצלחה ליאת

תודה על תשובתך. בהחלט אנסה להיות עניינית וללא דיבורים יתר על המידה. אני כבר התחלתי להכיר לו את השירותים, והוא מתלהב לשבת (יש לנו מקטין אסלה אחרי חודשים שהוא היה בורסיאה של סיר). מודיע שיש קקי, מסרב להוריד מכנסים ושרוצה להוריד יושב ולא עושה... אז מניחה שזה תהליך...

שלום, כתבתי לך בעבר באותו נושא ורציתי לשאול דבר נוסף. הבן שלי בן 5 ילד שמוגדר על ידי הגננות כילד חכם בצורה בלתי רגילה וילד טוב מבחינת התנהגות. יש לו משיכה לילדים הבעייתיים וזה מלחיץ אותי. למשל: הוא מספר שילד מהגן על הזמן מאיים עליו שאם הוא לא ישחק איתו או לא ישב לידו הוא יתן לו אגרופים בבטן. וששאלתי אותו מה הוא עושה הוא ענה לי מקשיב לו כי אחר כך הוא נותן לי אגרופים. דיברתי עם הגננת והיא אמרה שזה מעניין כי הם כל הזמן משחקים ביחד. הילד השני שעליו אני מדברת נמצא בטיפול עקב הפרעות התנהגויות וזה מפחיד אותי שהבן שלי נמצא בחברתו. מקרה נוסף: הגננת סיפרה שיום אחד היא הפרידה בין הבן שלי לילד השני שסיפרתי ועוד ילד כי הם התפרעו. היא אמרה שהבן שלי ממש ילד טוב והוא נגרר אחרי המתפרעים. מספיק לו אפילו לראות את ההתפרעויות שלהם ולצחוק מהצד. זה ממש מפחיד אותי. האם להגיד לו לא לשחק איתם? מה שמעניין הוא שהבן שלי כל הזמן מזמין אלינו הביתה ילדים מהגן הקודם ולא ילדים מהגן הנוכחי. האם זה נורא שחוג החברים שלו יהיה מגנים אחרים?

שלום שירה, הבן שלך נמצא עדיין בגיל בו יש לך יכולת להשפיע על סביבתו החינוכית והחברתית בצורה מכרעת. אם הוא מזמין חברים מהגן הקודם, הוא כנראה יודע למה, ואם את חושבת שסביבת הגן שלו אינה ראויה, מצאי עבורו מסגרת אחרת. אני שבה ומזכירה שבכל קבוצת ילדים יהיו כאלה עם מזג סוער יותר או עם בעיות התנהגות, ואי אפשר לגדל ילדים במעבדה. תפקידנו לחנך את הילדים שלנו להתנהגות טובה, להבחנה בין טוב ורע, וליחסי חברות טובה. כמו שאמרתי לך אז, יתכן שהקרבה לילדים יותר כוחניים, משרתת סוג מסוים של צורך זמני אצל בנך, וחשוב לנסות להבינו. אם את מרגישה שהוא חסר ביטחון והימנעותי, נסי למצוא ילדים חזקים חיוביים יותר, ולטפח קשרים דווקא איתם. בהצלחה ליאת

שלום רב, יש לי בת בגיל 10,אשר מתעוררת מס' פעמים בלילה, הן כדי ללכת לשירותים והן כתוצאה מחלומות רעים. בדר"כ לאחר מכן היא נוטה להגיע אלי למיטה והיא איננה מוכנה לחזור לחדרה עד הבוקר. לי הדבר מאד מפריע אולם אני לא מצליחה לפתור את העניין הזה, על אף שפעמים רבות התעקשתי שהיא תחזור למיטה, אך הדבר הוביל לבכיות,היסטריה ואפילו השבוע לידי הקאה. אני נמצאת בדילמה, מצד אחד אני יודעת שהמצב הנ"ל לא תקין, מצד שני הילדה מאד מפוחדת ואני רוצה להיות לצידה במצב זה. עלי לציין שאני גרושה מס' שנים. היא נפגשת עם אביה אך לא לנה אצלו. מדובר בבתי היחידה, שישנה לבדה בחדר. אנו מתגוררים בישוב בקרבה לערבים. מצב שגורם לבתי לחשוש מכך בלילה. עשיתי עמה לא פעם הסכמים מהסכמים שונים, שאני הסכים לתת לה לישון אצלי פעמיים בשבוע אצלי ובשאר לא, אך היא איננה מסוגלת לעמוד גם בזה. מה עלי לעשות?

