אוקיי... התפנה לי באופן פתאומי הבוקר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ומרגישה בהחלט שהתאוששתי מהארוע שליוה אותי בשבוע האחרון אז זו הזדמנות לשתף אותכן בפריצה הגדולה שלי... זוכרות שסיפרתי על כך שגיליתי את האני הקטנה, העצובה, הנעולה בתוכי. ושלא מצאתי שום דרך לשחרר אותה וכמה שזה העציב אותי... ובכן, זה היה בוקר שבת. אחרי רגעים ניפלאים עם אישי, נחתי לי ברוגע במיטה ו... פתאום היא צצה, יוצאת לה בחופשיות כזו מבית החזה שלי. קלילה, עליזה, מחייכת לכל עבר, כמו אפרוח שבקע מהקליפה. מפנה דרכה החוצה ומתחילה לטייל על גופי ולנשק ולחבק כל אבר ואבר. וכל הזמן חיוך נסוך על פנייה... והגוף שלה רוקד ושמח, היא מסתכלת עלי ואני מחייכת אליה חזרה. היא ממשיכה לטייל ולאהוב את גופי, ולתת לו רשות להיות. כך על כפות הרגליים, ובכל המקומות שהנחשים היו...וחוזרת כלפי מעלה באיזה שהוא שלב היא מתחילה ממש להשתולל - עולה על הזרועות שלי ומשתמשת בהן כמגלשה, מחליקה מטה מטה עד בית השחי ואני - מתחילה להתגלגל מצחוק - לא סתם צחוק בכאילו - בלב... צחוק אמיתי , בקול רם... את המשוגעת שרועדת במיטה החליפה משוגעת שצוחקת בקול רם מעצמה - מדברים שהיא מדמינת . אני אוהבת את המשוגעת הזו.... והמשוגעת הקטנה ממשיכה לטייל, ולקפוץ, ולעבור במעברים כמעט בלתי אפשריים ולגעת בכל מקום שיש בו שריר כואב ולרפא אותו. כשהיא מזהה צורך להגיע לגב - אני שואלת אותה אם היא רוצה שאני אתהפך והיא אומרת לי "לא אני מגיע בלי שום בעיה לכל מקום" - ופורסת חבל סנפלינג, וגולשת אל הגב בקלילות, נוגעת, ומנשקת, שולחת אנרגיות מרפאות... וואו... זו היתה חוויה מרפאה בהחלט כוחו של הדימיון הוא אדיר - וזכיתי ששלי כך יכול להראות לי. והכאב הזה שהיה קבוע בחזה שלי כמעט נעלם לגמרי. הלוואי וכל אחת ואחת מכן תצליח לשחרר את האני הכלואה שבה ותזכה לתחושת ההקלה הזו - מחבקת אותכן באהבה - ליז
זה מדהים לשמוע כמה כוח מרפא יכול להיות לדמיון! תשמרי על הקטנטונת.... כמו שהיא שומרת עכשיו עלייך.... מחבקת את שתיכן עם חיוך אוהב שחף
עכשיו את מבינה למה היה לי כל כך קשה לקבל את הנפילה ההיא חשבתי שאני נוגעת בשמים... שזהו, שום דבר יותר לא יפיל אותי. מסתבר שזה לא ממש הולך ככה ושהגיע הזמן שאני לא רק אדע בראש אלא שגם אפנים את זה ש - לא אוכל ממש להפתר מכל הדברים האלו ושיש עוד תהליך ארוך שבו אצטרך ללמוד איך ליצור את האינטגרציה בין הקטנה והגדולה, העבר וההווה - בין רגעי ההי והדאון ... לא פשוט תודה - איזה כיף שחזרתי לכאן למצות את התהליך, איתך ועם כל הבנות הניפלאות כאן.
ליזי יקרה תדפסי לך את מה שכתבת.... ו...תתלי במקום שתוכלי לראות ולקרוא.... גם ברגעים קשים כאלה...חסרי תקווה... בהם את אומרת..."אבל התקדמתי כל כך בטיפול .....אז אך זה...." תתחזקי מהחויה הנפלאה שהענקת לעצמך כל הכבוד לך אידה
ברוררר שזה כתוב כבר במחברת, רק ... את יודעת... באותם רגעים אני מזה מתבלבלת , ושוקעת, וחושבת - שכלום לא השתנה, וצריכה המון כוחות להזכר שבכלל יש משהו כזה ניפלא במחברת. אבל את צודקת - הרגעים יותר נדירים ומשכם אכן מתקצר תודה - המשך יום\לילה ניפלא לך
