פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

ד"ר שלום אני מטופל כבר כשבוע וחצי בנפידיפין (4 פעמים ביום), אמבטיות (3 פעמים ביום), אבילק ודואג לאכול רק ירקות ופירות ומרבה בשתייה (לפחות 3 ליטר ביום) בכדי שיהיו יציאות רכות, אך אני עדין מרגיש כאב בזמן היציאה למרות שהיא רכה, לא כאב חד אך עדיין כאב מן לחץ והרגשה חזקה של גירוד (יש לציין שיש לי יציאה אחת ליום), האם לאחר שבוע וחצי עדיין יש סיכוי להירפא בעזרת הטיפול השמרני?

ירין שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. עקב העיכוב בתשובתי כבר עברו בינתיים שבועיים וחצי, כך שאם עדיין אין תגובה מספקת לטיפול השמרני, והסבל שלך ניכר, זה כבר שלב שניתן לשקול טיפול נוסף, כגון הזרקת בוטוקס או ניתוח לפיסורה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב. בני בן ה- 23 שם לב השבוע שיש לו הנקב הזה. סינוס פילונידלי כפי שקראנובאינטרנט. אני רוצה לציין שהוא נסע לחו"ל ולא הלך לרופא. בינתיים הוא אומר שאין לו הפרשות. האם הוא צריך לעשות משהו בינתיים כדי שלא יהיה זיהום או משהו הוא חוזר רק בסוף החודש. מה לעשות. מודאגת. הםא לשלוח לו אנטיביוטיקה ככה על דעת עצמי צפורל או משחה כלשהי בינתיים כדי לא יהיה יותר גרוע עד שיגיע לרופא כירורג. בבקשה אנא ענו לי מהר . תודה רבה.

רותי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אין צורך להילחץ, והסיכוי שיתפתח מצב דחוף כגון אבצס פילונידאלי במישהו שיש לו סינוס מפריש אינו רב. פרט להגיינה מקומית (רחצה רגילה במיים וסבון) אין משהושבנך יכול לעשות בכדי להקטין את הסיכוי לסיבוך כגון זה, ולא הייתי ממליץ שיקח אנטיביוטיקה ללא הופעת זיהום. אם מופיע כאב מקומי או נפיחות ניתן להתחיל טיפול אנטיביוטי, אך אם אין הטבה מומלץ לא להסס ולפנות לכירורג גם בחו"ל. שיהנה בחו"ל, ולכשיחזור, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

תודה רבה על התשובה .האם בכל מקרה כדאי שיגש לרופא גם אם אין כאבים? האם כל רופא כירורג מבין בזה או רק פרוקטולוג. ? האם כל חור כזה מגיע בסוף לזיהום? תודה

אני בת 29, כבר פעמיים היה לי דם ביציאה. האם זה יכול להיות סימן לסרטן המעי הגס. לידיעה אין במשפחה שלי אף אחד שחלה במחלה .

מנאל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. הסיכוי לפתח סרטן המעי הגס בגיל 29 וללא סיפור משפחתי נמוך מאד מאד, ולכן מרבית הסיכויים שהדמם ממנו את סובלת לעיתים נובע מאיזור פי הטבעת, למשל כתוצאה מטחורים פנימיים מעט גדושים. יחד עם זאת, לא ניתן להבדיל על פי צורת הדמם האם מקורו באיזור פי הטבעת או באיזור המעי הגס שמעל פי הטבעת, ולכן ככלל אם יש אירוע של דמם אנחנו לרוב ממליצים על בדיקה כלשהי של המעי הגס. היקפה של הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך, וגורמי סיכון אחרים כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. במקרה שלך, מספיקה בדיקה קצרה כגון רקטוסקופיה או רקטוסיגמואידוסקופיה. מבחינת איזור פי הטבעת, ניתן להפחית את הגירוי ואת הדימום מאיזור זה (אם הוא מפריע לך) על ידי ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

לפני שנה התחיל אצלי כאבים באזור הטבעת . הפרוקטולוג אבחן פיסורה . השתמשתי במשחת ניפדפין. עברו כמה חודשים עד שהבעיה נעלמה. אבל בזמן האחרון אני סובל כמעט פעם בחודש מכאבים. זה מופיע כמעט פעם בחודש. יש לציין שבמהלך החודש אין שום כאב והיציאות רגילות אבל פתאום אני מרגיש כאבים בבטן התחתונה ואז היצאה מתחילה להיות קשה היצאה מלווה בכאבים כאילו יש משהו שחוסם את היציאה מין שלשול אבל עם כאבים לוקח לי שעה להתפנות וכל אזור הטבעת שורף וכואב מרגיש שמשהו נפוח באזור הטבעת. אלא לא טחורים חיצוניים ואם הם פניימים למה הכאב מופיע פעם בחודש ותוך כמה ימים הכול נעלם לחלוטין. הכאב הזה גורם לי חולשה אני בקושה זז כאב ברגלים ומרגיש עייף ומותש. אנא עזרתך

יוסף שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. איני יודע אם תלונותיך נובעות כתוצאה מפיסורה שלא נרפאה, קשיי התרוקנות עקב בעיות בתפקוד רצפת האגן או המעי, או בעיה אחרת כלשהי, ולצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ייצוב יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

שלום אני צריך לעבור אולטרא סאונד פרינאלי,,והבנתי שאני צריך לעשות חוקן בעצמי בבית,הבנתי שזהו חוקן פליט אנמה שאני צריך להחדיר לפי טבעת ולרוקן,העניין הוא שאני לחלוטין נמנע מלעשות זאת בגלל שזה נראה לי מטריד ומסובך לביצוע ושאלתי היא האם קיימים עוד דרכים לרוקן את הרקטום כמו לשתות מרוקן מסויים,בכמות קטנה אומנם,שגורם להתרוקנות,כפי ששותים לפני בדיקות מורכבות יותר או למשל ניתוח?,תודה אשמח לתשובה

גבי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ניתן לרוקן את הרקטום על ידי חוקן, או על ידי שתיה של חומר מרוקן בכמות מלאה. אין טעם בשתית החומר בכמות קטנה, מאחר שניקוי הרקטום יהיה לקוי. להערכתי הרבה יותר קל לבצע חוקן. בהצלחה

דוקטור שלום,יש לי בעיה של כאבים וגירודים עזים בפי הטבעת תקוםה ארוכה. הרופא שניגשתי אליו רשם לי תרופה (משחה) שנקראת רקטוזורין שבהתחלה עזרה בהקלה הכאב אך כעת כבר לא עוזרת. הרופא ביצע בדיקה של פי הטבעת ואמר כי קיימים סדקים בפי הטבעת.מה עליי לעשות כדי להקל על הכאב (אינני הומוסקסואל ולא ביצעת בחיי אקט מיני בפי הטבעת).אשמח לסיוע...

אמיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. איני יודע למה הכוונה במונח סדקים בפי הטבעת, והאם הכוונה היא לפיסורה (חתך בעור) של פי הטבעת. לכל אבחנה ישנו טיפול אחר, ולכן אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות ולייעץ בטיפול פרטני באינטרנט ללא בדיקה. בכל מקרה, מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. אם הסבל נמשך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום, איך מבדילים בין טחורים לפרולפס של הרקטום? האם יש הבדל בטיפול? מדי פעם אני מרגישה שיש יציאה החוצה, כמו שרוול. אני מכניסה חזרה. מציק, כואב, מגרד. עמידה מחמירה. האם יש המלצות תזונתיות?