שלום איילה, מאימתי שמיטת ההורה נכנסה לרפרטואר הפתרונות למצבי חרדה, די קשה להוציא את הילד ממנה. לעיתים קרובות, מי שיוזם את ההזמנה למיטת ההורים הוא ההורה המותש, שמוכן - בשביל שעות שינה יקרות - לוותר על עקרונותיו החינוכיים. במקרים אחרים, השינה המשותפת עונה על צרכים לא מודעים של ההורה עצמו, שרואה בשינה עם הילד פיתרון לקשיים שלו עצמו (רצון להימנע מסקס עם בן הזוג, חרדה, בדידות, קושי להיפרד מן הילד, ועוד). אם הדבר לא ממש מפריע לך, עדיף לא להתעקש מאשר 'לזגזג' פעם ככה ופעם ככה. אם, לעומת זאת, את נחושה להיפטר מהנוהג, רצוי לנקוט אסרטיביות ועקביות, ולא לאפשר אותו כלל. במקרה כזה, מול ביטויי חרדה, הישארי לצידה במיטתה שלה עד שתרגע ותירדם. אני יודעת שזה עלול להיות מתיש ולא נעים עבורך, אך המאמץ של הטווח הקצר ישתלם בטווח הארוך. בהצלחה ליאת

שלום בני החל בזמן האחרון להתעורר בלילה לפחות פעם אחת בבכי כניראה מחלומות, לפעמים זה מסתיים מהר והוא חוזר לישון לפעמים הבכי מתגבר והופך לצרחות של פחד ממשהו שכניראה חלם והוא מנסה לראות בחדר כמו מפלצת או רוח כדבריו אני מנסה לדובב אותו לספר עד כמה שאפשר לתאר לי את המפלצת ומה היא עושה כדי להוריד את עוצמת החרדה שלו כדי שיוכל להירגע ולחזור לישון האם זה תקין, בבוקר הוא לא זוכר כלום ומתנהג כרגיל האם יש הוא במצוקה כל שהיא שנמצאת בתת מודע? תודה

שלום מיכל, יקיצה מתוך שינה המלווה בבכי יכולה באמת להיות קשורה בתופעות של חלימה, וברוב המקרים מתאפשרת חזרה מהירה יחסית לשינה. בעיני, עדיף להגיע אליו, ולהסתפק בנוכחות שקטה, חיבוק, ליטוף ומינימום שיח. הדיבור על המפלצות או הרוח (רוח? בגיל שנתיים וחצי?), פסיכולוגי ומבין ככל שיהיה, יכול אמנם להפחית את הפחד, אך במקביל לעורר את הילד, ולחבב עליו את ההזדמנות הלילית שנפלה לידיו לקיים אינטראקציה נעימה עם אמא. מדובר בתופעה מוכרת ושכיחה, שאינה מעידה בהכרח על מצוקה, ולכן מוטב לצמצם את הרווחים האפשריים מהמפגש הלילי, ולעודד חזרה מהירה לשינה, עם מעורבות מינימלית שלכם, מעבר לנוכחות השקטה והמרגיעה. לילה טוב ליאת

תודה על התשובה. בקשר לרוח ניראה לי שזאת רוח שנושבת, לילד יש דמיון מפותח כמו לאמא-:))

שלום יש לי בת בת 6 ותינוק בן 11 חודש בתי מאז ומתמיד קיבלה כל מה שרצתה, תמיד התעקשה איתנו, ולא ידעה לקבל את המלה לא. לצערנו דבר זה התגבר במיוחד השנה, ואנו לא יודעים איך לעזור לה לשפר את התנהגותה המביישת אותנו- התחצפויות, השתלטות, אנטי, דווקא וכד' אנו מבקשים עזרה תודה

