פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פרוקטולוגיה, כירורגיה קולורקטלית ומחלות מעי דלקתיות
הפורום עוסק בפרוקטולוגיה ובכירורגיה של המעי. מחלות המעי כוללות גידולים של המעי הגס, מחלות מעי דלקתיות, כולל קרוהן וקוליטיס, והפרעות בתפקוד המעי. תחום הפרוקטולוגיה כולל את מחלות פי הטבעת, טחורים, פיסורה, פיסטולה פריאנאלית, סינוס פילונידלי, הפרעות בשליטה בסוגר פי הטבעת, צניחה (פרולפס) של הרקטום, קושי בהתרוקנות (עצירות), ועוד. תחום הפרוקטולוגיה עוסק ברובו במחלות הפוגעות באופן ניכר באיכות חיי הסובלים מהם, וברוב המקרים ישנן שיטות יעילות לטיפול בבעיות אלו. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בתחום זה וטכניקות חדשות פותחו לטיפול ברבות מהבעיות הפרוקטולוגיות.
6360 הודעות
5255 תשובות מומחה

מנהל פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

05/11/2009 | 14:31 | מאת: יפית

שלום אני בת 30+1הריון 3 שבוע 26 בריאה שנה שעברה ביצעתי הפסקת הריון בשבוע 29 עקב הרחבת חדרי מוח ומיקרוצפלוס לאחר הלידה ביצעתי גרידה עקב שלייה שלא ניפרדה הריון נוכחי: שבוע 8 דימומים בשבוע 10 נצפתה המטומה שנספגה בהמשך . בסקריה מוקדמת - מעיים אקוגונים דיקור שפיר _ תקין cf + cmv תקין סקירה מורחבת נמצאו ללואות מעי ברוחב 7-8 ס"מ עם דפנות אקוגוניות מעקב נוסף נמא הרחבה קלה של מעי דק אקוגוניות ללא זרימת ם חריגות שאלותי הם : האם ילדתי תיוולד עם בעיות במעיים ? מה הם ההשלכות של כל הבעיות האלו ? מה הטיפול? ניתוח? כדורים? האם זה מראה על סימינים של חולי ??? האם זה שכיח בעיות במעיים ? מה עושים אשמח לתשובות מעמיקות כי בנתיים אף אחד לא עונה לי תשובות מספקות ואני לא רגועה בכלל ?הדפסת ההודעה רופאים ומטפלים:כתבות בנושאי הפורום:גידולי המעי הגסמומחים באתר בנושא גידולי המעי הגסבלי בורקס, עם רופא: ברית מילה בשנות האלפייםבימינו מתרבות התהיות סביב ביצוע ברית המילה - אולם הרוב המכריע עדיין מבצע: איך אפשר להמעיט בכאב ובסיכון?מהי ברית מילה?האם לברית מילה יש הצדקה רפואית? ומה עדיף - רופא או מוהל? כל התשובות לשאלות ואבחנות מעניינות

05/11/2009 | 21:54 | מאת: ד"ר עודד זמורה

יפית שלום, אני מאד מבין את חששותיך כאם, אך לצערי שאלות אלו אינן בתחום התמחות פורום זה. ממליץ לפנות לפורום רפואת ילודים (נאונטולוגיה) או פורום מיילדות וגניקולוגיה או פורום כירורגית ילדים.

04/11/2009 | 10:14 | מאת: דגנית

שלום , אני סשבוע 28 להיריון , סובלת מטחורים חיצונים כשבוע וחצי , אני מקפידה על שטיפת המקום ומטופלת בעזרת נרות , האם לפנות לכירורג או לחכות לשיפור

05/11/2009 | 21:46 | מאת: ד"ר עודד זמורה

דגנית שלום, טחורים חיצוניים הם בעיקרם לרוב בעיה של איכות חיים, ולכן ההחלטה האם ומתי לפנות לבדיקה ולטיפול, כמו גם בחירת סוג הטיפול צריכים להקבע על ידך, על סמך מידת הסבל הסובייקטיבי שלך, וכמה אתה רוצה לנסות לפתור בעיה זו. בכל מקרה, חשובה הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

03/11/2009 | 18:50 | מאת: לימור

אני בת 42 וסובלת לאחרונה מטחורים ללא דימום. כיצד אפשר לטפל בטחורים ובכאבים שנגרמים באופן אפקטיבי? האם אפשר להעלימם לבלי שוב? בתודה רבה מראש ובתקווה לתשובה מהירה.

05/11/2009 | 21:42 | מאת: ד"ר עודד זמורה

לימור שלום, טחורים הם בעיקרם בעיה של איכות חיים, ולכן מידת הטיפול ועוצמתו צריכים להקבע על ידך, על סמך מידת הסבל הסובייקטיבי שלך, כמה את רוצה לפתור בעיה זו, וכמה את מוכנה לסבול מהטיפול עצמו. ישנה קשת של טיפולים בטחורים, וכעיקרון ניתן לומר שככל שהטיפול יותר "אגרסיבי" כך ההחלמה קשה יותר אבל שיעור ההצלחה גבוהה יותר. בכל מקרה, חשובה הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

17/11/2009 | 18:10 | מאת: לימור

עזרת לי מאוד מאוד. ישר כח

02/11/2009 | 12:58 | מאת: עידן

שלום ד"ר זמורה מזה שנתיים אני חווה בעיה מוזרה במתן שתן בעת ישיבה בשירותים בלבד. כשאני יושב בשירותים, בעת מתן צואה, אני מבחין שקשה לי להשתין, ובהתבוננות אל דופן השירותים אני מבחין בחתיכות דמוי זרע שיוצאות לי מהפין בזמן השתנה, שוב, במתן צואה בלבד. הלכתי לאורולוג שאמר לי לאכול דברים שעוזרים לצואה להיות רכה מה שיקל על החיכוך, ניסיתי אבל זה לא ממש עוזר. הוא שלל כל אפשרות לדלקות או משהו אחר ואמר להרבות בפעילות מינית. תשובתו נראית לי מוזרה, שכן הבעיה לא הייתה לי בעבר, רק לאחר שנדבקתי בכלמידיה, שחלפה מיד לאחר נטילת אנטיביוטיקה. אינני יודע אם זה קשור, אני רק מציין זאת, אך יכול להיות שמדובר בצירוף מקרים לחלוטין. בכל אופן, יש לציין שהבעיה לא חלפה והיא משפיעה לי על איכות החיים, כל פעם שאני יושב בשירותים, לפעמים אומנם זה פחות מורגש, אבל לפעמים זה ממש כואב. כמובן שביצעתי בדיקות שתן, כולל בדיקת זרם שתן באמצעות אורופלו וכן בדיקות דם וכו', והכל תקין. אני אשמח לשמוע ממך כיצד ניתן לפתור את הבעיה המציקה הזו, והאם נתקלת בה בעבר. תודה.

05/11/2009 | 21:37 | מאת: ד"ר עודד זמורה

עידן שלןם צר לי לשמוע על מצוקתך, אולם איני מכיר העיה מעין זו בתחום עיסוק הכירורגיה הקולורקטאלית והפרוקטולוגיה, ונשמע סביר בעיני שהבעיה היא אכן בתחום האורולוגי. ממליץ להתייעץ בפורום העוסק באורולוגיה.

31/10/2009 | 23:15 | מאת: אלינור רון

בני כמעט בן 6,מזה כשנתיים סובל מצניחת רקטום בעת מתן צואה.לציין כי עדיין מרטיב בלילה (מעולם לא הפסיק).צניחת הרקטום מתבטאת ביציאה של כ 5 - 6 ס"מ, נראה מאוד מפחיד. אנחנו מכניסים לו את זה פנימה, הדבר מלווה בכאב.לא סובל מצואה קשה, לרוב מבקר בשירותים פעם-פעמים ביום.ניסינו שיטת פאולה, אך לא היה שיפור.היינו אצל כירורג ילדים שעטן כי אין מה לעשות והתופעה תחלוף מעצמה.ככל שהזמן עובר הדבר גורם לילד מבוכה וחוסר נוחות ולנו הרבה דאגה.האם אין מה לעשות?כיצד מומלץ לשבת בשירותים-האם להגביה את הרגליים מעט או לתת להן להשתלשל למטה? האם פרולפס יכול לנבוע ממצב רגשי? אודה לתשובתך בהקדם.תודה

31/10/2009 | 23:25 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אלינור שלום, אני מבין מאד את דאגתה של אם, אולם לצערי איני כירורג ילדים, ואיני מטפל בקבוצת גיל זו. מוטב להפנות את השאלות לפורום כירורגית ילדים או גסטרו ילדים.

31/10/2009 | 00:30 | מאת: מיכלי

לפני כשנה וחצי עשיתי קולונוסקופיה ואבחנו אצלי קרוהן במעי הגס לאחר מכן עשיתי סי טי למעי הדק והוא נמצא נקי ותקין.לפני האבחון סבלתי מדלקת עינים (הובאיטיס), מכאבי ונפיחות פרקים מחום בסביבות 37.5 ,בחילות עייפות וירידה בויטמין בי 12 שאלתי היא האם זה יכול להיות קוליטיס? והאם הטיפול בפאנטסה שאני מקבלת ועוזר לי מאד, מטפל גם בקוליטיס או שזה בוודאות קרוהן?

31/10/2009 | 23:23 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מיכלי שלום, מחלות מעי דלקתיות כגון קרוהן ואולצרטיב קוליטיס הן מחלות מורכבת ורבגונית מאד, ולא ניתן, ולא אחראי, לתת יעוץ פרטני על סמך תיאור קצר, מבלי להכיר את כל פרטי מחלתך לפנאי ולפנים. כעיקרון, מראה המעי הגס בזמן הקולונוסקופיה והביופסיה הנלקחת בבדיקה זו יכולים פעמים רבות לרמז באיזה מחמחלות מדובר, ולעיתים בשלבים שונים של המחלה אכן קשה מאד, ולעיתים בלתי ניתן, להפריד ביניהן. פאנטסה יכולה לטפל ביעילות בשתי מחלות אלו, ואני שמח שתרופה זו, שהסיכון בשימוש בה קטן מאד, הצליחה לשפר באופן ניכר את איכות חייך.