רזיה שלום, אכן לא תמיד קל להבדיל בין טחורים שצונחים לבין פרולפס של הרקטום, בעיקר אם מקטע הרקמה הצונח אינו ארוך. מקטע ארוך, "כמו שרוול", יכול לרמז יותר על אפשרות של פרולפס של הרקטום. מומחה בתחום זה יוכל לרוב בבדיקה להבדיל ביניהם. הטיפול בטחורים צנוחים כולל הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה, ואם הדבר אינו מביא להקלה מספקת, יש קשת של טיפולים כירורגיים לטיפול בטחורים. הטיפול בצניחה של הרקטום הוא חד משמעית כירורגי, ואם יש צורך, כדאי לעשותו, שכן פרולפס המתמיד תקופות ארוכות יכול לפגוע בתפקוד סוגרי פי הטבעת. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום ד"ר זמורה-עברתי לפני שנים ניתוח אפנדיציט ולאחרונה בעקבות כאבים בצד ימין ודימום קל יש חשד שקורה פנימית מהצלקת-מהן דרכי הטיפול לתשובתך המהירה אודה

לצערי לא הצלחתי להבין היטב את בעייתך ובאיזו מחלה חושדים. פורום זה מיועד למסור מידע כללי בתחום התמחותנו, ואין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט.

שלום למומחה. בעבר אובחנתי כסובלת מתסמונת המעי הרגיז (כברירת מחדל לתופעות שלשולי קיץ). לאחרונה אובחנו סעיפים מרובים אחרי התקף וזהום שטופל באשפוז ובעירויי אנטיביוטיקה. מתי אני אמורה לזהות את ההבדל בין כאבי הבטן והתופעות הנ"ל? בתודה מראש,

שרה שלום, התקף דיברטיקוליטיס מלווה לרוב בכאבי בטן עזים, בעיקר בבטן השמאלית או התחתונה, ולעיתים קרובות מלווה בחום. בכל מקרה, אם יש ספק, מוטב לגשת להיבדק בחדר המיון.

שלום רב! אני דנה, בת 19. שלשום בלילה התפתלתי מכאבים באיזור עצם הזנב.. הזמנו רופא הביתה, שנתן כמה תרופות.. אתמול הלכתי לכירורג, והוא אמר שמדובר בפילונידל סינוס, ושהמוגלה עכשיו צריכה לצאת, והיום הייתי אצלו בשנית, והוא עשה לי חתך כדי שהמוגלה תצא מהר יותר. הוא אמר שהוא ממליץ בקרוב לנתח, על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו. יחד עם זאת הוא הוסיף, שגם אחרי שעושים ניתוח, יש סיכוי שהתופעה תחזור, אמנם סיכוי נמוך יותר, אך קיים. שאלתי היא למה בכל זאת לעשות את הניתוח, עם כל הסיכונים הכרוכים בו, ובמיוחד אחרי שקראתי כאן בפורום כירורגיה על הרבה מקרים שאנשים נותחו, והפצע עדיין לא עבר, והוא חוזר ונשנה, והם נותחו אפילו פעמיים או 3 פעמים. אם הניתוח לא באמת יעיל, מדוע כן כדאי לעשות אותו? ואם אני אעשה את הניתוח, מה הסיכוי שזה יחזור שנית? והאם כדאי לחכות עם הניתוח רק בפעם הבאה שפילונידל סינוס יחזור אצלי, אם בכלל זה יקרה (קיים סיכוי כזה?) או שכדאי עכשיו, אחרי פעם 1, כי הסיכוי שזה יחזור שוב אחרי הניתוח יקטן? תודה מראש, דנה

דנה שלום. בשלב הראשון לאחר פתיחת סבתס פילונידאלי חשוב להקפיד על הגיינה מקומית ושטיפות מרובות של האיזור, ולהמתין עד להחלמת הפצע. לעיתים הסינוס הפילונידאלי, שהוא הגורם לאבצס, נרפא לאחר ניקוז אבצס, אולם לרוב הסינוס עצמו מתמיד, ואז כדאי לשקול ניתוח אלקטיבי לתיקון הסינוס. מעבר לפגיעה באיכות החיים שכרוכה בסינוס מפריש כרונית, הסינוס עלול לגרום לזיהומים מקומיים חוזרים, אשר יוצרים לעצמם תעלות דרכן הזיהום מתנקז, ובכך יכולים להגדיל בהדרגה את שטחו של התהליך. ככל שהתהליך גדול יותר, הניתוח לתיקונו מורכב יותר וההחלמה ארוכה יותר. ישנן שיטות שונות לתיקון סינוס פילונידאלי, ולכל שיטה יתרונותיה וחסרונותיה, אולם ככלל ניתן לומר ששיעורי ההצלחה של ניתוחים אלו טובים, וברוב המטופלים הסינוס נרפא. בשיטות המערבות כריתה מלאה של הסינוס, שיעור הריפוי הוא לרוב מעל 90%. מעט מידע כללי על סינוס פילונידאלי: סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שסינוס פילונידאלי הוא תהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות

שלום לד"ר זמורה. באותו עניין בני עבר כבר פעמיים ניתוח פילונדיאל סינוס. הרופאה ביקשה להשאיר את האיזור נקי משערות. האם כל חייו עליו לגלח את האיזור. זה איזור אינטימי ולא נעים שמישהו אחר "יתעסק" שם. האם יש לך פיתרון אחר? אודה על תשובתך חיה

שלום רב, בעלי סובל מזה כשבועיים מדקירות חזקות בישבן. בתחילה חשבנו שאולי מדובר בטחורים, אך לאחר ביקור אצל פרוקטולוג הוברר כי מדובר בקרע בטבעת הפנימית בישבן. בעלי קיבל משחה למריחה וסיבים תזונתיים להקלת היציאות. לאחר שימוש של מס' ימים- כמעט שבוע דבר לא עוזר ובכל פעם שלבעלי יש יציאה הוא מתפתל מכאבים ממש חזקים לחצי יום. הכאבים ממש בלתי נסבלים ומשביתים אותו ליום שלם. דבר נוסף, מאז שהתחיל העניין לבעלי יש לו יציאות רק אחת ל-3 ימים לערך וזה גורם לתחושה לא נעימה בבטן. לשאלתי, אני אשמח לדעת מה עוד ניתן לעשות ואיך אפשר לרפא את זה. לתשובתכם אודה, שיר

שיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מתאורך עולה החשד שבעלך סובל מבעיה הנקראת פיסורה (או סדק) בפי הטבעת. זוהי אכן בעיה שיכולה לפגוע קשות באיכות החיים, וישנן מספר דרכים לטפל בה, כפי שמפורט למטה. אם אין הטבה בטיפול שמרני בסיסי, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, אני לאחר התקף של דיברטיקוליטיס , אשפוז של 10 ימים עם אנטיביוטיקה לוריד ואני מוזמנת לביצוע של קולונוסקופיה בעוד חודש וחצי ברצוני לשאול האם יש טיפול מונע להישנות התקף של דיברטיקוליטיס והאם קפסולות של פרוביוטיק יכולות לעזור?

נירה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. קשה לומר האם יש דרך טובה למנוע התלקחויות חוזרות של דיברטיקוליטיס, והשימוש בפרוביוטיקה לצורך זה לא הוכח מדעית. ישנו כיום מחקר המעריך יעילות תרופה נוגדת דלקת מסויימת (הנקראת רפסאל) למניעת התקפים חוזרים, אבל אין עדיין תוצאות ממחקר זה שניתן להציע לפיהן טיפול.

