פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

שלום ליאת יש לי ילד בגן חובה שמאונן בתדירות גבוהה. אנחנו מלמדים ומסבירים לו שעליו לעשות זאת בפרטיות, שאלתי היא, האם אוננות אובססיבית (?) או מרובה יכולה להעיד על קושי רגשי שדורש טיפול. תודה מיכל

שלום מיכל, מינון ותדירות הם עניין סובייקטיבי, בעיקר כשמדובר בהתנהגות טעונת קונוטציות כמו אוננות. בכל מקרה, כאשר האוננות הופכת לעיסוק המועדף, הדוחק פעילויות פנאי אחרות, שווה לתת את הדעת לאפשרות של מתח ומצוקה המבקשים פורקן. השאלה אם לפנות לטיפול תלויה, כמו תמיד, במידת ההפרעה לתפקוד השוטף והנורמלי. אם בסה"כ אין בעיות תפקוד, מצבו החברתי והרגשי טוב ויציב, והגננת אינה מדווחת על בעיות מיוחדות, אפשר להירגע. בברכה ליאת

אם למישהו יש המלצה לפסיכולוג בתחומים הבאים - Play Terapy - אומנות אשמח מאוד לקבל המלצות תודה מראש אורן

שלום רב, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום ליאת היקרה בעבר כבר פניתי אלייך ביתי כמעט בת 9 ילדה מתוקה חייכנית נאה מאוד( כחולת עניים, שיער גלי ארוך)טובת לב , תלמידה טובה, סובלת זמן רב מאוד מחרם חברתי הנובע ממספר בנות בכיתה שהסיתו נגדה אחרות, נוצר מצב שאין לה כלל חברות בכיתה , הן פוגעות בה לעיתים תכופות מאוד , בפניתי לאחד האימהות שביתה הציקה מאוד והסיתה ,השיחה הסתיימה בצעקות מצידה ובמקום לחנך את ביתה לחדול היא ביקשה ממנה להתרחק מביתי.-רשע עצום!!,( השבוע המורה ביקשה מילדה לשבת לידה והיא סרבה ויצאה עם המורה החוצה ונכנסה בוכה)-ביתי נפגעה מאוד ושברה את ליבי בבכי מר בבית אחה"צ על-כך שהתביישה שכולן "רכלו" עליה בעת המקרה, נסנו בעבר רבות להזמין אך ישנן חברויות בכתה ואנחנו לא בתוכם בעל כורחנו- כמובן שיש דירבון וניתוב ממהורים בגיל הזה לצערי אני להורים יש משקל רב בנידון. ברצוני לציין שהמצב משפיע מאוד עליי בצורה אקוטית- אני בוכה רבות ומדוכאת ושבורה מאוד -קשה לי מאוד מדיי יום אחה"צ שביתי שוכבת ליד הטלויזייה ,נ.ב. היא הולכת פעמיים בשבוע לחוג בחברת בנות אלו. פניתי מס' פעמים למחנכת , לצערי היא לא פתרה את הבעייה- לדעתי מחנכת יכולה לעשות רבות מה דעתך? כמו-כן פנינו ליועצת בית הספר שהיא גם מלמדת שם , היא הוציאה את ביתי לשתי שיחות ובאחרונה מהן הוציאה את ביתי עם אחת הילדות שמתאכזרות אליה ושאלה שאלות. ליאת,אני חשה שאין לי שמחת חיים כלל ואינני מצליחה להרדם רבות , הדבר היחיד שאני רוצה זה לסייע לביתי שיהיו לה חברות אך לא מצליחה .חשבתי להעביר בית ספר אך לצערי האחרים מרוחקים יותר ופחות טובים ולהם תזקק ביתי להסעות איטנסיביות - דבר שיכביד עלינו מאוד. אני חסרת אונים אנו גרים בחיפה בשכונה "טובה" על רכס הכרמל והמצב מאוד משפיע על האווירה הכללית. אנא עיזרי לי תודה מקרב לב אורנית

שלום אורנית, לבי איתך ועם בתך. אין דבר עצוב יותר מילד הנתון בבדידות חברתית. עם זאת, ונדמה לי שכתבתי לך זאת גם בעבר, המעורבות הרגשית העצומה שלך בחיים החברתיים של בתך עלולה להשפיע על שיקול הדעת שלך ועל יכולתך לפתור את הבעיה ביעילות. זאת ועוד, התגובתיות הרגשית הגבוהה שלך עלולה להעמיס על בתך משא מיותר: מעבר לקשיים האובייקטיביים שלה בזירה החברתית, עליה להתמודד גם עם האכזבה והדכדוך שלך, שעלולים לעורר אצלה תחושות אשמה וחוסר ערך. אני מניחה שהסטטוס החברתי של בתך מעורר אצלך הד לחוויות עבר שלך, ולטעמי, טוב יהיה אם תזכירי לעצמך שאת והיא אינכן ישות אחת. בעיני, מוטב לנסות להפקיד את הסיוע החברתי לבתך בידיו של אדם אחר, שאינו מעורב אישית, ואשר יוכל לאתר את הקשיים ולתת להם מענה טוב. מורה מנוסה בהחלט יכולה לסייע לילד בשיקום מעמדו בכיתה, אך מדובר בתהליך הדרגתי ולא ב'זבנג' וגמרנו. אם גם יועצת ביה"ס נמצאת בתמונה, אני מבינה שקיימת מודעות לנושא וניסיונות לעזור. תני להן זמן. במקביל, לאור מצב הרוח הירוד שלך, הייתי ממליצה לך למצוא לעצמך תמיכה רגשית, אולי אפילו טיפול פסיכולוגי, באמצעותו תוכלי לברר סוגיות של נפרדות מבתך, ולשקם את התפיסות העצמיות שלך ללא קשר למידת הפופולריות החברתית שלה. אני מאמינה ש"הפרדת כוחות" כזו תועיל מאד לשתיכן. בהצלחה ליאת

ליאת היקרה תודה לך על התיחסותך החשובה לי האם טוב הדבר שפניתי ליועצת ביה"ס? מדבריך יוצא שאני מגזימה בתגובותיי האם עליי להוריד אותם ולקחת זאת בפרופורציות נכונות?? תודה אורנית

נכדי בן 11 חודש מחזיק בעיפרון אועט כפי שאוחז אדם מבוגר.הטם זה מצביע על משהו?או שהוא רק מעתיק את מה שהוא רואה אצל הסובבים אותו?

שלום רב, אני חוששת שלא הבנתי מה בדיוק מעורר אצלך דאגה. תינוק בן 11 חודש עדיין אינו בשל מבחינה ויזו-מוטורית (חזותית-תנועתית) למיומנות הכתיבה, ולכן אין חשיבות רבה לאופן החזקת העיפרון או העט. בברכה ליאת

אבקש המלצה לפסיכולוג קליני לילדים באזור השפלה (רחובות, רמלה, לוד, שוהם והסביבה.) לילד כבן 7 שקרוב לודאי יש לו בעיית תחושה (עד היום לא טופל)ומגיע להתפרצויות קשות, בלתי צפויות ובלתי נשלטות. תודה י.

שלום יהודית, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום, יש לי ילדה בת 5 ש"סובלת" מפחדים, מכל דבר היא פוחדת החל מללכת לשירותים לבד,לשבת לראות טלויזיה מבלי שאני או מישהו מבוגר ישב לידה, לא נכנסת לחדר שלה לבד (שלא נדבר על לשחק בחדר לבד, או אפילו עם חברה או עם אחיה), כשחברות באות היא משחקת איתן בסלון ולא בחדר שלה, היא נבהלת מכל דבר קטן, ישנה לידינו במיטה (כשהיא נרדמת היא ישנה במיטה שלה ובאמצע הלילה באה למיטה שלנו ולא מוכנה לחזור למרות נסיונות שלנו ועקשנות שלנו לחזור). הפחדים שלה משבשים לנו את כל סדר היום ,מכיוון שכל הזמן אנחנו צריכים להיות סביבה. לתשובתך אודה.

שלום קרן, אני מפנה אותך לשתי תשובות שנתתי לשאלות דומות. אנא קראי תגובתי לדורית, בתאריך 16.11.09, ולאפרת בתאריך 26.11.09. אם יהיו שאלות נוספות, אשמח לעזור. באופן כללי, לפחות בעיני, הקו המנחה הוא תמיכה, הרבה תשומת לב ואהדה כלפיה, יחד עם מסר ברור שאינכם מוכנים לאפשר לה לנהל אתכם באמצעות החרדה. גם הדרכת הורים קצרה יכולה לסייע לכם, בכינון עמדה סמכותית ונוסכת ביטחון מול בתכם. בברכה ליאת

שלום רב, אבקש המלצה לפסיכולוג לילד בן 10 כדי לטפל בוויסות רגשי ומיומנויות חברתיות. הילד אובחן כבעל הפרעת קשב מסוג ADHD ומטופל. תודה

שלום א, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

לפני כשבועיים וחצי הצטרפה בתי לצהרון , עד אז תמיד חזרה הביתה אלי או למטפלת. מאותו יום שהתחלנו את הצהרון , התחילה בעיית עצירות שלא היתה קיימת מעולם. היציאות המעטות שהיו היו קשות והכאיבו לה. השתמשתי מ"נורמלקס" שריכך א היציאה. כרגע אין בעיית עצירות מבחינת הגוף אבל היא עוצרת את עצמה מלהיכנס לשירותים ובסופו של דבר בורח לה בתחתון. אני מנסה לשכנע שאין לה ממה לחשוש, מבטיחה הפתעות ואפילו שמלה שהיא ממש רוצה, בינתיים כלום לא עוזר. הרופאה המליצה להתחיל טיפול פסיכותרפי, ממש אין לי תקציב לזה . האם יש דרך שאני יכולה לעזור לה להתגבר על החשש שנוצר אצלה מהכאב...

שלום שני, הפרעת הצטאות עלולה להתפרץ כתגובה לאירועי חיים מעוררי סטרס, ורצוי מאד להימנע מלהפוך את הנושא למוקד קונפליקט בין הילד להורים. כרגע, בתך מגיבה לאירוע עצירות קשה, ואני ממליצה מאד לעשות הכל כדי להפחית את העיסוק בהפרשות שלה, ובמתח הנלווה לכך. כש'בורח' לה, עזרי לה להתנקות ביעילות, ללא כעס או ביקורת. זכרי שבעיה זו יכולה להיות עקשנית ומטרידה, ורצוי למנוע את התפתחותה או החרפתה. לטעמי, מוטב לקבל הדרכת הורים - גם אם היא כרוכה בתשלום - ולהקדים תרופה למכה. ממליצה לך לקרוא עוד על כך, תחת מילת החיפוש "אנקופרזיס". בהצלחה ליאת

נא לשלוח המלצות ומידע לכתובת אימייל [email protected] בתודה מראש אנה

אני מניחה, אנה, שאת מבקשת המלצה על מטפלים באזור אשדוד וסביבתה. מקווה שיגיעו המלצות! בהצלחה ליאת

שלום ליאת, אני בן 17 ושמתי לב שידידה שלי שבגילי בערך מרביצה(לא מכות מכות, אבל היא תמיד חייבת לתת את המכה האחרונה). הייתי רוצה להבין מה עומד מאחורי המכות הללו מבחינת הפסיכולוגית. תודה

שלום רב, לא לגמרי ברורה לי הסיטואציה בה חברתך מכה אותך, ואני רוצה להאמין שזה קורה בסיטואציה של 'צחוקים', ולא כחלק מקונפליקט. בכל מקרה, אם היא נותנת את המכה האחרונה, אני מניחה שמישהו אחר נתן את אלה שלפניה, ואף אחד לא אוהב לחטוף מבלי להחזיר. אם זה קורה מולך, נסה להימנע מסוג כזה של תקשורת, ולומר לה שזה לא נעים ולא מהנה אותך. מלבד העובדה שהיא רוצה (כמו כולנו, הנשים) להיות מי שאומרת את המילה האחרונה, יתכן גם שזו דרכה ליצור מגע גופני-פיזי איתך מבלי להיחשד כפלרטטנית. זו, כמובן, האופציה היותר נחמדה, ושווה לבדוק אם אפשר להסב את הדפוס המכאיב למגע נעים וידידותי יותר. בהצלחה ליאת

שלום בתי בת החמש , אמרה לי כי בנות מסוימות אמרו לה בגן אמא שלך קטנה (אני לא גבוהה) כיצד הייתי צריכה לענות לביתי על מנת לחזק אותה. ואיך להדריך אותה לענות במקרים כאלו ? תודה

שלום גלית, אין טעם לנסות ולהתווכח עם המציאות, ולכן, אם מציינים בפני בתך שאת 'קטנה', תוכלי להשיב לה בחיוך שזה נכון, ושזה אף פעם לא הפריע לך או מנע ממך לחיות חיים טובים ומלאים. תוכלי להדריך אותה לומר לחברותיה "אני אוהבת את אמא שלי כמו שהיא, ובשבילי היא הכי טובה בעולם". מה שנכון...לא? בברכה ליאת

