עייפה כבר...

חייבת לשתף... אני מרגישה שאין לי כוחות יותר. כאילו שאין כבר תקווה. ביום חמישי שאבו 11 ומחר החזרה- כבר נאמר לי שיחזירו 2 אבל אני עוד לא יודעת מה האיכות שלהן...אבל אחרי שאני קוראת פה הכל אז גם אם הן יהיו מדהימות זה לא מבטיח לי כלום, וגםטם יקלט לא תמו הדאגות שלנו :-( ואני באמת מרגישה שאין לי כוח יותר. אני מבינה עכשיו שזה יכול לקחת שנים עד שזה יבוא ואני לא בטוחה שיהיה לי את הכוח לחכות ;-( זה מוציא את החשק והכיף שבחיים - הכל סובב סביב זה וכאילו נהיה מטרה אחת ויחידה. אני אדם כל כך השגי ותמיד רצתי בחיי והשגתי יעדים / מטרות ועכשיו אני מרגישה במרוץ חיי ללא שליטה ... נדמה כי אף אחד לא באמת מבין מה עובר עלינו... אפילו אלא שממש מנסים. נמאס לי לראות הריוניות, נמאס לי לשמוע על תינוקות חמודים...בא לי להחזיר את הגלגל לאחור שנה וחצי!!!

אוייייייי כמה שאני יודעת על מה את מדברת... השגים, שליטה, הצבת מטרות.... אחת מהטראומות הכי גדולות שלי לפני 5 שנים היתה כשהבנתי שלמרות כל חיי ה"מוצלחים" וההשגיים, והשאפתניים, והחותרים קדימה לא אוכל לעשות את מה שכל כך טבעי ופשוט עבור רוב בני האנוש. מעבר לאכזבות של כמה זמן יקח עם כל טיפול שלא צלח, הייתי הרוסה מהעובדה האומללה הזאת שלי זה לא יבוא בקלות. אפילו שאת שאר הדברים בחיי הצלחתי להשיג יחסית בקלות. 5 שנים אח"כ, עם ילד בן 3.5 ואחת בבטן, הראיה שלי על החיים כל כך השתנתה. נהיתה הרבה יותר ריאלית. פחות מפונטזת. יודעת משהו? זה עדיין קשה לי. אבל התמודדתי. ידעתי שאין לי ברירה אחרת. אם אשקע ברחמים עצמיים לא אצא מזה, ולא אקרב את ההריונות. למדתי טוב מאד שזה בעצם שיעור לחיים האמיתיים. אלה שבהם לא הכל וורוד. ואפילו אחרי שכברה הצלחתי להכנס להריון, היו לי פנטזיות ותכניות שלמות על לידת בית עם מיילדת. זה גם נגוז בקיסרי בהרדמה מלאה אחרי 28 שעות לידה מוטרפת. החיים הם שיעור. גדול מאד. התפקיד שלנו זה לנסות לצלוח את הקשיים בחיים עם כמה שפחות פציעות, להגיד לעצמנו - להכל אנחנו יכולות. מאיפה יהיו אנרגיות? מזה שתחליטי להמשיך את החיים למרות הכל. מזה שתביני באיזשהו שלב שהחיים לא סובבים רק סביב הטיפולים וההריון. זה לא מה שצריך להשלים את האושר הגדול בחיים. הדברים הקטנים שאוספים כל יום, החוויות הטובות שאנחנו צוברים, הם אלו שצריכים להיות חלק ממרכיבי האושר. ברור שלהיות בהריון וללדת את הילד שלך זה אחד השיאים הכי גדולים בחיים. אבל גם זה יגיע. בינתיים צריך להתרכז בטוב שיש. ואני בטוחה שיש המון!!! יפתי, אנחנו פה איתך, וזה גם המון. קחי מאתנו את כל הכח שאת צריכה כי יש לנו הרבה! נשיקות ושבוע טוב

למה פסימיות בשבת כ"כ יפה ?! (אומרת זאת שסוחבת שק ריק בתוכה ומתה שהוא יפלט כבר!) תתעוררי, מחר את מחזירה את ה- אחד! קראתי אתמול מחקר על טיפולי פוריות, התוצאות שלו היו: נשים שחוו דכאון\ לחץ בין ההחזרה לבין ביצוע בדיקת הבטא – נכשלו בטיפול! הסיבה היא שמשתחרר הורמון מסויים כשאר אתה בסטרט\דכאון אשר גורם לכשלון של ההשרשה... לא צריך מחקרים בכדי להוכיח שזה נכון. קשה לומר "תיהיה רגועה, הכול עובר וכל הבלה בלה בלה" הזה! אבל בשבילך, בשביל העובר המדהים שמחכה לך מחר, תני לו צאנ'ס. תחייכי, אולי נשמע הכי בולשיט שיש אבל זה עוזר, מנסיון כואב במיוחד, הבכי, המרמור לא יביאו אותנו לשום מקום... רק היום התאוששתי ויצאתי לראות אנשים, ראיתי חברים שלי עם ילדים וחייכתי כי אני יודעת וגם את עמוק בלב שיום אחד זה יגיע, והיום הזה קרוב יותר ממה שאת מדמיינת ולכן בינתיים החלטתי לעשות חיים! הרי אם ניהיה בדכאון\ בבאסה לא ירצו להיות בקרבתינו, נתרחק אוטומטית מהאנשים שבאמת אוהבים אותנו ונשאר להתמודד לבד עם כל השיט. מה נותר לי לאחל לך יפה, שיהיה המון בהצלחה ודיי לפסימיות למרות שלפתח אופטימיות בתקופה כזו נורא נורא קשה  ואם את צריכה משהו, כל דבר, את יודעת היכן למצוא אותי...

מאד יכול להיות שאת ועוד איך עומדת להקלט להריון כבר מחר! וגם זה נמצא פה בפורום. היו לנו אורחות לרגע. היו לנו גם אורחות לשני רגעים. ו-כן, את צודקת, היו לנו גם מתנחלות. ובכל זאת- הרוב מצליח! כמו שלומדנו בשיעור המאלף של טיפולי הפוריות- אנחנו יודעים המון אבל לא יודעים כלום. אז את יודעת שלקח לזו המון ולשנייה פחות וזה לא אומר כלום עלייך. פשטו כמשמעו. כל טיפול הוא טיפול בפני עצמו עם כל הסיכויים שלו! וגם-כל החזרה היא חגיגה! מחר בבוקר את הולכת הכי חגיגית ומרוגשת לפגישה עם העוברים שלך! מחר את מקבלת אותם באהבה לרחמך ומשאירה אותם שם לגדול ולצמוח במשך עוד שמונה חודשים וחצי! כי יש לך כוח! ועוד איך יש בך כוח! ובעניין השליטה-יקירתי, אני מבינה אותך מאד כשאת אומרת שכל החיים בעצם סובבים סביב הטיפול ושהשליטה שלך בחייך אובדת. אבל יחד עם זה, יש לך שליטה! את שוטלת במהלך הטיפול בהרבה מאד גורמים! ואת יודעת מה, למדתי שלפעמים זה אפילו בריא לעזוב קצת את המושכות. להישען. להיסמך. יקירתי, תעצמי רגע עיניים ובמקום להזיז את הגלגל לאחור, דמייני את עצמך בעוד תשעה חודשים... ! בדיוק!!! יהיה טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! והמון המון בהצלחה למחר. מחזיקה לך אצבעות. &&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&