פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

איזה טיפול ניתן לקבל אני מניקה בלבד תודה

כלכלה עשירה בסיבים, תוסף סיבים מסחרי על בסיס פסיליום הנמכרים בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ושתיה מרובה. אין מניעה לשימוש בזמן הנקה.

ד"ר זמורה שלום רב, בעבר שאלתי בפורומים לגבי ניתוח הסרת כיס מרה, נמצאו לי שני אבנים קטנות בכיס 0.5 ס"מ. והיה לי לפחות התקף כיס מרה אחד, שהתבטא בצמרמורות ,כאבים בבטן עליונה ומימין,תחושת מלאות,הקאות ושילשולים, זה נמשך כמה שעות ובהחלט היה התקף קשה,ALKP שלי סביב 137 הרופא קשר את את זה לכיס המרה, שאלתי האם לא היה עדיף קודם לעשות גסטרוסקופיה . בשאלה של כיב תמונת הסונר בטן לא חד משמעית בעד התקף שכזה מאחר וחסר עיבוי דופן כיס מרה. (מצאו לי בעבר טחורים ברמה נמוכה בבדיקת פרוסקוסקופיה ב 2004)יש לי דימום קל במיוחד אחרי שלשולים,כנראה בגלל הטחורים, קורה לי מידי פעם שרואה טיפת דם שמנגב, אבל רק אם הולך לשרותים לעיתים תכופות יותר וכנראה נוצר גירוי. אני קצת מוטרד ואשמח לתשובה בהקדם איך אתה ממליץ לנהוג? אגב מאז ההתקף שהיה לי עשיתי רפורמה במזון ואני מקפיד לא לאכול פאסט פוד ודברים שומניים, הכולסטרול שלי ירד משמעותית ל 170 וגם המישקל מ 77 ל 74 ק"ג תוך חודשיים והתייצב עכשיו גובהי 179 אשמח להתיחסותך,

סביר מאד כי התקף כאבי בטן כפי שאתה מתאר, בנוכחות אבני מרה והפרעות בפוספטזה בסיסית (ALKP) נגרם על רקע אבני המרה, ועיבוי דופן הכיס באולטרסאונד אם ישנו מצביע על דלקת כיס המרה אך העדר עיבוי לא שולל שמקור הכאבים בכיס המרה. אם אתה מאד מוטרד משאלת הכיב זאת לא תהיה טעות לבצע גסטרוסקופיה, אך לדעתי זה בכל מקרה לא ישלול מקור מרתי ולא יוריד את האינדיקציה לניתוח. מה שכן, כדאי לחזור לפני הניתוח על תפקודי הכבד, ואם הפוספטזה הבסיסית לא חוזרת לנורמה, יש לשקול בירור של צינורות המרה לפני הניתוח. לדימום דרך פי הטבעת אין קשר לאבני מרה וסביר שגם לא לכאבים התקפיים כפי שאתה מתאר. יש הרבה סיבות אפשריות לדימום דרך פי הטבעת, ובעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים, פיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. טחורים למשל אינם נדירים בגיל צעיר, ולעומת זאת גידול במעי הגס מאד נדיר בגיל זה. אם הדמם ימשך הייתי ממליץ לך לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

אני מודה לך מאוד עת התשובה המנומקת, החלטתי בפה אחד עם הרופא גאסטרו לעשות בדיקת גאסטרוסקופיה בטרם הניתוח. הוא גם אמר שמציאת חומצה לא בהכרח תשלול כריתת כיס המרה,אם הכאבים שלי היו תכופים אני מאמין שהייתי ממהר להסיר את הכיס, מאחר והיה לי מקסימום התקף אחד אולי אחד נוסף לפני כמה שנים, אני מעדיף להמתין, אני אחזור על הבדיקה של ALKP ובהחלט אבדוק אם יש מגמת ירידה, אגב ירד לי מ 147 ל 134 עשיתי רפורמה רצינית בתזונה,אוכל פחות דברים שומניים, לפחות הסיכוי לייצור אבנים חדשות אולי ירד. חג שמח

שלום, לאחרונה התחלתי לשים לב לנקודות אדומות-כתומות שנשראות על נייר הטואלט לאחר הניגוב. זה נראה כמו חתיכות קטנות של קליפות עגבניה או פלפל. האם זה יכול להיות או שמדובר במשהו שאמור להדאיג אותי? אין לי תופעות אחרות , אין עצירות. תודה.

לא נשמע לי מדאיג. לפי תאורך זה לא נשמע כמו דימום בצואה, ושאריות מזון לא לגמרי מעוכל תקינות ביציאה.

שלום,השבוע ביצעתי בדיקת קפסולה. למרות המעקבים הקפדניים שניהלתי, לא ראיתי שהקפסולה יצאה. האם יש סיבה לדאגה? מה אני צריכה לעשות? אין לי כאבים או תופעות חריגות. תודה

ליאת שלום, אם אין תלונות המחשידות לחסימת מעי, כגון כאבי בטן עזים, נפיחות בטנית, והעדר יציאות ומעבר גזים, אין סיבה לדאגה. או שהקפסולה יצאה ופיספסת אותה, או שהיא תצא בזמנה.

שלום רב מאז לידת ביתי לפני קרוב לשלושים שנה סבלתי מבעית טחורים קלה שלא ממש הפריעה, הטחורים היו מצומקים וחיצוניים ורק מידי פעם במצבים של עצירות היה דימום קל מאוד ולכן לא טיפלתי בזה. לפני כחודשיים שלושה התפתיתי לרכוש ג'ל לטיפול בטחורים בחנות טבע שאכן עשה נפלאות לגבי הטחורים החיצוניים והעלים אותם כמעט לגמרי, הקוץ שבאליה הוא שמאז הטיפול "המוצלח" אני סובלת מטחורים פנימיים גדולים שלמיטב ידיעתי לא היו שם קודם לכן או שהיו מאוד קטנים. איני סובלת מכאבים ולא מדימום אבל מתקשה ביציאות, במיוחד אם הצואה רכה ואז שום דבר פרט להתערבות חיצונית לא מצליח לעזור על מנת שהיא תחליק החוצה. ברצוני לציין שבדרך כלל יש לי יציאות נורמליות ורק לעיתים אני סובלת מעצירויות. דווקא בתקופה זאת אין לי עצירות כלל אבל כל ביקור בשרותים הוא סיוט. מה לעשות? האם יש חשש לבעיה יותר חמורה במעי. האם זה יעבור מעצמו? האם השערתי שהתופעה הזאת קשורה לטיפול בג'ל היא נכונה? בברכה דגנית

דגנית שלום, טחורים פנימיים, גם גדולים למדי, אינם גורמים לרוב לחסימה של איזור פי הטבעת ולהפרעה בתהליך ההתרוקנות. להיפך, הפרעות שונות בתהליך ההתרוקנות, כולל הרפיה לא מספיק טובה של שרירי רצפת האגן או שינויים במבנה הרקטום התחתון, יכולים לגרום למאמץ מעת היציאה, שגורם לטחורים פנימיים גדושים. מציע שתיפני לכירורג קולורקטאלי (או לגסטרואנטרולוג שהתמחותו בבעיות רצפת האגן ותנועתיות מערכת העיכול) לבירור וטיפול.

לפני כחודשיים נתקלתי בפעם ראשונה בדם ברקטום ללא כל יציאה. נייר הטואלט יצא אדום. מאחר ולא קרה כלום לאחר מכן לא הייתי מודאג והמשכתי בשיגרת חיי. אתמול, לאחר יציאה קשה ומאסיבית במיוחד (מצטער על התיאורים הגרפיים, אבל נראה לי שאין דרך אחרת), שוב נתקלתי בדם הן על נייר הטואלט והן על הצואה באסלה. מאז לא הייתה לי שום יציאה (אני מניח שחלק מזה היא עצירות פסיכולוגית). לרוב אין לי בעיות ביציאות והתדירות הרגילה שלי היא פעם-פעמיים ביום. חוץ מזה, אני בריא, יש לי רגישות לחלב ואני לוקח לקטזין ואז הכל בסדר. אני לא בטוח שזה קשור, אבל מדובר באותה מערכת. מה לעשות? מאחר ואני בחו"ל, לא כל כך מתאים לי ללכת לרופא אלא אם אני ממש חייב. תודה מראש

שכחתי לציין שאני בן שלושים. כמו כן, אתמול הייתה יציאה יחסית נורמלית ללא דם, אבל עדיין יש לי כאבי בטן (דקירות). תודה ושבת שלום,

זוהר שלום, יש הרבה סיבות אפשריות לדימום דרך פי הטבעת, ובעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים, פיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. טחורים למשל אינם נדירים בגיל 30, ולעומת זאת גידול במעי הגס מאד נדיר בגיל זה. כלן רוב הסיכויים שמדובר בדמם מאיזור םי הטבעת כגון טחורים פנימיים.הטיפול העיקרי שאני יכול הלציע לך הוא לנסות ככל הניתן לרכך את יציאותיך באמצעות כלכלה עשירה בסיבים, תוסבי סיבים על בסיס פסיליום (psylium fiber therapy) הנמכרים ברוב המדינות בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ושתיה מרובה. אם הדמם ימשך הייתי ממליץ לך לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג שכיתאפשר לך לבדיקה על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

ד"ר זמורה שלום! אשמח לדעת פרטים על ניתוח תיקון רקטוצלה Rectocele For Starr Proc למיטב ידיעתי זהו ניתוח חדש יחסית, מה ידוע לנו עליו? אחוזי הצלחה? האם הניתוח בהרדמה כללית/מקומית, מה הנסיון המטבר לניתוח זה בארץ והאם יש אלטרנטיבה פחות חדישה. כמו כן, אודה לך באם תוכל להפנות אותי ללינקים רלוונטים בנושא. לתשובתך המהירה אודה! בתודה ליאורה

ליאורה שלום STARR הוא אכן ניתוח חדש יחסית, שמבוצע בשנים האחרונות בעיקר באירופה, ומיועד לטיפול בקושי בהתרוקנות שנגרם מסיבות אנטומיות שונות, כולל רקטוצלה. בארץ יש ניסיון של מספר עשרות מקרים, וכללית ניתן לומר שהתוצאות דומות לאילו המתוארות באירופה. הניתוח מבוצע בהרדמה כללית או איזורית (חצי גוף תחתון), ובעל שיעור הצלחה טוב ושיעור סיבוכים נמוך (אך לא אפס). קשה לומר מספרים ברורים של אחוזי הצלחה או סיבוכים, שכן בסדרות שונות (שרובן מאיטליה) התוצאות שונות. ניתן להשיג באינטרנט מידע על מחקרים אלו, אולם המידע כתוב בלשון רפואית ומיועד לרופאים. אם תרצי , אוכל לשלוח לך מידע כזה במייל. ישנן שיטות "ישנות" אחרות לתקן רקטוצלה, כולל ניתוחים דרך הנרתיק או דרך פי הטבעת. ההנחה המקובלת היום היא שניתוח STARR משיג תוצאות טובות יותר בחלק גדול מהחולים.

ד"ר זמורה אני מודה לך מאוד על תשובתך המהירה והתייחסותך. אשמח מאוד באם תשלח לי למייל את החומר הרלוונטי בנושא ה- STARR בתודה מראש, ליאורה

שלום, אני חושבת שיש לי טחורים חיצוניים, לפי כל מה שקראתי בנושא. הרוקח המליץ על פרוקטו גליבנול בשילוב פרוקטו אובליפיכה. התחלתי להשתמש במשחת הגליבנול אבל לא קרה שום דבר. היום החלטתי ללכת על נרות האובליפיכה, ואחרי שהחדרתי את הנר לפי הטבעת באמצעות האפליקטור ובאופן המומלץ, ראיתי בהוראות בכתב קטן את ההוראה הלא ברורה שלהלן: "אינו מיועד להחדרה לפי הטבעת". מה זה אומר??? איך אפשר להשתמש בנר אם לא בהחדרתו? הרי אי אפשר למרוח משהו מוצק... נבהלתי והוצאתי את הנר החוצה בדרכי היצירתית. אני בסרט אימה, ופוחדת פחד מוות מניתוח, עזור לי בבקשה... תודה, איה.