ד"ר שלום אני כבר סובל כשלושה חודשים מפיסורה ורק השבוע פניתי לכירורג מכיוון שלא יכולתי לשאת בכאב והרגשתי את שרירי פי הטבעת מתכווצים. הרופא אבחן טונוס ספנקטרי מוגבר, ופיסורה אנלית בקו אמצע אחורי. הוא המליץ לי על אמבטיות חמות, שתיה מרובה, דיאטת סיבים, שתיית אבילק פעם ביום, ומשחת נפידיפין 4 פעמים ביום למשך שלושה שבועות. אני לא אדם שסובל מעצירות וכמובן מאז הביקור אצל הרופא היציאות הן רכות. אני מטופל כבר שלושה ימים ושאלותיי הן: 1) בנושא הצואה אני מבקר פעם ביום בשירותים, הכאב החד פסק לאחר שלושה ימים של טיפול אבל נורא נורא שורף לי, האם הגיוני שבזה שאני נמצא פעם ביום בשירותים הפיסורה תוכל להירפא בכלל? ואם כן לאחר כמה זמן בערך אני אמור להרגיש בשינוי (ממה שהבנתי בקריאה בנט הטיפול השמרני הוא לא יעיל ב-50 אחוז מהמקרים)? 2)אני מת מפחד מניתוחים ולכן רציתי לדעת האם יש בעיה לבצע זריקת בוטוקס לאחר הטיפול בנפידיפין? ומה הסיכוי להירפא בטיפול בבוטוקס?

נמרוד שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טיפול שמרני יעיל בלמעלה מ 50% מהמקרים, וסביר שלאחר 3 ימים הוא עדיין לא מיצה את עצמו, ולכן יש לטם להמשיכו עוד תקופה מסויימת. ניתן בהחלט להזריק בוטוקס לאחר שימוש הניפדיפין, עם שיעורי הצלחה של כ 70%. יציאה רכה פעם ביום זה מצויין. החלמה מהירה. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום רב, עליי לבצע בדיקת MRI של מעי / בטן. עברתי ניתוח כריתת טחורים בשיטת PPH (שיטת הסטפלר) . שבו נעשה שימוש במכשיר סיכות. האם אני יכולה לבצע את בדיקת ה MRI למרות הסיכות שנותרו באזור הניתוח? תודה רבה

אין בעיה לעשות MRI לאחר ניתוח PPH.

אכן, אין בעיה. רק לייתר בטחון, כדי להיות יותר צדיקה מהאפיפיור, תגידי את זה ב MRI טרם הבדיקה.

שלום, אני בת 27 וסובלת מטחורים חיצוניים מזה מספר שנים. יש לי תקופות שכואב ומדמם יותר ויש תקופות שכלל לא. לא עשיתי טיפול כירורגי אלא שמרני בלבד ומשחות למניהן. לאחרונה יש לי טחורים כואבים, לא רק לאחר יציאה, ומדממים בעיקר אחרי יציאה אבל לא רק. אני לא סובלת מעצירויות או שלשולים. האם מצב זה דורש התערבות או להמשיך כרגיל וזה יחלוף מעצמו?

נעה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה, איכשהו פיסםסתי את שאלתך. טחורים הםבעיה המציקה לאיכות החיים, ומטרת הטיפול היא העיקרה הקלה ושיפור איכות החיים. רק את יודעת עד כמה הטחורים פוגעים באיכות חייך, ולכן רק את יכולה לקבוע אם את מעוניינת בטיפול נוסף כלשהו או לא. אם את מעוניינת לשפר את איכות חייך, ישנם טיפולים זמינים, ואת מוזמנת לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום דוקטור זמורה לפני חודש התחילו לי כאבים בפי הטבעת כשאני עושה צרכים בהתחלה היה יורד לי דם באסלה כשהלכתי לטרם נאמר לי שזה פיסורה התחלתי לאכול חיטה דגנים ירקות ופירות שתייה אני שותה אך לא הרבה ונאמר שכנראה יש לי טחורים פנימיים אך זה לא בטוח ונשלחתי לגסטרו יש לי תור ב 7 ליולי אצל גסטרו אך אני מודאג בטרם קיבלתי נרות ומשחה שכתוב נגד טחורים רקטוצורין בשבועיים הראשונים התמדתי לקחת את הנרות ובשלב מסויים הפסקתי היות והוטב לי וגם רשום שזה ממכר אז עדיף כמה שפחות להיעזר בנרות שבוע הסתדר לי אך והתחלתי ללכת לשירותים כל בוקר כמו שהייתי נוהג בהתחלה היום אחרי יומיים שלא הייתי בשירותים וחשוב לי לציין שלפני יומיים היו לי יציאות אך ביציאה עצמה היה מעט נכנסתי היה לי קצת לחץ ואז התחיל הדימום שוב רק הפעם הדימום עבר גם לניגוב נבהלתי ולכן אני חייב את תשובתך המהירה אנא עזור לי שמתי שוב את הנר ואז את המשחה ומאז לא נוח לי בישיבה על כיסא אולי מהמישחה אשמח לתשובה מהירה מה ניתן לעשות אם תוכל להסביר לי מעט על בדיקת גסטרו מיקרוסקופיה שמכניסים צינור לבדיקה האם זה כואב האם חוקן יעזור אני כבר לא יודע מה לחשוב תודה רבה

דורון שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. משאלתך קצת קשה לי להבין חד משמעית ממה אתה סובל. מצד אחד אתה מציין שאובחנה פיסורה ומצד שני שקיבלת טיפול לטחורים. בכל מקרה, בשני המקרים, חשובה מאד הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. פרט לכך, אם אין הקלה מספקת, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. לבדיקת הגסטרו כנראה שנשלחת בשל הדמם, על מנת לוודא שאינו נובע ממקור כלשהו במעי הגס (לעומת דמם שמקורו בפי הטבעת), ומומלץ להווצץ בגסטרואנטרולוג באשר לסוג הבדיקה שבכוונתו לבצע. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום.האם טחורים פנימיים/חיצוניים (כאשר היציאות רכות), עלולות לגרום גם לשינוי קוטר הצואה - מעין רצועות שטוחות?

עמיר שלום, התופעה שאתה מתאר אינה אפיינית לטחורים. אם התופעה נמשכת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

יש לי גרד בפי הטבעת קבעתי תור לכירורג , סתם מענין אותי איזה בדיקות הוא ישלח אותי לעשות?האם רק בהסתכלות אפשר לפתור את הבעיה?

נני שלום, לעיתים ניתן לאבחן את סיבת הגרד בבדיקה גופנית בלבד, ולעיתים יש צורך בבדיקות נוספות, אשר נקבעות על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת

שלום ד"ר עודד, אני מעוניינת להתייעץ. יש לי כאבים בפי הטבעת, בצדמאל. ניגשתי לרופא והוא רשם: "שסע עדין בשעה 12 בעמידה על הברכיים, טחורים מינימאליים בלבד". מה הכוונה לשסע עדין בשעה 12? ומה זה טחורים מינימאליים בלבד? איך אני מטפלת בנושא ותוך כמה זמן עובר? אשמח לתגובה, בתודה מלי

מלי שלום, הממצא שאת מתארת אכן נשמע מתאים לפיסורה בפי הטבעת. אני מניח שהרופא שביצע את האבחנה גם המליץ על טיפול כלשהו, אך תוכלי למצוא יותר פירוט על אפשרויות הטיפול הנפוצות במידע למטה. טחורים מינימאליים לרוב לא יגרמו לתלונות שאת מתארת, ולכן סביר שהם חסרי משמעות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני צריכה לעבור ניתוח לכריתת טחורים משולבים צנוחים דרגה 4, 1. איזה הרדמה מומלצת? 2. זה בעיתי עם הרדמה כללית, כי הניתוח הוא בשכיבה על הבטן, וזה מפריע לצינור החמצן? 3. הרדמה איזורית היא אפידורלית בעמוד השדרה, כמו של היולדות? מחט הזריקה ארוכה? ההרדמה כואבת? מסוכנת לעמוד השדרה?