שלום גלית. בתי בת 3 וכתבתי בעבר על התמודדותנו עם קשיי התנהגות מצידה מאז לידת תינוקת לפני כ 3 חודשים. מעבר להתמדתנו בכך שאנו מרחיקים אותה כאשר היא מרביצה ויש אכן הפחתה במידת ההתנהגות האלימה שלה, יש בעיה חדשה שנורא אבל נורא קשה לי להתמודד איתה. לפני כחודש וחצי, בתי הגדולה החלה לקום בשעה 5 ורבע או 5 וחצי בבוקר.מכיון שאני מיניקה וגם כך אני "עמוסה" בעייפות מכל הכיוונים, ובכלל עקרונית נראה לי שצריך לעזור לילד לישון כמו שצריך, אני ובעלי אמרנו לה שעדיין לא בוקר ושתשוב לישון ושאם אינה רוצה לישון, שתשכב במיטה עד שהבית יתעורר לפעילות. העניין הוא שבעלי קם ב 5 ו 40 לעבודה ותלוי בהסעות שאינו יכול להפסיד, הוא צריך להתארגן וגם אינו יכול לסייע לי כשזה קורה. כאמרו, אמרנו לה מדי ערב שעלינו לישון עד הבוקר כדי שיהיה לנו כוח וכדומה, ונראה היה שהיא מצליחה להתקדם בכך. כששמעתי אותה ב 6 בבוקר אומרת שלא רוצה להיות יותר במיטה, קמתי אליה והתחלנו את התארגנות הבוקר. עליי לציין שמבחינתי 6 היא שעה סבירה יותר לקימה ולכן אז אני קמה אליה. כפי שאמרתי היא הצליחה כמה שבועות או לקום אחרי 6 או לקום לפני ולהיות עם עצמה. בימים האחרונים, לא ברור למה, היא שוב קמה, ו"מכריזה" בקול "אמא, קום", אני אומרת לה מחדרי שעדיין לא בוקר ושלא קמים כעת, והיא צועקת בקול רם יותר. אני משתדלת לא לפתח אייתה דיאלוגים על כך, אך ברור שמנקודה זו , א- אני כבר לא נרדמת, ו ב- התינוקת מתעוררת. וכך ,הבית "נאלץ" להתעורר מ 5 וחצי. אני חשה תסכול נוראי במיוחד משום שאני בחופשת לידה וכה עייפה, ולא יכולה להיות לי עזרה כפי שציינתי. שאלתי היא מה אני עושה עם העניין הזה? האם להתעקש על כך? האם פשוט "לזרום" איתה וזה יעבור? ואם כן, האם זה לא יהיה מסר "מזגזג" מבחינתה? בבקשה בבקשה עזרי לי לקבל כיוון.

שלום גלית, אני שמחה לשמוע שאתם מצליחים ליישם חלק מהעצות שקיבלתם ולהרוויח מהן. ההשכמה המוקדמת שבתך מארגנת לך בימים האחרונים נשמעת כמו חוויה לא נעימה, וכנראה שלא תהיה לך ברירה אלא לפעול כפי שפעלת בפעם הראשונה. חזרי ואמרי לבתך שאם היא מתעוררת לפנייך, עליה להמתין במיטתה בשקט ולא להעיר אותך או את התינוקת. אם היא צועקת, העירי פעם אחת, ואז - התעלמי מבלי להיכנע. יתכן שתשלמי על כך בבוקר או שניים ללא שינה, אך המסר יעבור: בשעות האלה אין עם מי לדבר! במקביל, השתדלי לדאוג להחשכת החדר בעזרת תריסים סגורים, ולשעות השכבה אופטימליות, המתואמות לצרכים של בתך. לפעמים אין ברירה אלא לזרום עם הילדים. תתנחמי בכך שעוד כמה שנים לא תצליחי להשכים אותם גם בשעות הצהריים... ליל מנוחה ליאת

שלום בני בן 4, והסימנים התחילן אצלו כבר בגיל 1.5 זה התבטאה בסרבנות בפחדים מחפץ מסויים. נעם הגיל זה עבר להתקפי זעם סרבנות, בילבול , התנהגות כמו פסיכוזות, לא יודע מה להחליט במצבים של התקפים. לפני שנה וחצי היינו אצל נוירולוג הוא אמר שאנו מגדלים טירן מישפחתי ונתן לקחת פסיפרולה פעמיים ביום 5 מ''ל. רוצה לציין שהוא ילד שחולה לעיתים קרובות: שיעול אסטתי, נזלת מוגלתית, וכו'. מטפלים בו בהכל כל המשפחה נותנת את כל הנשמה לקראתו. הוא נימצא בגן מגיל שנתיים, לפעמים זה גם מתבטאה בגן אומנם בתדירות נמוכה. רופא המשפחה טוען שזה יעבור עם הגיל אבל אני רואה שזה רק מחמיר ורע לו עם כל ההתנהגות הזאת הוא מעוצבן, מבולבל בוכה. רוצה לציין שהוא ילד מאד חכם אוהב את כל הפעילויות: חשבון, אותיות מבין ויכול לשבת שעות עם החוברות זאת אומרת לדעתי אין לו בעיית קשב וריכוז. אוהב מאוד טלויזיה, לצייר לגזור וכו'. בבית עדיין לא אוכל לבד ודורש שיאכילו אותו לפעמים עדיין עושה פיפי בתחתונים ומייד רץ לשירותים. בעיות שינה אין לו. ילד מאוד יפה: מתולתל זהב, עיניים כוחות כמו נסיך. אני לפני חודשיים ילדתי רואים שיש ביטוי של קינאה, לפעמים אומר תזרקו את רוני ( הבן השני) אני רוצה לציין שאני סובלת מפניק גיזורדר וחרדות+דיכאון ללא שום סיבה זה הגיע אלי בגיל 16 כרגע בת 28. אני אישה משכילה בעלת תואר שהי בביטכנולוגיה, עובדת בתפקיד של אחראחת תחום רפואי רגולטורי בחברת מכשירים רפואיים. כל ההריון הייתי על מינון של 2 סרוקסט = 40 מ''ג לא הינקתי. אצל אמא שלי יש גם את כל הסיפור הזה גם לפעמים נוטלת כדורים אנטידיכאוניים. לא יודעת מה לעשות כל הבית זה בלאגן אחד גדול אולי מישהוא מכיר מטפל טוב, אנחנו גרים באשדוד אבל זה לא בעיה לנבוע לעיר אחרת בתודה מראש בבקשה עזרו אנה

שלום אנה, את מתארת מצב לא פשוט, של משפחה שלמה הנמצאת תחת רודנותה של החרדה. אני שומעת שהחרדה שלך מקשה עליך לתפקד ביעילות כדמות סמכות מול בנך, ואת נשארת חסרת אונים מול התקפי הזעם שלו וניסיונותיו לנהל אתכם. אין לי ספק שמעבר לטיפול התרופתי, תוכלי להרוויח מאד מטיפול פסיכולוגי והדרכת הורים. תוכלי לנסות להגיע למטפל טוב דרך קופ"ח או דרך המרפאות הציבוריות בעירך. במידה ואת מבקשת המלצות מקוראי הפורום, צרפי הודעה נוספת עם כתובת המייל שלך בגוף ההודעה עצמה, אליה יוכלו לשלוח את המלצותיהם. בהצלחה ליאת

לד"ר ליאת שלום רב! אני בת 17 אשר סובלת מגיל 12 מתלישת שיער בגבות בריסים ובשיער. מטופלת אצל פסיכולוג במרכז לילד ולנוער אשר בטבריה ובנוסף היתי אצל פסיכיאטרית שנתנה לי תחילה את הכדורים פלוטין אך לא עזרו בכלל והיו לה תופעות לואי שהעלתה לי את המינון ל-4 כדורים ביום עכשיו היא נתנה לי את הרסיטל לנסות אך לצערי הטיפול שם לא ממש עוזר למצב שלי וקשה לי לחיות כך אני לא יודעת מה לעשות ולאן לךפנות על מנת שיעזרו לי. מה את ממליצה לעשות במצב כזה האם לפנות לפסיכולוג פרטי כדי שהטיפול יתקדם יותר אם כן את מי את ממליצה אני מהצפון טבריה. תודה אורית.

שלום אורית, ההפרעה ממנה את סובלת (טריכוטילומניה) שייכת לקטגוריה של הפרעות השליטה בדחף, והטיפול המקובל בה הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עם או בלי תרופות. אני רוצה להזכיר לך שטיפול פסיכולוגי, בעיקר בהפרעות העקשניות, עלול לקחת זמן, ויש להתמסר לתהליך ולגייס סבלנות. תוכלי לקרוא עוד על ההפרעה ועל דרכי הטיפול המומלצות בה כאן - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94 בהצלחה ליאת

בני בן ה- 10 מתמודד עם קשיים חברתיים. אנו מחפשים טיפול העוזר בחיזוק הדימוי העצמי והמיומנויות החברתיות. האם תוכלו להמליץ על טיפול כזה באיזור הקריות? אשמח לתשובתכם

שלום שירי, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

ליאת שלום רב, ביתי בכיתה ד'. תכונות מסוימות המאפיינות אותה תמיד (ואפילו היו חלק מחוזקותיה) החלו להקצין בתקופה האחרונה. היא ילדה חכמה ומוכשרת ובעלת כושר תכנון וביצוע גבוהים מאד. בזמן האחרון זה מתבטא בלחץ ועצבנות כל פעם שדברים קצת עמומים או לא מסתדרים כמו שרצתה. זה תמיד היה אבל הקצין מאד. היא תלמידה טובה ואין לה קושי לימודי יחסית לכיתתה. יש מורכבות חברתית שלא פשוטה לה אבל אין משהו קיצוני לפי מיטב ידיעתנו. המורה שלה מציינת כי היא מפטפטת רבות בכיתה, שואלת שאלות מבלי לחכות שיפנו אליה, מרבה להעיר הערות ובכל אלו נראה כי היא אינה שולטת בכך. היא פשוט רוצה לדעת משהו וישר שואלת באימפולסיביות. המורה מתארת את זה כחריג ולא נורמטיבי אפילו אובססיבי. היא ילדה מאד ממושמעת ובכל זאת גם שמעירים לה היא עדיין נוהגת כך.כאילו זה לא בשליטתה. גם בבית אנחנו יכולים לזהות כי היא מאבדת סבלנות מהר, קשה לה לווסת את עצמה בסיטואציות מסויימות. היא מאד מסודרת, אחראית מאד, מאד חשוב לה להיות בשליטה, יש לה יכולת תכנון וביצוע מאד גבוהות. כלומר בהחלט לא תמונה קלסית של בעיית קשב וריכוז. נראה שיש אצלה איזו חרדה גדולה , שאנחנו לא מצליחים לפענח. אנחנו רוצים לבדוק ולטפל, אבל מתקשים בזיהוי תחום המומחיות או הבעיה.האם לדעתך כדאי לעשות אבחון כדי לדעת אם קשור לקשב וריכוז (למרות שלא תמונה קלאסית) או עדיף להתחיל אצל פסיכולוגית ילדים ? המון תודה וסליחה על האורך

שלום טליה, אני חושבת שהבטריה הפסיכודיאגנוסטית המקובלת יכולה לכסות את שני התחומים, לפחות בשלב ראשוני. פסיכולוג קליני של ילדים יכול לאתר באבחון קשיים רגשיים ואישיותיים כמו גם רמזים לליקויים ממקור אורגני כגון הפרעת קשב וריכוז וליקויי למידה נוספים. אם עולה חשד כזה, אפשר להמשיך לבדוק אצל מאבחנת דידקטית מהם הקשיים המדוייקים. יש ילדים או מבוגרים שאינם 'מצייתים' לתמונה הקלאסית (בעצם מי מאיתנו?...), והם פועלים על המציאות בדרכם, כדי לעקוף את הקשיים האופייניים לשלב בו הם נמצאים כרגע. בכיתה ד', העומס הלימודי הופך להיות ניכר ומשמעותי, ויתכן שהאסטרטגיות שאפשרו לה לעקוף את הקשיים עד עכשיו, כבר אינן מועילות, מה שיוצא אצלה תחושת עומס ואי שקט. בעיני, שווה להקשיב לעין המקצועית של המורה, ולאבחן את הקשיים בהקדם. בהצלחה ליאת