איה שלום, הנרות הנ"ל אינם מוכרים לי. מציע שתפני לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה ולהוונת הטיפול. אני מעריך מאד את השירות שניתן על ידי הרוקחים, אולם הוא אינו בהא במקום בדיקה מסודרת, אבחנה והכוונת הטיפול על ידי הרופא.

גם אני סובל מזה מדי פעם בפעם. הפעם האחרונה השתמשתי כרגיל בפרוקטו גליבנול אבל הפעם הזאת זה לא עבד. הרוקח המליץ לי על משחת הפרוקטו אובליפיכה (לא נרות) וראה זה פלא זה פועל. אחרי פעמיים המצב השתפר ועכשיו אחרי 3 ימים נעלמו לי הטחורים. כמובן שאני אמשיך עוד כמה ימים כדי "להרוג" את העסק סופית. בכל מקרה צריך לשמור על קיבה רכה כי הטחורים "קופצים" החוצה במקרה של יציאה קשה ולוחצים חזק. לכן חשוב ביותר לשמור בכל דרך על קיבה רכה עם ע"י דיאטה מיוחדת או אפילו משלשלים בזמן שיש התקף טחורים. בהצלחה.

שלום , אבי בן 75 סובל מפרקינסון ונוקשות שרירים, , סובל מעצירויות קשות. כשהיה מאושפז בבית חולים הבחינו הרופאים בבדיקת סי טי שיש לו בועות גז באגן. אבי קיבל טיפול של חוקן מספר פעמים לפני כן. היה חשש ופאניקה מצד הכירורג שנוצר לו נקב במעי ואישפזו אותו במחלקה כירורגית עם חשש לנקב במעי או דליפת מעי . הסבירו לי שבמקרה והחשש נכון יש לבצע ניתוח של הוצאת המעי והחזרתו לגוף אחרי 3 שבועות. מהם הסיבוכים לנקב במעי? האם נקב קטן יכול להתאחות לבד? מה זה הניתוח הזה ? ואיפה המעי בשלושת השבועות בין לבין? אנא הסבירו לי הכל . תודה רבה לכם מבקשת הסבר

ליאת שלום, במקרה שנוצר נקב במעי, לדוגמא כתוצאה מחוקן, הגורם למצב זיהומי בגוף, יש צורך לבצע ניתוח בו מטים את זרם הצואה כך שלא יעבור באיזור זה, על ידי יצירת סטומה, שהיא פתח בדופן הבטן, שאליו מוציאים לולאת מעיים. על הפתח בדופן הבטן מדביקים שקית, אליה נאספות היציאות. לאחר שהמטופל מחלים וחוזר לאיתנו (לרוב מספר חודשים), מבצעים ניתוח נוסף בו סוגרים פתח זה. לעיתים כאשר יש נקב מינימאלי שלא יוצר מצב זיהומי קשה, ניתן לטפל בו בטיפול אנטיביוטי בלבד, אולם זהו המצב הפחות שכיח.

שלום, אני בת 24 ולפני כחודש הרגשתי כאב ביציאה עם קצת דם, פרוקטולוג בדק אותי ואמר כי יש לי פצע (פיסורה) נתן לי משחה, אבקה משלשלת ואמר לי לעשות אמבטיות. ניסיתי את האבקה המשלשלת אבל היא גרמה לי לנפיחות רצינית בבטן אז במקום זה אני שותה מיץ משזיפים מיובשים- וזה עושה לי יציאות רקות מאוד ובהחלט ישנה הטבה, אין כאבים ואין דימום. אך מרגע ששיניתי את התזונה אני סובלת בעיקר בשעות הערב מגזים חזקים (ללא כאבי בטן) . האם צריך לבדוק את זה ? אני מאוד במתח בזמן האחרון, האם יש קשר? האם זו תופעה ידועה

גזים במערכת העיכול הם חלק תקין מפעולת מערכת העיכול, וכמותם יכולה להשתנות מסיבות רבות, כולל סוג התזונה אותו אנו אוכלים. כמובן שהכי טוב לא להיות במתח, אבל אין קשר ברור בין מתח נפשי לגזים. את יכולה לנסות תכשירים מפחיתי גזים הנמכרים בבתי המרקחת ללא מרשם.

התחלטי לסבול מפיסורה לפני זמן מה לפני שבועיים התחלטי לקחת את הטיפול של המשחה nifedipine המשחה עזרה בהתחלה רק שהעזור הפך להיות אדמומי היום לצערי היציאות של הצואה התחילו לצאת שוב קשה והכאב חזר מה אפשרי לעשות בשביל למנוע את הכאבים ושלא הצטרך לבצע את הניתוח

שלום, לפני 3 שנים אבי עבר את הניתוח הנ"ל עם השקה של הקצוות (ללא סטומה) ומזה כחודש הוא סובל משלושלים מימיים ועד לאי שליטה על סוגרים, המלווים בכאבי בטן עזים, תפיחות בבטן וגזים. ברצוני לשאול האם תופעות אלה עלולות להתקיים לאחר הניתוח או שמא המצב מדאיג??? ואם כן אז למי לפנות, ומה לעשות??? תודה מראש.

הודיה שלום, למרות שניתוח כמו שאת מתארת יכול להקטין את היכולת להתאפק ולעיתים אף לפגוע ביכולת השליטה בסוגרים, איני רואה סיבה הקשורה בניתוח עצמו שבגללה שתופעה כזו תופיע לפתע 3 שנים לאחר הניתוח. מומלץ לפנות לבדיקה לכירורג או לגסטרואנטרולוג או לאונקולוג המטפלים, לודא שאין סיבה אחרת כלשהי לתלונות אלו.

רציתי לדעת מה אומרת התשובה של ct ללא ממצא חריג.נצפו בלוטות לימפה עם קוטר מירבי כ-6 מ"מ במזנטריום?

תענו לי להודעה בבקשה של בלוטת הלימפה

דנה שלום, קשה מאד להשיב כראוי על השאלה מבלי לדעת מדוע ביצעת את הבדיקה ומה בכלל חיפשו. יש סיכוי סביר שזה ממצא חסר משמעות, אך כדאי בכל זאת להראות את התשובה לרופא שהפנה אותך לבדיקה, בכדי שיעריך אותה בקונטקסט המתאים.

שלום, האם ניתוח של הסרת המעי הגס לחולת כוליטיס יכול לפגוע בסיכויים להכנס להריון/ לשמור עליו? (בת 30 ללא ילדים) תודה

שלום, ניתוח במחלת אולצרטיב קוליטיס כולל לרוב כריתה של כל המעי הגס והרקטום והתקנת פאוץ' ממעי דק, אותו מחברים לפי הטבעת. אנו יודעים היום שלנשים בגיל הפוריות שעברו ניתוח זה יש אכן סיכוי סטטיסטי רב יותר לסבול מקשיים להכנס להריון בהשוואה לנשים בנות גילן שלא נותחו. לאחר שנכנסים להריון, הסיכוי לסיים אותו זהה לסיכוי של כל הריון רגיל. חשוב לציין שהאינדיקציה לניתוח במחלה זו היא מחלה שלא מגיבה לטיפול תרופתי (או תלויה בסטרואידים), או סיכון מוגבר לפתח גידול במעי הגס, וגם מחלה פעילה מאד שלא מגיבה לטיפול שמרני היא מצב שיכול להקטין במידה מסויימת את הסיכוי להרות, ובוודאי לא מוספה בריאות להריון עצמו. קוליטיס כיבית היא מחלת מעי דלקתית כרונית הפוגעת רק במעי בגס. ישנן 2 סיבות עיקריות לבצע ניתוח אלקטיבי (ז"א לא דחוף אלא מתוכנן) במחלה זו. האינדיקציה הראשונה היא מחלה שגורמת לסבל רב ואינה מגיבה לטיפול תרופתי מקסימאלי (או שמגיבה רק לסטרואידים, שלהם תופעות לואי קשות). האינדיקציה השניה היא מניעת סרטן המעי הגס. למי שסובל ממחלה זו למעלה מ 10 שנים יש סיכון מוגבר ללקות בסרטן המעי, ולכן אנו לוקחים ביופסיות מהמעי באופן תקופתי על מנת לחפש שינויים טרום ממאירים, ולבצע ניתוח לפני שמתפתח סרטן. הניתוח במחלה זו כולל בד"כ כריתה מלאה של כל המעי הגס כולל הרקטום. על למנת לאפשר יציאה בדרך הטבע, אנו יוצרים מעין מיכל הנקרא פאוץ' ממעי דק, ומחברים אותו לפי הטבעת. מדובר בניתוח גדול ומורכב, הדורש מיומנות, אולם 90-95% מהחולים מרוצים או מרוצים מאד מהתוצאה עם שיפור ניכר באיכות החיים. לאחר הניתוח יש בממוצע כ 6 יציאות ביום (שזה אולי שיפור לעומת מחלה פעילה) אבל בד"כ אין את תחושת החולי הכללי שיש עם קוליטיס פעילה. יש שעור לא זניח של סיבוכים, שברובם אפשר לטפל, אבל כ 5% מהחולים לא נהנים מהתוצאה בסופו של דבר.

תודה רבה על התשובה המפורטת. אני לצערי מהחולים שלא מגיבים לסטרואידים או ציקלוספרין ואני פשוט כל הזמן יוצאת ונכנסת לאשפוז. עוד כמה שאלות: כשאתה אומר 6 פעמים הכוונה לשלשול או שפשוט צריך ללכת יותר? האם יש מצב להשאר עם שקית בחוץ? האם ניתן לבצע כריתה מלאה בלפרסקופיה? תודה רבה! רותי

שלום,אני לא כ"כ יודעת לאיזה פורום זה שייך,אך בכל זאת אנסה את מזלי. מזה שלוש שנים אני סובלת מאבסס חוזר באזור עצם הזנב,המלווה בכאבים וחום. בכל פעם שהמצב מחמיר אני עוברת פתיחה של המקום,דבר שמאד כואב ומשאיר טראומה. לאחרונה אחד הרופאים שבד את המקום אמר לי שהבעיה שיש לי הינה סינוס פילונדלי. מאז עברתי שוב פתיחה והמקום מאוד רגיש. רופא כרורגי בצבא אמר לי שלא ניתן לכרות את הסינוס אצלי בגלל בעיית משקל(110 קילו),לדבריו לא ניתן להרדים אותי והוא לא מוכן לקחת אחריות. רציתי לדעת אם דעתו היא נכונה,האים זה מסוכן לעבור הרדמה בגלל העודף משקל,אם כן מה ניתן לעשות? אשמח לתשובה, תודה מראש, חיילת מודאגת.

