מה יש לי?

שלום אני סובלת ממצבי רוח ימים שאני בסדר לא במצב רוח טוב במיוחד אלא סתם בסדר, פעם בשבוע בעיקר בשעות הלילה ובסופי שבוע אני נופלת למצב רוח מיואש משהו, עצוב, כאילו נעלמת לתוך חור שחור עם בכי נוראי. אני עובדת לומדת בזוגיות יציבה כבר כמה שנים ונמצאת בטיפול פסיכולוגי אין לי סמפטומים דכאוניים כמו אנדוניה או הזנחה עצמית איני נכנסת למיטה ונעלמת אלא פשוט ממשיכה לתפקד. כל החיים היו לי מן מצבי רוח כאלה (בעברי יש אנורקסיה ובולמיה) ברגעים קשים אני חושבת על המוות כמחשבה לא כממש אפשרות ממשית. מה עוד שמאז שאני בטיפול (כמה חודשים) אני מועסקת רגשית יתר על המידה בטיפול במה שנאמר בו - נוברת בעצמי (כשאני עם עצמי לבד) במחשבות ובתחושות. אני מרגישה המון מן הריחוף לא מוסבר לעיתים אנשים מדברים איתי או שאני עושה פעולה ואז קולטת שהתנתקתי. באופן היפותטי אם הייתי מגיע אליך כפסיכיאטר מה היית אומר לי? ומה זה לעזעלזל הנבירה הזו והמחשבות האינטנסיביות על הטיפול ושיחות שאני מקיימת עם המטפל ביני לבין עצמי?כמובן שאיני מצפה שתאבחן אותי דרך המסך, אבל סתם מחשבות שעולות בך יוכלו לעזור. תודה מקרב לב

נעמה שלום, נראה שכל התופעות שאת מתארת קשורות למבנה אישיות רגיש, פגיע עם נטיה לנפילות דכאוניות. טיפול פסיכולוגי הוא בדיוק הכלי לעזרה במצבים אלו, אבל יש לזכור שלוקח זמן לבצע שינוי ולחזק את האישיות, בהרבה מקרים צריך טיפול של לפחות שנה וחצי-שנתיים (ואף יותר מכך) בכדי שהשינוי יורגש ויהיה משמעותי. המון הצלחה ובריאות.

האם היית קורא לי אישיות גבולית?