שלום רב, מבחינתנו ככירורגים, לרוב כל הרדמה בה איזור הניתוח "ישן" לחלוטין היא טובה, בין אם הרדמה כללית או איזורית (בדקירה בגב). אישית, אם את צעירה ובריאה, הייתי ממליץ על הרדמה כללית. לצוות יש נסיון רב בהרדמה כללית לניתוחים בהם השכיבה היא על הבטן, ואין בעיה עם צינור החמצן. הרדמה אפידוראלית אכן דומה לזו המבוצעת בלידה, והיא אחת מסוגי ההדרמות האיזוריות. הדקירה נסבלת, ואורך המחט אינו חשוב, מכניסים אותה רק כמה שצריך לפי מבנה גופך. בכל פעולה רפואית, כולל גם הרגמה כזו או אחרת, יש גם סיכונים, אולם שיעור הסיבוכים בהרדמה כיום נמוך מאד, וכנראה שהסיכון לנסוע על הכביש לבית החולים סטטיסטית לפחות גדול כמו זה בהרדמה של מטופלים ללא מחלות משמעותיות.

שלום אני שולחת לכם שוב את ההודעה שלי כי עדיין לא קיבחתי תגובה ממכם,נכון לעכשיו הבת שלי כבר בת 2 ו8 חודשים תודה הבת שלי שלי בת 22 חודש סובלת מי שלשולים (בין 6 ועד 10 פעם ביום) אם לא יותר כבר 11 חודש. הרקטום שלה יוצא כל פעם אבל היא מצלחיה לבד (כימת לבד) להכניס אותו. עשו לה לא מאת בדיקות ושום דבר לא נמצאה עד היום. רופא מחו"ל לאחר שהוא בדק אותה אמר לי שצריך ניתוח, כהן בישראל לא מדברים על ניתוח וגם לא על קולונוסקופיה.הקטנה מתחילה לסבול יותר ויותר כי היא מיתוררת בלילה כדי לשלשל, נכון לעכשיו נתנו לה FLAGYL ל 10 ימים, אבל לצערי אני לא רואה שיפור לאחר 3 ימים. אני כבר לא יודעת מה לעשות ואני חושבת שהרופים עדישים קצת למקרה הזה השמח לקבל תגובה ממכם תודה אתי

התנצלותי, לא ראיתי את השאלה קודם לכן. לצערי אינני כירורג ילדים, ואינני מטפל בילדים בגיל זה. ממליץ לפנות לכירורג ילדים לבדיקה והכוונת הטיפול.

שלום רב. אני בן 29,לוקח בחודשים האחרונים כדורי ברזל נוכח ירידה משמעותית במדדים הקשורים לדם בגופי...סוג של אנמיה. לאחרונה הצואה שלי מעט שחורה,אפילו בגוון זפת...ומקריאה בפורום הבנתי שזה יכול ללמד על דימום פנימי כזה או אחר.. אני לא ממש מרגיש בנוח עם המצב הזה,ולא יודע מה דרכי הפעולה והטיפול צריכים להיות.. אשמח לעזרה,תודה.

אלעד שלום, נכון שדימום מדרכי העיכול יכול לגרום ליציאה שחורה כזפת, אולם גם כדורי ברזל יכולים לגרום לכך. דימום שגורם ליציאה שחורה הוא לרוב דימום רב הגורם לירידה מהירה של ההמוגלובין, כך שיותר סביר שצבע היציאה נגרם על ידי הברזל. עם למרות זאת יש בלבך ספק, מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור והכוונת הטיפול.

שלום,יש לי טחור בצמוד לפי הטבעת. בד"כ יש שם גבעה קטנה של עור, במהלך ואחרי יציאה בשירותים הגבעה הופכת לטחור, אח"כ בהדרגה הטחור חוזר פנימה וחוזרת הגבעה. תודה לאל המקום אינו כואב ואינו מפריע, אבל בכ"ז זה טחור ולכן שאלתי מה לעשות בעניין - האם לעזוב את זה כמו שזה ? האם להחזיר את הטחור פנימה בלחיצה ? האם לשקול טיפול כלשהו - מה כדאי אם בכלל לעשות ברמת העקרון ?

בורנשטיין שלום, הממצא שאתה מתאר אכן יכול להתאים לטחור פנימי שצונח בעת מאמץ של יציאה, למרות שאין באפשרותי ולא יהיה אחראי מצידי לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ להמנע ככל שניתן ממאמץ בעת היציאה על ידי ריכוך יציאות (ראה למטה), והמנעות משהיה ממושכת בשירותים. ניתן להחזיר את הטחור ידנית אם זה מקל עליך. מעבר לכך, ישנם טיפולים שונים לטחורים, אך הסיבה העיקרית לפנות לטיפולים אלו הי בעיקרה איכות חיים. אם הטחור מפריע לך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בעקבות ניתוח שעברתי בעבר אצל דוקטור זמורה רכשתי חבילת חבישות הידרופייבר "אקווסל" אני יודעת שזה לא כזה יקר אבל אולי מישהו ישמח לתרומה..

הילה שלום כל הכבוד על היוזמה ושיהיה רק בריאות

ובכן אם אין מעוניינים אעביר לוטרינרים.. רפואה שלמה לכולם.

שלום ד"ר זמורה רציתי להבין את התשובה שלך,בעקבות ההבחנה שלך שאין הרפיה טובה ואין יישור התעלה האנאלית וגם שאין עדות לגידול באזור של הבדיקה הידנית,האם מסיקים מכך שהבעיה היא פיזיולוגית?והכי חשוב שבעיה אנטומית כמו גידול סרטני לא גורמת לתופעות כאלו כפי שציינת(הרפיה לא טובה ואי יישור התעלה האנאלית) אפילו אם הוא נמצא יותר למעלה במעי? תודה.

נכון. יחד עם זאת, אם אתה מאד חרד, אתה יכול לפנות לגסטרואנטרולוג ולבקש לבצע קולונוסקופיה. יש לזכור שכל פעולה רפואית, ואפילו אנוסקופיה כפי שאתה רואה, יכולה לעיתים נדירות גם ליצור נזק כזה או אחר.

בוקר טוב , אני סובלת מאנימיה קשה , ובלי הגזמה קיבלתי בשנה האחרונה יותר מ- 30 מנות דם , וגם כן קיבלתי כעשרה עירוי ברזל ... פעם ההימוגלובין יורד בצורה משמעותית ( HB=4 ) ואחרי מנות הדם עולה ל- 10 , ואז אחרי כמה ימיים או שבועות יורד עוד פעם . מחסני הברזל כמעט אפסי ... בבה"ח אומרים שיש דימום ממקום כלשהו , אבל עדיין לא יודעים מאיפה ... כמובן שללו מחלות בדם ובייצרתו , גם כן נשלל דימום מהווסת( יותר מחצי שנה לא מקבלת- אני בנתיים בתת משקל (38ק"ג) ... עברתי כמה בדיקות לשלול דימום ממערכת העיכול ( גסטרוסקופיה , קולונוסקופיה , וידיו קפסולה , CT בטן , ... ) והכל יצא תקין... בנתיים אני במעקב רופא גסטרו , האם תוכל להסביר לי מאיפא אפשר לאבד דם בצורה כזאת ? אתמול עשיתי ס"ד והנה התשובה : הערה ערכי נורמה יחידות תוצאה שם בדיקה 10.8- 4.8 K/ul 6.0 WBC 5.40- 4.20 M/ul 2.19 RBC 1 16.0- 12.0 g/dl 5.4 HB 47.0- 37.0 % 16.7 HCT 31.0- 26.0 pg 18.3 MCH 36.7- 33.0 g/dl 30.5 MCHC 16.0- 11.0 % 18.6 RDW 97.0- 80.0 fL 76.3 MCV 15.0- 0.0 0.1 MACRO% 10.0- 0.0 11.0 MICRO % 10.0- 0.0 0.7 HYPER% 10.0- 0.0 30.1 HYPO % 10.0- 0.0 0.4 MICRO%/HYPO% 450- 150 K/ul 998 PLT 13.0- 4.0 fL 10.1 MPV - ++ MICROCYTOSIS-DIF - +++ ANISOCYTOSIS-DIF 70.0- 40.0 % 52.0 NEUTROPHILS%-DIF 7.0- 0.0 % 1.0 EOSINOPHILS%-DIF 40.0- 20.0 % 39.0 LYMPHOCYTES %-DIF 8.0- 2.0 % 8.0 MONOCYTES%-DIF 8.0- 1.9 3.1 NEUTROPHILS abs-DIF 0.6- 0.0 0.1 EOSINOPHILS abs-DIF 4.5- 0.9 2.3 LYMPHOCYTES abs-DIF 1.0- 0.2 0.5 MONOCYTES abs-DIF פירוט הערות מציין הערה 1 בוצע פעמיים

