...

היי, אני בת 18 והבעיה שלי היא אנשים. בדרך כלל אני משתדלת להימנע משיחות עם אנשים. אני מרגישה לא בנוח עם אנשים חדשים ובכלל חוץ מכמה חברות. אני לא ממש קשורה למשפחה שלי ותמיד אני מנסה להתחמק מההורים שלי ולא לדבר איתם בלי שהם ישימו לב לזה. חיפשתי על זה באינטרנט ומצאתי משהו שנקרא הפרעת אישיות סכיזואידית. אני יודעת שזה לא ממש חכם לנסות לאבחן את עצמי אבל בכל זאת אפשר לקבל עוד מידע על זה? ממה שקראתי הבנתי שסכיזואידים אוהבים להתבודד ואם הם בוחרים ללכת לטיפול זה בדרך כלל בגלל שההתנהגות שלהם מפריעה לאנשים מסביבם. למרות שאני לא אוהבת להיות בחברת אנשים אני לא נמנעת מזה, אני מעמידה פנים שאני אדם חברתי ומשתתפת במפגשים חברתיים. המצב הזה מאוד מציק לי כי זה די מלחיץ להעמיד פנים ככה ולהגיד ולעשות את הדבר הנכון כל הזמן ולכן אני מנסה להימנע משיחות בטלפון בווטסאפ ובפייסבוק. רוב האנשים שמולם אני מעמידה פנים לא באמת חשובים לי אבל אני חשובה להם. אני יודעת שזה יפריע לי גם בצבא ובעבודה וכנראה שלא תהיה לי משפחה אף פעם. לפעמים אני מחפשת מידע על התאבדות למרות שאני לא באמת רוצה להתאבד. כשאני שומעת על אנשים אחרים שמתאבדים אנשים מסביבי מזדעזעים בדרך כלל אבל אני לא ולפעמים אני אפילו מזדהה. אני אוהבת גם לצייר אנשים מתים. גם זה לא נראה לי אופיני לסכיזואידים לפי המידע שמצעתי כי הם נהנים להיות לבד וחושבים בהגיון ןהתאבדות הוא מעשה שנחשב ללא הגיוני. (אני רק רוצה להבהיר שאני לא יתאבד או משהו). זה הגיוני שאני סכיזואידית? או שהבעיה שלי היא אחרת? סליחה על המגילה, ותודה מראש.

שלום, לפי רמת המודעות שאת מפגינה בפנייתך, אני בספק גדול מאוד באשר להפרעה סכיזואידית. בדברים שלך אני מוצא רצון להבנה עצמית ואולי גם לשינוי? לאבחנה פסיכיאטרית יש יתרונות אבל היא לא חזות הכל. עבורך, חשוב יותר להבין את המצב שלך על פרטיו השונים, מתוך הרקע והחוויה הסובייקטיבית שלך. בדברייך אני שומע מצוקה, שאת לא מרגישה טוב עם הדברים כפי שהם היום, מרגישה מזויפת שאת האני האמיתי שלך את צריכה להחזיק ולהסתיר בתוכך. לאורך זמן, כשאדם משקיע מאמצים גדולים בהסתרה ובשליטה רגשית, לא מוצא סיפוק ביחסים עם אחרים וחש בודד, יכולות לעלות תחושות קשות ולא פשוטות כלפי העצמי. העובדה שאת חשה בבדידותך (אפשר להיות לבד ולא לחוש בודד, אפשר להיות עם אנשים ולחוש בודד) מלמדת שיש בך צורך לקשר מיטיב וממלא, שלא טוב לך עם הלבד הזה ושאת מתחילה לכוון לשינוי. אני חושב שהקשיים שאת מתארת יכולים לקבל מענה דרך טיפול נפשי. אני מציע לך לא לקחת את זה רחוק קדימה ולהגיע למסקנות כאלה ואחרות על עתידך החברתי, הזוגי וכו' אלא לכוון לשינוי ולפתרון. אם יש באפשרותך, חשוב שתפני לפסיכולוג ותנסי להתחיל בתהליך טיפולי, אין לי ספק שטיפול טוב יעשה אצלך שינוי גדול. קובי.