30/10/2009 | 12:10 | מאת: טל

שמי טל, חולת קרוהן (מעי דק סופי) הבעיה היא שלאחר כל הליכה לשירותים יש כאב חד מאוד בצד הימני התחתון של הבטן, הרופא שלי אינו בטוח ממה נגרם הדבר (מדדי הדלקת תקינים, אם כי לפני ששנתיים כשגילו את המחלה היא הייתה במצב קשה-דלקת אקוטית עם התכייבויות לאורך המעי הדק). מה זה יכול להיות? (הרופא אומר שמוקדם לקולנוסקופיה שנייה וCT הוא מעדיף להימנע בגלל שאני בחורה צעירה). הוא אמר שהסיכוי להיצרות לא גבוה כי אני לא מקיאה והבטן שלי לא נפוחה באופן תמידי אבל אולי יש שם צלקת או משהו כזה... בנוסף ההמוגלובין שלי צנח בזמן האחרון ל-11 ויש לי נשירה מטורפת מהשיער.

31/10/2009 | 23:17 | מאת: ד"ר עודד זמורה

טל שלום, מחלת קרוהן היא מחלה מורכבת ורבגונית מאד, ולא ניתן, ולא אחראי, לתת יעוץ פרטני על סמך תיאור קצר, מבלי להכיר את כל פרטי מחלתך לפנאי ולפנים. כעיקרון, אם יש לך סבל ניכר הפוגע באופן ניכר באיכות חייך, יש בעיני הצדקה לבצע כל בירור שצריך על מנת לנסות להבינו ולטפל בו. אם לדעת הרופא המטפל הדגמה של המעי הדק יכולה לסייע בהבנת מקור הכאב, ניתן כיום לבצע MRI של המעי הדק (הנקרא MRE), ללא קרינה. נשירת השיער יכולה לעיתים להגרם על ידי תרופות שונות הניתנות לחולי קרוהן, או עקב חסרים תזונתיים מסויימים על רקע מחלה זו. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל המעורה בכל הפרטים בשאלות אלו.

29/10/2009 | 22:07 | מאת: מוטי

חודש ימים לאחר ניתוח טחורים ופיסורה. חש בטוב. לפני הניתוח עסקתי בספורט: חדר כושר + אימוני ספינינג. מתי אתה ממליץ לשוב לפעילות וכיצד. תודה

03/11/2009 | 22:15 | מאת: ד"ר עודד זמורה

סליחה על הדילוג. פעילות אירובית שאינה כוללת ישיבה על כסא צר אינה בעיה כלל וניתן לחזור אליה מיידית. מומלץ להמנע מפעילות הכוללת ישיבה על כסא צר כגון אופניים (וכנראה גם ספינינג) עד להחלמה מלאה של הפצעים. הרמת משקולות יכולה להחמיר מעט סבל מטחורים, אך בעיני זאת לא סיבה להמנע מפעילות כזו. החלמה מהירה

28/10/2009 | 12:40 | מאת: א.

אני סובל מפיסורה מזה כחודש עקב עצירות קשה שהייתה לי כמה ימים. כרגע אני עוד בשלב של טיפול שמרני (אגב זו לא פעם ראשונה שאני סובל מפיסורה. השאלה שלי לגבי פעילות ספורטיבית, ריצה והרמת משקולות בשכיבה, האם מותר לי או שזה יכול להחריף את המצב?! השאלה שניה היא לגבי משחת ניפידיפין 0.2%, עד כמה הוכיחה את יעילותה והאם אפשר לקבל מרשם מרופא המשפחה? הייתי אצל פרוקטולוג בעל שם והוא לא הציע לי שימוש במשחה זו, הוא אמר לי שהפיסורה שטחית ושמספיק תזונה עשירת סיבים ובייבי פסטה. מה דעתך? אודה לך על תשובתך המהירה.

31/10/2009 | 23:11 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, אין מניעה לבצע פעילות ספורטיבית כלשהי עם פיסורה. לגבי ניפדיפין, קשה לי לחלוק על דעת רופא שבדק אותך מבלי לבדוק בעצמי, אולם כעיקרון מדובר במשחה עם סיכון נמוך מאד לתופעות לואי, ולכן אם ריכוך יציאות לא עזר בפרק זמן קצר, איני רואה סיבה לא להשתמש בה. חוקית, כל רופא יכול לתת מרשם לתרופה. אם רופא המשפחה יחוש בנוח לתת מרשם כזה או לא- זה לשיקולו. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

28/10/2009 | 11:13 | מאת: אבי

שלום בן 32 בריא בד"כ לעיתים חווה מעין התכווצות בפי הטבעת כמו דקירה שכיחות של פעם בחודש -שלושה שבועות אציין חלק מהיציאות שלי עם ריר האם עלי לדאוג

31/10/2009 | 23:07 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אבי שלום, לצערי אין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אולם כעיקרון הסיכוי שבגילך מקור הכאב שאתה מתאר הוא בממצא מסוכן כלשהו נמוך מאד, וסביר שמדובר בבעיה כלשהי שעיקרה איכות חיים. תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שפירות שונות באיזור פי הטבעת, כגון פיסורה, טחורים, ועוד, ולעיתים כאבים כאלה יכולים להופיע ללא כל ממצא בבדיקה (ונקראים בשפה מקצועית פרוקטאליגיה פוגקס).אם הכאב הזה מפריע באופן ניכר לאיכות חייך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

28/10/2009 | 08:45 | מאת: מירי

רציתי לדעת בקשר לניתוח פיסורה כמה זמן הניתוח והאם זה כואב ובאיזה תנוחה מבצעים את הניתוח ומה זמן ההחלמה אודה על תשובה בהקדם והאם צריך לעשות איזה שהם בדיקות או ההכנה לפני הניתוח תודה מיר...

31/10/2009 | 23:01 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מירי שלום, ישנן מספר שיטות טיפול כירורגיות בפיסורה, ולכן קשה לענות על שאלתך באופן גורף. כעיקרון מדובר בניתוח קצר, שאורך מספר דקות (סביב 10-15 דקות). ניתן לבצע את הניתוח בשיטות הרדמה שונות, ואישית אני מעדיף לבצעו בהרדמה כללית קצרה (בחולים שאין להם סיכון הרדמתי גבוה), כך שבניתוח לא חשים בשום כאב. לאחר הניתוח חשים לרוב פחות כאב מאשר לפני הניתוח, אולם יתכנו כאבי החלמה מסויימים בשבוע-שבועיים הראשונים. בדיקות לפני הניתוח תלויות לרוב בסוג ההרדמה הנבחר ובמצבך הרפואי הכללי, והכנה לניתוח, אם בכלל, תלויה בהעדפות הכירורג המנתח. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

28/10/2009 | 00:18 | מאת: ל

שלום רב, מזה מספר שנים שאני סובלת מגרד בלתי נשלט בפי הטבעת ומסביבו. הגנקולוג שבדק חושד שזהו הרפס ושלח אותי לביצוע תרבית. עליי לציין שאין שום פצע באזור זה למעט מעין נקודות קטנות. האם הרפס יכול להופיע בפי הטבעת ללא הופעתו בנרתיק? האם התאור עונה לתיאור של הרפס? אני בלחץ מטורף, אשמח לתגובתך המהירה.

28/10/2009 | 05:41 | מאת: שגיא

גם לי היה סיוט כזה הרבה מאד שנים ובסופו של דבר פניתי למטל אלטרנטיבי שעוסק במחלות עור באופן מדהים. הוא טען שכשלא מוצאים סיבה זיהומית אז מדובר בעצם באקזמה שזו דלקת עור. קבלתי ממנו הרכב צמחי שיש ליטול בשתייה עם איזה שהיא משחה לאזור ואחרי חודשיים הגד נמחק אחרי 13 שנה של סבל. צרפתי לך את האתר שלו למחלות עור. WWW.RAMIMOR.CO.IL

21/05/2017 | 13:34 | מאת: פלורינה

גרד עזבפי הטבעת שלא פוסק כבר במשך 5שנים

31/10/2009 | 22:54 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, הרפס האיזור פי הטבעת ללא כל נגע וללא הרפס באיזור פתח הנרתיק אינו שכיח, ואם הגרד הוא באיזור פי הטבעת בלבד, סביר שאת סובלת מתופעה רפואית ידועה ולא נדירה הקרויה גרד אנאלי. לתופעה זו יכולות להיות סיבות רבות, ולעיתים קשה לאבחן במדוייק את הסיבה, אבל יש לה טיפול רפואי, שיכול במקרים רבים להקל ולשפר את איכות החיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

27/10/2009 | 23:45 | מאת: שרונה

לפני כשבוע הופיע אצלי ליד פי הטבעת גוש בולט וכואב. רופא המשפחה קבע שמדובר בטחורים בלי לבדוק אותי גופנית ונתן לי משחה. המצב אכן השתפר והגוש קטן יותר וכמעט לא כואב, אבל עדיין בולט מאוד, מורגש ומפריע לי בעיקר בהליכה. שאלותיי: האם הגוש צפוי להתכווץ עוד בעזרת המשחה או שיישאר לי שם מעין ספח עור? האם כדאי לי לפנות לפרוקטולוג או שאפשר להסתפק ברופא המשפחה? בעיקר מפריע לי עניין ההליכה שגם מקשה עליי להתעמל תודה רבה!

31/10/2009 | 22:50 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שרונה שלום, אמנם תלונות כפי שאת מתארת יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת,ואין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אולם האבחנה הסבירה ביותר היא שאת אכן סובלת מטחורים, שיתכן שנוצר בהם קריש דם שגרם לכאב ולנפיחות. בעיות מסוג זה מטופלות לרוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, ומומלץ לפנות למומחה כזה לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך

12/11/2009 | 11:11 | מאת: בני

אני בא כאן לתת עצה לאלו הסובלים רבות מטחורים עד לפני שבועיים סבלתי רבות מטחורים דרגה 4 לאחר בירור אצל רופאי הקופה לה אני שייך הוחלט לבצע ניתוח כריתת טחורים. אך לאחר שביררתי במה זה כרוך ובעיקר בכאבים האיומים שבאים לאחר הניתוח ויכולים להימשך כמה שבועות וויתרתי על הניתוח וחיפשתי טיפול שונה. למזלי הגעתי לד"ר ברונו סיגל אשר מטפל בשיטה חדשה הנקראת thd ובה קושרים את העורקים המזרימים דם לטחורים ובכך גורמים לטחורים למותם ולנשירתם (השיטה אמורה להיות דומה לטיפול בדופלר רק הרבה יותר זולה) ניגשתי אל ד"ר ברונו אשר התברר כאדם מקסים ומנתח מועלה לפני כשבוע וחצי עברתי את הניתוח הנ"ל ואני בהלם מהתוצאות כיום, שבוע וחצי אחרי אין שום כאבים ואין טחורים פשוט נעלמו. אני חייב לציין שכבר מיד לאחר הניתוח כמעט ואין כאבים. רק כאב ביציאות. אני כל כך מרוצה המטיפול שראיתי לנכון לידע את מי שרוצה על הטיפול מהדהים הזה. חבל ליסבול

27/10/2009 | 20:04 | מאת: אבי

שלום, רציתי לשאול לפני מס' חודשים הופיעה לי גולה מוזרה בקצה של פי הטבעת, הייתי אצל רופא עור שנתן לי משחה וכעבור שבועיים לערך היא עברה. עכשיו בחודש האחרון יש לי מעין גולה שהיא גם בקצה של פי הטבעת אך היא פנימית הפעם ולא חיצונית, בשבוע הראשון ממש כאב לי אבל חשבתי שזה יעבור, בינתיים אין כאב והיא אומנם קטנה מאז אבל עדיין שם. האם עליי לשוב לרופא עור ואם לא לאיזה רופא? ומה זה יכול להיות?