שלום גל, התנהגותה ה"מביישת" של ילדתך הקטנה אינה משקפת רוע זדון או בעיית אופי, אלא מדיניות חינוכית שלא הוכיחה את עצמה. ילד לא יכול ולא יודע לחנך את עצמו, וכאשר הוא מקבל תמיד את כל מה שהוא רוצה ללא הבחנה, אין סיבה שלא יגדל להיות תובעני ושתלטן. אני ממליצה לך מאד לשוב ולקרוא כאן בפורום את התגובות הנוגעות להתמודדות עם חוצפה, פינוק וקושי לשאת תסכול. נכתב כאן לא מעט בנושא. באופן כללי, אוכל לשוב ולהזכיר כי נתינה חסרת גבולות אינה מאפשרת לילדים ללמוד לדחות סיפוק, לווסת רגשות שליליים עוצמתיים כמו כעס, תסכול ועוינות. הורים שנכנעים לילד "מתעקש", מסתכנים בכך שייתפסו כחלשים, חסרי סמכות, וכמי שאי אפשר לסמוך עליהם. במצב כזה, הילד נמצא בסיכון לפתח פחדים וקשיים רגשיים נוספים. אם את מרגישה ספקות אשר ליכולתך לשנות את האווירה בבית, אני ממליצה מאד על פנייה להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים. בברכה ליאת

שלום לכם אני מחפשת פסיכולוג ילדים מומלץ באזור ת"א, ר"ג,גבעתיים. עבור ילד בן 11. אם אתם מכירים אחד כזה שהוא חבר מכבי אז זה בכלל מעולה. מכירים?

שלום גבי, שלחתי לך המלצה חמה (!) למייל הפרטי שלך. בהצלחה ליאת

שלום אני חברת מכבי ואשמח על המלצה למייל על פסיכולוג ילדים מעולה באיזור ר"ג גבעתיים דחווווף. תודה

גם אני אשמח לקבל פרטים בבקשה

גם אני אשמח לקבל פרטים בבקשה

הי ליאת, אשמח גם לשם הפסיכולוג ילדים המומלץ. תודה

היי אשמח גם למישהו או מישהי לילד בן 11 בהסדר עם מכבי באזור רמת גן רבתי

בחודשים האחרונים גרושתו של בן זוגי הפרה את חוזה הגירושים בדבר הסדרי הראיה. הווה אומר, שהוא לא ראה את בתו בת ה-10 כחודשיים.בימים האחרונים הוגשה בקשה בהולה לבית המשפט, וכרגע מחכים להחלטה. אנחנו חוששים ביחד ולחוד ממה שנקרא "היום שאחרי". אנו יודעים כי הילדה במצוקה רגשית, וההסתות שהיא עוברת בבית בלתי נסבלות. כיצד הפסיכולוג יוכל ללוות אותה במצב זה? תודה על תשובתך

גם אני מחפש מטפל/ת רגשי לילד בן 5.5 אזור מרכז אבקש גם לקבל המלצה

גם אני מחפשת פסיכולוג לילד בן 15 באזור חולון בת ים אבקש לקבל המלצה

נא המלצתך לפסיכולוג נוער באיזור יקנעם עלית תודה

אשמח מאוד גם לקבל פרטים לגבי פסיכולוג ילדים, ברמת גן גבעתיים. תודה רבה מראש, אודה על תגובה מהירה.