חיילת מודאגת שלום, בעקרון הטיפול בסינוס פילונידאלי הוא בניתוח לכריתת הסינוס. כמובן שבכל מטופל צריך להעריך את הסיכון הניתוחי ולשקול אותו מול התועלת הצפויה בניתוח. עודף משקל הוא ללא ספק גורם סיכון, אבל כשלעצמו לא שולל את האופציה של ניתוח. אם את לא בטוחה שהיעוץ של הרופא הצבאי הולם, כדאי ללכת ליעוץ אצל כירורג נוסף. סינוס פילונידאלי בעצם הזנב הינו מעין כיס תת-עורי, עם פתח המפריש לעור, ומופיע באיזור הגב התחתון, מעל פי הטבעת, באיזור השסע שבין שני העכוזים. סינוס פילונידאלי נגרם כנראה מהתרחבות של זקיק שערה ומכיל בתוכו לעיתים שיער כלוא. הסימפטומים העיקריים יכולים להתבטא בהפרשה של נוזל בהיר, עכור או דמי מאיזור היווצרות הסינוס שנראה כנקב קטן בעור, ואי נוחות באיזור עצם הזנב. לעיתים נוצרת דלקת באיזור המתבטאת באודם, רגישות והפרשה מוגלתית בעלת ריח רע. לעיתים יכול להתפתח זיהום והופעת מורסה (אבסס) באיזור הגב התחתון שיכולה לגרום לחום, כאב עז, והרגשה כללית רעה. אבסס פילונידאלי דורש בד"כ פתיחה כירורגית דחופה ופניה מיידית לחדר המיון. מטרת הטיפול הכירורגי – מתן פתרון רדיקאלי,על מנת לסלק את הסינוס באופן שלא יחזור. ישנן שיטות ניתוחיות רבות לטיפול בסינוס פילונידאלי, ואין הסכמה גורפת בין הכירורגים מהי השיטה הטובה ביותר. השיטה ממקובלת ביותר היא כריתה רדיקאלית של הסינוס. בניתוח מבצעים כריתה של האיזור הנגוע. את הניתוח מבצעים בד"כ בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים ניתן להסתפק בהרדמה מקומית. מאחר שמדובר בתהליך בו יש הפרשה ולעיתים זיהום, הסיבוך העיקרי שיכול להופיע לאחר הניתוח הוא זיהום הפצע. לכן לעיתים משאירים את הפצע פתוח ונותנים לו להירפא מעצמו. ההחלמה מניתוח זה יכולה להמשך לעיתים מספר שבועות בהם נדרש טיפול בפצע, למרות שלרוב ניתן לחזור לתפקוד יומיומי מוקדם יותר. יש חשיבות רבה במהלך הריפוי לשמירה על ניקיון המקום ושימוש בפדים יבשים לספיגת ההפרשות.

שלום, לפני קצת יותר מחצי שנה, לאחר כאבים נוראיים במתן צואה והופעת דימום קל לאחריה אבחן כירוג פיסורה מדממת, נתן משחה והורה לי שאם תוך חודש לא משתפר כנראה שאצטרך לעשות ניתוח. דוודא ב"ה השתפר מאוד. היום שוב במתן צואה ראיתי כוכבים, פשוט שריפה לא נורמלית ודם בניגוב, מה אתה ממליץ? (צריך לחזור לרופא?) אני לא מעוניינת לעשות ניתוח. תודה

רונית שלום, פיסורה היא בעיה המציקה לאיכות החיים ולכן ההחלטה לעבור ניתוח צריכה להיות החלטה שלך, במטרה לשפר את איכות חייך. אין חובה לעבור ניתוח, ואם הטיפול השמרני עוזר- מצויין, אבל אם הטיפול השמרני לא עוזר, לדעתי חבל לסבול מכאבים עזים כל הזמן וכדאי לשקול ניתוח. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום, אני אחרי לידה ומדי פעם יוצאת ונכנסת בליטה כנראה טחור. קודם ללידה לא היתה תופעה כזאת. האם יש לבצע קשירה והאם זה טפול מומלץ או יש טיפול אחר ובמידה ומבצעים קשירה פותר את הבעיה לתמיד או שיכול להישנות? תודה

אלה שלום, קודם כל מזל טוב. סביר שהבליטה שאת מתארת יכולה להיות טחור שמתבלט. טחורים הם דבר שיכול להציק (ולא דבר מסוכן), ולכן הסיבה העיקרית לטפל בהם היא סבל שהם גורמים לך. את הטיפול הנכון יש "לתפור" לצרכי המטופל/ת, בהתאם למידת הסבל שהטחורים גורמים. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום , אני בת 37 לאחר שני ניתוחי פיסורה בשנת 2001 . מאז אני סובלת מהצטברויות אבני צואה ברקטום עברתי חוקן כפפה ושני ריקונים בהרדמה מלאה. כמו כן עברתי את כל הבדיקות האפשריות כולל דפקוגרפיה מונומטריה u/s רקטאלי ועוד. לבסוף הגיעו למסקנה כי אני סובלת מתופעה הנקראת מגה רקטום וירידה בתחושה. אני שותה שמן פראפין שכרגע עוזר. האם קיים פתרון כירורגי או טיפול נוסף? מצפה לתשובה הנואשת

"אסתיפ" שלום, עד כמה שניתן להסיק מהודעתך נראה שעברת את הבדיקות הנכונות, אך קשה לי לקבוע מדוע בדיוק נוצר "מגה רקטום" רק על סמך הודעתך, ולכן קשה לי לומר אם יש או אין אפשרויות טיפול נוספות. בנושאים אלו, בדיקה יסודית של פי הטבעת, ותשומת לב לכל פרטי התשובות של הבדיקות שעברת, חשובים מאד, ולא ניתן לתת יעוץ אחראי ללא זאת. מעט מידע כללי על עצירות וקשיים בהתרוקנות: עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת, ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות, שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית. טפול ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן.

סובלת מטחורים כאבים חזקים מאוד .האים ניטרולינגואל ספרי עשוי לעזור ?האים ניפידיפן משחה מסייעת ? תודה על מה אתה ממליץ לטיפול ולהרגעת הכאבים?

שרון שלום, ניטרוגליצרין וניפדיפין משמשים לטיפול בפיסורה בפי הטבעת ולא לטיפול בטחורים. כאבים כפי שאת מתארת יכולים להתאים לטחורים טרומבוטיים (עם קרישי דם) או לפיסורה, ולעיתים נדירות לבעיות אחרות. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול הן בפיסורה והן לטחורים. פרט לכך, הטיפול לכל אחד מהמצבים שונה, ולכן הייתי ממליץ שתפני לבדיקת כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה לצורך אבחנה וטיפול.

שלום! אני בת 24, לפני כחודש הבחנתי בטיפת דם על הנייר בעת הניגוב וכאב לי מאוד בזמן היציאה, ככה כשבועיים, המליצו לי לאכול נכון (סיבים) ולשתות הרבה וזה באמת עזר וכשבועיים לא היה לי כלום, לפני כמה ימים הייתה לי שוב יציאה קצת קשה ועם טיפה דם בניגוב, ומאז בחלק מהיציאות יש טיפה דם ובחלק אין ושורף לי קצת בזמן היציאה.... קבעתי טור לפרוקטולוג, עוד שבוע מה זה יכול להיות? האם זה מסוכן?

יש הרבה סיבות אפשריות לדימום דרך פי הטבעת, ודמם קל מלוו בכאב אפייני בעיקר לפיסורה בפי הטבעת. בעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים, פיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. טחורים ופיסורה אינם נדירים בגיל 24, ולעומת זאת גידול במעי הגס מאד נדיר בגיל זה. רוב הסיכויים שבדיקת הפרוקטולוג תוכל לאבחן את הבעיה ולכוון את הטיפול. בינתיים מומלץ להקפיד לרכך את יציאותיך באמצעות כלכלה עשירה בסיבים, תוסבי סיבים על בסיס פסיליום הנמכרים בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ושתיה מרובה.

שלום ד"ר יש לי בעיייה שמאוד מטרידה אותי באיזור פי הטבעת יש לי כמו "גוש" שיוצא לי. זה לא בדיוק גוש.. זה נראה כאילו וירידים פנימיים או משהו התנפחו לי מבפנים ויוצאים החוצה,וניתן לדחוף את זה פנימה אך זה יוצא. זה נשמע כמו טחורים.. אך אין לי כאבים בכלל..וגם לא יורד לי דם. זה לא אסתטי ומוזר מאוד. מה זה יכול להיות? ואיזה טיפול זה דורש?

זה נשמע לי כמו קפל עור, אולי כשריד מטחורים. גם לי יש את "הזנב" הקטן הזה. לא נעים, לא אסתטי, אבל גם לא מסוכן (אם זה אכן רק קפל עור)

ליאת שלום, הממצא שאת מתארת אכן יכול להיות טחורים או קפלי עורת שהם בעצם רכיב חיצוני של טחורים. אם זה מפריע לך או מדאיג אותך מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג.

האם קיימת אפשרות לקחת דגימה מאיזור דלקתי ברקטרום? ברקטוסקופיה כירורג אבחן "דלקת" וזה לדעתו מקור לדימום מידי פעם ולא הטחורים ולכן יש צורך לטפל. אין ספק שבדלקת יש צורך לטפל , רק שלדעתי, כאדם מן היישוב , היד על הדק האנטיביוטיקה קל מידי. אני נוטל מטרוג'יל 250*2*3 ובינתיים התרופה אולי מטפלת בדלקת אך בד בבד גורמת לתופעות לוואי של בחילה וכאבים עמומימם בבט שרק מחריפים ולא מקלים מיום ליום... בנוסף לטיפול בקורטיפואם.פעמיים ביום יש לציין כי הרופא לא ציין כי מדובר באנטיביוטיקה, ייתכן שאם היה מציין זאת, הייתי מעלה את השאלה לגבי כדאיות בטיפול בתותחים כדי להרוג מכרסם קטן. ומדוע לא נעשית. בדלקת בדרכי השתן, עושים תרבית, בדלקת גרון עושים משטח גרון, ואם לרופאת המשפחה שלי בא לנסות עליי אנטיביוטיקה היא צריכה להסביר לי את הרציונאל, למה? וכן אני סרבן אנטיביוטיקה אוראלית שלא לצורך!!! אם רופא נותן טיפול מקומי זה בסדר, כך היה עם רופא עור ורופא עיניים, אך כאשר מדובר באנטיביוטיקה אוראלית עולה השאלה מה הכדאיות לעומת תופעות הלוואי של טיפול אנטיביוטי.... האם טיפול זה מקובל? האם קורטיפואם יש לתכשיר סכנה לספיגה סיסטמטית?(בדומה למינונים גובהים של משאפים סטריאודים של אסטמה כדוגמת פליקד\סוטייד במינון 1000 מק"ג ליום ומעלה).

כפיר שלום, מהודעתך לא ברור לי על רקע מה הדלקת והאם אתה חולה במחלת מעי דלקתית ידועה או לא. אם אכן יש דלקת ברקטום ללא סיבה ברורה יתכן שיש להשלים את הבירור ולהגיע לאבחנה כדי לכוון את הטיפול. מבחינת טיפול אנטיביוטי, הרקטום לרוב לא מבצעים תרביות כי ברקטום יש באופן טבעי חיידקים רבים שיגדלו בתרבית, ולכן מטפלים לפי האבחנה.

ללא מחלה דלקתית במעי, הרופא טען כי הדלקת כעת היא בסמיכות לטחורים ולדעתו היא המקור לדימום. יש לציין הטבה מבחינה רקטאליתצ בטיפול המשולב אך בה בעת תופעות לוואי של בחילה וכאבי בטן עוויתים("הפוך קיבה"-רק באיזור בטן עליונה) וכן טעם מר בפה רוב הזמן. עייפות. היום אני מסיים בשעה טובה את הטיפול האנטיביוטי בשעה טובה, יש לציין כי לא היה חום או ממצא אחר הגיוני המצדיק שימוש באנטיביוטיקה אוראלית , מה שגם שהכאבים לא היו מאוד נוראים. במקרה זה תופעות הלוואי היו יותר בעיייתיות מהבעיה שלשמה נתנה האנטיוביטיקה..

שלום. אתמול "עברתי" קולונוסקופיה. התכוננתי לפי ההוראות עם סופודקס. לפני שבועיים עברתי גסטרוסקופיה ובזמן הבדיקה עם טשטוש הרגשתי הכל ואפילו כאב. לכן אתמול בקשתי מהרופא שישים לי משהו חזק יותר שלא ארגיש כאבים. הרופא אמר ששם לי משהו יותר חזק ומשהו נגד כאבים . לאחר הזרקה הרגשתי קצת סחרחורת וזהו. בזמן הבדיקה הרגשתי כאבים חזקים מאוד. אמרתי לרופא שכואב לי מאוד, הוא המשיך , הכאבים חזקים לא פסקו והרופא הפסיק את הבדיקה. לדבריו הוא עבר רק 60 ס"מ והכל תקין ובשלב זה נשיאר את זה כך. מדוע הרגשתי כאבים חזקים כל-כך? מדוע לא היתה השפעה של טישטוש? עשיתי את הבדיקה בגלל התחורים וכאים בבטן. האם יש בדיקה אחרת שניתן לעשות או ניתן לעשות את קולונוסקופי עם הרדמה כללית? תודה

מרינה שלום, איני יודע מדוע הטישטוש לא השפיע עלייך כראוי ואיזה מינון קיבלת, אבל בעיקרון יש הבדלים בין אנשים שונים בתגובה לתרופות שונות. מהודעתך לא ברור לגמרי באיזו אינדיקציה בוצעה הבדיקה, שכן המונח "כאבי בטן" אינו ספציפי. אם מטרתה היתה רק לשלול גידולים במעי, ניתן לבצע במקומה קולונוסקופיה וירטואלית. אם יש חשד כלשהו גם למחלת מעי דלקתית, כדאי לבצע את הקולונוסקופיה בהרדמה כללית.