31/10/2009 | 22:47 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אבי שלום, אמנם תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת,ואין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אולם האבחנה הסבירה ביותר היא שאתה סובל מטחורים, שיתכן שנוצר בהם קריש דם שגרם לכאב ולנפיחות. בעיות מסוג זה מטופלות לרוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

25/10/2009 | 08:54 | מאת: אילי

ד"ר שלום. אני סובל כבר כשנתיים מטחורים ולאחרונה התחילו לי דימומים חריפים בעט הטלת צואה. הייתי אצל מומחה בבית חולים לפני כחודשיים אשר המליץ לא לנתח בשלב זה ולהמשיך בטיפול השיגרתי. אני מתוסכל מהמצב אשר בעיקר גורם לאי נוחות . לוקח לי לא מעט זמן לעצור את הדימום ואני כל המן חושש שהוא חוזר במהלך היום. אשמח לקבל את דעתך בנושא והמלצות.

26/10/2009 | 18:48 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אילי שלום, טחורים מדממים הם בעיקרם לרוב בעיה של איכות חיים, ולכן מידת הטיפול ועוצמתו צריכים להקבע על ידך, על סמך מידת הסבל הסובייקטיבי שלך, כמה אתה רוצה לפתור בעיה זו, וכמה אתה מוכן לסבול מהטיפול עצמו. ישנה קשת של טיפולים בטחורים, וכעיקרון ניתן לומר שככל שהטיפול יותר "אגרסיבי" כך ההחלמה קשה יותר אבל שיעור ההצלחה גבוהה יותר. בכל מקרה, חשובה הקפדה על ריכוך יציאות בכלכלה עשירה בסיבים (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) ושתיה מרובה. יש לציין כי כעיקרון, לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

03/07/2010 | 23:23 | מאת: שי

שלום אני בן 31 ואוהב לאכול חריף והרבה היום לראשונה נכנסתי לשירותים ולאחר שניגבתי הבחנתי שנייר הטואלט מגואל בדם רק לאחר ניגוב שלישי נפסק נלחצתי מאוד...ישלציין שאיני סובל מעצירות ואני נכנס לשירותים כל יום ואף פעמיים ביום אני מאוד מודאג זה לא קרה לי אף פעם ממה זה יכול להיגרם אודה על תשובה דחופה......נ.ב. אני סובל המון מצרבות אודה על תשובה דחופה תודה מראש שי

24/10/2009 | 23:37 | מאת: מעיין

שלום רב, השבוע החלו לי כאבים חזקים בבטן, שהלכו והתחזקו בצד ימין. רופאת המשפחה שלחה אותי למיון ושם חשדו שמדובר באפנדציט. אציין כי לא היו לי בחילות, הקאות או חום גבוה. נשלחתי למחלקה והייתי מטופלת במשך יום וחצי בעירוי וצום. מצבי השתפר מאוד והרגשתי הרבה יותר טוב, הכאבים כמעט וחלפו. והרופאים לא היו משוכנעים כלל כי אכן מדובר באפנדציטיס. לאחר שהתעקשתי לעבור בדיקת אולטרה סאונד, הסתבר שאכן קיימים ממצאים המצביעים על אפנדציט. אך כיוון שהרגשתי הרבה יותר טוב והעדפתי שלא לעבור ניתוח. קיבלתי אנטיביוטיקה לוריד ושוחררתי הביתה עם אנטיביוטיקה ל- 5 ימים נוספים. כעת, יום אחרי, אני בבית, ומרגישה די בסדר. אבל שיטוט באינטרנט מעט הלחיץ אותי. אשמח מאוד לדעת האם הטיפול האנטביוטי יכול לרפא כליל את הדלקת? האם הוא כרוך בסיכונים? ואם כן- מהם? האם עדיף בכל זאת לערוך את הניתוח? תודה רבה,

26/10/2009 | 18:43 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מעיין שלום, נכון שהטיפול המקובל בדלקת תוספתן הוא ניתוח, אולם ישנם מקרים בהם טיפול אנטיביוטי יכול לרפא דלקת זו. כעת, כשיש שיפור ניכר, ספק אם יש טעם בניתוח, אולם עלייך להיות ערנית ואם יש החמרה כלשהי של כאב, חום בחילות וכד' יש לפנות שוב מיידית למיון

26/10/2009 | 23:10 | מאת: מעיין

24/10/2009 | 13:04 | מאת: נירה

שלום רב אני בת 75. מזה כ 15 אני סובלת מאי שליטה ביציאות. בשנים הראשונות זה היה בתדירות נמוכה (פעם בכמה חודשים) וקרה באופן פתאומי לאחר כאבי בטן שחלפו לאחר היציאה. בשנים 2001-2002 עשיתי כמה בירורים אצל גסטרולוג (דם סמוי, חוקן בריום וקולונוסקופיה) שלא מצא בעיות במעיים והיפנה לפרקטולוג שטען על חולשה של שריר הסוגר האחורי. הוא אמר שזה כנראה מהיתוך בלידה (היו לי 5 לידות ספונטניות ובלידה הראשונה היו חיתוכים קשים ורבים שהכאיבו זמן רב אחרי הלידה), הוא הפנה לטיפולי שיטת פאולה. לאחר 12 טיפולים מונחים המשכתי לעשות תרגילים בעצמי והגדשתי שזה עוזר. למדתי לחיות עם זה אך יחד עם זאת התופעה המשיכה בתדירות נמוכה יחסית. לצערי בשלוש השנים האחרונות היא מופיעה בתדירות גבוהה של פעם בשבוע בערך. בשנה האחרונה הקפדתי יותר על תזונה עם סיבים וזה משפיע טוב על אופי היציאות ועל יכולת השליטה בהן, אך הבעיה קיימת והיא מטרידה מאד ומונעת ממני כיום יציאה לטיולים בארץ ובחו"ל דבר שהרביתי לעשות בעבר ואהבתי מאד. האם יש טיפולים נוספים לתרגילים מהסוג שעשיתי ואני עושה גם כיום? אני חוששת מהשנים הבאות ומחפשת מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב הבלתי נוח ומטריד הזה. מה אתה מציע לברור או לטיפול? תודה נירה

26/10/2009 | 18:40 | מאת: ד"ר עודד זמורה

נירה שלום, אין ספק שפגיעה בשליטה בסוגר פי הטבעת היא מהבעיות היותר מביכות ופוגעות באיכות החיים. לשמחתנו, יש בשנים האחרונות התפתחויות רבות בתחום זה, ובבירור וטיפול נכונים פעמים רבות ניתן לשפר ולהקל את איכות החיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה ספציפית לרצפת האגן או לתנועתיות מערכת העיכול לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על בעיות שליטה בפי הטבעת: ירידה ביכולת השליטה בסוגר פי הטבעת, המתבטאת בקושי בשליטה במעבר גזים או צואה, הוא אחד המצבים המביכים ביותר, היכולים לפגוע באיכות החיים באופן ניכר. קושי בשליטה אינו נדיר, אולם רבים מהסובלים ממצב זה לא פונים לעזרה בשל המבוכה שהם חשים. מאחר שברוב המקרים טיפול נכון יכול לשפר את איכות החיים במידה ניכרת, חשוב לשוחח על נושא זה בפתיחות עם רופא המומחה לתחום זה. ישנן דרגות שונות של חוסר שליטה בפי הטבעת. במקרים קלים הפגיעה בשליטה יכולה להתבטא בחוסר יכולת לשלוט בגזים, ואילו במקרים קשים יכולה אף להיות חוסר שליטה מוחלטת לכל סוג יציאה. הסיבה השכיחה ביותר לפגיעה בשליטה היא נזק הנגרם לנשים בזמן לידה. קרעים סביב תעלת הלידה יכולים לפגוע בשרירים הטבעתיים שסביב פי הטבעת, ולחץ בזמן ההריון והלידה יכול גם לפגוע בעצבים השולטים בשרירים אלו. לעיתים נזק זה גורם לקושי בשליטה מייד לאחר הלידה, אולם ברוב המקרים הנזק אינו מלא והשרירים הנותרים יכולים למלא את החסר למשך שנים רבות. במצבים אלה הנזק המתרחש בזמן הלידה, יכול להתבטא בקושי בשליטה רק שנים או עשרות שנים אחר כך, כשכל שרירי רצפת האגן נחלשים. ניתוחים באיזור פי הטבעת, או דלקות באיזור זה, יכולים גם הם לגרום לעתים רחוקות לפגיעה בשליטה. ישנם מומחים מולדים נדירים בהם אין התפתחות תקינה של איזור פי הטבעת, המתבטאים בפגיעה בשליטה, בד"כ במשולב עם חסרים נוספים בהתפתחות רצפת האגן. בגיל מבוגר, שכיח כי שרירי רצפת האגן נחלשים, ופעמים רבות יכולת השליטה יכולה להחמיר על ידי מחלת השכיחות בגיל מבוגר כגון סכרת. כיצד לאבחון את סיבת הפגיעה בשליטה? שיחה גלויה עם רופא המומחה בתחום זה היא הצעד הראשון והחשוב ביותר באבחנה של סיבת הפגיעה בשליטה ובהכוונת הטיפול. לעיתים קרובות, יעזר הרופא בבדיקות נוספות, כגון: • מנומטירה – בדיקה אובייקטיבית של הלחץ המופעל על ידי שרירי פי הטבעת. הבדיקה מבוצעת על ידי צנתר דק המוחדר בעדינות לפי הטבעת, ואינה כואבת כלל. • אולטרסאונד של פי הטבעת, המדגים את מבנה שרירי פי הטבעת. • בדיקת העצבים המוליכים לשרירי פי הטבעת. מה אפשר לעשות בכדי לשפר את איכות החיים? אפשרויות הטיפול בקושיים בשליטה הן מרובות, ועל סמך תוצאות הבדיקות ניתן להתאים לכל מטופל או מטופלת את מסלול הטיפול המתאים ביותר עבורם. במקרים קלים, שינוי הרגלי תזונה ותרגילים לחיזוק רצפת האגן יכולים לתת מענה הולם. לעיתים יש צורך בתרגול מסודר של השרירים (מעין פיזיותרפיה לשרירי פי הטבעת), בהדרכת מטפל או מטפלת המומחים לתחום זה, טיפול הנקרא ביופידבק. קרעים במנגנון הסוגרים, המתגלים בבדיקות ההדמיה, נזקקים בדרך כלל לתיקון כירורגי של הקרע. בניתוח מזהים את שני צידי השריר הטבעתי הקרוע ותופרים אותם שוב על מנת ליצור טבעת שלמה. בעבר, חולים שלא ניתן היה לשפר את איכות חייהם באמצעים הנ"ל וסבלו מפגיעה קשה באיכות חייהם, נזקקו לעיתים לסטומה, שהיא שקית המוצמדת לדופן הבטן ובה נאספות היציאות. כיום ישנה התקדמות רבה בטיפול בחוסר שליטה וברוב המקרים ניתן להימנע מסטומה. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בטיפולים חדשניים לשיפור השליטה, וואמצעים חדשניים רבים נכנסו לשימוש בשנים האחרונות. במקרים בהם חוסר השליטה קל יחסית, ניתן להזריק לרקמה שסביב פי הטבעת חומרים (כגון סיליקון) המעבים את הרקמה ומשפרים את האטימה של פי הטבעת. במקרים בהם שרירי הסוגרים אינם מתפקדים ולא ניתנים לשחזור, ניתן כיום ליצור סוגר חדש לפי הטבעת, המאפשר את חידוש השליטה. ניתן ליצור סוגר זה באמצעות שריר הנלקח מהירך, אולם ניתוח זה מורכב ולאחרונה פחת השימוש בו. בשיטה התופסת לאחרונה תאוצה, מושתל תותב סיליקון מתנפח סביב פי הטבעת, האוטם את המעבר. למטופל יש יכולת שליטה מלאה בניפוח התותב, וכך מושגת שוב שליטה בפי הטבעת. טיפול חדשני נוסף כולל השתלת קוצב על העצבים המוליכים לאיזור פי הטבעת, פעולה הנקראת קיצוב עצבי העצה, או SNS. מדובר בפעולה כירורגית יחסית פשוטה, עם החלמה מהירה, ושיעור סיכונים נמוך, ולמרות שעדיין לא ברור לחלוטין איך זה עובד, ידוע היום שפעולה זו מצליחה לשפר את יכולת השליטה באופן ניכר בחלק ניכר מהמטופלים.