שלום ליאת יש לי אחיינית בת עשר בת להורים גרושים שתהליך הגירושין היה קשה ועירב את הלדים. יש לה אח נוסף בן תשע. היחסים בינהם מורכבים ויש בינהם הרבה מריבות. לאחרונה נודע לנו מאחיה שהיא מתעללת/התעללה בחיות והיא אישרה ואף סיפרה על כך לאביה. היא גדלה בבית אוהב חיות וההתנהגות הזאת מדאיגה בעיקר כי אנחנו יודעים שממחקרים שזו התנהגות שעלולה להצביע על בעייה פתולוגית ולהחמיר. אני מניחה שיש בה הרבה כאב והיא משליכה אותו על החיות ואולי גם רוצה להכאיב להם כמו שכואב לה. השאלה מה אנחנו כמשפחה יכולים לעשות ואיך אנו יכולים לדעת האם זו התנהגות מאפיינת תק' קשה או זוהי התנהגות המצביעה על משהו חמור יותר. איזה עוד התנהויות עלינו לחפש. אני חייבת לציין שהיא מאוד אוהב לטפל ברגישות ובעדינות באחייניה הקטנים ולבשל. יש בה עדינות ונועם אבל גם הרבה אגרסיות. בברכה

שלום רעות, התעללות בבעלי חיים היא התנהגות המחייבת התייחסות רצינית מאד, שכן היא יכולה לשקף מצוקה ממשית ובעיות רגשיות רציניות. כרגע, הייתי ממליצה על פנייה לפסיכולוג ילדים ולא להסתפק באבחון עצמי. בברכה ליאת

שלום שוב, לפני כ-10 דקות שלחתי מייל לגביי נכדתנו בת ה-2 + 5 ח' לא קיבלתי תגובה עם המכתב עבר אליכם בהצלחה, ואין באפשרותי למצאו ולעיין במה שכתבתי( פספסתי לקרוא לפני השליחה) מקווה שהגיע ליעדו, לגב' ליאת מנדלבאום, פסיכולוגית קלינית ותודה תודה מראש מיכל ( הסבתא)

שלום מיכל, ההודעות מועלות על ידי אל הפורום מס' פעמים לאורך היום, ולכן לא תמיד ניתן לראות אותן ברגע השליחה או סמוך לו. צר לי שנאלצת להמתין, ואני מקווה שהמענה סיפק אותך. אני שבה ומרגיעה אותך, ומציעה לך לשמוח בכל נכדייך, לרוות מהם שפע נחת וקורת רוח עד שיבה טובה. שלך ליאת

שלום רב, נכדתנו בת ה-2 ו 5 ח' ילדה טובה ממושמעת, מבינה, פקחית מאד, מקשרת דברים בחוכמה, מדברת יפה , נגמלה מטיטול לפני כ- 3 ח' וגם מהמוצץ.בגן אומרים שאי אפשר לבקש ילדה טובה מזו ואכן היא פשוט נהדרת. רקע : בגיל שנה וחודשים ההורים נסעו לחו"ל לשבוע והילדה נשארה אצלי הסבתא ובסוף שבוע אצל הסבתא השניה בגיל שנה וחצי נולד לה אח ובגיל שנה ושבעה חודשים הכניסו אותה לפעוטון ( מגיל 4 ח'ו- עד אז אני טיפלתי בה באהבה רבה עם המון תשומת לב פינוק ממני ומהסבא (יש לנו 4 נכדים שהגדול בצבא והשני בן 17 מהבת)ואילו מהבן יש לנו 2 הנכדה בת ה-2 ו5ח' והנכד בן 11 ח' הדבר המוזר לי/נו הוא שהנכדה צמודה לאמא שלה בלבד, וכל זמן שאמא שלה בסביבה היא לא מתייחסת לאף אחד, כל ההתחנפויות שלנו הענקת מחמאות, ושידולים לזכות ממנה שתבוא אלינו או חיבוק או שתדבר איתנו נענים ב-ל-א ואני רוצה את אמא. ( אפילו לשרותים נכנסת עם אמא שלה) ברצוני לציין ש- כאשר משאירים אותה אצלנו או אצל הסבתא השניה הכל בסדר, היא נמרחת משחקת וממש אחרת עד לרגע שהאמא מגיעה ואז הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת. אין שלום לסבתא וסבא אין נשיקה זהו. התנהגות זו היא גם כלפי האבא שצריך לציין שהוא אבא נפלא אוהב , מפנק, לוקח אותה לגן ומחזיר מהגן, מקלח, מאכיל, משחק וקונה לה מהטוב שבטוב. עוד משהו חשוב לומר שהאמא מחנכת אותה הייטב, דורשת ממנה להתייחס, מקנה לה נימוסים, וערכים, ואין שום טענה לגביי ההורים. ובכל זאת משהו כאן לא נראה לי. הילדה היתה אמורה לשמוח ולרוץ לקראת הסבים והסבתות, לדודות ובכלל להיות יותר חברותית והיא לא (יש לציין שכולם כולם אוהבים אותה מאד מאד ומה לא עושים בכדי למצוא חן בעייניה ולזכות לקצת קצת התקרבות ( אבל היא בשלה לא , לא, אני רוצה את אמא) אנא מה עושים? איך מתנהגים? ובעיקר כלפי האבא שהוא מחוק מרגע הגעתה של האמא. תודה רבה , ואשמח לשמוע ולדעת איך מתנהלים מיכל הסבתא ( כולנו במשפחה לא יודעים איך לאכול התופעה הלא מוכרת לנו מנסיוננו עם הנכדים האחרים שעד היום מאד קשורים , בטל' בביקורים, וומאד אוהבים לקבל מאיתנו הפינוק שעליו גדלו למרות היותם גדולים)

שלום מיכל, חרדת הפרידה מההורה (בעיקר מהאם), או ההיצמדות הדביקה אליו משקפת שלב התפתחותי חשוב, בו הילד לומד להעריך באופן מובחן את הדמויות הקבועות והאהובות בחייו, ולהבחינן מאנשים אחרים, מרכזיים פחות. ילדים שונים אלה מאלה בעוצמת החרדה ובשלב הספציפי בו היא מופיעה, אך באופן כללי, מדובר בתופעה שכיחה בגילאי שנתיים עד חמש שנים, והיא חולפת מעצמה, בדר"כ ללא כל טיפול. נראה לי שהדאגה והעלבון מיותרים מאד כרגע, שכן אין בהתנהגותה של נכדתך שום דבר אישי כנגד מישהו מבני המשפחה. אדרבא, הניסיון לעשות מזה עניין, עלול להחריף את התופעה וליצור מתיחויות מיותרות במשפחה. כשאת פגועה ונעלבת מהתנהגות של ילדה בת שנתיים וחצי, זה יכול להלחיץ את הוריה, ולהביא לניסיונות פיתוי ושידול, שבסופו של דבר יגרמו לחיזוק ההתנהגות הבלתי רצויה. הזכירי לעצמך שההיצמדות לאם היא שלב התפתחותי נורמטיבי, שיניח את היסודות ליחסי אהבה, אמון וביטחון גם עם אנשים אחרים. אין לי ספק שנכדתך תלמד להעריך את הסבים הנפלאים שלה, וליהנות מהם שנים רבות כיתר הנכדים. בברכה ליאת

שלום רב, בני בן 7 ומטופל בקונצרטה 18. הוא נשאר שנה נוספת בגן וכיום הוא בכיתה א'. הוא ילד מקסים, חכם מאוד וחברותי. אך יש לו דימוי עצמי נמוך, סובל מקיצוניות בדימוי עצמי, לפעמים הוא "אפס" ולפעמים הוא הכי טוב. לעיתים הוא מדוכדך ויש לו מחשבות שליליות. אנחנו גרים בתל אביב ואשמח מאוד להמלצה לפסיכולוג או פסיכולוגית קלינית מעולה. בתודה מראש. אמריה

שלום אמריה, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

לילד בן 9 מאוד מוכשר שחושב שהוא אפס וגם מחזיק המון כעס, מתעצבן מהר. אזור פ"ת - גוש דן והשרון עדיפות ל"מכבי" תודה

שלום אור, על מנת שמשתתפי הפורום יוכלו לשלוח את המלצותיהם, יש לצרף כתובת מייל עדכנית *בגוף ההודעה עצמה*, זאת מאחר ואין אנו נוהגים להמליץ על מטפלים מעל גבי הפורום. בהצלחה ליאת

עובדת סוציאלית "פסיכולגית"שנו מטפלים אצל עקב בעיות התנהגות אצל בני בן 6 .ברוב מפגשים אצלה היא אני יוצאת מערעת ומאוד כאבת למרות שאני חולקת איתה ובמידה עם אני טוענת אחרת היא מתפרצת וכעסת .מה עלי לעשות עם להפסיק את הטיפול.אגב אני אם חד הורית אני פוחדת שלא תגרום לנו נזק בבקשה תשובה דחופה?

שלום טובה, אני חושבת שטיפול פסיכולוגי בילדים הוא עניין רגיש ונפיץ מאד. זהו אתגר לא פשוט, הן עבור המטפלת, ויותר מכך להורה, שמרגיש לעיתים כי עצם ההגעה לטיפול היא עדות לחוסר האונים שלו ולכישלונו כהורה. מחשבות אלה, הגם שאין להן שחר, הן אחת הסיבות הנפוצות לחוסר הצלחתו של הטיפול הפסיכולוגי בילד. אני רוצה להזכיר לך שטיפול לא יכול להצליח אם אין שיתוף פעולה ואמון בין ההורה למטפל. המתחים וההאשמות ההדדיות מפריעים מאד לברית הטיפולית, והם זולגים גם אל הילד עצמו. אם את מרגישה שאת מתקשה לבטוח במטפלת, אני ממליצה מאד לפתוח בפניה את הדברים, לשתף אותה בלבטים שלך, ולדבר בכנות על התחושות עמן את יוצאת מחדר הטיפול. תוכלי לבקש ממנה לעזור לך לחשוב יחד על פתרונות אפשריים, שיקלו עליך ועליה. אם את מרגישה שהקשר שלה עם הילד טוב, חיובי וחזק, חבל להפסיק את הטיפול. אפשר להציע שמישהו אחר יעשה את הדרכת ההורים, ובכך ייקל עלייך ועליה. כרגע, אני ממליצה לך לנסות לגייס את כל הרצון הטוב ושיתוף הפעולה, על מנת לתת לדברים להירגע, ולבחון אותם שלא תחת סערת רגשות. יתכן שעקב כך תפחת ההתנגדות שלך, ותוכלי לקבל את העזרה ממקום פחות מותקף או מתגונן. מחזקת אותך, ומעודדת אותך להמשיך בתהליך למען בנך ולמען היחסים ביניכם. חזקי ואמצי ליאת

שלום לך, ביתי בת 18 נולדה עם שפה שסועה, השפה לא סימטרית, ישנה צלקת. היא מתביישת להתנשק, טוענת שאף אחד לא ירצה לנשקה כיוון שמראה שפתיה אינם בצורה נורמלית כמו לאנשים שנולדו בלי שסע, (הכוונה למראה דמוי לב - חושבת שזהו מראה סקסי ומושך בנים). כמו כן, יש את עניין הצלקת שמגיעה עד לנחיר שמפריעה לה , אומרת שהיא מכוערת ויוצרת חיוך עקום וחסר פרופורציה. בעיה זו מלווה בכאב, בשאלות של הסביבה , הסתגרות , בדידות ובמבושה רבה להתנשק ואף לשים אודם\גלוס כי אז השפה בולטת. בשיחותי עימה אני מסבירה לה שנמשכים לאופי האדם וזה לא משנה הרי כל גבר יאהב אותה כפי שהיא. אך זה לא מקל על תחושותייה. מה ניתן לעשות - ניתוח\תיקון? פסיכולוג? למיטב ידיעתך, האם אתה חושב שבאמת בנים נמנעים \ נגעלים מלנשק בחורה עם שפה שסועה? האם אתה מכיר את התחושות הללו אצל עוד אנשים שנולדו עם הבעיה? האם התגברו? בתור אמא מה ניתן לעשות כדי להקל על המצב ושהילדה תצא מהמצוקה? תודה רבה

שלום רחל, היכולת להתמודד עם צלקות העבר שלנו, בגוף ובנפש, תלויה בגורמים רבים, בהם מבנה האישיות ומערך הכוחות של האדם עצמו, מעגלי התמיכה הזמינים לו, אופי הפגיעה ומידת הבולטות של הצלקות, חוויות נוספות של הצלחה וכישלון המשפיעות על התפיסה העצמית והביטחון העצמי, ועוד. כפי שעולה מדברייך, נראה שבשלב זה בחייה, בתך מתקשה להתמודד עם הצלקת, ועם ההשלכות האפשריות שלה על מצבה החברתי והבינאישי. לך (ולי) ברור מאד שהיא ראויה לאהבה ולאלף נשיקות, גם אם שפתיה אינן סימטריות. הבעיה היא שקשה מאד לשכנע בכך נערה צעירה, שככל בנות גילה, מייחסת חשיבות רבה מדי למראה גופה ופניה. לכן, אני סבורה שקודם לניסיונות לדבר על לבה ולהדגיש את כוחו של האופי על פני היופי, חשוב להכיר בכאבה, לתת לו מקום ותוקף, מבלי לבטל אותו. כך, לפחות, תחוש מובנת, מוכלת ופחות בודדה. על השאלה האם ניתוח פלסטי יכול לעזור, איני הכתובת הראויה להשיב, ויש להתייעץ על כך עם פלסטיקאי מנוסה. טיפול פסיכולוגי יכול לתת מענה לקשיים הנוגעים לדימוי גוף ותחושת ערך, עם או בלי קשר לצלקות. אני מאמינה שהיא יכולה להרוויח מטיפול, וללמוד לחיות בשלום עם עצמה, כמו שהיא. בהצלחה והרבה בריאות ליאת