בבקשה אל תזלזל או תצחק משאלתי ... האם יש אפשרות לעבור "ניתוח" - פתיחת בטן - כדי שיחפשו באמת מקור הדימום ?!?!?! כבר נמאס לי מהאשפוזים ומעירויי הדם... וכמובן גם כן, נמאס לי מהבדיקות ואפילו מהמתנה להן ...

שלום ד"ר זמורה אני אמור לעבור בקרוב ניתוח סגירה של איליוסטמי + תיקון\כריתה של מה שנראה על סמך הסי.טי האחרון כשלוש היצרויות דיסטלית לאזור הסטומה.. שאלתי היא כללית יותר, והתשובה חשובה לי מאוד: האם הפרצדורה לתיקון ההיצרויות במקום כריתה היא רווחת היום מספיק כדי להיות בטוח שמי שינתח אותי(כירורג שהתנסה בטיפול במחלות מעי דלקתיות) התנסה בה? או האם עלי לחפש כירורגים ספציפיים שהתנסו בכך. האם אני יכול להיות בטוח שבידי רוב הכירורגים שמתעסקים בנושא יש את כל הידע הדרוש, בהתאם למה שידוע ברפואה היום, לכך שהסיכויים לכריתה יהיו מינימאליים, או האם, ביודעי שאני אמור לעבור טיפול בהיצרויות, עלי לעשות הכל כדי למצוא רופא שמתמחה בעניין זה? תודה מראש אמיר

אמיר שלום, ראשית סליחה על העיכוב במתן התשובה. כירורג קולורקטאלי, שמקצועו כולל טיפול כירורגי במחלות מעי דלקתיות, ידע ככלל לבצע סטריקטורופלסטיקה. כירורג כללי שזה לא תחום עיסוקו הספציפי- לפעמים ידע ולפעמים יהיה פחות מנוסה בכך. בהצלחה

שלום אני בן 32 סובל מידי פעם מבעיות טחורים באים והולכים + דימום. אבל בתקופה האחרונה שיניתי הרגלי תזונה ולא ביקרו אותי זה זמן הטחורים, רק עקצוצים שמפריעים בפי הטבעת. אבל היום שנכנסתי לשירותים וביציאה היה לי דימום מאסיבי פשוט שלולית דם, נלחצתי קצת אבל חשבתי שזה קשור לטחורים. ולאחר מכן הייתה לי שוב יציאה ושוב פעם דימום חזק. כל האסלה דם. יש לי כרגע בהליכה עקצוצים מטרידים בפי הטבעת אבל אין ממש כאב ואני לא מרגיש טחורים. מה בדיוק לעשות, לפנות לפרוקטולוג? יכול להיות שזה קריש דם שהתפקע לפתע וזהו זה נגמר? תודה על הייעוץ מראש.

יניב שלום, יתכן שטחורים שלא דיממו זמן רב מציקים שנית לפתע, למשל לאחר מאמץ בזמן יציאה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. כמו כן מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום בן 32 בריא בד"כ לעיתים רחוקות יש לי מעין כאב עצבי בפי הטבעת חולף נמשך מספר דקות יכול להתרחש בלילה לעיתים יש הרגשה של רצון להתרוקן אציין יציאות סדירות

אבי שלום, כאבים התקפיים חדים באיזור פי הטבעת יכולים להגרם ממגוון של סיבות ובעיות באיזור פי הטבעת, החל מפיסורה, טחורים חיצוניים, וכו', וכלה בבעיה נדירה שנקראת פרוטאלגיה פוגקס בה מופיעים כאבים עזים התקפיים בפי הטבעת מסיבה שאנחנו לא לחלוטין מבינים. לכל אחת מבעיות אלו הטיפול שונה במהותו, ועל כן מומלץ להבדק (עדיף בזמן התקף או בסמוך לו) על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. בינתיים מומלץ להקפיד על ריכוך מתמיד של היציאות בכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ניתן להשתמש בתוספי סיבים הנמכרים בבתי המרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה.

שלום אני חווה הפרעות בהתרוקנות כבר חצי שנה ז"א אני לא מצליח להתרוקן כליל בכל יציאה,אין לי עצירות,הייתי אצל רופאים בכירים אמרו לי לעשות אולטראסאונד פרינאלי ומנומטריה,אני החלטתי לעשות בדיקה אחת בגלל הקושי שלי לעשות את שניהם,רציתי לקבל ממך המלצה איזו בדיקה לעשות בשביל לקבל את התמונה הכי טובה לבירור הבעיה,אני יודע שבתור רופא זה קשה לבחור ותמליץ שלעשות את שניהם תתן את תמונה מלאה יותר אך בכל מקרה אם אני חייב לבחור רק אחת על איזו תמליץ,אשמח לתשובה(וגם מפרוקטגרפיה אני נמנע),תודה.

1. אלטרסאונד פרינאלי 2. קח בחשבון שכמה שנדע פחות, הסיכוי שנוכל לייעץ לך נכון קטן יותר

שלום האם אפשר למרוח במקביל לניפדיפין משחת עזרקאין למניעת כאבים. האם השילוב לא מנטרל אחד מהם. בתודה נתן

הנושא לא ממש נבדק מדעית, ועדיף להפריד ביניהם בזמנים.

שלום ד"ר זמורה לפני חודשיים שלושה הייתי אצלך בפגישה בבית החולים בעקבות הפרעות בהתרוקנות שהתחלתי לחוות מיד לאחר בדיקה אנוסקופית לזיהוי טחורים,בדקת אותי וקבעת שאין כיווץ פרודקסלי של רצפת האגן אך אין יישור של התעלה האנאלית ושלחת אותי לבדיקת אולטראסאונד פרינאלי ומנומטריה,מאז לא עשיתי את הבדיקות והעדפתי בינתיים להשאיר את המצב כמותו,אגב שלא השתנה כמעט, אין לי עצירות אך עדיין עם אי יכולת להתרוקן כליל,רציתי לשאול אותך על נושא שלא שוחחנו עליו בפגישה וגם אתה כמובן לא העלת אותו,על אפשרות שהסיבה להפרעה בהתרקונות אולי נעוצה חס ושלום בגידול או פוליפ מסוים,סרטן מעי הגס?,ובנוסף האם כל אלה יכולים להתפתח בעתיד כתוצאה מהמצב שלי?האם אלה הם אפשרויות?ועליי להיבדק בהתאם, למרות שכמובן לא חוויתי שום תופעות לפני הבדיקה האנוסקופית וגם היום זהו אי יכולת להתרוקן כליל זהו הסימפטום היחידי,ואתה גם לא הזכרת זאת כאפשרות,ודבר אחרון האם אני טועה בכך שאני לא נבדק,אני מתכוון לבדיקות שנתת לי לעשות,מצטער על האריכות,אשמח לתשובה.