26/10/2009 | 19:43 | מאת: נירה

לד"ר זמורה שלום אני מאד מאד מודה לך על תשובתך המאירה במפורט את הבעיה ממנה אני סובלת ומספקת מידע על כיווני טיפול. זה מעודד אותי לפנות לטיפול, דבר שנמנעתי ממנו בשנים האחרונות במחשבה שכנראה אין מה לעשות. אינני יודעת אם יש רופא מומחה לנושא באזור מגורי (עמק הירדן), אבל עם המידע שכתבת בתשובתך אפנה לרופא המשפחה ואבקש הכוונה ואם יהיה צורך אחפש מומחה באופן פרטי. דומני שזו דוגמה טובה לחשיבות הפורום הרפואי ושוב תודה על תשובתך. עזרת לי מאד. נירה

26/10/2009 | 19:43 | מאת: נירה

לד"ר זמורה שלום אני מאד מאד מודה לך על תשובתך המאירה במפורט את הבעיה ממנה אני סובלת ומספקת מידע על כיווני טיפול. זה מעודד אותי לפנות לטיפול, דבר שנמנעתי ממנו בשנים האחרונות במחשבה שכנראה אין מה לעשות. אינני יודעת אם יש רופא מומחה לנושא באזור מגורי (עמק הירדן), אבל עם המידע שכתבת בתשובתך אפנה לרופא המשפחה ואבקש הכוונה ואם יהיה צורך אחפש מומחה באופן פרטי. דומני שזו דוגמה טובה לחשיבות הפורום הרפואי ושוב תודה על תשובתך. עזרת לי מאד. נירה

22/10/2009 | 18:35 | מאת: נואשת לעזרה! בבקשה!

שלום. אני כבר במשך שנתיים סובלת מבעיות בהליכה בזמן שאני עולה עליות, גם אם מדובר בשיפוע קטן כלפי מעלה, השוקיים מתחילות לשרוף לי עד מצב שאני צריכה לעצור ולשבת כמה דק' שזה ירגע. חשוב להבין שמדובר בהליכה של מס' דקות בודדות. לאחר שאני עושה הפסקה, אני ממשיכה עוד כמה דק' ושוב, הגוף פשוט לא מצליח יותר ואני עוצרת שוב. מעבר לכך, בשנה וחצי האחרונה הייתה לי בעיה נוספת שלא הלכתי לבדוק-כאבי בטן איומים לאחר ארוחות שהיו גורמים לי לרוץ לשירותים ולהתקפל מכאבים. הייתי לפני שנה אצל אורטופד מקופת החולים שאמר לי לעמוד על קצות האצבעות ואז על העקבים ועפ"י זה החליט שאני צריכה מדרסים ביומכניים ושזה מה שיפתור את הבעיה ברגליים שלטענ. לצערי לא היה לי זמן לעשות את זה, וכך עברה לה שנה בסבל, וכעת כשיש לי זמן, נוספו בעיות, שאינני יודעת לאן לפנות : בחודשיים האחרונים נוצרו מן שקעים בעור באיזור הישבן ומתחתיו, כמו צלוליטיס. מעבר למראה, מדובר בכאבים שבאים והולכים כל הזמן. לפעמים נורא קשה לי לשבת על הישבן, העור כואב, ומרגיש כאילו הוא מתקפל לו ונסחב. הרגשת אי-נעימות שגורמת לי כל הזמן לזוז בזמן ישיבה ולצאת מדעתי. הייתי לפני כחודש אצל רופא עור שאיבחן את בעית העור בישבן (באמצעות נגיעה בישבן) שמדובר בפיניקוליטיס ושאני אשתמש במשחה מאלחשת ובנוסף אעשה ספורט, ותוך כמה חודשים זה יעבור. מקריאה באינטרנט נראה שפיניקוליטיס לא מאבחנים רק באמצעות נגיעה, ושספורט הוא לא הפיתרון כלל. מעבר לכך, אני מתחילה לחשוש שהכאבים שהיו לי במשך שנה וחצי (שנעלמו בחצי שנה האחרונה, אבל במקומם הופיעו רעשים, תזוזות חזקות מהבטן וגזים) קשורות לבעית העור. הופנתי שוב, לאורטופד אחר, שהפנה אותי לצילום רנטגן באגן ובגב התחתון, למרות שהסברתי שהכאבים החזקים הם בשוקיים ולא הבנתי למה הצילום לא כולל את השוקיים. רופאת המשפחה המליצה שלי לא לעשות צילום, מכיוון שמדובר בקרינה ברמה גבוהה, ושאני אחזור לאורטופד הישן ואבקש ממנו שוב את ההפנייה למדרסים. מדובר במדרסים שעולים 1,100 ש"ח לאחר הנחה, ואף אחד לא מבטיח לי שזה באמת מה שיפתור את הבעיה שלי. אני לחוצה בכסף, מלאה בבעיות שנראות לי קשורות אחת לשנייה, וכולם, כולל הרופאים, מתייחסים אליי באדישות רבה. אז אולי מכאן תגיע הישועה - מה לעשות?! למי להקשיב? מה יש לי? יש להוסיף שאני רק בת 19 וחצי, ובחודשיים האחרונים היו לי תנודות באכילה (ימים שאכלתי ארוחה ליום) וירדתי במשקל מ49 ל47, גובה 1.61 ויש לי עקמת.

26/10/2009 | 18:34 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, צר לי לשמוע על סבלך, והייתי שמח להקל לו יכולתי. לצערי תלונותיך אינן בתחום התמחות פורום זה.

22/10/2009 | 09:08 | מאת: עדי

שלום ד"ר, אני סובל קלות מטחורים (לא מדמם) לעיתיםרחוקות הם מתנפחים ויש כמה ימים של כאבים, כאשר זה קורה אני משתמש במשחות למניהן שעוזרות ומרגיעות את האיזור עד לפעם הבאה. הבעיה שבפעם האחרנה לאחר שימוש במשחות נרגעו הטחורים (כמו בד"כ) אך החלו כאבים (די חזקים) בעצם הזנב. קשה לשבת קשה לקום וכו'. שאלתי היא האם יש קשר בין השניים והאם יש לצפות כי הכאבים יעברו בימים הקרובים. תודה לתשובתך

26/10/2009 | 18:31 | מאת: ד"ר עודד זמורה

עדי שלום, כאבים בעצם הזנב אינם תלונה אפיינית לטחורים. איני יכול לחזות ללא בדיקה מה הסיכוי שכאב זה יחלוף מאליו בתוך מספר ימים. מומלץ לפנות לבדיקה.

21/10/2009 | 19:36 | מאת: מירי

יש לי פיסורה והשתמשתי עם משחה שמכינים בבית מרקחת 2 קופסאות ולא עזר, מה הטיפול הבא?

26/10/2009 | 18:29 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מירי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם השתמשת במשחה שנקראת ניפדיפין במריחה 4 פעמים ביום לפחות שבועיים ללא הטבה, במשולב עם ריכוך יציאות, סביר שמיצית טיפול זה, ואם את סובלת, ניתן לשקול טיפול יותר פולשני, שיכול להיות הזרקת בוטוקס לשריר הסוגר הפנימי, או ניתוח לטיפול בפיסורה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך

20/10/2009 | 22:27 | מאת: שלי

שלום ד"ר, האם תוכל לפרשן עבורי את תוצאות הבדיקה ? אני בת 33. הבדיקה נעשתה עקב כך שראו כבד מוגדל באולטרסאונד. הבדיקה בוצעה בשיטה פלנרית ובשיטה טומוגרפית ספקט. הכבד: בגבול העליון של הנורמה בגודלו. ריכוז החומר : חוסר הומוגניות בקליטה בעיקר באזור בינאונתי ואונה שמאל. ללא עדות ברורה לתהליך תופס מקום פוקאלי תוך כבדי. הטחול : מוגדל במידה קלה. אין לראות ריכוז יתר של החומר במח העצמות. היחס בין ריכוז החומר בכבד ובטחול בגבולות הנורמה. תודה.