מעוניינת בפסיכולוגית מומלצת דרך מכבי לשיחות.עם ילדה בת 12

שלום רב, מעוניינת בהמלצה על פסיכולוגית לילדה בת 13 , תודה רבה

שלום וברכה הבת שלי כיום בת 16 וחצי היא תלמידה מצויינת וחייכנית ועד לפני חודש התנהגה כרגיל ובזמן האחרון הייתה קצת עצובה, לפני כמה ימים התעניינתי במצבה והיא ענתה לי שבגיל 5 וחצי לערך היא ובני הגדול שכיום הוא בן 23 ובאותו זמן היה בן 12 וחצי התחכחו אחד בשני כמובן עם בגדים וללא שום נגיעות באיברי מין או חשיפת בגדים אלא רק התחכחות אחד בשנייה כנראה מתוך סקרנות אבל כנראה שהמחשבות הללו עושות לה לא טוב, ולא נעים, האמת היא שאני ממש לא יודעת איך להתנהג במצב כזה ואני בטוחה שזה היה רק סקרנות ואני חייבת לציין שהיחסים ביניהם מצויינים כאחים, מה גם שעברו 11 שנים והיא פשוט נזכרה בזה וזה לא עוזב אותה.... מה היא מרגישה?איך אני מתנהגת במצב הנ"ל?האם אני צריכה לפנות לבעל מקצוע ואיזה? האם חובה על בעל מקצוע לדווח על דבר כזה? מודה לכם מאוד ויום טוב....

שלום אילנה, לא לגמרי ברור מה בדיוק קרה שם, בין שני ילדייך כשהיו קטנים, אך ברור שבתך מתמודדת כרגע עם הצפה של זיכרונות עמומים (גיל חמש הוא גיל מוקדם מאד) שמעוררים אצלה תחושות קשות. אני חושבת שנכון להציע לה פנייה לפסיכולוג/ית, שם תוכל לעבד את החוויות הללו, לברר מה בדיוק קרה שם, ולהתמודד בצורה המיטבית עם ההשלכות האפשריות על חייה הבוגרים. חובת הדיווח חלה במקרים בהם ידוע שקיימת פגיעה או התעללות *נוכחית* כלפי חסר ישע, והמקרה שלכם למיטב הבנתי אינו כזה. בברכה ליאת

ראשית אני מודה לך מאוד על התגובה ליאת....האם את יכולה לומר לי כמה זמן בערך אורך טיפול כזה? האם הוא מסובך? או שאני יכולה להיות רגועה ושזה בר שיקום.... מודה לך מקרב לב....

שלום ליאת, יש לי ילד בן שנה וחמשה חודשים, נמצא במעון, אוכל יחסית בסדר.לפני השינה אוכל בקבוק,סימילאק. יש לי 2 שאלות הוא לא ישן במיטת תינוק אלא במיטת נוער נמוכה מכיוון שהוא קפץ מהמיטת תינוק כבר בגיל שנה הוא ילד מאוד אנרגטי.תמיד היה לי קשה להרדים אותו זה לקח שעות עוד משהיה תינוק, ועכשיו הוא יוצא כל 10 דקות מהמיטה שלו ואנחנו מחזירים אותו וזה לוקח הרבה זמן גם אם מאוד עייף יוצא מהמיטה בסוף נרדם אחרי שכבר אני חסרת אנרגיות. הוא אוהב להירדם עם טלויזיה שזה גם נראה לי הרגל לא טוב, נכון? השאלה איך אפשר לשפר את השינה שלו ואם בכלל? שאלה שניה - הוא מתעורר בכל לילה בוכה ממש רוצה בקבוק ואז שותה ובדרכ חוזר לישון, ואחכ קם בוכה למוצץ שנופל לו בקיצור לילות לא פשוטים. איך אפשר לגמול מבקבוק בלילה? אני עכשיו בהריון ואני מאוד עייפה ואני חרדה מאיך אקום בלילות ל 2 תינוקות ככה? יש לציין שרק לפני שבוע וחצי הוא עבר לחדר משלו עד עכשיו ישן איתנו אני יודעת שזו הייתה טעות גדולה. בקיצור מחכה לעצה טובה ממך.תודה קרן.