בחור, בגיל 25 , אני שמה לב שברוב התמונות שלו, הוא מצטלם כשחצי מגופו תמיד עירום. או שהוא רק בבגד ים, או רק בתחתוניו, או רק במכנסיים. וזה לא שהוא כזה שרירי ושזוף ובעל "קוביות" ממש ממש רחוק מיזה. כשהיה בגיל התיכון אהב להתחפש בפורים כשאחורי מכנסיו גזורים והישבן חשוף. מאוד מענין אותי לדעת אם קיימת איזושהי סיבה או בעיה או שזה סתם צירוף מיקרים. תודה

שלום שלומית, יש אנשים עם צורך חזק להפגין או לחשוף את גופם בפרהסיה, והמניעים לכך יכולים להיות קשורים למבנה אישיותי מסוים או להיבטים של התנהגות מינית מורכבת וחריגה, כשחהשיפה היא חלק ממערך הריגושים ההכרחי. כיום, העולם הוירטואלי משמש כר נרחב לסיפוק יצר ההתערטלות (גם כאשר הוא מתון יחסית), ואפשר למצוא לא מעט בלוגים ואתרי שיתוף בהם אנשים 'מהוגנים' נותנים דרור למשאלות מסוג זה. על סמך המידע המועט שנתת כאן, קשה להעריך מה מונח בבסיס ההתנהגות הזו, או להבין אם יש בה חריגות מדאיגה. בהתחשב בכך שבכל תכנית ריאליטי אפשרית אנו נחשפים לטורסו מפואר זה או אחר, ביום, בלילה, בקיץ או בחורף, לצורך ושלא לצורך, קשה לגבש עמדה שיפוטית כלפי אנשים צעירים שרוצים גם... בשמחות ליאת

שלום , אשמח אם תוכלי לעזור לי שכן אני לאחרונה מרגישה במצוקה.... יש לי ילדה בת 10 , ילדה חכמה ופיקחית . לאחרונה אני מגלה כמה דברים : 1. ירידה בציונים בלימודים - כאשר אני עוברת איתה על החומר היא מראה שליטה ויידע, במבחנים לא תמיד זה בא לידי ביטוי . בעיקר מכוון שהיא לא רושמת לעצמה על מה בדיוק המבחן ולכן יש בעצם פער בן מה שלמדנו(ואני רושמת למדנו ,מכוון שאני מלמדת אותה למבחן לטענתה היא לא יכולה לבד..)לבין המבחן. דבר זה קצת מאכזב אותי שכן כבר למדנו והכנו וכל כך חבל שבגלל שהיא לא ידעה על כל החומר לבחינה הציונים שלה לא ממריאים .(60-70) , חשבתי שהיא תלמד לציין לעצמה איזה חומר יש ללמוד למבחן בגלל הציונים , אבל לא כך קורה.היא מראה סימנים של עצלנות וזה נראה שלא מענין אותה במיוחד תוצאות המבחנים. כמו כן בתי אוהבת לשלוט בסביבה - זה אומר שאת אחותה ואת השכנה שלה היא מאוד אוהבת ללמד במשחק של מורה ותלמידים וכל הזמן!!! לדוגמה קנינו משחק יפה והיא רצתה לשתף את אחותה ואת השכנה אז היא הושיבה אותם כמו בכיתה ועם לוח מחיק היא ניסתה להסביר להם את כללי המשחק בערך כ-30 דקות , הקטנות נשברו וקמו מ"הכיתה" והיא לא הבינה מדוע ?(ניסיתי לעצור אותה לאחר 5 דק' וולנסות לשכנע אותה לנקוט בשיטה אחרת ללמד אותם .ניסיתי להסביר לה שקשה לילדים לשבת כל כך הרבה זמן ולשמוע הסברים , היא ביטלה את דברי לחלוטין.ואמרה שהיא יודעת מה היא עושה) כאשר הבנות יצאו מן ה"כיתה"כי היה להם משעמם, היא כעסה והתפרצה עליהם ואף סילקה את השכנה למורת רוחה של אחותה הקטנה . לאחרונה ערכנו מסיבה כיתתית בבית , היא הכניה את כל המשחקים ובאמת התחשבה שכולם יהנו ויצליחו להשתתף במשחקים. אך בפועל היא כול הזמן צעקה על הבנות שיהיו בשקט , נפגעה מאוד כאשר לא הקשיבו לה, גערה כל הזמן (גם כאן כאשר הסברתי לה שלא תמיד צריך לעשות בדיוק מה שמתכננים ויש לזרום עם הבנות .... ולא לכעוס כל כך מכוון שהיא מאבדת את ההנאה בכך , לא הצלחתי!)מדי פעם קראתי לה כאשר ראיתי שהיא מאבדת שליטה עם עצמה והרגעתי אותה ללא הצלחה. היא פגעה בחלק מהבנות בחוסר אכפתיות מהרגשות שלהם.(זה באמת קשה לשלוט בכ לכך הרבה בנות ) בתום המסיבה כאשר הערתי לה על כך (בהתלחה החמתי לה על הרעיון בהכנת המסיבה והרצון שלה שכולם יהנו אבל היה לי חשוב להסביר לה שהיא פגעה בחלק מן הבנות וחבל... , היא כעסה מאוד והתפרצה עלי שהיא שונאת את כל העולם ואת כולם ... שהיא לא רוצה להיות בקשר עם אחד ... שהיא מוכערת ומגעילה וגם כל הבנות (הערות שמופיעות לאחרונה כאשר מעירים לה על משהו..), לא וויתרי ובעדינות העברתי לה את המסר שמאוד חשוב לי שלא תפגע בילדים בדרך ... אני מרגישה שקשה לי איתה , בצורך לשלוט כל הזמן. מזה זמן אני שמתי לב שלאחרונה בנות מהכיתה לא מתקשרות על מנת לקבוע איתה וקצת חששתי , אך לבת שלי זה לא הפריעה היא היתה עסוקה בלשחק עם אחותה ועם השכנה במורה ותלמידים .(יש לציין שאת ה"שיעורים איתם היא מכינה בהשקעה והתמדה ועם המון רצון טוב). אשמח לשמוע את תגובתך על מנת לנסות להבין כיצד אני יכולה לעזור לה ...

שלום רב, ילדים מוצאים לעצמם דרכים לביטוי הקשיים והמצוקות שלהם, ואחד הערוצים החשובים ביותר לכך הוא המשחק החופשי. אם תקראי שוב את הדברים שכתבת, תוכלי למצוא בנקל הקבלה בין מה שקורה בינך לבין בתך סביב הכנת השיעורים וההכנה לבחינות, לבין מה שקורה לה במשחקים שלה עם אחותה וחברותיה. הניסיון שלך לקחת אחריות על הלימודים והציונים שלה ("למדנו?") יכול, במקרה הטוב, לגרום לה להסיר את האחריות מעצמה ולהפוך אדישה ולא מעורבת, ובמקרה הפחות טוב, לגרום לה לחוות אותך כפולשנית, כעסנית וחסרת התחשבות, כפי שהיא מגלמת במשחקיה. אני ממליצה לך לנסות להקשיב למסר העקיף אותו היא מעבירה בלא-מודע דרך ובאמצעות המשחק החוזר, ולאפשר לה לפתח את ה'לומד העצמאי' שבה בכוחות עצמה, ללא לחץ מיותר. באופן דומה, אני ממליצה ללך להימנע מלהתערב בחייה החברתיים, ולאפשר לה להתמודד בכוחות עצמה עם הקונפליקטים האופייניים לגיל. כדי להרגע, תוכלי לבקש מהמורה לפקוח עין, ולדווח לך אם יתעוררו בעיות מדאיגות בתחום זה. בהצלחה ליאת

ראשית אני מאוד רוצה להודות לך על שהארת את פני , לא שמתי לב.... האם אני צריה ל"הודיע" לה שמעתה היא מאחראית על שיעורי הבית שלה והמבחנים. או פשוט להניח לה להבין זאת לבד?

בהמשך לפירוט קודם שלי בנושא . תודה .

שלום רפאל, אני מצטרפת למחשבה ששווה לנסות טיפול נוסף. אשמח אם תוכל לצרף את כתובת המייל שלך בגוף ההודעה. כך יוכלו קוראי הפורום לנסות ולעזור בהמלצותיהם. כרגע ממתינה לך אחת כזו מאחורי הקלעים, אך מאחר ואין אנו נוהגים לפרסם מעל גבי הפורום, יצטרך הממליץ להמתין למייל שלך, ולשלוח את המלצתו הנדיבה לשם. בהצלחה ליאת

ותודה על תשובתך

לאשתי ולי יש דאגות הולכות וגוברות בנושא הבן שלנו . מצד אחד ילד מבריק,מחונן,יוצא דופן אינטלקטואלית , עושה תואר אקדמי כבר בגיל התיכון. מצד שני , חסר כישורים חברתיים . לעולם לא מנסה לקשור קשר עם נערים אחרים , אלא אם הרקע לימודי. ניסינו הרבה דברים . הוא הלך לאחרונה במשך כ-8 חודשים לפסיכולוג קליני , ולא ראינו כל שינוי .בסופו של דבר הוא אמר שכבר אין לו על מה לשוחח עם הפסיכולוג וביקש בעצמו להפסיק את הביקורים . הוא ישן הרבה ומשתרע על המיטה לשעות כשאינו ישן . בעייתו העיקרית כפי שאנו מאבחנים - חוסר כרוני בביטחון עצמי ( ניכר באופן בולט בשפת הגוף שלו שמשדרת התרחקות , מבוכה , השפלת מבט וכו' ) , מה שגורם לו להסתגר ולהתרחק ( כנראה גם פחד מכישלון אם ינסה ליצור קשר ויידחה - הוא פרפקציוניסט שמגן על עצמו מכישלון ) . אלינו הוא לא מוכן להיפתח - כך היה תמיד . התחושה שלי הא שהוא צריך אולי פסיכולוג התנהגותי ( בניגוד לקוגניטיבי שנכשל ) שימריץ אותו ליצור קשרים וכך הוא ירכוש כישורים חברתיים.

שלום שוקי, תודה על המלצתך לרפאל. מאחר ואין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, תוכל לחזור על המידע ולשלוח אותו אל המייל האישי של רפאל, אותו, כך יש לקוות, יוסיף לכאן בהקדם. תודה על ההיענות ליאת

שלום, בני בן 5 נולד לו אח לפני 4 חודשים ומאז הוא "מתקשה" לבצע פעולות בסיסיות כמו להתלבש והוא דורש שילבישו אותו, ממש לא מוכן לבצע זאת לבדו כשאני דורשת שיתלבש לבד ולא עוזרת לו זה נגמר בבכי וכעסים, השאלה האם עליי להענות לדרישותיו ולטפל בו או לעמוד על כך שהוא כבר ילד גדול ויכול לעשות זאת לבדו?