20/10/2009 | 23:02 | מאת: בהמשך לשאלתי

אני בעיקר מוטרדת מהמשפטים הבאים: 1. ריכוז החומר : חוסר הומוגניות בקליטה בעיקר באזור בינאונתי ואונה שמאל. ללא עדות ברורה לתהליך תופס מקום פוקאלי תוך כבדי. 2. הטחול : מוגדל במידה קלה. 3. אין לראות ריכוז יתר של החומר במח העצמות. האם תוכלו להסביר לי מה המשמעות של המשפטים הללו ??? זה יפחית מעט את מידת החרדה. תודה.

20/10/2009 | 22:25 | מאת: יונית

שלום ד"ר, עשו לי סיטי בטן עקב כך שרופא המשפחה חשב שהרגיש מלאות בבטני ודאג שחלילה מדובר בגוש כלשהו. קיבלתי היום את התוצאות ורשום שם אין גושים. כמובן שחשתי הקלה גדולה! מאחר ומאוד חששתי, מה שתפס את עיני בטופס הממצאים נגע דווקא לטכניקת הבדיקה.היה רשום: "הבטן העליונה נבדקה ללא וכל הבטן לאחר הזרקת חומר ניגודי". שאלתי היא האם העובדה שרק הבטן העליונה נבדקה ללא חומר ניגוד ולא כל הבטן יכולה להשאיר ספק באשר לממצאים ... מדוע בודקים ללא חומר ניגוד רק חלק מהאזור הנבדק ? והרי כל מה שנכתב בתשובה לרופא: להלן ממצאי סריקה טומוגרפית ממוחשבת של: בטן ואגן הבטן העליונה נבדקה ללא וכל הבטן לאחר הזרקת חומר ניגודי. סיבת הבדיקה: כאבי בטן, צרבת, כבד שומני? ממצאים: הכבד בגודל ומרקם תקינים, יתכן בסמיכות מעט קטנה מהרגיל אבל איננו שומני בצורה משמעותית, ללא ליקויים. בלוטות האדרנלים תקינות. הטחול הלבלב והכליות תקינים. אין לראות גושים או בלוטות מוגדלות ברטרופריטונאום. באגן שלפוחית השתן ושאר אברי האגן תקינים, ציסטה שחלתית מימין. אין לראות ממצא אחר. אין לראות גושים או בלוטות מוגדלות. סיכום: ציסטה שחלתית באגן מימין, פרט לכך בדיקת הבטן והאגן תקינה. תודה.

26/10/2009 | 18:26 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מירי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. טכניקת הבדיקה תקינה. באברי הבטן העליונה יש חשיבות להבדל בין סריקה עם ובלי הזרקה, ולכן היא מבוצעת פעמיים. באברי הבטן התחתונה אין לכך חשיבות, ולכן ניתן לחסוך בקרינה ולסרוק פעם אחת. תוצאת הבדיקה תקינה, פרט לציסטה בשחלה שהגילאי הפוריות יכולה להיות תקינה.

20/10/2009 | 17:40 | מאת: מירי

עבר עוד שבוע ואין שיפור בריפוי הפיסורה שמקשה עלי את החיים. היום התייעצתי עם המנתח ואמר להמשיך עוד שבוע בניפידיפין ואם לא ישתפר כנראה שצריך שוב ניתוח. אני מיואשת ופוחדת שוב מעוד ניתוח, מקווה שכאן ההחלמה לא תהיה קשה כקודם. {אגב הניתוח הקודם היה ב-26/8/09). האם אתה מציע לקבל יעוץ נוסף? בברכה מירי

26/10/2009 | 18:19 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מירי שלום יעוץ נוסף הוא לשיקולך. אין פורום זה נוהג להמליץ לכאן או לכאן בעניין זה.

20/10/2009 | 00:32 | מאת: אורון

שלום רב !! עברתי ניתוח לטחורים חיצוניים (Hemoroids) לפני 8 ימים התזונה שלי הינה בעיקר מעדנים ומרקים ( מעט מאוד פחמימות ועוף .) יש לי קושי רב ביציאות למרות שאני שותה באופן סדיר שמן פראפין 15CC כפול פעמיים ביום .בנוסף עדיין כואב לי מאוד ביציאות . שאלות : 1. עד מתי יכאב ? 2. הקושי ביציאות בש התזונה הדלה ? 3. האם הבליטות שאני רואה מחוץ לפי הטבעת יכנסו מתישהו פנימה ? תודה רבה !!!

26/10/2009 | 18:18 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אורון שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. חשוב מאד להקפיד על ריכוך יציאות לאחר הניתוח, ולהשתדל להמנע מעצירות, אנו לא ממליצים על צום או כמעט צום, אלא על כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה (ניתן להשתמש בתוסף סיבים טבעוני על בסיס פסיליום שניתן לרכוש בכל בית מרקחת ללא מרשם) . הכאב לרוב חולף בהדרגה בשבועות הראשונים, כמו גם הבצקת של הרקמה סביב פי הטבעת. החלמה מהירה

18/10/2009 | 12:34 | מאת: חייל

מזה כארבעה שבועות שאני סובל מפיסורה. בשלושת השבועות הראשונים טופלתי במשכה ובנרות של פרוקטו-גליבנול, ומזה כשבוע שאני מטופל במשחה ניפדפין 0.4%, שמן פראפין פעם ביום, עושה אמבטיית ישיבה אחת ביום למשך שעה, נמנע מישיבה ממושכת וצורך סיבים. ישנו שיפור קל בעוצמת הכאב בזמן יציאות, אולם עדיין כואב מאוד ולפני כיומיים הופיע דימום ביציאה (בפעם הראשונה מאז התחלת הטיפול בניפדיפין). ברצוני לדעת מתי פונים לניתוח? מה עושים בניתוח? מהם אחוזי ההצלחה של ניתוחים מסוג זה? כמה זמן עשויה להימשך תקופת ההחלמה מניתוח זה?

26/10/2009 | 18:14 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. פיסורה היא בעיה של איכות חיים, ולכן ניתן להחליט לפנות לניתוח מתי שאתה מחליט שאתה מעוניין בכך. ככלל, אם אין הטבה משמעותית עם ניפדיפין במשך כשבועיים, הסיכוי שהוא יעזור לפתור את הסבל מהפיסורה נמוך. ישנן שיטות טיפול כירורגיות שונות בפיסורה, אולם בשיטה המקובלת ביותר כיום חותכים את הסיבים הפנימיים ביותר של שריר הסוגר סביב פי הטבעת, וכך גורמים להרפייתו. הרפיה זו מאפשרת לפיסורה תנאים להרפא בכ 95% מהמקרים, וזמן ההחלמה הממוצע הוא כשבועיים. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

17/10/2009 | 21:19 | מאת: יהב

שלום ד"ר עודד, לפני כעשרה ימים עברתי ניתוח לכריתת קונדילומות בפי הטבעת. מאז קיים אצלי קושי ביציאות,ואין לי יציאות יומיות כפי שהיה לי לפני הניתוח (אחת ל 2-3 ימים) כל יציאה היא סיוט (התחושה היא צריבה בחלק הפנימי של פי הטבעת) אני נוטל שמן פרפין+אבילאק אחת ליומיים כדי להיכנס לשירותים וגם אז הכאב הוא נוראי. 1.האם יש מוצר אחר שיכול להקל עלי? 2.תוך כמה זמן מהניתוח היציאות יפסיקו להכאיב לי? תודה רבה ושבוע טוב:)

26/10/2009 | 18:09 | מאת: ד"ר עודד זמורה

יהב שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אני מקווה שבינתיים יש הטבה ניכרת. אם לא, מומלץ לפנות לכירורג/ית המנתח/ת על מנת לוודא שאין כל סיבוך שלאחר הניתוח.

16/10/2009 | 18:11 | מאת: מוטי

אימי לוקה במחלה והיא בת 72 אני יודע על תרופה של דיפרוספן אך לא כל רופא מכיר את התרופה גם רופאה גסטרו בבית חולים פוריה לא מכירה את התרופה ,רופאים שמכירים את התרופה לא מדברים עליה ולא מוכנים לתת אותה לאימי אני מכיר חברים שלוקחים את הדיפרוספן בזריקה ולמחרת קמים על הרגלים וחוזרים לעבודה איך אני יכול לשכנע את הרופא לתת לה את התרופה דיפרוספן תודה מוטי

26/10/2009 | 17:41 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מוטי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. התרופה שאתה מתאר היא זריקה של סטרואידים, ובאופן פעולתה ויעילותה אינם שונים מהותית מסטרואידים אחרים שנהוג לתת לחולים במחלת קרוהן כגון פרדניזון והידרוקורטיזון. נכון שהשימוש בתרופה זו לחולי קרוהן פחות שכיח מאשר בתרופות סטרואידאליות אחרות, ולכן יתכן שישנם רופאים שפחות מכירים אותה. יש לציין שלטיפול בסטרואידים יש תופעות לואי, ולכן על הרופא/ה המטפל/ת לשקול אם יש מקום לטיפול זה. סוג התרופה הסטרואידאלית בה משתמשים פחות חשוב.אם אתה מתעקש שהרופאה שלכם תכיר תרופה זו, אתה יכול לבקש ממנה לחפש אותה במדיק, ספר (וגם אתר אינטרנט) לרופאים המרכז את כל התרופות בישראל.

16/10/2009 | 09:16 | מאת: אורן

שלום, לאחרונה שמתי לב שבעת ניגוב הצואה (לאחר יציאה) ישנם גרגירים שחורים (בגודל גרעני קיווי), אני בן 30 ולא סובל ממחלה מסוימת או נוטל כדורים קבועים. מה זה אומר? תודה מראש

16/10/2009 | 17:19 | מאת: דיליה - לא רופאה

יכולות להיות מספר סיבות לתופעה, קלה כחמורה. לכן כדאי שתראה פרוקטולוג כבר ביום ראשון או אפילו, בלי בושה - למיון בתקווה שלאחר בדיקה יסודית שם ישחררו אותך עם המלצות. גרגרים שחורים יכולים להיות מלנה ישנה, כלומר שרידים של דימום ממע' העיכול העליונה - אבל לא רק. אם אכלת עוגת פרג, או אם נטלת במקרה כדור ביסמוט כנגד שלשול - יש לו נטיה לשנות צבע ולאחר מספר ימים זה עשוי להראות כגרגרים שחורים (בדומה למילוי של עוגתל פרג). אבל - לא כדאי לפספס במקרה של דימום שעלול לחזור על עצמו (אולי נטלו ביופסיה בגסטרוסקופיה לאחרונה?) המעקב יכלול בדיקת דם, בעיקר לרמת המוגלובין ובדיקה מקומית (לא כואב). מקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב. לא להתבייש כי אז זה עלול להיות בעוכריך. החברה במיון רואים כאלה כמעט כל יום וכך גם רופא פרוקטולוג.

