שאלה: גם אני לא יכולתי להכנס עד עכשיו מפני שמאז שאמי נפלה אצלי בבית ופתחה את הראש האישפוז שלה והמעבר שלה מבית החולים אלי הביתה היה ועדיין כרוך בהמון דברים אמי בת .. 90 אינה משתפת פעולה כמו שצריך וזה כמובן מקשה על הטיפול בה אני כבר לא יודעת אייך לקרא למצב שלה שהיא כל יום ממציאה שלא ישנה כל הלילה בזמן שבעלי ואני שומרים עליה היא זקוקה להשגחה צמודה יום ולילה המטפלת שלה מגיעה כל יום לטפל בה בשעות היום עושה עבורה הכללל ועדיין אינה מרוצה תמיד יש לה טענות אולי זה הגיל אולי גם צומי שמקבלת 24/7 אינה בודדה אף לרגע אחד גם הנכדים באים כשיכולים לבקר אותה הם עובדים כולם ולא נשכח שבעלי ואני 2 אנשים נכים ובכל זאת עושים הכללל רק שתהיה מרוצה אין תלונות רק שקשה מאוד ועדיין לא יודעים עד מתי זה ימשך נצטרך כעת לדאוג לה למטפלת 24/7 אצלה בבית אך יש כך כך המון הכנות עוד לעשות מאיפה לוקחים אוויר לנשימה וכוח לא יודע חטולית
תשובה: הי חטולית, קראתיך - נשמע שלא משאיר לך כמעט אוויר... אני חושבת שמלכתחילה היו באנשים מסוימים חלקים כמו שאת קוראת להם לא מרוצים ומתלוננים מידי, או שקשה להם במיוחד עם תלות או הישענות, אך בעת זקנה הם באים יותר לידי ביטוי ומתעצמים, לא כל שכן כשהעצמאות פוחתת משמעותית. ויש מי שמחצין, לעתים אולי מה שכן יכול היה להיספג קודם. הנפילות הפיזיות ותוצאותיהן עשויות להיות נטל רב. גיל תשעים הוא גיל מכובד. סיפור כבד ולא כייפי בכלל. מה אומר - אוכל להקשיב. להיות לצדך. סוריקטה