שלום! אני בת 27 , לפני שבוע בערך היה דימום מאד רציני מפי הטבעת בזמן שהיתה לי יציאה, זה מאד כאב לי ויצא המון דם שממש המים באסלה היו אדומים, יש לציין שבד"כ כשיש לי יציאות יש דימום מועט שמורגש רק על הנייר, ולפעמים גם גרד בפי הטבעת, היציאות שלי בד"כ רגילות אבל יש לי גם הרבה פעמים עצירות. אני רוצה לדעת מה זה יכול להיות? אם יש מקום לדאגה?

רציתי רק להוסיף: האם אפשר לפנות ישר לפרוקטולוג או שצריך הפנייה מרופא משפחה? פרט חשוב נוסף- אני חודש וחצי אחרי לידה רגילה.במהלך השליש הראשון של ההריון סבלתי כל הזמן מעצירות קשה וקצת גם במהלך ההריון.

איני יודע איזו הפניה צריך שכן מדובר בשאלה מנהלתית של קופת החולים ולא בשאלה רפואית, ואיני עובד בקופת החולים.

אלינור שלום, יש הרבה סיבות אפשריות לדימום דרך פי הטבעת, ובעיקרון אנחנו מחלקים את ההתייחסות שלנו ל 2 קבוצות עיקריות. הראשונה היא דימום שנובע מפי הטבעת עצמו, כגון דימום מטחורים, פיסורה ומגוון מחלות אחרות (ולרוב אינו מסוכן, אך יכול להציק), ולדימום שמקורו במעיים. טחורים ופיסורה אינם נדירים בגיל 27, ולעומת זאת גידול במעי הגס מאד נדיר בגיל זה. אם הדמם ימשך הייתי ממליץ לך לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

שלום, קיים אצלי בקע מפשעתי בצד אחד ובגודל 1 ס"מ ואני מעוניין לעבור ניתוח. אני מתלבט בין ניתוח "מסורתי" (פתח גדול, תפרים וכו') לבין ניתוח בשיטת הלפרוסקופיה. רציתי לדעת מה מקובל כיום ומה נחשב יותר\פחות מסוכן וכו', בקיצור, מה עדיף? בתודה מראש, ניר.

יובל שלום, האמת היא שכנראה בבקע חד צדדי שלא תוקן בעבר שעורי ההצלחה ורמת הסיכון אינם שונים מהותית בין ניתוח פתוח לניתוח לפרוסקופי. ניתוח לפרוסקופי מעט יותר קוסמטי (למרות שגם בניתוח הפתוח הצלקת באיזור שלא רואים ביומיום), ואולי החזרה לפעילות רגילה מעט יותר מהירה. כל כירורג ממוצע מנוסה בטכניקה הפתוחה, אולם לא כולם מנוסים עדיין בטכניקה הלפרוסקופית, ולכן כדאי לשקול גם את העדפתו של הכירורג המטפל. בהצלחה.

אבי בן ה86 אלמן חולה קוליטיס שנים רבות, עבר צינטור לפני שנתיים. חייו אינם חיים- יש לו דליפה תמידית של צואה המלווה כמובן בריח והחלפת חיתולים בלתי פוסקת- הדבר פוגע קשות באיכות חייו. הוא מתבייש במצבו ולכן בודד וגלמוד. מידיי מספר חודשים עובר קולונוסקופיה ובדרך כלל מקבל טיפול תרופתי לא יעיל במיוחד לאחרונה שמענו על הסטומה האם פתרון כזה יכול להתאים לו?האם הניתוח מצריך הרדמה כללית?האם יש מי שיוכל לייעץ לנו באופן מקצועי ויעיל לגבי האופציות ? תודה רבה

איריס שלום, סטומה יכולה בהחלט להיות פתרון לסבלו של אביך אם הוא מבין את משמעותה, השפעתה על איכות החיים (בד"כ יותר קל לחיות איתה מאשר עם דליפה מתמדת), והוא רוצה בכך. ניתוח סטומה מתבצע לרוב בהרדמה מלאה, ולכן יש להעריך את מצב בריאותו הכללית של אביך והתאמתו לפעולה כגון זו, אך בסה"כ מדובר בניתוח בעל שיעור סיבוכים נמוך. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי ליעוץ בנושא זה.

שלום דר זמורה, מזה 3 חודשים אני סובל מדימום בכל יציאה. אני נמצא בטיפול של כירורג , עברתי בדיקת סיגמא אצל גסטרולוג עד 45 ס"מ. נמצאו טחורים ודלקת לא מוסברת וכן אבסס הנמצא כ 3 ס"מ מעל הרקטום במעי הגס, נלקחה ביופסיה לחשד לקרוהן והיא נמצאה תקינה. קיבלתי metrogyl 250mg שני כדורים שלוש פעמים ביום למשך 10 ימים. הכאב והדימום נחלשו אבל עדיין יש דימום בכל יציאה. מה האפשרויות העומדות לפני והאם ממצאים אלו יכולים להעיד על מחלה נרחבת יותר. האם להמשיך את הטיפול אצל הכירורג או לגשת לרופא המתמחה בתחום אחר?

רן שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. למרות שלא הבנתי מתאורך היכן בדיוק נמצא האבצס ואיך הוא אובחן, אין ספק שישנם ממצאים הדורשים השלמת בירור, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג לצורך כך.

אני בת 33 אחרי 2 ניתוחים קשים וניתוח לשבר בעקבותיו יש רשת בבטן האם אני יוכל להיכנס להריון והאם מישהו מכיר נשים עם רשת שנכנסה להריון

לימור שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. אין מניעה להכנס להריון עם רשת לאחר תיקון בקע. אם את סובלת מקרוהן, מומלץ לתאם את הכניסה להריון עם הגסטרואנטרולוג המטפל בכדי לנסות ולהפסיק את כל התרופות שיכולות לפגוע בהריון לפני תחילתו. בהצלחה.

לד"ר עודד זמורה שלום רב שמי אבי אני נפגעתי במלחמה במערכת המעיים ועברתי מספר ניתוחים כמו כן נפגעו כלי דם . וסובל מכאבי בטן . וכאבים בקבה לאחרונה נמצא יתר לחץ דם 142/90 לא מטופל בנתיים לאחרונה אושפזתי ונמצא יתר לחץ דםהמפורט מעלה . לשאלתי . האם יתכן שיש קשר לכלי דם ? או לבעיות במעיים ? או קבה ? האם צריך לערוך בירור בקשר ללחץ דם לכיוון הכליות ? האם יש צורך בתרופה להורדת לחץ דם ? אשמח להפנות אותו לאתר אינטרנט בנושא תודה מראש בברכה וחג עצמאות שמח אבי

אבי שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. צר לי לשמוע על פציעתך. איני רואה, עד כמה שניתן לשפוט מהודעתך, קשר בין בעיית מצרכת העיכול לבעיית לחץ הדם. מומלץ לפנות לרופא פנימאי לבירור ולטיפול בלחץ הדם. כל טוב.

שלום רב, אני בן 28. במשך 4 השנים האחרונות מדי פעם סבלתי מטחורים, ובטיפול בנרות ובשמן פרפין העניין נרגע וכך עד הפעם הבאה. (בערך 6 פעמים ב-4 שנים). לפני 5 ימים סבלתי מכאב ביציאה ומדימום. רופא כירורג אמר שמדובר בפיסורה. הטיפול שהמליץ לי הוא טיפול ל-45 יום, ואותו אני משתדל למלא על כל הצדדים: 1) כף שמן פרפין פעמיים ביום - זה לא מוגזם ליטול כזו כמות למשך 45 יום? אם כן - מה המינון המומלץ תקופה זו? 2) מריחת משחה נטוריפין 0.2% במשך 4 פעמים ביום. 3) ריבוי בשתיית נוזלים, אכילת פירות וירקות. 4) אמבטיה במים פושרים (ללא ציון כמה אמבטיות ביום וכמה זמן כל אמבטיה). מה המינון המומלץ? בנוסף לשאלותיי שנשאלו עד כה רציתי לשאול אם מומלץ טיפול נוסף מעבר לטיפולים שהזכרתי או במקומם? כמו כן - מאז נטילת שמן הפרפין (איני בטוח שיש קשר) אני סובל מהפרשות גזים דוחות במיוחד לעתים תכופות ביותר. האם זה קשור לפרפין? או לפיסורה עצמה? או שאין קשר? בתודה מראש, אמיר

אמיר שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. 1. המינון סביר ולא מזיק, אבל יכול להיות קצת מגעיל. ניתן להחליף את השמן בתוסף סיבים על בסיס פסיליום הניתן לרכישה בבתי מרקחת ללא מרשם, לשימוש יומיומי (כף כפעמיים ביום) 2. מצויין 3. מצויין 4. מצויין. פעם- פעמיים ביום במיים חמימים מספק בהחלט. יתכן שהגזים קשורים לשינוי התזונה. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום ד"ר זמורה! רציתי לברר - מה אפשר לעשות נגד הקאות ובחילות? (יש לי קרוהן). זה נרגע מאוד אחרי שטפלתי בחיידק בקיבה, אבל עברו בערך חודשיים, והבחילות והקאות חזרו. לפעמים אני לוקחת על דעת עצמי 2 כדורי אומפרדקס, וזה קצת עוזר. עכשיו קצת נוספים כאבי בטן. אני אמורה לחזור לביקורת בעוד 3 חודשים, אבל לא נראה לי שתהיה התייחסות, כמו שעד עכשיו התשובה היתה - אין מה לעשות. אובחנתי גם עם רפלוקס. מה אפשר לעשות?? יש מה לעשות??

@ית, רק ליתר ביטחון שאין היצרויות וכו' , או שהדלקת "עלתה" במעי - כדאי לעשות צילום מעי (צילום בריום. לא חוקן בריום, אלא הבדיקה עם החומר הלבן ששותים). ואולי זה עדיין החיידק, בידקי תזונה עם נטורופטית. תרגישי טוב.

עשיתי בדיקה לחיידק - חודש לאחר הטיפול, כמו שהרופא אמר, ונמצא שלילי (ערך מאוד נמוך - 2. משהו) בינתיים קצת נרגע, אבל מקיאה מדי יום קצת. מה הבדיקת בריום תעזור?

שטרודלית היקרה, ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. המון המון דברים יכולים לגרום לבחילות ולהקאות, החל ממעורבות של מחלת קרוהן במערכת העיכול העליונה, דרך תרופות שאת נוטלת לטיפול במחלת קרוהן או במחלות אחרות אם יש, וכלה בבעיות במערכת העיכול העליונה שלא קשורות לקרוהן, כגון רפלוקס. לצערי אין ביכולתי לקבוע על פי המייל מה הגורם לתלונותיך (ולרוב גם כשמכירים את כל פרטי המקרה לא קל לקבוע), אולם אני מסכים עם ט.ל שבמטופלת עם קרוהן עם בחילות והקאות יש לשלול היצרות של מערכת העיכול. יש לבדוק אם בצעת בדיקות כאלה לאחרונה, ואם לא- לשקול הדמיה כלשהי של מערכת העיכול. כמו כן כדאי לבקש מהגסטרואנטרולוג המטפל לעבור על רשימת התרופות שאת נוטלת ולהעריך אם אחת מהן יכולה לגרום לתופעת לואי כזו. שיהיה בריאות.