שלום, האם אחרי בדיקת קולונוסקופיה אמורים לקבל דיסק עם צילום של המעי? עשיתי את הבדיקה אתמול במרפאה של רופא הקופה ולא נתנו לי דיסק כזה. התקשרתי היום וביקשתי ואמרו שאין דבר כזה, אך לחבר שעשה במקום אחר (מכון) כן נתנו. תודה, משה.

26/10/2009 | 18:07 | מאת: ד"ר עודד זמורה

משה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. ברוב המכונים ומרפאות הגסטרו לא מקליטים את הבדיקה ולא נותנים אותה על דיסק.

14/10/2009 | 20:32 | מאת: תמר

ד"ר זמורה היקר, אני בת 33, עברתי היום בדיקת קולונוסקופיה מלאה עקב דימום רקטלי ולשמחתי, למעט טחורים הכל בסדר. הבדיקה שלי היתה מאד זריזה, תוך 8-10 דקות ממתן הטשטוש כבר הייתי "אחרי" והועברתי למנוחה בחדר ליד. זה קצת מוזר לי כי הבנתי מקריאה שבדיקה כזו לוקחת כחצי שעה. האם עליי להיות מודאגת מכך שהבדיקה היתה קצרה מדיי ? האם זה אומר שהיא לא היתה יסודית מספיק? (שאלתי ובוודאות עשו לי קולו' מלאה ולא קצרה). אני חלילה לא יוצאת בהצהרות או האשמות אך חשוב לי להבין האם משך הזמן בו בוצעה הבדיקה הוא סביר. תודה.

26/10/2009 | 18:05 | מאת: ד"ר עודד זמורה

תמר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם תשובת הקולונוסקופיה היתה שבוצעה בדיקה מלאה והראות היתה טובה, נשמע לי שאת יכולה להיות רגועה. יש פעולות שאצל מישהו אחד לוקחות יותר זמן ואצל אחר פחות, ומזלך שאת מהמקרים הקלים שעברו את הבדיקה במהירות...

14/10/2009 | 15:16 | מאת: סם

שלום דוקטור ניתוח גוש כ 10סמ מעל הרקטום לא ברור בדיוק גודלו האם אפשר רק להוציא את הגוש ? האם יש צורך בכריתת מעי . הים יש צורך בהוצאת קולוסטומיה . תודה לך

26/10/2009 | 18:02 | מאת: ד"ר עודד זמורה

סם שלום, אלפי התנצלויות על העיכוב במתן התשובה דוקא בנושא כל כך חשוב. בנתונים שתארת אין די בכדי להתוות תכנית טיפול חד משמעית. בוודאי נלקחה מגוש זה ביופסיה ובוודאי יש כבר תשובה. אם הגוש שפיר ואינו מאד גדול, ניתן לשקול לנסות להסירו ללא כריתת המעי דרך פי הטבעת בקולונוסקופיה או בטכניקה ניתוחית המבוצעת דרך פי הטבעת הנקראת TEM. אם הגוש גדול או ממאיר אז בעיקרון יהיה דרוש ניתוח לכריתתו ביחד עם מקטע המעי המכיל אותו. לפני קביעת תכנית הטיפול יהיה חשוב לבצע רקטוסקופיה על ידי כירורג על מנת לקבוע את המרחק המדוייק של הגוש מפי הטבעת, לבצע אולטרסאונד דרך הרקטום, ובדיקת CT. על פי התשובות ניתן יהיה לתכנן את מסלול הטיפול, הכולל כאמור ניתוח. בגובה המתואר רוב הסיכויים שניתן יהיה להמנע מסטומה קבועה, אך יתכן שיהיה צורך לבצע סטומה זמנית.

14/10/2009 | 12:57 | מאת: מירי

שלום ד"ר בהמשך לפנייתי אליך מ-24.9.09 ובהתאם להצעתך הלכתי לביקורת לפני 10 ימים בגלל הכאבים בזמן היציאות הרופא הציע לי להשתמש בניפידיפין 10 ימים בכדי להרפות את השריר ולרפות את הפיסורה. היום לאחר הטיפול אין הקלה משמעותית בכאבים . האם לדעתך עלי להמשיך בטיפול או שאין מנוס מניתוח נוסף? תודה מראש מירי

26/10/2009 | 17:56 | מאת: ד"ר עודד זמורה

מירי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מתאוריך לא ברור לי לחלוטין איזה סוג ניתוח לפיסורה עברת במהלך ניתוח הטחורים, ומה ראה או חשב הכירורג המטפל כשהחליט לטפל הניפדיפין לאחר ניתוח לטיפול בפיסורה. לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לבקש הבהרות לגבי ממצאי הבדיקה והתכנית הטיפולית מהכירורג המטפל.

14/10/2009 | 11:30 | מאת: לימור

ד"ר שלום נאי בת 35 לפני חצי 10 חודשים ביצעתי קולונסקופיה סיימתי עכשיו טיפול בהליקובקטור לפני כ 10 ימים בזמן יציאה בעת הניגוב ראיתי טיפת קטנה של דם הצואה לא קשה אך יש תחושה לא נעימה בפי הטבעת לאחר 10 ימים שוב ראיתי ממש מעט דם בעת הניגוב שוב תחושה לא הכי נעימה בפי הטבעת פריטין 19 המוגלבוין 12 ברזל 100 האם יש קשר בגלל הפריטין??? ודבר שני עם כבר עברתי קולונסקופיה אז מימה אני אמורה לחשוש פשוט לא יודעת איך להתייחס לזה

26/10/2009 | 17:51 | מאת: ד"ר עודד זמורה

לימור שלום ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אם עברת לאחרונה קולונוסקופיה והיא היתה תקינה, סימן שרוב הסיכויים שמקור הדימום הוא בפי הטבעת (למשל בגלל קצת טחורים) ולא במעי הגס. דמם בכמות שאת מתארת לא אמור לגרום לחסר ניכר לגוף. לכן, אין לך ממה לחשוש, ואם הדמם הזה לא מפריע לאיכות חייך, את יכולה להיות רגועה. אם בכל זאת יש פגיעה ניכרת באיכות החיים מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.

בהמשך לשאלתי הקודמת על נפיחות באיזור המפשעה בצד שמאל. האם יש צורך בבדיקה מיידית אצל כירורג וניתוח מיידי ? כמה זמן לוקח להחלים מניתוח כזה ?

26/10/2009 | 17:48 | מאת: ד"ר עודד זמורה

דני שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. כל עוד הסבל מתון אין דחיפות ניכרת בבדיקה או בניתוח. יש לשים לב לסימני כליאה של הבקע, המתאפיינים בנפיחות שאינה חוזרת המלווה בכאב חזק, שאם מופיעה מחייבת פניה דחופה לכירורג או לחדר המיון. ככלל ניתוח לתיקון הבקע כרוך באשפוז של מספר שעות, והחלמה הדרגתית של מספר שבועות (תלוי מה תחום עיסוקך)

13/10/2009 | 22:00 | מאת: אלי

תודה על התשובה המהירה. אמש היה לי דימום לא קל שפסק ב4. בבוקר. במשך כל היום לא היה דימום למרות הייתי מספר פעמים בשרותים עם צואה חלקה. הערב בבת אחת שב הדימום. מה אתה אומר.

26/10/2009 | 17:32 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אלי שלום התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. מקווה שבינתיים הכל כבר חלף והחלמת כהלכה.

13/10/2009 | 17:12 | מאת: בת 35

בת 35 אחרי 2 הריונות. טחורים חיצוניים במהלך ההריון הראשון (לפני 5 שנים) שטופלו בפרוקטוגליבנול. כיום נשאר במקום עודף עור שגורם חוסר נוחות ובעיה אסטתית. בבדיקה אצל פרוקטולוג נאמר לי כי אין דרך להסיר את עודף העור מלבד ניתוח וכי אף פרוקטולוג לא יסכים לנתח ניתוח מיותר רק בגלל חוסר נוחות ואסטתיקה. האם זה נכון? האם אין אף דרך אחרת להסיר את עודף העור ? תודה מראש.

13/10/2009 | 21:52 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, נכון הדבר שאין דרך להסיר את קפלי העור האלה ללא ניתוח, הכרוך בתקופת החלמה קשה וכואבת ובסיכון נמוך לסיבוכים כאלה ואחרים, ונכון הדבר שאם אינך סובלת מהתקפים של קרישי דם בטחורים אלו, הרי הסיבה העיקרית להסירם היא אסטטית. אם את מבינה את כל השיקולים האלה ומחליטה שאת רוצה בכל זאת להסיר אותם, לדעתי אין מניעה לעשות זאת, כפי שאנשים מבצעים ניתוחים אסטטיים (לעיתים כואבים וברי סיכון) באיזורים אחרים בגוף.

17/11/2009 | 21:11 | מאת: בת 35

תודה על תשובתך. אני אכן מבינה את הכרוך בניתוח כזה. האם אתה יכול להמליץ על רופא? באיזה תחום זה נופל ? כירורגיה פלסטית ? או קולורקטאלית?

13/10/2009 | 15:15 | מאת: דני

הנני בחור בן 38 ללא עודף משקל ובריא לחלוטין. מזה זמן מה אני מרגיש לפעמים בבליטה בצד שמאל של המפשעה כאשר אני נוגע עם היד אני מרגיש כאילו יש שם משהוא אך לאחר עיסוי המקום אני מרגיש כאילו הבליטה עלתה בחזרה לאיזור המעיים / בטן האם אתה הוא הכתובת ואם לא אז נא הפנה אותי למקום המתאים תודה

13/10/2009 | 21:48 | מאת: ד"ר עודד זמורה

דני שלום, אמנם תלונתך אינה עוסקת ספציפית בתחום העיסוק של פורום זה, אולם היא בהחלט בתחום הכירורגיה הכללית, בה אני מומחה. תלונתך מחשידה לבקע מפשעתי משמאל, אל אף שלצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם אכן מדובר בבקע, יש מקום לשקול ניתוח לתיקונו (בעיקר אם תלונה זו פוגעת באיכות חייך). מומלץ לפנות לכירורג לבדיקה והכוונת הטיפול.