באיזור פי הטבעת, בו אתה מתאר את הקושי, לא מצאתי בבדיקה עדות לגידול, ובעיות התרוקנות באיזור פי הטבעת אינן גורם ידוע להווצרות גידול כזה. מבדיקתי לא נימן להקיש מה קורה במעי הגס עצמו, ואם אתה מעוניין, את היכול לפנות לגסטרואנטרולוג לשקול בדיקה של המעי הגס.

???? ???? ??? ???? ????? ????? ???? ?? ?? ???? ?? ?? ?????, ?????? ?????? ???????? ???? ???? ??? ?? ?? ??? ( ??? 6 ???? ???? ), ???÷??? ??? ????? ???? ???? - ???? ???÷????, ???÷?? ????? ???? ???? ????÷? ??? ?? ?? ?? ?????? ?????? ???, ??? ?? ?? ?? ??÷??? ????? ????? ???? ?. ?? ?? ?? ? ?????? ? ?. ??? ???? ?????÷ ?????? ?????? ? ?? ÷?? ?? ?÷? ????? ? ?. ?? ???????? ?

לצערי הודעתך הגיעה בפונט לא קריא

שלום כאשר אני מנגב בנייר טואלט רגיל יש לי כתמי דם על הנייר, התחלתי להשתמש במגבונים לחים ומאז אין לי דם כלל ( כבר 6 שנים לערך ), בעיקרון אני מתאמן בחדר כושר - ריצה ומשקולות, ובמקרה אתמול בערב רצתי והבוקר ירד לי דם גם בניגוב במגבון הלח, אני גם שם לב לנקודה בולטת כשאני מנגב א. מה יש לי ? טחורים ? ב. האם צריך להפסיק באימון הגופני ? זה קרה לי עקב הריצה ? ג. מה הפתרונות ?

שי שלום, ראשית, אין כל סיבה להפסיק את האימון הגופני. שנית, דמם מפי הטבעת יכול להגרם ממגוון של סיבות, כולל טחורים, פיסורה, ועוד. סיכוי סביר שדמם שקשור בבליטה באיזור פי הטבעת נגרם על ידי טחורים, אולם לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן ברוב המקרים של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. בינתיים מומלץ לקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. בסיכום, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

ד"ר זמורה שלום, בהתאם להמלצתך התזונה שלי עשירה בסיבים והיציאות חלקות יותר. אולם הסיבים גורמים אצלי לגזים ולהרגשת נפיחות. האם ניתן למנוע תופעה זו?

דור שלום, לרוב תחושת התפיחות ועודף הגזים על רקע כלכלה עשירה בסיבים חולפת מאליה לאחר מספר שבועות. אם זה מאד מציק ניתן לנסות בינתיים להשתמש במוצרים סופחי גזים הנמכרים בבתי המרקחת ללא מרשם.

ד"ר זמורה שלום רב, אני בת כ 60. לפני מס' שנים קולונסקופיה תקינה. בבדיקה פרוקטולוגית לאחרונה עקב דימום (שנמשך שנים רבות) נמצא כך: "בבדיקה טחור חיצוני מאחור מעיין קרטר. פיסורה. רקטלית במפ. ובאנוסקופיה - מעין טחור או פוליפ מאחור." רציתי לדעת האם יש דרך לדעת אם זה טחור או פוליפ?,מה זה מאחור? האם ממצא כזה צריך להסיר? ואם כן מה הפרוצדורה בכך? תודה רבה שרה

שרה שלום, מהתאור שאת מצטטת לצערי גם לי לא ברור לחלוטין מה הממצא. טחורים היא מחלה אחת, פיסורה היא מחלה שניה, ופוליפ היא בעיה שלישית, למרות שלעיתים יש קשר מסויים בין הדברים. מוטב לשאול את הכירורג הבודק מה בדיוק הוא מצא ומה לדעתו צריך לעשות. אלטרנטיבית, ניתן להבדק אצל מישהו נוסף.

בס"ד היי ד"ר, K פאוץ' וBCIR זה לא אותו דבר? מה ההבדל ביניהם? האמת, ששאלתי עוד רופא והוא אומר שזה לא מומלץ. פשוט זה קסם לי יותר האפשרות שלא צריך להסתובב עם שקית /: אבל טוב, אני צריכה לקוות שהניתוח יצליח ואני בכלל לא אזדקק לשום סטומה כלשהי.. בע"ה!! תודה וסליחה שאני מנג'סת נורא!

יש הבדלים טכניים קטנים בין 2 הפעולות, אבל זה לא כ"כ משנה מבחינת המטופל. בואי נהיה אופטימיים ונלך לניתוח בידיעה ברורה שאחריו הכל יהיה בסדר.

עברתי ניתוח בדבק לתיקון פיסטולה. לדעתי התעלה נסגרה חלקית. יש פחות הפרשות מאשר לפני הניתוח. ויוצא "פחות אויר" מהתעלה, אם כי יוצא קצת.כלומר התעלה לא נסגרה לגמרי. האם ניתן להישאר עם המצב כמו שהוא או שהפיסטולה חייבת להיסגר ב 100 אחוז ? מה צריך לעשות מכאן ?

אלי שלום, ראשית, הטיפול בפיסטולה פריאנאלית מיועד מלכתחילה לשפר את איכות החיים, ולכן אתה זה שצריך להחליט אם איכות החיים שלך השתפרה מספיק, ואם אתה סובל מספיק על מנת לעבור טיפול נוסף. איני יודע מתי עברת את הזרקת הדבק (האם אצלנו בשיבא?), אך לעיתים פיסטולה שלא נסגרה לחלוטין מיידית לאחר הניתוח נסגרת בכל זאת בחודשיים הראשונים לאחר מכן. אם הפיסטולה לא נסגרה לחלוטין בטווח זה, סיכוייה להסגר עצמונית קטנים, ואם אתה סובל ממנה, מומלץ לשקול טיפול כירורגי נוסף. מעט מידע כללי על פיסטולה: פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות (כגון מחלת קרוהן) קיימת גם כן נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול במשחה או באנטיביוטיקה לרוב אינו מרפא את הפיסטולה. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, לעיתים מומלץ (לפי שיקול הכירורג) לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך הניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. אחד הניתוחים המקובלים מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח נחסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר בקולגן המופק מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה מעט גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית.

תודה רבה לך על תשובתך המפורטת

ד"ר זמורה. יש עניין אחד שלא ברור לי. הכירורג אמר לי בתקופה שבין שני ניתוחי הדבק שיש צורך להכניס סיטון על מנת לשמור על תעלה פתוחה שלא תיסגר כדי שלא יווצר אבצס. ואילו כעת אתה אומר שייתכן והפיסטולה תיסגר מעצמה בתקופה שלאחר ניתוח הדבק. לא ברור לי למה זה בסדר שהיא תיסגר אחרי הניתוח דבק וזה לא בסדר אם היא תיסגר בין 2 הניתוחים. כלומר : למה צריך היה להכניס סיטון כדי למנוע מהפיסטולה להיסגר לעומת זאת בניתוח דבק כן רוצים שהיא תיסגר. אחרי הניתוח דבק אם היא תיסגר לא יוכל להיווצר אבצס ? אני לא מבין. אודה לך אם תבהיר לי את העניין.