ד"ר זמורה שלום! אני יודעת שלא ניתן במאה אחוז לקבוע משהו, ואני לוקחת הכל בערבון מוגבל ובאחריות. עד שאגיע לרופא יהיה בעוד כחודשיים וחצי. עשו לי אנדוסקופיה השנה ולא אמרו לי דבר על היצרות, אלא רק על דלקת חריפה בתריסריון ובקיבה וכן חיידק בקיבה (שטופל). העסק קצת נרגע, אבל עדיין מציק. אכן בעבר קבעו שיש לי רפלוקס. השאלה אם אין שום דבר מלבד אומפרדקס לטפל בזה?? וכן, האם יש טעם לעשות צילום אחר כלשהו? נמאס לי להקיא פשוט - אני כרגע לוקחת פנטסה. יש לך רעיון? תודה!!

שלום, אני בן 23, סובל מהתקף טחורים שהחל לפני חמישה ימים בעת נסיון הטלת צואה כושל. מאז אותו הבוקר ההתקף הולך ומחמיר. לא הצלחתי להטיל צואה כבר חמישה ימים (שכנראה מצטברת) משום שבכל נסיון, הכאב הולך ומחמיר והטחורים הופכים חיצוניים (בערך בגודל של כדור פינג-פונג) למשך כשלוש שעות, ואז האזור נרגע קצת, הם נכנסים, אז הכאב ממשיך להיות חד ועז. תסמינים נוספים אותם אני חווה בשל ההתקף הם סחרחורות, צמרמורות בגוף וקשיים אפילו להשתין. אינני חי בארץ ואני לא נמצא במצב בו באפשרותי לגשת לראות רופא. אשמח לדעת מה משך התקף ממוצע והאם אני צפוי להמשיך לסבול כך עוד זמן רב? במהלך חמשת הימים האחרונים שובש סדר היום שלי ותפקודי לחלוטין. - מה עלי לעשות בענין הטלת הצואה? האם פשוט להמשיך להמתין עד תום ההתקף (לא מרגיש כאילו יש ברירה) - מה עלי לעשות בענין הטחורים בכלל? ניסיתי משחות שונות לטיפול בנושא, אמבטי ישיבה, שתיית מים מרובה, אך דבר לא סיים את ההתקף.

ראיתי את הודעתך בפורום אחר, אבל זה בסדר, ונחכה לתגובת דר' זמורה. חשוב מאוד שתתרוקן וזאת מטעמים ברורים של מעגל בלתי פתיר עצירות>טחורים >שמחמירים העצירות כי היציאול כואבות> מחמירים את הטחורים כי זה מגדיל הלחץ על הטחורים.... גם אם אינך בארץ, בנוסף להמלצות השמרניות של טיפול בוחורים של אמבטיות ישיבה ושימוש בטיפול מקומי, הייתי מציע לך לעשות מעשה ולפנות לבית מרקחת מערבי שנמצא באיזורך ולרכוש שם מרככך צואה על בסיס צמחי על בסיס PEG או פסיליום, בארץ יש כמה מותגים של שניהם, הרופאים והדיאטנים ממליצים על תכשירים אלו , רק יש להיזהר מתכשירים המכילים סנה ... ועם התכשירים האלו צריך לשתות כמויות אדירות של מים, 2-3 ליטר ליום! לא כולל קפה ומשקאות קופאינים .. וזאת בנוסף לתזונה עשירה בסיבים תזונתיים. , בנוסף באותו בית מרקחת מערבי נסה למצוא תרופות על בסיס קורטיסטריאודים ללא מרשם , בארץץ גם לכך יש מס' מותגים רובם ללא מרשם וחלקם במרשם, לי אישית מצאתי תועלת בתכשיר מסויים שידוע לי שבארץ ובאירופה הוא במרשם, קורטיפואם, אבל יש גם ללא מרשם כגון פרקטופואם ואחרים. אני חושב שמפאת משך העצירות וההתקף צריך לשקול לבצע חוקן אחד או שניים ואח"כ להמשיך בדיאטה ותכישיר PEG או פסיליום מאחר והאחרונים לוקח להם 1-3 ימים עד לפעולה מלאה., בנוסף אין כנראה, לפי הסבל שלך מנוס מלקיחת משככי כאבים דרך הפה כגון אופטלגין או אקמול, אם עדיין תוך שבוע אין שיפור במצבך, אני מציע לך לראות רופא כירוג ולשלם לו כמה שתצטרך, כי יודעים איך זה מתחיל אבל לרוב יש טיפול יעיל שיכול להפסיק הסבל... (אני למשל הייתי במחשבה שיש לי טחורים ואין מה לעשות, הכירורג שב ואמר "פרוקטובינול" כמו שהחובש ההצבאי מדקלם "אקמול" כך הכירורג דקלם פרוקטובינול, עשה אנוסקופיה כואבת, אמר אין ממצאים, "רק טחורים דרגה 2"-זה שקפצתי אצלו בחדר מכאבים וכמעט התעלפתי, לא טרח לרשום, רק לרשום פרוקטובינול, שלח לגסטרו בטענה שהוא הכירורג לא יודע מה לעשות ושהגסטרו יטפל בי. הגסטרו עשה סיגמואידיסקופיה וצחק כל הדרך אל המחשב, "עם מעיים כאלו הלוואי על כל המטופלים אצלנו , הבעיה היא טחורים, חזור לכירורג", אז זהו לכירורג שלא יודע מה לעשות חוץ מפרוטובינול לא חזרתי, רופא שלא מקשיב לחולה ורק מדקלם תרופה אחת בעוד יש עוד המון בארסנל , הוא רופא שאני לא יהיה מטופל אצלו, סבלתי מידי פעם מדימומים ושתקתי, כי נזכרתי שכל פעם שהייתי מגיע לכירורג הוא לא הבין מאיפה הדימום וכך חשבתי שאני צריך להגיע בזמן אמת., הגעתי לכירורג אחר, סבלני בהרבה יותר, עדין הרבה יותר, ובעיקר מטפל בצורה הרבה יותר אחראית ודורש לחזור אליו לביקורות ולרקטוסקופיה עם הכנה , והוא אבחן כמו קודמיו טחורים אך שלא בדומה לקודמו שאל אם הנרות עזרו וכששמע ממני לא, נתן לי קורטיפואם ורצה לראות במו עיניו את הדברים ברקטוסקופיה עם הכנה, והיום הוא אבחן שלא המטחורים יש דימום אלא מדלקת ליד...מה שבטוח פרוקטובינול זה לא הטיפול...)

ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. הטיפול העיקרי שאני יכול הלציע לך הוא לנסות ככל הניתן לרכך את יציאותיך באמצעות כלכלה עשירה בסיבים, תוסבי סיבים על בסיס פסיליום (psylium fiber therapy) הנמכרים ברוב המדינות בבתי מרקחת ללא מרשם רופא, ושתיה מרובה. אמבטיות במים חמימים יכולות להקל מעט על הסבל. פרט לכך, מומלץ כמובן להגיע לבדיקת רופא כשיתאפשר. סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום, אני גבר בן 31 אובחן אצלי ע"י רופא האולטראסאונד והרופא משפחה כי קיים אצלי בקע מפשעתי בגודל 1 ס"מ. קיימת אצלי נפיחות קלה אולם אני לא סובל מכאבים. הרופא משפחה שלי אמר לי כי אני צריך לעבור ניתוח אולם זה לא דחוף בכלל ואני יכול להמשיך בשיגרה(ספורט, הרמת משאות כבדים וכו') בגלל שהבקע קטן. ברצוני לברר את הנושאים הבאים: 1. האם באמת זה לא דחוף לטפל בבקע? 2. האם מאמץ גופני או הרמת משקלים גבוהים (20..10- ק"ג) מסוכנת? 3. האם הפתח ממשיך לגדול ולגדול עם הזמן? 4. האם ישנה דרך לטפל בבעייה ללא ניתוח? 5. האם ייתכנו סיבוכים היכולים לפגוע בפוריות? 6. מתי אני אמור להבין שזה כן דחוף לבצע ניתוח? 7. האם יש צורך להתייעץ גם עם כירורג מעבר לחוות דעת רופא המשפחה? בתודה מראש, יובל.

יובל שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. בקע מפשעתי הוא פגם בדופן הבטן באיזור המפשעה . מדובר בבעיה כירורגית נפוצה מאד, שיכולה לפגוע באיכות החיים ולעיתים לגרום לסיבוכים, והטיפול היחיד היעיל בה הוא תיקון כירורגי. לשאלותיך, 1. הסיבה העיקרית לטפל בבקע היא שהוא מפריע לך, ולכן רק אתה יכול לדעת כמה זה דחוף לך להפטר מהבקע. לעיתים רחוקות יכול להווצר בקע כלוא, בו תוכן נכלא בבקע ולא מצלחיח לחזור, ואז זה הופך למצב חרום הדורש ניתוח דחוף, ובעקרון עדיף להקדים תרופה למכה. 2. הרמת משאות כבדים יכולה להחמיר בקע, להגדילו, להחמיר את הסבל הנגרם ממנו, ולעיתים אף להביא לבקע כלוא. 3. בקע יכול להמשיך ולגדול עם הזמן 4. התיקון היחידי לבקע מפשעתי הוא תיקון כירורגי 5. בניתוח לתיקון בקע מפרידים בעדינות את שק הבקע מחבל הזרע, שלרוב דבוק לבקע. אחד הסיבוכים הנדירים של ניתוחים אלו הוא פגיעה בחבל הזרע שפוגעת בתפקודו, אולם בניתוח חד צדדי הסיכוי לפגיעה בפוריות מזערי שכן גם אם יש פגיעה נדירה בחבל הזרע הצד השני עדיין מתפקד כרגיל. 6. אם מופיעה כליאה של הבקע המתבטאת בנפיחות וכאב עז שלא חולף יש לפנות מיידית לחדר מיון 7. מאחר שהטיפול בבקע הוא כירורגי לדעתי מומלץ מאד להתייעץ עם כירורג. בהצלחה.

בעלי בן 57, בריא לגמרי בד"כ, עבר ניתוח בקע מפשעתי עם רשת ב-17.4.07.הוא החלים יפה, שכב שבוע ראשון בבית, ואח"כ חזר לפעילות של עבודה ונהיגה. עכשיו, חודש לאחר הניתוח ,הוא קיבל כאבים חזקים, הבטן נפוחה וקשה, וקשה לו ממש ללכת. היינו אצל הרופא המנתח, והוא לא התייחס , ואמר שהכל בסדר. האם באמת כל זה צריך להיות? או שלהתייעץ עם עוד רופא?

אני לאחר ביתוח בקע .פעמיים קימתי יחסים לאחר הניתוח ובהם היו לי כאבים עזים במרכז הבטן. הכאבים היו די חזקים מספר ימים אח"כ. כעת 10 ימים אחרי עדיין כואב אך פחות. 0522599964 מה עלי לעשות?

הייתי רוצה לדעת מהו פרולפס רקטלי ? האם הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא כירורגית ? עד כמה הניתוח קשה ?

ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. צניחה של הרקטום (פרולפס) הוא מצב בו החלק התחתון של המעי הגס מיד מעל פי הטבעת, הנקרא רקטום, "צונח" ומתבלט החוצה דרך פי הטבעת. במצב זה הרקטום למעשה הופך את עצמו, והדופן הפנימית הופכת לחיצונית. חולשה של שרירי רצפת האגן וסוגר פי הטבעת יכולה להיות קשורה לצניחת הרקטום. הצניחה יכולה לגרום לדליפת צואה וריר מפי הטבעת. מצב זה יכול לקרות בשני המינים אך שכיח יותר בנשים. צניחת הרקטום לרוב אינה מסוכנת, אך פוגעת באיכות החיים באופן ניכר, ולכן דורשת לרוב טיפול. הסיבה המדויקת לצניחת הרקטום אינה ידועה, ולא תמיד ניתן להסביר מדוע צניחה זו הופיעה בחולה מסויים ולא בחברו. מספר גורמים יכולים לסייע בהתפתחות של צניחת הרקטום, כגון מאמץ ממושך כחלק מאורח חיים, עצירות כרונית, ולידה טראומתית. במקרים נדירים ישנה נטייה גנטית. בחלק מהמקרים זהו תהליך של "הזדקנות"- החלשות של הרקמות שתומכות ברקטום בתוך האגן מחד, ואיבוד הסגירה המושלמת של סוגר פי הטבעת מאידך. לעיתים בעיות נוירולוגיות שונות (פגיעה בחוט השדרה) יכולות להיות הגורם. הכירורג הקולורקטלי יכול לאבחן את התופעה ע"י ראיון אישי ובדיקה גופנית כולל בדיקה רקטלית. על מנת להדגים את הצניחה, נבקש לעיתים מהמטופל "להתאמץ" כאילו הייתה לו יציאה. לעיתים לא ניתן להפיק את הצניחה בבדיקה, או שיש צורך לאבחן או לשלול בעיות נוספות הקשורות באיזור זה. לכן לעיתים נמליץ לבצע בדיקות נוספות, כגון קולונוסקופיה, בדיקה הנקראת "דפקוגרפיה" בה החולה מצולם ברנטגן בעת יציאה, מנומטריה אנורקטלית (מדידת לחצים באזור פי הטבעת), ובדיקת העצבים באזור זה. כאשר מופיעה צניחה של הרקטום, הטיפול היעיל ברב המקרים הינו ניתוחי. חשוב לציין כי מדובר בניתוח לשיפור איכות החיים, ולכן המטופל חייב להיות שותף מלא בהחלטה על הניתוח. ישנן מספר אפשרויות ניתוחיות לטיפול במצב זה, ויש להתאים את הניתוח המוצע לצרכי כל מטופל אינדיבידואלית. הניתוחים מתחלקים לאלה המבוצעים מהבטן, ואלה המבוצעים דרך פי הטבעת, כשלכל גישה יתרונותיה וחסרונותיה. סוג הטיפול יכול להיות תלוי במספר גורמים, כגון גיל, מצב בריאותי, גודל הצניחה ותוצאות הבדיקות השונות. מומלץ לדון עם הרופא המנתח על האפשרויות ולהשתתף בבחירת הניתוח המתאים ביותר.

ד"ר זמורה ! תודה על ההסבר המפורט. מדובר בבני בן ה-17 הסובל מזה שנה מקוליטיס כיבית עם יציאות מרובות וממושכות לאורך היום כולל דימום נרחב. בחודשיים האחרונים הבחנו בכך שכאילו המעי יוצא לו דרך פי הטבעת ואנו אובדי עצות לגבי המשך הטיפול.

שמי מרים חליבה שנה לאחר לידה מבקשת לשאול האם יש קשר קרוב או אין קשר בין סדקים בפטמות לבין פיסורה בפי הטבעת מבחינת האבחון הרפואי, סוג המחלה, סוג הטיפול סוג וכד' תודה על תשובתך. מרים

ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. אין קשר שאני מכיר בין פיסורה לסדקים בפטמות. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלם רב, אני ארבעה וחצי חודשים אחרי לידה ויש לי גירודים מציקים בפי הטבעת. אין כאבים ואין קושי ביציאות איזה רופא אני צריכה לראות? מה זה יכול להיות? זה מעיר אותי בלילות

ראשית התנצלותי על העיכוב בתשובה עקב שירות מילואים. גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה.

בעקבות כאבים חזקים וצריבה הגעתי למיון. הרופא (כירורג) אבחן פיסורה עמוקה. אני מטופלת בנפדיפין (0.4%)- 3 פעמים ביום ,אמבטיות., סירופ לבולק. הכאבים מאוד חזקים, אני לוקחת אופטלגין בטיפות. השאלות: 1. מתי יחול שיפור והאם הטיפול הזה יעיל? 2. נאמר לי ע''י הרופא במיון, שאם הכאבים ימשיכו עוד כשבוע, לגשת לפרוקטולוג.. רופא המשפחה לעומתו, אמר לחכות לפחות עוד חודש עד לפניה לפרוקטולוג.. מה המלצתך? (לא נראה לי שהכאבים יעברו בקרוב). האם יש סיכון בבדיקת פרוקטולוג במצב הזה.? מתי הכי כדאי להגיע לבדיקה. 3 האם ניתן לקחת תרופה אחרת לכאבים.(אלגולוזין לא עזר, ואופטלגין עוזר לזמן קצר)? תודה

מורן שלום: 1. טיפול שמרני עם מרכך יציאות ןמשחת ניפדיפין יעיל בהקלה משמעותית של הסבל בכ 60% המהטופלים. לציין כי אנו מעדיפים ריכוך יציאות עם תוסף סיבים / פגלקס / שמן פראפין שאינם משלשלים ולא באבילק / לבולק שיכולים לגרום לשלשול וגירוי איזור פי הטבעת. 2. הטבה בטיפול השמרני בד"כ נראית לאחר כשבוע-שבועיים ואני מסכים שאם אין הטבה במשך כשבוע מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה. אין בבדיקה זו סיכון פרט לאי נוחות או כאב בבדיקה עצמה, ובודק מיומן ידע מתי לעצור כדי לא לגרום לך סבל מיותר. 3. כל תרופה נגד כאבים שאת חשה שעוזרת היא טובה ואין לנו עדיפות לזו או אחרת. נסי גם ישיבה באמבטיות של מים חמימים. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

ד"ר זמורה שלום, אני מתנצלת מראש על ההודעה הארוכה. רקע: בעלי (בן 38) מטופל בהמודיאליזה מזה כ - 4 חודשים. לפני כחודשיים וחצי עבר ניתוח לאפרוסקופי לכריתת כליות דו"צ עקב מחלת כליות פוליציסטיות, אשר במהלכו נגרמה פרפורציה של המעי הגס. הסיבוך התגלה רק כיומיים לאחר הניתוח, והוא הוכנס לניתוח חירום נוסף לסגירת הפרפורציה + לופ-קולוסטומי. מכיון שנכנס למצב של שוק ספטי, מיד בסיום הניתוח הוא הוכנס לטיפול נמרץ והיה מורדם ומונשם עם תמיכת נואדרנלין במשך כ- 4 ימים. לאחר כשבועיים (בעקבות עליית חום) התגלתה בבדיקת CT קולקציה תוך בטנית באיזור מיטת הניתוח וקולקציה נוספת קטנה יותר באיזור שריר הפסואס. הוכנס נקז לקולקציה הגדולה (שהוצא לאחר כ - 10 ימים) בשילוב עם טיפול אנטיביוטי IV למשך כחודש. בעקבות הטיפול האנטיביוטי הממושך החלו שלשולים בקולוסטומי ובתרבית צואה התגלה קלוסטרידיום A+B. הטיפול האנטיביוטי הופסק (למרות שהקולקציה קטנה באופן משמעותי, אך לא נעלמה לחלוטין) והחל לקבל פלאג'יל. למרות שתרביות צואה חוזרות היו שליליות לקלוסטרידיום, מצב השלשולים לא השתפר, והפלאג'יל הוחלף לואנקומיצין. משלא נראה שיפור משמעותי לאחר 6 ימים, הופסק הואנקו והוא החל לקבל תוסף פרוביוטי (VSL#3). מאז, מצב השלשולים השתפר, אם כי מדי פעם יש עדיין יציאות מימיות עם מעט ריר דמי. בנוסף, לפני כשבועיים החלו גם יציאות רקטאליות יומיומיות של ריר בצבע חום עם מעט דם ורדרד. ולאחר ההקדמה הארוכה, יש לי מספר שאלות: 1) בשלושת השבועות הראשונים שלאחר הניתוח היו מדי פעם יציאות רקטאליות של ריר שקוף. הבנתי שמדובר במצב נורמאלי לאחר ניתוח של לופ-קולוסטומי. עם זאת - האם זה נורמאלי שחודשיים לאחר הניתוח פתאום החלו יציאות רקטאליות, כאמור, עם מעט תוכן מעי ומעט ריר דמי - על בסיס יומיומי בנוסף ליציאות מהלופ-קולוסטומי ? (כששאלנו את הרופא הוא לא התרגש מזה, אך אנחנו בכל זאת דואגים...). 2) בהתחשב במצב הקשה והמסובך שעבר, כמה זמן מומלץ להמתין עד לסגירת הקולוסטומי ? (הרופאים אמרו לנו שמינימום 3 חודשים, אך רצוי יותר - עד 6 חודשים). מהם הקריטריונים לעיתוי האופטימלי ? מצד אחד בעלי מתכנן לעבור השתלת כליה, ולכן אנחנו מעוניינים שסגירת הקולוסטומי תעשה כמה שיותר מהר, ומצד שני - לאחר כל הטראומות שעבר - אנחנו חוששים כמובן ומעוניינים להמנע מכל סיכוי, אפילו הקלוש ביותר, לסיבוך נוסף כלשהו... 3) ושאלה אחרונה - האם יש צורך בפתיחת בטן לסגירת לופ-קולוסטומי ? המון תודה מראש ושוב סליחה על ההודעה הארוכה.

שרית שלום, צר לי לשמוע על הסיבוכים מהם סבל בעלך, ואני שמח שהוא מתאושש והולך . לשאלותיך: 1. יציאות כפי שאת מתארת דרך פי הטבעת הן סבירות ולרוב אינן סיבה לדאגה, שכן מקטע המעי בין הקולוסטומי לפי הטבעת "חי ונושם" ומייצר ריר שיכול להיות מעט דמי, ולעיתים להיות גם בצבע דומה ליציאה. 2. פרק הזמן המינימאלי המקובל הוא אכן 3 חדשים, אך עדיף לחכות עם ניתוח סגירת הסטומה עד שבעלך ישוב לאיתנו ככל האפשר, כולל מצב תזונתי תקין, וכד', ואם פירוש הדבר יהיה להמתין מעט יותר על מנת לצמצם ככל הניתן את הסיכון בניתוח הסגירה, אז כדאי להתאזר בסבלנות ולחכות. 3. לצורך סגירת לופ סטומה יש לרוב צורך רק בחתך סביב הסטומה ולרוב אין צורך בפתיחת בטן מלאה. בהצלחה.

ד"ר זמורה, המון תודה על התשובה המהירה והמפורטת ועל האמפתיה! לגבי ענין היציאות מפי הטבעת - אני מבינה שהמקטע מהסטומה עד פי הטבעת ממשיך להיות פעיל, ואני מניחה שזה אף סימן טוב. מה שהדאיג אותנו היא העובדה שלאחר תקופה של מס' שבועות בהן לא היו יציאות רקטאליות כלל (ואם היו - הן היו בתדירות של פעם~פעמיים בשבוע והיו שקופות לחלוטין) - פתאום החלו יציאות יומיומיות בצבע חום ועם מעט דם ורדרד. האם משהו "משתחרר" שם לאחר תקופה מסויימת ? וברשותך, שאלונת נוספת: האם העובדה שיש עדיין מדי פעם יציאות מימיות ומעט דמיות מהסטומה (למרות שהזיהום של הקלוסטרידיום ככל הנראה כבר חלף), ובמקביל החלו גם היציאות התכופות מפי הטבעת - אינה מצריכה, לדעתך, בדיקת סיגמו\קולונוסקופיה, ליתר בטחון - לראות אם לא נגרם איזשהו קוליטיס ? או שמא בדיקה כזו עלולה רק לסכן את המצב הרגיש ממילא של המעי ? ושוב המון תודה על הסבלנות ושבוע טוב !

