נמאס לי מהמאבק

היי, קראתי קצת בפורום ואני מנסה לשאוב כח להתמודד עם המאבק היום יומי. עם התירוצים הבלתי פוסקים. עם האהבה לאוכל - כן אני מודא. אני קמה בבוקר וחושבת מה אני אוכל לא רק לארוחת בוקר גם לצהרים וכו'... ככה אני גם הולכת לישון במחשבה מה אכין מה אוכל ומה יהיה.. זה לא שאין לי מה לעשות מלבד לחשוב על אוכל יש לי ילדים,בעל ,בית ועבודה. מה לעשות איך להתמודד עם עצמי? תודה

רונית היקרה, לאה ובלה יכולות לתת לך תשובות יותר מפורטות ומקצועיות ואני בטוחה שהן גם תעשינה את זה אבל רציתי לספר לך קצת על הניסיון שלי. אני מכירה כל כך טוב את התחושה. את הניהול. איך שהיו נפתחות לי העיניים הייתי פוצחת בתוכניות מפורטות. תוכניות מלחמה. תפריט דל קלוריות ושומן, מסודר אך מאוזן לתפארת שיביא אותי בסוף היום לסיפוק ובעוד מספר חודשרים למשקל המיוחל ולאושר אינסופי. הייתי בטוחה שאני יודעת מה "צריך" לאכול. הרי אני בוגרת אינסוף דיאטות ומאמרים של מה צריך ומה עוזר ו"טריקים" כאלו ואחרים. אבל אז היגיעה המציאות. ובצהריים כבר הייתי עושה תוכניות איך לקזז את הסטיות הבלתי נמנעות מהתוכנית הגדולה. ובמשך היום, כל היום היו ספירות של קלוריות/נקודות והשיפוט אינסופי - בדרך כלל שיפוט שלילי. זה לא משהו שלא בסדר איתך. את לא אשמה. אחד החלקים המדהימים בשיטה שמוצגת בפורום הזה היא החופש. היום אחרי שפרשתי מעולם הדיאטות כל זה נעלם מחיי. קשה להאמין אבל אין לי מושג מה אני אוכל מחר. מי יודע מה יבוא לי מחר? יש ימים שאני מתעוררת רעבה ואוכלת ארוחת בוקר, ויש ימים שלא. לפעמים אני חייבת בשר בארוחות צהריים ולפעמים דווקא אורז. אם הכל מותר, אז לא צריך להשקיע בזה כל כך הרבה מחשבה עד שזה נהיה רלוונטי ממש . ויש עוד הפתעות. היום מצאתי בארוך קופסת עוגיות שקניתי לפני שבועיים. קשה לי לתאר עד כמה זה מהפכני הדבר הזה. עד שהיכרתי את השיטה הזאת, קופסת עוגיות כזאת היתה שוכנת בתוך הראש שלי מהרגע שעלה על דעתי לקנות אותה, דרך כל ההתלבטויות אם כדאי או לא ועד שנראה הפרור האחרון שבה. בדרך כלל תוך יום. השקט העמוק שמגיע עם השיטה הזאת הוא מופלא. לי לפחות הוא גלש גם לתחומי חיים אחרים. אני ממליצה לך בחום לנסות להוציא את עצמך לחופשי.

ערב טוב לך המזדהה לשעבר מבקשת להודות לך מקרב לב על השיתוף. תרומתך רבה ונסיונך מעורר השראה. איננו מכירות אך מקריאת הפוסט שלך, אני מתרשמת ממך כאדם בעל רוח נתינה. מתרגשת מחוויותייך הנפלאות, שאותן יכול להבין רק מי שחי את החוויה המשחררת והמשוחררת הזו. תודה על שמצאת לנכון לקחת חלק מאחלת לך המשך דרך צלחה ייש כח שלך לאה פינטו

ערב טוב רונית יקרה אוכל נועד בראש ובראשונה להזנתנו, לרווחתנו הפיזית. על מנת שנצרוך אותו באופן קבוע, הוא מיועד להיות מהנה עבורנו. תארי לך שלא היינו נהנים מאוכל? מה היה קורה למין האנושי? עונג הוא כח פנימי מניע חזק מאוד בקרב יצורים חיים (לא רק בני אדם) וכל נסיון שלנו לדכא אותו יגרור התנגדות שתתבטא בפיצוי-יתר. נדמה שאת מתנצלת משהו, על כך שאת אוהבת אוכל וזה לכשלעצמו משקף אמונה שאוכל הוא סוג של אויב. רונית, ההתעסקות האובססיבית באוכל, כפי שאת מתארת, יכולה להיות תוצר של הגבלה תודעתית ו/או בריחה מהתמודדות כלשהי בחייך. בתהליך המוצע ע"י גישת ההרזיה ללא דיאטה איננו לומדים כיצד לגייס כוחות להתמודדות עם המאבק אלא לומדים כיצד לא לייצר אותו מלכתחילה. בשלב ראשון אני מציעה לך לקרוא קצת יותר בפורום. ככל שתחשפי את עצמך יותר ויותר לגישה באמצעות השאלות והתשובות שחלקן חוזרות על עצמן מזויות שונות, יהיה לך קל יותר להבין את הגישה ואולי גם את עצמך. זה באמת עצוב לחשוב שמכל הדברים בעולם, המוח מתמקד רוב הזמן באחד הדברים שאמורים להיות לנו טבעיים כמו אויר לנשימה. זו אכן לא איכות חיים ואני שמחה שהגעת לפורום שיכול לפתוח עבורך אפשרות חדשה. על כל שאלה שתעלה, נשמח לענות במקצועיות ובהרחבה. ובינתיים, הרפי, שחררי לפחות את הצורך לפתור את הענין היום. באיכפתיות רבה שלך לאה פינטו מה שאת מתארת הוא אינו