13/10/2009 | 15:14 | מאת: יעל

שלום, קיבלתי מרשם לפיקולקס - מחר תתבצע בדיקת הקולונוסקופיה. אני משקשקת מפחד ... יש לי כמה שאלות לגבי החומר הזה : 1. האם יכול להיות שהוא גורם לבעיות לב??? נראה לי לא הגיוני שהרופא ייתן לי אותו אם זה המצב אבל זה כתוב באינטרנט בכמה מקומות ... 2. 2. האם אכילת אורז 3 ימים לפני הבדיקה עלולה לפגופ בה ? (אני שואלת כי כתוב בהנחיות שאין לאכול דגנים 4 ימים לפני הבדיקה ואורז הוא דגן). 3. אני לוקחת כל יום 20 מ"ג רסיטל - האם ישנה בעיה בשילוב של 2 החומרים - פיקולקס ורסיטל? תודה.

13/10/2009 | 21:44 | מאת: ד"ר עודד זמורה

יעל שלום, כל חומר משלשל יכול לגרום לפגיעה קלה באיזון המלחים בגוף, שיכולה להיות בעייתית למי שסובל מאי ספיקת לב קשה. לשאר חולי הלב אין קונטראינדיקציה מלהשתמש בתרוםפה זו. לא נראה לי שהאורז יקלקל הרבה, ואיני יודע על קונטראינדיקציה לפיקולקס בעת נטילת רסיטל. בהצלחה.

13/10/2009 | 22:10 | מאת: יעל

סליחה על הבורות אבל מה זה קונטראינדיקציה ? תודה.

13/10/2009 | 11:55 | מאת: גיורא

שלום רב. האם הנעה רצונית של שרירי פי הטבעת נעשים באותו אופן כמו כל שריר רצוני אחר בגוף? כלומר בהעברת פקודה מהמוח באמצאות תאי עצב לשריר רצוני ספציפי? תודה.

13/10/2009 | 21:41 | מאת: ד"ר עודד זמורה

גיורא שלום, מנגנון השליטה של פי הטבעת מורכב מ 2 קבוצות שרירים עיקריות. האחת נקראת הסוגר הפנימי, ואחראית בעיקר על הלחץ הבסיסי שקיים כל הזמן בפי הטבעת (אך גם על רפלקסים שונים), וקבוצה זו אינה רצונית. הקבוצה השניה נקראת הסוגר החיצוני, ואחראית בעיקר על הלחץ היזום, דהיינו על הלחץ שנוצר כשאנחנו רוצים לכווץ את פי הטבעת, ומכאן שקבוצה זו היא רצונית.

12/10/2009 | 21:50 | מאת: אלי

שמונה ימים לאחר ניתוח להסרת טחורים ופיסורה. כאבים (כצפוי) עדיין חזקים. לחץ חזק על פי הטבעת. החלו יציאות סבירות רכות כנדרש. הערב כתוצאה מהלחץ החל גם דימום, הכוונה שהלחץ שעד כה היה משחרר נוזל אדמומי הפך לגושים דמיים. א. האם זה צריך להדאיג? ונדרש לפנות לבית חולים? ב. האם יתכן שעם כל הרצון למנוע לחץ על פי הטבעת גרמתי נזק ופגעתי בתוצאות הניתוח? תודה

13/10/2009 | 21:37 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אלי שלום, דימום קל שכיח מאד לאחר ניתוח כפי שאתה מתאר, ואם לא מדובר בדמם מאסיבי הגורם לחולשה, סחרחורת וכד', אין צורך לרוץ לבית החולים. במקרה של דמם מאסיבי כמתואר יש לפנות מיידית לכירורג המנתח או לחדר המיון.מומלץ להקפיד על ריכוך יציאות ומניעת עצירות, על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה. ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה.

12/10/2009 | 21:03 | מאת: טלי

ד"ר שלום. שמי טלי אני בת 19. לפני 4 שנים עשיתי ניתוח עקב פילונידל סינוס בעצם הזנב, הצלקת נסגרה והמשכתי כרגיל. אך לאחר זמן מה (לפני שנה וארבע חודשים מהיום - ה 10/09 , ) זה חזר לי שוב ובפעם השניה עשיתי ניתוח שוב כמעט באותו המקום. הצלקת הספיקה להיסגר לפני הרבה זמן ((הורדתי שיערות ושמרתי על האזור נקי, עשיתי כמה שטיפות ביום עם מים סטריליים) אך התחלתי בזמן האחרון להרגיש כאב ובהתבוננות בצלקת גיליתי כי הצלקת נפתחה קצת (דומה לעקיצת יתוש) ומפרישה מוגלה ודם. אשמח לדעת מה זה? ואם זה חזר לי בפעם השלישית? למרות שאין שם כדור מוגלה? כיצד ניתן לטפל בזה? חשוב לציין כי הלכתי לרופא ואני שותה בינתיים אנטיביוטיקה (אאוגמנטין) אך את הטיפול האנטיביוטי כבר עברתי גם בשתי הפעמים הקודמות וזה לא ממש עזר..כי בכל זאת עשיתי ניתוח. כמו כן שמעתי שישנם כמה טיפולים על מנת שתופעה זו לא תחזור יותר.. כמו סגירת הצלקת עם דבק ביולוגי או הזרקת מקרופאגים? ידוע לך על טיפולים אלו? או טיפול אחר אשר יפסיק לגמרי את הופעת האבצסים? תודה מראש, טלי. תודה מראש על תשובתך, טלי.

13/10/2009 | 21:35 | מאת: ד"ר עודד זמורה

טלי שלום רב, אמנם לא ניתן לקבוע על סמך תיאור באינטרנט בלבד אם מדובר בחזרת סינוס פילונידאלי או בבעיה כלשהי בריפוי הפצע מהניתוח האחרון, אולם התאור בהחלט יכול להחשיד לחזרה של הסינוס. ישנן שיטות ניתוחיות שונות לטיפול בסינוס פילונידאלי, לכל שיטה כזו יתרונות וחסרונות, ולאף אחת משיטות אלו אין לצערי 100% הצלחה. לעיתים קרובות הסינוס נרפא לאחר הניתוח הראשון, אולם ישנם מקרים עקשניים שזקוקים לניתוחים חוזרים ונשנים. הבשורה הטובה היא שבסופו של דבר כמעט כולם נרפאים. דבק ביולוגי משמש בעיקר לטיפול בפיסטולות, והנסיון בטיפול בו בסינוס פילונידאלי מצומצם ביותר. קבוצה מאיכילוב ניסתה את זה ואף פרסמה את תוצאותיה, אולם למיטב ידיעתי גם הם לא משתמשים בשיטה זו כיום. מאקרופגים הם תאים המעודדים ריפוי פצע, ולא באים במקום טיפול ניתוחי, אולם בהחלט ניתן לשלב אותם עם ניתוח, ואף להזריקם שוב כל מספר שבועות במהלך תקופת ההחלמה, על מנת לעודד את ריפוי הפצע (יש לציין כי מדובר במוצר עם עלות גבוהה). מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול.

12/10/2009 | 11:36 | מאת: אני

שלום, יש לי בעית טחורים פנימיים וחיצוניים , דרגה 4 עם צניחה, מעוניינת לטפל ע"י ניתוח,הבעיה היא שיש לי שתי יציאות ביום ולפעמים 3, זה מה שגרם להחמרת המצב, השאלה לאחר ניתוח המצב יכול לחזור ? כי הבעיה היא במכניקה ,הבעיה היא בעצם טכנית, "ע"י ניתוח זה יפתור את הבעיה? הריי יהיו לי שוב שתיים שלוש יציאות ביום, יש חשש ששוב הכל ייצא ויצנח? ניתן למנוע מספר מרובות של יציאות? ניתן לטפל בשורש הבעיה- בבעיה הטכנית שלא יתנפחו לי הורידים יותר? אני יודעת שהסרת טחורים פותר זמנית את הבעיה אך מה עושים עם שורש הבעיה לאחר מכן שבעתיד לא יתנפחו הורידים? אשמח אם תוכל לענות לי על שאלותיי.

12/10/2009 | 23:34 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אני שלום, טיפול כירורגי בטחורים אכן מיועד לפתור את הבעיה הנוכחית, ואין לו אפקט מניעתי לעתיד. האפקט המניעתי להשנות טחורים הוא הקפדה על הרגלי חיים נכונים המקטינים את הסיכוי להווצרות טחורים. 2-3 יציאות ביום לרוב אינן מהוות בעיה ניכרת ולא בהכרח מגדילות באופן ניכר את הסיכוי לחזרת טחורים, אולם חשוב להקפיד שיציאות אלו יהיו ללא מאמץ ולהמנע מישיבה ממושכת בשירותים בכל יציאה. אם אכן ישנה בעיה פונקציונאלית כלשהי כגון קשיי התרוקנות, מומלץ לטפל בה, בכדי להקטין את הסיכוי לחזרת הטחורים.

12/10/2009 | 11:03 | מאת: כואבת

יש לי תקופה ממושכת כאבי בטן (יותר באיזור הקיבה) בתהליך של בדיקות.. אבל שמתי לב שתקופה ממושכת של כמעט חצי שנה יש לי נוזל סמיך מאוד לבן שיוצא מעט במתן שתן ולרוב בצואה... מה יכולה להיות הסיבה לכך? ואיזה בדיקות אני צריכה להתמקד?..

12/10/2009 | 23:29 | מאת: ד"ר עודד זמורה

שלום רב, התלונות אותן את מתארת יכולות לנבוע ממגוון של סיבות, ולצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול, במקביל לבירור שאת עוברת (ועם תשובות שכבר יש לך).

11/10/2009 | 12:34 | מאת: רונן

שלום לד"ר זמורה. אני כבן ארבעים. בריאות תקינה, בכושר גופני סביר. עובד בעבודה הכרוכה בלחצים רבים. מזה כ 8 חודשים, בעיקר לאחר יציאות הבוקר (שהנן רכות ולא בעייתיות או חריגות), מופיעה יציאה אחת או שתיים, ביתרת היום, קשה יותר. במקרים הללו הצואה יוצאת שטוחה, מעין רצועות. במהלך החודשים האחרונים לא איבדתי משקל, אין דימומים (הנראים לעין), בדיקות דם תקינות ביותר ובדיקת אולטרא סאונד תקינה. הבדיקות נערכו לפני מספר ימים - כ 8 חודשים לאחר תחילת התופעה. לפני כארבע חודשיים, נילוותה לתופעה גם בעיית קושי בהתרוקנות, אשר הובילה למספר רב של יציאות. עניין זה התייצב והשתפר באופן משמעותי, עד כי נעלם כליל. לא ניתקלתי בשום תופעת עצירות בשנים האחרונות. רופא המשפחה המכיר את תופעת הלחצים בחיי, הציע לי לקחת תרופה המרפה את שרירי המעי. טרם נטלתי את התרופה. האם תופעת הצואה השטוחה בעייתית? האם מדובר על חסימת מעי? האם ייתכן ומדובר על תופעה הנילוות להיצרות פי הטבעת? בתודה מראש, רונן

12/10/2009 | 23:25 | מאת: ד"ר עודד זמורה

רונן, הסיכוי שהתופעות שאתה מתאר נובעות מחסימת מעי או היצרות של פי הטבעת נמוכה (בעיקר משום שחלק מהיציאות תקינות ואינן שטוחות), והסיכוי שמדובר בבעיה פונקצינאלית (תפקודית) כלשהי של מערכת העיכול, שיכולה להיות מציקה יותר או פחות אך אינה מסוכנת, גבוהה בהרבה. יחד עם זאת, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. אם החרדה או הסימפטומים עצמם מאד מטרידים אותך מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות מערכת העיכול או לרצפת האגן לבירור והכוונת הטיפול.