שלום ד"ר, מזה כחודש יש לי גרד עז בפי הטבעת בעיקר כשאינני בפעילות(יושב/לפני השינה). זה לא מעיר אותי בד"כ בלילה(אולי פעם או פעמיים התעוררתי בגלל גרד תוך כדי שינה)וזה נמשך לאורך כל היום בזמנים שונים. זאת תחושת גרד שחוזקתה משתתנה לעיתים מזכירה דגדוג בחלק החיצונית של פי הטבעת וממש בכניסה אליו. עשיתי בדיקת פרזיטים ותוך כדי בהמלצת רופא המשפחה לקחתי שני כדורי ורמוקס בהפרש של 10 ימים למקרה שזה תולעים. התרופה קצת הקלה אבל לא העלימה את התופעה. הייתי אצל פרוקטולוג שנתן לי דרמוקומבין. אני שבוע הבא טס לתקופה ממשוכת במזרח הרחוק ולא אוכל לבצע בדיקות נוספות ורציניות מאז. יש סיבה לדאוג? יש לציין שאני בן 22,בריא בד"כ.אין לי כאיב בטן/שלשלים/דם בצואה/הקאות. אך ורק גרד עז. האם אתה ממליץ על טיפול יותר אגרסיבי בתולעים(למקרה וזה זה)של 3 או 6 כדורי ורמוקס יום אחרי יום(שמעתי כל מיני מינונים של התרופה הזאת)? האם דרמקומבין אמור לעזור עוד שיש עוד משחות/תרופות מומלצות? תודה.

עוד אוסיף שקראתי באיזשהו מקום שעדיף לא להשתמש בסטרואידים וממה שבדקתי יש בדרמקומבין(שעליה הפרקטולוג המליץ) סטרואידים. כמו כן הגסטרו שגם אליו הלכתי המליץ על הידרואגיסטן. אשמח לתשובה לשאלתי הראשונה בקשר לטיפול בתולעים/בדיקה או טיפול אחר וגם לגבי חוות דעת בקשר למשחות. תודה.

לא ניתן לאבחן ברשת!!! מעניין שאף אחד מהרופאים המלומדים (אני ספרתי לפחות 3!), לא הפנה אותך לבדיקה פולשנית של דרכי המעי הגס התחתונות כגון סיגמואידסקופיה, רקטוסקופיה /אנוסקופיה, בבדיקות אלו ניתן לאבחן במדוייק את מקור הגרד ולעתים קרובות גם לקחת ביופסהי לתרבית בעת הצורך. אם הגירודים באמת נוראים, הייתי דוחה אתהנסיעה למזרח , ומטפל בנושא בצורה טובה. אם מדובר בבעיה של תולעים, אז קודם לאבחן ורק אח"כ לטפל בתולעים. חשוב לא פחות שתהיה כתובת אחת שתטפל בך ולא שלושה רופאים שינהלו מעקב באופן מקבילי.. זה לא נכון ולא משרת לא את הרופאים ולא אותך כלקוח. סטיראיודים אכן בעייתים במינון אוראלי דרך הפה , או בהזרקה, אך כמעט ולא ידועות בעיות במינון של סטיראודים בשימוש מקומי(פתיליות, משחות, קצף משאפים וכו), ולרוב הם משפרים את הבעיה של גרד באם מדובר בגרד דלקתי או לא, הגרד הוא תופעה של מערכת החיסון בו מופרש היסטמין והסטריאודים הן המקומים חוסמים את ההיסטמין ומקלים על הגרד. הידרואגיסטן הוא טיפול אנטי פטרייתי שגם הוא טוב לגרד, רק מה שרפואה אינה מדע מדוייק, וכששלושה רופאים מנסים לטפל בחולה אחד בשיטת הסרט הנע, הרי זו התוצאה.. חולים אינם חלקים בסרט נע של בית חרושת ולכן רופא טוב היה עוצר את מחול השדים ואומר: קח הפניות לא,ב,ג, בדיקות בינתיים תנסה קצף או משחה ותחזור לביקורת לאחר הבדיקות, לאחר הבדיקות שבידו של הרופא כל המידע הוא ורק הוא ולא הרופאים שבדקו אותך בדרך יחליטו על הטיפול הטוב ביותר עבורך. טיפול בתולעים לא יסייע לפטריה או לאלרגיה או "סתם גרד" , אבל טיפול לא עקבי בהם יגרום להם לחזור, זה שרופא המשפחה נתן תרופה מבלי לשלוח אותך לבדיקה פולשנית כגון סיגמאודיסקופיה, מראה קצת על מקציועתו של הרופא ואיך שוב לצערי הוא כרופא משפחה חוסך על גבך כספים לקופה. הפרוקטולוג שלא יוצר מערכת מעקב שבו אתה חוזר ומדווח לו אם חל או לא שיפור במצבך , גם הוא חוטא למטרה, ונותן טיפול שיכול להיות שעזר ולא התמדת בו ויכול להיות שהתמדת אבל הוא לא מספיק לך ואז צריך לשקול טיפולים אחרים.... ואחרון הוא הגסטרו, שלא טרח לשאול אותך על כל הבירורים שעשית בדרך, אילו כל אחד מהרופאים היה עוצר ועשה את המוטל עליו כרופא, שזה כולל תשאול ואמנזה מלאים בדיקות עזר מלאות כולל פולשניות, היה ניתן להגיע לאבחנה ואף לטיפול טוב יותר מאשר ניסיון וטעייה בין הרבה טיפולים שניסית... יש טיפול בהזרקת מתיל כחול שנעשה ע"י פרוקטולוג או כירורג, הייתי מציע לך לפנות לרופא אחד אחראי , רציני וענייני שיעשה את התשאול וגם את האבחון המלא ביותר וייתן לך הטיפול הטוב ביותר, חבל שתסבול.. אבחון שכה לא צריך לעלות על שבועיים -שלושה ותחת טיפול תושג הטבה כבר מהשבוע הראשון עד לשלישי, בקיצור תוך חודש וחצי מהרגע שמצאת הרופא הנכון אתה אחרי זה... ואם לא, צריך להמשיך לברר, אבל בירור שכזה בדרך כלל לוקח רקר 3 שבועות וחבל שמשיקולי תקציב או חוסר זמן הרופאים נמנעו מלעשות אותו עד היום.

בהמשך לתשובתך רופא נשים בבי"ח מאיר הסביר לי שזה כמו פינג פונג ושקונדילומות חוזרות מבן הזוג שמדביק אותי כל פעם מחדש לפי מה שהבנתי ממך אין גם צורך להשתמש בקונדום. הנושא מאוד מדאיג אותי כבר שנה וחצי ואני ממש פוחדת ונרתעת לקיים יחסי מין עם בן זוגי בעקבות חזרת הקונדילומות. גם ד"ר וקסר מהפורום של מחלות שמועברות במגע מיני טוען שהקונדילומות יכולות להגיע לרקטום במידה והן נמצאות בנרתיק ??? מיואשת תודה לך על התשובה

חד משמעית קונדילומות לא עוברות במגע מיני אלא הוירוס הגורם אותם, ואם כבר יש לך את הוירוס את לא יכולה להדבק שוב. אין כל סיבה שתגבילו את חיי המין שלכם! פעילות מינית לא מגבירה יצירת קונדילומות למי שכבר נושא את הוירוס. נכון שמי שנושא את הוירוס יכול לעיתים לסבול מפעילות שלו גם בצואר הרחם, הנרתיק ופתח הנרתיק, וגם באיזור פי הטבעת. אך אין לכך קשר לסוג הפעילות המינית. מבחינת הגנה בעת קיום יחסי מין, כמו שאמרתי, סביר שבן זוגך הקבוע נושא את הוירוס ללא סימפטומים (כמו חלק גדול מהאוכלוסיה) או עמיד לו, ומומלץ לנקוט אמצעי הגנה בעיקר עם בני זוג חדשים אם יש. בקיצור- צאי מהחרדה ותהני מהחיים, ובמקביל הקפידי להיות במעקב של כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג באופן סדיר, כדי שאם תהיה חזרה של הקונדילומות ניתן יהיה לזהות אותן עוד כשהן קטנות.

שלום ד"ר זמורה אני חולה קרוהן מזה ארבע שנים, בינתיים ללא סיבוכים רציניים. נכון לסי-טי האחרון הדלקת היא בחלקים שונים של המעי הדק. הייתי מאושפז לאחרונה לפני חצי שנה בתל השומר (שם פגשתי אותך) עם התפרצות השסתכמה בפיתול אחד שלא היה מפותל כראוי -לאחר צום של יומיים + סטרואידים ואנטיביוטיקה לוריד שוחררתי, ומאז אני מרגיש טוב. לפני כחודשיים התחיל כאב חד + דימום בעת היציאות שאובחן לפני כשלושה שבועות כפיסורה, קלה לפי דבריו של הכירורג הבודק. משחת ניפדיפין + תזונה מרככת צואה (בתוספת peglax) לא שיפרו המצב בינתיים. שאלתי היא כמה זמן להמשיך עם טיפול זה ומהן האלטרנטיבות? שכן נאמר לי שכחולה קרוהן יש להמנע ככל האפשר מניתוח תודה אמיר

אמיר שלום, אכן בחולי קרוהן עם פיסורה אנו משתדלים להמנע מניתוח לפיסורה במידת האפשר, מאחר שריפוי הפצעים באיזור פי הטבעת בחולים אלו יכול להיות ירוד, ובנוסף מחלת קרוהן פריאנאלית יכולה להצריך ניתוחים נוספים בעתיד, ולעיתים יש לניתוחים אלו אפקט מצטבר על תפקוד שרירי הסוגרים. יחד עם זאת, אנו לא רוצים שתסבול מכאב בלתי פוסק שישבש באופן ניכר את איכות חייך, כך שצריך למצוא את שביל הזהב הנכון בין 2 שאיפות אלו. אם יש כאב שלא מגיב לטיפול שמרני, יש לוודא שנית שאכן מדובר בפיסורה ולא באבצס שלא התגלה בזמן הבדיקה. לעיתים שלילת אבצס יכולה להצריך הדמיה או בדיקה בהרדמה. אם אכן מדובר בפיסורה, ואתה מורח היטב את הניפדיפין 4 פעמים ביום ללא הטבה, ניתן לשקול הזרקת בוטוקס, שיכולה להועיל, והסיכון בה נמוך. הבעיה העיקרית בהזרקת בוטוקס היא שפעולה זו אינה בסל הבריאות,אינה מבוצעת במערכת הבריאות הציבורית, ועלותה לא זולה.

אני סובלת מספר ימים (מתחילת הפסח) מכאב חזק באזור פי הטבעת, תחושת צריבה וגרד. הכאב ממוקם יותר בצד שמאל, ולדעתי לא ממש בפי הטבעת.(קצץ מתחת). היציאות מלוות בדם וכאבים- תחושה של דקירות חזקות. אחרי שטיפה במים פושרים/קרים, הצריבה הגרד והכאב מחריפים. השתמשתי בטבע קוטן ובאמלה, אין שינוי. מה לעשות.? תודה

מורן שלום, תלונותיך יכולות להחשיד לפיסורה בפי הטבעת (תוכלי למצוא מידע על פיסורה בתשובותי בנושא זה באתר), אך ישנן אבחנות אחרות אפשריות, כגון אבצס בפי הטבעת או טחורים עם קרישי דם בהם, ולא ניתן להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה וטיפול.

שלום רציתי בבקשה לשאול . עברתי פעמיים ניתוח להסרת קונדילומה מהרקטום כבר שנה לא הופיעו קונדילומות מאז הניתח עכשיו במגע מיני עם אותו בן הזוג בטעות האיבר נכנס לפי הטבעת. האם עכשיו יחזרו לי שום הקונדילומות? והאם אם קיימות קונדילומות באיבר המין ואז מקיימים יחסים אנאליים זה יכול להדביק? תודה רבה

שלום, נכון שהוירוס הגורם לקונדילומות עובר במגע מיני (לוא דוקא אנאלי, הוא עובר גם במגע מיני דרך הנרתיק), אבל מרגע שיש למישהו את הוירוס בגוף הוירוס נמצא שם ומלווה את אותו האדם לכל חייו. חלק גדול מהאוכלוסיה נושא את הנגיף, ללא כל בעיות או תלונות, וחלק קטן מפתחים סימפטומים כגון קונדילומות בפי הטבעת או שינויים בצואר הרחם. לכן, אם מדובר בבן זוג קבוע, סביר שאו שהוא כבר נדבק בוירוס אך הוירוס לא גורם אצלו לסמפטומים, או שהוא חסין מהדבקות בוירוס זה. אם יש לך בני זוג חדשים או מזדמנים, כדאי לשקול להגן עליהם על ידי שימוש בקונדום. לגבייך, אין קשר בין יחסי מין מכל סוג שהוא, ליצירת קונדילומות חדשות כתוצאה מהוירוס שאת נושאת. לכן איני רואה סיבה להגביל את חיי המין שלכם.

