חמצת לקטית

אני נוטלת ג'נואט. ברצוני לדעת איך אדע אם לקיתי בחמצת לקטית (מה הן התופעות) ואיך ניתן לאבחנה. בתודה יהודית

שלום לך, המטפורמין שהוא חלק מהג'נטאט או כשהוא בפני עצמו משתייך לקבוצת הביגואנידינים שבעבר תרופות אחרות בעלות מבנה דומה תרמו להתפתחות חמצת. הסיכוי שג'נטאט יגרום לכך הינו אפסי. להבנת התופעה מובא קטע מהספםר החשוב: "סוכרת-לחיות עם להרגיש בלי" חמצת לקטית החמצת הלקטית (Lactic Acidosis) היא מצב נדיר של חמצת מטבולית חריפה, עקב הצטברות חומצת החלב בדם (חומצה לקטית). עד לפני כעשר שנים, מצב זה הופיע אצל סוכרתיים שיש להם סוכרת מסוג 2 אשר טופלו בתרופה מקבוצת הביגואנידינים בשם פנפורמין. תרופה זו גרמה להצטברות חומצת החלב בדם, והיו מקרים רבים של חמצת אצל סוכרתיים אלו, אשר יותר ממחציתם הסתיימו במוות. דבר זה הביא לאיסור השימוש בפנפורמין ולהוצאתו מהשימוש. קיימים גם מצבים אחרים שבהם קיימת אפשרות להצטברות חומצת החלב. רמת חומצה זו עולה בעת פעילות שרירים מוגברת, בעת התפתחות מצבים של חוסר חמצן לרקמות או במקרי נזק לתפקודי הכליות. הכבד מייצר חומצת חלב בכמויות גדולות המחמיצות את הדם, בייחוד במצבים שבהם קיים חסר מולד של האנזים המשחרר גלוקוז מהכבד. בעשור האחרון, עם הפסקת השימוש בפנפורמין, ירדה משמעותית השכיחות של מקרי חמצת לקטית אצל סוכרתיים. אנו משתמשים כיום בנגזרת אחרת של קבוצת הביגואנידינים - המטפורמין (גלוקופאג', גלוקומין, אפופאג'). ואכן, בספרות העולמית קיימים תיאורים בודדים של חמצת לקטית אצל מטופלים במטפורמין, ובכל המקרים החמצת הופיעה כאשר טופלו סוכרתיים שמלכתחילה לא היו צריכים לקבל תרופה זו. קיים איסור לתת מטפורמין בכל מקרה של נזק כלייתי שבו הקראטינין בדם, שהוא מדד לתפקוד התקין של הכליה, עולה מעל ל1.8- (הרמה התקינה - עד 1.5). רמות הגלוקוז בדם אצל סוכרתיים שבהם מתפתחת חמצת לקטית יכולות להיות גבוהות או נמוכות, ולרוב אין עדות לקטונים או אצטון בשתן בכמות משמעותית. לחץ הדם נמוך, החולה נושם מהר ובמאומץ בשל נסיונותיו הנואשים לתקן את מצב החמצת על-ידי נשימה מהירה וחילוף גזים מואץ, בדומה לנשימה המאומצת (נשימת "פי הדג") המופיעה במקרים של חמצת קטותית סוכרתית. ההכרה מתערפלת בשלב מוקדם בשל החמצת, והסוכרתי מעורפל הכרה או חסר הכרה. יש לאשפז חולים אלו בדחיפות ולטפל בהם ביחידות לטיפול נמרץ פנימי, ולעיתים אף יש צורך להזדקק לטיפול בדיאליזה כדי להתגבר על רמות הנתרן הגבוהות. "