אגוצנטריות בגיל 4

בני יהיה בעוד חודשיים בן 4. ילד חכם ונבון. הבעיה היא שהוא מאד מפונק ומה שהכי מציק לנו זה שהוא מאד לא מתחשב באחרים....אתן מ"ס דוגמאות: 1. הוא קם באמצע הליילה. לא תמידברור למה.ולפעמים כן . בוכה בכי היסטרי, צועק, מבקש שנדליק לו קצת את האור. אני מנסה להרגיע אותו, מדליקה לו קצת את האור אבל הוא רוצה יותר חזק, ויותר חזק....אני מסבירה לו שלא ניתן להדליק אור מלא כי אחותו נמצאת בחדר והוא עלול להעיר אותה. אותו זה לא מעניין. הוא בוכה, וצורח ובסופו של דבר היא מתעוררת מהצעקות, ואח"כ אבא שלו...והבית כמרקחה...בכי של הילדים. צעקות שלנו ההורים....כעסים... 2. שבת בצהריים אחרי שחזרנו מטיול מעייף רצינו כולנו ללכת לישון. הילדה (בת שנה וחצי) כמעט כבר נרדמה אבל הוא לא רצה לישון. כולם במיטות שלהם ופתאום אנחנו שומעים שהוא פתח את התריס, נכנס לתוך המיטה של הילדה והתחיל להשתולל. כששאלנו אותו למה , הוא אמר שאחותו התעוררה ולא ישנה... כמובן שבסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא ישן. כעסנו שהוא לא מתחשב באחותו, בהורים שלו....הסברתי לו שאם הוא לא נרדם או לא יכול לישון שילך לסלון וישחק במשהו אבל שלא יעיר אותנו... 3. כל בוקר אני נוסעת עם בעלי באוטו ומורידה את הילדים בגנים, כאשר הוא מחכה באוטו. היום לא הרגשתי טוב והייתי בדרכי לרופא. אמרתי לבני שהיום אבא יקח אותו ואמא תחכה באוטו כי היא לא מרגישה טוב אבל אותו כמובן זה לא עניין....בכי, צרחות... שאלתי- האם זה נורמלי לגילו להתנהג באגואיסטיות שכזו ? אני יודעת שיש שלב בהתפתחות שנקרא השלב האגוצנטרי אך האם לא אמור היה לעבור כבר את השלב הזה ? או שזה נובע מפינוק ? מה עלינו לעשות ? בסה"כ מדובר בילד מאד חכם, פיקח חברותי עם קסם אישי (כך אומרים לי תמיד בגן) שרגיל לחלוק ולשתף (פעם היה עושה זאת יותר בקלות משום מה.... )גם עניין דחיית סיפוקים עדיין מאד קשהלו.... עליי לציין שבגן אין שום בעיות איתו והגננות לא מבינות על מה אני מדברת.... אנא עצתכם. תודה.

שלום מירה, השלב של החשיבה האגוצנטרית מאפיין ילדים צעירים, והכוונה היא לכך שהם אינם מסוגלים לאמץ את נקודת מבטו של האחר, ותופסים את העולם דרך נקודת מבטם בלבד. זה שונה במקצת מה'אגואיסטיות' במובנה המקובל, המאפיינת אדם שחושב רק על עצמו ולא מתחשב בזולת. ילדים בכל הגילים מסוגלים ובדר"כ גם רוצים לשתף פעולה ולהתקיים בהרמוניה עם בני משפחתם. בעידן שלנו, הורים רבים טורחים ומתאמצים להעניק לילדיהם מכל טוב, ומרעיפים עליהם אהבה ופינוק, מבלי לדרוש דבר בתמורה. הנתינה וההתחשבות זורמים עפ"י רוב בכיוון אחד, מבלי שתינתן לילדים הזדמנות לגלות את חדוות העשייה למען הזולת. החינוך לשיתוף פעולה והתחשבות דורש מחשבה ועבודה קשה, הנעשות בצורה עקבית. כדי שילדים ילמדו להתחשב בצרכים שלנו, ההורים, עלינו להכיר בהם בעצמנו, ולא לוותר עליהם מלכתחילה. חשוב לדרוש מהם התחשבות בחיי היומיום, לשבח ולתגמל אותם על כל התנהגות פרו-חברתית, וכמובן לשמש דוגמא אישית, ולנהוג בילדים התחשבות וכבוד בה במידה. יש לא מעט ספרי הדרכה להורים, המדגישים היבט זה בחיי המשפחה, ומציעים דרכים ליישום רעיונות של שיתוף והתחשבות. למשל "ילדים האתגר" של דרייקורס. בברכה ליאת