11/10/2009 | 08:01 | מאת: אנבל

בני בן 8 יותר משנתיים בורחת לו קצת צואה בתחתונים לאחרונה המצב החמיר ל2-3 פעמים בשבוע בני ילד מאוד פעיל חברתית ועכשיו מתחילים לו פחדים במפגשים שחלילה לו יברח לו היתי אצל 3 גסטרולוגים שלא ידעו לפתור את הבעיה האם אני צריכה לפנות לפרקטולוג ??? האם יש לך עצה מה כדאי לי לעשות ???

12/10/2009 | 23:21 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אנבל שלום, איני מטפל בשגרת יומי בילדים, ולכן איני יכול לענות נכונה על שאלה זו. למיטב ידיעתי בעיות שליטה בילדים הן לרוב התנהגותיות ולא נובעות מבעיה מבנית או תפקודית של פי הטבעת, פרט לילדים עם מומים מולדים ידועים וברורים. מציע בכל זאת לפנות לכירורג ילדים או גסטרואנטרולוג ילדים, ספק בעיני אם פרוקטולוג המתמחה במבוגרים יהיה כתובת נכונה.

13/04/2010 | 22:23 | מאת: רינה

שלום ד''ר: אני רינה בת 53 כלפני שלושה חודשים התחיל לי לברוח הצואה לפי הטבעת ועד עכשיו אני לא יודעת מה לעשות ואני מאוד מתהביישת לכן אני פונה אליךך כי אתה נראה לי מוסמך בעניןן אם אפשר להחזיר לי תשובה מהר אני יודה לך מקרב לב בתודה רינה 13-4-2010

09/10/2009 | 23:15 | מאת: ארז

שלום.. מזה כמעט חודש שכל כמה ימים תוקף אותי התקף חזק של גירודים באזור פי הטבעת מבחוץ ומפנים. לאחר גירוד יש התנפחות קלה של האזור ומרגיש צריבה חזקה מאוד ביציאות. זה נעלם וחוזר כל כמה ימים.. אשמח להבחנה ופיתרון לבעיה המעצבנת תודה מראש

12/10/2009 | 23:17 | מאת: ד"ר עודד זמורה

ארז שלום, מטרת פורום זה הוא לספק ידע רפואי כללי בתחום עיסוקנו, לצערי אין ביכולתנו (ולא יהיה אחראי מצידנו) לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה. כעיקרון גרד אנאלי היא תופעה מוכרת ויכולה לנבוע ממגוון של סיבות, ופעמים רבות טיפול נכון יכול להקל ולשפר את איכות החיים. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבירור והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

08/10/2009 | 23:40 | מאת: אבי

שלום בן 32 בריא בד"כ לאחרונה חווה ריבוי גזים נפיחות בטנית יציאה אחת בבוקר רכה לא שלשול או עצירות אציין תיאבון שמור האם עלי לעשות קולונוסקופיה אני מודאג מאוד מה לעשות ,אציין שהיציאה היא לא חלק אחד אלא חתיכות קטנות

12/10/2009 | 23:14 | מאת: ד"ר עודד זמורה

אבי שלום, בהנחה שאין לך הסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס בגיל צעיר, הסיכוי שהתלונות שאתה מתאר נובעות חלילה מגידול במעי בגיל 32 הוא נמוך מאד מאד והסיכוי שמדובר בבעיה פונקצינאלית (תפקודית) כלשהי של מערכת העיכול, שיכולה להיות מציקה יותר או פחות אך אינה מסוכנת, גבוהה בהרבה. יחד עם זאת, אם החרדה או הסימפטומים עצמם מאד מטרידים אותך מומלץ לפנות לגסטרואנטרולוג לבירור והכוונת הטיפול.

08/10/2009 | 00:43 | מאת: איל

שלום רב, אני בן 42 ומזה מספר חודשים, לעתים לאחר יציאת צואה, אני מרגיש מעין גוש שיוצא מהרקטום. הגוש חוזר חזרה לחלל הגוף לאחר שאני דוחף אותו פנימה... לאחרונה הסימפטום התגבר והוא חוזר על עצמו לעתים תכופות מאד. בנוסף יש לי שם גם מה שנראה כטחור חיצוני. רופא המשפחה (ללא בדיקה גופנית) הפנה אותי היום לפרוקטולוג בשל חשש לצניחת רקטום. שאלות: 1. האם ישנם מצבים בהם צניחת רקטום ניתנת לטיפול שלא על ידי ניתוח? 2. מה דחיפות הפנייה לפרוקטולוג במקרה שלי? אציין כי מיד לאחר החג אני אמור לצאת לחו"ל לשבועיים. אודה מאד לתשובה מהירה... תודה

08/10/2009 | 22:17 | מאת: ד"ר עודד זמורה

איל שלום, סימפטומים כפי שאתה מתאר יכולים להתאים לטחורים הצונחים בעת מאמץ (יותר שכיח בגברים בגילך), או לצניחה מלאה של הרקטום. רופא מומחה יוכל לרוב להבדיל בבדיקה בין 2 מצבים אלו. אם מדובר בצניחה מלאה של הרקטום, היא לרוב לא תעלם ללא פעולה ניתוחים כלשהי, אולם אין דחיפות בטיפול בקנה מידה של שבועות ספורים לכאן או לשם. נסיעה טובה וחג שמח.

07/10/2009 | 14:02 | מאת: סוף על הקטינו

לאחר התייעצות עם הרופא המטפל ועם רופא פרטי לחוות דעת נוספת, עדיין נותרו מספר שאלות (שעבור חלקן אפילו קיבלתי תשובות סותרות), לפני שאגש לייעוץ פרטי נוסף (שובר שיוויון :-)), אשמח לשמוע חוות דעתכם בנושא. לאחר צרבת תכופה שנמשכה כשנה, אובחן בארט ללא דיספלזיה (הביוספיה נלקחת מהוושט), בן 30, בריא, לא מעשן ומשקל תקין. מזה מספר חודשים אני נוטל 2 כדורי אומפרדקס ביום, ואין זכר לצרבת כלל וכלל. 1. להלן האבחנה המלאה, למיטב הבנתי האבחנה מנוסחת בזהירות ולא חד משמעיות (may be), האם זה הניסוח הסטנדרטי, ולמרות הזהירות, אכן יש בארט, או שהאבחנה לא חד משמעית ? (או במילים אחרות, האם יש מצבים שבהם כתוב שיש בארט, ולא may be consistent... ?) mild to moderate reflux esophagitis, fundic mucosa and a small fragment of gastric mucosa with goblet cells, may be consistent with barrett's mucosa (if present in the esophagus) no dysplasia 2. האבחנה כללה גם בקע סרעפתי בגודל 3 מ"מ, אני חושש ממצב שבו בשל הבקע, ימשיך להגרם נזק לוושט, למרות שאין לי צרבת. האם זה נכון שחוסמי PPI לא חוסמים מרה, שעלולה לעלות ולהמשיך להזיק לוושט ? האם יש נוזלים נוספים, פרט למרה, שעלולים לעלות ולהזיק, למרות שלא אחוש בכך ? 3. לאור הנתונים הנ"ל, מה דעתכם לגבי ביצוע ניתוח לתיקון הבקע ו/או הסרת שכבת הרירית ? 4. האם בארט ללא דיספלזיה הפיך עם השנים ? 5. אחד הרופאים המליץ על בדיקת מנומטריה ו PH מטריה כדי להבדיל בין אבחנה של רפלוקס לבין דלקת על רקע חיידקיף השני אמר שאין צורך, אבל לא ממש הבנתי מה המטרה, מישהו יכול להסביר ולומר דעתו ? 6. הבנתי שבאיכילוב יש רופא שמבצע גסטרוסקופיה עם צביעה מיוחדת של הוושט, שיכול לזהות שינויים ממאירים בתוך הרירית של הבארט, מישהו מכיר את הטיפול ? רלוונטי בשלב זה ? מומלץ ? תודה רבה וחג שמח ! אגב, במידת האפשר, אשמח לקבל המלצה לרופא מומחה ובכיר בתחום, לייעוץ אישי בנושא.

08/10/2009 | 22:23 | מאת: ד"ר עודד זמורה

הנושא אינו בתחום עיסוק פורום זה. מומלץ לפנות לפורום גסטרואנטרולוגיה כאן בדוקטורס http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-904,m-Doctors,a-Forums.html או http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-3208,m-Doctors,a-Forums.html חג שמח

07/10/2009 | 10:47 | מאת: איתן

לפני יומים עברתי ניתוח משולב של HAL +RAR הכאבים לאחר הניתוח היו איומים למשך 24 שעות כרגע אני סובל מכאבים אבל בדרגה שניתן להישאר ער . סמתי לב שיש לי נפיחות בעזור פי הטבעת מען בליטות כמו תחורים אבל קשים יותר נאמר לי שהיתכן ואלה בצקות לאחר הניתוח . שאלתי היא כמה זמן עד שהבצקות יעלמו ומה ניתן לעשות כדי להרגיע את הכאב ? נב' אני לא חושב שזה אמור להיות אשפוז יום

08/10/2009 | 22:10 | מאת: ד"ר עודד זמורה

איתן שלום, תופעה של טחורים חיצוניים בצקתיים או אפילו טרומבוטיים יכולה לקרות לעיתים רחוקות לאחר THD, וחולפת לרוב לאחר כשבוע-שבועיים. חשוב מאד להקפיד על ריכוך קפדני של היציאות. ניתן להשיג ריכוך יציאות ומניעת עצירות על ידי כלכלה עשירה בסיבים תזונתיים ושתיה מרובה.ניתן ומומלץ להעזר בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ולהקפיד על שתיה מרובה. כן ניתן להעזר באמבטיות של מים חמימים ובמשחות מקומיות להקלה על הבל, עד שהבצקת תיספג. חג שמח