שלום רב, לידת אח, משמחת ככל שתהיה, יכולה להיחוות ע"י הילד הקטן כמשבר זמני, המוליד רגשות קנאה וחרדה למקומו במשפחה. לעיתים קרובות יופיעו אצל הילד הבכור התנהגויות רגרסיה (נסיגה) מהסוג שאת מתארת, ובעיני, רצוי להתייחס אליהן בסלחנות, הבנה והומור. הדבר האחרון שהוא רוצה עכשיו, זה שיזכירו לו שהוא גדול, כי מבחינתו, להיות קטן משתלם הרבה יותר. כדי שיבין את יתרונות גילו הבוגר כדאי לזמן "צ'ופרים" מיוחדים שישכנעו אותו בזה. כרגע, הייתי מאפשרת לו פינוקים קטנים, כולל הלבשה שלו מדי פעם, אפילו בהגזמה ועד כדי אבסורד: שחקי איתו כאילו שהוא תינוק קטן, החזיקי אותו בזרועותייך והשמיעי לו גרגורים וצקצוקים כאילו היה תינוק. רוב הילדים מבינים די מהר שה'בילוי' הזה כבר לא מתאים או מהנה אותם. הם מעדיפים פעילות מהנה עם ההורה, המותאמת לגילם וליכולותיהם, והמביאה בעקבותיה הזדמנות למחמאות והתפעלות מצד ההורים. ההתעקשות שלך כרגע, המגיעה לבכי ולכעסים, עלולה להחריף את תחושות הקנאה והקיפוח, ולהגביר התנהגויות נסיגה והיצמדות מעצבנת אליך. אני מעודדת אותך לגייס סבלנות ורוח טובה, ולהזכיר לעצמך שעד לא מזמן הוא היה התינוק הקטן והחמוד שלך. לא קל לוותר על העמדה הזו, בעיקר כשאתה רק בן חמש... בהצלחה ליאת

שלום. בני נמצא בטיפול אצל פסיכולוגית בגלל המלצה של אבחון פסיכודידקטי שעבר . הטיפול נמשך זמן רב ועולה לנו כסף רב. יש לנו ביטוח פרטי שמאפשר לנו לקבל טיפול אצל פסיכולוג דרך חברת הביטוח לפי רשימה שלהם . הפסיכולוגית של הילד לא נמצאת ברשימה הזו ובכוונתנו לערער על כך ולבקש מחברת הביטוח החזר חלק מההוצאות . אשמח באם תוכלי ליעץ לנו מה ניתן לטעון בפני חברת הביטוח על מנת לשכנע אותם להכיר בפסיכולוגית הנ"ל ובהוצאות שיש לנו בגין הטיפול ולהמשיך עם אותו פסיכולוגית ולא לעבור לאחר בגלל ההחזר. תודה

שלום ליאורה, לצערי, אין לי כל ניסיון או היכרות עם הנושא שאת מעלה, ומוטב להתייעץ על כך עם הפסיכולוגית עמה אתם עובדים כרגע או עם מומחה מתחום הביטוח הרפואי (כולל הסוכן דרכו רכשתם את פוליסת הביטוח). בהצלחה (ונשמח לשמוע איך הלך, כדי שנהיה חכמים בעתיד). ליאת

בתי נועה בת 9.5 חודשים מתעוררת 4-5 פעמים בלילה ובמהלך היום היא גם בקושי ישנה א"עפ שהיא מואד עייפה. אנו מתוסכלים ועייפים. מהעייפות העברנו אותה למיטתנו אבל גם שם היא לא ישנה. גם כשהיא הייתה פעוטה קטנה היא לא הייתה ישנה ביום אבל בלילה היא נרדמה מ8 ומתעוררת פעמיים. במהלך היום היא איתי בבית והיא במילים עדינות מוציאה אותי מדעתי. כל היום רוצה ידיים וכל היום בוכה. היא מתעוררת כשהיא עייפה. אילו כלים את מציעה לי כדי להעביר את היום והלילה בכייף. האם להשאיר אותה לבכות? האם להרים אותה כל פעם שהיא רוצה? חשוב לי לציין שבעלי הוא זה שגרם למצב שהיא תישן איתנו במיטה הוא תמיד בוחר את הדרך הקלה להשתיק אותה וגם זה לא עוזר

שלום מעיין, בתך עדיין תינוקת, ותינוקות בגילה עדיין מתקשים להתכוונן לסדר היום (והלילה) המתאים להוריהם. הלילות בבית שיש בו תינוק עלולים להיות תובעניים מאד, מתסכלים ומעוררי קונפליקט בין זוג ההורים המותש. המצב עלול להחמיר אף יותר, אם התינוק נולד עם מזג סוער במיוחד. נראה שכרגע את מתקשה לכונן הדדיות נינוחה בקשר שלך עם בתך הקטנה, ולכוון את עצמך במדויק לצרכים שלה. בתגובה לייאוש וחוסר האונים שלך גוברים התובענות ואי-השקט של בתך התינוקת, שמגיבה (כמו כל תינוק) לשדרים הלא-מילוליים ולתחושות שעוברות אליה מאמה. אני מציעה לך, בשלב ראשון, לפנות לאחות טיפת חלב או לרופא הילדים שלכם, ולוודא שאין כל סיבה פיזיולוגית לאי השקט ביום ובלילה. לאחר שנשללו כל הסיבות הבריאותיות, אפשר יהיה לסייע לך בשכלול התקשורת ביניכן, כדי שתוכלי לזהות טוב יותר את הצרכים שלה, ואת הדרך הטובה להיענות להם ביעילות. חשוב לי להדגיש שאין בכך כדי להטיל ספק באיכות האימהות שלך. לפעמים, דווקא מתוך רצון להיענות ללא גבול לכל 'ציוץ' של התינוק, מצטברת באופן בלתי נמנע עייפות ועצבנות אצל האם, שמפריעות לה לתפקד ביעילות, בעיקר בשעות המשבר ביום ובלילה. אני מציעה לך להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני, המתמחה בעבודה עם הגיל הרך. בברכה ליאת

בני יליד ספטמבר ,עפ"י גילו אמור שנה הבאה לעבור לגן טרום חובה (יהיה בן 4)אך בגן הפרטי בו נמצא ניתן לרשום עד גיל 5. מדובר בילד חכם מאוד (עפ"י הגננת יכולתיו הקוגנטיביות מתאימות לגיל 4.5). הבעיה היא שמבחינה חברתית קצת סגור, רק לאחרונה החל לשחק עם ילדים ולתקשר איתם בדיבור , יש לציין שהתחיל לדבר מאוחר וכעת עדיין משלים פערים. מבחינת התכנים המועברים (של משרד החינוך כפי שנאמר לי) אינני דואגת כי גם בגן שלו מעבירים תכנים אלה, החשש הוא שלא יצליח להתאקלם חברתית,וכשיכנס לגן חובה כבר יהיו חברויות שהתחילו בטרום חובה והוא יתקשה למצוא את מקומו.מה גם שידוע לי שרוב הילדים בגן נשארים עד גיל 5 והוא יעבור כמעט לבד. עד שסופסופ התחיל להתחבר לילדים לנתק אותו....מצד שני, במשך השנתיים שהוא בגן היתה לי לעיתים תחושה שאין לו חיבור למקום ושאם היה במסגרת אחרת היה מתפתח אחרת חברתית. חשוב לציין שחל שיפור משמעותי בחודשים האחרונים אולי בגלל שהשפה השתפרה מאוד. מה דעתך?

שלום מירי, ההכרעה בין גן פרטי לגן טרום חובה של משרד החינוך היא הכרעה פרטית, שאמורה להביא בחשבון את המאפיינים הספציפיים של כל אחת מהמסגרות, זו מול זו. ילד סגור או 'מעוכב' מבחינה חברתית, יכול להרוויח ולהתקדם בכל מסגרת, ובלבד שתהיה איכותית, נענית לצרכיו, ומפוקחת. זכרי שבנך עדיין צעיר מאד, ועד ספטמבר יכולה להיות קפיצה משמעותית בהתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית שלו. אני מציעה לך לבחור את הגן הטוב יותר, ולטפל בבעיה החברתית (אם בכלל יש כזו), בהתאם לצורך. בברכה ליאת

ילדתי בת 5 בגן כ 8 שעות לאחרונה שמעתי מימנה הילדה הזאת מציקה לי הילדה הזאת מרביצה לי האם אתם מתערבים בגן בעניינים אתם פונים לאמא של הילדה המציקה / המרביצה אתם מתערבים , מדברים עם הילדה, מדברים עם הגננת? איך מחזקים את הילדה ? ואיך מבינים מה באמת קורה בגן? הרי אף פעם לא ניתן להשאר ולהבין מה קורה? ואם יש ילדה מציקנית באמת כלפי הבת שלי , מה לעשות?

שלום גלית, ככלל, לפחות לדעתי, מוטב להשאיר את חיי החברה של הילדים שלנו נקיים מההתערבות שלנו. עם זאת, המחשבה שהילד או הילדה שלנו נופלים קורבן להצקות חוזרות היא בלתי נסבלת. לכן, אני ממליצה על פנייה לגננת, כדי להסב את תשומת לבה לתלונות של בתך, ולבקש ממנה לבחון האם יש בהן ממש. במקביל, חשוב להעביר לילדה מסר מחזק, המשדר לה עד כמה את סומכת עליה ועל יכולתה להסתדר עם חברותיה בכוחות עצמה. השתדלי, בנוסף, להזמין חברות הביתה גם אחה"צ, כדי לעודד קשרים יציבים וקרובים, שיקנו לה ביטחון עצמי ותחושת ערך. בהצלחה ליאת

שלום בני עלה השנה לכיתה א' הילד בתום חודש ראשון ללימודים הוגדר ע"י המורה "מתנה לכל מורה" חרוץ, רציני, חברותי , מנומס וכו הוא ילד נבון מאוד וברמה לימודית מתקדמת ( קורא וכותב ) עלמנת שלא ישתעמם המורה נותנת לו חוברות מתקדמות ( הוא לא היחיד). בחודשיים האחרונים חלה תפנית בהתנהגות הילד הוא טוען שמשעמם לו בבית הספר וכל בוקר הוא נפרד ממני בבכי והמורה נאלצת להחזיקו בכוח שלא יבוא אחרי לשער בית הספר. בבית גם התנהגותו לא כתמול שלשום, הוא צועק המון רב עם אחיו הצעירים (תאומים בני3.5 )ולא מקשיב לי או לאביו ניסיתי להבין איתו מה פשר ההתנהגות - חבר שמציק, חוויה לא נעימה שעבר והוא עונה שלא - הוא ילד מאוד פתוח ותמיד מספר עם עובר עליו דבר מה. בשיחה עם המורה היא ציינה שהוא מאוד חכם ויודע לגעת לי בנקודות תורפה והוא בוחן את הגבולות כי חברתית היא צפתה בו ואין שום בעיה ( גם בשעות אחה"צ תמיד יש חברים בביתי) ומבחינה לימודית מצבו מצויין לאחר שאני עוזבת אותו בבה"ס - אני צופה לראות מה קורה - הוא נרגע תוך שניה ומיד משחק עם חבריו. כולם טוענים שהילד מתפנק, אבל לא הייתי רוצה לחשוב שזה הדבר מבלי לשלול ולבדוק משהו אחר. גם בלילה הוא טוען לאחרונה שיש לו סיוטים ורוצה לישון עימי ועם בעלי, הייתה תקופה שהסכמנו , היום כבר לא ויש לילות שהוא יושב במיטתו ומסרב להרדם עד שנרשה לו לבוא - סוג של מלחמת התשה, מי יכנע קודם - מיותר לציין שהרבה פעמים הוא מנצח. אין לי הסבר לשינוי בהתנהגות אשמח לדעתך בנושא

שלום לילך, כפי שעולה מהתיאור שלך, בנך מתפקד היטב באופן כללי, מבחינה חברתית ואקדמית, כשעיקר הבעיה עולה מולכם, בבית, וברגע הפרידה ממך בבוקר. זה מחזק את הסברה שמדובר במשהו הקשור להתנהלות שלכם מולו, ולא בתגובה לאירוע קשה או טראומטי. העובדה שהוא נרגע מהר ברגע שאת עוזבת, וממשיך בשגרת יומו ללא קשיים מיוחדים, יכולה לרמוז על קשיים רגשיים סביב מקומו במשפחה (לא קל להיות אח גדול לתאומים...) או סביב סוגיות של נפרדו?ת, או על מאבקי כוח ובעיית גבולות. נסי לבחון עם עצמך, עם בן זוגך, או בעזרת גורם קרוב נוסף, האם משהו בתקשורת שלכם 'לוקח' לכיוונים האלה. מודעות ועבודה עצמית יכולות לשפר משמעותית את המצב, אך הדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים קליני יכולה לסייע אולי יותר, או לפחות לקצר תהליכים. בברכה ליאת

שלום רב הינני גרושה + ילדה בת 9 בעלת פחדים בבית בלבד. לא עובדרת מחדר לחדר בלעדיי, כל הזמן חייבת להיות צמודה אלי, לא עושה דבר בבית אם אני לא לצידה, אם אני מעט מרימה קול למשל לדבר איתה מרחוק,(אני מנסה) היא ישר בוכה, הפחדת אותי אל תדברי ככה. לציין שהילדה חבריתית מצטיינת אין שום בעיה מחוץ לבית אלא רק בבית שלנו. איך אפשר להתמודד עם זה? לטפל בזה? קשה לחיות כך אודה על הכוונה לאן לפנות (בבקשה לא פסיכולוג) ממשהו יותד טבעי אולי. האם רפלקסולוגיה עוזרת?