שלום רב, מדי פעם אחת לכמה חודשים אני מקבלת התקף של כאב נוראי מעין כיוצים חזקים מאוד בפי הטבעת וגם בתעלה הפנימים אשר מקרינים גם לאגן ולבטן. חוץ מזה במידה ויש לי גזים באותו התקף המעבר שלו החוצה גם גורם לכיווץ. כאבים כמעת בלתי נסבלים מקפיצים אותי אודה על תשובה ניצן

ניצן שלום, כאבים התקפיים חדים באיזור פי הטבעת יכולים להגרם ממגוון של סיבות ובעיות באיזור פי הטבעת, החל מפיסורה, טחורים חיצוניים, וכו', וכלה בבעיה נדירה שנקראת פרוטאלגיה פוגקס בה מופיעים כאבים עזים התקפיים בפי הטבעת מסיבה שאנחנו לא לחלוטין מבינים. לכל אחת מבעיות אלו הטיפול שונה במהותו, ועל כן מומלץ להבדק (עדיף בזמן התקף או בסמוך לו) על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. בינתיים מומלץ להקפיד על ריכוך מתמיד של היציאות בכלכלה עשירה בסיבים תזונתיים (ניתן להשתמש בתוספי סיבים הנמכרים בבתי המרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה.

שלום רב האם מומלץ לקבוע אליך ייעוץ במירפאה בתה"ש ? בברכה

רעות שלום, לפי תיאורך, איני רואה בעיה בתחום התמחותנו שנוכל לעזור בה כרגע. החלמה מהירה

שלום רב אני לאחר ניתוח אך התאוששות שלי היתה קצת בעיתית אבל עכשיו יותר טוב האם יש הסבר מדוע יש לי כול הזמן הדבקויות במעי הגס באיזור הסיגמה ? ממה זה נוצר ? בברכה

רעות שלום, גליונך הרפואי אינו מול עיני ואין לי דרך לתת לך תשובה רצינית כך. החלמה מלאה.

תודה רבה

שלום רב, יש לי טחורים חיצוניים ואני מורחת משחת פרוקטוגליבינול, שותה הרבה, אמבטיות... מתי אני אמורה להרגיש הקלה? תוך כמה זמן זה אמור לעבור? אני סובלת נורא כבר יומיים... תודה.

סיגל שלום, אני מניח שאת סובלת מטחורים חיצוניים עם קרישי דם בתוכם. לעיתים ניתן להציע טיפול כירורגי פשוט בטווח של היומיים הראשונים לאחר תחילת האירוע, ואשר יכול לקצר את משך ההתקף, ואולם לאחר שחלף זמן זה (ופעמים רבות גם במטופלים הפונים בכל זאת ביומיים הראשונים), נהוג לטפל בטיפול שמרני. קרישי דם הנוצרים בטחורים החיצוניים, ואשר פעמים רבות הם הגורמים לנפיחות הטחור ולסבל, נספגים לרוב בהדרגה בטווח ממוצע של כשבועיים, במהלכם יש לרוב הקלה הדרגתית. שמירה על תזונה נכונה, שתיה מרובה והרגלי יציאה נכונים ללא מאמץ חשובים לטיפול השמרני, כמו גם להקטנת הסיכוי לחזרת אירועים כאלו בעתיד. בשלב החריף של הכאב העז ניתן להוסיף שימוש במשחות המכילות חומרים המקלים על כאב מקומי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

אני חייב משו להרגעת האזור אני סובלל מכאבים איומים

הוספתי הודעה ב 1.6.09 ולא ענית. בהצצה ראיתי שמה 14.5 אין תגובות. התאכזבתי תמי

תודה עבור הדאגה. המחשב שלי קרס. אין ספק שזו צרה שאפילו בעיות בריאות מתגמדות לידה...

שלום רב, כבר מספר חודשים שאני סובל מגרד בפי הטבעת. הדבר מתבטא גם בתחושת צריבה לעיתים ותחושה של פצע בפי הטבעת. לפני מספר שבועות הבחנתי במעט דם על נייר הטואלט. בעקבות כך וכתבות שקראתי הפסקתי "להתעסק" עם האיזור, החלפתי נייר טואלט וזה נרגע. לאחרונה זה חזר, ואתמול שוב הופיע דימום על נייר הטואלט. יש לציין כי במקביל נוספה התחושה של פציעה וכאב קל, כמו פצע. אני בן 35, בריא בדר"כ. 1. אינני שותה מספיק לאורך היום (רק מספר כוסות). האם זה יכול להיות גורם? 2. מה הטיפול המומלץ? 3. האם עלי לדאוג מדבר אחר מלבד גרד, ולבצע בדיקת דם סמוי וקולונסקופיה? בתודה מראש, ג'ו

ג'ו שלום, ראשית המון סליחה על העיכוב במתן התשובה, שנבע משילוב של נסיעה לחו"ל ותקלת מחשב. ישנן סיבות רבות לגרד בפי הטבעת, וישנן גם סיבות רבות לדמם קל מפי הטבעת. חלק מסיבות אלו קשורות אחת לשניה וחלקן לא, ומרביתן שפירות והסיבה היחידה לטפל בהן היא הפגיעה שהן גורמות לאיכות החיים. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. יחד עם זאת, אם יש לך פצע ברור באיזור פי הטבעת משולב בגרד, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול, הן למען איכות החיים, והן בכדי לשלול את האפשרות הנדירה להתפתחות בעיות יותר משמעותיות באיזור זה..

שלום רב,, אני בת 32 בריאה. לאחרונה גיליתי (ע"י מישוש) שיש לי עוד חתיכת עור בפי הטבעת. כנראה טחור. אין לי לא כאבים ולא דימומים. אני אוכלת המון סיבים ומעולם לא סבלתי מעצירות. אבל הטחור מפריע לי בעצם נוכחותו בכלל ובזמן הניגוב שלאחר יציאה בפרט (לא מכאב אלא מצורך לנגב יותר).אם כן מה הסיבה שיכולה להוציא טחור כזה? (הוא בחוץ כבר יותר מחודשיים) מה הטיפול המומלץ, אם בכלל. אני אשמח להבהרותייך. תודה רבה.

שלום רב, ראשית המון סליחה על העיכוב במתן התשובה, שנבע משילוב של נסיעה לחו"ל ותקלת מחשב. הממצא המתואר יכול בהחלט להתאים לקפל עור באיזור פי הטבעתץ קפל עור כזה הוא לרוב רכיב חיצוני של טחור שהיה בשלב מסויים גדוש וגרם למתיחת העור, ולאחר שהגודש נספג נשאר קפל של עור. לרוב קפל עור כזה אינו מפריע לחיי יוםיום כלל ולכן לרוב אין כל אינדיקציה לטפל בו. במקרים הנדירים שהוא כן מפריע, וסובייקטיבית הוא מספיק מפריע לך בכדי לטפל בו, ניתן לכרות אותו. הניתוח יחסית פשוט ודומה לכריתה של טחור אחד בודד, שיעור הסיבוכים בו הוא נמוך, אך האיזור הנכרת רגיש מאד בעצבי כאב, ולכן כריתה כזו כרוכה לרוב בתקופה ממוצעת של כשבועיים של כאב שיכול להיות ניכר. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, אמא שלי בת 86 לפני שנתיים עברה ניתוח להוצאת גידול ממאיר במעי הגס. בזמן האחרון התלוננה על כאבי בטן ובהמלצת רופאת המשפחה הוזמנה עבורה בדיקת קולונסקופיה. אמא שלי התנגדה לשתות את ה"מרוקן" שקיבלנו מקו"ח. נודע לי על חומר אחר בשם פיקוסלאקס. באתרים שונים קראתי שלחומר הזה יש תופעות לוואי לבביות. אז מה דעתך, דעתכם לגבי פיקוסלאקס והאם יש בכלל טעם בגיל שכזה להטריד ולהטריח ולבצע את הבדיקה. בברכה הבת, תמי

תמי שלום, גיל של 86 אינו סיבה שלא לבצע בדיקה כזו, ועובדה שלפני שנתיים, כשאימך היתה בת 84, היא עמדה בכבוד בניתוח לכריתת מעי, שבלעדיו ספק אם היתה כאן עימנו היום. פעמים רבות ניתן למצוא ממצאים שניתן היום להסירם בקולונוסקופיה, ואשר עוד מספר שנים עלולים להתפתח לגידולים הדורשים ניתוח. אין לי נסיון רב בפיקולקס, אולם בעיקרון ניתן להשתמש בו כהכנה בשילוב עם דיאטה דלת שארית למטופלים שאין להם הוריות נגד לתרופה זו. אגב, סופודקס אמנם יצא מקופת חולים הכללית (עקב סיבוכים), אך לא ירד לחלוטין מהשוק, ואם לאימך אין מחלת כליות ואין לה אי ספיקת לב ניכרת, זו עדיין יכולה להיות אופציה למי שלא מוכן לקחת מרוקן.

