קושי רב עם בת 6

שלום לכן! יש לי שני ילדים הבכורה בת 6 והקטן בן שנתיים. הבת שלי היא ילדה חכמה וטובת לב, עלתה השנה לכיתה א', בבית ספר מאוד נורמטיבית, חברותית ומקובלת. בבית מתגלה ילדה אחרת- מפונקת ועקשנית. היא אינה יודעת לקבל את המילה "לא" , מתעלמת מבקשות שלי ושל בעלי, אינה מקשיבה לנו כלל ועושה הרבה דווקא. בתחילה הייתי כועסת וצועקת עליה, כשהבנתי שזה לא עוזר הפסקתי לצעוק ועברתי לשיטת עונשים, כמו למשל שחברה לא תבוא לבית, אך גם זה לא עוזר. על מנת שנרחם עליה ולהראות שהיא הקורבן היא משתמשת בביטויים שדיי מלחיצים אותי כמו "אני הזבל בבית" "אתם לא אוהבים אותי רק את אחי הקטן" אני מנסה להסביר לה שזה לא נכון ואני שואלת אותה מדוע מרגישה ככה ולטענתה אני מתייחסת רק לאח הקטן. אני מאוד משתדלת להיות עם שניהם, ולעיתים היא מקבלת יותר יחס ולעיתים אחיה. מה עלי לעשות כדי לגרום לה להירגע מהתנהגותה ולאסוף אותה אלי? איך גורמים לה להקשיב?

שלום רותם, העובדה שבתך מתפקדת היטב בביה"ס מחזקת את התחושה שעיקר הקושי שלה הוא מולכם. חשוב להבין שהמציאות עצמה לא כ"כ מעניינת, ומה שמפעיל אותה ומקשה עליה זו המציאות הפנימית שלה, דהיינו החוויה הסובייקטיבית איתה היא מתמודדת. החוויה הזו - כפי שעולה מן הדברים - אינה פשוטה כלל וכלל, וחשוב מאד להכיר בכך. כפי שהדברים נראים, את מתקשה לאזן בין הצורך לתפקד כדמות סמכות מציבת גבולות, לבין הצורך להעניק לה חום ותשומת לב. התוצאה היא שאין גבולות ו(מבחינתה, לפחות) אין אהבה. תשומת לב וחום הניתנים ללא גבולות הם למעשה פינוק, המעלה את הסבירות לדרשנות ותובענות של הילד, ולזלזול בהורה כדמות סמכות. ואז, אנחנו רואים אצל ההורה תנועה ממצב של חוסר אונים וניסיונות ריצוי של הילד, אל מצב של עוינות, כעס וצורך להעניש כל הזמן. הפיתרון קשור ליכולת לאזן נכון בין חום ואהבה לבין עמדה הורית סמכותית ועקבית. ממליצה לכם בחום להגיע להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים מנוסה, ולהתייעל מולה. עד אז, נסי להימנע מעונשים, להבין ללבה של בתך, מבלי לאפשר לה להתנהג כלפיכם בחוסר כבוד. כאשר זה קורה, התרחקי ממנה, והסבירי שלא נעים לך ככה. אל תענישי. עונשים רק יחריפו את תחושות הקיפוח שלה, ויאששו את תיאוריית ה"זבל בבית". בקיצור - הדרכת הורים! בהצלחה ליאת