שלום לכל הבנות

לקח לי זמן עד שהחלטתי לכתוב. קראתי חלק מההודעות כאן והן מרגשות ומעודדות. הסיפור שלי קצת ארוך. יש לי שני ילדים מהריונות ספונטניים מיהרים ומחושבים. (כמו שראיתן אני מורה ותכננתי לעצמי חופשה ארוכה) אלא שהמזל הטוב לא ממשיך. התחלנו לנסות להרות לפני כמעט שנתיים (כשבתי היתה בת +3) במשך כמה חודשים טובים לא נקלטתי ואז עברתי צילום רחם ונמצאה חסימה שנפתחה. 3 חודשים אח"כ הייתי בהריון. אבל בשבוע 8 לא נמצא דופן ועברתי גרידה. אני חצי שנה אחרי. בינתיים עברתי עוד צילום רחם. הרופא שלי שלח אותי שוב כדי שארגע מהלחץ ומה מצאו...שהחצוצרה חסומה לגמרי ולא הצליחו לפתוח אותה בכלל. כרגע הפתרון הוא רק IVF. אני מאוד מפחדת מההפריה. מההורמונים מההשפעה. אשמח לשמוע מה זה עושה, איך עושים את זה, מה קורה לגוף....תודה

למורה שלום. הייתי שותפה לפורום במרבית הזמן באופן "רדום", אך לאור מה שעברתי ובמקום המשמח בו אני נמצאת היום אי עונה לך. התחברתי ישר למקצוע - גם אני מורה כמוך! בניגוד אליך לא היו לי ילדים לפני ההפרייה אך אני יכולה לשתפך בכך שבעייתי הרפואית כשלך וגם אני חששתי מה IVF ה"מפחיד" הזה. מנסיוני בלבד אספר כי תהליך ההפרייה היהה קל יותר משחשבתי. אין ספק כי ההורמונים המוזרקים לגוף (כל אחת עפ"י הפרוטוקול שלה) מעוררים לעתים כאבים, מצבי רול ולקראת השאיבה חוויתי כאבי בטן קשים שחלפו מייד לאחר השאיבה. המפתח הוא בעיקר החוסן הנפשי, לקבל את הדברים בנינוחות, עד כמה שניתן. קיים טרטור הכרוך בבדיקות דם חוזרות ונשנות, אולראסאונד, מעקב צמוד של הרופא אך הכל אפשרי. אל תחששי! הכל נסבל ומשתלם בסוף. אני דוגמא לכך! בהצלחה!

חגית. תודה על הדברים המעודדים. הידיעה הזו שאין מה לעשות קשה לי מאוד, בהתחשב בעובדה שלא היו כלל קשיים להרות. כמורה תכננתי את שני הריונות (שני ילדי נולדו במרץ) אבל המזל השתנה והמצב הרפואי גם כן. אני די משותקת בשבוע האחרון ובקושי מתפקדת אני מקווה שבאמת זה יצליח במהרה. אני כבר שנתיים מנסה. למעשה היה הריון לפני חצי שנה ולכן מבחינה רפואית מצבי טוב, אבל לא מבחינה רגשית. אני שמחה בשמחתך ומודה לך שוב על דברי העידוד.

שמחה שהחלטת לכתוב, לשחרר מתחים ולהתייעץ. מנסיון- זה מאאאאד עוזר. מה עושים ההורמונים? בגדול ישנם שלושה סוגים: הורמונים לדיכוי השחלות, הורמונים לגידול הזקיקים והורמונים לביוץ. בד"כ מתחילים עם דיכוי השחלות וכך מעבירים את ניהול ענייני הגוף לידי הרופא. אחר כך מתחילים בגירוי השחלות ומגדלים זקיקים. כאשר עושים את הדברים כך מצליחים להביא מספר רב יחסית של ביציות לדרגת בשלות זהה ואז, אחרי שנוטלים הורמונים לביוץ- שואבים, בהרדמה מלאה בד"כ, את הביציות. זאת משום שבמצב טבעי ישנה ביצית אחת שמתפתחת מהר יותר ונקראת זקיק מוביל, וכאשר היא מבייצת, שאר הזקיקים שגדלו- נספגים. כלומר- מלאי הביציות שלך לא מתדלדל בזמן הטיפולים, אלא שמביאים את הביציות שגדלות לגדול יחד פחות או יותר וכך אפשר לשאוב מספר רב של ביציות בשלות. מה שזה עושה לגוף מאד משתנה בין אישה לאישה. להורמונים מדכאי הביוץ יכולות להיות השפעות של גיל הבלות, או שלא, כמובן. ההורמונים שמזריקים לגידול הזקיקים גורמים בד"כ לתחושה של מלאות וכובד. אבל לא תמיד. יש בנות שמרגישות מתוחות ועצבניות ויש (כמוני) שמרגישות רגישות ובכייניות... הזריקה של הביוץ לא גרמה לי מעולם לשום תחושות מיוחדות. המורה יקרה, אני מבינה בדיוק את הפחד לפני תחלת תהליך חדש ומלא שלבים לא מוכרים ולא תמיד מובנים. אנחנו כאן כדי לענות על מה שאנחנו יודעות, ובעיקר כדי לעזור לך מתוך הידיעה שיש כאן נשים כמוך, שעברו או עוברות איתך את אותה הדרך. מאחלת לך מכל הלב דרך קצרצרה והריון בריא ותקין, ואם אפשר שיתאים לחופשות (שיתחיל ביולי?) אז בכלל! בהצלחה!!!! דורה. אה, רציתי לשאול- איפה את מטופלת?