שלום קרן, אני שומעת כמה את מותשת וחסרת אונים, ויודעת כמה קשה לטפל בתינוק בן שנה וחצי. עם זאת, עליך לזכור, שלמרות שתוך זמן קצר הוא הופך ל"אח הגדול", הוא עדיין תינוק רך, ויש להתייחס אליו ככזה. המעבר למיטת נוער ולחדר משלו, בעיקר אם השינויים הללו סמוכים בזמן, יכולים לערער את סדרי היום והלילה, ויש להתאזר בסבלנות ורוח טובה כדי לאפשר הסתגלות טובה. לדעתי, אין לגמול ילד בבת אחת ממיטת תינוק, משינה בקרבת ההורים, ומהרגלים שהקנו לו שלווה וביטחון. אם כרגע, בחדר החדש ובמיטת נוער (זה באמת מוקדם) הוא נרגע בלילה עם בקבוק ומוצץ, לא הייתי מתעקשת דווקא עכשיו על זה. תוכלי לנסות להעביר אותו לדיסת קורנפלור סמיכה יותר לפני השינה, כדי שיוכל להחזיק מעמד יותר. זכרי שאי אפשר להאיץ ולהפוך תינוק לילד גדול, רק כי התינוק הבא בדרך. נסי לבסס הרגלי השכבה ושינה בדרך סבלנית ורגועה, תוך שאת נוכחת לצידו, ללא גירויים נוספים כמו טלוויזיה או וידאו. גם אל יקיצות הלילה יש להיענות במינימום דיבורים, ולאפשר לו לחזור להירדם ככל האפשר בכוחות עצמו. בהצלחה ליאת

האם יש לזה מרפא? האם אפשר לעזור למישהו שיש לו חרדת נטישה? האם חרדת הנטישה קשורה לחוויה בילדות או שאין קשר ולמישהו יכול להיות חרדה גם מחוויות לא נעימות בבגרות? האם היא בהכרח מקושרת לילדות? איך היא נוצרת?

שלום רב, ברוב המקרים, יחסי תלות ופחד להיעזב קשורים לחוויות עבר מוקדמות, והיכולת לסייע בהפחתתם תלויה בעוצמת התלות, במאפיינים נוספים של האישיות, וכנראה גם בהתנסויות חיים מאוחרות. מאחר וחרדת נטישה היא מושג כללי ורחב, שהמופע שלו עשוי להיות מגוון ובעל עוצמות שונות, ייתכנו נתיבי התפתחות שונים המובילים לכך. מרביתם קשורים כך או אחרת לדפוס לא מותאם של היענות לצרכי הילד. בברכה ליאת

אני עוד מעט בת 16, ועדיין לא התנשקתי, עדיין לא היה לי חבר. אני מרגישה הרבה פעמים לא קשורה ומרוחקת מהשאר כי כמעט כל החברות שלי כן התנשקו כבר. אני לא יודעת מה לחשוב כבר. כבר הגעתי למצב שאני חושבת שאני מוזרה ולא נורמלית. בבקשה תעזרי לי.

אני גרה בחול ובמשך שנה לא ראיתי את החבר שלי בארץ למרות שדי היתגעגעתי עליו אני יותר היתגעגתי לחום ולאהבה ובגלל זה אני פשוט נכנעתי לבן הראשון שהציעה לי חום ואהבה הבעיה שזה נסחף רחוק מידי והבן הזה היה בכלל בתול ואני הילדה הרשעית שהראתה לו איך לחיות עכשיו הבן הזה מאוהב בי קשות ואני רוצה להישאר עם חבר שלי מה עליי לעשות ?

שלום לאנונימית, יושר, הגינות ופתיחות הם העוזרים הטובים ביותר שלנו בדילמות הבינאישיות. כרגע, אם את מרגישה שאינך מעוניינת בהמשך הקשר עם הבחור מחו"ל, סיימי אותו באופן הגון, למרות החשש לפגוע. למרות שהוא מאוהב בך קשות (ואולי דווקא בגלל זה) צריך להיזהר מלהשלות אותו, ובכך להעצים את תחושת האכזבה והפגיעה. תוכלי להגיד לו שאינך מרגישה מאוהבת מספיק כדי לבסס מערכת יחסים, ולכן את מעדיפה לסיים את הקשר מיידית, כדי לא להוסיף על פגיעתו. בהצלחה ליאת

