התקפי חרדה עקב כניסה לגן חדש

שלום, עקב מעבר של בני בן ה- 4 (אח לתאום באותו הגן) מגן פרטי לגן עירוני נכנס הילד לפחדים חזקים הכוללים סיוטים בשינה, הקאות בכניסה לגן בבוקר, בכי רב, קושי בפרידה ממהורה בגן. פחדים אלו הלכו וגברו, כיום לילד קיימים התקפי חרדה משעות הבוקר מרגע הקימה ועד לוידוא כי הינו הולך לגן, התקף זה גם נשמך גם בכניסה לגן הכולל, קוצר נשימה, מחנק, כאבי בטן, דיבור מבולבל, בכי, הקאות וכדומה. לוקח זמן בגן עד שהתקפת החרדה נרגע ע"י שיחות חיבוקים והרגעת הילד בכדי להביאו למצב מאוזן ולאחר מכען מסירתו ביידי הסייעת שתוכל לסייע לו בכניסתו לגן. במהלך היום, הלד נרגע ואף משלתב בפעילת הגן. אציין כי חווינו תהליך זה גם בקליטתו בגן הפרטי שבשנה שעברה שזו הייתה המסגרת הראשונה שלו, אך הפעם במינון גבוה יותר ובהתקפי חדרה חזקים לעיתים נדמה שהילד עומד להתעלף. זקוקים לעצתך, כיצד להתמודד עם הנושא. ההורים, רוינת ומנשה

שלום מנשה, העובדה שהצליח להתגבר בשנה שעברה על קושי דומה (שחלף) מעודדת מאד, וכך גם הידיעה שבמהלך היום הילד מצליח להירגע ולקיים שגרת-גן תקינה. לחרדה אקוטית יש סממנים אופייניים (אלה שתיארת), והגם שמדובר בחוויה קשה מאד לילד, ואולי גם להורים, אין בכך סכנה ממשית לשלומו. אגב, הסיכוי להתעלף במצב זה נמוך מאד, הודות לעלייה בלחץ הדם ובקצב הלב האופייניים לחרדה קיצונית. לעתים, המופע הדרמטי של התקפי החרדה, מעורר מתח וחרדה גם אצל ההורה, מה שעלול באופן מעגלי להחריף את הסימפטומים אצל הילד. לכן, רצוי שמי שייקח את הילד לגן יהיה ההורה היותר "חסין" מבחינה נפשית, ומי שמצליח להישאר רגוע יחסית גם מול ההתקף. אפשר לדבר על כך עם הילד בשעות שאחרי הגן או בערב (לעולם לא בזמן התקף), לומר לו שאתם רואים ומבינים כמה קשה לו, ומבקשים לחשוב ביחד איתו מה יעזור לו להרגיש טוב יותר. אפשר לתת לו איזה חפץ שייתן לו תחושת ביטחון (אבן יפה, בובה של גיבור-על, ואפילו טלפון נייד ממנו יוכל להתקשר אליכם). חפץ כזה עוזר לילד לחוש מידה של שליטה, ויכול להפחית את רמות החרדה. הסבירו לו שאתם סומכים עליו ובטוחים ביכולתו להתגבר, גם אם זה קשה לו. אני מציעה לקצר את השהות שלכם בגן, וליצור פרידה קצרה עניינית, למרות התקף החרדה. אפשר, במקרים מסוימים, להיעזר בעקרונות של עיצוב התנהגות. למשל, לתגמל אותו על הישגים חלקיים בפרסים קטנים, עד להשגת המטרה הסופית. לדוגמא: להבטיח פרס קטן על כל בוקר שבו לא בכה בבית, לפני שיוצאים לגן. אחרי שהושגה מטרת-ביניים זו, נתגמל על כל פעם שהצליח לא לבכות/להקיא באוטו, בדרך לגן. לאחר שהושגה מטרה זו, נתגמל על כל בוקר שבו הצליח "להגיד שלום" ולשחרר את ההורה, גם אם בכה/הקיא. לבסוף נעבוד על היכולת להיפרד ללא בכי, כמו גדול. במקרה כזה, חשוב לתגמל בפרסים קטנטנים, או במדבקות ששוויין יוגדר מראש בסכום כסף קטן, אותן אפשר יהיה לצבור לסכום גדול שיוקדש למשהו כייפי שהוא רוצה. ביום שאינו מצליח, הוא לא יקבל מדבקה, אך לא נגרע מדבקות שכבר נצברו. בהצלחה ליאת

ליאת בוקר טוב, תודה רבה על התגובה המהירה. אנחנו ניישם את הונשאים שהעלית. רונית ומנשה