למעשה עוד לא התחלתי אבל ככל הנראה אפנה למחלקה בברזילי באשקלון. היא קרובה יחסית למקום מגוריי. אני עדיין עובדת ויש לי שני ילדים כך שכרגע אני לא יכולה לנדוד בכל הארץ. שמעתי גם שזו מחלקה טובה. הייתי שם באוקטובר ופתחתי תיק כי הופניתי להזרעה. אבל לא הזדקקתי לה כי הריתי באופן טבעי והמחזור לא הגיע. מאז הדברים הסתבכו ואחרי הגרידה (שהייתה לפני חצי שנה) החצוצרה חסומה לגמרי. אני מקווה שהנתונים האלה יעזרו לי לעבור את הטיפולים בשלום ומהר. האם את יודעת משהו על אשקלון. תודה לך שירותך הנפלא בתמיכה הרגשית והנפשית. נראה לי שאהיה מחוברת לכאן הרבה כי כוחותייך הנפשיים אוזלים

למורה שלום רב, קראתי כל מה שכתבת והרגשתי שאני כתבתי זאת. יש לי שני ילדים בן ובת לידה אחרונה ב- 2003. ב- 2006 התחלנו לנסות להרות. לאחר כשנה ובדיקות הסתבר שלבעלי היתה בעיית זרע. אשר השתפרה מאוד. מדובר בתחילה על 3,000 אחר כך מעל 20 מליון ולאחר ניתוח וויקוצלה שבוצע בינואר עלה ל-185 מליון ושאר הנתונים מוגדרים טובים. עברנו הזרעות לפני הניתוח שלא צלחו. אחרי הניתוח עברתי הזרעה אחת על בסיס טבעי שגם לא צלחה. עברתי כל הבדיקות אשר תקינות מלבד צילום רחם שאותו אני פוחדת לעבור. גם לי קשה ומתחילה לחשוב שאולי גם אצלי החצוצרות סתומות למרות שידוע שעד כה היתה בעיה אצל בעלי. שגם עם זרע שהיה לפני אמרו שיש סיכוי טובים להרות. אבל כל יום אני מגיעה לבית מנשקת אל ילדיי ומתנחמת ואומרת ברוך ה' יש לנו ילדים תודה לאל. ישנן בנות אשר להן אין ילדים בכלל ופה אני חושבת שמבחינה נפשית הרבה יותר קשה. גם אני בדיוק כמוך תכננתי להביא עוד אחד שבמחינתי זה היה כמעט סופי. החלטתי להתקדם שלב ולעבור ל- IVF למרות שגם אני חוששת מהורמונים ומההשלכות אך יחד עם זאת אני חושבת שאכן אנו לא היחידות ואלפי נשים עוברות זאת וכשאני מגיעה למרפאת הפיריון תמיד אני אומרת ברוך ה' שאני מגיעה ומחכים לי שני ילדים בבית. אני מאחלת לך המון הצלחה ומקווה לשמוע ממך בשורות טובות. אני מרגישה שאנו באותה הסירה.

שלום י. מצטערת רק עכשיו שמתי לב לתגובתך. היום הייתי במרפאת IVF בעיקרון מתחילה עם הזרעות (2 מחזורים) ואם לא יעבוד אז הפרייה. האם כבר עברת טיפול אחד מאז שכתבת? ואם כן אשמח לשמוע חוויות. שאלתי את הרופאה למה כדאי הזרעה כי הרי הסיכויים די נמוכים. לדבריה זה נכון, אך הסבירה שאם במצב רגיל הסיכוי הוא 15%-20% הסיכוי שלי הוא 10% וגם זה סיכוי. למען האמת וסליחה על הפסימיות, עם כל התסבוכות שלי עד עכשיו אני בספק אם פתאום הכל יחזור להיות ורוד. בשבוע הבא אני אמורה להתחיל להזריק גונל נראה איך הגוף שלי יגיב לזה