בהמשך לתשובתך רופא נשים בבי"ח מאיר הסביר לי שזה כמו פינג פונג ושקונדילומות חוזרות מבן הזוג שמדביק אותי כל פעם מחדש לפי מה שהבנתי ממך אין גם צורך להשתמש בקונדום. הנושא מאוד מדאיג אותי כבר שנה וחצי ואני ממש פוחדת ונרתעת לקיים יחסי מין עם בן זוגי בעקבות חזרת הקונדילומות. גם ד"ר וקסר מהפורום של מחלות שמועברות במגע מיני טוען שהקונדילומות יכולות להגיע לרקטום במידה והן נמצאות בנרתיק ??? מיואשת תודה לך על התשובה

שלום תמיד שאני בא לשירותים ואני ממש חייב להוציא אני יוצא לי לשבת שעות וכל פעם שאני מוציא ממש שורף לי שמה ואני לא יודע מה זה וזה כבר 3 חודשים ככה לפני זה הכל היה בסדר גמור. ולא פעם ראיתי שיורד לי שמה דם. אני מגיע למצבים שאחרי שאני עובר פעם אחת בשירותים אני צריך עוד 5 פעמים לפחות באותו יום או שאני פשוט יש לי מלא גזים. תוכל להמליץ לי מה לעשות? זה כאבי תופת וממש שורף תודה

אופיר שלום, תלונותיך יכולות לרמז על פיסורה בפי הטבעת (תוכל למצוא מידע על פיסורה בתשובותי בנושא זה באתר), אך ישנן אבחנות אחרות אפשריות, ולא ניתן להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה וטיפול.

אני בת 27, סובלת מגיל צעיר מעצירות. אני אוכלת תזונה עשירה בסיבים, שותה הרבה וכן עושה פעילות גופנית קבועה. במהלך השנים ניסיתי פתרונות שונים כגון שזיפים מיובשים, שמן פראפין, קונסיל וכו. כמו כן ניסיתי פגלקס, שעזר לרכך את הצואה אך לא גרם ללחץ להתרוקן. בשנתיים האחרונות עקב תיסכול מתמשך מהמצב, התחלתי להשתמש בחוקני מיקרולט באופן קבוע, מדי יומיים. ללא השימוש במיקרולט איני חשה צורך בהתרוקנות ( על אף התזונה המוקפדת והפעילות הגופנית). א. האם המצב הפיך?? האם ישנו סיכוי להיגמל מהחוקנים? ב. לאיזה סוג של מומחה אתה ממליץ לפנות, שכן במרפאות גסטרו אליהן פניתי בעבר נשלחתי לבדיקות ולרופאים שטענו שאין בעיה. תודה מראש על עזרתך...

אסנת שלום, מומלץ לפנות לבירור לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות דרכי העיכול (יש דבר כזה), שכן פעמים רבות ניתן למצוא את הסיבה לעצירות / קושי בהתרוקנות ולשפר את איכות החיים. עצירות כרונית היא בעיה מוכרת ורבים/ רבות סובלים ממנה. אמנם עצירות מוגדרת כפעולת מעיים לא תכופה, אולם בהגדרה רחבה יותר, עצירות מתייחסת גם לקושי להתרוקן, לצורך במאמץ בזמן היציאה, התרוקנות לא מושלמת, ירידה בנפח הצואה וצורך בשימוש באמצעים על מנת להשיג יציאות סדירות. ישנן סיבות רבות היכולות לתרום לעצירות או לקושי בהתרוקנות, הכוללות בין היתר הרגלי תזונה לא נכונים, אורח חיים הכולל חוסר פעילות גופנית, התאפקות כתוצאה מחוסר תנאים להתפנות, שימוש יתר במשלשלים, "מעי עצל", ותפקוד או מבנה לא תקין של רצפת האגן. קיימים גם גורמים נוספים, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, בכל מקרה של עצירות ממושכת מומלץ להיבדק אצל רופא מומחה בתחום. בירור לעצירות כולל בד"כ מלבד בדיקת כירורג קולורקטאלי המומחה בתחום זה, גם בדיקות עזר, כולל בדיקת תנועתיות המעי ותפקוד רצפת האגן. הטיפול תלוי במידה רבה בתוצאות הבירור, ובד"כ כולל גם הוספת סיבים למזון ושתיה רבה, ופעילות גופנית, כפי שאת מבצעת. טיפולים נוספים יכולים לכלול אימון של שצפת האגן שנקרא ביופידבק, וטיפולים נוספים, על סמך תוצאות הבירור. טפול ניתוחי יכול להועיל אם מאובחנת בעיה בתנועתיות של המעי, או בעיה חסימתית ברצפת האגן.

ההודעה אינה מכילה שאלה. במידת הצורך, אנא כתבו שנית. חג שמח.

שלום רב ! בעקבות הצטברויות של אבני צואה חוזרות שהוסרו בעזרת ניתוחים בהרדמה כללית ולאחר ביצוע כל הבדיקות הרקטליות האפשריות אובחן כי אני סובלת מתופעה הנקראת מגה רקטום . מה ניתן לעשות, האם קיים פיתרון כירורגי ? כיום אני מטופלת בשמן פרפין + אבילק + פגלקס. מצפה לתשובה הנואשת

לפני שבועיים עברתי ניתוח על ידך (פרינדאל ציסט) ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לך על הטיפול המסור והידים הנפלאות. יישר כוח והרבה ברכה.כיום אין הרבה רופאים כמוך. תודה מקרב לב

תודה וחג שמח.

שלום, אני מבקש לדעת האם נכונה הקביעה כי יש קשר בין טחורים לבין בקע מפשעתי, על רקע הכרות אישית שלי עם כאלו שעברו את שני הניתוחים בהרש של מספר שנים. בתודה

אילן שלום, גם בקע מפשעתי וגם טחורים יכולים להווצר או להיות מוחמרים על רקע של עליה בלחץ התוך בטני לעיתים קרובות. למשל, לאנשים הסובלים מעצירות או מקושי במתן שתן ומתאמצים לעיתים קרובות ובאופן יומיומי בשרותים יכולה להיות מטיה מוגברת לפתח שתי מחלות אלו.

האם עליה בלחץ התוך בטני יכולה להיגרם על-ידי הצטברות גאזים?

שלום, ככל הנראה אני סובלת מפיסורה (לפני כשבוע הייתה לי צואה קשה מאוד והרגשתי שנפצעתי והיו סימני דם על הנייר ומאז בכל יציאה אני "מרגישה" את הפצע כואב ושורף). קבעתי טור לכירורג, הבעיה שבמכבי באזור מגוריי אין פרוקטולוג. 1. האם כירורג רגיל יכול לאבחן פיסורה? איך מתבצעת הבדיקה? 2. במידה ויאבחן פיסורה, האם יש צורך לבצע קולונוסקופיה (אני בת 32 ללא היסטוריה משפחתית)? תודה.

יעל שלום, ישנם בוודאי כירורגים כלליים רבים שידעו לבדוק האם יש פיסורה, אולם ללא ספק כל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג הוא מומחה לתחום זה וידע לבדוק היטב את איזור פי הטבעת. הבדיקה כוללת הסתכלות באיזור פי הטבעת, והמשך הבדיקה תלוי בממצאים ובמידת הרגישות של פי הטבעת אצלך, ויכולה לכלול בדיקת אצבע וכן בדיקה במכשיר שנקרא אנוסקופ ומסתכל על רקמת פי הטבעת מבפנים, אם אין לך רגישות שמונעת את הבדיקה. הפניה לקולונוסקופיה היא לפי שיקולו של הרופא הבודק. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה, אך לצערנו לא נמצאת באף קופת חולים, וניתן למצוא אותה רק בחלק מבתי המרקחת הפרטיים. עזרקאין היא רק משחה מאלחשת המקטינה את תחושת הכאב ואינה מטפלת במקור הבעיה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. אם יש לך דימום דרך פי הטבעת, לרוב אנו ממליצים לבצע בדיקה כלשהי של המעי הגס, או לפחות של חלקו הסופי, על מנת לשלול דמם ממקור זה (גם אם אכן יש פיסורה). סוג הבדיקה תלוי במידה רבה בגילך וברמת הסיכון שלך לפתח ממצאים במעי הגס, כגון הסטוריה משפחתית של מחלות מעי. לעיתים אנו דוחים את הבדיקה עד שמצב הפיסורה משתפר. חג שמח.

שלום רב, הנני בן 47 בריא לחלוטין באופן כללי. במשך זמן יש לי כאבי בטן בבטן התחתונה, בתחילה סברו שזה דלקת בערמונית טופלתי באנטביוטיקה, והכאב נרגע למשך חודשיים, אז לא היתה בליטה בפי הטבעת. לאחרונה יש לי מדי פעם דם טרי בצואה עוד לפני שהופיע בליטה בפי הטבעת שהיא מאוד רגישה . כמו כן כאבים בילתי פוסקים בבטן תחתונה (ממש קבוע לאורך כל הבטן התחתונה) לא ממש חזקים לעומת הכאבים בעבר שהיו חזקים יותר. כאשר אני מתאפק יש לי כאב חד לאורך כל הגוף.ישנה לעיתים חולשה כללית. שאלתי הינה: 1. לאיזה רופא עלי לגשת פרקטולוג גסטרולוג אורולוג או כירורג ? האם קולונוסקופיה יכולה לתת מענה לכל השאלות? 2. האם טחורים מאופיינים גם בכאבי בטן כאילו ? 3. הדימום הפסיק כבר כשבוע, הטחור רגיש אולם כאבי הבטן נשארו בצורה קבוע תודה אני

שלום, גם כירורג, כולל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג, וגם גסטרואנטרולוג יכולים להפנותך לבירור המתאים, וללא ספק קולונוסקופיה היא אחת הבדיקות הראשונות שיש לבצע במסגרת בירור זה. אם אכן סבלת מדלקת בערמונית כדאי להבדק במקביל גם על ידי אורולוג לוודא שאין התלקחות של דלקת זו. טחורים לא גורמים לרוב לכאבי בטן. חג שמח.

האם ידועה התופעה של חוסר שליטה על הסוגר הפנימי עקב מחלת הסקלרודרמה והאם יש איזה טיפול או רעיון בקשר לזה?

אלה שלום, בהחלט ישנו קשר ידוע וברור בין סקלרודרמה לבין בעיות שליטה בפי הטבעת, ממגוון של סיבות הקשורות במחלת הסקלרודרמה, כולל ירידה בתפקוד חלק משרירי הסוגרים סביב פי הטבעת, ירידה בגמישות רקמות פי הטבעת, וירידה בגמישות הרקטום, שהוא המיכל שצובר יציאה ואם אינו גמיש דיו עלול להווצר צורך להתרוקן לעיתים תכופות. ישנם טיפולים שיכולים לשפר את איכות החיים, כולל טיפול במחלה הבסיסית (ולצורך כך מומלץ להתייעץ ברופא שמטפל בסקלרודרמה שלך), וטיפולים שונים של איזור פי הטבעת, החל מהתאמת תזונה, דרך תרגילים לחיזור שרירי פי הטבעת ושיפור התחושה שנקראים ביופידבק, וכלה בטיפולים פולשניים כגון הזרקת חומרים המעבים את רקמת פי הטבעת (כגון קולגן). מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג המומחה לתנועתיות דרכי העיכול לבדיקה, בירור והכוונת הטיפול.