היי, העליתי גם את פנייתך זו, בגלל השאלה שבסופה. פחדים וחרדות, בעיקר בילדו?ת, מוטב שיקבלו מענה ישיר וענייני. אני ערה לחשש של הורים רבים מפני פנייה לפסיכולוג, שמא יש בכך 'כתם' או עדות לאוזלת ידם כהורים. זוהי כמובן מחשבה שאין בה שחר, המובילה אנשים לחיפוש אחר פיתרונות 'לייט' יצירתיים, שהקשר שלהם לבעיה קלוש, אם בכלל. רפלקסולוגיה היא כלי טיפולי מצויין, ואני נמנית על המשתמשים בה. עם זאת, איני רואה רלוונטיות רבה של תחום זה לבעיה של בתך. בהצלחה ליאת

שלום רב יש לי ילדה בת 9 עם פחדים של להסתובב בבית לבד אינה יכולה. לשירותים אני חייבת ללכת איתה, לחדר אחר גם, לאמבטיה גם, אם היא צריכה מעבר בין חדר לחדר היא קוראת לי. אני אם חד הורית שמגדלת אותה לבד, האב לא בתמונה. לפני חצי שנה עשינו מעבר רציני ממדינה למדינה, איך אני מתמודדת עם זה. הילדה מצויינת בכיתה, בפעילות חבריתית, בעלת בטחון גבוהה, הבעיה היא רק בבית. לאן כדאי לפנות לטיפול, כי לא ארצה שזה ימשך ככה. לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי. שבוע טוב ותודה רבה

שלום לאמא המודאגת, אני מפנה אותך לשתי תשובות שנתתי לשאלות זהות. אנא קראי תגובתי לדורית, בתאריך 16.11.09, ולאפרת בתאריך 26.11.09. אם יהיו שאלות נוספות, אשמח לעזור. בברכה ליאת

שלום ליאת, כיצד אפשר להקנות הרגלי משמעת לילדה בגיל שנתיים (כן אני יודעת שזה גיל מאוד מדובר). למשל שהיא הולכת ואני מבקשת ממנה לעצור היא לא תמיד עוצרת. כיצד אפשר ליצור התניה במיוחד במקרה כזה? תודה אורין

שלום אורין, כדי שילדינו (בכל הגילאים) יקשיבו לנו, עלינו ליצור מצב בו למילים שלנו יהיו ערך ומשמעות. כאשר את מבקשת מבתך לעצור והיא ממשיכה ללכת, זה סימן שקורה אחד מהשניים - 1. או שהיא עדיין בשלב למידת כללי ההתנהגות, ובוחנת באיזו מידה את מתכוונת למה שאת אומרת. היא שומעת את ההוראה שלך, וכמו אומרת לעצמה "נראה מה יהיה. נראה מי מחליט כאן, אני או היא!". 2. האפשרות השניה היא, שבתך למדה שהמילה שלך היא בגדר 'המלצה' בלבד, ולכן אפשר לציית לך או לא, עפ"י בחירתה שלה. הבשורה הטובה היא, שבשני המקרים נחוצה פעולה זהה - אם את רוצה שהיא תציית להוראותייך (שזה המצב הרצוי כרגע), הימנעי מדיבור רב והסברים ממושכים, אמרי באופן ברור, קצר ומפורש מה את מבקשת: "אסור לרוץ לכביש!" או "כשאני קוראת לך את עוצרת!". ואז, דאגי שההוראה שלך תתבצע, כלומר - קומי ופעלי כדי שזה יקרה. אם בתך רצה ולא שומעת בקולך, השיגי אותה, הביטי לתוך עיניה (רצוי לאחר שהתכופפת אליה) וחזרי על ההוראה שלך כך שתבין שאת מתכוונת לכך ברצינות רבה. אם היא 'תצפצף' פעם נוספת על ההוראה שלך, השיגי אותה שוב, הפסיקי את הפעילות המהנה וחזרי איתה הביתה. כך היא תלמד שני דברים - האחד, שלמילה שלך יש תוקף וערך, והשני, שאם אינה שומעת בקולך תהיה לדברים תוצאה בלתי רצויה מבחינתה. זו באמת עבודה קשה, אך משתלמת... בהצלחה ליאת

הבן שלי בן 13 ובחודשים האחרונים הוא לעיתים נכנס בעצמו ואומר לאביו שהוא לא רוצה לחיות , ובשביל מה לעשות יום הולדת אם אנחנו בסוף נמות, ורוצה לציין שבדרך כלל ילד שמח, חייכן, אין לי מושג מה נכנס בו ומדוע המחשבות הללו רצות לו במוח, וישנם פעמים שהוא מפחד לישון וכל הזמן מחשבות רצות במוח, ואומר שהוא עצוב ולא יכול לישון , האם יש תשובה לנושא ,או מה לעשות בנדון? אודה לך על תשובתך..

שלום איריס, כולנו עומדים חסרי אונים מול מוחלטותו של המוות (ולפעמים גם מול השאלות הקשות בנושא זה, שמפנים אלינו הילדים שלנו). פחדי המוות חוזרים ו'מתקיפים' אותנו לאורך מעגל החיים, בכל פעם קצת אחרת, כשהיכולת לעמוד בהם תלויה במידה רבה בפונקציות המרגיעות שאנחנו מצליחים לגייס, מבפנים ומבחוץ. ילדים צעירים (וגם יותר גדולים), משתמשים בהוריהם כמקור הרגעה ונחמה, ורק בשלבים מאוחרים יותר הם מצליחים (יש לקוות) למצוא בתוך עצמם את הכוחות ואת המשמעות העמוקה, הנותנת לחייהם משמעות וערך. בנך, שכבר אינו ילד קטן, עסוק מאד בשאלות הקיומיות של החיים והמוות, ויש לו כבר את היכולת לחשיבה מופשטת. הוא כבר יודע שהמוות הוא עובדה קיימת שאין להילחם בה, ולכן נדמה לי שאפשר להתחיל לעסוק, במקום בשאלות המוות, בשאלות של מהות החיים. עם ילדים ומתבגרים אפשר לדבר על כוחה המרפא של האהבה, של היצירה והתרומה לזולת. אפשר להדגיש, כי בניגוד לעובדה שאין אנו יכולים לדעת מתי וממה נמות, יש לנו את הבחירה והשליטה על איך נחייה. אפשר להזכיר שאת המשמעות לחיינו עלינו לגלות בעצמנו, תוך שאנו פועלים כל הזמן על המציאות, בניסיון להשיג שליטה (על מה שניתן) בחיינו. אני מאמינה שברוב המקרים אנשים מצליחים להפיג כך חלק מן הפחד, ולנהל חיים טובים ומלאים למרות ההכרה בסופיותם. אם, למרות הכל, את מרגישה שהדיכאון והחרדה משתלטים עליו ומקשים עליו לתפקד כשורה במסגרות השונות של חייו, מוטב להיעזר בפסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם ילדים ומתבגרים. בברכה ליאת

תודה על תשובתך בקשר לבני - חרדת מוות אני אנסה לטפל בדרך שאת מציינת ואם אראה שינוי לכיוון שלילי ומשמעותי אני אשנה את הגישה.

שלום, בני בן 11 וכוסס ציפורניים בידיים וברגליים כולל העור שמסביבן עד זוב דם. זה נראה נורא. האם ביופידבק יכול לעזור? תודה וחג שמח.

שלום ענת, איני מבינה הרבה בטכניקות של ביו-פידבק, אך השכל הישר אומר שטכניקות כאלה יכולות לסייע בהפחתת התנהגויות כפייתיות ומזיקות, המתגברות כתוצאה של מתח. בהצלחה (ונשמח לשמוע איך הלך) ליאת

שלום רב, בתי בת שנתיים. ילדה מקסימה, חכמה, בוגרת מאוד. לפני חמישה שבועות (בערך) התחלנו לגמול אותה מחיתולים. ההתחלה היתה ממש טובה וכבר הגענו למצב של פספוס אחד ביום של פיפי בממוצע ובלי פספוסי קקי. רצוי לציין כי היא סובלת מזיהומים בדרכי השתן (הנושא בבדיקה ובמעקב רופא) וזו גם אחת הסיבות שגמלנו אותה לנסות למנוע זיהומים עקב הדבקה עצמית..... לאחר כשבועיים כאמור, נאלצנו לעשות בדיקת שתן + קטטר ומכאן והלאה כל העניין התדרדר לגמרי. כרגע אנחנו במצב של 2-3 פספוסים ביום. קקי עושה כמעט כל הזמן במכנסיים (דווקא בגן היא מצליחה לעשות קקי בסיר אבל בבית לא)... בכל מקרה, זה ממש קשה, לפעמים היא מוכנה לשבת על הסיר ולנסות, לפעמים גם כשאני יודעת בוודאות שיש לה היא אומרת שאין ולא מוכנה לנסות ואחכ בורח לה.... לפעמים היא אומרת בזמן ולפעמים לא.... אין עקביות.... אני כבר מיואשת... לא חשבתי שזה יהיה ככ קשה, ובטח כשאני ממש לא רואה שום התקדמות. דווקא בגן אחוזי ההצלחה שלה גבוהים מבבית. מה לעשות? לפתות בפרסים? אולי שווה להחזיר את החיתולים לאיזה חצי שנה ולנסות שוב בעוד חצי שנה? אני ממש לא יודעת. ולצערי הרב הייאוש מתחיל לחלחל גם לתגובות שלי אליה כשהיא מפספסת... אשמח לכל עזרה / עצה בנושא.....

שלום רב, תהליך הגמילה מחיתולים יכול להיות ממושך ורצוף 'תאונות', וכדי שהוא יעבור ללא נזקים כדאי לאמץ גישה סבלנית ולא שיפוטית. זו משימה כלל לא פשוטה, בעיקר כאשר נכנסים גורמים נוספים כמו איום בריאותי או טראומה בעקבות בדיקה פולשנית. אם את מרגישה שכרגע נקלעתן למבוי סתום או למאבק כוחות, מוטב לסגת לזמן מה, ולהתחיל שוב "על נקי" בעוד מס' חודשים. אם, לעומת זאת, הגננת וצוות הגן סבורים שקיימת בשלות ושהתהליך זורם טוב, שווה לקבל עזרה, וללמוד דרכי תגובה מעודדות ולא שיפוטיות. תוכלי למצוא לא מעט כתבות בהן מפורטות דרכי פעולה נכונות, שלב אחרי שלב, כולל המלצות מה *לא* לעשות. בדר"כ, פער משמעותי בין הגן לבית יכול לאשש חשד לסוג של מאבק ישיר או עקיף שהתפתח סביב הגמילה, ומוטב להיות ערים לכך. בהצלחה ליאת

שלום רב, בני מטופל עד היום אצל סבתו. החל מחודש מרץ (יהיה בן שנה ושבעה חודשים) אני צריכה למצוא לו מסגרת. מצד אחד מצאתי גן שמוצא חן בעיניי אולם הוא יהיה הילד הקטן ביותר בקבוצה המונה 17 ילדים.יש בקבוצה 4 ילדים הגדולים ממנו בהפרש של עד 4 חודשים. יתר הילדים - בגילאי שנתיים עד שנתיים וחצי. בגן 3-4 מטפלות. האם לשלוח אותו לגן כשהוא הילד הקטן ביותר? האם זה לא בעייתי? כי יתר הקבוצה (למעט 4 ילדים) היא גדולה יותר. מנגד עולה האפשרות לשלוח אותו למשפחתון (מסגרת קטנה) לחמישה חודשים ואז להכניסו לגן בספטמבר. החסרון הוא כמובן שהילד יחליף 2 מסגרות בתקופת זמן קצרה (חצי שנה). מה עדיף? אני אובדת עצות. אשמח על חוות דעתך. אציין רק כי בני הוא ילד רגיל ללא בעיות מיוחדות. תודה ליאת

שלום ליאת (איזה שם יפה...) קצת קשה לייעץ באופן "עיוור", מבלי להכיר את הנסיבות הספציפיות שלכם, את הילד הפרטי שלך ואת המסגרות שעל הפרק, ובכל זאת, אנסה לעזור... אישית, אני נוטה להעדיף מסגרת של גן מסודר (על פני משפחתון), בעיקר בשל החשיבות שאני מייחסת לנוכחותן של יותר מטפלות, ולנושא של פיקוח. פער הגילים לא נראה דרמטי מאד, ואני חושבת שבחודש מרץ, בהנחה שהוא יהיה ה'נקלט' היחיד בגן בתקופה זו, תהיה פניו?ת רבה לקלוט אותו ולהקדיש לו תשומת לב מיוחדת. כמובן שישנם גם משפחתונים מעולים וטובים, בהם יש הקפדה על יחס ילדים/מטפלות. אך אם ממילא מדובר בתקופת מעבר קצרה, הייתי מעדיפה לחסוך תהליך קליטה נוסף בזמן כה קצר, ולהכניסו לגן. בהצלחה ליאת

הכנסתי את ילדי בן השנתיים וחצי לגן בתחילת החודש 1.12.09, הייתה לו הפסקה של שבוע בגן בגין מחלה, הוא עדיין בתהליכי הסתגלות. אני שוקלת על אופציה להעבירו לגן אחר מסיבות מסויימות, רציתי לדעת מה ההשלכות של התהליך הזה על הילד (בגן האחר נמצא בן משפחה שלו). תודה