תודה על התשובה. אשמח לשמוע קצת יותר על הפיקוסלאטקס. הסופודקס היה נורא לאמי. אני דווקא לא סבלתי במיוחד. קצת מר אבל קצר ומהר. בכל מקרה תודה תמי צור

שלום רב. אני בת 25 ולפני מס' ימים, לאחר כאב בפי הטבעת, מצאתי כי יש לי טחור חיצוני (נראה במראה). היציאות כואבות מאוד, כמובן מדממות, ולעיתים אם אני לובשת תחתון צמוד יש גם דם על התחתון. לעיתים אני מרגישה כאב אחרי ישיבה בצורה מסויימת. זוהי פעם ראשונה שזה קורה לי (אבי עבר ניתוח טחורים לפני מס' שנים). חרשתי על פורומים באינטרנט וקראתי עצות רבות. ראשית, קבעתי תור אצל כיר' קולורקטלי בעין כרם (אך התור הוא רק בחודש אוגוסט). שנית, רציתי לברר איתך מס' דברים: האם טחור חיצוני יכול לחלוף מעצמו באמצעות תזונה נכונה (לשתות הרבה ולהשתמש בקונסיל KONSYL?) וספורט (אני הולכת למכון כושר 3 פעמים בשבוע)? אין לי בבית אמבטיה, אלא מקלחת... האם זה קריטי להחלמה? האם ניתן לשכך את הכאב בדרכים נוספות (כדורים? משחות?) כיצד ניתן למנוע חזרת הטחור לכשהוא יעלם (אם בכלל?!) ושוב השאלה החשובה מכל- האם הטחור יעלם מעצמו אפילו עוד לפני הביקור אצל הכירורג? אשמח לעצות נוספות ודרכי טיפול. המשך בעבודת הקודש! תודה!

סופי שלום, ראשית המון סליחה על העיכוב במתן התשובה, שנבע משילוב של נסיעה לחו"ל ותקלת מחשב. אני מקווה שבינתיים את כבר חשה הקלה, שכן בטיפול שמרני קרישי דם הנוצרים בטחורים חיצוניים, ואשר פעמים רבות הם הגורמים לנפיחות הטחור ולסבל, נספגים לרוב בהדרגה בטווח ממוצע של כשבועיים. שמירה על תזונה נכונה ושתיה מרובה והרגלי יציאה נכונים ללא מאמץ חשובים לטיפול השמרני, כמו גם להקטנת הסיכוי לחזרת אירועים כאלו בעתיד. אמבטיה לא קריטית. בשלב החריף של הכאב העז ניתן להןסיף שימוש במשחות המכילות חומרים המקלים על כאב מקומי.

שלום. אמי בת 76. לאחר כאבי בטן ועצירויות אושפזה ועברה ct בו נמצא חשד לגידול בסיגמואיד עם סימני מיקרופרפורציה. בסיגמה דיסטלית ניתן לראות עיבוי דופנות בצורה קונצנטרית, תוספת רקמה קידמית ולטרלית מימין עם בועיות אויר קטנות בתוכו, סביבו כולל איזור פרהסקרלי נוזל בכמות קטנה וטשטוש שומן. ללא עדות לחסימת מעיים. המנגיומה בגוף חוליה l5 , אלמנטים אחוריים מימין ב-l 4 ללא הרס גרמי. שאלתי האם המקרה בר ניתוח , האם תזדקק לשקית ריקון תמיד לאחר הניתוח. נא עזרתך בהבנת המצב. הוסבר לנו שיש לה מה שציינתי ולא מעבר. תודה מקרב לב

איתי שלום, ראשית המון סליחה על העיכוב במתן התשובה, שנבע משילוב של נסיעה לחו"ל ותקלת מחשב. צר לי לשמוע על מחלתה של אמך. יחד עם זאת, גידול בסיגמואיד קולון ללא עדות לגרורות היא כיום מחלה ברת טיפול עם שיעורי ריפוי לא רעים. שיעורי הריםוי המלא מספיק גבוהים, בשביל שזה יהיה שווה את המאבק, גם אם המאבק לפעמים לא קל וגם טומן בחובו סיכון, כגון ניתוח לכריתת מקטע המעי המעורב. לרוב נהוג טרם הניתוח לתת טיפול אנטיביוטי ולהתרחק מעט מהתהליך הזיהומי שגרם למיקרופרפורציה, ואז להשלים את הבירור (למשל קולונוסקופיה מלאה) ולנתח במטרה לכרות את הגידול ולבצע חיבור ראשוני של הקצוות. גם אם יש סיבוך כלשהו, ויש צורך בסטומה ("שקית") בתהליך הניתוח או לאחריו, פעמים רבות היא תהיה זמנית, וניתן יהיה לסגור אות הבניתוח נוסף לאחר מכן.

שלום רב יש לי דימום (רב וניגר)מפי הטבעת. קיבלתי נרות ומשחה (פרוקטוגליבנול) כשאני לוקח זה מפסיק. אחר כמה ימים או יותר זה חוזר. האם יש הוראות מיוחדות ללקיחת הנרות (לדוגמה: חייבים לקחת במשך x ימים גם אם זה מפסיק). ובכלל, האם זה יכול להיו סימן לעוד עניינים חוץ מטחורים פנימיים? תודה

שלום רב, ראשית המון סליחה על העיכוב במתן התשובה, שנבע משילוב של נסיעה לחו"ל ותקלת מחשב. איני יודע להגיד חד משמעית ממה נגרם הדמם ממנו אתה סובל, אך דמם שמקורו בטחורים הוא אחת האופציות השכיחות. נרות מיועדות לרוב לטיפול בטחורים, אולם פרט ליעילותם בהקלה על הסימפטומים, השפעתם על ריפוי טחורים שנויה במחלוקת. כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. בדמם שמקורו באיזור פי הטבעת, מומלץ בכל מקרה להקפיד על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. אם הדמם עדיין יפריע לאחכות חייך, מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

היי ד"ר אני סובלת כרגע מפיסורה ומטפלת בנפידפין ופגלקס כבר שבועיים. יש שיפור מסויים, אך עדיין ביציאות יש כאבים. מה סיכויי ההחלמה מהפיסורה בטיפול זה? אני לא בטוחה שהנפידיפין שניתן לי מהסופר פארם יספיק לי לחודש וחצי! מה עושים במצב כזה?

שירי שלום, ראשית המון סליחה על העיכוב במתן התשובה, שנבע משילוב של נסיעה לחו"ל ותקלת מחשב. בעיקרון הסיכוי להרפא מפיסורה בטיפול שמרני הכולל ריכוך קפדני של יציאות ומשחת ניפדיפין הוא סביב 50-60%, ובדרך כלל אם הטיפול עוזר חשים הקלה כבר בשבועות הראשונים.. אם אין לך מספיק משחה ל 6 שבועות את יכולה לשאול בבית המרקחת אם יוכלו לספק לך עוד על סמך מרשם קודם, או לפנות לרופא לבקש מרשם נוסף. אם לאחר מספר שבועות של טחפול אין הקלה מספקת באיכות החיים, ניתן לשקול טיפול באחת מאופציות הטיפול האחרות (ראי למטה). קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.