לי היתה את אותה הבעיה עצמה. למעשה היום אני כבר בוגרת יותר ועדיין לא משוחררת בקשר למין עם בנים. כשהייתי בגילך לא ידעתי איך להתייחס למיניות שלי, אבל החברה מסביבי "עזרה" לי מאוד להתייחס למיניות שלי כאשר עברתי הטרדות ממבוגרים ממני. אני לא ראיתי את עצמי כיצור מיני עד שהגברים לא הטרידו אותי בצורה פושעת. לגבי בנים שהיו בגילי עשיתי את הדברים מתוך לחץ חברתי, "כי כך עשו כולם", אבל לא הרגשתי מחוברת כלל וכלל. מציעה לך ללכת בקצב משלך ולשמור על עצמך מאוד כי קר שם בחוץ.

אני מצטערת על מה שקרה לך שהיית בגילי.. אבל אני מרגישה ככה שונה.. אני לא רוצה למהר..פשוט לדעת איך זה מרגיש..

שלום שחר, נשיקה היא חלק מביטויי קרבה, חמימות ואינטימיות עם אדם קרוב, ובגיל ההתבגרות התיכונה היא עשויה לקבל בטעות גם תפקיד של מדד למידת המוצלחות או יכולת המשיכה שלנו. בגיל 16 עדיין לא התנשקת, כי עדיין לא ביססת מערכת יחסים קרובה ואינטימית, ואין בכך שום דבר מוזר או לא נורמלי. תני לעצמך זמן והישארי נאמנה לערכים שלך. עם הזמן תלמדי, שלהשיג נשיקה זה לא מאד קשה, אך להשיג מישהו שיהיה באמת ראוי לנשיקה שלך, זה כבר סיפור אחר... אל דאגה. הכל יגיע בבוא הרגע הנכון. בהצלחה

שלום ליאת, במשך השנים האחרונות, למעשה מאז שעליתי לחטיבה (כיום אני בכיתה יא) אני מרגיש לא נוח עם הגוף שלי. תמיד הייתי ילד שמן אבל לקראת סוף היסודי התחילו לצמוח לי שדי-שומן (מה שנקרא באנגלית מן-בובס) בעקבות ההשמנה הקיצונית שלי. מאז אני מונע מעצמי להסתובב עם חברים (במיוחד בקיץ) מרגיש שתמיד אנשים מסתכלים על האיזור ואני מרגיש מושפל. אני לא יכול להסתכל במראות ויש לי אובססיה לגעתבאותו אזור ספציפי. אני נמנע מלהסתובב ברחוב וכשאני ולך במידרכה וממולי מתקדם אליי בן אדם אני עושה כל מה שאני יכול כדי שלא ישים לב לאז (עוצר לשרוך שרוכים, נעצר ומתעסק בכיס כאשר הגב מופנה אליו כדי שלא ישים לב וכו'). זה מאוד פוגע בידמוי העצמי שלי ולפני חצי שנה גם הפסקתי ללכת לבית ספר ממובכה. אם או בלי קשר אני חושב שחשוב לציין שהחבר האחרון שהבאתי הביתה היה לפני 4 שנים, ובכליי מאז כיתה ה' לא באו אליי יותר משני חברים (תמיד מנעתי שהם יגיעו). קראתי בגוגל על חרדה חברתית והבנתי שיש לי תסמינים לזה. האם את יכולה לאשר את זה ולתת לי לבעיה עצמה? תודה.

שלום זוזו, בתיאור שלך יש מרכיבים של חרדה חברתית, ויתכן שהיא נולדה כבעיה משנית לבעיות אחרות של דימוי גוף ותפיסה עצמית. תהיה האבחנה אשר תהיה, רמת המצוקה שלך, יחד עם המחיר הגבוה שהיא גובה ממך, בהחלט מצדיקה פנייה לטיפול פסיכולוגי. אין לי ספק שאפשר לעזור לך, ולסייע בהבנייה מחודשת של המציאות החברתית שלך. אני מעודדת אותך בחום לפנות לעזרה, ומאחלת לך הרבה הצלחה בתהליך ליאת