שלום רויטל, הילד שלך נמצא כרגע בעיצומו של תהליך הקליטה, והמעבר למקום חדש עלול להקשות ולבלבל קצת. עם זאת, נזקיה של מסגרת לא מתאימה גדולים יותר, ולכן, אם את סבורה שמצאת עבורו מסגרת טובה ונכונה יותר, מוטב לעשות זאת עכשיו, כדי לא ליצור משבר נוסף בהמשך. בואי נקווה שהנוכחות המוכרת של בן המשפחה באותו גן אכן תקל על ההסתגלות ועל חוויית הבדידות שלו. בהצלחה ליאת

שלום רב, בני בן ה-6 סובל מחרדות מפני קהל רב של אנשים, גם מפני ילדים בגיל שלו. למשל מסיבות יומולדת הוא לא משתתף אלא עומד בצד. הוא כרגע בגן חובה והגננת אומרת שרק בקבוצות קטנות של ילדים הוא מסכים להשתתף בפעילויות. מבחינה לימודית הילד נבון ושולט באותיות, מספרים וכד'. איך אני יכולה לעזור לו להתגבר על החרדות האלו? תודה

שלום ירדנה, ביישנות וחרדה חברתית הן שתי תופעות דומות, אך לא זהות. ביישנות היא תכונה אישיותית מולדת, שאין טעם רב להילחם בה, ואילו חרדה היא תופעה חולפת, שיכולה להגיב טוב לטיפול. כרגע, אני מציעה בכל מקרה לא להפעיל לחץ על הילד, ולאפשר לו להשתתף באופן בו יבחר. ניסיונות שידול עלולים לחזק את ההתנהגות הנמנעת, ולגרום לו להאמין שבאמצעותה הוא זוכה להמון תשומת לב ותגמול. עם זאת, גם לא הייתי ממליצה לאפשר לו להימנע לגמרי ממסיבות יום הולדת, מאחר וחשיפה הדרגתית למקור הפחד היא הדרך הטובה ביותר להתגברות עליו. לכן, המלצתי היא להתעקש שיגיע למסיבות וימי הולדת, ויבחר להשתתף בהן בדרך הנכונה לו. זכרו שגם נוכחות שקטה היא השתתפות. אם הגננת מבחינה שבקבוצות קטנות הוא פעיל וקואופרטיבי, יש לשמוח בכך, ולעודד אותו ליותר אקטיביות בקבוצה, כדי לחזק את הביטחון שלו ואת תחושת היכולת. בברכה ליאת

בני בן ה-14 תמיד היה ילד לא קל , מרדן ועיקש. בשנה האחרונה החלו בעיות ההתנהגות נוספות. מחפש דחוף פסיכולוג נוער באזור נתניה/השרון אשמח להמלצה תודה מראש ניתן לשלוח המלצות למייל [email protected]

שלום בוריס, שלחתי לך המלצה למייל. אולי תקבל המלצות נוספות מקוראי הפורום. בהצלחה ליאת

שלום, בתי בת 4 חודשים ועתידה להכנס לפעוטון בעוד כחודש. בפעוטון יהיו 4 תינוקות. כרגע היא יונקת באופן מלא ואני מלאה בחששות לגבי אופן ההסתגלות שלה לפעוטון (אמנם מדובר בקושי שלה אבל הקושי קיים גם אצלי). מה הדרך הנכונה ביותר לסייע לה להסתגל לפעוטון בקלות יחסית? אציין כי עקב היותי אם מניקה היא קשורה אלי מאוד, אמנם לעיתים היא נמצאת לבד עם בעלי אבל עדיין- החיבור שלה אלי חזק. תודה שירי

שלום שירי, למרות שלא זה מה ששאלת, אומר כי עבור ילדה כה צעירה עדיף לגדול תחת טיפולה של דמות אחת קבועה, המכוונת אליה ולצרכיה באופן מלא. אני כמובן מתכוונת לעדיפות הברורה של מטפלת על פני משפחתון. אם החלטת להכניס אותה ךמשפחתון, אני רוצה לקוות שבדקת שמדובר במסגרת מעולה, המסוגלת לתת מענה מלא לצרכים של תינוקות כה רכים. הבשורה הטובה היא, שבגיל כה צעיר, ילדים עדיין חופשיים מחרדת הזרים ומחרדת הנטישה, המופיעות בגילאים מאוחרים יותר, ולכן, כל עוד הצרכים הבסיסיים מסופקים להם, לא צפויים קשיי פרידה מיוחדים. הקושי הצפוי הוא בעיקר לך, ותוכלי להרגיעו אם תדעי שאת שלמה עם הבחירות שלך, ועושה את המכסימום עבור שתיכן בנסיבות הקיימות. בברכה ליאת

שלום ליאת, אני עובדת עם נוער בסיכון ורציתי לדעת אם תוכלי להמליץ לי על ספרות מקצועית בנושא של השפעת העדר אב או אם על מתבגרים. יש לנו בתכנית הרבה נערים ונערות שהוריהם חולים סופניים ואינם מתפקדים או במאסר או שהם חולים פסיכיאטרים והייתי רוצה ללמוד קצת יותר על הנושא. תודה

שלום אא, הזכרת מספר מצבים של היעדר הורה, כשלכל אחד מהם מאפיינים מעט שונים והשפעות שונות על הילד או המתבגר. בדר"כ, בפנימיות או מוסדות שעניינם נוער בסיכון, יש ספרייה המספקת מענה לא רע למטפל הסקרן. בקשי מהמדריכים שלך (או מהעו"ס) הכוונה לחומר הקיים במוסד בו את עובדת. מהצצה במאגרי המידע של אוניב' ת"א יש שפע חומר בכל אחד מהנושאים שהעלית (בעיקר על מחלה קשה ומאסר). בהצלחה ליאת

ליאת שלום אני פונה אליך מתוך מצוקה ממשית. בני בן 3 וחודשיים, גמול מחיתולים מזה כחמישה חודשים (עדיין עם חיתול בלילה). עם הפיפי לא היו בעיות ופספוסים ממש מההתחלה. הקקי הוא הבעייתי - הילד מתאפק במשך ימים על מנת שלא לשבת על האסלה, מה שיצר עצירות וצואה קשה שמקשה עליו ללכת לשירותים בכל מקרה גם אילו היה מוכן. גסטרואנטרולוג הורה לתת לו שמן פרפין מידי יום וכך אני עושה אך ללא הועיל. הילד מתאפק ככל יכולתו וגם כשעושה עושה כל פעם קצת במכנסיים, מה שמחייב החלפות תכופות של תחתונים גם בבית וגם בגן. הילד אמנם מאוד מפותח מכל הבחינות, ילד שמח וחברותי וכו', אך אני חוששת שבקרוב הבעיה תגרום לילדים לצחוק עליו (ההתאפקות מלווה בפרצופים ותנוחות שונות ומשונות). נראה לי שהברירה היחידה העומדת בפניי היא התערבות בנרות או חוקן ואני ממש רוצה להימנע מכך. האם הפתרון טמון בפסיכולוגיה? האם יש דרך לעזור לו? אודה לתשובתך המהירה.

שלום הדס, בראש הפורום מצוי קישור הנושא את הכותרת "חיפוש בפורום זה". הקלידי בשורת החיפוש את המילה "אנקופרזיס", ותוכלי לקרוא את תשובותי לפניות מאד דומות לשלך. זכרי שאבחנה של אנקופרזיס (הפרעת הצטאות) יכולה להיעשות אך ורק לאחר תחקיר מפורט, אך תוכלי למצוא בתגובותי שם כיווני מחשבה ופעולה. אם יהיו לך שאלות נוספות, אל תהססי להרחיב ולשאול עוד. בברכה ליאת

השאלה בגוף הכותרת . תודה.

שלום כתר, שאלה מעניינת שיש לה יותר מתשובה אחת. יש הרבה דרכים לדעת, והרבה מחשבות על מודעות. מודעות, לפחות באופן בו אני מתעסקת בה בימים אלה, היא היכולת להפנות תשומת לב קשובה לרגע הנוכחי, להתבונן אל תוך החוויה ללא שיפוטיות, וללא כל ניסיון לשנותה. הידיעה, לפחות במובנה האישי והעמוק, מתייחסת למצב השקט בו מתלכדים ההיגיון והרגשות לכלל תובנה חדה, שלמה וברורה, לאחר התבוננות והקשבה לראש, ללב ולגוף. התחושה העמוקה של ידיעת איזו אמת פנימית, פרטית מאד. ליאת

משמחפש פסיכולוגית נוער ומבוגרים טובה בנתניה, שיכתוב לי למייל [email protected]

שלום אלמונית, מקווה שיגיעו אליך המלצות למייל שצרפת. בהצלחה ליאת

שלום, בני הוא בן 5.5 ונמצא בגן חובה שפתי בשל עיכוב שפתי. צוות הגן מדווח על שיפור והתקדמות מהירה של בני. לבני יש כרגע בעיה של חרדה מקבוצות גדולות של ילדים ולכן לרוב לא משתתף בימי הולדת, עומד בצד. לא משתתף בפעילויות עם ילדים שלא מכיר. הם ממליצים על עלייה לכיתה א', כיתה קטנה. ואני שואלת אם מבחינה לימודית אין לו בעיה, הוא למשל שולט באותיות, מספרים וכד'. האם הבעיה החברתית היא באמת סיבה להכניס אותו לכיתה טיפולית? או שיש פתרון אחר? תודה

שלום רב, כמו שאת ודאי יודעת, ההיבט האקדמי הוא רק אחד מתוך מספר תחומי התפתחות, אותם יש להביא בחשבון כאשר נבחנת הבשלות לביה"ס. אני חושבת שצוות הגן השפתי, שהוא מיומן ומנוסה מאד, מכיר טוב יותר את בנך, ואת ההשלכות שיהיו לביה"ס על התפתחותו ותפודו של בנך. לתפיסתי, דעתם ועצתם כבדות משקל וחשובות הרבה מעבר לשלי בעניין זה, וכדאי להקשיב להם. אני רוצה להזכיר לך שהמעברים בין החינוך הרגיל למסגרות המיוחדות הוא תמיד דו-סטרי, ויכול להיות שכיתה קטנה בשלב ראשון תבטיח השתלבות טובה ו'חלקה' יותר בהמשך. הקשיבי למומחים ולמנוסים (אבל גם לתחושות הבטן שלך), ופעלי בהתאם. כך את מקטינה משמעותית את הסיכון לנזקים. בהצלחה ליאת

