ללאה.

היי לאה. שמי קרנית בת 21 מהדרום. השתחררתי מצהל לא מזמן. התגייסתי לצבא רזה וחטובה וכמו רוב הבנות בצבא-שמנתי כ15ק"ג. זה ברור לי שזאת היתה אכילה רגשית היות ובשנה הראשונה בצבא עברתי שירות קשה מנטלית והאוכל היה הבריחה הגדולה שלי. לקראת סוף השירות עברתי לתזונה נטולת סוכרים לחלוטין מלבד סוכר פירות ונטולת קמחים מלבד קמח שיפון וכוסמין (לעיתים גם קמח מלא). ללא ספירת קלוריות או חישובים, ירדתי כ5 ק"ג בחצי שנה. לפני כחודש כל המחסומים נפרצו כאילו הגיעה סערה. לא מסוגלת לשלוט על עצמי- אחרי חצי שנה נטולת כל "ג'אנק" אני מוצאת את עצמי בהאבסת אוכל מזעזע-קוראסונים ומאפים, ממתקים, לחמים וכ'. אני מגיעה להאבסה שגורמת לי לכאבי בטן , שלשולים והקאות יזומות היות ואחרת הבטן פשוט כואבת מאוד. יש ימים שזה במינון נמוך ואחרים שזה קורה הרבה. כשאני עסוקה וממצה את עצמי אני לא מתעסקת בזה אך היות והעבודה שלי סובבת סביב אוכל זה גם מעיק. יש לציין שאני אדם עם מודעות עצמית גבוהה מאוד, אני גם בתקופת בלבול שכזאת אחרי הצבא שבקרוב הולכת להיגמר היות ואני טסה. אני יודעת שזה זמני, שעובר עליי משהו-כל הבלבול, החוסר יציבות והארעיות שמאפיינים את תקופת השחרור . רציתי לשמוע את דעתך ודרכים להתמודדות כי קורה המון פעמים שאני קמה בבוקר ואומרת לעצמי..דיי, לא טוב לי, היום אני מפסיקה. ואז קצת משעמם או קצת ריק וניגשים לאכול משהו, איך לעצור את עצמי? גובהי 1.74 ומשקלי כ78 כיום. תודה

שלום קרנית את מביאה כאן סיפור אישי שהוא דוגמא חיה ומצוינת לעיוות התפישתי של ההשמנה. אז ראשית, תודה על ההזדמנות לשקף ולהאיר, ועכשיו אסביר: הרשי לי תחילה להציג את העובדות כפי שאת מביאה אותן- - התגייסת רזה וחטובה (אינני יודעת אם היית בדיאטה או לא על מנת להשיג זאת, אך זה כרגע לא רלוונטי) - חווית חוויות רגשיות לא נוחות - התמודדת עם החוויות הללו, בין השאר, באמצעות אכילה מוגברת ( הגוף המופלא שלך, הגיב בהתאם וצבר את עודפי האנרגיה) כשהחלטת שיש לטפל ב"בעיה", היה עלייך להגדיר את ה"בעיה". וכיצד הגדרת אותה? "הבעיה היא האוכל" "הבעיה היא האכילה שלי" אם היית שואלת אותי מה ה,בעיה" הייתי מגדירה אותה אחרת לגמרי והיא היכולת שלך להכיל את רגשותייך ולהתמודד עימם באופן אפקטיבי ופרודוקטיבי. שהרי האכילה המוגברת לא היתה לפני כן, והיא לא נוצרה יש מאיין. היא בסה"כ תגובה למשהו. והמשהו הזה הוא המקור. המשהו הזה הוא המצב הרגשי שלך או מדויק יותר יהיה לאמר, היכולת שלך להתמודד עם מצבים מנטליים ורגשיים כאלה ואחרים. והיכולת הזו היא תוצר של רמת מודעות (הייתי מציעה לך לקרוא את שכתבתי בנושא "המודעות העצמית" מספר עמודים אחורה) לשיח הפנימי שלך, רמת מודעות לעוצמה הפנימית שלך ויכולת הניהול הפנימי שלך. ברור לך שכשאנו רואות את ה"בעיה" בצורה שונה, אנו גם פונות לטפל בה באופן שונה. לדוגמא, אצל שלושה אנשים שונים רמת הברזל בדם יכולה להיות נמוכה. אצל האחד בשל אורח חיים צמחוני וחסך תזונתי, אצל השני בשל בעית ספיגה במעיים ואצל השלישי בשל דימום. ברור לך שבשלושת המקרים, הטיפול יהיה שונה. ולכן לא די להגדיר את ה"בעיה" אלא את הגורמים למצב הלא רצוי. כיוון שאני לא רואה באכילה מוגברת או בהשמנה עצמה את הבעיה, אלא הם רק סימפטומים מבחינתי (כפי שרמת ברזל נמוכה היא סימפטום של...), אינני מתמקדת באלה כיוון שזה חסר תוחלת. תארי לך אדם שסובל מדימומים פנימיים וכל שאני עושה זה רק להתמקד ברמת הברזל שלו ומספקת את המינרל. האם אפתור את הבעיה? ברור שלא. אותו דבר נכן לגבי אדם שחסר הברזל שלו הוא תוצר של חסך תזונתי. גם במקרה שלו, אספקת ברזל נקודתית לא תפתור את הבעיה בטווח הרחוק. בואי נמשיך עם הסיפור שלך, אז במקום להתמקד בגורם עצמו, התעלמת ממנו ויצרת גורם חדש. חסך קולינרי ותזונתי שיש לו השפעות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות. דיאטה אינה רק ספירת קלוריות. דיאטה היא כל משטר אכילה שמגביל את מזונך, כמותית ו/או איכותית. לדיאטה יש כח מופלא ליצור ריבאונד. כל הגבלה בסוף מסתיימת באכילת יתר זה כמו מטוטלת שנעה מקצה לקצה. והתגובה של הגוף? כפי שצריכה להיות מהשמנה להרזיה, מהרזיה להשמנה. הכי טבעי בעולם. כשאת אומרת לעצמך "דיי, לא טוב לי, היום אני מפסיקה" - למה את מתכוונת? מפסיקה עם מה? יקירה, על אף המודעות העצמית הגבוהה (הייתי בכל זאת מציעה לך להרחיב ולהעמיק את ההבנה בכל הנוגע למושג המודעות העצמית), את מנהלת יחסים לא בריאים עם מזון, את מתעלמת מצרכייך הפיזיים והרגשיים. את עסוקה בלרסן את עצמך. את עסוקה בלאמלל את עצמך. את עסוקה בלשלוט במקום הלא נכון. הייתי מציעה לך לקחת את העוצמה שך למקום אחר והוא המקום שבו תתמקדי ב: ללמוד את עצמך, את צרכייך ברבדים השונים ללמוד את יכולותייך מתוך רכות, חמלה ואהבה עצמית. ללמוד את מערכת ההנעה שלך וללמוד לשתף פעולה עם הגוף שלך כל אלה אינם יכולים להתגמד לרמת טיפים בפורום. כרגע, אני רואה חשיבות להארת שדה ראיה חסום. יש כאן צורך בשינוי גישה וזה דורש תהליך. מאחלת לך ימים נהדרים ומלאי השראה איחוליי לשיחרורך שלך לאה פינטו

לאה, תודה על התשובה המפורטת והעמוקה. למה את מתכוונת כשאת אומרת "ללמוד את עצמך, את צרכייך ברבדים השונים" ו-"ללמוד את מערכת ההנעה שלך"? איך אני יכולה להגיע לשורש העניין?