בעיה משפחתית

שלום רב, יש לי שני ילדים, האחד בן 6 וחצי והשני בן שנתיים וחצי. קצת רקע: בני הבכור ילד חכם ורגיש מאוד, מאוד מושפע מסביבתו, כלומר אם מרגיש שכועסים עליו הוא מתגונן מאוד, קשה לו לקבל ביקורת, סותם את האזניים כי מפחד שירימו עליו את הקול או שיבקרו אותו ולפעמים במקום לדבר על מה שבאמת חשוב ועיקרי הוא עסוק בהאם כועסים עליו. בעבר טופל אצל מרפאה בעיסוק על רקע קושי בויסות חושי ורגשי, רגישות שמיעתית ורגישות למגע, מוסחות גבוהה וחיפוש גירויים. כשבני הקטן נולד הגדול התקשה לקבל את זה, למרות שבהדרגה מאוד התחבר אליו ויש רגעים יפים שהם משחקים ביחד והגדול מנסה להיות בתפקיד האח הגדול לעזור ולהסביר. אבל רוב הזמן לצערי הדינמיקה בבית נוראית, הגדול מתנהג בילדותיות ומחכה התנהגויות של הקטן ומקנא לקטן, הקטן מציק וממש מתקרצץ לגדול ושניהם נוטים לדחוף ולהרביץ זה לזה . יש הרבה צעקות בבית ובכי של שניהם, אף אחד מהם לא מצליח להתמודד עם זה שאחד ההורים משחק עם אחד מהם. לפעמים אין ברירה וצריך לשחק רק עם אחד מהם בשך הפרשי הגיל. יוצא שאנחנו מפרידים ביניהם הרבה כי זה פשוט בלתי נסבל הביחד הזה. אנחנו ההורים מותשים וחסרי סבלנות ויוצא שמרימים את הקול הרבה...יש עצות פרקטיות לפני שפונים לייעוץ?

שלום רינה, רבות נכתב כאן, בפורום, על מריבות בין אחים. מציעה לך לחפש קצת דרך חלונית החיפוש. בכל מקרה, גם קנאת אחים וגם מריבות אחים הן תופעות נפוצות ושכיחות, המושפעות דרמטית - לטוב ולרע - מעמדתם ופעולותיהם של ההורים. אם את מציינת שאתם מותשים מהמריבות, סימן שאתם מאד מעורבים ומאד מופעלים ע"י הילדים. המשקל ותשומת הלב הרבה שאתם נותנים לקונפליקטים בין שני הילדים, מתגמלים למעשה את התופעה ומנציחים אותה. מריבות וקונפליקטים הם חלק מחיי השגרה בבית, וחשוב מאד לאפשר לילדים להסתדר ולפתור אותם בכוחות עצמם. במצבים של פערי גיל גדולים, כאשר קשה למצוא פעילות משותפת שאפשר לחלוק, יש בהחלט טעם להפריד בין הילדים, ולהקדיש לכל אחד מהם זמן "סולו" עם אחד ההורים או עם שניהם, כדי למנוע תחושות קנאה וקיפוח. ילד גדול שמחקה התנהגויות של קטן עושה זאת בדר"כ כי הוא מאמין שכך ישיג את תשומת הלב והיחס המוקדשים לאחיו. כרגע, במקום לכעוס ולשמש שוטרים, אני מציעה לתכנן את שעות הפעילות כך שכל אחד מן הילדים יקבל נתח ראוי מן התשומות ההוריות, המותאם לגילו ולצרכיו. נוסף על כך, יש לאפשר להם בילוי זמן משותף, עם מינימום מעורבות שלכם, גם במקרים של קונפליקט. כשלא תתערבו, יש סיכוי גדול יותר לוויתורים ולשיתוף פעולה. כאשר אתם משמשים שוטרים או "שופטים", מעבר לכך שאתם מסתכנים במשפט לא הוגן, אתם מצ'פרים אותם בתשומת לב דווקא כשלא צריך, ומונעים מהם את ההזדמנות ללמוד להסתדר. נסי לקרוא, כאמור, תשובות נוספות באותו עניין שניתנו כאן בעבר, ובמידת הצורך, פני להדרכה הורית קצרה. בברכה ליאת