קודם כל אני רוצה לבקש סליחה על מספר המילים הגסות שיש בתוכן ההודעה אך בטאתי את עצמי כחה...אז נראלי אני צריך עזרה אני לא יודע מה הבעיה שלי תיראו את זה משו שאני כתבתי.... ****************************************************** נכנס ללמועדון, שתיתי עוד הפעם, ביטחון עצמי?כנראה שכן, כחה נהוג היום, אפחת לא מעריכה אותך לפי היופי אלא על פי..תאמת אפילו על זה אין לי תשובה.לא מנוסה..?לא הייתי מגדיר כך..בחור מכוער?יפה בלי להשוויץ.הגישה? יש מצב..אז נכנסתי למועדון שיכור,, או שלפחות הראש מסתובב ואני עם חיוך, מנסה למצוא על מי אני אלך, עם מי אני אתחיל. אני רואה אותה מרחוק , בחורה לא הכי יפה, אבל מה לעשות מתפשרים..הבעיה שאני מנסה לרקוד איתה והיא והחברות שלה מחייכות אליי, אני יודע שהן רוצות אותי, אני מרגיש תמשיכה מנסה להפנות אותי אל אותה אחת...והן הולכות בורחות כאילו הן טרף שבורח מאריה..להתבאס??עדיין לא הן לא שוות את זה..וגם כחה הן היו מכוערות אז למה להרוס לעצמי את הערב. ביינתים כדי לא להתייבש אני רוקד עם אחת שבא איתנו איתי ועם החברים, בחורה נאה רואים שיש לה אופי של בחורה טובה.למה לא? כי אני ראיתי , והסתכלתי היא חיפשה מישהו אחר, חבר שבא איתנו וכנראה לא שם לב לזה שהיא רוצה אותו, ואנחנו רוקדים אני הוא והיא ואני מרגיש תמשיכה שלה אליו , אבל ללא יחס מהצד שלו. אז עזבתי אותן, והמשכתי בחיפוש אחרי משהי שאולי תתאים לי. הינה אני רואה אותה, בחורה עם כובע של סנטה, שזה מדליק אותי... היא עם חברה נמוכה שנראת אחותה הקטנה מהיסודי או משו. אז אני ניגש , מתחיל לרקוד ולראות תגובה. לשים לב?הן שמו לב שאני שם , לפחות הבחורה הנמוכה ... אז אני ניגש ושואל:"אתן ביחד?" אז היא עונה"כן,ןמעדיפה שזה ישאר כחה". הבחורה השנייה הסתכלה עליי אחרי שהיא הפסיקה להתעסק עם הפלאפון שלה, ושאלה את חברה שלה מה אמרתי לה... אני כבר הלכתי אחרי כמה סיבובים של מבטים ולראות אולי איזה משיהי זורקת לעברי מבט, ועוד הפעם בלי תוצאות. אז אני נכנס לשירותים כ8 עד 10 אנשים בפנים אז אני שואל מי אחרון, דופקים בי מבט כזה שאומר לך:"לך קיבינימט".שאחרי מבט כזה בא לך להכניס להם אגרוף, אבל אתה אומר לעצמך שהם לא שווים את זה. אז אני נכנס לשירותים הפנויים ומשתין. שם לב לזה שיש הרבה כיתובים על הקירות ...ושואל את עצמי:איזה אנשים משועממים באים עם טושים למועדון ומתחילים לכתוב על הקירות...יוצא מהתא ..ואנשים באים לשירותים כדי לדבר, אז אני שותף ידיים ויוצא...ומנסה להמשיך במסע "הציד" שלי.. מתחיל להסתובב במועדון מנסה לגרום למישהי להתסכל לעברי, מסתכלות אבל מבט מוזר, זה לא היה מבט רצוי..יוצא למרפסת רואה שם את אחד החברים יושב על הספא עם עוד כמה אנשים... אחד מהם אומר לי שאני נראה לו מוכר מאיפשהו... אני אומר לו שאני לא יודע...הוא אומר לי בטח מאולם האירועים.. אז אני אומר לו:רוב הסיכויים שכן. לידינו חבורה של בנות מדברות וצוחקות.. עוברת לי המחשבה...עם אני אגש אליהן אני אעשה מעצמי צחוק, כי הן נראות מהבנות שיוצאות כדי לרקוד עם עצמן או משו כזה(שמייבשות כל אחד שניגש אליהן). אני לוקח תרגליים ועוזב תמקום למה התסכול כבר התחיל להשפיע עליי.אני חוזר לתוך המועדון על הבר יש טלויזיה עם סרטון קצר שעושה לופים, סרטון שורט של ברסלר שמנסר עץ, וכחה בלופים.הסתכלי על זה זמן מסוים והמשכתי ללכת. ואז ראיתי אותה, בחורה יפה, סקסית עם חיוך....כבר ראיתי אותה איפשהו, ואז אני נזכר שהיא חברה של האקסית של חבר שלי, ושישבתי איתה ועם חברות שלה, והיא מצאה חן בעייני עוד אז, אבל ביאסו אותי כשאמרו לי שיש לה חבר. ביינתים כחשבתי לגשת אליה היא נעלמה לי מהעין...ואני הייתי כבר כולי בבאסה ואמרתי לאדם שאני הולך, ואין לי זין לזה, ניסה לשכנע אותי להישאר, אבל אדם מכיר אותי טוב כשאני אומר שאין לי כוח אז אני מתכוון לזה. אז הוא אמר יפה שלום, עשיתי סבב עם כל החברה שהגענו איתם, ויצאתי מהמועדון, כולי מתוסכל ולבד כשאותי אף אחד לא צריך ולא רוצה.אני לא יודע בדרך כלל אם לא הייתי שיכור לרוב הבנות לא הייתי מקרב ולא מסתכל, אבל אני מרגיש בודד וזה הורג אותי, כואב לי בפנים , הרגשה כאילו אף אחד לא רוצה אותי.כשלכל החברים שלי יש חברה ורק לי אין, או לפחות יש להם משו ביידים ומישהי מיוחדת, לי אין את זה וזה כואב. גם מהחברים הקרובים קיבלתי דקירה בגב ממישהו שחשבתי שלא ידפוק לי קטעים מסריחים הוא דפק, וכאב לבן אדם על מגבון, וללכת לרכל מאחורי הגב ולזיין לכולם תשכל שאני חי על חשבונו בפנמייה.רציתי לדפוק לו משו בראש על המילים האלה, כי כשכולם עזבו אותו אני הייתי מאחוריו והבן אדם התבכיין לי שכולם דפקו לו סכין בגב. ואז אני הפכתי עולמות כדי שהוא יכנס לחדר שלי ויעבור מהחברים שלו שעושים לו עוול ולא מדברים ולא מתייחסים אליו. וויתרתי על כמה סטוצים עם בחורה בגללו, והוא דפק אותי בזה שסיפרתי לו דברים והוא עם ההתנהגות הערסית שלו התחיל לצעוק את זה, ואני כמעט נדפקתי בגלל זה. ואז כשהוא השלים עם אותם חברים עזב תחדר וחזר לחברים המיוחדים שלו שאחרי זה הכרתי אותם והבעיה לא הייתה בהם הבעיה הייתה בו.מניפולטור שמניפולציה אחת לא עבדה והם לימדו אותו לקח..לימדו אותו להעריך אותם. אך הבן זונה לא העריך אותי, אבל אמרתי לא נורא, לא אכפת לי. ועכשיו הכלב בן כלב הזה מתחשבן איתי על מגבונים שלקחתי ממנו בלי רשות כשהוא אמר לי כך מה שבא לך, אבל כשהוא היה אומר את זה הוא היה אומר את זה עם זיעה ועם כאב בלב, אני הייתי מדבר איתו על זה והייתי אומר לו אם אתה עושה משו על תעשה את זה בלב כבד, כי זה לא שווה כלום, והוא בא ואומר לי שלא הוא לא עושה כלום עם לב כבד ושום דבר פה לא מתוך נימוס.ועוד הפעם כשהייתי מבקש ממנו הוא היה עושה את זה בלב כבד.אז אני לקחתי וביקשתי ממנו רק דברים הפחות נחוצים כאשר הוא היה מבקש ומסנג'ר שאז הייתי מחשיב את זה בתור טובה לחבר. כסף זה לא הבעיה , מי שמכיר אותי יודע שהם יכולים לבוא ולבקש מודים ואני אביא להם כשיש לי, עם כל הלב, ורוב הפעמים אני לא אבקש מהם להחזיר לי ...והוא בא מפיץ עלי שם שאני גרמתי לאמא שלו לפשוט רגל..בן זונה זה מה שיש לי להגיד בגלל מגבון.הכניס לי חרב בגב ויצא מרשימת החברים שאני מוכן לעשות הכל בשבלם. אז איפה הייתי החברים הקרובים גם כן...התאומים חברים טובים יש להם חברות, רציתי לעשות איתם את הסילבסטר אבל הם כבר קבעו שהם נוסעים לצימרים עם החברות שלהם.ברגע ששמעתי את זה אני נעלבתי , אבל אי אפשר להאשים אותם , אני לא צריך להיות בשבילם מכשול ואני רוצה שהם ייהנו הכי שאפשר. אז באותו רגע הגעתי למסקנה: יש את המשפט הזה כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. אז אצלי זה מתפרש אחד בשביל כולם והאחד לבד. כואב לי בלב, וההרגשה שכולם הפקירו אותי כואבת. ***************************************************

שלום דוד, לפני שאתייחס לתוכן הדברים, רציתי להגיד לך שכתיבה, בעיקר כשהיא קולחת, אינטליגנטית והומוריסטית (גם כשמדובר בהומור מריר) היא כלי ביטוי נפלא, ומאפשרת עיבוד והמשגה של חוויות ברמה התוך-נפשית, כמו גם תקשורת בלתי אמצעית עם אנשים אחרים, כשאתה נותן להם הזדמנות להציץ אל תוך נפשך ולפגוש שם חלקים כמוסים שלך, שאינם גלויים לעין בדר"כ. כל הכבוד. מהדברים שלך, שכאמור נכתבו באופן ספרותי ממש, עולים הרבה עצב ובדידות, תחושת ננטשות ובגידה מצד חברים, ואולי גם חוויה של חריגות ותחושות קיפוח. כאילו יש איזו מסיבה, שם בחוץ, שכולם נהנים בה ורק אתה לא. יש לא מעט מתבגרים, הנמצאים עדיין במלכודת הגיל: הם כבר אינם ילדים, אך עוד לא בוגרים, ונדמה להם שמה שטרם השיגו, כבר לא יקרה לעולם. לעיתים הם חשים שאחרים טובים ומוצלחים מהם, שאחרים מושכים ויפים מהם, שהבדידות והאכזבה ייחודיים רק להם ולא לאחרים. זוהי, כמובן, עמדה פסימית ומאד לא מדוייקת, הצבועה בצבעים קודרים, ולא מאפשרת התבוננות ריאלית יותר על המציאות. ברוב המקרים, דכדוך כזה חולף מעצמו, ומפנה את מקומו לעמדה אופטימית יותר. אבל לא תמיד. לפעמים באמת צריך עזרה ונוכחות מיטיבה ומרגיעה של אדם קרוב. כרגע, בשל הצורך שלך אותו אתה מביע בראשית דבריך, אני ממליצה על פנייה לגורם מקצועי כלשהו, שיוכל לתת מענה לקשיים האקטואליים שלך. תוכל לעשות זאת דרך גורמים בפנימייה (יועצת, פסיכולוג חינוכי, מדריך, וכד') או אולי מחוץ לפנימייה, אצל פסיכולוג קליני או עו"ס קליני, אליו תוכל לפנות בעזרת ההורים או רופא המשפחה. שולחת לך בינתיים כוחות ותקווה, ומעודדת אותך להמשיך לכתוב. יש לך את זה... :-)) ליאת

שלום ליאת! מעריך את זה שענית לי... מנסיוני ניסיתי לפנות לאותם אנשים מקצועים, אך העזרה שלהם לא הכי עזרה לי, הם אינם עזרו לי כי הם לא הבינו את מה שעובר עליי. בזמן האחרון(לפני כחודשיים) היה אירוע דקירה ואני הייתי עד. אותי ועוד שני חברים שלי לקחו לתת עדות.כאשר נכנסתי לאותו חוקר נוער, הוא ראה את העבר שלי , את ההיסטוריה הכי לא נעימה של המשפחה שלי, והסתכל עליי ובמבט אחד קרא את כל כולי. הוא שאל אותי:"למה אתה כועס?" אני עונה לו:"למה כועס , אני פשוט בשוק לפני חצי שעה דקרו ממולי בן אדם, ואם אני כועס אני כועס על אותם אנשים שבאים כמו 20 זאבים לאייל 1 וטורפים אותו." הוא עונה לי:"לא לזה אני מתכוון, למה אתה כועס על כולם, אני רואה את זה עלייך." ובאותו רגע נפל לי האסימון שאני באמת כועס והוא הבין אותי ונתן לי הרגשה של ביטחון.אחרי זה הוא דיבר איתי ,והוא הבין אותי יותר מאשר כל בן אדם אחר,ולפי דעתי זה בגלל שהוא ראה את ההיסטוריה של המשפחה ושל מה שאני ראיתי. אז השאלה היא, אולי בגלל שאני שומר את כל הדברים בפנים ולא נותן לאף אחד להאיר על אותה פינה חשוכה, אני כל כך ממורמר שאף אחד לא מתעניין בי, אז אני מרגיש לא רצוי.אבל מצד שני ,אנשים אחרים אומנם עברו אכזבות יותר קשות מהאנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליהם אבל מדברים על זה, אבל אני מסתכל עליהם ואני מזלזל בהם, תוך רחמים קשים שהלוואי שזה לא היה כחה, אבל הם הולכים כל היום עם הראש למטה עצובים ומחכים שאנשים יבואו ויעשו להם פוצי מוצי, נדמה לי שאני מגזים אבל כחה אני רואה את זה, ולא כחה אני רוצה שזה יהיה, אני לא רוצה שאנשים יירחמו עליי ויסתכלו עליי כמעין בן אדם חלש, אולי זה בגלל שלא קיבלתי מספיק אהבה ממשהי בגלל שהיה לי מקרה של אהבה נכזבת שלא הייתה יכולה להתקיים בגלל שעברתי לפנמייה לפני שנתיים, ומאז לא היה שום קשר נורמלי עם בחורה למרות שהיו לי כמה הדלקויות על בחורה, אבל הבחורה הייתה עם אופי מגעיל ואני מעדיף לגבוע ברעב מאשר לאכול מפח הזבל בקטע הזה. ובגלל תנאי הפנמייה(צבאית) עם המשמעת , שאני בה מוביל מבחינה חברתית ואני נוטה להיות נותן העצות לאחרים, אני לא מוכן ללכת ולבקש את העזרה מהחברים הקרובים כי אני רוצה להיות הדמות שנותנת להם בטחון.אולי? דרך אגב חנוכה שמח ותודה שאת מקדישה מזמנך